תגית: מכבי חיפה

אצטדיון סמי עופר הוא אצטדיון הכדורגל העירוני החדש הנבנה בחיפה, ונקרא על שם איש העסקים סמי עופר שתרם לבנייתו. על פי הסכם שנחתם בין השותפים להקמתו, התחייבה עיריית חיפה להשלים את בנייתו ברבעון הראשון של שנת 2013.

עכשיו יצא טריילר של האצטדיון בהשתתפות עאהד עזאם מהפועל חיפה כשרואים אותו מקפיץ כדור באצטדיון החצי בנוי.

למרות שהאצטדיון עוד לא קרוב לסיום, אפשר לראות שלצופים הולכת להיות חוויית צפייה מדהימה, רק נקווה שהחניה ודרכי הגישה יהיו קצת יותר יעילים מאשר באצטדיון בנתניה.

צפו בפרומו לאצטדיון סמי עופר בחיפה:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

יש האומרים ש"להגיע לפסגה זה קשה, אבל לשמור עליה זה קשה יותר". ואכן לאחר שהגיעה לפסגה של הכדורגל בישראל, מכבי תל אביב רוצה לשמור על תואר האליפות לו חיכתה עשר שנים ארוכות וקשות.

הדרך להגנה על התואר העונה תהיה קשה פי כמה וכמה מהעונה החולפת. מכבי חיפה לא תציג פתיחה קטסטרופלית כמו אשתקד והפועל תל אביב בונה עצמה ביעילות ובמהירות תחת רן בן שמעון.

ואיפה מכבי תל אביב בתוך כל זה אתם שואלים? אז יופי, הנה התשובה: אין לי מושג.

עוד בנושא מכבי תל אביב:

>> מכירת המנויים של מכבי תל אביב לעונת 2013/14 נפתחה עם סרטון שיווקי משעשע (וידאו)
>> חולצות מכבי תל אביב החדשות לעונת 2013/2014 (תמונות)

רבות דובר ונכתב על המקצוענות והחדשנות שנחתו בקריית שלום בקיץ שעבר. סוללת אנשי מקצוע זרים ומיומנים הגיעו לשכונה הלבנטינית כדי ללמד את אלירן עטר איך להיות שחקן ואדם בוגר יותר. וזה הצליח. אליפות גדולה בפער של 13 נקודות מהמקום השני נתנה גושפנקא להצלחה הספרדית.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שכל המערכת הצהובה חושבת שמה שהספיק בעונה שעברה יספיק גם העונה. דיבורים על שמירת הסגל הקיים הם נכונים, אבל חיזוקים בעמדות חשובות כגון עמדת השוער והמגנים לא הגיעו, ומחליף למלך השערים שלה הליגה (עטר) עדיין אין, והשעון דופק.

בעוד 3 שבועות המשחק הראשון במוקדמות ליגת האלופות, אולי המשחק הכי חשוב של מכבי תל אביב מאז שמיץ' גולדהאר הגיע, והקבוצה רחוקה מלחזק את עצמה במקומות שהיא צריכה.

למרות שג'ורדי קרויף לא יודה בזה בפומבי, המטרה של הבעלים היא להגיע לליגת האלופות, היכן שהכסף והיוקרה נמצאים. גולדהאר לא מכיר מקום שני ואי העפלה לצ'מפיונס תהיה בגדר כישלון.

לטעמי, הסאגה המייגעת של מציאת מאמן פגעה במוכנות הקבוצה. אמנם פאולו סוסה נכנס למערכת שרצה בצורה אחידה וטובה אך חובת ההוכחה חלה עליו מהמשחק הראשון שלרעתו הוא גם הכי חשוב בעשר השנים האחרונות.

לסיכום, אני מקווה שהשקט התעשייתי הקיים במכבי תל אביב הקיץ הזה מסמל שהדברים נעשים בשקט ובמקצוענות כמו בעונה שחלפה, כי אם לא, נראה קבוצה אחרת חוגגת על חשבוננו בזמן שישנו.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי חיפה ניצחה אמש 85-104 את הפועל אילת במשחק מספר 2 בחצי גמר פלייאוף הכדורסל, אבל את הכותרת תופסת דווקא קטטה מכוערת שהתקיימה ביציע אוהדי מכבי חיפה.

הבלאגן החל כבר ברבע הראשון. במצב של 0:13 לחיפאים הוצתה אבוקה ביציע בו ישבו האורחים. החשוד במעשה מיד נתפס על ידי סדרנים ושוטרים, אלא שחבריו ניסו לחלצו ובמקום התפתחו חילופי דחיפות שהסלימו לתגרה בין הצדדים.

בהמשך נעצרו לחקירה במשטרת אילת 5 חשודים בהצצת אבוקה ותקיפת השוטרים. יש לציין כי אחד העצורים היה בכלל אוהד אילת, שנחשד כי החל את הקטטה. התגובה של האוהדים בירוק הגיעה במחצית, כאשר חלקם החליטו לקפל את הציוד ולנטוש את האולם כאות מחאה.

יהלי רואה מנתח את השנתיים החלשות של איתי שכטר באירופה, וסבור כי הצטרפות פוטנציאלית שלו למכבי חיפה תעשה לו רק טוב, ותשרת את הירוקים. שם המשחק: ביטחון, כי הכל מעבר לכך כבר קיים.

מה לא נאמר על הכישרון הבלתי נגמר של איתי שכטר ברגליים. מימיו בנצרת עילית, דרך הפריצה בנתניה ועד ההצלחה המסחררת בהפועל תל אביב, אנשי הכדורגל בארץ היו תמימי דעים, תמיד, באשר לפוטנציאל שטמון בשחקן הזה. שכטר, שזכה עם האדומים מוולפסון בדאבל נפלא, החליט לנסות את מזלו בקלחת האירופית, בבמות המרכזיות ביותר שיש לכדורגל העולמי להציע – הליגה האנגלית והליגה הגרמנית.

לאחר שנתיים ניתו לומר בבירור – אולי שלא באשמתו, את מקומו באירופה הוא איננו מצא, למרות הבלחות של יכולת חיובית – בעיקר בעונה הראשונה שלו בקייזרסלאוטרן. חשוב לציין שמרכיבים רבים נלווים לדעיכה של החלוץ בסרגל הזמן – מחד החלטות מאוד מפוקפקות של מאמן קייזרסלאוטרן, חולשת הקישור של הקבוצה בהשוואה לאריות הבונדסליגה וצלילתה עם השבועות. מאידך, הסגל הפנטסטי שיש בסווונסי וחלוציה המשופעים. בסה"כ, כבש איתי שכטר חמישה שערים בתקופתו הכפולה בגרמניה ואנגליה – שלושה שערים בבונדסליגה, שער אחד בגביע הגרמני ושער נוסף, לפני מספר שבועות, בפריימרליג, ב-2:3 של סוונסי על וויגאן – שער שאולי ממתיק במעט את הגלולה המרה מהעונה האישית הדי מאכזבת של שכטר באי הבריטי. אגב, במאמר מוסגר, השער של שכטר התברר כהרה גורל מבחינת ה"לאתיקס", שנשרו עם שריקת הסיום של העונה לצ'מפיונשיפ.

כעת נשאלת השאלה לאן פניו של איתי שכטר מועדות – האם עליו לנסות בכל מחיר להמשיך באירופה או לחזור הביתה לקבוצת צמרת בליגה הישראלית? השאלה קשה, המענה עליה מורכב. לטעמי, לאיתי שכטר אסור לבצע את טעות שלומי ארבייטמן, שנעלם כמעט לחלוטין ממפת הזימונים לנבחרת וכבר שנים עומד במקום. אסור לשחקן כמו שכטר, שזקוק לזריקת ביטחון כמו אוויר לנשימה, לחמם את הספסל, תהא הקבוצה והמועדון בו ישתייך מכובדת ומכובד ככל שיהיו. שכטר הוא מסוג השחקנים שצריכים להיות ג'וקרים בטוחים בקבוצה שלהם. כששכטר יקבל אשראי לעשות כרצונו על כר הדשא – הקבוצה תהנה ממנו, ועל כך יעיד מאמן הנבחרת, אלי גוטמן.

התכונות של שכטר מגוונות מאוד בכל קנה מידה. לא סתם ראינו אותו מלהטט סביב שחקנים בליגה האירופית ועובר אותם כאילו הם אוויר, לא סתם ראינו אותו מבשל שני בישולים ענקיים בניצחון האחרון של נבחרת ישראל בבלפסט. העובדה שהחלוץ עמד במקום מבחינת כיבושים (למרות שיש בו מרכיבים רבים של שחקן עושה משחק, יעיד על כך פאבלו הרננדס שקיבל ממנו בישול גאוני מול צ'לסי בתחילת העונה), היא מחדל רציני, הן מבחינת החלוץ שמצוי היה במשבר, והן מבחינת מאמניו. "הוא היה השחקן הטוב ביותר בקייזרסלאוטרן ומשהו ממש לא מסתדר לי עם ההחלטות של המאמן שלו, הזוי לחלוטין", אומר ברייש גליי כוכב הנבחרת לשעבר, אייל ברקוביץ'. ולמרות התפוקה הכמעט ולא קיימת, אלי גוטמן יודע דבר או שניים על איתי שכטר – טכניקה ברגליים יש לו, מהירות עם הפנים אל היריב יש, סיבוב מהיר עם הגב למגן יש, התמצאות טובה יש, בעיטה חזקה יש, משחק ראש יש, פיזיות ונוכחות יש. התכונות של שכטר ככדורגלן, ללא ספק, בטח ובטח במונחים הישראלים, הן פשוט פנטסטיות.

שימו לב לדברים שאמר איתי שכטר בראיון לגלי צה"ל: "אני לא יודע מה יהיה בדיוק. אני לא יודע מה בונה ג'ורדי, ומה בונה אריק, ומה קורה עם הפועל תל אביב – זה דברים שלאט לאט נבנים. כסף יהווה פקטור במעבר שלי כי אם אני אחזור לארץ זה חוזה לחמש שנים. אני רוצה לשחק כדורגל בסופו של דבר, אני רוצה לשחק ולהנות מהקריירה שלי, כי בשנה האחרונה בכלל לא נהניתי". צודק איתי.

מבחינה פרקטית, קייזרסלאוטרן שעתידה יתבהר ביום שני הקרוב, זוכרת את המו"מ הקשוח מול האדומים לפני שנתיים ולא יתפשרו בעלויות שחרורו – דבר ששם בצד את אופציית חזרתו להפועל ת"א. מבחינת שכטר צריך לזכור כי האדומים מוולפסון לא מסתמנים כמועמדים וודאיים לזכייה בתארים ועם כל הכבוד – הוא איננו סמל במועדון, ולמרות השנתיים היפות שהיו לו בצד האדום של העיר התוססת  – יעשה נכון השחקן אם יוותר על שהייה שנייה בסיר הלחץ הלא ברור, הן פיננסית והן מקצועית, של האדומים. מבחינת אופציית המעבר למכבי ת"א, חייבים לשים לב – הצפיפות בחוד של הצהובים-כחולים היא לא עובדה מעודדת מבחינת שכטר, שאחרי עונה מורטת עצבים יצטרך להתמודד על מקום בהרכב מול שחקנים כמו אלירן עטר, ברק יצחקי, מונס דאבור, ראדה פריצה וגאל מרגוליס.

מבחינת מכבי חיפה, גורמים במועדון הירוק מבהירים כי ההצעה שתושם על השולחן מול שכטר היא גבוהה מאוד בסטנדרטים של יעקב שחר. אין ספק שהצטרפות למועדון מסודר כמו זה מהכרמל, תסדר את שכטר מכל הכיוונים. מקצועית, מקומו של שכטר כדמות מובילה עתיד להיות מובטח, שכן חיפה זקוקה בדחיפות לחלוץ מרכזי אחרי שיחרורם של עמאשה וימפולסקי. כשחושבים על זה, שילוב קטלני כמו זה של שכטר-עזרא-ורד מבחינת הצד הישראלי, אמור להוות מניה בטוחה. בד בבד, אריק בנאדו התגלה בעונה האחרונה כדמות שיודעת לנווט ספינות אבודות, כאיש מקצוע מרגיע, שקול, חכם, ויחד עם זאת צעיר, רעב ושאפתן – כל אלה הם בדיוק מה שאיתי שכטר צריך בנקודה זו של הקריירה שלו. אז אולי מכבי חיפה היא לא אירופה במובן הקלאסי של המילה, אבל היא הכי קרובה לאירופה במפת הכדורגל שלנו, ויכולה לקטוף הישגים של ממש, הן בזירה המקומית והן בליגה האירופית. אז איתי, תתחיל לחשוב ירוק, אל תתמהמה יותר מדי, ולך על ההצעה של שחר את אריק. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה – אנחנו צריכים אותך בשיא לקראת החודשים הקרובים בקמפיין הנבחרת.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הקריירה של דוידוביץ? הפציעות של דוידוביץ? אוי דוידוביץ…השוער הכי גדול בארץ כיום בין הישראלים חגג השנה 37 שנים שמתוכן רוב הזמן היה בכותרות בגלל פציעות טורדניות וחוזרות והשמטות מביכות שגרמו לאחרון השדרנים לתבוע משחקי לשון על אותו ערב נוראי בבלומפילד.

איך והאם אפשר לאפיין דמות ומודל לחיקוי כמוהו, אחד השוערים הכי גדולים שצמחו במחוזותנו.

הקריירה במכבי חיפה החלה בקול תרועה רמה בשנים 1996-1995 כאשר עלה למשחקו הראשון ואף הצליח להדיח שוער גדול אחר, בוני גינזבורג. בעונת 1999/2000 ההשמטה נגד לוקומטיב בשלג ובקור המקפיא במפעל אירופי גדול נתנה את אותותיה ואז החלו השנים הקשות בחייו. הפציעה במפשעה שפינתה את השער ליהודה בוארון ומיד אחריה הפציעה החוזרת בכתף שהעלתה לכותרות את השוער המחליף אבי פרץ. עד שנת 2003 ניר דוידוביץ עבר כ-10 ניתוחים נוספים שכמה מהם היו למען שחזור הרצועות בברך מאותה יציאה גדולה לאגף נגד נבחרת ספרד. 3 אליפויות רצופות ביססו את מעמדו כשוער גדול וסמל ענק של המועדון הכי גדול בארץ וניתנה לו הזכות להיות קפטן הקבוצה וכמובן שחוזהו הוארך.

האם שוער שמעולם לא עזב את קבוצתו ושחווה כל כך הרבה קטיעות בקריירה יכול להיחשב גדול או רק סמל בפני אוהדיו, האם יש הבדל בין סמל לבין שחקן גדול ?

ניר דוידוביץ הוא שילוב של שניהם, סמל גדול! כעת שהנעליים והכפפות כבר תלויות ובזמן החלמתו מעוד פציעה טורדנית הוא יושב בביתו לאחר פרישה מרגשת. הבאתו של השוער הסרבי והעובדה שהוא מצעיד את הגנת חיפה להיות ההגנה בעלת אחוז הספיגה הנמוך ביותר גרמה לניר להיות באור הזרקורים ולקהל הפרשנים בארץ לסכם את הקריירה המפוארת עוד לפני הפרישה.

לעולם לא אדע מה היה יכול להיות אם ניר היה תופס את הכדור אז נגד מאלמו, מה היה יכול להיות אם לא היה יוצא לכדור הארור אז באיצטדיון רמת גן נגד ספרד. אני רק מקווה שבמועדון הכי גדול בארץ ידעו לעשות כבוד לאדם ולדמות.

קשה לי לסכם קריירה כל כך עשירה ומגוונת ואני גם לא מוכן לעשות זאת (בינתים). קשה לי לראות שחקן ברמתו עוזב בדמעות על כתפיו של אחד הבלמים הגדולים שצמחו פה במשחק הפרישה, ועוד יותר קשר לי לראות ולשמוע אנשים שמסכמים לו את הקריירה וכבר מכניסים אותו לרשימות של הגדולים בכל הזמנים !

זמנו עוד לא הגיע ואנחנו נראה ממנו עוד דברים יפים (בתור מאמן), כך אני מאמין.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

כנראה שזה לא יעניין אף אחד ממכם, אבל בעוד פחות משבוע יתקיים גמר הליגה האירופית. בין מי למי אתם שואלים? צ'לסי, שהמפעל הזה חשוב לה כמו הבעיות הכלכליות של מוזמביק, תפגוש את בנפיקה ליסבון.

בסופה של חפירה, המשחק והטורניר כולו לא מושך. הרמה בו נמוכה, הוא מוצף באינספור קבוצות בינוניות וחלשות ומתפרס על יותר מידי משחקים, בתים וכבישים. אין בו טעם בכלל כשיש את ליגת האלופות. הוא מחוויר לעומתה. האיחוד של גביע אופ"א והמחזיקות היה בעל כוונה טובה, כדי להעלות את הרמה בשתי המסגרות. אלא שהתוצאה שהתקבלה הייתה רעה ומבולגנת, כמו כל ההתנהלות של אופ"א תחת פלאטיני (אתם יכולים לחשוב על שתי המילים שלפני הסוגריים גם בתור תרתי משמע). את המסקנות שרואים כולם צריך ליישם, גם אם אף אחד לא נשאר ער ביום חמישי במפגש רובין קאזאן נגד באזל של הרצל.

את הקבוצות שראויות היו לשחק במפעל הליגה האירופאית צריך לשלב בפלייאוף של העלייה לצ'מפיונס ליג. הטובות שבניהן שגם הגיעו לשלבים המכריעים העונה ראויות יהיו לשחק בשלב הבתים. מהצד השני, אפשר לצמצם במספר הבתים בליגת האלופות, כי תמיד יש שם איזו מכבי חיפה אחת לפחות שבעיקר עושה בושות לעצמה ולמסגרת בה היא משחקת. יהיה קשה יותר להעפיל לגדולות של אירופה (יחסית) וכך הרמה הכללית, בממוצע, תהיה גבוהה יותר.

נכון לעכשיו הסיבה הכמעט יחידה לראות משחקים בליגה האירופית היא אם אתה ואת אוהדים את אחת הקבוצות שם. עד השלבים המאוחרים גם זה בקושי. אופ"א יצרה שני מפעלים מקבילים עם המון קבוצות. נדמה שחצי מהמועדונים ביבשת משחקים בימי שלישי,רביעי וחמישי.

כשפותחים את אחד מהערוצים שמשדרים את הטורניר אז יש תחושה של ניכור ומשחק חסר חשיבות. קבוצות צ'לסי ובנפיקה מתייחסות אל הגביע כאל מעמסה שרק מפריעה למאבקים בליגה ומוסיפה פציעות ושחיקה נפשית ופיזית על השחקנים. בשבילם זה מעין גביע הטוטו. קבוצות כמו הפועל תל אביב ומכבי חיפה היו חוגגות כל ניצחון במסגרת הזאת, אבל בשבילן לא שווה להחזיק ליגה שלמה שמתיימרת לספק איכות ומתח.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי תל אביב בדרך לזכייה באליפות הרביעית שלה בעשרים השנים האחרונות (חמישית אם תחליטו להיות קטנוניים בקשר לאליפות בשנת 1992) ונראה שלמרות שחלפו כעשר שנים מהאליפות האחרונה של הקבוצה, היא פחות מרגשת וניכר שמעוררת פחות עניין מאשר בשלוש האליפויות הקודמות.

אני אוהד מכבי תל אביב בכדורגל החל משנת 1995. אני עדיין זוכר את המשחק הראשון שהלכתי אליו. הוא התקיים נגד מכבי חיפה, היריבה המושבעת, באיצטדיון רמת גן. זו הפעם הראשונה בחיי שנחשפתי ל"משחק העונה" ואיזו חוויה זו הייתה. מכבי ת"א הפסידה 3:0 מוחץ וחסר פשרות ובנוסף, חיים רביבו הבקיע באותו משחק את הוולה המפורסם שעוד יזכה להיות "שער העונה". אני מזכיר את המשחק הזה כי באותה שנה הייתה הרגשה שמכבי ת"א פחות טובה ונוצצת מאשר קבוצת הכוכבים של מכבי חיפה בניצוחם של רביבו וברקוביץ', אבל הייתה אמונה גדולה ותקווה שלמרות זאת, ת"א יכולה לקחת את האליפות.

משחק האליפות בשנת 1995 התקיים בב"ש. בסיום אותו משחק שנגמר 0:1 למכבי ת"א משער של ברומר, הקהל פרץ למגרש והייתה התרגשות אדירה. אני משוכנע שאני לא היחיד שזוכר את יורם ארבל צועק באותו סיום משחק בעודו מחפש את שדר הקווים ציון נאנוס. זה היה משהו בסגנון של "מכבי ת"א אלופה.. איפה השחקנים..איפה האוהדים ואיפה ציון נאנוס?!"

בשנת 1996 הייתה דרמה גדולה כבר בתחילת השנה. המשחק נגד הפועל חיפה שאותה אימן אברהם גרנט, שלקח עם מכבי ת"א אליפות רק בשנה הקודמת, והפציעה הקשה של אלון ברומר שבעקבותיה הגיעו גם ההרחקות של גדי ברומר, אבי נמני ואיציק זוהר ובסופו של דבר תוצאה משפילה של 0:3 להפועל חיפה. מכבי ת"א התאוששה ועשתה עונה מדהימה בדרך לדאבל. זכור במיוחד המשחק שהתקיים בסיבוב השני נגד מכבי חיפה שבו מכבי ת"א ניצחה 1:3 וסוף סוף הוכיחה שהיא כבר לא השטיח של מכבי חיפה.

ב-2003 הייתה את הדרמה הגדולה סביב אבי נמני. הסמל הגדול ביותר של הקבוצה, יקיר האוהדים, נשלח לספסל דווקא באחד המשחקים החשובים ביותר של אותה עונה, כמובן שנגד מכבי חיפה. אותו משחק סימל דרך חדשה עבור הקבוצה ורצף נצחונות בדרך לאליפות ללא הכוכב הכי גדול. מה שכן, בדרמה, כמו בדרמה, זה לא היה מושלם אם במחזורים האחרונים לא היו מחזירים את אבי נמני להרכב (בעקבות הפציעה הקשה של ברוך דגו) והוא לקח חלק מרכזי באליפות, שהסתיימה לטובת מכבי ת"א רק במחזור האחרון ובזכות הפרש השערים.חלקו של נמני, שהתכבד בשער האחרון של ת"א באותה עונה, היה כל-כך גדול, עד כדי כך שהמאמן ניר קלינגר אמר לתקשורת את הציטוט הכל-כך לא מובן מאליו ש "אבי נמני הוא המלך".

והנה הגענו לשנת 2013. מכבי ת"א דוהרת לעבר האליפות. לא אליפות נוצצת, לא בדיוק מלהיבה. ההפרש עומד על 10 נקודות, כאשר נותרו עוד 5 מחזורים לסיום וזה נראה שאף אחד לא מתרגש. מבחינת התקשורת מכבי ת"א כבר זכתה באליפת לפני  חודשיים. נכון, ת"א צהובה והיו שני ניצחונות בדרבי, אבל לדעתי עדיין חסר כאן משהו. אולי הבעיה היא אצלי. אולי אני מכור למתח, לתחושה של לעשות את זה כנגד כל הסיכויים, להרגשה שמתרחש כאן סיפור שנוכל לספר לנכדים ולהתרגש ממנו. מי יודע אולי זה יקרה בשנה הבאה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

הסרטון שתראו למטה הוא לא מפתיע כלל, וזה מה שעצוב. עצוב מאוד.

עולם הספורט הישראלי רעש וגעש לאחרונה בעקבות גילויי הגזענות של אוהדי בית"ר ירושלים בעקבות החתמת שני השחקנים הצ'צ'נים בקבוצה. אבל זה לא מפתיע כלל אחרי שתראו את הסרטון המביש, והדוחה שצולם במשחק גביע ילדים בין מכבי חיפה להפועל באר שבע.

זה התיאור בסרטון היוטיוב שהעלה דוד רטנר:

"משחק גביע ילדים. בני 12.5. המקום שבו יש את שיא החינוך לספורטיביות וחינוך נגד אלימות. האמנם? מעל הספסל של קבוצת מכבי חיפה מתמקמים הורים ואוהדים של הפועל ב"ש. לא כולם כמובן. הרוב ישבו ביציע ועודדו למופת. קומץ, שמענו את ההגדרה הזו כבר. 
הקבוצה שמעל הספסל מקללת, יורקת, זורקת סיגריות בוערות. על ילדים בני 12. המוקד העיקרי לקללות הגזעניות הם השופט, המאמנים, הילדים. מי שלא מאמין למשמע אוזניו יכול לקרוא את הכיתוב. גם קריאות מוחמד ההומו היו שם. חושבים שזו הדרך שלנו ליציעים כמו של ביתר ירושלים? אתם טועים – זו הדרך שלנו ליציעים כמו של פורט סעיד. עם מאות הרוגים"

הסרטון הזה פשוט מזעזע. משחק ילדים, וחלק מההורים מקללים כאילו הם ילדים בני 5, קללות גזעניות, דוחות, והילדים שומעים וסופגים הכל. אז איך נתקדם מפה? איך נוכל לחנך את הילדים לכדורגל ללא אלימות אם זה מה שהם שומעים? פשוט גועל נפש.

צפו והקשיבו לגועל נפש:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם