אין כמו סטודנטים שמחזירים אהבה למורה שהשפיעה רבות על חייהם.
כך היה המקרה בתיכון מורגן פארק כשתלמידים לשעבר אל בית הספר החליטו לחברו יחד ולעשות מחווה נפלאה למורה גבריאל ווטסון-פוסטר שסבלה מבעיות בריאות. לא רק שהתלמידים הפתיעו את המורה, הם חשפו עצמם בצורה יפיפיה ואין ספק שזה השפיע עליה בצורה חיובית. והיא לעולם לא תשכח זאת.
צפו ברגע המרגש ומחמם הלב.
מראה מרגש התרחש בבית החולים וויגן רויאל, בוויגן, אנגליה: אחות דחפה את שילה מארש בת ה 77 מחוץ לבית החולים על מנת למלא את משאלתה האחרונה.
האישה המבוגרת שכבה על ערש דווי אחרי מחלה ממושכת והייתה צריכה להיפרד מחברה יקרה.
לאורחת עם ארבע הרגליים קוראים ברונוון; היא הסוסה היקרה שלה ששילה טיפלה בה במשך תקופה ארוכה. שילה רצתה לראות אותה בפעם האחרונה. הבת שלה, טינה, ארגנה את המפגש יחד עם צוות בית החולים. "היא אהבה את הסוסים שלה והיא אהבה את כל בעלי החיים. היו לה שישה סוסים, שלושה כלבים, שלושה חתולים וחיות נוספות", אמרה טינה.
מכיוון שלסוס היה אסור להיכנס אל תוך בית החולים, הפרידה הייתה מול הבניין. ברונוון הובלה בזהירות למיטתה של שילה, שם היא התקרבה בעדינות לפניה ונתנה לה נשיקת פרידה. כל מי שהיה נוכח – גם האחיות – התרגשו עד שמעות כשראו את הרגע האוהב.
מנהלת האחיות של בית החולים, פולין לו אמרה, "זה היה חשוב מאוד עבורה ועבור משפחתה, היה לנו את הכבוד לספק את התמיכה הזו בשלב מכריע של הטיפול שלה".
זמן קצר אחרי שהיא ראתה את הסוסה בפעם האחרונה, שילה נפטרה בשלווה. מגיע כל הכבוד לאחיות ולצוות בבית החולים וויגן רויאל על שעשו מעל ומעבר כדי להגשים את המשאלה האחרונה של שילה.
בשנת 2015, אישה בת 20 ומשהו בשם אלי פארנפילד נסעה לבדה ברכבת בלונדון. הסטודנטית לרפואה אלטרנטיבית נסעה בדרכה לעבודה. לפתע, ובלי אזהרה, אלי סבלה מהתקף אפילפטי והתמוטטה על רצפת הרכבת.
כאשר אלי חזרה לעצמה, היא מצאה עצמה לבדה בבית החולים. היא הייתה מבולבלת, אבל מיד הבחינה בפתק בכתב יד שהיה מונח לצידה. הפתק, כתוב בעט בצבע כחול, היה מאדם בשם טום אותו היא לא הכירה.
אלי הייתה בהלם ממה שהיה רשום שהיא הייתה חייבת לשתף את זה בפייסבוק על מנת לאתר את טום המיסתורי. גלו למטה מה היה רשום בפתק…
ב 2015, אלי פארנפילד בת ה 27 נסעה לבדה ברכבת בלונדון.
הסטודנטית לרפואה אלטרנטיבית הייתה בדרכה לעבודה אחרי שהייתה במפגש משפחתי.
כשהרכבת התקרבה לתחנה, אלי סבלה מהתקף פתאומי, שהסתבר מאוחר יותר כהתקף אפילפטי.
כשהיא לבדה, ואין אף אחד שיטפל בה, אלי התמוטטה לרצפה ואיבדה את ההכרה.
אלי התעוררה בבית החולים בלי שום זיכרון למה שקרה או איך היא הגיעה לשם. אבל כאשר הסתכלה למטה, היא ראתה פתק בכתב יד.
בפתק היה רשום:
היי אלינור,
אני מקווה שבזמן שתקראי את זה תרגישי הרבה יותר טוב. היה לך התקף על הרכבת והורדתי אותך ממנה. לא נפגעת בראש, אבל יתכן ופגעתי לך ברגל כשדרכתי עליה לפני שהבנתי שאת שוכבת על הרצפה סובלת מהתקף. אני מצטער!
אני מצטער גם שאני לא יכול להישאר איתך אבל הנה כוס קפה שתעורר אותך כשתתעוררי מאוחר יותר, והנה £10 כדי לוודא שתקחי מונית הביתה. מצטער שאין לי יותר כסף עלי כרגע, אז אני מקווה שאת לא גרה רחוק.
יצרתי קשר עם אנשים מהטלפון שלך והעזרה הרפואית בדרך ואת נמצאת עכשיו עם אנשי צוות של הרכבת. מאחל לך כל טוב והחלמה מהירה.
באהבה טום
אלי לא האמינה שטום לא רק שהביא אותה למקום בטוח ודאג שיטפלו בה, אלא גם קנה לה כוס קפה והשאיר לה כסף למונית.
אלי לא ידעה מי זה טום המסתורי הזה. הוא לא השאיר שום פרט מזהה או דרך ליצירת קשר.
אז היא פרסמה את הפתק בפייסבוק, בתקווה לאתר אותו. היא אמרה שהמעשים שלה "החזירו את האמונה שלה באנושות".
אלי רצתה שכולם ישתפו את הפתק, והוא מהר מאוד הפך ויראלי.
"אין לי מושג מי האיש או אם הוא ישב לידי ברכבת, אבל רציתי להראות את התודה שלי כלפיו", היא כתבה בפייסבוק. "אם אפגוש אותו, אז קודם כל אחזיר לו את הכסף, ואז אגיד לו תודה על כל מה שהוא עשה. מגיע לו הרבה יותר מזה".
אנשים בכל העולם שיתפו את הפתק של טום, בתקווה שמישהו יכיר אותו.
אלי עוד לא מצאה את המלאך השומר שלה, אבל עדיין יש בה תקווה.
"זה היה כל כך נחמד מצידו, זה דבר אחר לעזור לאנשים, אבל לעשות דברים מעבר, כמו שטום עשה, זה כבר משהו מיוחד".
איזה מעשה נפלא של אדיבות. מחמם את הלב לדעת שעדיין יש אנשים כאלה בעולם.
הסיפור של פארקר הקטן, הוא בדיוק כפי שאביו תיאר אותו, סיפור של אהבה ללא תנאי.
פארקר נולד עם הִידְרוֹצֶפָלוּס (מימת הראש), מצב בו יש הצטברות לא נורמלית של נוזלים במוח.
עבור פארקר, המשמעות הייתה שהמוח שלו היה רק 5 אחוז מהגולגולת – בניגוד ל 90-90 אחוז אצל תינוקות רגילים.
צוות בית החולים הזהיר הזהיר את ההורים לצפות לגרוע מכל, אבל מהר מאוד היה ברור שהתינוק הקטן שלהם לא מתכוון לוותר…
המצב של פארקר היה חמור ומפחיד, זאת המסכנה אליה הגיעו הרופאים שבחנו את הרדיוגרף.
ההורים כריסי וראיין גלרקי קיבלו את החדשות על הבעיה של התינוק שלהם לפני שהוא אפילו נולד, מה שהשאיר אותם מודאגים ובהלם.
אבל הם עשו מה שכל ההורים צריכים לעשות: הם עמדו לצד בנם שטרם נולד – ללא תנאי.
"הייתי לצידו כל הזמן. ניסיתי לדבר איתו, שאלתי אותו, החזקתי את היד שלו, ליטפתי אותו", אמר אבא ראיין.
אחרי מספר ימים, פארקר הקטן החל לעבור סדרת ניתוחים כדי לנקז את הנוזלים מהגולגולת ולהקל על הלחץ.
שבועיים לאחר מכן פארקר שוחרר מבית החולים, והחל לעבור טיפולי פיזיותרפיים.
לפי אמא כריסי, לקח לפארקר זמן מה עד שהצליח לשבת ולהחזיק את הראש שלו לבד, אבל בסופו של דבר הוא הצליח.
פארקר גם דילג על שלב הזחילה הרגיל, ומיד החל ללכת במקום.
ההורים של פארקר אמרו שהם חייבים הרבה לבית החולים לילדים באטלנטה ולצוות שלו, שבסופו של דבר דבר הם הרגישו שהם חלק מהמשפחה שלהם.
ההחלמה של פארקר הוא עוד אחד מהרבה סיפורי הצלחה מדהימים של בית החולים, שידוע בכל העולם בזכות תכניות השיקום שלו.
היום, פארקר הוא ילד שמח ומאושר עם משקפיים ושיער בלונדיני, ואי אפשר בכלל לזהות שמדובר באותו תינוק.
איזה ילד אמיץ!
אמו הגאה מתארת אותו כ'דברן' ו'ילד אוהב', וזה ברור שהוא מרגיש את כל האהבה שמסביבו – לא רק ממשפחתו הביולוגית, אלא גם ממשפחתו בבית החולים.
צפו בסיפור המדהים של פארקר:
אחרי 8 שנים ביחד, קריסטין ולוק ריהולט, הגיעו סוף סוף ליום המאושר בחייהם. בדרך כלל יש את ריקוד החתונה המסורתי בין אמא לבן שלה. אבל זה היה הרבה יותר מזה.
אמו של החתן סובלת מטרשת אמיוטרופית צידית (מחלת לו גריג). היא אינה מסוגלת לזוז ומרותקת לכיסא גלגלים. אז לוק ירד אל ברכיו לידה. לצלילי המוזיקה הוא מסובב אותה בעדינות ומנגב לה את הדמעות.
ברגע הזה, הכלה התאהבה בו מחדש: "זו ללא ספק הייתה הדקה הכי מרגשת שחוויתי", אמרה קריסטין. "לא הייתה עין אחת יבשה בחדר".
ארבע הדקות האלה בהחלט נכנסות עמוק אל תוך בלב. איזה רגע מרגש.
זמן קצר לאחר החתונה אמו של לוק נפטרה. אבל החתן היה שמח שהוא יכל לחלוק את הרגע הזה עם אמא שלו לפני שהיא הלכה לעולמה. הזיכרון של הפנים המאושרות שלה לנצח יחרטו בליבו.
לפני זמן לא רב, שני אחים, אלן וברנדון אלכסנדר, ניסו למכור בובת דובי ענקית ברחובות לוס אנג'לס.
אף אחד לא עצר או התעניין בבובה שלהם, עד שלפתע מישהי עצרה לידם לקוחה עשירה ואדיבה מאוד.
ואנחנו היינו חייבים לשתף איתכם את הסיפור הפשוט אך מחמם הלב הזה איתכם.
אנג'לינה לא רק עזרה לילדים, אלא הזכירה לכולנו שלעשות מעשה טוב לא צריך להיות קשה.
פוסט פייסבוק של בחורה שיצאה לריצה על חוויה שעברה עם מטריד, הפך ויראלי בגלל הגיבור הלא צפוי שנחלץ לעזרתה.
ג'וליה פרייס יצאה לריצה אחר צהריים אחד כאשר אדם מבוגר החל להטריד ולהציק לה. למרבה המזל, ילד קטן ואמיץ עבר במקום עם משפחתו, והוא יצא להגנתה.
הנה מה שג'וליה כתבה בפוסט שפרסמה בפייסבוק:
"יצאתי לריצה הרגילה שלי כששמעתי אדם מבוגר צועק חזק מספיק כדי שאשמע מבעד לאוזניות שלי. 'סקסי ליידי, היי היי היי סקסי ליידי!' הוא המשיך לצעוק ואני החלטתי להתעלם ממנו להמשיך בריצה.
ההתעלמות שלי כנראה עצבנה אותו, אז הוא קיבל קריזה והחל לצרוח 'לכי תזד**ני, כלבה מטומטמת', חשוב לציין שהוא היה לבוש יפה, וכנראה היה בהפסקת צהריים מהעבודה המשרדית שלו.
זה מה שהדליק אותי. שהוא קרא לי כלבה. הורדתי את האוזניות והתכוננתי להגן על עצמי כאשר ילד קטן שהלך עם אמא שלו ואחותו הקטנה שהייתה בעגלה, הסתכל על הבחור ואמר, 'היי, זה לא נחמד להגיד לה את הדברים האלה, והיא לא אהבה שאתה צועק עליה. אתה לא צריך לעשות את זה כי היא בחורה נחמדה ואני לא אתן לאף אחד להגיד דברים כאלה לאנשים. היא בת בדיוק כמו אחותי, ואני אשמור עליה'.
האיש המבוגר היה מובך והחל לארוז את ארוחת הצהריים שלו. שאלתי את האמא אם אני יכולה לחבק את הבן שלה (קוראים לו ג'יימס) ואמרתי לו עד כמה אני אסירת תודה. הוא משך בכתפיים ואמר, 'ובכן, רק רציתי לוודא שהלב שלך בסדר'.
לפי אמא שלו, זה יום טיפוסי בחייו של ג'יימס. תודה רבה לאמהות והאבות שמגדים את הדור הבא להיות אמיצים, להיות מלאכים קטנים עבור כולנו. התרגשתי כל כך".
הפוסט קיבל כמעט מיליון לייקים, ושותף יותר מ 150,000 פעמים בפייסבוק. התגובות היו חיוביות ביותר, כשאנשים ר בים מברכים את הילד הצעיר על האדיבות שלו.
"ילד מדהים שההורים שלו עשו עבודה נפלאה", כתב מגיב אחד. "אם רק ההורים של האדם המבוגר היו מחנכים אותו באותה הדרך".
מגיב נוסף כתב, "תודה ששיתפת את ג'יימס ואת קרן התקווה שלו למען הדור הבא", כשאחר כתב, "איזו נשמה נפלאה יש לג'יימס".
פרייס עדכנה את הפוסט וכתבה על ג'יימס, "סמל לתקווה עבור כולנו". הוא הוסיפה, "אני חושבת שיש חלק ממנו שנמצא בכולנו – החמלה ואומץ לעמוד בפני אחרים ללא פחד, לא משנה איך זה נראה".
אחח…אין כמו היום הראשון בבית הספר. ההתרגשות של לעלות לכיתה א', מתלבשים יפה, ההורים מתרגשים, ואתם כבר לא יכולים לחכות להכיר את החברים החדשים שלכם לכיתה.
אבל ככל שהשנים עוברות, אתם רק רוצים לסיים עם זה כבר. כבר נמאס לכם ללכת לבית הספר ואתם רוצים להתחיל את החיים החדשים שלכם כאנשים בוגרים ועצמאיים.
החבר'ה ב Bored Panda אספו את התמונות האדירות האלה של סטודנטים, תמונות שתועדו בשני ימים חשובים ביותר – היום הראשון ואחרון של בית הספר.
זוכרים איך אתם נראיתם בימים האלה?
מאות ערים, כבישים מהירים, ומיליוני מכוניות דוחקים הצידה את הטבע. ומי סובל הכי הרבה מהמציאות הטכנולוגית? אחינו ואחיותינו עם ארבע הרגליים. אבל אדיבות היא תכונה ייחודית: היא יכולה לגבור על פני כל מכשול.
אנחנו שמחים לשתף איתכם דוגמאות להמצאות מודרניות שנוצרו במיוחד עבור בעלי חיים.
הגשר מעל הכביש המהיר נועד כדי להבטיח מעבר בטוח עבור חיות הבר בפארק הלאומי באנף.
מתקני ההאכלה מעוצבים בצבע אדום בכוונה: הם מושכים את הציפורים לצוף. כך אנשים מטפלים ביונקי הדבש בקוסטה ריקה, ג'ורג'יה ומקומות נוספים.
מנהרה מיוחדת נבנתה על ידי חברת רכבות יפנית עבור צבים, כדי להבטיח שהם יעברו את המסילה בשלום
חברת London Fieldworks הקימה פרויקט סביבתי נפלא על ידי בניית בתים ייחודיים עבור ציפורים. בזכות הידיים המדהימות של ברוס גילכריסט וג'ו ג'ואלסון, אנחנו יכולים לצפות עכשיו במלונות עבור ציפורים בפארקים ברחבי לונדון.
חיות היער יכולות עכשיו לעבור בבטחה את הכביש דרך המנהרה הזו.
בתמונה למעלה אתם יכולים לראות איך מכונה אוטומטית של החברה טורקית Pugedon מוציאה אוכל לבעלי חיים משוטטים בסין. כדי להוציא 20 גרם אוכל לכלב, אתם צריכים להכניס בקבוק פלסטיק אחד.
שדה תעופה לציפורים הוא אחד השלטים שהופיעו בוילנה במהלך פרויקט בשם 'שלטי כביש קטנים'. הפרויקט הזה מזכיר לאנשים שהם לא היחידים שגרים בעיר.
זה אחד המבנים שנבנו כדי לתמוך בנדידה של מיליוני הסרטנים האדומים בכריסמס איילנד
במהלך פרויקט סביבתי בליטא, נוצרו מעברי חצייה עבור קיפודים – תזכורת לכל הנהגים שעוברים במקום.
זו בריכת שחייה באורך 65 מטר, שנבנתה במיוחד עבור הפילים בספארי למרגלות הר פוג'י.
חוות קבודל נבנתה על פני שטח של 10 דונם על ידי קרייג גראנט, בשנת 2003, בפלורידה. יחד עם העיר המיניאטורית הוא מאכלס כ 500 חתולים מאושרים.
ארגון בשם Canal & River Trust מטפל ודואג לנהרות באנגליה ו-וויילס, ואנשי הארגון יצרו מדרכות לאורך הנהרות עבור הברווזים. קו ההפרדה הלבן וציורי הברווזים מזכירים לאנשים לדאוג לטבע.
סניף איקאה בגרמניה יצר את 'חניות' הכלבים הללו על מנת שבעלי הכלבים לא יצטרכו להשאיר אותם בתוך הרכב.
