תגית: מוריניו

אין ספק שז'וז'ה מוריניו, מאמן ריאל מדריד הוא אחד המאמנים הטובים בעולם, ולמרות שנותרו לו עוד הרבה מאוד שנים כמאמן, הוא כבר זוכה לסרט תיעודי משלו.

ערוץ ITV4 הפיק סרט מצוין על המנג'ר הפורטוגלי שמכונה – "המיוחד".

בסרט המצוין אנחנו מקבלים מבט מבפנים על פילוסופית האימון של מוריניו, איך לבנות תרבות מנצחת במועדון כדורגל, איך להתנהל נכון, לא רק כמאמן אלא כבנאדם, ומבט פשוט נפלא אל תוך העולם של המנג'ר הענק.

צפו כאן בסרט המלא:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

פרנק למפארד גמר את הסיפור שלו במדי צ'לסי? בהחלט אם תשאלו את וילאש-בואש, ממש לא אם תשאלו את פרנקי!

וילאש-בואש נחת בלונדון אצל הכחולים בסוף העונה שעברה. המאמן הפורטוגלי הצעיר שהביא הצלחה מסחררת לפורטו הובא במהלך (לא הכי חכם לדעתי) אל הליגה האנגלית במטרה להזניק עוד קצת את המניות של צ'לסי ושלו קדימה. עד כה, המצב לא הכי מעודד, בליגה הבלוז ממוקמים רק במקום ה-4 ורחוקים כבר 8 נק' (מחזור מס' 19) מהמנצ'סטריות. גם היכולת המנומנמת משהו של הקבוצה לא זוכה לשבחים גדולים מדי.

המאמן הצעיר כנראה לומד ממורו ורבו דאז בפורטוגל, מוריניו

מאז שחובבי הכדורגל מכירים את מוריניו, רובנו לא הפגינו חיבה גדולה מדי אל האיש, אבל אי אפשר להאשים אף אחד, מוריניו הביא את זה על עצמו (לא שזה ממש אכפת לו). וילאש-בואש בעצם סומן כמוריניו החדש, במיוחד אחרי שהביא את הטרבל (אליפות פורטוגל, גביע פורטוגל וגביע הליגה האירופאית) בעונה שעברה לפורטו. כמה ימים לאחר מכן כולם כבר ידעו מה תהיה התחנה הבאה של המאמן הצעיר. כשהכסף הגדול של רומן אברמוביץ' קורא לך מעטים האנשים אשר יגידו לא.

מאז שהגיע וילאש-בואש החליט לעשות מהפכה בסגל. המטרה להצעיר את הסגל ולהפוך אותו לתלכיד חזק יותר. על כן הוא סימן את כוכבי הקבוצה בתור הבעייתיים במטרה למכור אותם ולהביא אחרים במקומם.

ניקולאס אנלקה – בקושי ראה דשא העונה ומיעט לשחק עד אשר עשה את המעבר המיוחל לליגה הסינית.

דידייה דרוגבה – עומד לסיים חוזה בסוף העונה הנוכחית וכבר נפוצו סיפורים על כך שלא ימשיך בעונה הבאה. כבר עכשיו אפשר לקרוא על קבוצות שמגששות אצלו לגבי מעבר אפילו בינואר.

פלורן מאלודה – הצרפתי הבינלאומי כנראה גם בדרך החוצה. השחקן לא מרבה לשחק כמו בשנים הקודמות למרות יכולתו הטובה.

אפשר להוסיף לרשימה המכובדת גם את הבלם אלכס, החלוץ סלומון קאלו והמגן בוסינגווה. אבל מעל כל הרשימה הזו עומד אחד ומיוחד, פרנק למפארד.

הקפטן הותיק (אחרי ג'ון טרי), הקשר האנגלי הבינלאומי, אחד השחקנים היותר טובים, יציבים ובעלי השפעה בקבוצה. גם אותו שם וילאש-בואש על הכוונת. גם עליו הוא כבר לא בונה, לא לעונה הזו ובהחלט לא לעונה הבאה. לראיה אפשר לראות את מספר המשחקים שבהם פרנקי כלל לא רואה דשא, ובמשחקים בהם הוא כן משחק, הוא בדרך כלל לא בהרכב הראשון.

אך למרות הבעיות והפיחות במעמדו, גם היום פרנק למפארד הוא אחד מעמודי התווך ואחד השחקנים הכי חשובים שיש במועדון. למפארד מדורג כיום במקום השני בכמות הבקעת השערים של הקבוצה (8), ושלישי בבישולים (4). קשה להבין מה עומד מאחורי המחשבה של ייבוש פרנק למפארד המצוין, על אחת כמה וכמה כשעל ספסל המחליפים לא ניתן למצוא שמות כל כך גדולים שמחכים לעלות אל כר הדשא.

אני אישית במקום וילאש-בואש דווקא היום בגלל חוסר היציבות לא הייתי מוותר על שחקן כזה לרגע. שחקן שיכול לסחוף את הקבוצה ובהחלט לעזור לו אם יצטרך מול הביג בוס – רומן אברמוביץ'.

אם כבר דיברנו על מוריניו, המאמן בהחלט מנסה בכל כוחו לצרף את הקשר המצוין לבלאנקוס ממדריד ומי כמו וילאש-בואש לא צריך עוד נורות אדומות כדי להבין באיזה שחקן מדובר. בסופו של יום המהלך הכי חכם מבחינת השחקן והקבוצה יהיה להישאר ביחד, לפרנקי אולי כדאי אפילו לסיים את הקריירה בקבוצה שהביאה אותו למעמד הזה.

מבחינתו, אני לא חושב שזו תהיה בעיה כשכבר הצהיר שזו כוונתו, אצל וילאש-בואש הפתרונים. אני מקווה בשבילו שלא יעשה החלטה פזיזה ולא נכונה וידע לנצל הידע שצבר והביא לו הצלחה עד היום. כי רק ככה יצליח המאמן הצעיר להישאר מספר שנים טובות בלונדון הכחולה.

ביום ראשון התקיים ביפן גמר גביע העולם לקבוצות –  משחק שהעניק, באופן צפוי למדי, את תואר אלופת העולם לברצלונה. אם מישהו היה זקוק לחותמת רשמית לכך שבארסה היא הקבוצה הטובה בתבל הוא קיבל אותה במשחק החד-צדדי נגד סאנטוס, אבל מעשית – החותמת לכך ניתנה שבוע אחד קודם לכן, במשחק נגד ריאל מדריד.

לראשונה מזה שלוש שנים, הגיעה ריאל מדריד לקלאסיקו כאשר היא בעמדת יתרון משמעותית על פני ברצלונה בטבלה, ולדעת רבים גם ביכולת. המעבר המהיר מהגנה להתקפה, המתפרצות הסוחפות וכדורי העומק הקטלניים, מכניעים ללא תנאי כמעט כל קבוצה שנקרית בדרכם של הבלאנקוס. מי שרוצה להבין על מה מדובר, שיצפה בתקציר המשחק האחרון נגד סביליה. השאלה הגדולה ערב הקלאסיקו הייתה איך תעבוד השיטה של ריאל מדריד מול אחת ההגנות החזקות ביבשת. האם כדורי העומק והמעבר החד להתקפה יכניעו גם את בארסה, כפי שעשו לקבוצות כמו ולנסיה וליון? התשובה של ברצלונה הייתה חד משמעית. ההגנה הותיקה והמתואמת בראשותו של פויול קראה היטב את כל הניסיונות של ריאל לחדור לרחבה של ואלדז וביטלה כמעט לחלוטין את היכולת שלה ליצור מצבים בהתקפה מהירה. שמירה הדוקה שיתקה את כריסטיאנו רונאלדו ברוב שלבי המשחק, כך גם לגבי אוזיל ובנזמה, שמלבד השער שואלדז סידר לו במתנה, לא עשה הרבה במהלך המשחק.

בצד השני של המגרש, לעומת זאת, בארסה לא התקשתה באופן יחסי, וגם הפעם ההגנה של ריאל לא הצליחה להתמודד עם הנעת הכדור המסחררת שלה. חילופי מקום מתמידים בין מסי, אינייסטה ופברגאס הקשו מאוד על ריאל את השמירה עליהם, וגם העובדה שאלכסיס סאנצ'ז נתן את משחקו הטוב ביותר מאז שהגיע לבארסה, לא סייעה לחברים של קסיאס להגן על שערו. לא נגמר אמנם 5-0, אבל גם שלושה שערים מספיקים כדי להבהיר את המציאות העגומה של מוריניו – ריאל מדריד עדיין לא מצאה דרך להתמודד עם ברצלונה. המציאות הנ"ל עגומה במיוחד נוכח העובדה שקשה לראות את ריאל הופכת לקבוצה יותר טובה מאשר היא עכשיו. אם יכולת שיא של רונאלדו, היגוואין, בנזמה, די-מריה ואלונסו לא מספיקה, אז מה כן? אם מוריניו על הקווים לא מצליח למצוא פיתרון שינצח את פפ, האם יש מאמן אחר שמסוגל?

ריאל עדיין מובילה את הטבלה בשלוש נקודות, ולכן עדיין נמצאת בעמדת יתרון על פני ברצלונה במרוץ לאליפות, אבל כמו שזה נראה עכשיו, על נקודות בקאמפ-נואו בסיבוב הבא מוריניו לא יכול לבנות. אז מה בכל זאת יכולה ריאל מדריד לעשות על-מנת לגבור על ברצלונה? מה יכולה ריאל לעשות שהיא טרם עשתה? האם יש מישהו שיכול להביא את השינוי?

ובכן, יש מישהו. שחקן אחד, שמכל סוללת הכוכבים העמוסה של ריאל, טרם הגיע למיצוי רבע מיכולתו במדים הלבנים. שחקן שבימים טובים נחשב לקשר הטוב בעולם, אך בשנתיים האחרונות מבלה את רוב זמנו בהחלמה מפציעות חוזרות ונשנות. אני מדבר כמובן על קאקה.

ריקארדו קאקה הגיע לריאל מדריד ממילאן ב-2009 תמורת סכום של כמעט 70 מיליון יורו. הסכום גבוה, ולכן הציפיות היו בהתאם, אבל עונת בכורה בינונית תחת המאמן מנואל פלגריני הסתיימה עם תשעה שערים בלבד בכל המסגרות. בסיומו של מונדיאל פושר בקיץ 2010, נפצע קאקה ונעדר מהמגרשים כמעט לכל אורך העונה שעברה. במקביל לפריחה של הגרמני הצעיר מסוט אוזיל, המשחק באותו תפקיד על המגרש, נשמעו לא מעט ספקולציות לגבי עזיבה אפשרית של קאקה את הסנטיאגו ברנבאו. מוריניו, לעומת זאת, לא אמר דבר. הוא ידע איזה יהלום יש לו ביד, וכמאמן שיודע למצות עד תום את הפוטנציאל הגלום בשחקנים שלו, נראה שקאקה נמצא בידיים טובות.

פתיחת העונה נראתה מצוין עבור קאקה. לראשונה מזה זמן רב הוא הצליח ליצור רצף של כמה משחקים בהרכב, וחשוב מכך – רצף של כמה משחקים טובים. קאקה הלך והשתפר, ולרגע נראה היה שקאקה הגדול חוזר. שחקן כל-כך מהיר, טכני וחכם מתאים בדיוק לסגנון ההתקפה של ריאל מדריד. ההרגשה הייתה שלא רק קאקה צריך את ריאל מדריד. פתאום הייתה הרגשה שריאל מדריד צריכה את קאקה. עם קאקה ביכולת טובה על המגרש, ריאל פשוט נראתה יותר טוב. כמובן שהתסריט הידוע חזר. קאקה שוב נפצע, ריאל שוב הסתדרה מצוין בלעדיו, ריאל שוב הפסידה לברצלונה.

אם קאקה יצליח להתאושש מהפציעות הרבות שעבר ולשמור במשך תקופה של כמה חודשים על יציבות, ריאל עשויה לקבל בחזרה את אחד הכוכבים הגדולים שידע הכדורגל העולמי בעשור האחרון. עדיין לא בן 30, קאקה מסוגל לחזור לעצמו, ובתחילת העונה, ולו לכמה משחקים, ראינו שזה בהחלט יכול לקרות. אם ריאל תקבל את קאקה בחזרה, הוא יכול להוות גורם מכריע בהתמודדות עם ברצלונה. עם ראיית משחק כמו של אוזיל, מהירות של די-מריה ובעיטה של צ'אבי אלונסו, קאקה יכול להוסיף למשחק של ריאל מימד שלא היה קיים בשנים האחרונות. אם מוריניו יצליח להחזיר את קאקה להיות קאקה שכולנו הכרנו במילאן, יכול להיות שזה יתברר כפיתרון לו ריאל חיכתה כל כך הרבה זמן.

אם לא, נתחיל לתהות אם פיתרון שכזה בכלל קיים.

הכוכבים הגדולים בורחים בהיותם צעירים למועדוני הצמרת באירופה, אך האם הגעתן של פורטו, בנפיקה ובראגה למעמד חצי גמר הליגה האירופית לא מעידה על שינוי כיוון? או שמא מדובר בשילוב מאסיבי של שחקנים זרים שגורמים לנסיקה של הכדורגל הפורטוגלי? חצי האי האיברי מציג כדורגל שובה עין, ולא רק בליגה שבצידו המזרחי.

הליגה בפורטוגל נמנית על ליגות הצמרת האירופאיות, אך אין מציינים אותה בשורה אחת עם זו האנגלית, האיטלקית, הספרדית והגרמנית.
היא נחשבת לאורך שנים ליצואנית דגולה של כדורגלני פאר שעיטרו את אותן הליגות. רוי קוסטה, לואיס פיגו, ריקרדו קרבאליו, נאני וכמובן גם כריסטיאנו רונאלדו הם רק חלק מאותם שמות שהחל משנות ה-90 המאוחרות מוכרים לכל חובב כדורגל עולמי.

אמנם פורטו כבר זכתה בליגת האלופות בשנת 2003 תחת שרביטו של מוריניו, בנפיקה עשתה זאת כמה עשורים קודם לכן ביחד עם אוזביו האגדי, ואפילו ספורטינג ליסבון טעמה את המנון ליגת האלופות לא פעם, אך הנהנית העיקרית משחקני הצמרת היא הנבחרת הפורטוגלית, הנחשבת לנבחרת מצוינת, אך עתה אולי זו שעתה של הליגה המקומית להנות מאותם הכשרונות.

פורטו לאורך שנים משתתפת קבועה בליגת האלופות, אך שחקנים פורטוגלים וכמוהם זרים משמשים בה לתחנת מעבר בדרך. לוצ'ו גונזלס,מריו ג'ארדל, ויטור באהיה וריקרדו קרבאליו הם רק חלק מאותם אלו שלבשו את המדים הכחולים לבנים בדרכם לפסגות אחרות. העונה תחת שרביטו של אנדרה וילאס מציגה פורטו את אחת הקבוצות הזוהרות בתולדותיה עם התקפה קטלנית בראשותם של הולק הברזילאי העצום, וראדמל פלקאו הקולומביאני המצוין שמרשית ללא הפסקה.

את הליגה הם מובילים בהפרש עצום, בליגה האירופית הם חלפו על פני צסק"א מוסקבה ובדרך לחלוף גם על פני ויאריאל לאחר 1-5 מדהים במשחק הראשון, ובהחלט ניתן לומר כי מדובר באחת הקבוצות הטובות באירופה כיום. רבים מסמנים את וילאס כיורשו של מוריניו, אם כי וילאס דוגל בכדורגל התקפי לחלוטין ולראייה התצאות הללו.

בנפיקה, האלופה היוצאת, גם היא עתירת כוכבים, וביקור באצטדיון "האור" מגלה את העוצמות הטמונות במועדון הזה, ואת גודלו. לא רק העבר של המועדון מעיד על כך, אלא גם שורת כוכבים כמו פאביו קונטראו, לואיזאו, אוסקר קרדוסו ופבלו אימאר שלא ממהרים לעזוב חרף הצעות מקבוצות צמרת ברחבי היבשת.

על ספורטינג ליסבון עוברת עונה לא קלה, אך בחירתו לנשיאות של גודיניו לופס עלולה לשנות את התמונה עבור הירוקים מליסבון ולהפוך אותם לגורם מאיים לא רק בזירה המקומית, אלא גם להתחקות אחר שאר יריבותיה מהליגה המקומית ולהיאבק על אחד התארים האירופים.

המפתיעה ביותר היא ספורטינג בראגה, שהתברגה במפתיע בשלב חצי הגמר של הליגה האירופית תוך שהיא מדיחה את ליברפול של דלגליש. מבט על הליגה המקומית יגלה כי היא סיימה שניה אשתקד והעונה מקדימה את ספורטינג ליסבון בטבלה, וזהו לא דבר של מה בכך כי הרי מדובר באחת משלוש הגדולות של פורטוגל.

בראגה מציגה קבוצה לוחמת ומאומנת, ולא נופתע אם תהפוך לגורם קבוע בצמרת דבר שכמובן יוסיף מימד של ליגה איכותית יותר. הוגו ויאנה הוא אחד מאותם פורטוגלים שהבין כי אפשר לחזור הביתה לליגה המקומית ולהנות מכדורגל טוב.

ובכל זאת אולי נכון לומר כי הצעירים המקומיים אכן לוטשים עיניהם לעבר הליגות שבחוץ ועל כן הקבוצות מסתמכות על כוח רב לאומי. ספרדים שלא מצאו מקום במדי ריאל מדריד או ברצלונה, ארגנטינאים, קולומביאנים, אורוגוואיים ובעיקר ברזילאים ממלאים את סגלי הקבוצות. הברזילאים מרגישים נוח מטעמי שפה, ואפשר רק לציין את פפה ודקו ככאלו שבחרו לייצג את הנבחרת הפורטוגלית ולא את זו של הסלסאו.

פרדי גוארין, מקסי פריירה, אדוארדו סאלביו, ניקולאס אוטמנדי, מתיאס פרננדס, וטימו הילדברנד הם חלק מאותם הזרים שהבינו כי יש לאן לנסוע גם אם אינך מוצא מקום בסגלים של אחת מקבוצות ה"פרמייר ליג", ה"לה ליגה" או ה"סרייה א", ואחרי עונה שכזו ישנה ההרגשה כי רבים כמותם יזרמו לחצי האי האיברי, אבל לצידו המערבי, ויבנו ליגה אימתנית בה קבוצות כמו ויטוריה סטובאל, לייריה או גימראייש יהוו את הבראגה הבאה.

לטור Mercy-Side No More
לטורים נוספים של גיא גלבוע
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אמנם זה עוד מוקדם להכריז, מוקדם להתחיל לחגוג ולהוציא את ההמונים לרחובות מדריד, אך נראה כי סוף סוף הגיע האדם שידע מה לעשות עם כל הכסף שנשפך במועדון הזה, ריאל מדריד.

אפשר לסלוד כמו רבים אחרים מהדרך, מחוסר גידול שחקנים תוצרת בית, כשאפילו את הסמל הכי גדול, ראול גונזאלס, לא השכילו במדריד להשאיר, אבל העונה, התוצאות גורמות לחשיבה כי אין מי שיעמוד בדרך של ריאל מדריד לכל תואר נכסף. גם ברנד שוסטר, חואנדה ראמוס ובטח מנואל פלגריני בנו לעצמם סגל נוצץ, הרי סכומי עתק וגירעונות מטורפים, לא מרתיעים את בעלי המועדון השונים, החל מלורנסו סאנז ועד לפלורנטינו פרס, לשפוך מאות מיליוני דולרים, להביא שורות של שחקנים, חלקם כושלים, חלקם פחות. רוביניו, מאמדו דיארה, ג'וליו באפטיסטה, מצלדר, בנזמה, ואן דר וארט, דרנטה וסניידר, הן רק חלק מרשימת שמות שנכשלו במדי ה"בלאנקוס".

חרף עלותם הגבוהה, חלקם אף השתקם במקום אחר (ווסלי סניידר), וזאת למרות שכל מאמן קיבל לידיו שורה של שחקני טופ עולמיים, כשפלגריני אף זכה בשניים מהגדולים שבדור הנוכחי, קאקה וכריסטיאנו רונאלדו ועדיין מצא עצמו נושף בעורפה של המכונה של פפ גוארדיולה (אדריכל מפת ברצלונה בכדורגל).

כנראה שיש בו משהו במוריניו הזה, כנראה שהוא באמת מיוחד, הוא ידע בדיוק אילו שחקנים ישלימו לו את הפאזל, די מאריה נראה כפגיעה בול באגף השמאלי, קראבליו חבר אליו שוב וכנראה שמוריניו יודע למה. השקט שהוא משרה על ההגנה הוא כשלעצמו מיוחד, אוזיל וחדירה, אחרי מונדיאל נהדר, ממשיכים בקו העלייה, ולגבי כריסטיאנו רונאלדו, כנראה שמאמן מלאום כמו שלו, גורם לו לחזור לכושר האימתני משנתו האחרונה ביונייטד.

מעל הכל מוריניו יודע לנווט את המשחק, לא בוחל בשום אמצעים, ושמות לא משחקים אצלו. פעם זהו קאנלס הצעיר הכשרוני, ופעם פדרו לאון, כולם רוכשים למוריניו כבוד ונותנים עבורו את ה"תחת" במגרש, והתוצאות נשקפות לנגד עינינו.
מילאן שהתחמשה גם היא בסוללת כוכבים לא היוותה כלל יריב לריאל מדריד הנוכחית, וכמובן שגם קבוצות הליגה הספרדית אוכלות מרורים לאחרונה.

עוד מוקדם להספיד את בארסה, אבל היא נראית מקרטעת ושבעה מעט, ומוריניו מגיע רעב, מכניס רעב גם לשחקניו ולא נראים סימני דעיכה במכונה הזו, אלא רק נסיקה כלפי מעלה ביכולת.
העונה הזו הולכת להיות שנת הבלאנקוס, גם בזירה המקומית, וגם בזירה האירופית, כנראה שמה שהיה צריך זוהי יד מכוונת ומנווטת ולא סוללת כוכבים שנתית שנכשלת.
עוד ידובר רבות על כך שהבנקים בספרד מאפשרים לשתי הגדולות, בארסה וריאל, לשחק עם הכסף, להיכנס לגירעונות ולא להיפגע במסעות הרכש שלהם, בעוד לקבוצות האחרות הם רק מתאכזרים, אבל בינתיים תנו למוריניו להוכיח את היותו מיוחד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט