תגית: ליגת העל בכדורגל

הפועל באר שבע השיגה  ניצחון חוץ יפה באשדוד 0-1 וממשיכה בתקופה הטובה שלה בליגה. אבל מי היה זה שהבקיע את השער?

שער הניצחון של הפועל באר שבע נרשם לזכותו של דובב גבאי, אבל האם הוא נגע בכדור שמסר אופיר דוידזאדה? לא בטוח בכלל.

בהילוך החוזר אפשר לראות את דובב גבאי שולך רגל לכיוון הכדור, אבל אי אפשר לראות אם הוא אכן נוגע בו, מכיוון ששחקן הגנה של אשדוד מסתיר את המהלך.

בסיום המשחק, ראיינו את דובב גבאי ואופיר דוידזאדה שאמר שאם לגבאי יש בונוסים על שערים, הוא נותן לו את הגול. יש לי הרגשה שאלונה דווקא הייתה מעדיפה שהשער ירשם לזכותו של המגן.

אז מי הבקיע את השער? גובב גבאי או אופיר דוידזאדה?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

המטרה הגדולה היא להביא את הקהל בחזרה למגרשים, בשביל זה בונים כל כך הרבה מתקנים. אנחנו לא רוצים להבריח אנשים. זה נכון שהפועל קופחו בשנית על ידי שופט, אין דבר יותר מרגיז מזה במיוחד ברצף הפסדים לפני הדרבי, זה היה מעצבן כל אחד, אבל שחקן שמכבד את עצמו ואת המועדון היה בוחר מילים אחרות. לא משנה מה הסיטואציה תהיה, שחקני כדורגל וספורטאים באופן כללי צריכים לזכור שהם מייצגים דמות עבור הקהל, ובמיוחד מודל להערצה אצל הילדים הקטנים, אסור להם להשתמש בשפה הזאת. במיוחד לא בטלויזיה.

כמובן שאי אפשר להתעלם מטעויות השיפוט בנתניה, ואת זה אני אומר כמובן בהמשך ברור לטור הקודם שלי על השיפוט. כל שבוע מחדש מחליט עולם הכדורגל להצדיק יותר ויותר את טענותי, השיטה לא עובדת! השופטים הם בובות על חוט, אבל לא ארחיב עוד כאן, הרי יש כבר טור על זה.

אפולה אדל קרא הפעם לשופטים חרא, פעם הבאה אלה אנשי ההתאחדות, או שחקני הקבוצה היריבה, ואחר כך האוהדים. צריך להוציא מהספורט את האלימות המילולית ואת האלימות הפיזית כמה שיותר מהר, כמעט כל אלימות פיזית מתחילה באלימות מילולית, אז אדל, זה לתשומת ליבך. אתה אדל אומר מילים אסורות, לטוטו מנקבים את הצמיגים באוטו, בטדי מגלים בננה שמושלכת לעבר שחקני הפועל, וכל מה שיש לי לומר זה שזה פשוט לא נראה טוב, לא פלא שהורים מפחדים לשלוח ילדים לאצטדיונים.

בשבת לאחר עוד ניצחון של מכבי תל אביב נשמעה מפיהם של כמה פרשנים הטענה שמכבי לא משחקת כדורגל מספיק אטרקטיבי. אין ספק שהמשחק של מכבי הוא יעיל אך לעיתים פחות יפה. העמידה של הקבוצה מצוינת, השחקנים נלחמים, הקישור מכתיב את הקצב והנעת הכדור נהדרת, אך נדמה שכמדי שבוע, הקבוצה תלויה בהברקות של גונזאלו גרסיה.

אי אפשר להתעלם מהטכניקה והיצירתיות של גונזאל ויש לו טאץ' נהדר, חוכמת משחק והמון כשרון. בשני המשחקים הראשונים העונה לא ראינו ממנו הרבה, אך מאז, בכל משחק מהלכים שלו מנצחים למכבי את המשחק. במחזור השלישי בקריית אליעזר מסירה גדולה שהשאירה את קולאוטי ועטר לבד מול קאלה, במחזור הרביעי שער גדול נגד ק"ש , שני בישולים מול אשדוד, וכדור נהדר לאלירן עטר בעכו. במשחק היחיד שהיה חלש השנה – בבאר שבע, מכבי הפסידה.

כיצד שחקן ברמתו מגיע לארץ הקודש? על אף כישרונו הנדיר לגונזאלו יש לא מעט "תסמיני האריס מדוניאנין" – היעלמות לדקות ארוכות במהלך המשחק, דריבלים מיותרים, חוסר השקעה במשחק ההגנה, תנועות גוף של חוסר שביעות רצון. בדומה להאריס, נראה ששחקנים עם כשרון כמו שהם ניחנו בו, לא היו מגיעים לחופי תל אביב לולא אופי בעייתי נלווה. שחקנים מסוג זה חייבים מאמן סמכותי שיחזיק אותם קצר. אוסקר גרסיה יודע שאליפות אי אפשר לקחת רק עם שליטתם של אלברמן וראדי במרכז השדה, אלא חייבים שחקן כמו גונזאלו בהרכב.

בתקשורת מדברים הרבה על הקטנת מספר הזרים בליגה, ואין ספק שזרים שמגיעים לארץ צריכים לחזק את הקבוצות ולהעלות את הרמה בליגה, ולא לחמם את הספסל. אך האם המאמנים בארץ מסוגלים לטפל בשחקנים גדולים שמגיעים לארץ? בתקופתו של האריס מדוני אנין – שהוא בלי ספק אחד השחקנים הכישרוניים שדרכו פה, היו במכבי 2 מאמנים – מוטי איווניר ואבי נימני (כשניר לוין הגיע המצב היה כבר אבוד). המשותף לשניהם ברור – שחקני עבר גדולים, סמל במועדון, וחוסר ניסיון באימון קבוצה גדולה. כנראה שגאון משוגע כמו האריס היה גדול עליהם.

דור הזהב של שנות ה-90 שמשתלט על ספסלי הקבוצות בליגה – בנין, עטר, אבוקסיס, נמני…כולם היו שחקנים גדולים, עם ראיית משחק טובה והמון אופי. תכונות אלו הובילו אותם לתפקיד המאמן הראשי מהר מאוד, לעיתים מבלי להיות מאמנים בנוער או עוזרי מאמן לתקופה משמעותית. דרך קצרה ומהירה שכל כך אופיינית לליגה הישראלית. אני ממליץ לכל המאמנים החדשים בליגה לצפות במקצוען אמיתי שלמד את המקצוע במשך כמה שנים, והגיע לאמן במכבי תל אביב הגדולה בתור קבוצה ראשונה כמאמן ראשי. צעד זה שווה ערך לכך שטל בנין יחל את דרכו המקצועית בהפועל מרמורק.

אני מציע לכל הפרשנים והמאמנים בליגה לא לבקר את שיטת המשחק של אוסקר, ולהתמקד בללמוד ממנו מהו מקצוען אמיתי. אולי כך יחזרו לשחק בישראל זרים משוגעים וכישרוניים כמו רוסו, קוביקה ופראליה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה, אבל בכל זאת היה משהו מושך, מעניין ומרתק בליגה הזו שלנו. אותה ליגה שפעם הייתה מפוצצת איצטדיונים שלמים, ללא קשר למי משחקות על הדשא.

בעונת 00'-99' הוחלט לראשונה לשנות את שמה ליגת הכדורגל הבכירה שלנו, לליגת העל. יותר נכון, להוסיף ליגה ולכנותה ליגת העל. מאז, זרמו הרבה מים בירקון מתחת למשרדי ההתאחדות, כולל שיקולים עיתונאים להחליף את השם לליגת העלאק. האמנם?

מאוד קל לצלוב את הליגה שלנו. רמה גרועה, אין קהל, שופטים "עיוורים", הנהלות מביכות ושלל סיבות ללמה הליגה שלנו הולכת מדחי לדחק'ה. אני הראשון להודות בכך שהרבה פעמים יש אמת בדברים. השאלה עד כמה לקידמה הטכנולוגית אין השפעה ישירה על כך. לא. אבי לוזון לא שילם לי כדי לסנגר על הליגה הזו, אבל אני כן מאמין שעוד אפשר למצוא כאן משהו טוב, או לפחות להחזיר מספר דברים שגרמו לכך שהליגה הזו עוד תישאר רלוונטית.

בשנת 2002 פתח ערוץ הספורט את "ספורט5+". פתיחת ערוץ ספורט נוסף אפשרה לקבל עוד יותר כדורגל בינלאומי, ולהבין כמה ששלנו פשוט לא מתקרב. כמובן שמאז זה הלך והחמיר (ביחס לליגה) כי מאז כבר יש בכל בית אינטרנט סופר-דופר מהיר, סלולרי מתקדם, וכמובן את צורתו העדכנית של אופטימוס-פריים, הלא היא הממיר הדיגטלי של HOT/yes. אל דאגה, על הכל יש עוד המון מה לבקר.

העניין מתחיל מתחיל בזה שבעצם יש לנו מיליון וחצי אפשרויות לקבל כדורגל יותר טוב, באיכות HD, 3D, ועוד כל מיני חרטותD למיניהן. זה לא אומר שהכדורגל שלנו כזה רע. נכון, אני זה שצלב פה את הנבחרת, אבל אם נתמקד רק בליגה עצמה נגלה שזה לא כזה רע. לא תמיד בכל אופן. לפעמים כיף למצוא איזה מקרייב באשדוד או איזה מסיללה בראשון, או איזה קלשצ'נקו בחיפה, או אפילו איזה נדודה וברמכר בהרצליה. זה כיף כי זה שלנו. כי זה עדיין עושה משהו לראות משחקי כדורגל שיש להם קהל מגגות של בתים ולא מתוך המגרשים עצמם. כיף לראות חסות על חולצה שמפרסמת את "רהיטי שמשון" ולא את קוקה-קולה או איזו תאגיד נפט שנמצא בבעלות ילד בר-מצווה קטארי. על כל זה אפשר להוסיף שמלבד ההישג של מכבי חיפה בגביע המחזיקות בשנת 99', כל ההישגים הדרמטיים של הקבוצות שלנו באירופה הגיעו בעשור ורבע החולף.

אז מה בעצם אפשר לעשות? הרי לא נעלים מעינינו את כל הכדורגל המגה-איכותי הזה שיש לנו בשלל פלטפורמות. הרי אני בעצמי סיפרתי כאן כמה ליגת האלופות היא בעצם גלולה לשכרון חושים. אני פשוט חושב שאין קשר בין השניים. הליגה שלנו חלשה, זה נכון. הפערים מאירופה עצומים, זה גם נכון. אבל עדיין אפשר לעורר עניין. אפשר למשל להחזיר את כל הסיכומים המעניינים שהיו לנו פעם.

לדוגמא, מי זוכר שהיה בסיום כל מחזור את השערים הכי יפים? את פינת "היה או לא היה?", את רגעי המחזור המשעשעים של קמי ברץ. כל המשחקים בסופ"ש אחד ולא מפוזרים על שלושה ימים. אל דאגה, יש מספיק ערוצים לשידורים מקבילים. על כל אלו הייתי גם מחזיר את שחקן השנה, תגלית/פריצת השנה, זר השנה, אכזבת השנה ועוד. כי בעצם, מכל מה שנשאר לנו שהוא לגמרי שלנו, זו הליגה הזו. אז למה שלא נחבר אותה אלינו מחדש ונחזיר לחיים את פרס תגלית העונה שהוענק בפעם האחרונה ליניב עופרי?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

כבר תקופה שאלי כהן, מאמן בית"ר ירושלים, מתבכיין. "ברור שאם הקבוצה תלך לפירוק או שהיא תיראה כמו שהיא נראית עכשיו, אשקול את צעדיי ועתידי בקבוצה" אמר כהן ב-7 לאוגוסט. אולטימטום חצוף לבוסים שלו, מי שלא יהיו.

בית"ר ירושלים לקחה באמצע העונה שעברה את אלי כהן אחרי שישב בבית ארבע שנים. בשביל לעשות לעצמו יחסי ציבור ושבעלי קבוצות יזכרו שהוא עדיין חי נתן פרשנות לעיתים ברדיו. גם כשכבר קיבל את הקבוצה לידיו הוא קיבל יחד איתה הרבה סימני שאלה והרמת גבות, האם הוא השריף שמתאים לעיר.

העבר הלא רחוק שלו ממש לא מרשים וכולל גם התפטרות מאותה בית"ר.

אז אחרי כל זה, לבוא וללכלך על הקבוצה שהרימה אותך מהקרשים בתקשורת זה מאוד לא מכובד. לבכות על מחסור כשידעת שלקבוצה הזאת בקושי יש גב כלכלי שהספיק להעמיד תקציב ובידיעה שהיא נאבקת נגד הירידה זאת צביעות.

"המצב קשה, סיר הלחץ מבעבע וזה מתחיל להשפיע על השחקנים. קשה מאוד לנהל מועדון במצב הזה. דברים בסיסיים כמו מונית לשחקן שיסע לבדיקות רפואיות לתל אביב ולחזור, אין לכך כסף, ואני שוקל לעשות מעשה ולעצור את זה". ציטוט של המאמן מלפני שבוע. וזה עוד לא הכל: "אני אשב עם איציק, ואני אראה אם הדברים לא מתקדמים. במצב כזה אני אצטרך לשקול את צעדיי. אנחנו חייבים את החיזוק של כל השחקנים והשישייה שמתאמנת איתנו בנוסף לבלם ולשחקן ההתקפה הקרואטי (דומיניק גלאבינה). אנחנו חייבים את החיזוק הזה, ואם זה לא יקרה, אנחנו נעלה עם קבוצת נוער מחוזקת, ולא בטוח שאני אהיה במצב הזה."

כוחנות, עזות מצח ותקיעת סכין בגב – הכול בראיון אחד של מאמן שמרשה לעצמו להרים את האף אחרי חצי שנה מוצלחת.

באחד הראיונות של כהן ברשת ב', הוא התרברב: "אני הייתי המאמן הראשון בארץ שבודק לשחקנים אחוזי שומן". לערן לוי בדקת? הוא גם החמיא והחמיא לעצמו. את הכישלונות בחיפה, קריית שמונה ובני יהודה הוא לא ציין.

אם אתה כזה גדול, תתמודד עם האתגר. יש לו סגל שיכול להישאר בליגה. לא מתאים, אתה רשאי לעזוב. זה לגיטימי וכל אדם יכול להבין צעד שכזה.

כל העניין מזכיר את אברם גרנט בתקופת פורטסמות'. החבר של כל מי שכדאי להיות חבר שלו לא הפסיק לבכות על המצב הכלכלי של הקבוצה כאילו מישהו מכריח אותו לעבוד שם. הרי מה זאת הפריימיר ליג בשביל מאמן כמו גרנט? בראררה!

הוא הגדיר עצמו כמתאבד בשביל הקבוצה במצב האנוש, ואוהדי הקבוצה האמינו לו. הם כנראה לא הכירו התככנות שלו בארץ ואחר כך גם בצ'לסי.

"לא נוטשים ספינה טובעת!" הוא הכריז בקול תרועה רמה. ועזב לווסטהאם ברגע שהקבוצה ירדה. גם אותה הוריד הטקטיקן הגדול אגב. שניים במחיר אחד. ואיזה מסכנים האוהדים.

בסופו של יום, כהן יצטרך להגיע להחלטה במידה והדברים לא ישתנו בבית"ר ירושלים. או להמשיך לקטר ולקבל מכתב פיטורים (כבר יש ציוצים על כך מכיוון ההנהלה) או לתת את מה שיש לו ולהוביל את הקבוצה לעוד קדנציה טובה, כמו שעשה אשתקד. אז אמרנו שהוא מסוגל והם מסוגלים, אז מה הבעיה?

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי חיפה השאילה לקבוצת עירוני קריית שמונה את השחקן סינטיהו סולליך (21). עד כאן, סיפור ידוע על שחקן שסיים גיל נוער וטרם מצא את מקומו בסגל של הקבוצה הבוגרת.

מכבי חיפה, כיתר קבוצות הספורט, משאילה את המוכשרים שביניהם על מנת שיצברו דקות משחק, ועל מנת לקבל עבורם דמי השאלה. עבור השאלת השחקן לעונת הספורט הקרובה תקבל מכבי חיפה סכום של 160-200 אלף ₪, על פי פרסומי התקשורת.  לעניין ההשאלה, השחקן מצוי בחוזה עם מכבי חיפה וכך ניתן להשאילו, כל עוד קיים חוזה תקף. ההסדר המקובל הוא החתמת השחקן על חוזה ארוך טווח (כ 4 שנים), כאשר, בהתאם ליכולתו של השחקן, מחדשים את החוזה כל שנתיים שלוש. זאת על מנת לעגן את כבילת השחקן למועדון.

עיון באתר האינטרנט של ההתאחדות לכדורגל מראה שבפועל בוצעה ההשאלה לעירוני קריית שמונה. פרט מעניין הוא ששמו של השחקן (כפי שמופיע באתר ההתאחדות) הוא "סלליק סינטאיהו" ולא כפי שפורסם בתקשורת. לא נורא, זוהי הצרה הקטנה ביותר.

השאלתו של השחקן לא הייתה זוכה לעניין כה רב אלמלא, על פי הפרסומים, הכניסה מכבי חיפה את התנאי כי השחקן לא ישחק נגדה במסגרת תחרותית. רצונה של מכבי חיפה כי השחקן לא יסייע לקבוצתו החדשה בתחרות מולה מובן היטב. הרי הכשרת השחקן בקבוצת הנוער נועדה לטובת הקבוצה, וקופת המועדון. על כן, האפשרות שהשחקן יסייע לקריית שמונה נגד מכבי חיפה אינה עולה בקנה אחד עם מטרות אלה.

קיומו של התנאי מקומם מכמה טעמים. האחד, פגיעה באוהדי קריית שמונה המעוניינים לראות את השחקן, בתקווה ויהיה טוב, משחק נגד מכבי חיפה. השני, אוהדי הכדורגל הצופים במשחק ורוצים את ההרכב הטוב. השלישי, יתר קבוצות הליגה שיצטרכו להתמודד נגד השחקן (או לפחות ספסל עמוק יותר) בעוד מכבי חיפה תהנה מהעדר השתתפותו.

אז מה עושים, כאוהדים חובה עלינו לפנות להתאחדות לכדורגל ולהסביר כי התנאי פוגם בתחרות הספורטיבית שבין הקבוצות, ועלול להוביל להרחבת היריעה כך שהתנאי יוכנס לכלל הספורטאים המושאלים.

על מנת לסבר את האוזן, הקבוצות הבכירות מליגת העל משאילות מידי שנה כ 3-5 שחקנים. רובם לקבוצות התחתית בליגת העל או קבוצות בליגה השנייה. אימוץ העדר התחרות על ידי המועדונים יוביל ליצירת הרכבים חד פעמיים מגוחכים שלא יטיבו עם אף אחד מהצופים.

בסופו של יום, בתקווה, ההתאחדות לכדורגל תבין כי מלבד שמירה על האינטרסים של בעלי הקבוצות (במקרה שלנו יעקב שחר) הרי היא חייבת גם לשמור על עקרון התחרותיות הספורטיבית ולמנוע מצב בו נאסר על ספורטאי להתחרות במועדון אחר.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

קיץ 2012 הביא איתו משב רוח רענן. לא הרבה ישראלים יצאו לחו"ל, יש אלופה חדשה ששמרה על רוב הכלים שלה, התל אביביות עושות קולות מלחמה ואפילו לחיפה מחזירים עטר(ה) ליושנה. כל זה לא מפתיע, אבל ההפתעה הגדולה מגיעה מכיוון הזרים שכולנו מכירים וחוזרים לעונה נוספת בליגת העל אחרי גלות בליגות הטובות באירופה

קבוצות הצמרת הישראליות והמוכרות רוצות לחזור למרכז הבמה, הפעם רובן מפעילות את הכלים הכי כבדים שהן יכולות להעמיד ולא מתכוונות לוותר ואפילו לא לחסוך בכסף. כל זה נכון גם לגבי הזרים החדשים שנוחתים בארץ הקודש, אך מה נגיד על זרים חוזרים? כאלו שנתנו פה את העונות הכי טובות בקריירה חוזרים לסיבוב נוסף (אחרי שנכשלו או הצליחו במעט ברחבי אירופה) אז בוא נראה מה יש להם לתת הפעם.

הראשון בכתבה שלי, הוא ללא ספק השוער הזר הטוב ביותר אי פעם בליגת העל בכדורגל. החתול השחור וינסנט אניימה. השוער הניגרי חוזר לליגה שלנו בהפתעה גדולה, עונה אחת בלבד אחרי שעזב את הפועל תל אביב לטובת החלום האירופאי כאשר חתם באלופת צרפת ליל (דאז). אך עם גודל הציפייה כך גם גודל האכזבה. החתול השחור חוזר עם הזנב בין הרגליים לליגה שנתנה לו את הבמה הגדולה ביותר. ההפתעה הגדולה ביותר היא החתימה של אניימה בצד בצהוב של תל אביב במדי מכבי המתחדשת. רבים לא רואים את המהלך הזה כמהלך נכון לשחקן (משני הצדדים), למרות זאת כמו שנוכחנו לדעת אין יותר פרות קדושות בכדורגל והכסף הגדול מדבר.

 

השחקן השני שחוזר לליגה "השישית" באירופה הוא המגן הגנאי ג'ון פנסטיל. המגן הבינלאומי שידע ימים יפים בתל אביב, גם בצהוב וגם באדום עזב את הליגה הישראלית לטובת אנגליה לפני כ 5 שנים. לאחר שבילה שנתיים במדי ווסטהאם וגם ניסה את מזלו לשנתיים נוספות בפולהאם החליט המגן לשחק בעונה שעברה במדי לסטר סיטי מליגת המשנה. לאחר מספר משחקים לא מבוטל והצלחה יחסית טובה, סיים המגן המוכשר את חוזהו בלסטר ונחשב כרגע לשחקן חופשי, מי שעטו על המציאה היו האדומים מוולפסון אשר הציעו חוזה לפנסטיל וחזרה לישראל, לאחר שחתם כנראה שנראה אותו מככב באגף הימני של האדומים בעונה הקרובה.

שחקן נוסף שחוזר לסיבוב שני הוא החלוץ הבולגרי המוכשר דימיטרי מקרייב. החלוץ החסון והנהדר שעזב את אשדוד לפני שנה וחצי לטובת הליגה הרוסית המתפתחת החליט לחזור לביתו ולקבוצה שהכי הצליח בה. רק להזכיר לכולנו, מקרייב כבש 52 שערים במשך 3 וחצי עונות במדי האשדודים. לאחר פציעה לא קלה ואחרי שחזר לכושר משחק מלא החליט מקרייב להגיע למקום שמכיר אותו הכי טוב וחתם על חוזה חדש באדום-צהוב. בהחלט החתמה טובה לקבוצה המעניינת מ.ס. אשדוד.

לאחרונה היו קצת דיבורים ולחשושים שמכבי תל אביב פנתה לעוד שחקן עבר ששיחק במדי היריבה העירונית, הבלם הברזילאי דאגלס דה-סילבה. ממכבי תל אביב לא שמענו הרבה על הפניה היזומה שנעשתה, השחקן עצמו התנער מחתימה אפשרית במדים הצהובים שאותם הוא לא הכי מחבב (בלשון המעטה) כשעיקר התירוץ היה שלמכבי תל אביב אין את הכסף לשלם לו את השכר אשר מרוויח בקבוצתו האוסטרית "רד-בול" זלצבורג. לאחר שראינו שגם אניימה חצה קווים אדומים, נראה מה עוד יוליד לנו הקיץ.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אז מה, נפטרנו מטביב, אה? כמה יחסרו לי הכתבות על אי תשלומים שלו לשחקנים, סינון שיחות שלהם ושל עובדים שלו, הדוגמה של "ראיין גיג" כמודל לחיקוי ושאר השכונתיות שלו. עוד מעט תחל האולימפיאדה, אז בדירוג הבעלים הגרועים בהיסטוריה טביב לוקח את מדליית הארד. ויקטור יונה כסף (אל תתעצבן חביבי, תזכור שמדובר בכסף) ואת הזהב לוקח אתם יודעים מי.

אלי טביב הלך, עכשיו נשארו רק עוד מאה כמוהו בכדורגל המקומי. בעלים שחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, רודפי פרסום, שהתהילה המפוקפקת עלתה להם לראש. כאלה שמלכלכים על המאמן בתקשורת, עושים ממנו סמרטוט ובסוף אחרי כל ההשפלות הוא נשאר לעבוד אצלם.

זאת תופעה שצברה תאוצה רק בשנים האחרונות. פעם המצב היה שונה. היה את הירושלמי שהזכרנו ו…זהו פחות או יותר. עם כל הבהמיות שהולכת היום אני מתגעגע כבר לדדש ולמפיות שלו.

ההתאחדות עומדת מנגד ולא עושה שום דבר. לא רק זה, חלק מאותם בעלים חברים בה. חלקם בעלי עבר פלילי ומפוקפק אבל האירגון מתעלם כי נוח לו.

אלה אנשים שיראו ומראים נאמנות פוליטית, אז למי איכפת שהם מטנפים את הענף? ולמה אפשר לצפות כשהיושב ראש מראה חוסר אובייקטיביות, מעודד קבוצה קבל עם ועדה וצורח על שופטים? הדג מסריח מהראש גם אם אין נמל בפתח תקווה. ואולי חבל שזה ככה, כי חסרות אטרקציות בעיר.

שרת הספורט עאלק, לימור ליבנת, עושה את מה שחברה לממשלה עושה כבר שלוש שנים. לא לעשות. צועקת כשיש מכות בליגת הכדורגל ("אני מבקשת!") כדי לקבל קצת רייטינג, אבל בפועל לא מזיזה שום דבר. ועדות זה לא פיתרון שמספק אף אוהד שראה את מה שקרה בוינטר ובאצטדיון המושבה, אלא רק כיסוי תחת. רוצים תוצאות בשטח. אחרי המכות במשחק האחרון בסדרת גמר היד בין הראשוניות לא נשמע קולה של השרה.

נמאס כבר לראות ולהקשיב לאבי לוזון הזחוח, שנבחר אחרי "הצבעות דמוקרטיות" פעם אחר פעם על ידי אנשים שפחדו להצביע נגדו בגלל תפקידו לשעבר בבנק דיסקונט.

לצערי אני לא רואה מצב להתארגנות אוהדים משמעותית באופק שתפעיל לחץ על לוזון או על שארי חברי ההתאחדות ונראה חילופי משמרות . ההפגנה שערך לפני כמה חודשיים אייל ברקוביץ' הזיזה כמו אקמול לאדם גוסס. והכדורגל פה גוסס. הרמה שלו מתחת לכל ביקורת, כך גם המגרשים והעניין לציבור.

הפועל רמת גן, מתוך עיקרון של הבעלים כנגד האלימות שראה, מגיעה לליגת העל עם תקציב של חמישה מיליון שקלים. איזה איכות אפשר להעמיד בסכום כזה? יש בכלל תקווה להפתיע או שזה תקציב שבא להרים ידיים מראש?

אבי לוזון אמר שהליגה הישראלית היא השישית בטיבה באירופה. אז במקום להתחנף לפלאטיני ולבלות במסיבות קוקטייל ולהתעלק על דרוגבה, שיסתכל איך עובדים באותן חמש ליגות. איך הן מתנהלות מול הקבוצות, בעלים, אוהדים. איך הן משווקות את עצמן לעולם וגורמות לאיציק מרעננה לאהוד את קטאניה או קייבו הקטנות.

הגיעה השעה גם לנסח חוקים חדשים נגד חוסר התשלומים והתבטאויות של בעלים. ההתאחדות תטיל סנקצקיות על עוברים על חוקים אלה ואז הם יחשבו פעמיים אם לשחרר את הרפש שיוצא להם מהפה. אולי גם על הדרך יתחילו לכבד את השחקנים והמאמנים שלהם, שבלעדיהם הקבוצה לא יכולה להתקיים.

 

ליגת העל בכדורגל נמצאת אומנם בפגרת הקיץ, וכולנו דבוקים לטלוויזיה וצופים בטורניר יורו 2012 הנפלא, אבל קבוצות הליגה נמצאות בהכנות לפתיחת עונת 2012/2013, והשחקנים, כך אנו מקווים, עובדים קשה גם בפגרה כדי להגיע מוכנים לפתיחת העונה. 

זה לא סוד ששחקני הכדורגל הישראלים לא עובדים מספיק קשה כדי להגיע לפונציאל הגלום בהם. בפגרת הקיץ הם אוהבים לצאת לחופשות, לבלות במסיבות, או ללכת לים. להבדיל מספורטאים מקצוענים במדינות אחרות, אשר מנצלים את הפגרה כדי לעבוד על הנקודות החלשות, וכדי לשפר את המשחק שלהם.

הנה 5 טיפים ל – 5 שחקנים אשר צריכים לעבוד על המשחק שלהם:

1. טוטו תמוז – חלוץ הפועל תל אביב הוא ללא ספק מהחלוצים הטובים בישראל. אבל רגע, זו לא חוכמה להיות חלוץ טוב בישראל. אתה צריך להיות מהיר וחזק, וכבר יש לך מקום בהרכב הפותח של אחת מקבוצות ליגת העל. וזו הסיבה שטוטו תמוז הוא מהחלוצים המובילים בארץ. הוא התברך בנתונים פיזיים מצוינים יחסית לישראל, ולכן הוא מצליח. אבל טוטו תמוז חייב לעבוד על משחק הרחבה שלו, ובמיוחד על רגל שמאל, שפשוט לא קיימת אצלו. חלוץ חייב לדעת לבעוט ב -2 הרגליים, ולטוטו תמוז אין רגל שמאל. לכן טוטו, עם כל הכישרון שלו, לעולם לא יצליח בליגות הבכירות באירופה.

2. אייל משומר – זה לא סוד שאין מגינים טובים בישראל. הם חלשים פיזית, לא מהירים, ולא עוזרים בהתקפה. ובכל זאת, אייל משומר הוא מהמגינים הבולטים בישראל, אבל אייל משומר לא יודע להרים כדורים. וזה Must אצל מגן. לזכותו של משומר נאמר שהוא כן עוזר בהתקפה (יחסית למגינים בישראל), אבל כשהוא כבר מגיע למצב של הרמה לרחבה, הכדור לרוב משייט לו מעל כל השחקנים ועף מעל השער, או שהכדור לא מצליח אפילו לעבור את קו ההגנה הראשונה. אני ממליץ למשומר להגיע שעה לפני תחילתו של כל אימון, ולהרים כדורים לרחבה. רק כך שהוא יהיה פקטור משמעותי גם בהתקפה.

3. ערן לוי – אתם כבר יודעים מה אני הולך לכתוב, נכון? משקל משקל משקל ! כישרון ענקי, אופי בעייתי, משקל בעייתי עוד יותר. אתה לא יכול לבנות קריירה רק על בעיטות חופשיות, לא משנה כמה טובות הן יהיו. זאת אומרת, בישראל אולי אפשר, אבל למה להסתפק רק בזה? אין לך שאיפות להתקדם? ערן לוי חייב לעבוד על בעית המשקל שלו, על מנת להפוך לקשר ורסטילי שעושה יותר על המגרש, ולא רק בועט כדורים מרחוק.

4. יואב זיו – תפרוש ! סתם, בצחוק. לא צריך לפרוש, אבל צריך לשפר את המשחק שלו בכל האספקטים. מהירות, כוח, פיזיות, איטליגנציית משחק, הכל. מעולם לא הבנתי איך הוא הגיע לנבחרת או לקבוצות מובילות בליגה. שחקן Over Rated מובהק. לא מהיר, לא חזק, לא יודע להרים, לא עוזר בהתקפה. מתאים לקבוצת אמצע טבלה במקרה הטוב. אין ספק שהוא הגיע הרבה יותר רחוק מהרמה האמיתית שלו. בעניין הזה הוא מזכיר במשהו את אברם גרנט.

5. חאלד חלאילה – לגבי חלאילה, אני לא יודע אם הוא צריך להשתפר, כמו שהוא צריך להפסיק. להפסיק לכסח ! יהיו כאלו שיטענו שחלאילה משחק חזק, אני טוען שהוא משחק ברוטלי ולא ספורטיבי. אין לי נתונים לגבי עבירות שלו בעונה, או לגבי כמות כרטיסים צהובים או אדומים שהוא קיבל, אבל יש לי זכרונות ממשחקים של סכנין. והבנאדם כסחן ללא פרופורציה. אפשר לשחק חזק בכדורגל, כמו גאטוסו, כמו סרחיו ראמוס, אבל חלאילה משחק כמו פפה (רק 20 רמות פחות טוב). חילוץ כדור אצלו הוא גם כיסוח רגל, ומישהו צריך לעצור אותו לפני שהוא יגמור קריירה של שחקן. אז חאלד חלאילה – תפסיק לכסח.

אלה היו 5 טיפים ל – 5 כדורגלנים ישראלים. יש לכם הצעות משלכם?

ההחתמה של אלישע לוי בהפועל באר שבע זה המינוי הטוב ביותר נכון לעכשיו בגזרת המאמנים בארץ.

הקבוצה עברה קיצוץ בתקציב וכמעט ירדה ליגה. היא סבלה ממאמן בינוני בדמותו של ניר קלינגר ואחר כך מאישיות בעייתית בדמות גיא לוי. אלונה ברקת עשתה בשכל שנפרדה מהאחרון ומינתה לוי אחר, זה שבא מהכרמל.

מדובר קודם כל במאמן איכותי. כזה שכל קבוצת תחתית הייתה רוצה. הוא בעל ניסיון, מתקשר טוב עם השחקנים ואדם רגוע. האוהדים חסרי הסבלנות בבירת הנגב לא יגרמו לו ללחץ, וגם עם הבוסית – אלונה ברקת לא צפויות בעיות. אלישע לוי אף פעם לא יצא נגד מעסיק שלו בתקשורת, גם אם פוטר, ואלונה ברקת היא אחת שלא ממהרת לפטר או להתנגח במאמנים שלה. נראה שהקרקע הצחיחה בדרום בשלה להניב פירות יפים.

הלקח מהעונה האחרונה במכבי חיפה ודאי נלמד, מספר מוגזם של שחקני רכש שלא התאקלמו הייתה הבעיה העיקרית. סביר להניח שלוי ינהג בזהירות כדי לא ליפול באותם המכשולים. יש לו סגל מאוד צנוע, והוא יצטרך לבצע שינויים, אבל בלי להשתולל יתר על המידה. אסור לו גם להסתנוור מהתקציב שיגדל בעונה הקרובה.

בגזרה הזאת כבר יש שמות חדשים שחתמו בקבוצה ויהיה מעניין לראות איזו תפוקה יביאו.

בעמדת השוער הגיע אקס הפועל פתח תקווה, אוסטין אג'ידה המוערך. אמנם ניסו בקבוצה להשאיר את אוהד לויטה שהראה יכולת מצויינת אשתקד, אבל כשהמו"מ נקלע לקשיים החליטו לוותר עליו.

להפועל באר שבע הייתה בעיה של הבקעת שערים ובשביל לפתור אותה נרכש תומר סוויסה, חלוצה של עירוני רמת השרון בעונה שעברה. השחקן בן ה-23 כבש 15 שערים בכל המסגרות אצל שייע פייגנבוים, ויעזור לעידן אקבסרד בחוד ההתקפה של הפועל באר שבע. האחרון הוא שחקן איכותי שמאוד השתפר, ועם חלוץ טוב לידו יכולים בבאר שבע להפחיד הרבה הגנות בליגת העל.

בעונה הקרובה ליגת העל תצומצם ל-14 קבוצות, אבל ספק גדול אם לחבר'ה בוסרמיל יש ממה לדאוג. עם מאמן מצוין כמו אלישע לוי, ותקציב לא קטן, יותר סביר שהם יסיימו במרכז הטבלה ומעלה. אוהדי הקבוצה לא ימהרו לחלום, כי הם זוכרים מה קרה לפני שנתיים, אז היה לקבוצה את אחד התקציבים הגדולים בארץ והיא סיימה רק במקום ה-9.

מי שבשנות העשרים לחייו ומעלה, בטח זוכר את באר שבע המרשימה של אמצע-סוף שנות התשעים. מפוצצת בכישרונות כמו ג'ובאני רוסו, לירון בסיס, דודו חפר, אורן סגרון, סתיו אלימלך ושאול סמדג'ה בשער. גם אלי גוטמן בצעירותו אסף שם גביע מדינה עם ניצחון יוקרתי בגמר של 1997 עם מספרת של הקרואטי המשעשע.

לבאר שבע יש קהל גדול ולכן היא חשובה לליגת העל. ליגה שחסרים בה קהל ואיכות. יחד עם אלישע לוי הם יכולים להגיע רחוק ואם יעזו לחלום שם עוד קצת הם גם יוכלו לשחזר את ההצלחות של שנות התשעים.

במקרה הכי גרוע האוהדים ישארו עם החיקוי של אלישע ב"בובה של לילה", עם הר' הנהדרת ו"הגורו גורו".