כבר שנתיים ברציפות שביום ההולדת שלי אני מוצאת סיבה להיות עצובה. כמדי שנה, בסוף חודש אפריל, אני אורזת מזוודה ונוסעת למקום בו השפה שונה, התרבות שונה, האוכל שונה ובעיקר, הפלאפון כבוי ולא יכול לקבל שיחות "מזל-טוב" מאולצות שאף פעם אין לי מושג איך מסיימים אותן.
שנה שעברה משחק חצי הגמר נפל בדיוק על תאריך היומולדת שלי, שמחתי וציפיתי ליום הולדת בלתי נשכח, ולא רק בגלל המקום אליו אני נוסעת.
שנה שעברה היה זה תורה של אמסטרדם לחגוג לי, וכשהגיע תאריך יום ההולדת פגשתי שם כמה אוהדי ברצלונה מבוליביה, שאחרי שאיחלו יום הולדת שמח והלוואי שאקבל מתנה יפה ממסי, סיפרו שיש בר נהדר בשם 'ברסה' (כן, גם שם) ושאפשר לראות שם את המשחק היום בערב.
אז אכן לשם הגעתי, לבושה בחולצת ה'דויד וייה' שלי וצעיף, מלאת ציפייה ואמונה שלמה שהשנה, שוב, אנחנו בגמר.
צ'לסי ניפצה לי את כל החלומות. במשחק מגעיל, מתבנקר ומפוחד, היא השיגה על חשבוננו ניצחון שכ"כ לא הגיע לה, ובטח שלא התואר שקטפה.
ברגעים אחדים את החיוך החליף עצב גדול, את השמחה החליף כאב שהגיע בעקבות המראות של צ'אבי יושב על הדשא, מסי עם הראש בתוך החולצה ואינייסטה בוהה עמוק באדמה ואת זר יום-ההולדת החליף צעיף ספוג דמעות שהסתיר את הפנים וגרם לעשרות הולנדים לגשת, לחבק ולהבטיח ש"לא נורא, יש את שנה הבאה".
אז שנה הבאה הגיעה, שוב יום הולדת, שוב חו"ל ושוב חצי הגמר נוחת ביום בו הגחתי לעולם. אבל השנה הייתי מעדיפה שלא.
בכל המשחקים האמנתי, בעיקר בשלבים האחרונים. אחרי משחק הבית של מילאן בסן-סירו, קיבלתי עשרות טלפונים והודעות שזהו, תם עידן ברסה, הם עפים בשמינית. לא יודעת מאיפה שאבתי את הכוחות והאמונה השלמה והאמיתית ששכנה בתוכי, כשהוצאתי את המילים האלו מפי: "תהיה רמונטדה, ברסה עולה, מוכנה להתערב על כל איבר בגוף." והיא אכן לא אכזבה, מילאן פגשה בקאמפ-נואו בברסה אחרת, ברסה שאנחנו מכירים, ברסה האמיתית. וגם כשפריז הגיעה לבקר, ההרגשה הייתה אותה הרגשה, למרות שהגומלין נגמר בתיקו והמשחק היה רווי התקפי לב וניידת שח"ל הייתה בהיכון להגיע כל רגע למטה האוהדים, ידעתי שבסוף עוד נשיר כל הדרך אל חצי הגמר.
אבל אז הגיעה ההגרלה. אני מטבעי בן-אדם שלא מאבד את האמון, בטח שלא באנשים שאני הכי אוהבת, אבל כשראיתי 'באיירן' בפתק, פתאום הריח של הסוף היה חזק מאי פעם והכנתי את עצמי גם לאופציה אחרת, אופציה בה לא ניקח חלק בגמר, אופציה שלא באה בחשבון בשום שלב בצ'מפיונס.
הפעם ארזתי לאיטליה, היה יום הולדת נפלא, אבל שוב ברצלונה תכננה לי חגיגה קצת אחרת. עם כל ההכנות והניסיונות להבין שבאיירן מינכן היא כרגע הקבוצה החזקה ביותר באירופה, וזה בכלל לא נורא להפסיד לה בחצי גמר (בטח שלא נורא כמו להפסיד לבונקרצ'לסי), לא הייתי מוכנה לאוהדים האיטלקים שארבו לי בכל פינה ושאגו בכל גול של הגרמנים, ולא הייתי מוכנה לכזו תבוסה. לתוצאה המביכה, שאני רגילה לראות רק מהצד השני של המטבע, הפעם הייתה משמעות שונה לחלוטין.
בלית ברירה חיכיתי לגומלין, ושם לא חיכתה לי בשורה משמחת יותר. ברצלונה בהרכב שני, מלאת פצועי מלחמה, יוצאת לדשא ושוב מקבלת בראש.
הפעם תגובתי הייתה שונה, למזלי הכנתי את עצמי לכוויה, אמנם לא בדרגה כזו גבוהה, אבל ידעתי שיהיה שורף. בשעה כזו נמדדים האוהדים, ואני לא יודעת מה היה לי יותר קשה – לקרוא את תגובת האוהדים שהשמיצו את טיטו ושחקניו, או לשמוע את קריאות השמחה לאיד של כל שונאי ברסה שיצאו מהחורים, שכרגיל חזרו להספיד אותה.
זה כואב, זה עוד יכאב, אבל בסוף, בחגיגות האליפות זה ישתחרר. האכזבה קיימת, אבל האהבה התחזקה. ברגעים האלה אני אוהבת את ברסה יותר, קבוצה אנושית שיודעת גם להפסיד בכבוד ולהחמיא לעומדת מולה, ויש על מה.
מגיע לבאיירן מינכן להגיע לגמר אם לא גם לקטוף את התואר, מגיע לנו לקחת לפחות אליפות ולהתחיל לעשות חושבים לקראת שנה הבאה, מגיע לי יום הולדת אחד שקט ומגיע לפפ קבוצה כזו ענקית בהמשך הקריירה שלו.
ברסה, את תמיד בלב – בכל מצב, כל תוצאה וכל רגע. ועכשיו יותר מתמיד, הלב כחול אדום.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הנסיעה של ריאל מדריד בחזרה לספרד לא הייתה נעימה כל כך.
לאחר ההפסד 4-1 לבורוסיה דורטמונד בחצי גמר ליגת האלופות, מאות אוהדים ספרדים חיכו לשחקני ריאל בשדה התעופה מונסטר בגרמניה על מנת להשמיע להם מה הם חושבים עליהם.
כשהם קוראים “Menos millones, más cojones” – פחות מליונים, יותר ביצים, האוהדים השמיעו את חוסר שביעות הרצון שלהם משחקני הקבוצה, שהיו צריכים לשמוע את הצעקות לעברם כאשר הם היו בדרכם לעלות על המטוס בחזרה למדריד.
צפו באוהדי ריאל מדריד צועקים לעבר השחקנים:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
רבים טוענים שאוהדי דורטמונד הם האוהדים הטובים ביותר בעולם. בכל משחק לא משנה נגד מי הקבוצה משחקת, האצטדיון מפוצץ ב – 85 אלף אוהדים מטורפים כולם לבושים בצהוב שחור של הקבוצה.
במשחק הניצחון המטורף 2-3 על מלאגה ברבע גמר ליגת האלופות, אוהדי דורטמונד הציגו דגל מטורף ומדהים של איש עם משקפת שעלה במעלה היציע במהלך הכניסה של השחקנים לאצטדיון.
ועכשיו האוהדים הוציאו סרטון שמראה שלב אחרי שלב איך הם הכינו את הדגל הענק הזה.
צפו ותהנו:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לא עבר זמן רב מאז שכותרות העיתונים ואתרי האינטרנט זעקו שברצלונה במשבר. כל מה שהיה צריך כדי להכריז על משבר, או בניסוח המקובל יותר "סוף עידן" היו שני הפסדים לריאל מדריד, בגביע ובליגה, וכמו כן ההפסד במשחק הראשון בסן-סירו למילאן.
כמו תמיד, הדיבורים התרכזו ברובם סביב ליאו מסי- "הוא מעולם לא כבש שער שדה מול קבוצה איטלקית", "הוא טוב רק בגלל שאינייסטה וצ'אבי טובים", "לא שחקן של משחקים גדולים" ועוד.
משחק הגומלין, שבו ברצלונה הציגה משחק הירואי והבקיעה ארבעה שערים (מתוכם שני שערי שדה של מסי כמובן) הצליח להשתיק את כל המבקרים ונתן את האות לחזרה לשגרה בכל הנוגע לאימרות שמדברות על כך שברצלונה היא הקבוצה הגדולה בכל הזמנים.
על אף שזה עלול להישמע מוזר, לדעתי ברצלונה צריכה להתמודד בשבועיים הקרובים עם מצב הרבה יותר קשה מאשר הייתה כאשר פיגרה 2:0 מול מילאן וזאת משום שככל הנראה היא תחסר את מסי.
אפשר, ואולי גם צריך, לדבר על מסי מהיום ועד עוד כמה שנים, אבל אפשר גם לספק מעט סטטיסטיקה שיכולה לשפוך אור, לפחות בכל הנוגע לשנה הנוכחית של ברצלונה. מסי הבקיע השנה ב"לה-ליגה" 43 שערים מתוך ה-90 של ברצלונה. אם המספר הזה לא מרשים אתכם מספיק אז חשוב לציין שהכובש המצטיין השני של ברצלונה הוא דויד וייה, שלא בדיוק מרבה לשחק השנה, ושמספר כיבושיו עומד על 8 בלבד. המצב לא שונה גם בליגת האלופות, שם מסי הבקיע 8 שערים מתוך ה-17 של ברצלונה ואילו הכובש המצטיין, אם ניתן לקרוא לו כך, השני של ברצלונה במפעל זה הוא המגן ג'ורדי אלבה שהבקיע פעמיים בלבד במפעל.
אם ברצלונה הנוכחית באמת רוצה להפוך לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק היא חייבת להוכיח שיש לה מה להציע גם כשהכוכב הגדול ביותר שלה פצוע. צפייה במשחקיה של הקבוצה גורמת לעיתים לחשוב ששחקנים כמו אלכסיס, וייה ופדרו שכחו שגם הם יכולים להבקיע גולים. אותם שחקנים שרק לפני כמה שנים הרעידו רשתות והגיעו בקלות למספר דו ספרתיים של שערים, חייבים להתחיל לאיים יותר על השער.
מסי הוא פנומן והוא גם יודע לשמור על עצמו. לא בכדי הפציעה האחרונה שלו הייתה אי שם בשנת 2009, אבל גם אותו ניתן לעצור. הדוגמא הבולטת ביותר היא במשחקים האחרונים של ריאל מדריד נגד ברצלונה שבהם ברצלונה הפסידה ומסי, גם אם כבש, נראה ברוב שלבי המשחק חסר אונים.
זה המבחן הגדול של ברצלונה ומעבר לכל הטקטיקה והאימונים יש צורך לעבוד גם בפן המנטלי, כי החלוצים של ברצלונה לא שכחו לשחק כדורגל. כל מה שהם צריכים זה ביטחון ואמונה בעצמם. אם הם יעמדו באתגר ויתנו הצגה נגד פ.ס.ז, אז הם יזכו בצדק לכל הכבוד וההערכה, אבל אם הם יתבטלו ויסתכלו אל עבר הספסל כדי לחפש את מסי, אז ככל הנראה שזלאטן וחבריו יוכלו לעזור למבקרים ולספר איך הם היו אלה שסיימו את העידן של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אלימות קשה התרחשה בין אוהדי גלאטסראיי לבין משטרת מדריד בסיום משחק רבע הגמר בין ריאל מדריד לבין גלאטסראיי.
אוהדים טורקים רבים חזרו הביתה חבולים ופצועים לאחת עימותים קשים עם המשטרה במדריד. אומנם ברור שהקהל הטורקי היה זה שהחל בבלאגן, אבל התגובה של המשטרה הייתה קשה וחסרת פשרות.
בסרטון אפשר לראות את השוטרים מכים את האוהדים הטורקים עם אלות, מה שגרם למהומה, ובלאגן לא קטן מחוץ לסנטיאגו ברנבאו. אפשר לראות את הטורקים זורקים את מקלות הדגלים, מכולות, וחזיזים אל עבר השוטרים שלא נשארו חייבים והגיבו ביד קשה ביותר.
צפו במהומות:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
הגרלת רבע גמר ליגת האלופות סיפקה ארבעה מפגשים מעניינים מאוד, עם הרבה סיפורים סביבם.
בנוסף, ריאל מדריד וברצלונה לא הוגרלו לשחק אחת נגד השניה, ואין מפגש של שתי קבוצות "קטנות", כך שאם הכל ילך כשורה חצאי הגמר יהיו משחקים גדולים במיוחד.
בטורקיה, אולי כתוצאה מכך שגלאטסראיי הוגרלה לשחק נגד ריאל מדריד, הושמעו טענות בטלוויזיה על כך שהגרלת רבע הגמר הייתה מכורה מראש.
הפרשן הטורקי אחמט סקאר, שופט בעברו, הופיע בטלוויזיה כשהוא טוען שהגרלת רבע גמר ליגת האלופות הייתה מכורה, והוא הראה בדיוק איך אופ"א עשו זאת לטענתו.
לפי סקאר, זו לא הייתה שיטת "הכדורים החמים" שרבים טוענים אליה, אלא כדורים תזזיתיים עם וירבציות, וסקאר גם מראה מקרה מסקרן מאוד שקרה במהלך ההגרלה כפי שתוכלו לראות בסרטון למטה:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
משטרת נוטינגהאמשייר מבקשים מהתושבים לחשוב לפני שהם מתקשרים לאחר שאוהד מנצ'סטר יונייטד, שכל כך כעס על החלטת השופט אמש להרחיק את נאני במשחק שמינית גמר ליגת האלופות נגד ריאל מדריד התקשר למשטרה והתלונן שיונייטד נשדדה.
האוהד, בן 18, צפה במשחק שמינית גמר ליגת האלופות בין מנצ'סטר יונייטד לריאל מדריד בביתו שבבינגהאם, ובסביבות השעה 23:20 (שעון ישראל) התקשר למשטרה.
הוא הרגיש שההרחקה של נאני הייתה פשע של השופט, והוא החליט להתלונן בפני המשטרה.
האוהד התנצל מאוחר יותר, ואמר שהוא היה בסערת רגשות ולכן התקשר.
את ההודעת הרשמית של המשטרה בשפה באנגלית ניתן לקרוא כאן.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
סלטיק עלתה לשלב שמינית הגמר בליגת האלופות, לאחר שהעפילה מבית לא קל שכלל את ברצלונה, בנפיקה וספרטק מוסקבה.
לאחר עלייתה של סלטיק אמש, קבוצות הליגה הסקוטית החלו לברך זו אחר זו בחשבונות הטוויטר שלהן את הקבוצה מגלאזגו, אבל מקבוצה אחת לא שמענו (או ראינו) ציוץ אחד שמציין את ההישג הענק.
ניחשתם נכון – הריינג'רס.
הנה הציוצים של קבוצות הליגה הסקוטית, כשכולן מברכות את סלטיק:
והנה הציוצים מחשבון הטוויטר של ריינג'רס:
היברניין, היריבה היחידה של סלטיק הליגה הסקוטית הראשונה לא צייצו שום דבר בנוגע לעלייתה של סלטיק לשמינית הגמר (להארטס אין חשבון טוויטר).
האמת שזה מובן שריינג'רס לא צייצו שום דבר, הרי מכבי תל אביב לא היו מברכים את הפועל תל אביב על הישגיהם, לא?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
