שחקנים חדשים נכנסו למגרש. שחקנים עשירים מאוד. לפ.ס.ז' יש בעלים חדשים והם לא פחות מאשר נאסר אל חלאיפי – איל הנפט הקטארי שהשתלט על הקבוצה ומזרים כספים רבים, בדרך שבו כסף קונה הכל. כנראה.
המועדון הפריז הוקם למעשה לא מזמן, ב-1970 לאחר איחוד עם קבוצה נוספת בעיר שנקראה בזמנו "סטאד סן-ז'רמן". למעשה הקבוצה הצעירה מפריז לא קיימת זמן רב מדי כדי להיות עמוסת תארים, אבל ההספק נכון להיום מצוין. מאזן התארים כולל: 2 אליפויות צרפת (86' ו 94'), 2 סופרקאפ צרפתי (95' ו 98'), 8 גביעי מדינה צרפתי (82', 83', 93', 95', 98', 04', 06', 2010(, 3 גביע הליגה (95', 98', 08'), זכיה אחת באינטרטוטו (2001) וזכיה אחת בגביע המחזיקות (96').
השינוי המהותי חל בעיקר בשנתיים האחרונות אחרי שבעונת 2007/2008, כמעט ונשרה הקבוצה לליגה השנייה לאחר שבקושי הצליחה להיחלץ מהתחתית במחזורים האחרונים של העונה.
בעונת 2009/2010 שוב נחלה הקבוצה מפלה קשה וסיימה במקום ה-13 והמאכזב, אומנם המתיקה קצת את הגלולה עם זכייה בגביע הצרפתי אך השינוי היה חייב להגיע. הקבוצה הציגה יכולת ירודה שהייתה חייבת להשתנות ובמהרה.
אז בשלהי קיץ 2010 הגיע המשיח של הפריזאים. שיח אל חלאיפי נחת בקבוצה ואיתו גם המיליונים שהתחילו לזרום ולסנוור את עיר האורות. השמות החלו לזרום במהרה. בהתחלה ראינו את הותיקים נוחתים שם במטרה לנסות להחזיר עטרה ליושנה. ראינו שמות כמו: קלוד מקאללה, גבריאל היינצה ולודוביק ז'יולי שנחתו לקראת סוף הקריירה וניסו גם הם להרוויח מהכסף הגדול. העונה הראשונה של הכסף לא הביאה בשורות גדולות מדי, אחרי הכל הותיקים טובים אבל גם הם לא הספיקו בשביל לסחוף את הקבוצה עד למעלה הטבלה ומאבק על האליפות.
אז אכן 2010 הסתיימה עם זכייה נוספת בגביע הצרפתי. תואר נוסף שנכנס להיכל של פריז, אבל זה לא הספיק. ובקיץ האחרון החליטו בפארק דה פראנס לא לחסוך בעלויות ולשלוף את התותחים הכבדים ובזה אחר זה נחתו השמות הגדולים, מכל הליגות ובכל העמדות.
לעמדת השוער נחת האיטלקי סלבטורה סיריגו, אחד השוערים העולים באיטליה שמסיבה מוזרה לא הצליח למצוא קבוצה ונחת היישר בבירה הצרפתית. השוער סיריגו בהחלט נותן עונה טובה כשהוא עצמו חתום לפחות על 6 נק' העונה. להגנה הגיעו המגן כריסטוף ז'אלה המסחרר, דייגו לוגאנו הבלם האורוגוואי, ולאחרונה נחתו עוד 2 שמות גדולים – מקסוול המגן השמאלי שהגיע מברצלונה ואלכס הבלם של צ'לסי. ללא ספק חוליית הגנה מעולה. לקישור נוספו שחקנים מפוצצים לא פחות – מת'יו בודמר שהגיע מליל, ג'רמי מנז הקיצוני השמאלי שהגיע מרומא ובלייס מטווידי האנרגטי שהגיע מסט. אטיין. בהתקפה ראינו עוד כמה שמות מעניינים: קווין גאמיירו הסקורר הצרפתי שהגיע מלוריין ופגי לואינדולה שחזר לקדנציה נוספת.
אבל מעל כולם ניצב הכוכב הגדול והבלתי מעורר (שגם נקנה בסכום אשר מקנה לו את התואר הנ"ל) – חאבייר פסטורה הארגנטינאי. השחקן השלים את הפאזל הצרפתי בצורה המושלמת. ה"מסי" של צרפת נחת מפאלרמו האיטלקית בסכום אדיר ונדיר של 43 מיליון יורו.
עד כה אין עוררין על היכולת של הקשר המעולה כשנכון להיום מאזנו עומד על 6 שערי ליגה ו 2 בישולים. לא מספרים אימתניים אך בהחלט מספיקים כדי לסחוף קבוצה שלמה. כנראה שהנוכחות לבדה משפיעה וניתן לראות זאת במיקום ובהתבססות הקבוצה במקום הראשון עם הפרש של 3 נק' מהמקום השני שבו נחתה מונפלייה המפתיעה.
אז עד עכשיו הכל דופק טוב בממלכה הפריזאית. הקבוצה בתנופה טובה, מוליכה את הליגה ומשחקת רוב הזמן לא רע בכלל. אך רק דבר אחד העיב על הכל, פיטוריו התמוהים של המאמן לשעבר קומברה. למראית עין לא הייתה סיבה מוצדקת לפיטוריו של המאמן המצליח ששלט בקבוצה והצליח להנהיג אותה ולהוביל בבטחה את הליגה. אך כנראה שהכסף הגדול מצליח לסנוור אנשים רבים, וגם ותיקים בכדורגל.
לאונרדו הברזילאי הונחת גם הוא בתחילת העונה בתור המנג'ר. תפקיד מוזר ולא בדיוק מוגדר. הוא כנראה זה שגרם לפיטוריו של אנתוני קומברה המצוין וזאת לאחר שביקש לראות על ידו את המאמן האיטלקי המצליח קרלו אנצ'לוטי, וכשאין בעיה של כסף אין גם בעיה של החלפת מאמנים וכך נוצר לו חילוף מאמנים שכנראה לא היה יכול להתרחש באף מקום אחר בעולם.
בינתיים זה נראה טוב. הקבוצה ממשיכה לנצח. התצוגות לא בשמיים, אבל המטרה נשארה בהישג יד. האליפות הצרפתית של ליג 1 היא המשוכה הכי גבוהה. בשנה הבאה כנראה נראה את פ.ס.ז' באלופות ואז באמת נוכל לדעת אם הכסף הגדול והשמות המפוצצים באמת יחזירו את התהילה לפארק דה פארנס האגדי.