כבר שנתיים ברציפות שביום ההולדת שלי אני מוצאת סיבה להיות עצובה. כמדי שנה, בסוף חודש אפריל, אני אורזת מזוודה ונוסעת למקום בו השפה שונה, התרבות שונה, האוכל שונה ובעיקר, הפלאפון כבוי ולא יכול לקבל שיחות "מזל-טוב" מאולצות שאף פעם אין לי מושג איך מסיימים אותן.
שנה שעברה משחק חצי הגמר נפל בדיוק על תאריך היומולדת שלי, שמחתי וציפיתי ליום הולדת בלתי נשכח, ולא רק בגלל המקום אליו אני נוסעת.
שנה שעברה היה זה תורה של אמסטרדם לחגוג לי, וכשהגיע תאריך יום ההולדת פגשתי שם כמה אוהדי ברצלונה מבוליביה, שאחרי שאיחלו יום הולדת שמח והלוואי שאקבל מתנה יפה ממסי, סיפרו שיש בר נהדר בשם 'ברסה' (כן, גם שם) ושאפשר לראות שם את המשחק היום בערב.
אז אכן לשם הגעתי, לבושה בחולצת ה'דויד וייה' שלי וצעיף, מלאת ציפייה ואמונה שלמה שהשנה, שוב, אנחנו בגמר.
צ'לסי ניפצה לי את כל החלומות. במשחק מגעיל, מתבנקר ומפוחד, היא השיגה על חשבוננו ניצחון שכ"כ לא הגיע לה, ובטח שלא התואר שקטפה.
ברגעים אחדים את החיוך החליף עצב גדול, את השמחה החליף כאב שהגיע בעקבות המראות של צ'אבי יושב על הדשא, מסי עם הראש בתוך החולצה ואינייסטה בוהה עמוק באדמה ואת זר יום-ההולדת החליף צעיף ספוג דמעות שהסתיר את הפנים וגרם לעשרות הולנדים לגשת, לחבק ולהבטיח ש"לא נורא, יש את שנה הבאה".
אז שנה הבאה הגיעה, שוב יום הולדת, שוב חו"ל ושוב חצי הגמר נוחת ביום בו הגחתי לעולם. אבל השנה הייתי מעדיפה שלא.
בכל המשחקים האמנתי, בעיקר בשלבים האחרונים. אחרי משחק הבית של מילאן בסן-סירו, קיבלתי עשרות טלפונים והודעות שזהו, תם עידן ברסה, הם עפים בשמינית. לא יודעת מאיפה שאבתי את הכוחות והאמונה השלמה והאמיתית ששכנה בתוכי, כשהוצאתי את המילים האלו מפי: "תהיה רמונטדה, ברסה עולה, מוכנה להתערב על כל איבר בגוף." והיא אכן לא אכזבה, מילאן פגשה בקאמפ-נואו בברסה אחרת, ברסה שאנחנו מכירים, ברסה האמיתית. וגם כשפריז הגיעה לבקר, ההרגשה הייתה אותה הרגשה, למרות שהגומלין נגמר בתיקו והמשחק היה רווי התקפי לב וניידת שח"ל הייתה בהיכון להגיע כל רגע למטה האוהדים, ידעתי שבסוף עוד נשיר כל הדרך אל חצי הגמר.
אבל אז הגיעה ההגרלה. אני מטבעי בן-אדם שלא מאבד את האמון, בטח שלא באנשים שאני הכי אוהבת, אבל כשראיתי 'באיירן' בפתק, פתאום הריח של הסוף היה חזק מאי פעם והכנתי את עצמי גם לאופציה אחרת, אופציה בה לא ניקח חלק בגמר, אופציה שלא באה בחשבון בשום שלב בצ'מפיונס.
הפעם ארזתי לאיטליה, היה יום הולדת נפלא, אבל שוב ברצלונה תכננה לי חגיגה קצת אחרת. עם כל ההכנות והניסיונות להבין שבאיירן מינכן היא כרגע הקבוצה החזקה ביותר באירופה, וזה בכלל לא נורא להפסיד לה בחצי גמר (בטח שלא נורא כמו להפסיד לבונקרצ'לסי), לא הייתי מוכנה לאוהדים האיטלקים שארבו לי בכל פינה ושאגו בכל גול של הגרמנים, ולא הייתי מוכנה לכזו תבוסה. לתוצאה המביכה, שאני רגילה לראות רק מהצד השני של המטבע, הפעם הייתה משמעות שונה לחלוטין.
בלית ברירה חיכיתי לגומלין, ושם לא חיכתה לי בשורה משמחת יותר. ברצלונה בהרכב שני, מלאת פצועי מלחמה, יוצאת לדשא ושוב מקבלת בראש.
הפעם תגובתי הייתה שונה, למזלי הכנתי את עצמי לכוויה, אמנם לא בדרגה כזו גבוהה, אבל ידעתי שיהיה שורף. בשעה כזו נמדדים האוהדים, ואני לא יודעת מה היה לי יותר קשה – לקרוא את תגובת האוהדים שהשמיצו את טיטו ושחקניו, או לשמוע את קריאות השמחה לאיד של כל שונאי ברסה שיצאו מהחורים, שכרגיל חזרו להספיד אותה.
זה כואב, זה עוד יכאב, אבל בסוף, בחגיגות האליפות זה ישתחרר. האכזבה קיימת, אבל האהבה התחזקה. ברגעים האלה אני אוהבת את ברסה יותר, קבוצה אנושית שיודעת גם להפסיד בכבוד ולהחמיא לעומדת מולה, ויש על מה.
מגיע לבאיירן מינכן להגיע לגמר אם לא גם לקטוף את התואר, מגיע לנו לקחת לפחות אליפות ולהתחיל לעשות חושבים לקראת שנה הבאה, מגיע לי יום הולדת אחד שקט ומגיע לפפ קבוצה כזו ענקית בהמשך הקריירה שלו.
ברסה, את תמיד בלב – בכל מצב, כל תוצאה וכל רגע. ועכשיו יותר מתמיד, הלב כחול אדום.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לא רק ליאו מסי יכול. יש עוד אנשים עם יכולות מבריקות שמבקיעים שערים לא פחות יפים ממנו.
אדוארד ווילסון מקבוצת סמן הבקיע את השער היפה ביותר בקריירה שלו במשחק נגד קבוצת צ'רצ'יל בראת'רס.
ווילסון קיבל את הכדור כ 25 מטרים מהשער, התחיל לדהור לכיוונו, כשהוא ראה ששחקני הגנה מתגודדים סביבו הוא עצר, עשה הטעיה, סובב את כולם, המשיך ימינה, עבר עוד שחקן וגלגל את הכדור לפינה הרחוקה. גולאסו!
צפו בשער הנפלא של אדוארד ווילסון:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
איזה כדורגל מענג שיחקו דורטמונד ובאיירן מינכן במשחק הראשון בחצי גמר ליגת האלופות! בלי טיקי טאקה ואלף מסירות על מטר וחצי, עם דריבלים, דאבלים פאסים וחלוץ פולני שאלוהים יודע איך העולם פספס אותו עד עכשיו.
המשחק האטרקטיבי, המהיר והטכני של דורטומנד גרם לי להנאה מכדורגל שלא זכיתי לה מעולם. נראה כאילו אפילו המגנים של יורגן קלופ מסוגלים לעבור חצי הגנת ריאל מדריד ולהבקיע. רויס, גצה, גונדוגאן ולבנדובסקי היו שחקנים שההכרות איתם הייתה נעימה מאוד ומפתיעה לטובה. אחוזי ההחזקה בכדור והאיבודים המהירים של ריאל מדריד מיד אחרי שזכתה בו הם סימנים של קבוצה גדולה. הרבה שחקנים שגדלו במועדון היו חלק מהניצחון הענק אתמול, דבר נהדר אם אתה אוהד ומעורר הערכה גם אם אתה לא.
הקהל הנפלא, שבגלל המגבלות של אופ"א יכול היה לגייס 65,000 גרמנים במקום שמונים אלף, הרעיש עולמות והביא המון צבע. ה"זיגנאל אידונה פארק" (שם בהחלט קליט) הוא אחד האצטדיונים המפחידים והמרשימים שיש. לראות בו משחק זאת תמיד חוויה. אותי הם קנו ולראשונה אחרי עשרים שנה אראה משחקים מלאים מהבונדסלגיה. שלהם ושל באיירן מינכן רק. לא צריך להיסחף, האזנה רוסטוק לא עד כדי כך מעניינת אותי.
באיירן שניצחה את ברצלונה גרמה לה להראות פתטית. משימה שרק ריאל מדריד הצליחה בה העונה. לא בטוח שתם עידן כמו שהתקשורת כתבה והשמיעה, אבל מה שבטוח שבאיירן נתנה הצגה מול הקבוצה הטובה בעולם ערב המשחק. נראה כאילו יש בשחקנים של יופ היינקס את החבילה השלמה. כוח וגובה, שמשולבים עם טכניקה ומהירות. חלק גדול משחקני בארסה היו נמוכים בראש מהכדורגלן הממוצע של באיירן, וזה בא לידי ביטוי במאבקי החמישים חמישים והקרנות. באיירן ודורטומנד הראו ששחקנים גבוהים לא חייבים לשחק בסטוק סיטי ולנגוח כדורים ארוכים, אלא הם יכולים לשחק על הארץ לא פחות טוב מהכדורגלן הספרדי הממוצע. כל זה בלשון המעטה.
כנראה ששתי הגרמניות השוות יעלו לגמר (כמה משונה שהוא יערך אצל היריבה הלאומית המושבעת אנגליה) ונזכה למשחק טכני במיוחד בין שתי קבוצות עם דם רע בניהן. לא יפה לעודד אנשים שרבים, אבל במקרה הזה יהיה קשה להתאפק. אז דנקה באיירן ודורטמונד, גם אם שתיכן לא תגיעו בסופו של דבר לוומבלי, נתתם משחק של סרט חמישה כוכבים. או ארבעה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לא עבר זמן רב מאז שכותרות העיתונים ואתרי האינטרנט זעקו שברצלונה במשבר. כל מה שהיה צריך כדי להכריז על משבר, או בניסוח המקובל יותר "סוף עידן" היו שני הפסדים לריאל מדריד, בגביע ובליגה, וכמו כן ההפסד במשחק הראשון בסן-סירו למילאן.
כמו תמיד, הדיבורים התרכזו ברובם סביב ליאו מסי- "הוא מעולם לא כבש שער שדה מול קבוצה איטלקית", "הוא טוב רק בגלל שאינייסטה וצ'אבי טובים", "לא שחקן של משחקים גדולים" ועוד.
משחק הגומלין, שבו ברצלונה הציגה משחק הירואי והבקיעה ארבעה שערים (מתוכם שני שערי שדה של מסי כמובן) הצליח להשתיק את כל המבקרים ונתן את האות לחזרה לשגרה בכל הנוגע לאימרות שמדברות על כך שברצלונה היא הקבוצה הגדולה בכל הזמנים.
על אף שזה עלול להישמע מוזר, לדעתי ברצלונה צריכה להתמודד בשבועיים הקרובים עם מצב הרבה יותר קשה מאשר הייתה כאשר פיגרה 2:0 מול מילאן וזאת משום שככל הנראה היא תחסר את מסי.
אפשר, ואולי גם צריך, לדבר על מסי מהיום ועד עוד כמה שנים, אבל אפשר גם לספק מעט סטטיסטיקה שיכולה לשפוך אור, לפחות בכל הנוגע לשנה הנוכחית של ברצלונה. מסי הבקיע השנה ב"לה-ליגה" 43 שערים מתוך ה-90 של ברצלונה. אם המספר הזה לא מרשים אתכם מספיק אז חשוב לציין שהכובש המצטיין השני של ברצלונה הוא דויד וייה, שלא בדיוק מרבה לשחק השנה, ושמספר כיבושיו עומד על 8 בלבד. המצב לא שונה גם בליגת האלופות, שם מסי הבקיע 8 שערים מתוך ה-17 של ברצלונה ואילו הכובש המצטיין, אם ניתן לקרוא לו כך, השני של ברצלונה במפעל זה הוא המגן ג'ורדי אלבה שהבקיע פעמיים בלבד במפעל.
אם ברצלונה הנוכחית באמת רוצה להפוך לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק היא חייבת להוכיח שיש לה מה להציע גם כשהכוכב הגדול ביותר שלה פצוע. צפייה במשחקיה של הקבוצה גורמת לעיתים לחשוב ששחקנים כמו אלכסיס, וייה ופדרו שכחו שגם הם יכולים להבקיע גולים. אותם שחקנים שרק לפני כמה שנים הרעידו רשתות והגיעו בקלות למספר דו ספרתיים של שערים, חייבים להתחיל לאיים יותר על השער.
מסי הוא פנומן והוא גם יודע לשמור על עצמו. לא בכדי הפציעה האחרונה שלו הייתה אי שם בשנת 2009, אבל גם אותו ניתן לעצור. הדוגמא הבולטת ביותר היא במשחקים האחרונים של ריאל מדריד נגד ברצלונה שבהם ברצלונה הפסידה ומסי, גם אם כבש, נראה ברוב שלבי המשחק חסר אונים.
זה המבחן הגדול של ברצלונה ומעבר לכל הטקטיקה והאימונים יש צורך לעבוד גם בפן המנטלי, כי החלוצים של ברצלונה לא שכחו לשחק כדורגל. כל מה שהם צריכים זה ביטחון ואמונה בעצמם. אם הם יעמדו באתגר ויתנו הצגה נגד פ.ס.ז, אז הם יזכו בצדק לכל הכבוד וההערכה, אבל אם הם יתבטלו ויסתכלו אל עבר הספסל כדי לחפש את מסי, אז ככל הנראה שזלאטן וחבריו יוכלו לעזור למבקרים ולספר איך הם היו אלה שסיימו את העידן של אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אנחנו לא צריכים לספר לכם על היריבות בין ריאל מדריד לברצלונה, אבל הסרטון הזה שהוצג בערוץ TV3 הקטלוני הוא הזוי למדי.
למרות שריאל מדריד תפגוש את ברצלונה רק בסוף החודש במשחק השני של הגביע, ערוץ TV3 הכין סרטון לקראת ההתמודדות בו הם משווים עבירות של שחקני ריאל מדריד על ליאו מסי לצבועים בטבע שצדים בלהקות.
מערבבים קולות ותמונות של חיות ומשווים אותם לפאולים של שחקני ריאל מדריד זה משעשע, ואין ספק שזה ידליק את אוהדי ברצלונה לקראת המשחק הקרוב מול הבלנקוס.
למה הם החליטו להפיק את הסרטון, לא ברור…זה נראה כמו סרטון יוטיוב שאיזה ילד הכין בבית, אבל אין ספק שזה בהחלט מוסיף שמן למדורה.
צפו בסרטון:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
