תגית: לארי בירד

הם חשבו שיוכלו למשוך כך עוד עונה, עשו שינויים מינוריים בסגל, ונוכחו לדעת כי החיים האמיתיים עם האמונה בסגל המתבגר מעמידה בסימן שאלה אפילו את המקום בין שמונה הראשונות. התרסקות נוסח בוסטון סלטיקס

איזו פתיחת עונה מזוויעה עוברת בוסטון סלטיקס. המועדון הוותיק והבכיר, זה שלקח כבר 17 טבעות אליפות ובשורותיו עברו עשרות אגדות כדורסל הולך ודועך. כיצד קורה שלא מזהים מראש את הנפילה? האם זה עניין של כבוד או שמא אחת הרעות הבודדות בדבר המופלא הזה שנקרא NBA?

 איינג' והטעויות

הימים של שנות ה-60 עם אגדת ביל ראסל, הימים של שנות ה-80, המאבקים הבלתי פוסקים בין הסלטיקס של בירד, מקהייל ופאריש לבין הלייקרס עם מג'יק, ג'אבר וג'יימס וורת'י הן תקופה שנחקקה בתולדות ה-NBA ויצרה יריבות היסטורית שהיה הרושם כי היא חוזרת לאחר שני עשורים ולשמחת כולם.

בוסטון של אותם השנים גם היא התפרקה לה. שחקנים פרשו, הנהלה התחלפה, אפילו הבוסטון גארדן שודרג והפך "TD גארדן". בין לבין חוותה הקבוצה תקופה של היעדרות ממאבקי הפלייאוף, הימים של אנטואן ווקר ורג'י לואיס המנוח, למרות היותם כוכבים, לא זכורים כימי זוהר בתולדות המועדון הירוק. הקהל קיווה כי לקחים ילמדו וכמו שהלייקרס מצליחים ולא משנה עם מי להישאר בסביבות המקומות הראשונים, כך גם יעשה בבוסטון.

כשנבנה הטריו המבטיח של גארנט, אלן ופירס, זה שהביא תואר אליפות בשנת 2008, היו צריכים כבר אז לחשוב ולהבין כי בכדי שלא תחזור התקופה השחונה של ווקר ולואיס, יש לתת מענה בטווח של עונה או שתיים.

החוזים של ריי אלן ופול פירס מוצדקים, לבטח גם זהו של ראג'ון רונדו, שלמרות שאיבד שני חברים בשנתיים האחרונות (פרקינס ודיוויס), הוא הברומטר של הקבוצה הזו, ואחד הרכזים הטובים בליגה, אך הבעיות מתחילות כשמביטים על שאר החמישיה, ובראשה KG, קווין גארנט.

החוזה היקר של גארנט, זה שמסתיים רק בעוד שנתיים, מעיק על המועדון, והמנג'ר דני איינג' יחד עם המאמן דוק ריברס מעדיפים לוותר על בנייה נכונה של הקבוצה, למרות שהם יודעים כי זוהי העילה העיקרית לסגל הבעייתי שבאמתחתם. במקום זה הם עושים טריידים שאמנם מצליחים להביא שחקנים משלימים מצוינים כמו ברנדון באס, אך נתקעים בלי פתרונות בעמדות הפנים שלצד גארנט, זה שכבר לא תורם את שתרם בעבר, ונמצא הרחק משיאו.

נוסף על כך לקחה על עצמה הקבוצה חוזה מגוחך של שחקן כמו ג'רמיין אוניל שלא קרוב להיות שווה את הערך של אותו חוזה. המצב יוצר אובדן אפשרויות תקציביות, ופשרות בסגל בדמותם של שחקנים כמו נייט רובינסון, דלונטה ווסט, מרקיס דניאלס, כריס ווילקוקס וכעת גם מיקאל פייטרוס. כולם שחקנים טובים, אבל לא כאלו שיכולים למלא את החסר לגרום לקבוצה להתעופף מעלה.

צפיפות אוכלוסין

בעיה נוספת שלא חשבו עליה במועדון הירוק ממסצ'וסטס היא העונה הצפופה והדחוסה לקראתה ידעו שהם הולכים. כמה אפשר למשוך על טהרת הניסיון והגיל. טענות על פציעות חוזרות ונשנות של שחקנים צעירים הרבה יותר, אנו כבר שומעים, אז לבטח שלהסתמך על חבורה זקנה שכזו הוא לא צעד נכון.

ועדיין אחת מהבעיות היא גם בעיה במבנה החוקתי של הליגה הזו, עם כל הטוב שהיא מביאה, ערך השוויוניות והרצון לעזור לחלשים. קבוצות שלא מוצאות פתרון לחוזים יקרים, ומוגבלות תקציבית בעקבות כך, סובלות מפשרות וכך יוצא שאת הסגל של בוסטון ממלאים אייברי בראדלי (שלא הסתדר בהפועל י-ם) וגרג סטיימסה שאפילו לא נבחר בדראפט ומקבל במה כשחקן פנים משלים.

כמו כן, אולי זה צבעוני ויפה שתהיינה לפתע קבוצות מרעננות כמו הקליפרס שיתמודדו על התואר, אך האם לא ראויה הליגה הטובה בעולם לבסיס של קבוצות שתמיד יהוו חלק ניכר במאבקי הפלייאוף שלה.

הנעשה בבוסטון לא רומז על עתיד ורוד יותר. דוק ריברס ודני איינג' יצטרכו לחשוב ולמצוא פתרון לאפשרות ששוב הסלטיקס תיעדר תקופה ארוכה מתמונת הפלייאוף, אולי ויתור על כבוד לשחקן וותיק, אולי מהלך אחר, אבל אי הגעה לפלייאוף תהווה מכה קשה לקבוצה, להיסטוריה שלה, וגם לחובבי הכדורסל העולמי. ככה זה כשמאבדים את הראש, לא?