תגית: כדורסל ישראלי

המשחק אתמול בערב בין הפועל ירושלים לבין מכבי תל אביב היה גם משחקו האחרון בתור פרשן של עופר שלח, פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט.

עופר שלח הצטרף למפלגת יש עתיד של יאיר לפיד, ואם לא יהיו הפתעות מרעישות, גם יבחר להיות חבר כנסת.

עופר שלח הוא סוג של תופעה. הבנאדם יודע הכל, אבל הוא לא מאלה מאומרים שיודעים ולא יודעים כלום. שלח יודע, ואומנם אני לא מכיר אותו באופן אישי, אבל הוא נראה לי אחד האנשים המעניינים בעולם.

ניב רסקין, מי ששידר עם שלח במשך הרבה מאוד שנים את ערב הכדורסל של ישראל נפרד ממנו בסיום השידור אתמול, והראה קליפ שהכינו לו חבריו בערוץ הספורט.

אפשר לראות את שימי ריגר האיש והאגדה מדבר, מודי בראון, מירי נבו, אלי אילדיס וחברים נוספים מהערוץ.

צפו בקליפ הפרידה מעופר שלח – תכינו את הממחטות:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לאחר 6 שנים, הדרבי הגדול של הכדורסל הישראלי חוזר לקדמת הבמה, כשמכבי תל אביב והפועל תל אביב נפגשות למשחק טעון במיוחד.

המסע של הפועל תל אביב היה ארוך, מייגע ומתוק מבחינת האוהדים, שהם למעשה גם בעלי הקבוצה. והכל מתנקז לקראת משחק אחד ביום ראשון. ספק גדול אם הפועל תל אביב תוכל לנצח את מכבי, אבל מה שבטוח, האוהדים הנפלאים של הקבוצה לא יפסיקו לעודד אותה אפילו לא לשניה.

צלמת הקבוצה, נטליה נונייז ערכה סרטון מרגש בו היא מביאה תזכורת קצרה למסע המופלא של הפועל תל אביב בשנים האחרונות:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אתמול התפרסמה ידיעה מפתיעה למדי באתרי הספורט השונים – גילי מוסינזון חתם באשקלון, ויוכל לשחק כבר מחר נגד הפועל תל אביב (האקסית המיתולוגית למי שלא יודע).

החזרה של מוסינזון לכדורסל הישראלי היא ברכה בעיני. קודם כל, עוד ישראלי שמשחק זה תמיד טוב. אבל גילי הוא איש מיוחד שמוסיף הרבה מאוד צבע לליגה, וגם אם הוא לא בכושר הכי טוב הוא יכול לתרום מהניסיון שלו, ובמשחק הלחימה. וכשכושר המשחק יחזור, הוא יוכל לתת גם נקודות חשובות לאשקלון של עדי אזולאי.

אני לא חושב שמוסינזון תיכנן את זה, אבל יצא שמשחק החזרה שלו יהיה דווקא מול הפועל תל אביב. גילי לא מסתיר את אהדתו להפועל, וזה מה שהוא כתב אתמול בעמוד הפייסבוק שלו:

 

כאמור, גילי עלה לשחק אתמול עם אשקלון נגד הפועל תל אביב (78-70 להפועל) ויתכן ושבר שיא חדש – 3:15 דקות משחק, ו – 5 פאולים מהירים.

לאחר המשחק מתן נאוד אמר על גילי: "אני מעריך את מוסינזון. הוא הגיע עם תכנית משחק משלו". אני לא יודע למה בדיוק התכוון נאור, אבל יתכן והוא התכוון שגילי בכוונה רצה לצאת ב 5 עבירות, רק כדי לא לשחק נגד קבוצתו האהובה, הפועל תל אביב.

אם לכך התכוון מתן נאור או לא, נצטרך לשאול אותו. מה שבטוח אוהדי אשקלון משוכנעים שגילי עשה הכל על מנת לצאת ב-5 עבירות, רק כדי לא לשחק נגד הפועל תל אביב. זה מה שכתב יו"ר חוג אוהדי אשקלון לגילי מוסינזון:

 

מילים קשות. אין ספק. ואפשר להבין את הכאב של אוהד אשקלון. הם הפסידו משחק צמוד, ולא בכל יום רואים שחקן יוצא ב – 5 עבירות כל כך מהר, ובטח שלא נגד הקבוצה שהוא מצהיר בפומבי שהיא תמיד אצלו בלב.

אני לא מכיר את גילי מוסינזון באופן אישי, אבל קשה לי להאמין ששחקן תחרותי, שהיה כל כך הרבה שנים בליגה היה מבצע עבירות רק כדי לצאת מהמשחק. מה גם שגילי תמיד היה שחקן פיזי, שלא מוותר, ותמיד היה מקבל הרבה שריקות. כזה הוא גילי. ולאחר שקראתי את הדברים שמוסינזון כתב בפייסבוק כתגובה ליו"ר חוג אוהדי אשקלון, אני משוכנע שהוא לא ניסה לצאת בכוונה מהמשחק:

מעבר לכך שגילי עונה לו בכנות וברצינות, זה יפה ונדיר לראות שחקן יוצא נגד הקהל של קבוצתו על קריאות גזעניות שהוא שמע מהם במהלך כל המשחק. אני חושב שיו"ר חוג אוהדי אשקלון צריך לדאוג לקהל שלו, ולהעמיד אותם במקום, לפני שהוא מאשים שחקן בדברים חמורים כמו שהוא האשים את מוסינזון.

אני לא מטיל ספק במחויבות של גילי מוסינזון לעזור לקבוצתו לנצח, ואתמול הדברים לא הלכו לו. אני בטוח שנראה מגילי משחקים טובים העונה, ושהוא בהחלט יעזור לאשקלון העונה, כי אין ספק שהיא זקוקה לזה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בעונות הקודמות זה נגמר רע, אבל השנה זה יהיה שונה. אומנם תמיד חשבו כך – שהנה הפועל ירושלים הולכת לעונה גדולה, אבל כל שנה טעינו מחדש.

הפועל ירושלים אף פעם לא באמת היוותה יריבה למכבי על התואר ואפילו לא הגיעה ל״תחזית הגרועה״ שצפו בתחילת כל עונה. מאז הקדנציה הקודמת של מאיר טפירו ששיחק עם שחקנים מצוינים כמו תמאר סליי, מריו אוסטין והוראס ג׳נקינס הנפלאים לא באמת הייתה קבוצה ראויה בהפועל ירושליים שיכלה להילחם במכבי תל אביב. לדעתי כל הכשלונות נבעו מבחירת זרים לא טובה לסגל.מבחינת הישראלים לא הייתה בעיה באף עונה, אבל גם בזה טיפלו ראשי הפועל ירושלים הקיץ והביאו ישראלים מוכחים חזקים וטובים, ועל זה נדבר בהמשך, כרגע נמשיך לדבר על הזרים.

בעונות הקודמות היו זרים שהוגדרו טובים מלכתחילה ובסופו של דבר נכשלו, בזמן ששנה אחר שנה שאר הקבוצות שולפות שפן מהכובע ומביאות "בינגואים" מעולים. השנה זה יהיה שונה, הביאו זרים בכמה רמות מעל הליגה שהצליחו בכל מקום שבו דרכו.

נתחיל בג׳וש דאנקן. השחקן היה הצלחה מסחררת בשנתיים האחרונות במכבי אשדוד שלא יכלה להשאירו עונה נוספת לאור הביקוש עליו. ירושלים הייתה הראשונה לקפוץ על המציאה והביאה את השחקן שאמור להצליח גם בבירה ועליו אין הרבה סימני שאלה. השחקן קלע פנטסטי, אהוב על הקהל, לוחם, צנוע ומופנם והוא אמור להצליח גם בירושלים.

הזר השני שנדבר עליו הוא ג׳ייקוב פולן שהיה מועמד למכבי תל אביב אך לא הגיע בסופו של דבר. פולן הצליח בכל מקום בו שיחק ושרף את הפרקטים בדרך להוכיח עד כמה הוא מוצלח. בסופו של דבר הפועל ירושלים זכתה בו במפתיע ובניצחון מול חולון ראינו ניצוצות ממנו אחרי הופעה הירואית (29 נקודות ו-6 אסיסטים). הוא ללא ספק יצליח בבירה.

הזר השלישי הוא קרייג סמית׳. בעל עבר עשיר ומצליח ב-NBA וגם ממנו ראינו ניצוצות בניצחון הגדול של ירושלים על חולון שלשום. גם הוא אמור לתת עונה טובה בבירה.

בגזרת הישראלים לירושלים יש את אלישי כדיר, מאיר טפירו, רביב לימונד ועוד שחקנים טובים, והם מהישראלים הטובים ביותר שיש היום בשוק ולא נחטפו על ידי הצהבת.

אני מאמין שהפעם זה יהיה שונה והפועל ירושלים תצליח להתחבר ולתת עונה גדולה אולי בדרך לאליפות היסטורית. הבעיה היחידה של דרוקר היא האגו, הוא צריך לתת לפולן את המושכות ולטפירו להיכנס מהספסל וזה מעמד שטפירו לא רגיל אליו. אם דרוקר ידע איך לטפל באגו הרב שיש בקבוצה, הפועל ירושלים תוכל להיות מאריות הליגה ולדרוס את כולן בדרך למפגש מרתק עם מכבי בגמר. אז…נדבר במאי.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

חבל, פשוט חבל. נבחרת ישראל בכדורסל שמטה יתרון מבטיח ברבע הרביעי והפסידה לנבחרת מונטנגרו במשחק הראשון במוקדמות אליפות אירופה.

נבחרת ישראל הציבה בחמישייה 2 גארדים – יוגב אוחיון ויותם הלפרין. מה שמראה לנו, שבניגוד לקמפיינים קודמים שהלפרין היה הרכז המוביל, כרגע אוחיון הוא בעמדת הרכז הראשון והלפרין בעמדה מס' 2.

בתחילת המשחק עומרי כספי התחפש לליאור אליהו כשקלע זריקת גויאבה, ניצלנו פתיחה רעועה של מונטנגרו מה-3 ופתחנו פער קטן. אך בהמשך הרבע נבחרת ישראל עברה להגנה איזורית והמונטנגרים חזרו למשחק, תודות לכמה איבודים טיפשיים של נבחרת ישראל (למה כספי שולח לאליי אופ אם אפשר לעשות סל קל? אז מה אם הפעם הראשונה זה הלך לך?!).

ההגנה של הנבחרת עדיין לא מתואמת מספיק ועקב כך ראינו המון חורים בצבע ונקודות קלות, וכן המון ריבאונד התקפה של מונטנגרו, וזה בהחלט מה ששיחק תפקיד בתוצאת המחצית, כי לולא ריבאונד ההתקפה ישראל היתה ביתרון ניכר. ומה יהיה עם קליעות עונשין? אלכס טיוס ועומרי כספי הספיקו להחטיא עד המחצית את הזריקות שניתנו להם. חייבים לעבוד על זה. זה ההפרש שהיה במחצית, ואם מונטנגרו היו קולעים באחוזים קצת יותר טובים מה-3 ההפרש היה יותר גדול.

מיותם הלפרין לא ראינו כלום במחצית הראשונה, אבל ממש כלום, ולכן רביב לימונד הוא זה שפתח במקומו במחצית השנייה. ואכן החזיר עם הגנה קשוחה ויציאה טובה למתפרצות.

את הרבע השלישי אפשר לסכם כך: יוגב אוחיון וליאור אליהו. 2 שחקנים נהדרים שעשו את המשחק בנקודות ובאסיסטים. ואפילו יוגב הקטן הצליח לקחת 9 ריבאונדים עד לסוף הרבע השלישי, ואכן ברבע זה ישראל ניצחה בריבאונד וירדה בסיומו בהפרש 8.

הרבע האחרון היה פשוט קטסטרופה. כלום לא הלך. וכדי להוכיח את זה המונטנגרים הספיקו לקלוע סל (שבנס לא היה שלשה) בזריקה האחרונה שלהם והגדילו את הפער ל-6. מישהו יכול להסביר לי מה זה התרגיל הטיפשי שניסו לעשות במהלך האחרון של המשחק? פשוט שטות.

מה הפסיד לנו את המשחק? קליעות העונשין. נבחרת ישראל קלעה באחוזים מחרידים מהקו לעומת אחוזים מצויינים (כולל 3 נקודות רצופות ו-4 נקודות בסוף המשחק שעשו עבירות בכוונה).

מה כמעט ניצח לנו את המשחק? ליאור אליהו. משחק פשוט פנטסטי. כספי היה מצויין כרגיל. ואוחיון הראה למכבי תל אביב מה היא הפסידה שהוא לא ישחק אצלה. דרך אגב, חבל שהמשחק הזה לא היה במסגרת האולימפיאדה, אולי השידור של הערוץ הראשון היה יותר נורמלי.

 

במעבר חד לנבחרת ישראל בכדורגל.

אפשר לסכם את המחצית הראשונה מול הונגריה במילה אחת: חושך. ב-2 מילים: חושך מצרים.

טוב, אולי בעיקר ההגנה הייתה חושך מוחלט (למה רמי גרשון מגן?), אך גם החלוצים (דמארי ושכטר) היו מאד חלודים. הקישור פחות או יותר עשה את שלו, כלומר, מאור מליקסון עשה את שלו, כי ליאור רפאלוב לא היה בשיאו, וכן ביבראס נאתכו. הקישור האחורי היה גרוע.

אמנם במחצית שנייה כשנכנסו גילי ורמוט, בן שהר ותומר חמד הנבחרת נראתה יותר טוב. יותר החזקת כדור, פחות איבודים ויותר איומים לשער, ואפילו הצלחנו להבקיע גול. אך עדיין, עם כזו יכולת, ובעיקר עם כזו הגנה – לא נגיע רחוק.

רציתי לומר שאלעד גבאי היה המצטיין בהגנה, אך אחרי אשמתו הישירה בשער קצת קשה לומר זאת, אך אפשר לומר שהוא נקודת אור. פשוט מגן מעולה.

מוקדם יותר נבחרת ישראל הצעירה שיחקה נגד נבחרת רוסיה הצעירה. משחק פשוט נפלא. משחק עם קצב טוב, הזדמנויות, ושערים.

נבחרת ישראל שיחקה מצוין נגד נבחרת שנחשבת טובה באירופה, ובדקות לא מעטות שלטה במשחק והראתה יכולת מצויינת. אולי פשוט נשחק איתה גם בבוגרים? שחקנים שהצטיינו: מונס דאבור, אור ברוך, מוחמד כליבאת.

היו כמה פעמים ששחקנים הגיעו עם הכדור ליד השער ופשוט התמהמהו ובמקום לבעוט ניסו לעבור עוד שחקן ואיבדו את הכדור, ייחסתי את זה לעובדה שהם צעירים ולא מנוסים, אך שראיתי את הנבחרת הבוגרת הבחנתי שהבעיה קיימת גם שם, כנראה זה בגנים של הישראלי המצוי.

אמנם המשחק נגמר בתוצאה 2-2, אך דקה לפני שער השוויון של הרוסים מונס דאבור הבקיע שער חוקי לגמרי אך הוא נפסל בטענת נבדל, כך שבמקום שיהיה 3-1 נהיה 2-2 בהתקפה הבאה של הרוסים. גם בנבחרת הבוגרת השופט התעלם מהכשלה על שכטר, מעניין לא?

בערב שבו ארגנטינה פוגשת את גרמניה, ברזיל פוגשת את שבדיה, אנגליה פוגשת את איטליה וצרפת פוגשת את אורגוואי, מי שצפה בנבחרת ישראל הוא ממש פטריוט. אפילו אני זפזפתי קצת…

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בחודש האחרון אנו עדים לדרמת בחירות באיגוד הכדורסל. פעם שומעים כי צביקה שרף יתמודד, ומיד שומעים כי האיגוד מסרב לאשר את מועמדתו. פעם שומעים על עתירה לבית המשפט. לאחר מכן, שומעים על החלטת בית הדין של איגוד הכדורסל לדחות את מועמדותו של שרף. כעת, בית המשפט קבע שפרק ההדחה לא יבוצע בפורמט הבחירות לאיגוד הכדורסל.

ביום 7.8.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי צביקה שרף רשאי להתמודד על ראשות האיגוד. למען הסדר הטוב, נראה כי מקורה של הדרמה המתמשכת מצויה בעובדה כי מעולם לא התמודדה יותר מרשימה אחת על הזכות לעמוד בראש איגוד הכדורסל. כלומר, בחירות קודמות נעשו מתוך רשימה אחת. פועל יוצא, הצבת המועמד, ולמעשה המנצח, הוסדרה בשיטה שאינה מתיישבת עם המושג בחירות.

כעת, לראשונה, החליטו צביקה שרף, שאול אייזנברג, צבי ליבר, אורנה אוסטפלד, גבי גולן ומעוזיה סגל לקרוא תיגר על השיטה הנהוגה ובחרו להקים את סיעת "עוז" אשר בכוונתה להתחרות על ראשות איגוד הכדורסל. המכשול המרכזי שעמד בפניהם היה הצורך להשיג תמיכה בשיעור מינימאלי של 10% מקולות בעלי זכות ההצבעה באסיפה הכללית הרגילה. סיעת עוז הצליחה להשיג תמיכה מ 48 בעלי זכות הצבעה. בכך, לשיטתה, עברה את אחוז החסימה המופיעה בתקנון איגוד הכדורסל. בית הדין של איגוד הכדורסל החליט לפסול 18 מהקולות נוכח תמיכה כפולה. כלומר תמיכה בסיעת עוז ובסיעת "חמשת המרכזים" אותה מוביל אבנר קופל. פסילת הקולות יצרה מצב בו סיעת עוז לא הצליחה לעמוד באחוז החסימה, ועל כן איגוד הכדורסל סירב לאפשר לסיעת עוז להתמודד בבחירות.

 

בעתירה לבית המשפט, טענה סיעת עוז כי תקנון האיגוד אינו אוסר על תמיכה כפולה. חשוב להסביר כי אין מדובר בהצבעה כפולה, אלא, במתן תמיכה לצורך הצבת מועמדות לבחירות.

כידוע, עתירה של סיעת עוז התקבלה, והוענקה לה האפשרות להתמודד בבחירות על ראשות האיגוד. הבסיס לקבלת העתירה הוא קביעת בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקיים הליך של "בחירות" כאשר קיים מועמד אחד. בית המשפט ראה לנגד עיניו את הרצון לקיים, כאמור לראשונה, הליך בחירה דמוקרטי באיגוד הכדורסל. עוד קבע בית המשפט כי תמיכה בסיעה, בשלב הרישום לבחירות, הינה בבחינת תמיכה רעיונית בלבד. משכך, יש לאפשר תמיכה במספר סיעות, לצורך הצבת רשימת מועמדים. בית המשפט קבע כי הזכות להיבחר, וכן הזכות לבחור, הינן זכויות יסודיות במשפט ועל כן יש ליתן לסיעת עוז להתמודד על ראשות האיגוד. לשיטתו של בית המשפט, הצבת מועמד יחיד, מסכלת את כל מהות הבחירות.

למרות שקביעת בית המשפט, המחייבת את איגוד הכדורסל לקיים לראשונה בחירות דמוקרטיות, נראית עבורנו כדבר הטבעי ביותר יש בה כדי לייצר שינוי באיגודי הספורט בישראל. כעת נותר רק לקוות שהליך בחירות אף יועתק לאיגודי הספורט השונים, בין היתר, ההתאחדות לכדורגל בישראל. כך, אולי נזכה לראות מתמודדים הבאים מתחום הספורט ואשר שואפים, מלבד משכורת נאה, אף לקדם את התחום אותו הם מובילים. מנגד, חבל לפתח ציפיות כה גבוהות. הרי מה באמת סיכויה של סיעת עוז לנצח את סיעת "חמשת המרכזים", ומה באמת סיכויו של מתמודד לזכות בקולות העסקנים? הלוואי ונתבדה.

הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

 

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ננה פאפא יאו דוונה מנסה בונסו או בקיצור פופס מנסה בונסו. הוא שחקן הרכש החדש של מכבי תל אביב. הכירו את השחקן שישבור טבעות בהיכל נוקיה בעונה הקרובה.

פופס מנסה בונסו (2.07) נולד ב – 7 לספטמבר 1983 בלונדון שבאנגליה להורים מהגרים מגאנה. את הקריירה החל מנסה בונסו בגיל תיכון, וקבוצתו הראשונה הייתה הקני ווייט היט (Hackney White Heat), וכאשר היה בכיתה י"א עבר לארצות הברית ושיחק בתיכון בפרינסטון, ניו ג'רזי, בשנה האחרונה שלו בתיכון הוא עבר לשחק בתיכון סנט. אוגוסטין שבריצ'לנד, ניו ג'רזי.

פופס מנסה בונסו שיחק במכללת ג'ורג' וושינגטון, והתמחה בפסיכולוגיה. הוא שיחק בפאוור פורוורד וסנטר במכללה, ונבחר בעונת 2004-2005 לחמישייה השניה של האטלנטיק 10. מנסה בונסו קלע כ – 15 נקודות למשחק בקריירת המכללות שלו. במכללה היה ידוע בונסו בעיקר בשל הדאנקים המפלצתיים שלו, ומהר מאוד הפך לאחד הספורטאים האהובים של מגיש חדשות הספורט של ESPN  סקוט ואן פלט, שהיה מציין את שמו בסיומות של מהדורות אותן הוא הגיש.

בשנת 2005 עזר פופס מנסה בונסו למכללה שלו להעפיל לטורניר ה – NCAA, שם הפסידו בסיבוב הראשון. עונה לאחר מכן הייתה אחת העונות הטובות של המכללה, כאשר היא סיימה במאזן 1:26, ובפעם הראשונה מזה 50 שנה היו מדורגים בטופ 10 הארצי. אבל למנסה בונסו לא הייתה זאת עונה טובה, הוא סבל מפציעה קשה בברך, וחזר רק לטורניר ה – NCAA בשנת 2006, שם הפסידה ג'ורג' וושינגטון למכללת דיוק בסיבוב השני של הטורניר. לדעת רבים, מנסה בונסו לא נבחר בדראפט בגלל הפציעה הקשה בברך.

אך למרות שלא נבחר בדראפט, מנסה בונסו הוחתם על ידי דאלאס מאבריקס בחוזה ל -2 עונות, ושיחק ב –League D בקבוצת פורת וורת' פלאיירס. פופס נבחר לשחק באולסטאר של ה –League D ונבחר ל – MVP של המשחק לאחר סיים עם 30 נקודות ו – 7 ריבאונדים. ב – 8 לפברואר 2007 החזירה דאלאס את מנסה בונסו לשורותיה.

בסיום העונה עבר מנסה בונסו לאירופה, וחתם בקבוצת בנטון טרביזו מהליגה האיטלקית, שם קלע בממוצע 8.3 נקודות, לקח 9.2 ריבאונדים, וקלע ב – 59 אחוז מהשדה, ו – 77 אחוז מהעונשין. בסיום העונה מנסה בונסו רצה לחזור לליגה הטובה בעולם, אבל לבסוף חתם בשורות חובנטוד בדאלונה מהליגה הספרדית. בונס עבר פציעה בכתף, ושיחק רק 2 משחקים בשורות חובנטוד, בהם קלע 18.5 נקודות למשחק.

בפברואר 2009 מנסה בונסו החל לשחק בקבוצת ה – D League  של סן אנטוניו ספרס – אוסטין טורוס. בונסו שיחק 8 משחקים במדי הקבוצה מאוסטין, וסיים עם ממוצעים מעולים של 26.6 נקודות, 13 ריבאונדים, ו – 2.5 חסימות למשחק, לאחר שהרשים במדי קבוצת ה – D League החתימה סן אנטוניו של בונסו על חוזה ל – 10 ימים, אבל לאחר כחודש שיחררו הספרס את האנגלי המצוין.

התחנה הבאה של בונסו הייתה טורונטו ראפטורס, כאשר הוא סוף סוף מקבל חוזה מובטח עד לסיום העונה. במשחק הראשון שלו במדי הקנדים, קלע בונסו 4 נקודות, וקטף 10 ריבאונדים, ונהיה לשחקן האהוב על הקהל של הראפטורס.

בסיום עונת 2009 חתם בונסו על חוזה עם יוסטון רוקטס, על מנת לעזור להם במשחק הפנים, לאחר הפציעה של יאו מינג הסיני. אבל לאחל מספר חודשים הרוקטס בחרו לשחרר את הפורוורד, והוא מצא את עצמו שוב מדי טורנטו. לאחר מספר משחקים עם טורונטו, מנסה בונסו חתם בצסק"א מוסקבה לאחר שהראפטורס החליטו לשחררו על מנת להחזיר את השחקנים הפצועים שלהם.

מנסה בונסו המשיך לנדוד, ושוב חזר ל – NBA, הפעם לקבוצת ניו אורלינס הורנטס, אבל גם שם לא מצא את מקומו, ושיחק רק 7 משחקים, בהם קלע בממוצע 3 נקודות, וקטף 3 ריבאונדים. ב – 17 לפברואר 2011 חתם מנסה בונסו על חוזה עד תום העונה עם קבוצת וילרבאן מהליגה הצרפתית.

בעונה שעברה שיחק פופס מנסה בונסו במדי בשיקטאש מהליגה הטורקית וסיים עם ממוצעים של 12.8 נקודות, ו-7.8 ריבאונדים.

בימים אלו משחק פופס מנסה בונסו במדי הנבחרת הבריטית באולימפיאדת לונדון 2012, ואין ספק שמצפה לקהל של מכבי תל אביב חוויה מצוינת – שחקן מצוין, עובד קשה, וירים את הגג בהיכל נוקיה עם דאנקים מפלצתיים.

בימים האחרונים אנו עדים לדרמה ספורטיבית בגין רצונו של שחקן מכבי תל אביב, יוגב אוחיון, להשתחרר ממכבי תל אביב . זאת על מנת, ככל הנראה, לעבור לקבוצה בכירה בחו"ל.

אם לרגע נתעלם מכל הפטפטת המשפטית (ויסלחו לי עורכי הדין) נבין כי אוחיון בסך הכל מבקש לעצמו את הדברים הבסיסיים שאנו מאחלים לעצמנו מידי יום. כלומר, שיפור בתנאי השכר, קידום במעמד התעסוקתי, והכרה רחבה בדבר הכישורים שלנו. נכון, בניגוד לרובנו, אוחיון זוכה לשכר נדיב מאוד, חשיפה ציבורית, ואין ספור תארים. אך, שוב, בניגוד אלינו, אוחיון בורך בנתונים חריגים לטובה, בין היתר, קליעה, אתלטיות, וראיית משחק. יכולות שאנו יכולים להפגין רק דרך הפלייסטיישן, וזאת גם על דרך המחמאה. כמו כן, על מנת למקסם את כישוריו, ניתן להניח שהשקיע שעות על גבי שעות בשיפור הנתונים. עוד ניתן להניח שבגיל התיכון הקדיש את זמנו לכדורסל, ולכך בלבד. זאת מדוע? אוחיון שיחק בשלוש מסגרות לפחות. האחת, תיכון עמק החולה (עמה זכה באליפות ליגת התיכונים בשנת 2005). השניה, הפועל גליל עליון שם שיחק בקבוצת הנוער ובקבוצת הבוגרים. כמו כן, השתייכות לסגל נבחרת ישראל, על הגילאים השונים. שילוב של שלוש מסגרות אימון ומשחק די בהם כדי לבטל את כל זמנו החופשי של אוחיון, במהלך ילדותו.

אוחיון בגילו העכשווי  (25) מודע לעובדה כי נותרו לו עוד מספר מועט של שנים, לזכות בתארים, ולהעשיר את חשבון הבנק. כמו כן, אני מניח שהעובדה כי עודד קטש, מאמנו לשעבר, פרש בגיל 26 נוכח פציעה אף היא מעודדת את אוחיון להשיג את החוזה הטוב ביותר שניתן להשיג. זאת ועוד, העונה במכבי לימדה את אוחיון עד כמה שברירית הינה הקריירה של ספורטאי מקצועי. כך לדוגמא, שחקן ה NBA  ג'ורדן פארמר הגיע לישראל בגלל השבתת הליגה הטובה בעולם. אף ניתן להניח כי השהייה ליד ג'ון שאייר, שכידוע, נכון לעכשיו, טרם מצא קבוצה, חיזקה את ההבנה בדבר המטולטלת בחייו של ספורטאי. שאייר, למי שאינו בקיא, זכה במהלך התיכון באליפות אילינוי ונבחר לאול אמריקן. לאחר מכן, במהלך לימודיו באוניברסיטת דיוק זכה באליפות המכללות, ושבר את שיא המשחקים הרצופים באוניברסיטה. למרות הנתונים, ובדגש על אליפות המכללות, לא צלח בידו להיבחר בדראפט. וכעת עליו לתור בעולם אחר חוזה מקצועני.

נכון, מכבי תל אביב נתנה במה ליוגב אוחיון להפגין את כישוריו. אך חשוב לזכור שמכבי לא בנתה על אוחיון כרכז פותח, ואף לא כרכז שני. יתרה מכך, לא מכבי "בנתה" את אוחיון אלא הוא עצמו בדרך של עבודה קשה, חוסן מנטלי, ומן הסתם מעט מזל.

שחרור אוחיון ייתן לו את האפשרות להגשים עצמו, בשנים המעטות שנותרו לו עד סיום הקריירה. ומנגד, ייסבו נזק מועט אם בכלל למכבי. הרי, ניתן להניח, שמכבי תזכה באליפות הליגה, בגביע המדינה, ותעפיל, בתקווה שיותר, לשלבים הגבוהים במפעלים האירופים.

לסיום, לא נותר אלא לאחל לאוחיון שיינצל עד תום את כישוריו, ושיבין שאת הזמן לא ניתן יהיה להשיב.

נ.ב היה תענוג לראות רכז ישראלי מוביל את מכבי. אך תענוג גדול יותר יהיה לדעת כי הגשמת את חלומך, והגעת לגבהים שאליהם אתה שואף.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

בני השרון/הרצליה מייצגת את כל מה שמכוער בכדורסל הישראלי. קבוצה אפורה ומדכאת, שבמקום להרים את אזור השרון והעיר הרצליה לגבהים חדשים בענף, מביישת ומייבשת. עם רכבת זרים מטורפת ללא תכלית, שחרורי שחקנים בכל סופ"ש, אף שחקן ישראלי ראוי בחמישייה, מאמנים שעפים השקם וערב וקהל נכחד, לקבוצה של אריאל בית הלחמי במתכונת הנוכחית אין זכות קיום בליגה הבכירה.

ובכל זאת, היא תישאר אתנו גם אם תמשיך להיות הנמושה התורנית, כי ליגת קופל היא היחידה בעולם ללא יורדות וללא טעם ספורטיבי של ממש. במקום לנצל את הסיטואציה המיוחדת והנדירה הזאת, בקבוצה של אקוניס מתעקשים לחרבן לעצמם את הצ'אנס לגידול שחקנים מלמטה ושיקום חורבות המועדון מהקיץ.

אם כבר עונה בלי יורדות, אז לא עדיף שתעניקו את הבמה לשחקנים צעירים? לא עדיף לחשוב קדימה לשנתיים-שלוש הקרובות?  במקום לעשות זאת מתרחשת סיטואציה מביכה שלא מכבדת את הכדורסל הישראלי המפרפר גם ככה: ארבעה שחקנים אפרו-אמריקאים, וויליאמס ושוויליאמס, קרטר ושמרטר, משחקים בחמישייה לצד ארז כץ המתנשף מצעד וחצי בעיגול האמצע.

כץ בפנים כי חייבים בגלל החוק הרוסי, מראה פשוט מגוחך מנקודת מבט אובייקטיבית. אין היום בבני השרון הרצליה שחקן ישראלי אחד עם ממוצע של למעלה מ-3.5 נקודות! איפה נשמע דבר כזה? זהו שפל שלא נשמע כדוגמתו במועדון. וראשיו? עדיין מתבכיינים על פציעתו של בן רייס. כאילו לא יכלו לקלוט שני שחקנים מוכשרים מהליגה השנייה ולהריץ אותם, כאילו לא יכלו לצרף שחקן ישראלי מנוסה בעל שיעור קומה במקום הכסף ששפכו על היקסון, בוקר, אודו וג'יימס, הרפתקאות מיותרות כשלעצמן.

במקום זאת, העדיפו רקנאטי ואקוניס לצרף השבוע את דמיטריוס אלכסנדר, עוד פורוורד ישיש, שבא לגזור קופון אחרון לפני הפרישה. בעמדת המאמן, הדברים אפילו גרועים יותר. הקבוצה שנחשבה בעשור האחרון למאורגנת ואיכותית מאוד מבחינה מנהלתית, החליטה להיפרד מרועי חגאי  אחרי שישה מחזורים. ניחא. ואז הגיע עדי אזולאי, שהרים ידיים לפני שלושה שבועות עקב חילוקי דעות עם ההנהלה.

עכשיו אריאל בית הלחמי מנסה להחיות את הגופה, ולא בטוח שיישאר בעצמו עם קצב אירועים כזה. לא הכול זה חוסר מזל. יש גם דרך, שאבדה לה אי שם בקיץ עם נטישתו של נחום חופרי, ראש עיריית רעננה, את הספינה. דרך שלא קיימת במועדון שהיה בשורה מרעננת משך שנים, והפך לכזה מיותר בליגה שפושטת את נכסיה.

אחרי שהפכה לאחת מאכזבות העונה עד כה בליגת לוטו, בני השרון/הרצליה מינתה ביום חמישי את עדי אזולאי למאמן הקבוצה במקומו של רועי חגאי. יהלי רואה בודק איפה נפלו הדברים בדרך, ומעלה שאלה אחת בוערת על סדר היום.

בני השרון/הרצליה היא אולי הקבוצה המאכזבת ביותר עד כה בליגת לוטו, ומקדימה בטבלה רק את ברק נתניה האחרונה. המועדון במתכונת המאוחדת של הערים הרצליה ורעננה, הפך בעשור האחרון לסמל ודוגמא עבור ניהול נכון וחתירה להישגיות בקנה מידה ישראלי. לא בכדי הקבוצה ייצגה את ישראל בזירה האירופית לא פחות משלוש פעמים, והגיעה שלוש פעמים נוספות לגמר גביע המדינה. השאפתנות והשפיות גם יחד של לני רקאנטי ואלדד אקוניס, הפכו את בני השרון למקום בו מאמנים משוועים ונהנים לעבוד – יעידו על כך יעקב ג'ינו, אפי בירנבוים, דן שמיר ואריאל בית הלחמי. ביולי השנה החליטה עיריית רעננה להפסיק את תמיכתה המאסיבית באגודה, והותירה את עיריית הרצליה בראשות יעל גרמן כגורמת הכלכלית הכמעט בודדה בבניית התקציב. לא ברור היה אם הקבוצה תפתח את העונה, אך המאמץ הגדול של רקאנטי ואקוניס נשא פרי. בני השרון הפכה לבני השרון/הרצליה, והחלה את העונה כשברקע תקציב צנוע ושאיפות פחותות משנים עברו. העובדה שבעונת 2011/12 אין יורדות לליגת המשנה, הסדירה את נשימתם של ראשי הקבוצה. ההנהלה החליטה למנות את רועי חגאי לתפקיד המאמן, איש מקצוע מוכשר לכל הדעות אך כזה שלא הוביל לעולם קבוצה בוגרת כסמכות המקצועית העליונה. ביום חמישי, אחרי פתיחת עונה צולעת ולבטים רבים מצד אלדד אקוניס, נפרדו שני הצדדים ובמקומו של חגאי מונה עדי אזולאי. זה הזמן להעמיק בבעיות שפקדו את הקבוצה, ולהבין איך האלטרנטיבה של מכבי וי-ם הפכה לקבוצה מאוסה ועייפה.

הדומיננטיות של אקוניס והסמכותיות שהוטלה בספק

רועי חגאי (35) הוא אחד מהשמות העולים בתחום האימון של עולם הכדורסל הישראלי. מי שליווה את אפי בירנבוים כעוזר מאמן, מבני השרון, דרך מכבי תל אביב ועד מכבי ראשל"צ, קיבל לא פעם ולא פעמיים קומפלימנטים נדירים מהאיש והפתיל הקצר. "לי ולרועי יש פילוסופיית כדורסל שגיבשנו יחד, אנחנו הולכים איתה עד הסוף בשיתוף פעולה מלא", נהג בירנבוים להגיד לכלי התקשורת. גם בהפועל ת"א יודעים להעריך עד היום את חגאי המאמן, שהוביל את קבוצת הנוער של המועדון לזכייה בגביע המדינה. חגאי צמח מלמטה, דרך עבודה עם חנן קרן ברמת אפעל ודני פרנקו בעירוני רמת גן. מדובר באיש שלומד את כללי המשחק הנוקשים בליגה של הגדולים, וללא ספק יגיע רחוק בהמשך הדרך. אלא שלבני השרון/הרצליה הגיע חגאי עם רזומה ריק לחלוטין כמאמן ראשי בבוגרים. מול הדומיננטיות המקצועית של אלדד אקוניס, חגאי נראה מהצד "חסר שיניים". הדבר צעק לשמיים עוד יותר כשבתדריכים עומדים מנגד בוקר, היקסון ויודה – חבר'ה מזון אחר, חבר'ה שצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהם פה. הקומבינציה של חגאי חסר הניסיון על הקווים, מול ענקי הכדורסל מארה"ב, נשמעה, נראתה, הרגישה, לא רצינית. מצד אחד, אלדד אקוניס צריך היה לחשוב על דמות מוכחת יותר מחגאי ולא לזרוק אותו למים כ"כ עמוקים. מצד שני, רועי חגאי צריך היה לעבור קודם בקבוצה יותר רגועה, בה יתאפשר לו חופש פעולה, ופחות צעקנית.

חוסר המזל עם שחקני ה-NBA

בבני השרון/הרצליה עלתה מחשבה לעורר את האהדה בקבוצה מחדש לאחר סוף עידן האיחוד, עם הבאת שחקנים בעלי שיעור קומה מה-NBA. השביתה בליגה הטובה בעולם נתנה פתח להזדמנות שאין שני לה, ובני השרון/הרצליה צירפה לסגל הקבוצה את טרבור בוקר מהוושינגטון ויזארדס. לרוע מזלו של חגאי הצעיר, בוקר נפצע במהלך ההכנה לעונה ושוחרר מיידית מהסגל. רקאנטי עדיין חשב בגדול, ובקבוצה הנחיתו שחקן בסדר גודל יוצא דופן, הפאוור פורוורד של סקרמנטו קינגס, ג'יי ג'יי היקסון – בחירה מספר 19 של הקליבלנד קאבלירס בדראפט של לפני שלוש שנים. היקסון הספיק לקחת חלק בתבוסה המרה לחולון באולם הפחים (20 נק' ו-8 ריב'), לפני שארז את המזוודות ושב לאמריקה בטענת אי הסתגלות. האמת, אפשר להבין אותו לחלוטין. חשבתם שכאן הרפתקאות אשת טורס נגמרו? תחשבו שוב. רועי חגאי החתים באותה עמדה של היקסון המשוחרר, את אפה יודה מגולדן סטייט. אלא שהפלא ופלא, השביתה ב-NBA נגמרה ובני השרון/הרצליה רושמת שלושה צירופי שווא בשלושה חודשים. יודה אמנם שיחק בהפסד לגליל והפציץ עם 22 נק' ו-16 ריב', אך האקורדים מהצירופים הגרנדיוזים צורמים מאוד מבחינת הקבוצה השברירה מהרצליה. שלוש החתמות, שתי הופעות, שלוש עזיבות מידיות.

זהות ישראלית בהכחדה

אמרו את זה אלף פעמים לפני ויגידו את זה כנראה גם עוד אלפיים פעמים לפחות – בן רייס נפצע, ועליו הייתה אמורה הקבוצה להיבנות. האם על המנטרה הזאת ימשיכו קברניטי הקבוצה להישען? ברור שבן רייס סמול פורוורד צעיר ומאוד מוכשר, אבל בכדורסל כמו בכדורסל הדברים דינמיים ולכל דבר צריך להתכונן. בבני השרון/הרצליה של העונה, מצבת הישראלים היא הרבה מעבר לעגומה. מלבד ארז כץ הוותיק, ששיתופו בחמישייה נראה הכרח מטריד לפעמים, אין ולו ישראלי אחד שראוי ליותר מרבע שעה של קרדיט – אם שחר אורן מוביל את הקלעים הישראלים ברוטציה של הקבוצה, הרי שהפרובלמה צועקת לשמיים. חגאי התחנן בפני ההנהלה להחתים את משה מזרחי, עוד שחקן וותיק בפני עצמו, ונענה לבקשה בשלילה. האם מזרחי המזדקן היה פותר לבני השרון/הרצליה את הבעיה? קשה לדעת, אבל ללא ספק הקבוצה זקוקה נואשות למנהיג ישראלי דומיננטי. לזכותו של רועי חגאי יאמר – השמות בשוק אינם רבים כלל.

האוהדים לא מצביעים ברגליים

באופן טבעי, אחרי שרעננה משכה את תמיכתה במועדון, תמיכתם של תושבי העיר בקבוצה מוטלת בספק. כרגע נראה שהקהל לא מגיע בהמוניו לאולם היובל, והאכזבה ניכרת גם על ראשי מנהלת הליגה. בני השרון/הרצליה במתכונת הנוכחית לא תצליח לסחוף אחריה קהל רב, ולא תדגדג לעולם את האולטרס שקיים בהפועל חולון, הפועל ירושלים ואפילו מכבי ראשל"צ. בלי זהות ישראלית, ועם המון סימני שאלה כלכליים לקראת השנה הבאה, איש אינו ימהר לקנות מנוי וללכת אחרי הקבוצה באש ובמים. על אחת כמה וכמה כשאיש אינו מבין עדיין אם הקבוצה נקראת בני השרון או בני הרצליה.

עדי אזולאי – האיש שיחזיר את המועדון למסלול הנכון?

ביום חמישי האחרון החליטו בעצה אחת אלדד אקוניס ולני רקאנטי, למנות את עדי אזולאי למאמן הקבוצה. אזולאי שגדל במחלקת הנוער של המועדון חוזר לאמן בישראל אחרי שלוש שנים בגלות. בזמן שלא היה בארץ, אימן אזולאי בשתי קדנציות את קרבנוס הקפריסאית, אותה קבוצה בה בילה גיא פניני חצי עונה. לאזולאי ניסיון מוכח בעירוני אשקלון, אותה הוביל למקום החמישי בליגת העל, וכן קדנציות בהפועל גבעתיים ומכבי ראשל"צ. הדבר הראשון שצריך אזולאי לבצע זה רכש ישראלי לעמדה מספר 3. על אזולאי להכניס לרוטציה בהדרגה את הצעירים לביא וחבקין, ולא לפחד ללכת על כל הקופה בעונה בה אין יורדות. הקבוצה חייבת לשוב להיות נלהבת ורעבה, כמו שהיינו רגילים לראות אותה בשנים האחרונות. נכון, התרחישים האחרונים הלכו נגדה בתקופה האחרונה אבל כעת הכל בגדר היסטוריה. חדוות המשחק חייבת, אבל חייבת לחזור לאולם היובל, ויפה שעה אחת קודם.