כאשר ילד נמצא בסביבה האיש המבוגר בדרך כלל יוותר ויתן לו לקחת את מה שנזרק ליציע. נדיר מאוד לראות אדם מבוגר נאבק עם הילד על המזכרת.
אחרי שסבטלנה קוזנצובה ניצחה את לוסי ספארובה בסיבוב הרביעי של הרולאן גארוס היא זרקה מספר פריטים לאוהדים. היא זרקה גם מגבת שנחתה בין אדם מבוגר לנער צעיר.
ומשם החל קרב מי יותר חזק.
ג'ני בושארד, הקנדית בת ה – 19 הפכה לאחד הסיפורים המעניינים באליפות אוסטרליה הפתוחה.
בושארד ניצחה את אנא איבנוביץ' בשלוש מערכות ועלתה לחצי גמר הטורניר.
לאחר המשחק נגד איבנוביץ', בושארד, שרכשה לה הרבה מעריצים גברים במהלך הטורניר, נשאלה עם איזה ספורטאי, שחקן קולנוע, זמר או מפורסם אחר היא הייתה רוצה לצאת. הקנדית, מובכת מאוד מהשאלה חשבה רגע על התשובה ואז ענתה..
"ג'סטין ביבר"…
באופן טבעי היא ספגה המון שריקות בוז. אבל אל תדאגו, כל הגברים ששרקו לה בוז בעקבות התשובה, יעודוד אותה בחצי הגמר.
בתגובתו של גלעד בלום לאחרונה בנושא דניס חזניוק והגילויים הרכילותיים על מעשיותיהן של טניסאיותינו בלילות כתב בלום שהוא תומך בשתיית אלכוהול אחרי ולפני משחקים.
לא ברור מה ניסתה חזניוק להרוויח מפרסום זה – ייתכן שאת הפרסום עצמו – ובכך בהחלט הצליחה. על פי הנראה זה הפרסום האחרון לו תזכה בקריירה (?) שלה, כי קשה להאמין שהיא תוזמן שוב לסגל. האם בכלל נכון לבדוק שחקנית כמו שחר פאר על מעשיה בין המשחקים? האם העובדה שמדובר במסגרת נבחרת ישראל בטניס, כוללת בתוכה חובות לאומיות עבור שחר? התשובה פשוטה – בכלל לא.
טניס, להבדיל משאר ענפי הכדור הפופולריים, הוא ספורט יחידני. הטניסאי ניצב לבדו מול המשימה ואין מי שיחפה עליו במקרים של מחלה או חולשה. אין כרטיסים צהובים ואין ממש מאמן שאפשר להאשים בכישלון. למעשה, מעטים הטניסאים שמתעשרים מהספורט הזה לעומת אלפי הכדורגלנים או הכדורסלנים. שחר פאר היא מטאור יהודי בשמי הטניס הישראלי ואין אף אחד שמתקרב להשגים שלה. לא מנסדורף (האחד והיחיד), לא בלום, לא גליקשטיין וגם לא סמאשנובה. רק לפני מספר ימים היא ניצחה שוב טניסאית גדולה, ילנה ינקוביץ', שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם. עוד ניצחון גדול לאוסף הניצחונות על מדורגות 1 לשעבר – כמו סאפינה, איבנוביץ', ווזניאקי.
איך הגיעה שחר פאר לכל ההישגים שלה? האם בזכות איגוד הטניס? האם בזכות משרד הספורט? אגודת ספורט אחרת? התשובה היא לא. במקרה של שחר פאר שום איגוד או אגודת ספורט לא יכולים לקחת את הקרדיט. רק ההורים שלה שהשקיעו בחכמה רבה בכישרון שצמח אצלם בבית יכולים להתגאות בתוצרת המשפחתית.
איגוד הטניס צריך לומר תודה שיש לו טניסאית כזאת, כי בלעדיה – מי בדיוק ייצג את ישראל? דניס חזניוק? לכן גלעד בלום צודק בהחלט. ששחר תעשה מה שהיא רוצה ושתמשיך להביא לנו כבוד. התחושה שלי היא שהשיא שלה עוד לפניה, בדומה לטניסאיות כמו סקיאבונה ונה לי שהגיעו לשיאן רק לקראת גיל 30 עם זכיות מרשימות בגראנד סלאמים. רק שתשמור על יציבות.
כבר כמה שנים הטניס הנשי נמצא בדעיכה מתמדת, ולא פעם דיברתי על כך עם חבריי ובני משפחתי. אני חושב שעכשיו הגיע הזמן לכתוב טור על זה, דווקא לאחר טורניר ווימבלדון שבו זכתה קביטובה, ובצל נסיקת הטניס הגברי.
לדעתי ניתן לחלק את הטניסאיות לשלושה סוגים:
טניסאיות שמפגינות טניס מגוון – למשל הנין וקלייסטרס.
טניסאיות שיכולות להפגין טניס מגוון אבל לא צריכות – למשל הוויליאמסיות, שלרוב מנצחות משחקים ללא טניס יפה למרות שהן מסוגלות לכך, מפני שיכולות האתלטיות והעוצמה שלהן מספיקות לניצחון על רוב הסבב.
טניסאיות עם רפרטואר מוגבל מאוד – כמעט כל שאר הטניסאיות בעולם נכנסות לקטגוריה הזו, כולל שראפובה, שבזמן האחרון הפכו אותה לאיזו טניסאית עילאית, שלמעט עוצמות וגניחות כמעט ואין לה שום דבר מיוחד לעומת האחרות. למה זה מוגזם לבקש מטניסאיות צמרת מדי פעם לעלות לרשת או לחבוט דרופ-שוט?
לפני שניכנס לעובי הקורה, רק חשוב לי להגיד שגם זכייתה של קביטובה לא מביאה לצערי בשורה לטניס הנשי. למרות סיפור האנדרדוג היפה, מבחינת צורת משחק אין חדש, אבל בזה ניגע בהמשך.
נתחיל דווקא בווז'ניאקי. למרות יופייה, היא טניסאית בינונית מאוד שבכל תקופה אחרת ספק אם בכלל הייתם שומעים עליה בהקשר של טניס. מקום ראשון שרק מחזירה מכות לאמצע המגרש בתקווה שהיריבה תטעה זה עצוב מאוד. אבל הנורא מכל הוא, שהיא כבר תקופה ארוכה יחסית במקום הראשון עם היכולת הזאת, וגם רוב חברות הצמרת לא רחוקות ביכולתן ממנה.
בנוסף לזה שכדי להיות מקום ראשון בסבב הנשי לא צריך כבר לזכות בגראנד סלאם, לרמה הירודה ולזה שכמעט כל שחקנית טובה בעבר יכולה לפרוש לכמה שנים ולחזור מיד לצמרת זה מגוחך. נכון, שחקניות כמו קים קלייסטרס הן באמת מצוינות אבל אני בספק שאם נדאל יפרוש עכשיו לשנתיים הוא יחזור להיות בצמרת הכי גבוהה כל כך מהר אם בכלל.
כל הדברים הרעים האלו באו יחד, ובתזמון רע מאוד לטניס הנשי. תוסיפו לזה את השוואת סכומי הזכייה שבבסיסה היא נכונה, אך כשגברים צריכים לשחק הטוב מ-5 מערכות בטורנירי גראנד סלאם לעומת הטוב מ-3 אצל נשים, וכאשר כמעט כל משחק בין שני שחקנים בתחתית המאייה הראשונה אצל הגברים מעניין פי כמה ממשחק "צמרת" אצל הנשים, המצב רע.
אמנם, כמו שאמרתי הנסיגה אצל הנשים החלה לפני כמה שנים, אבל עדיין גם אז לא העדפתי לראות משחק של זוגות מעורבים על פני משחק בסבב הנשי. המשחק ההגנתי ללא התעוזה נכנס לאופנה, והבעיה מלבד הנקודות האינסופיות באמצע המגרש, עד אשר היריבה תעשה טעות (וזה לא משנה לגבי איזה מיקום בדירוג העולמי) היא שגם יכולת כזו מספיקה להגיע לצמרת הגבוהה.
הבעייתיות במצב הנוכחי היא שטניסאיות צעירות רואות שכדי להגיע לצמרת לא צריך להתאמן יותר מדי על הסרב, לא צריך לעלות לרשת ורק מדי פעם רק אם ממש רוצים ניתן לנסות לחבוט איזה ווינר. מבחינת הישראליות, הנקודה המעודדת היא למרות ששחר פאר בתקופה לא טובה כרגע, עם השחקניות והרמה הנוכחית אולי יש לה הזדמנות להגיע לטופ 10.
ולחשוב שעד לפני זמן יחסית קצר זכינו לראות שחקניות כמו מרטינה הינגיס, ג'סטין הנין, לינגזי דבנפורט, והאחיות וויליאמס (שהיו בשיאן).
התקווה לעתיד טוב יותר, היא שטניסאיות העתיד שגדלות עכשיו מקוות לשחק כמו הגברים ולא כמו הצמרת הנשית. אם תקום שחקנית כמו ג'סטין הנין בשנים הקרובות, שתצליח גם בטורנירים הגדולים, זה יעודד טניסאיות נוספות לגוון את משחקן, מה שאני מקווה לפחות יגרום לתגובת שרשרת שתחזיר את המין היפה לקדמת הבמה.
לטור רוג'ר פדרר או פיט סמפראס? מי הגדול מכולם?
לטורים נוספים בקטגורית טניס
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט
