תגית: חאתם בן ארפה

תוך חצי שנה הפכה ניוקאסל מהפתעת הפריימיר ליג אשתקד, לאכזבת העונה הנוכחית. בסוף השבוע האחרון היא הגיעה לנקודת שפל והפסידה בבית לרדינג החלשה, שמתחת לקו האדום. עכשיו היא רחוקה ממנו רק בשתי נקודות.

האוהדים רועשים והקבוצה, היחידה שמייצגת את העיר, הקרובה מאוד לגבול עם סקוטלנד, כבר מתחילים להריץ בראשם את התסריט המוכר של מאבקים נגד הירידה.

מה שקודם כל זועק לשמיים כשמסתכלים על הסטטיסטיקה זה מספר השערים שספגה הקבוצה – 41. קצת יותר מחצי עונה עברה וזה נתון רע מאוד, אפילו קצת מביך. היכולת של שוער הקבוצה, טים קרול (מחליף בנבחרת הולנד) הידרדרה מאז הקיץ וגם ההגנה מזייפת. קולוצ'יני הבלם חזר לזייף ואף פעם לא היה עילוי גדול. עתידו הלוטה בערפל לא צריך להדאיג את ההנהלה, למצוא מחליף שיהיה ברמתו, זאת לא משימה קשה במיוחד. הפציעות של קבאיי וסטיבן טיילור מאוד מקשות על ההגנה לתפקד ופארדיו עושה נכון כשהחתים את דבושי, המגן הצרפתי. גם המשך החיפוש אחרי שחקני עורף נחוץ ופארדיו עושה ימים כלילות גם בגזרה הזאת. הקשר הצרפתי-אנגלי שנרקם בין המועדון לקבוצות מהמדינה, וכולל שישה צרפתים בסגל,  יפה ומוכיח את עצמו. מין ארסנל הקטנה של פעם.

עוד סיבה לחולשה היחסית היא החוסר מעורבות של חאתם בן ארפה. הקשר\חלוץ הצרפתי המוכשר הגיע בקול תרועה רמה לקבוצה לפני שתי עונות. הוא הספיק לשחק ארבעה משחקים עד שפציעה אכזרית גמרה לו את המשך העונה. אשתקד שיחק הרבה יותר והראה למי שלא מכיר אותו למה הוא מסוגל. דריבלים, ראיית משחק משובחת וגול אדיר שכולל ריצה מהחצי עד השער של היריבה, בולטון וונדררס. בעונה הנוכחית הוא כבש שלושה שערים, אבל שיחק רק בשלושה עשר משחקים, גם בגלל פציעה. בין אם הוא כשיר ובין אם לא בפורמה טובה, לניוקאסל חסר עומק בקישור ההתקפי. אוברטאן חלש מאוד וגוטיירז משום מה עדיין ממשיך לקבל הערכה גדולה. שחקן כנף פיזי שתורם מעט שערים זה תפקיד שמתאים לקבוצות שונות טקטית מניוקאסל.

בחוד העניינים לא נראים טוב יותר. דמבה בה הנהדר עזב לצ'לסי וגם כשהוא לא חוסה בצילו, פאפיס סיסה לא משחזר את החירור רשתות של 2012/2011. כישרון יש לו ובכמויות, שלושה עשר שערים בארבעה עשר משחקים בליגה האנגלית זאת שלמות. העונה יש לו רק ארבעה. אצל חלוצים עניין המומנטום עושה לעיתים קרובות את העבודה. בינתיים סיסה לא מצליח להיכנס לרצף של כיבושים. החלוצים שלצידו, האחים שולה וסמי אמאובי, לא עושים את החיים שלו לקלים יותר. ניוקאסל זקוקה נואשות לסקורר שישתף פעולה עם סיסה, יתרום שערים משלו ויעזור לאחרון לחזור לעניינים.

ניוקאסל טובה מכדי לרדת ליגה ויש לה מאמן טוב שחי את המשחק מהספסל. למרות כל זה, את הנקודות צריך להביא בעצמך ואחרי מאמץ. השם ניוקאסל, עם כל הקהל הנהדר שלה (כמה קבוצות תחתית מביאות למשחקי הבית 52,000 צופים?) והמסורת שנלווים אליו, לא מספיק למנוע ירידה גם הוא. אין סיבה שהירידה העצובה לפני ארבע שנים תכה שוב, אבל לא מאוד קשה לראות את זה קורה.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

קבוצת הזברות האנגלית חוזרת לקידמת הבמה ומראה לנו איך רכש חכם ומדוקדק יכול להוות הצלחה גם אם לא מדובר בשחקנים הכי נוצצים בעולם

ניוקאסל יונייטד היא אחת מקבוצות בעלות היסטוריה נפלאה בנוף הכדורגל האנגלי. קבוצה אשר ידעה עליות ומורדות לאורך השנים בהן המועדון קיים, אך למרות הכל – תמיד נשארה בתודעה וידעה למשוך אליה שמות נוצצים שסחפו אותה לשנים יפות בצמרת הליגה האנגלית.

בניוקאסל יונייטד מתפארים באחד האצטדיונים היותר יפים, חדישים וביתיים. הקהל הרב שמציף את "סנט ג'יימס פארק" מדי משחק מצליח להתפקד ולהגיע למספרים יפים של כ 53,000 איש בממוצע למשחק. אך למרות כל היופי שמסביב לקבוצה מצפון-מזרח אנגליה התארים שבאמתחתה מספקים תמונה דיי עגומה. הקבוצה אומנם ידעה תארים בעברה, אך העבר הוא רחוק, רחוק מדי. האליפות האחרונה שראו במועדון הייתה איי שם בשנות ה-20! התואר האחרון היה לפני יותר מ-60 שנה כאשר זכתה הקבוצה להניף את הגביע האנגלי. מאז השכינה הפציעה על הקבוצה ורק בשנים בודדות (בעיקר בשנות ה-90 המאוחרות) גרמו לקבוצה להחזיר לעצמה את שמה הטוב.

כן אז, אי שם בשנות ה-90 הקבוצה התהדרה בשמות נוצצים כגון: פיטר בירדסלי, אנדי קול כשאליהם הצטרפו דוד ז'ינולה הצרפתי האגדי ו-לס פרדיננד הנהדר. בעונת 95/96 עם הצטרפותם של השניים האחרונים הייתה קרובה ניוקאסל עד כדי נגיעה מהאליפות אך לצערה כשלה ברגע האמת למרות יתרון מבטיח של 12 נקודות בראש הטבלה, ולבסוף העניקה את האליפות למנצ'סטר יונייטד. למרות הנפילה והאכזבה הקשה, בקבוצה לא הרימו ידיים והנחיתו את החלוץ האגדי אלן שירר שהגיע בהעברת שיא (בזמנו) של כ-15 מיליון ליש"ט.

אלו היו שנות הזהב של המועדון, אומנם ללא תארים, אך עם המון כבוד ניוקאסל הגיעה בעונות 97/98 ו-98/99 למעמד גמר הגביע האנגלי, אך לצערה כשלה והפסידה בשני הגמרים.

שנות ה-2000 המוקדמות עדיין שמרו את ניוקאסל בצמרת כשהעפילה בשנת 2002/2003 לליגת האלופות. השינוי הגדול החל במועדון משנת 2007 כשרכש אותו המיליארדר הבריטי מייק אשלי וקיבל 93% שליטה במועדון. כשכולם חשבו שבזכות הכסף הגדול והבעלים החדשים ניוקאסל תוכל לחזור לצמרת דווקא אז החלו כל הבעיות. המנג'ר סם אלרדייס פוטר עקב יכולת מזעזעת של הקבוצה ובמקומו נחת המשיח של ניוקאסל, קווין קיגן.

קיגן הצליח להרים את הקבוצה מהקרשים ומצבה השתפר, אך גם פה ידו של אשלי הייתה על העליונה כשהחליט לפטר את המנג'ר המוערך עקב ויכוח על מכירתו של השחקן ג'יימס מילנר לאסטון וילה. לאחר מכן מונה ג'ון קיניר והקבוצה ספגה מכה אנושה עד כדי ירידה לליגת המשנה (הצ'מפיונשיפ).

כיום מאמן הקבוצה הוא אלן פארדיו, המאמן מצליח לייצב את השורות ואולי אפילו להחזיר את הקבוצה לימים היפים שלה. מה שיפה ומעניין עוד יותר בהצלחה הזו, הוא השקט שמעניק המאמן לשחקניו. ומלבד זאת הרכש הנכון שבוצע במועדון בשנתיים האחרונות מראה מחשבה עמוקה סביב כל הנושא ובעיקר ראייה לטווח הרחוק. השמות המבטיחים ממשיכים לזרום לקבוצה וחלק גדול מההצלחה הוא גם שלהם.

השמות שמעטרים את המועדון בשנתיים האחרונות אולי הם לא מהנוצצים ביותר, אבל זה נראה שכל שחקן הוא בול פגיעה לעמדה שלו ובעיקר בחיבור שלו למועדון.
בשער זכינו לתופעה ההולנדית החדשה – טים קרול. השוער מספק עונה יפה מאוד בין הקורות.
בהגנה אנו רואים את הצמד – קולוצ'יני את ס. טיילור שהצליחו בחצי עונה הראשונה לנעול את הרחבה.                                                                                                                      הקישור הקטלני מכיל את –  ג'ונאס גוטיירז, יוהאן קבאייה ואת היהלום – חאתם בן ארפה.
בהתקפה מפציצים – דמבה בה וחברו לנבחרת סנגל – הרכש המטורף מינואר פאפיס סיסה.

נכון לעכשיו זוהי עונה חלומית של ניוקאסל. אף אחד לא דמיין שהקבוצה תתייצב בחלק בעליון של הטבלה, לפחות לא בעונה הנוכחית. הצלחתה של הקבוצה בחלק גדול מהעונה משאירה אותה במאבק על המקום הרביעי שיוכל להחזיר אותה לליגת האלופות. אך התחרות השנה לא קלה, כשאיתה נאבקות קבוצות חזקות, יתכן ואף חזקות ממנה – טוטנהאם וצ'לסי. אפשר להגיד כמעט בבטחה שאת ניוקאסל נזכה לראות במפעל אירופי בשנה הבאה, איזה מהם? זו השאלה הגדולה.