תגית: התאחדות הכדורגל בישראל
מלחמת יחיד, סיפורו של משה בוקר (דעה)
אתמול, במהלכו של יום החג הלאומי שיזכה מעתה לכינוי "יום השקת דו"ח זליכה" חזר ועלה שמו של כתב ספורט "הארץ" משה בוקר. בחודשים האחרונים פרסם עיתון "הארץ" מספר טורי דעה בהם "החמיא" בוקר להתאחדות לכדורגל, ולעומד בראשה. כך, במסגרת הבעת דעה, שאין חולק כי לגיטימית היא.
ביום 1.7.2013, פרסם הכתב שלמה מן (בטורו "עומד בשער", במגזין האינטרנט "העין השביעית") את התרשמותו המקצועית מבוקר, שזכה לכינויים המפרגנים כתב חצר וכתב מטעם. כך, במסגרת הבעת דעה על טוריו של בוקר. מכיוון שאני מחשיב את שלמה מן כאחד הכותבים הטובים ביותר בתקשורת הספורט, שמחתי עד מאוד על העובדה ששרת הספורט, לימור לבנת, חזרה ופרסמה את קיומו של שלמה מן והמגזין בו הוא כותב. הלוואי ופרסום זה יחזיר את שלמה מן לקדמת הבמה, בתקווה שבכך הוא חפץ.
פחות שמחתי מהעובדה ששרת הספורט בחרה שלא להשיב לשאלותיו של משה בוקר לעניין ניגוד עניינים בין חברי הוועדה לבין הגוף המבוקר, ובין השרה לבין אבנר קופל. הרי לשם כך נועדה מסיבת העיתונאים, ובשים לב שבפתחה הודיעה השרה כי תשיב לשאלות העיתונאים.
בסופו של יום, ניתן היה להשיב לשאלת בוקר כי יו"ר הוועדה, פרופ' זליכה לא נטל חלק בדיון או בהחלטה לעניין הבקרה התקציבית (עמ' 24 בדו"ח). לעניין תרומתו של אבנר קופל (לשעבר יו"ר מנהלת הכדורסל, ויו"ר איגוד הכדורסל), הרי קיומה של תרומה בסך 7,500 ₪ (מיום 27.11.2008) מופיעה (כמו יתר התרומות) באתר משרד מבקר המדינה. עניינו של יצחק שום אף הוא ידוע וגלוי לכל. וכך גם לגבי יתר הדברים שהעלה בוקר, במהלך מסיבת העיתונאים. כמו כן, התרוצצותו של ראש מטה משרד הספורט, ומתן פתקאות לשרה, כאילו הגיע מידע מודיעיני איכותי בדבר כוונתו של בוקר לגרום לפרובוקציה, היו טיפה מוגזמות. כמו גם, האיומים המשפטיים שהושמעו על ידי ראש המטה במהלך תוכנית "יציע העיתונות" היו מופרכים, וחסרי בסיס משפטי. ולא רק מהטעם שטרם נבדקו על ידי עורך דין, המתמחה בדיני "לשון הרע". נראה היה כי נועדו הם על מנת להשתיק את פיו של בוקר, ולהרחיק סקרנים פוטנציאלים.
אין לטעות ולחשוב שאני ובוקר אוחזים בדעות משותפות בעניין ההתאחדות לכדורגל. למעשה, אני מניח שהפער בינינו הוא כפער בין מזרח למערב, ואינו ניתן לגישור. אך למרות הכל, התביישתי לראות כיצד הורחק ממסיבת העיתונאים, דמו, ושמו הטוב הוקזו במהלך "יציע העיתונות", וכיצד הוא זכה לאיומים מנציג משרד הספורט (ראש המטה).
אז נכון, דעתו של בוקר אינה כדעת מרבית אנשי תקשורת הספורט. וכתיבתו אכן מפרגנת "פרגון יתר" להתאחדות ולאבי לוזון. אך, זוהי זכותו המלאה של בוקר, כל עוד לא הוכח כי בוקר פועל ממניעים אסורים. מכיוון שבוקר מעולם לא הורשע בבית הדין של מועצת העיתונות (למיטב הבנתי), עומדת לו זכותו לשמו הטוב, ועל חבריו למקצוע להגן עליו ולכבד את דעותיו.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בית הקין העליון
ביום 10.4.2012 הרשיע בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל את מכבי פתח תקווה בעבירות של התפרעות, תגרה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 20(י) לתקנון המשמעת. בנוסף, הורשעו ממלאי תפקידים במכבי פתח תקווה בעבירות של התנהגות בלתי ספורטיבית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 20(ח) לתקנון המשמעת.
בית הדין המשמעתי קבע כי התגרה ההמונית, שהתרחשה לאחר שריקת הסיום, הינה "אירוע חסר תקדים המחייב עונש חמור במיוחד". בית הדין קבע כי בעוד סעיפי המשמעת שהופעלו נגד הפועל חיפה ומכבי פתח תקווה (התפרעות בנסיבות מחמירות) זהים. הרי, קיימת א סימטריות בעוצמת העבירה המיוחסת לכל קבוצה, וכי יש לראות בחומרה יתרה את העובדה שבעלי תפקידים מקבוצת מכבי פתח תקווה השתתפו בתגרה.
לעניין הפחתת נקודות ליגה, שיש בהפחתתן כדי לפגוע בסיכוי ההישארות בליגה, קבע בית הדין המשמעתי "טעמים של הרתעה מצדיקים שלא לנקוט בעניינה (כמו גם בעניינן של יורדות פוטנציאליות אחרות) מדיניות מקילה, למען ידעו אוהדיהן וממלאי תפקידהן כי הם עלולים להחמיר שבעתיים את מצב קבוצתם".
נוכח האמור לעיל, ניתן היה לצפות עונש מרתיע של הפחתת נקודות בשיעור גבוה. באופן מקל, הסתפק בית הדין בהפחתת שלוש נקודות ליגה ובקנס כספי של 25,000 ש"ח. לטעמי, ולמרות אי הנחת שהעונש הקל השרה, שיקול הדעת המוקנה לבית הדין המשמעתי מאפשר מתן עונש זה.
כאן המקום לומר, ערעורה של מכבי פתח תקווה הפתיע אותי עד מאוד. על מה ולמה יש להם להלין? הרי כל בר דעת מבין שנעשה עימם חסד גדול.
וכעת לעניין ההפתעה מאתמול. כידוע לכל, בית הדין העליון החליט לדחות את הפחתת הנקודות לעונה הבאה. ומדוע שגה בית הדין העליון?
ראשית, אדרש להבהרת תפקידה של ערכאת הערעור. זאת האחרונה, אינה אמורה לבחון את המקרה, לשמוע עדים, ולהחליט בדבר האשם. אלא, לבדוק האם נתגלו שגיאות מהותיות בהחלטת הערכאה הדיונית. שהיא, מטבע הדברים, שמעה את העדים, בחנה את הנסיבות, ושקלה בכבדות בטרם הכריעה את הכף. כך, נהוג במערכת משפטית תקינה: "אכן, תפקידה של ערכאת הערעור אינו לבחון מחדש את אשמתו של הנאשם, את צדקתו או את רשעתו; תפקידה הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק-הדין של הערכאה הדיונית ולבחון אם 'כשר' הוא או 'פסול', ואם נפל בו פגם היורד לשורשו של עניין" (ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 625, 642, (2004)). כאמור, לשיטתי, החלטת בית הדין המשמעתי הייתה תקינה. זאת, משום שבחנה את טענות הצדדים, והכריעה, לאחר ששקלה, ונימקה את שיקוליה.
אכן, כפי שקבע בית הדין העליון, סעיף 20 ז לתקנון המשמעת (שהוסף ביום 30.8.2010) מאפשר, מטעמים מיוחדים שיירשמו, את הפחתת הנקודות בעונת הספורט הבאה. ומהם אותם טעמים שעליהם הסתמך בית הדין העליון? האחד, העדר עבר משמעתי מכביד, למעט מספר עבירות טכניות. השני, הפער הגדול בין העונש שהוטל על הפועל חיפה לבין מכבי פתח תקווה. השלישי, העמדת המעורבים שזוהו לדין משמעתי וחלקם גם למשפט פלילי. הרביעי, הרצון לשמר את "עיקרון הספורטיביות" במאבק הירידה. לשיטתי, אין די בטעמים החסרים שצויינו על מנת לקבל את ערעורה של מכבי פתח תקווה ולהורות על הפחתת הנקודות בתחילת העונה הבאה.
ומהכלל אל הפרט, בעוד בית הדין העליון הדגיש את עברה המשמעתי "היחסית" הנקי של מכבי פתח תקווה, שיטוט באתר האינטרנט של ההתאחדות מגלה שלא כך הם פני הדברים. לדוגמא, האדון הנכבד לוזון יצחק הורשע בעבירות של העלבת שופט במספר הזדמנויות, בין היתר, בתאריכים 5.2.2008, 6.3.2008, 2.4.2008, 9.2.2011, 13.4.2011. האדון לוזון עמוס הורשע בעבירה של העלבת שופט ביום 6.10.2010. ביום 1.11.2011 הורשע האדון פאן עמי, מנהל הקבוצה, בעבירה על חוקת/תקנוני/הוראה של ההתאחדות. כן קיימת הרשעה מיום 21.5.2008 בעבירות של אי מתן הגנה לשופט, אי קיום חובות הקבוצה הביתית, והתנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדים. בתאריכים 3.9.2008 ו 20.5.2009 הורשעה הקבוצה בעבירה של איחור של קבוצה בעליה למגרש. אדגיש, מדובר ברשימה חלקית בלבד, ומתוך הבנה כי שגה בית הדין ביוחסו למכבי פתח תקווה עבר "יחסית" נקי, לא ראיתי להוסיף. ולעניין הפער בין הענישה שהושתה על הפועל חיפה, די לציין את קביעת בית הדין המשמעתי כי קיימת א סימטריות לעוצמות העבירה. שכאמור בוצעו בידי ממלאי תפקידים במכבי פתח תקווה. דבר שעד כה היה חריג בכדורגל הישראלי. עצם הדגשת העובדה כי חלק מהמעורבים יועמדו לדין פלילי, ועל כן יש לראות בכך טעם מיוחד לדחיית העונש לעונה הבאה אינה מובנת כלל. הטעם המיוחד הרביעי, הרצון לשמר את עקרון הספורטיביות, הוא לטעמי הפסול. קבוצה שהורשעה צריכה להיענש. לעניין זה ראו הפחתת נקודות להפועל פתח תקווה, סכנין, בית"ר, והפועל תל אביב. כזכור, הפחתת הנקודות להפועל תל אביב היה בה כדי לסכל את המאבק על האליפות, וכן את אובדן המקום השני, המוביל לאירופה. הורדת הנקודות להפועל פתח תקווה, הלכה למעשה, סיים, עוד בטרם התחיל, את מאבק ההישארות בליגה. כמו כן, ראו את הפחתת הנקודות לגלזגו ריינג'רס, אשר היה בהן להוציא את הקבוצה ממאבק האליפות. והאם אין דין מרוץ לאליפות כדין ירידת ליגה?
לסיכום, החלטת בית הדין העליון שגויה, פסולה, אך בעיקר מרוקנת את הכלי ההרתעתי, המהווה את סלע קיומו של בית הדין. הרי מכבי פתח תקווה מעולם לא זכתה באליפות הליגה. כפועל יוצא, ניתן להגיד שהורדת נקודות בעונה הבאה כלל לא תשפיע על מכבי פתח תקווה, ששוב, כהרגלה, תסיים במרכז הטבלה (מונח גמיש). מנגד, השארת העונש על כנו, ואף החמרתו, היה בו כדי לחדד את המסר שאותו ניסה ליתן בית הדין המשמעתי, כי "טעמים של הרתעה מצדיקים שלא לנקוט בעניינה (כמו גם בעניינן של יורדות פוטנציאליות אחרות) מדיניות מקילה, למען ידעו אוהדיהן וממלאי תפקידיהן כי הם עלולים להחמיר שבעתיים את מצב קבוצתם".
את השאלה מדוע לא הופעל סעיף 20 ז, המאפשר את דחיית עונש הפחתת הנקודות, במקרה של בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב, סכנין, והפועל פתח תקווה, אשאיר לספקולנטים, וליודעי חן.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
אין דין ואין דיין
אתמול בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל התגלו לנו שוב כל תחלואיה של מדינת הכדורגל הקטנה שלנו ברשות הרמטכ"ל, הנשיא וראש הממשלה אבי לוזון.
שלוש החלטות הרות גורל התקבלו אתמול, הראשונה שבהם הייתה הרחקתו של עומר גולן ל-3 משחקים, על סמך טענה של השופט במשחק שבו הורחק וקרא לו "אפס". עומר גולן טוען שהשופט (לירן ליאני) הקניט אותו לפני. האם על מנת להוציא צדק לאור בית הדין זימן את השופט הנ"ל לשימוע? ביקש לשמוע את הגרסא שלו או לנסות להגיע לאמת? ניחשתם נכון, בטח שלא, האמת היא לא מה שבית הדין מחפש, אלא עונשים גדולים שיכניסו אותו לכותרות.
בשימוע השני הגיעה הפועל תל אביב בעקבות האוהדים שקשקשו על שער 11, כאשר מה שמוביל אותם לעשות זאת הוא הקרע ביניהם לבין הבעלים אלי טביב. העונש הנבחר- רדיוס ללא קהל אם לא ניתנים 20 שמות של חשודים, 30 אלף ₪ קנס, הפחתת 2 נקודות על תנאי ו-2 משחקים בלי שער 4-5. האם לא נמאס מעונש קולקטיבי? המקשקשים נתפסו כבר בעת המעשה, האם זה לא אחריות בית המשפט לטפל בהם? האם אדם שנמצא במקום שבו נעשה פשע צריך להיענש גם אם אין לו שום קשר או ידיעה בנוגע למעשה? כותרות העיתונים טענו ביום שאחרי ששאר השערים באצטדיון לא תמכו בשירי הנאצה, נהפוך הוא – יצאו נגד השירים הפוגעניים. האם למרות זאת, אם הנהלת הפועל תמצא רק 19 חשודים במעשה – גם הם צריכים להיענש? אדם ששילם ממיטב כספו לא צריך להיפגע בגלל פעולה שאינה שלו, במיוחד כאשר החשודים נתפסו.
וגולת הכותרת: הפועל באר שבע נענשה במשחק ללא קהל עקב זריקת רימון גז למגרש. למשטרה יש חשוד במעשה, אך עדיין הקבוצה נענשה בצורה חמורה. ומה עם חלקה של המשטרה בסיפור הזה? המשטרה מקבלת כסף על האבטחה מסביב לאצטדיון, חברות האבטחה גוזרות קופונים על שמירת הסדר ותפקידם הוא למנוע את הזריקות הללו, והאם האחריות נופלת עליהם שלא הצליחו לבצע את תפקידם כהלכה? כמובן שלא. שאר הקהל ייענש עקב חוסר היכולת של בית הדין לפעול ולתת עונשים ראויים.
אני אוהד הפועל, ועשיתי מנוי לשער 7, עליו אני משלם סכום מסוים בהתאם לכמות המשחקים שנקבעת בתחילת השנה. האם יחזירו לי את כספי בגלל אי היכולת של משטרת ישראל וחברות האבטחה לבצע את תפקידם? כמובן שהתשובה ברורה מאליה, לקיחת אחריות במדינת ישראל זה חטא. זה לא בגלל שזו הקבוצה שלי, או המנוי שלי שנפגע בסיפור הזה, חלק גדול מקבוצות הליגה נענשות בגלל השלכת חפצים וכדומה, האם לא ניתן למצוא עונש קצת יותר יצירתי מלקחת מאיתנו את הזכות שלנו להגיע למשחק שעליו שילמנו? הדברים הללו ממשיכים לקרות, אז כנראה שעונשים קולקטיבים לא ממש עובדים על הקהל הישראלי, אך במקום לנסות ולצמוח מכך, לחפש את הפתרון הנכון – בית הדין הולך על הקל והפופוליסטי. כמה ילדים פשעו? 10,000 יענשו.
הגיע הזמן לבדק בית רציני בבית הדין המשמעתי, ומוטב כמה שיותר מוקדם, הכדורגל הישראלי גם כך מלא בחסרונות, אז למה להוסיף עוד סיבה לא להגיע לכדורגל? תתעוררו.