אתמול, במהלכו של יום החג הלאומי שיזכה מעתה לכינוי "יום השקת דו"ח זליכה" חזר ועלה שמו של כתב ספורט "הארץ" משה בוקר. בחודשים האחרונים פרסם עיתון "הארץ" מספר טורי דעה בהם "החמיא" בוקר להתאחדות לכדורגל, ולעומד בראשה. כך, במסגרת הבעת דעה, שאין חולק כי לגיטימית היא.
ביום 1.7.2013, פרסם הכתב שלמה מן (בטורו "עומד בשער", במגזין האינטרנט "העין השביעית") את התרשמותו המקצועית מבוקר, שזכה לכינויים המפרגנים כתב חצר וכתב מטעם. כך, במסגרת הבעת דעה על טוריו של בוקר. מכיוון שאני מחשיב את שלמה מן כאחד הכותבים הטובים ביותר בתקשורת הספורט, שמחתי עד מאוד על העובדה ששרת הספורט, לימור לבנת, חזרה ופרסמה את קיומו של שלמה מן והמגזין בו הוא כותב. הלוואי ופרסום זה יחזיר את שלמה מן לקדמת הבמה, בתקווה שבכך הוא חפץ.
פחות שמחתי מהעובדה ששרת הספורט בחרה שלא להשיב לשאלותיו של משה בוקר לעניין ניגוד עניינים בין חברי הוועדה לבין הגוף המבוקר, ובין השרה לבין אבנר קופל. הרי לשם כך נועדה מסיבת העיתונאים, ובשים לב שבפתחה הודיעה השרה כי תשיב לשאלות העיתונאים.
בסופו של יום, ניתן היה להשיב לשאלת בוקר כי יו"ר הוועדה, פרופ' זליכה לא נטל חלק בדיון או בהחלטה לעניין הבקרה התקציבית (עמ' 24 בדו"ח). לעניין תרומתו של אבנר קופל (לשעבר יו"ר מנהלת הכדורסל, ויו"ר איגוד הכדורסל), הרי קיומה של תרומה בסך 7,500 ₪ (מיום 27.11.2008) מופיעה (כמו יתר התרומות) באתר משרד מבקר המדינה. עניינו של יצחק שום אף הוא ידוע וגלוי לכל. וכך גם לגבי יתר הדברים שהעלה בוקר, במהלך מסיבת העיתונאים. כמו כן, התרוצצותו של ראש מטה משרד הספורט, ומתן פתקאות לשרה, כאילו הגיע מידע מודיעיני איכותי בדבר כוונתו של בוקר לגרום לפרובוקציה, היו טיפה מוגזמות. כמו גם, האיומים המשפטיים שהושמעו על ידי ראש המטה במהלך תוכנית "יציע העיתונות" היו מופרכים, וחסרי בסיס משפטי. ולא רק מהטעם שטרם נבדקו על ידי עורך דין, המתמחה בדיני "לשון הרע". נראה היה כי נועדו הם על מנת להשתיק את פיו של בוקר, ולהרחיק סקרנים פוטנציאלים.
אין לטעות ולחשוב שאני ובוקר אוחזים בדעות משותפות בעניין ההתאחדות לכדורגל. למעשה, אני מניח שהפער בינינו הוא כפער בין מזרח למערב, ואינו ניתן לגישור. אך למרות הכל, התביישתי לראות כיצד הורחק ממסיבת העיתונאים, דמו, ושמו הטוב הוקזו במהלך "יציע העיתונות", וכיצד הוא זכה לאיומים מנציג משרד הספורט (ראש המטה).
אז נכון, דעתו של בוקר אינה כדעת מרבית אנשי תקשורת הספורט. וכתיבתו אכן מפרגנת "פרגון יתר" להתאחדות ולאבי לוזון. אך, זוהי זכותו המלאה של בוקר, כל עוד לא הוכח כי בוקר פועל ממניעים אסורים. מכיוון שבוקר מעולם לא הורשע בבית הדין של מועצת העיתונות (למיטב הבנתי), עומדת לו זכותו לשמו הטוב, ועל חבריו למקצוע להגן עליו ולכבד את דעותיו.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 שתתקיים בישראל הולכת ומתקרבת, וההתאחדות עושה מאמצים לשיווק הטורניר הדי מסקרן יש לומר.
בסרטון חדש בו אפשר לראות מגוון רחב של סלבריטאים מקומיים כמו טל ברמן, דידי הררי, אופירה אסייג, אושרי כהן, וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו זורקים ותופסים את הכדור, עד שהוא מגיע לאלון יפת שמניח אותו על נקודת האמצע ושורק לפתיחת הטורניר.
אני אומנם לא מומחה וידאו, אבל כן יש לי דעה.
הסרטון נראה כמו הפקה של תלמידי י"ב. הרעיון דבילי, הביצוע תפל, ואיך אומרים…עם זה לא הולכים למכולת. מילא בכדורגל אנחנו גרועים, אבל למה לא להשקיע בסרטון שיעשה קצת באז ויגרום לאנשים לשתף ולדבר עליו.
אז מה דעתכם על הפרומו לקראת אליפות אירופה עד גיל 21?
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אתמול התברר כי לאור העובדה שניצן שירזי, מאמן הפועל תל אביב, יידרש לתקופת טיפולים אינטנסיבית, החליטה הנהלת הפועל תל אביב לפנות להתאחדות לכדורגל בבקשה למנות את עוזר מאמן הנבחרת, יוסי אבוקסיס, למשרת מאמן הפועל תל אביב, במקביל לתפקידו בנבחרת ישראל.
ראשית, דרישת החלמה מהירה לניצן שירזי.
שנית, תמיהה מדוע לא ממנים את עוזר המאמן, שביט אלימלך, למאמן הפועל תל אביב עד להחלמתו של המאמן. מטבע הדברים, שביט מכיר את המערכת העכשווית, סגל השחקנים, וסגנון המשחק הרבה יותר טוב מיוסי אבוקסיס. שנית, אבוקסיס משמש כעוזר מאמן נבחרת ישראל ואמון יחד עם מאמן הנבחרת, אלי גוטמן, על הכנת הנבחרת למוקדמות המונדיאל. כישלון הנבחרת עד כה מלמד כי נדרשת עבודה רבה וזאת לא השעה הנכונה לשחרר את עוזר המאמן לעיסוקים צדדים, שלמעשה לא יותירו לו זמן לתפקד כעוזר מאמן הנבחרת. הרי כיצד במסגרת למידת סגל השחקנים הנוכחי, קיום אימונים יומיומיים, משחקי ליגה, גביע, וליגה אירופית, באמת ניתן להאמין כי יוכל להקדיש אף זמן לתפקיד עוזר מאמן הנבחרת.
על פי אתרי הספורט השונים, ההתאחדות לכדורגל החליטה להיענות בחיוב לבקשת הפועל תל אביב. תגובת ההתאחדות לכדורגל, כפי שניתן למצוא באתרי הספורט:
"בעקבות מצבו הרפואי של ניצן שירזי פנה יו"ר הפועל תל אביב, חיים רמון, ליו"ר ההתאחדות אבי לוזון בבקשה שיאשר ליוסי אבוקסיס לשאת בתפקיד מאמן הפועל תל אביב. לוזון נאות לבקשה זו לאור מצבו הבריאותי של שירזי. אבוקסיס יכהן בתפקיד זה במקביל לתפקידו בנבחרת וההתאחדות תחסוך את שכרו".
התגובה מלמדת על שלושה דברים. האחד, ההחלטה לשחרר את אבוקסיס הינה של יו"ר ההתאחדות. כאן עולה השאלה האם ניתנה הסכמתו של גוטמן למהלך? או, נוכח התוצאות האחרונות החליטו בהתאחדות לבנות כדור שלג סביב מאמן הנבחרת שבסופו גוטמן יעזוב ויוותר על משכורת העתק שלו. השני, אם עוזר מאמן הנבחרת יכול באותה עת לשמש כעוזר מאמן נבחרת וכמאמן קבוצת כדורגל מובילה מדוע לא נעשה הדבר לפני כן? האם רק מכיוון שמדובר באבוקסיס-גוטמן-רמון-הפועל החליט לוזון לחרוג מהנוהל שעוזר מאמן נבחרת אינו מאמן קבוצת כדורגל כל עוד הוא אוחז במשרה. השלישי, ההבהרה כי בכך תחסוך ההתאחדות את שכרו כלל אינה מובנת. האם כל משכורתו תשולם על ידי הפועל? האם רק חלק ממנה? או האם אבוקסיס קיבל חוזה כה נדיב בהפועל שהוא מוכן לוותר כליל על שכרו בהתאחדות.
לטעמי, שוב, הפסול בכל העניין הוא שיו"ר ההתאחדות הוא המביא לדין והמחליט בבקשות. זאת, בניגוד לתקנון היסוד של ההתאחדות לכדורגל המגדיר את סמכויות יו"ר הנהלת ההתאחדות:
א. אחריות לניהול ההתאחדות בהתאם להחלטות האסיפה הכללית, ההנהלה והמזכירות.
ב. ייצוג ההתאחדות כלפי מוסדות וגורמי חוץ.
ג. כינוס ישיבות הנהלה והמזכירות, קביעת סדר יומן וניהולן.
ד. זכות חתימה על המחאות כספיות והסכמים בשם ההתאחדות.
ה. חברות במזכירות ההתאחדות.
עולה בבירור כי ההחלטה לאפשר לעוזר המאמן לשמש כמאמן של קבוצה בליגת העל אינה נמצאת עם סמכויות יו"ר הנהלת ההתאחדות. במצב דברים זה היה נכון לכנס את מזכירות/הנהלת ההתאחדות ולהביא את הבקשה להכרעתם. אך, כידוע, לא כך מתנהלים הדברים בממלכת הכדורגל הישראלית. שם, הכל מתנהל בהתאם להחלטת היו"ר ה"ה אבי לוזון.
*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
איגודי הספורט המוכרים לנו בשמם הרשמי ההתאחדות לכדורגל בישראל, איגוד הכדורסל בישראל, ואיגוד הכדורעף בישראל הם למעשה עמותות רשומות הפועולת תחת ביקורתו של רשם העמותות, המסונף למשרד המשפטים. כמו כן, איגודי הספורט נמצאים תחת בקרת משרד הספורט האמור לפקח על הפעילות הספורטיבית באיגודים השונים.
חוק הספורט, התשמ"ח – 1988 מגדיר את ההתאחדות/איגוד "תאגיד שלא למטרות רווח, המרכז והמייצג ענף או ענפי ספורט בישראל ושמכירים בו הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט". משכך, לא ניתן להקים איגוד/התאחדות מתחרה (שיוכר על ידי משרדי הממשלה), כאשר כבר קיים איגוד/התאחדות המרכז את ענף הספורט עליו הוא אמון.
פועל יוצא של הדברים הוא קיומה של חובה בדבר שקיפות תקציבית אשר מכח חוק ניתנת לעיון, בהתאם לדרישה. לחלופין, באמצעות חיפוש באתר האינטרנט של משרד המשפטים.
כך, לדוגמא, ניתן למצוא את תקציב ההתאחדות לכדורגל באתר רשם העמותות. אבהיר כי הבנת הדוחות הכספיים מיועדים למיטיבי לכת, בעלי הבנה כלכלית. לצערי, איני אחד מהם.
מנגד, עיון ברשימת חמשת שיאני השכר בהתאחדות לכדורגל לשנת 2009 מלמד על תשלומי שכר נדיבים ביותר. לדוגמא, זכה מאמן הנבחרת הלאומית לשכר של 2,432,359 ₪ לשנת עבודה. עוזרו הנאמן השתכר באותה שנה סך של 744,000 ₪. מאמני נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית נמצאים בדרגת שכר צנועה של 510,000 ₪ לשנת עבודה. מנכ"ל ההתאחדות מצליח גם כן להביא פרנסה יפה לביתו (398,976 ₪).
אני מניח שמרבית אוהדי הכדורגל לא ראו נחת משנת 2010. מנגד, שנה נפלאה עברה על שיאני השכר בהתאחדות. המאמן הלאומי הרוויח סך של 2,759,504 ₪. מאמן לאומי נוסף (כך בדיווח הרשמי. אם כי לטעמי כנראה מדובר על העוזר הנאמן) הרוויח 1,239,213 ₪. מרוויח נוסף, שיזכור את שנת 2010 לטובה, היה מנכ"ל ההתאחדות. עבודתו המצוינת בקידום הכדורגל העניקה לו שדרוג לשכר שנתי של 424,122 ₪.
אציין במאמר מוסגר, ב 7.6.2012 פרסמתי טור על פיטוריו של מוט'לה שפיגלר. על פי האמור במעריב ספורט הרוויח שפיגלר כ 40,000 ש"ח לחודש (480,000 ₪ לשנה). שכר זה היה אמור להציבו במקום החמישי ברשימת שיאני השכר לשנת 2009 – 2010. אך שמו אינו מופיע. ההסבר יכול להיות, בין היתר, כי הערכת השכר לא הייתה מדויקת, שכרו ניתן לו כנגד חשבונית ועל כן הרישום יופיע תחת נותן שירותים/ספק ולא בצורה של תלוש משכורת. כמובן, מי שיודע את התשובה הנכונה מוזמן לשלוח למערכת.
על מנת להבין כי מדובר בשכר שאינו נהוג, אשמח להפנותכם לאיגוד הכדורסל שאף הוא מתהדר בליגה מוצלחת, תחרותית, הישגית, כפי שהורגלנו על ידי ההתאחדות לכדורגל.
שיאני השכר באיגוד הכדורסל לשנת 2009 הם מנכ"ל איגוד הכדורסל שהשתכר 319,411 ₪. המנכ"ל לשעבר קיבל בשנת 2009 249,155 ₪. לעומתם, קיבל מאמן ראשי של נבחרות צעירות גברים (זאת הגדרת התפקיד כפי שהופיעה בדו"ח שהוגש לרשם העמותות), 192,253 ₪. עוד יותר מפתיע לגלות כי רכז ליגות באיגוד הכדורסל השתכר 230,018 ₪. מזכירה ראשית של איגוד הכדורסל הרוויחה 216,155 ₪. בשנת 2010 שכרו של מנכ"ל האיגוד שודרג ל 366,126 ₪. שדרוג מתבקש נוכח פריחת הכדורסל הישראלי באותה שנה. גם משכורתו של רכז הליגות שודרגה והועמדה על סך של 237,798 ₪. בכנות מלאה, והפעם לא בציניות, משמח היה לראות כי שכרו של מאמן נבחרת ראשי ונבחרות צעירות (הגדרת התפקיד החדשה) שודרג ל 221,177 ₪. ומבלי ליתן הסבר, המזכירה הראשית כבר אינה נמנית עם שיאני השכר. במקומה מופיעים מנהל מקצועי ומאמן ראשי מפקח על, המרוויחים בהתאמה 243,268 ₪ ו 200,580 ₪.
שיאני השכר של איגוד הכדורעף לשנת 2009 הרוויחו (מהגבוה לנמוך) 204,711 ₪- 111,584 ₪. גם באיגוד הכדורעף שנת 2010 הביאה ברכה תקציבית, ושיאני השכר הרוויחו 217,000 ₪ – 124,000 ₪.
מבחינתי, משכורתם של שיאני השכר בהתאחדות לכדורגל גבוהה, ואינה מוצדקת. בהשוואה לאיגודי הספורט השונים, ובעיקר איגוד הכדורסל. נראה כי נדרשת התערבות (שמטבע הדברים תבוא מבחוץ) להפחתת המשכורות בהתאחדות לכדורגל. הרי עצרו ושאלו עצמכם כמה ימי עבודה משקיע מאמן נבחרת נוער/אולימפית/לאומית? לטעמי, בחירת סגל השחקנים תהיה כמעט זהה לבחירה שיבצע האוהד הפשוט. בנוסף, ימי האימון אותם מעביר המאמן מעטים מאוד, ובדרך כלל מתקיים רק כאשר הנבחרת מתכנסת לפני משחק רשמי. אך עדיין השכר מחושב עבור משרה מלאה. מילא כאשר היה מדובר במאמן פרננדס שהיה צריך לחרוש את הארץ לצורך מציאת הכישרונות. אבל מאמני הנבחרות הנוכחים עברו כבר הכל ומכירים את כל השחקנים. והרי אוטומטית, מכח עבודה בערוצי הספורט ואהדה למשחק הם מעודכנים היטב בנעשה בכדורגל.
אז מה ניתן לעשות?
בעבר, עת מונה מאמן הנבחרת הלאומית, פניתי לבית המשפט במטרה לבחון את כשירות המינוי. לצערי, לא הוענקה לי זכות עמידה. כלומר בית המשפט הורה לי למשוך את העתירה נוכח העובדה שאיני מצוי בסכסוך עם ההתאחדות. לשיטתו של בית המשפט רק מאמן מועמד או חבר בהתאחדות לכדורגל רשאי היה לפנות לבית המשפט. לאחר שהובהר לי היטב כי "התעקשות" על זכותי החוקית תוביל לפסיקת הוצאות משפט "בשיעור גבוה החורג מגדר הרגיל, ודע שגם כך אני נחשב לשופט יקר", נאלצתי למשוך את העתירה. בשעתו, העברתי תלונה בסוגיית מינוי המאמן למבקר המדינה. לצערי, המבקר היה עסוק בכיבוי שריפות.
כעת, מכיוון שמדובר בעמותה המצויה תחת פיקוחו של רשם העמותות, נראה שנמצא הפתרון בדרך של פניה לרשם על מנת לבחון האם אכן קיימת הצדקה לשכר המשולם בהתאחדות לכדורגל.
בהקשר זה אבהיר כי ביוני 2010 הוציא רשם העמותות את המהדורה השלישית של "ניהול תקין של עמותות". נקבע כי "גם לעובדיה אין העמותה רשאית לשלם שכר העולה על הסביר, בהתחשב בכישורי העובד והמקובל בשוק העבודה עבור תפקידים דומים"
