תגית: הפועל תל אביב

פשוט לא הגיוני, משהו בכדורגל העולמי נהיה משוגע מדי. כוכבות רגעית ומהירה מדי? ניפוח תוצאות לא הגיוני? אנחנו עומדים בפני אחד מהשינויים הגדולים ביותר בכדורגל העולמי, אחד מהם נובע מכל השידורים והצילומים בלייב של המשחקים (כמעט כל משחק מצולם!) ועוד סיבה היא כוכבנות יתר של שחקני כדורגל.

אז ממה מתחילים? בואו נתחיל מהגיבורים של הכדורגל העולמי, או אולי דווקא נתחיל מהגיבורים הגדולים של הכדורגל הישראלי, אבל אם נחשוב על זה, יובל נעים חזר להיות גיבור? הרי הוא ניצח את מכבי תל אביב הגדולה, לא? ואם שבוע הבא יפסיד הוא שוב לא יהיה גיבור? וחיפה? שבוע אחד באירופה היא אחת הקבוצות החזקות בארץ, שבוע אחרי הוא קורסת בליגה? ואולי נזלוג לחו"ל, מסי לא כבש שלושה משחקים! שלושה משחקים! אז סימן שהוא במשבר? משהו כאן נהיה רגעי ומהיר מדי, אנחנו שוכחים מה שקל לנו לשכוח וזוכרים את מה שנוח לנו, אי אפשר למדוד הצלחה והישגים כל דקה במשחק, את זה עושים המאמנים עם סטטיסטיקות ונתונים תוך כדי משחק וגם אחרי, אנחנו יכולים להתחיל לחפש הישגיות ותוצאות כל חודש, או שבוע, ולהתרכז ביכולות, ביתרונות ובחסרונות, אבל אי אפשר! אי אפשר להכתיר כל שבוע גיבור אחר על כל פעולה טובה או לא טובה.

רק שתשימו לב, סארי פאלח מקבל מחמאות כל כך גדולות, באמת לילד יש כשרון ברגליים, הוא אולי עוד לא מנוסה ולא הכי פיזי, אך הוא גבוה ומשחק חכם. ראיתי את המשחק האחרון של מכבי חיפה מול בני יהודה, סארי עשה טעות בהרחקה, בהילוכים החוזרים לא הפסיקו לחזור על שמו, כמה שהטעות היא נוראית, ואיך עושים טעות כזאת? ולמה לא לבעוט חזק יותר או חלש יותר, מה יהיה? עוד ביקורות? אנחנו נותנים מחמאה אחת על אלף פעולות טובות של שחקן ואז מעיפים עליו 1000 ביקורות על טעות אחת?

טעויות הגנה היו מאז ומתמיד, מימי צבי רוזן ועוד לפני, עד לאבי כהן ז"ל, אמיר שלח, בנאדו וגרשון… אך היום כשיש 10 מצלמות על המגרש ניתן לראות את הטעות מכל הכיוונים, וכך אנחנו בתור צופים ופרשנים יכולים לקלל מיותר זוויות, להתעצבן מיותר זוויות (של אותה טעות כמובן), הרי כל אחד מאיתנו הוא אלכס פרגוסון קטן בבית שפשוט לא בא לו לפתוח בקריירת אימון, אז את הביקורות אנחנו סופגים מעמדת השידור בבית, ואחר כך מהריקושטים של התקשורת בבוקר שאחרי…

אני אתן לכם תמונת מצב יבשה לחלוטין נקייה מכל הטיה, הרי הטבלה לא משקרת (אלא אם כן לוזון החליט אחרת…). אחרי 11 מחזורים, הפועל תל אביב מובילה את הליגה עם 23 נקודות, מכבי תל אביב עם 20 נקודות במקום השני ומכבי חיפה במקום השביעי עם 16 נקודות. מצב קצת הזוי, לא? אם הייתי אומר לכם שחיפה מקום שני, משהו שם גם היה יכול להיות הגיוני, למה? כי חיפה נמצאת בפער של 4 נקודות בלבד ממכבי ו-7 מהפועל, ולהזכירכם אנחנו בתחילת העונה, ובואו לא נדבר על ק"ש ונתניה המפתיעות שכל אחת מהן גם מדורגת גבוה ומשחקת מעולה, אז מה למדנו?יש גיבורים או אין?

הכל פתוח בליגה שלנו, במיוחד כשהפערים עדיין לא עוקפים את ה-10 נקודות, קבוצות לא מתפרקות לחלוטין ויש עוד 19 משחקים לסיום העונה הסדירה, ובחישוב זריז זה אומר עוד 57 נקודות בקופה!

לסיכום, הכי קל ליצור כוכבים ולהרוס אותם ברגע, הרי ככה עושים כותרות, ככה מנפחים אשליה על יכולת הרואית שאולי עדיין לא קיימת. בואו לא נקדים את המאוחר, כי בסופו של דבר תסתכלו על יובל נעים, זה לא כל כך נעים יום אחד להיות בפסגה ויום אחר כך להיות מאוים ע"י 200 אוהדי בית"ר ירושלים, או שאולי כרגע, זה לא כל כך נעים להיות – יובל נעים.

אתם יודעים מה, אני אפילו מתחיל לחשוב שאני יכול לכתוב מה שבא לי לסיום, אולי היום אני אהיה הכתב עם הפוסט הטוב ביותר בישראספורט אבל מחר אף אחד כבר לא יזכור את זה…שוכחים מהר…

כל יום שעובר, אני שומע סביבי דיעות שאומרות, אין כדורגל בארץ, אין שחקנים, אין יכולת, צריך לצמצם את הליגה, מאז שאני קטן אני זוכר את חוסר vהחלטיות סביב הקטנת והרחבת הליגה. אחרי כל כך הרבה זמן שאני רואה כדורגל מהארץ ומהעולם אני יכול להגיד סוף סוף, גודל הליגה לא קשור לאיכות, נקודה.

אם נקטין את הליגה מv זה ייתן? ליגה כמו סקוטלנד? 10 קבוצות ובסוף או סלטיק או ריינג'רס לוקחות את הגביע או האליפות? מ-1986 שום קבוצה סקוטית אחרת לא לקחה את האליפות, רק סלטיק וריינג'רס, זה מה שאנחנו רוצים? קידוש קבוצות הצמרת? להשאיר את הגדול גדול ואת הקטן קטן?

אני מסתכל על הליגה ומבין די מהר, זה לא שאין כדורגל בארץ, זה פשוט, אין ספורט בארץ, אין חינוך ספורטיבי בארץ. הכל מתחיל בגילאים קטנים, בית ספר יסודי, שיעורי ספורט מזולזלים, וגם מתקני הנוער המתיישנים של הקבוצות השונות בארץ. מקדמים מאמן כי הוא הבן של… ולא בעל יכולות ניהוליות טובות, מקדשים כאן את הניצחון והתארים ולא את הדרך וההתקדמות, כסף כאן קונה הכל, אפילו נשמה של שחקן, ומעל לכל, שחקני חיפה מכבי והפועל תל אביב עייפים במשחקי הליגה, למה? כי הם שיחקו 72 שעות קודם לכן, כדורגלנים הם בקושי, ספורטאים הם ממש לא.

אני מסתכל על הליגה שלנו ממש כמו שאני מסתכל על מסעדה, אם מסעדה נפתחת וכל יום בא רק לקוח אחד, וגם הוא מתלונן על טיב האוכל, השירות והמחיר היקר, מה יעשה הבעלים של המסעדה? יביא טבח אחד, כוס אחת וצלחת אחת בשביל הלקוח היחיד שבא? יצמצם? כי אין? לא, הוא ישקיע באוכל טוב, שירות טוב, פרסום ושיווק כדי להציל את המסעדה שלו מלהיסגר, ככה הליגה שלנו, לא מגיעים כל כך הרבה אנשים למגרשים בגלל איכות המתקנים, משלמים הרבה כסף ומקבלים כדורגל סביר מינוס, ובמקום שהאנשים שם בהתאחדות יקבלו החלטות להתחיל לחנך כאן לכדורגל וספורט, הם חושבים על צמצומים, אם אין, אז אין, לא?

אם אין אז אין?! נו באמת… מוכרים לנו כאן אשליות של כלום ושום דבר, שחקנים גדולים גדלו כאן ועדיין יגדלו, כל מה שצריך זה להתחיל לשחק ולהתאמן ולהפסיק להתעסק במסביב, בקצב הזה נצמצם את הליגה לשלוש קבוצות וגם הן כבר לא משהו, חיפה הפועל ומכבי, זה באמת מה שאנחנו רוצים? ליגה של 10 קבוצות? 12? 8? ליגה שבה סגנית האלופה רחוקה 15 נקודות מזאת שנלחמת על חייה? כבר היינו בסרט הזה, ובוא נגיד שלא זכינו בשום תואר אירופי, בגלל המלחמה הבלתי נגמרת בין המקומות וצפיפות הטבלה, לא היה גם מקום לשחקני נוער לעלות ולקבל הזדמנויות, ומה שקיבלנו זאת טבלה שמשתנה כל מחזור מקצה לקצה, שלוש גדולות בצמרת, כמעט ואין שיתוף נוער בליגה, אולי רק בגביע הטוטו, וזהו בעיקרון.

לסיכום, תסתכלו באנגליה וספרד, במחזורים האחרונים, כשקבוצות אמצע הטבלה כבר יודעות שהן לא יורדות ולא עולות, הן משתפות הרבה שחקני נוער, כדי לטפח את דור העתיד, והרבה שחקנים יוצאים מהקבוצות הללו, המון! בליגה שלנו? של 12 קבוצות? לא היה זמן לשתף אותם, רק לקדש את התוצאה ולשרוד…ככה זה העם היהודי, לא חושב איך לפתח לעתיד טוב יותר, הוא אוהב לבכות על כך שרע לו ולנסות לשרוד…

 

אתמול בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל התגלו לנו שוב כל תחלואיה של מדינת הכדורגל הקטנה שלנו ברשות הרמטכ"ל, הנשיא וראש הממשלה אבי לוזון.

שלוש החלטות הרות גורל התקבלו אתמול, הראשונה שבהם הייתה הרחקתו של עומר גולן ל-3 משחקים, על סמך טענה של השופט במשחק שבו הורחק וקרא לו "אפס". עומר גולן טוען שהשופט (לירן ליאני) הקניט אותו לפני. האם על מנת להוציא צדק לאור בית הדין זימן את השופט הנ"ל לשימוע? ביקש לשמוע את הגרסא שלו או לנסות להגיע לאמת? ניחשתם נכון, בטח שלא, האמת היא לא מה שבית הדין מחפש, אלא עונשים גדולים שיכניסו אותו לכותרות.

בשימוע השני הגיעה הפועל תל אביב בעקבות האוהדים שקשקשו על שער 11, כאשר מה שמוביל אותם לעשות זאת הוא הקרע ביניהם לבין הבעלים אלי טביב. העונש הנבחר- רדיוס ללא קהל אם לא ניתנים 20 שמות של חשודים, 30 אלף ₪ קנס, הפחתת 2 נקודות על תנאי ו-2 משחקים בלי שער 4-5. האם לא נמאס מעונש קולקטיבי? המקשקשים נתפסו כבר בעת המעשה, האם זה לא אחריות בית המשפט לטפל בהם? האם אדם שנמצא במקום שבו נעשה פשע צריך להיענש גם אם אין לו שום קשר או ידיעה בנוגע למעשה? כותרות העיתונים טענו ביום שאחרי ששאר השערים באצטדיון לא תמכו בשירי הנאצה, נהפוך הוא – יצאו נגד השירים הפוגעניים. האם למרות זאת, אם הנהלת הפועל תמצא רק 19 חשודים במעשה – גם הם צריכים להיענש? אדם ששילם ממיטב כספו לא צריך להיפגע בגלל פעולה שאינה שלו, במיוחד כאשר החשודים נתפסו.

וגולת הכותרת: הפועל באר שבע נענשה במשחק ללא קהל עקב זריקת רימון גז למגרש. למשטרה יש חשוד במעשה, אך עדיין הקבוצה נענשה בצורה חמורה. ומה עם חלקה של המשטרה בסיפור הזה? המשטרה מקבלת כסף על האבטחה מסביב לאצטדיון, חברות האבטחה גוזרות קופונים על שמירת הסדר ותפקידם הוא למנוע את הזריקות הללו, והאם האחריות נופלת עליהם שלא הצליחו לבצע את תפקידם כהלכה? כמובן שלא. שאר הקהל ייענש עקב חוסר היכולת של בית הדין לפעול ולתת עונשים ראויים.

אני אוהד הפועל, ועשיתי מנוי לשער 7, עליו אני משלם סכום מסוים בהתאם לכמות המשחקים שנקבעת בתחילת השנה. האם יחזירו לי את כספי בגלל אי היכולת של משטרת ישראל וחברות האבטחה לבצע את תפקידם? כמובן שהתשובה ברורה מאליה, לקיחת אחריות במדינת ישראל זה חטא. זה לא בגלל שזו הקבוצה שלי, או המנוי שלי שנפגע בסיפור הזה, חלק גדול מקבוצות הליגה נענשות בגלל השלכת חפצים וכדומה, האם לא ניתן למצוא עונש קצת יותר יצירתי מלקחת מאיתנו את הזכות שלנו להגיע למשחק שעליו שילמנו? הדברים הללו ממשיכים לקרות, אז כנראה שעונשים קולקטיבים לא ממש עובדים על הקהל הישראלי, אך במקום לנסות ולצמוח מכך, לחפש את הפתרון הנכון – בית הדין הולך על הקל והפופוליסטי. כמה ילדים פשעו? 10,000 יענשו.

הגיע הזמן לבדק בית רציני בבית הדין המשמעתי, ומוטב כמה שיותר מוקדם, הכדורגל הישראלי גם כך מלא בחסרונות, אז למה להוסיף עוד סיבה לא להגיע לכדורגל? תתעוררו.

מכבי חיפה גדולה במשחקים גדולים, לפחות לרוב/מכבי תל אביב מוכשרת, אך אינה גדולה כפי שעשו ממנה/ הפועל תל אביב מתחברת למציאות/ באר שבע מתחברת לאשליות/ וגם באירופה מתחילים לקבל צורה. סוף השבוע הארוך הסתיים, זה הזמן לסכם

חיכיתי עד אמש בכדי להתחיל ולהסיק מסקנות. מה לעשות ככה זה כשהגדולות של ליגת העל משחקות רק ביום שני בערב. על הנייר הייתה תחושה של חזרה וציפייה לימים בין הקרב בין המכביות, זו מת"א וזו מחיפה חוזר למרכז הבמה, על הדשא ישנה עוד הרבה עבודה. ובכדי שגם הפועל ת"א תצטרף לאורך זמן לחבורה הזו, חייב לבוא איזשהו שינוי מהיר, אם לא בהרכב, לפחות בחשיבה.

הזמן שלך

יש בה משהו אחר במכבי חיפה. נכון, קרה שהיא גם קרסה במשחקים גדולים וחשובים, הפועל ת"א בבלומפילד אשתקד, הפועל ת"א במשחק העונה שסגר את הקיזוז, וכמובן במשחק נגד בני יהודה שמנע אליפות מהירוקים. עם זאת לרוב ועם כל חוסר הבהירות סביב עתידו של אלישע לוי, התחושה כי מכבי חיפה היא המועדון הכי בריא בכדורגל שלנו נותנת אותותיה כשהיא מגיעה כאנדרדוג, לפחות על הנייר. אמש היא שטפה את המגרש עם אינספור החמצות, כדורגל סוחף שבמזל לא נגמר בשלושה או ארבעה שערים לזכותה, ובעיקר זה שהבהיר לכולם כי כשהיא רוצה, זה הזמן שלה.

כישרון לחוד, קסם לחוד

העובדה כי היא נראתה הכי טוב מתחילת העונה לא גרמה לשינוי המחשבה כי במכבי ת"א יש חומר טוב יותר מזה של הירוקים. אמנם איווניר הצליח לחבר את הצעירים יחד עם המבוגרים יותר וליצור מערכת שקטה, אך התצוגות, ויגידו גם מביני עניין, לא היו גדולות כאלו שהצדיקו הצהרות, ובעיקר נבעו מהחלשות היריבות העיקריות למאבק האליפות, אלה שנתנו בטחון לצהובים. והנה אמש הובהר כי הכישרון אינו הפתרון לאליפות. הייתכן כי שחקנים שעד לעונה הנוכחית זייפו ובגדול יהפכו פתאום לטורפי הדשא? לא כך הדבר. נכון, דור מיכה ורועי קהת יחד עם עומר ורד הם עתיד ורוד ביותר, אך בנוגע לשאר? ימים יגידו אם הם באמת כאלו קוסמים.

איפה שר הביטחון?

אם במכבי ת"א יכולים להתאכזב מעט מהיכולת אמש, בהפועל ת"א צריכים להתחיל לחפש פתרונות ובמהירות. זה לא סוד, וכתבתי על כך לא פעם העונה, ההצמדות לצמרת הגבוהה אינה ביטוי ליכולת מרשימה. 11 שערים בשבעה מחזורים לא יכולים לשאת את הקבוצה לריצה בצמרת, וכאשר ההגנה שספגה עד אמש שני שערי ליגה, ממשיכה את הקו מפולין בה נחשפה לחוסר התיאום המשווע שלה, מתגלה במערומיה. עד כה פגשה הפועל קבוצות פחות טובות והתקשתה גם מולן, אם חלוצים טובים יותר לא בטוח שהפועל חיפה וב"ש היו יוצאות בידיים ריקות מבלומפילד. עכשיו כשאין אפשרות לצרף שחקנים, אולי הגיע הזמן לתת במה למור שושן הצעיר? פרנסמן חסר בטחון, באדיר קשיש, אז אולי האוהדים יקבלו בשמחה שילוב של בלם צעיר שיבטיח הרבה יותר, והאמת, גם אם זה יעלה בכמה נקודות.

עכשיו אני כי ההוא הלך

הרבה כבר נכתב על ההתפטרות של ניר קלינגר. אל לה להפועל ב"ש לחשוב כי הניצחון בקריית אליעזר בקרב כה חשוב, הוא בשורה כי הכל תקין. גיא לוי, שחוזר למועדון, הינו מאמן מוכשר, אך הסגל לא מבטיח כי האדומים מהנגב יצליחו לחבר ניצחונות בכזאת מהירות ולברוח מאימת התחתית. מי שקורא עמוק בין השורות יכול להבין כי העונה החליטה אלונה ברקת שלא להוציא כסף בכמויות, ועל אף ההצגה של תקציב גבוהה, אין מענה אמיתי של קבוצה שרוצה חלק עליון. יוסף אבו לאבן זה נחמד ומוכשר, אך האם זה יספיק לברוח? יותר נכון אם מעתה יגידו בב"ש לפחות לאוהדיהם, להנמיך ציפיות, אחרת גם עם גיא לוי לא בטוח שיגיעו לנווה המדבר.

אירופה, צורה לה

ובאירופה במחזור שסגר לנו את בואה של השנה החדשה עבר מחזור דיי שגרתי. פאריס סן ז'רמן הוכיחה כי מתחברת במהרה, הדילוג המהיר על ליון האימתנית, הוכיח כי למרות פתיחה מגומגמת, השנה צרפת תואר מאורות הבירה. נאפולי ממשיכה במגמת ההתייעלות והשיפור המתמיד, ונראה כי היא תחבור ליובנטוס בצמרת הגבוהה. וולטר מאצרי האנרגטי מפיק משחקניו קסם שבדרום איטליה מתקשים להאמין למראות הנוצצים שבו, אך אם ימשיכו כך, אולי התכלת שלהם יתאים עצמו לשמיים ולפסגות.

באנגליה עניין שגרתיים בעיר מנצ'סטר, אך בלונדון ראינו את טוטנהאם מתחברת ואחרי הפתיחה הלא טובה, ידע הארי רדנאפ היכן לגעת והתרנגולים הופכים אופטימיים. עם אדבאיור חד, מודריץ' מבריק וואן דר וארט מפציץ, הספרס ינסו לנשל את צ'לסי ממעמד הקבוצה הבכירה של לונדון.

לסיום נאמר כי אי אפשר להפריד בין כדורגל, פסיכולוגיה וביטחון. כאשר שלושתם מתחברים בקבוצה, היא תזהר, כאשר אחד הסממנים לא יציב, כך גם יראה משחקה של אותה קבוצה.

הפועל ת"א בראש הטבלה הרבה בזכות ההגרלה וצריכה להיזהר, האקס שלה, ערן זהבי, נהנה ממאמן צעיר ורעב, אינטר שוב בוחרת רע, ואתלטיקו מדריד וולנסיה מנסות לומר משהו אחר מבארסה וריאל. מחזור אמצע השבוע ברחבי אירופה הביא עימו כמה מסקנות

את הכותרות במחזור אמצע השבוע בליגת העל גנבו להן עירוני רמה"ש ובני סכנין לאחר שגברו בהתאמה על מכבי ת"א ומכבי חיפה. הפועל ת"א נהנית מפתיחת עונה טובה מבחינת תוצאות, אך היכולת, אוי היכולת. וגם באירופה חווינו שירים ושערים מעניינים יותר ומעניינים פחות.

בלומפילד זה הבית

הפועל ת"א היא מובילת הטבלה החדשה בעקבות מחזור אמש. 13 מ-15 נק' היא צברה, ועם כל שלל הביקורות כלפי דרור קשטן, הקבוצה משיגה תוצאות לעת עתה. ועדיין, היכולת רחוקה מלשכנע, וגם קבוצה פצועה כמו הפועל ב"ש, הביכה לא פעם את ההגנה האדומה. קבוצה טובה ובריאה יותר הייתה נהנית מההפקר. וגם בהתקפה, החלוצים באים יותר מידי לאחור, ואין משחק שוטף. אז נכון, המחזור הוא רק החמישי, אך על הפועל לזכור כי ארבעה מחמשת משחקיה התקיימו בבלומפילד כאשר גם איבוד הנקודות היחיד עד כה, נגד בני יהודה, התרחש במגרש הביתי. בשביל אליפות צריך הרבה מעבר ליכולת הנוכחית, השאלה היא איך מפיקים רצף ושטף מהסגל הזה?

אכלו ק"ש

עירוני קריית שמונה לאחר עונה בצמרת הטבלה, איבדה משהו מכוחה. אין לדעת אם זה חוסר תאבון מצד חניכיו של רן בן שמעון, אך כל הכוכבים מאשתקד בראשותם של עדי אלישע ואדריאן רוצ'ט לא מצליחים לשחזר במאום את יכולתם. אם רוצים בקבוצה מהצפון להתברג בחלק העליון, הם יצטרכו להתאפס על עצמם במהרה, ולחזור לפחות לרעב שאפיין אותם מהעונה החולפת.

הבשורה?

תחילת העונה בליגה הספרדית מאופיינת לכאורה בצמצום פערים בין ברצלונה וריאל לשאר החברות לצמרת, ואני לא מדבר על אוססונה שחטפה שמינייה מבארסה. אתלטיקו מדריד עם פלקאו כמפציץ נראית טוב אחרי מחזורי פתיחה מגומגמים, וגם ולנסיה של אונאיי אמרי השאפתן נבנית נכון, ובל נשכח את מלאגה שקוצרת תוצאות עד כה ונדבקת לפסגה. ועדיין עוד מוקדם להכריז על מהפך או צמצום פערים אמיתי. גם אמש נהנתה ולנסיה מהיעדר מגן ימני טבעי של בארסה, והעובדה שאריק אבידל, כך תחושתי, יחווה עונה חלשה למדי, כך שאין להסיק מסקנות מהירות. לגבי ריאל מדריד ומוריניו, ייתכן כי למדו להתגונן נגדן, הקבוצות מגיעות מוכנות, אך כאשר יפתח הסכר של כריסטיאנו רונאלדו, לא בטוח שיהיה מי שיעצור אותו. ובינתיים מי אנחנו שנלין על תחרות? אתלטיקו מדריד, ולנסיה, מלאגה, סביליה ובטיס, איזו צמרת כיפית!

גביע הדוויס

לאחר עשרות פיטורים וחוסר שקט, נראה כ מאוריציו זאמפאריני קיבל סוף סוף החלטה נכונה. דוויס מאנגיה, מאמן צעיר שהגיע מהנוער המקומי, נראה כאיש המתאים להוליך את פאלרמו של העונה. החיבור של השחקנים למאמן הצעיר, המשחק התוסס וגם הרוטציה, הם המצרך שלא היה שם בעונה האחרונה. ערן זהבי יוכל רק ליהנות ממאמנו החדש, ומלמידה מהאייקון, פאבריציו מיקולי, כאשר את הספתח האדיר הוא חווה כבר אמש. דוויס מאנגיה וזהבי, זה שילוב לגביע הדוויס.

שוב אותו הצליל

זה היה באוויר ואמש קיבלנו את החותמת, ג'יאן פיירו גאספריני כבר לא מאמנה של אינטר. חוסר חיבור משווע ובעיקר חוסר אמון מצידם של שחקניו, הוביל לתוצאות כושלות שבשיאן ההפסד לטרבזונספור בליגת האלופות, וההפסד המביך עוד יותר לנובארה הקטנה. אבל שוב עושה הרושם כי מוראטי לא ידע לאן ללכת, קלאודיו ראניירי, עוד אחד מאותם המאמנים המוערכים יתר על המידה, הוא המאמן הבא של ה"נרואזורי". ראניירי למרות המון ניסיון אינו המאמן שיוציא מאינטר משהו אחר, אולי בתחילת הדרך, אך בשביל בנייה לטווח ארוך, כפי שמכוונים שם, היה עדיף למנות מאמן צעיר, ושמות שהיו באים, לא חסרים. הרגשתי היא כי גם ראניירי לא ירומם את מצב רוחם של יושבי ה"סן סירו" הכחולים-שחורים.

מונופול – YEAH

המרענן הרשמי בפתיחת העונה בצרפת זוהי מונפלייה. החבורה של רנה ג'יראר, בעברו מאמן הנבחרת הצעירה של צרפת, נראית פשוט מצוין, ולאור חוסר היציבות של מארסיי, ליון וחברות הצמרת, עושה הרושם כי דווקא היא זו שתקרא תיגר על פ.ס.ז' כשזו תתייצב לה. מארקו אסטרדה, הצ'יליאני הנהדר, וגם החלוץ, אוליבייה ג'ירו, הם מניות בעלייה, והקהל של הקבוצה הצנועה שרק חזרה לליגה הבכירה לפני שנתיים, יכול לפנטז על הימים הורודים של אריק קאנטונה, לורן בלאן וקרלוס ואלדרמה.

יאללה עכשיו הפנים למחזור סוף השבוע. הפועל חיפה תבוא להקשות על האדומים בבלומפילד, מכבי חיפה תקבל את רמה"ש בכושר טוב, וב"ש תנסה להכניס את מכבי ת"א למיני משבר. ובספרד אתלטיקו מדריד תנסה לתת מימוש להצהרת הצמצום.

באמת קיוויתי.

אני לא אשקר לכם, כמו כל אוהד הפועל, גם לי היו שנתיים לא מציאותיות. התרגלתי למשחקים עם גולים, התרגלתי להביס קבוצות, הגעתי לבלומפילד כל שבת עם התחושה שאנחנו הולכים לפרק – ולא כמו שעלי מוהר ז"ל היה אומר – לפרק 0:1 אלא לנצח בסטייל, בגולים כבר לא קפצתי התחבקתי וחגגתי, פשוט נתנו כמה כיפים, חיבוקים של לצאת ידי חובה, וממשיכים הלאה, מי ישים את הגול הבא.

אני לא אכחיש, היה כיף. אבל נגמר.

ונגמר לא כי רצינו, נגמר כי ככה הוחלט. אין ספק, שטוב שכך, דור שלם של אוהדי הפועל שגדל על ברכי קבוצת גוטמן בשנים האחרונות, חונך לתחושה שאוהדי הפועל ותיקים יותר לא מכירים. לכעס על מסירה שלא נמסרת טוב, לבעיטה רעה, לאיבוד כדור, על כל מהלך לא נכון – אתה שומע את הקהל, גם אם הוא לא מקלל, אי אפשר שלא לשמוע את הרחש מסביב. איבדנו סבלנות מהר, מהר מדי אבל גם איבדנו באיזשהו מקום את הקבוצה שלנו. אין שחקן אחד שכיף לנו להזדהות איתו, שאנחנו רוצים בהצלחתו כאילו הוא היה ההוא שיושב לידינו ביציע. וזה לא חייב להיות שחקן בית, אבל זה חייב להיות שחקן שרץ גם כשהדקה היא 90, והקבוצה מפסידה, ראה ערך איתי שכטר.

במשחק מול ראפיד, ראינו קבוצה שלא רוצה מספיק, שלא משחקת בשביל אף אחד. שלא משחקת בשביל הקהל שלה, ובמיוחד שלא משחקת בשביל המאמן שלה, ואיך אפשר להאשים אותה? אצטדיון חצי ריק באירופה (כי התרגלנו לטוב), צעקות כבר במחצית, והכי נורא – מאמן שאיבד את הצפון. לא בגלל החילופים הנוראיים, וההצבה היותר מהזויה של פרנסמן ( לא רציתם אותי כבלם – אני אראה לכם איך לשחק מגן שמאלי בלי רגל שמאל וטכניקה). לא בגלל שהוא לא יודע להחליף שחקנים לא טובים, אלא רק להחליף את החילופים שהוא קבע מראש לפני המשחק. שחקנים יודעים שהם יכולים להיות חלשים, וימשיכו לשחק. שי אבוטבול, סמל אדום – התקווה של אוהדי הפועל לשחקן שאפשר להיות לצידו בכל עת, נראה כאילו השדרוג הכספי שכל כך העיק לו תקופה ארוכה, יושב לו על הרגליים עכשיו. זה לא אותו שי שפתח את העונה, זה לא אותו רצון להוכיח, וזאת לא אותה תקווה להיות השחקן שמוביל את הפועל להצלחות.

אני באמת קיוויתי. רציתי, התפללתי, שיקרתי לעצמי ולאחרים כשאמרו לי שקשטן חזר, אמרתי, זה לא אותו קשטן. הוא נרגע, הוא יעשה סדר במועדון, זה בדיוק מה שצריך. אבל קשטן באמת השתנה.

הוא הפך ממאמן עם עקרונות ומשמעת, למאמן עם תחושת רדיפה. כולם רוצים ברעתו ובגנותו, הדור הצעיר כועס כי הפועל נראית רע? הוא צריך ללמוד דרך ארץ וללמוד איך להתנהג. הפסדנו באירופה 3 משחקים מתוך 5? זה בסדר, שיחקנו טוב, העיקר שאני לא טעיתי. קשטן הפך להיות מערכת משומנת של אדם אחד, שמפיל אחריות על כל הסביבה.

דרור יקר, כהברחת פאקטים ואלכוהול מהדיוטי – לא היה אכפת לנו. שלקחת לאבוקסיס את התפקיד ,בן הטיפוחים שלך בלי להתנהג במינימום נימוס ולהרים לו טלפון, לא היה אכפת לי. כשהשתלחת בכל כלי תקשורת ובכל מי שרק שאל שאלה שלא הייתה בדיוק מה שאתה רוצה לענות עליו – לא היה אכפת לי.

אבל שזה פוגע בקבוצה שלי – אני רוצה שתפסיק. קצת כבוד לעצמך ולמקצוע. או שאתה רוצה את סלים, או שלא. או שאתה מראה קצת משמעת ואחריות, ומנסה לעשות מהקבוצה הזאת משהו מיוחד (ואפשר לעשות ממנה), או שתוותר, תקח ת'ביואיק ותלך הביתה. אין סיטואציה ששחקן מרגיש בנוח לקבל אדום מזעזע 20 דקות אחרי שהוא נכנס, ולדעת שהוא יפתח ביום ראשון במשחק הבא. פה צריך לשים סטופ, ולהגיד די. אביחי לא צריך לראות דשא הרבה זמן, שי צריך לנוח קצת בצד, דמארי צריך להבין לאיפה הוא הגיע, וטוטו צריך לדעת שיש עוד אנשים לידו, ושכדורגל זה משחק קבוצתי, עם חברים.

אז אני מבקש דרור, בגלל שאני יודע, שהדבר היחיד שהפך להיות חשוב בשבילך זה הכסף, ואתה לא יכול לשדר לשחקנים אחרת, שתלך. במקום להחזיר אותנו 10 שנים אחורה, שכבר בתחילת האלפיים מיצינו את היחסים בינינו, תעזוב עכשיו, שגם לנו וגם לך יש עוד את הכבוד שנשאר.

שתבין שאנחנו בסך הכל רוצים לראות כדורגל, ולאהוב את הקבוצה שלנו, גם אם היא מקום שישי, אבל היא קבוצה שנהנית לשחק בשביל אוהדים שבשבילה הם כל חיי. גם אנחנו אשמים, גם אנחנו פשענו, לא היינו צריכים להגיב כך במשחק מול ראפיד, ויכול להיות שהיחסים האלה צריכים יותר זמן, אבל בסופו של יום, אני הולך לישון עם דמעות, ויש לי הרגשה שאתה לא.

רק תשמע את מה שאנחנו שרים לה, ותבין שזה לא בשבילך. בבקשה דרור, תוותר.

בלעדייך אין לי שום דבר, בגללך הלב שלי נשבר.

אני אגיד לכם מה מעצבן אותי לגמרי, עיתונאים שעושים כתבות וכותרות מכלום!

מכבי חיפה מפסידה משחק אחד או שניים וזהו היא במשבר והאלופה כנראה לא תיקח אליפות השנה, מכבי תל אביב מנצחת שני משחקים והיא כבר אלופה, הפועל תל אביב מוציאה תיקו בליגה וכבר מתחילים לשאול האם דרור קשטן הוא הבנאדם המתאים לעבודה, בית"ר ירושלים מנצחת שני משחקים וכולם שוכחים מהחובות של הקבוצה…מה קרה לנו?! משחק אחד או שניים לא קובעים עונה שלמה!

בוא נתחיל ממכבי חיפה. זה נכון שיש להם סגל די גדול, אבל היי! היו קבוצות באירופה עם סגלים גדולים יותר וכל זה בשביל הרוטציה, השאלה היא אם אלישע לוי יידע לשלב את העניין המנטאלי בסגל מעבר לטקטי כדי שלשחקנים יהיה רעב לעלות למגרש, כדי שאף אחד לא ירגיש רע בגלל שיש ביחד איתו עוד 3-4 שחקנים על העמדה. מעבר לזה כשאני קורא את רשימת הסגל של מכבי חיפה אני רואה שמות כמו: יניב קטן, תמיר כהן, ניר דוידוביץ', עידן ורד, וויאם עמאשה, שחקנים לכל דבר! ולא משנה אם הסגל הוא 26, 30, או 20 שחקנים, הוא סגל טוב ועמוק שיכול לקחת אליפות, ושני משחקים לא קובעים כלום!

ממשיכים למכבי תל אביב…כל מי ששם שמפניה כבר במקרר שיוציא אותה עכשיו, לא, אל תפתחו! למרות כל הפרסומים באינטרנט מכבי עוד לא זכתה, למעשה אנחנו רק אחרי שלושה מחזורים בקושי. נכון, יש למכבי סגל חזק שבקושי השתנה משנה שעברה, ובכלל ההחלטה להשאיר את מוטי אוויניר הייתה גורלית לעתיד המועדון! סוף סוף נותנים למאמן לעשות עובדה, שינוי, לקבוע דרך, וגם אם לא ייקח שום תואר העונה, אוויניר צריך להישאר, למה? כי הוא הראשון מזה שנים שעשה משהו חיובי במכבי ולא סתם זרק מיליונים על עגלות. ועוד מילה קטנה לאוהדי מכבי תל אביב, תפסיקו להיות "קהל לחץ", כל לחץ מצידכם לעבר הקבוצה הוא רע! תראו את ריאל מדריד, כסף ולחץ לא בונים תארים!

הפועל תל אביב…מה יש להגיד עליה? הרבה ערפל, קבוצה שהתפרקה בקיץ, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הקבוצתית. אני מאמין שהפועל תסיים בין 3 הראשונות אבל היא תהיה פחות חזקה מהן. דרור קשטן רוצה לבנות לו הפועל חדשה שתוכל לרוץ להישגים כמו בקדנציה הקודמת, ואת זה לא בונים ביום, ודאך אגב אדון קשטן, לא מגיע לך שחקן כמו סלים טועמה…

לסיכום אני רק רוצה להגיד, נמאס שמכתירים אלופה חדשה כל משחק, באמת, זה דבילי ומטומטם, כל ההדלפות וכל המסביב זה פשוט הג'ורה של הכדורגל והספורטאים והמאמנים כאן מתרכזים רק בזה, יוסי בניון צדק בכל דבריו, הבחור הזה משחק ברמות הכי גבוהות בעולם, יודע איך עובדים ומתי, אז חברים…תפסיקו!

עוד עונת כדורגל החלה וכבר מרבית הקבוצות "זכו" לביקורות כואבות מאד מצד העיתונאים. חלק מהביקורות נכונות וצודקות וחלקן פשוט שיטתיות מאד.

עברנו עד כה בסה"כ 2 משחקים בקושי. וכבר מכבי חיפה לא בנויה לאליפות, מכבי פתח תקווה תפטר מאמן שלא מנצח ובית"ר אימפריה רק בזכות יובל נעים. הזיכרון כאן הוא קצר מאד וזה בעייתי בליגה שיש בה עוד כל כך הרבה משחקים. כל כך הרבה שבעוד חודש וחצי כבר נשכח את מה שהיה פה ב 2 המחזורים הראשונים.

את מירב האש סופגת מכבי חיפה, אחרי 2-2 מפתיע מול הפועל פ"ת "החלשה". כבר נאמר שלירוקים אין קבוצה שיכולה לרוץ לאליפות, אבל את זה אומרים כל שנה. ואל לשכוח שהפועל תל אביב בעונה שעברה ספגה הפסד כבר במשחק הראשון מול הפועל חיפה ועוד איזה 4:2 משפיל מול ק"ש, אבל מי זוכר כי הפועל נאבקה עד הרגע האחרון על התואר.

עד המחזור ה-10 אין בכלל ביקורת שתהיה אמיתית ולא אינטרסנטית. אחרי הכל, רוב העיתונאים יאכלו את הכובע שלהם העונה כל כך הרבה פעמים שזה יהיה מביך ועדיף שיסתמו ויתעסקו בספורט נטו. אם מכבי חיפה תסיים מקום ראשון או שני יגידו שהסגל נפלא, ואם לא אז הסגל חלש, מקצועי? לא ממש, אבל זה בערך מה שיש לעיתונאות הספורט להציע לנו. ראשל"צ מפתיעה אותי לטובה וכמובן שאני לא חושב שהיא תסיים בחלק העליון, אבל כל נקודה שהיא אוגרת עכשיו תעזור לה בימים קשים, ועוד יהיו כאלו. כך גם לבית"ר ירושלים שלדעתי יש יכולת להיות בין 8 הראשונות אם ינצלו את הכבוד שעדיין רוחשים להם. יתר הקבוצות די זהות ברמה והכל עניין של אם כדור יכנס לרשת או יפגע בקורה. וזה הכל בערך. לא שיטות ולא מערכים, כי למועדונים הללו פשוט אין את זה.

העניין הכי משמעותי העונה הוא הקרב המחודש על ת"א, מכבי תל אביב נראית כמי שמאיימת על הפועל שהתרגלה לימים יפים אך השינויים הרבים עלולים להשפיע עליה בעיקר כי הסגל שלהם קצר. מכבי חיפה יכולה להיות המפסידה הגדולה מהמאבק הזה ברצון של התל אביביות להיות שוב ראשונים (2 הצדדים) ומצד שני להיות המנצחת אם התל אביביות לא יעמדו בלחץ. בכל מקרה, העונה תרוץ סביב 2 הקבוצות מהמרכז, והן יקבעו את מירב העניינים בצמרת הליגה.

בעוד 10 מחזורים כשנהיה במחזור ה 12 לקראת סיום הסיבוב והטבלה תתייצב ואחרי שמרבית הקבוצות תשחקנה אחת כנגד השנייה, יהיה אפשר לבקר את המאמנים והרכישות. בינתיים בואו נהנה מליגה שעד עכשיו מספקת הרבה שערים וכדורגל סביר בהחלט. את הניתוחים נשאיר לאחר כך.

סתם ניצחון כבר לא מספיק.

מהפועל תל אביב של ימינו אנחנו מצפים לכדורגל יפה, לניצחון מוחץ, למשחק משובח. אוהדים מצפים, ושוכחים שהדור שלפניהם נסע לאט ואכל את הלב, שוכחים שלפני קצת יותר מ 20 שנה לקחו פה אליפות עם חצי התקפה, ונבדל פסיבי, ושבונקר זה לא מחבוא, זו שיטה.

אתם מוזמנים להיזכר ש"ג'ימי" לא היה סוג של ג'יפ, "קוקוס" זה לא רק פרי טרופי וסיני בכלל לא היה תומר, אתם מוזמנים להיזכר ולהזכיר את מי שגם אנחנו שכחנו.

נשמח לדעת את ההרכבים המיתולוגיים שלכם

שוערים

אריה בז'ראנו– מיתולוגיה בהתגלמותה, קפיץ קטן עם שפם. בתור ילד מכביסט (אף אחד לא מושלם) הוא ועוד אחד שנגיע אליו בקישור היו התגלמות הפחד (כן, יש מכביסטים שמפחדים, במיוחד כשהם ילדים, ואולי לא ובגלל זה איני מכביסט היום..). לא ברור מה גרם לי לפחד ממנו, עובי הבשר או עובי השפם, בכל מקרה בז'ה כפי שכונה היה אחד הטובים.

אריה אלטר– מישהו שהוא זוכר שהיה שוער כזה? מסוג האנשים שהתפקיד השני שלהם זכור יותר מהראשון, אבל כן היה, והיה די אנטיתזה לבז'ה. גבוה, אתלט ולא כל כך מפחיד.. אבל יותר מכל זוכר אותו כלא מוערך, ע"י עיתונאים ואוהדים. למה? אולי התקופה

יום טוב טליאס– היום מאמן שוערים, לתת ליום טוב טליאס להיות מאמן שוערים כמו לתת לביבי להיות אחראי על מרכז פרס לשלום, שוער די מגוחך, שאני באופן אישי זוכר אותו מאשים לפחות 10 פעמים את הגבשושיות בבלומפילד אחרי עוד גול שקפץ לו מעל הידיים. שוער עונת הירידה, שוער ראשון עם ארומה ומנטליות של שוער שני.

וינסנט אניימה – מיותר להרחיב בסופרלטיבים על השוער שסחב על הגב קבוצה שלמה לדאבל וליגת האלופות ולכן אסתפק במשפט אחד – מסתבר שגם אוהדי הפועל יכולים להיות חארות כפויי טובה.

שביט אלימלך – איך הגיע להפועל תל אביב, לא יודע? נולד במכבי, עבר דרך ראשון, ונעל את השער של הפועל. לפחות שני גביעים על רשומים על שמו, כמו גם מסע מופלא באירופה, אנטיתזה לכדורגלן הרגיל – רהוט, אינטליגנט, התחתן מאוחר ואפילו נתקלתי בו עם כרמית לפני כמה שנים בתערוכת צילום ברידינג ג'

מיקי דהאן– חוץ מחלוץ בשם דני אשכנזי, היה החרש/אילם היחיד בעולם הכדורגל, זכה לכתבה ביומן או במבט ספורט, שיחק כמה משחקים בהרכב הראשון, ונעלם בנבכי הליגה הלאומית.

שחקני הגנה

גבי לסרי– קודם כל ובראש ובראשונה היה פועל של אבא שלי, מה שאומר כרטיסים בחינם לבלומפילד, דבר שני אחד הראשונים שחצה את הקווים מהפועל למכבי (לא בהצלחה יתרה ב 2 הקבוצות).

יוסי זאנה– הבלם המתולתל אשר כונה "סו אלן", לא היה מגדולי הבלמים של הפועל אבל אחד המזוהים ביותר עימה, יחד עם סיני נטש את הספינה אחרי הירידה המיתולוגית לבני יהודה ולקח אליפות

נמרוד דרייפוס– מגן ימני קשוח,אחד הדרבים הראשונים שראיתי (שנת 81) ניצח את המשחק 1-0 בדקה ה 90.

יעקב (ינקה) אקהויז– קפטן אלמותי, מסוג השחקנים שיכלו לשחק רק בשנות ה 80, לא הייתה לו טיפת טכניקה, כל שידע שזה להחזיר כדור לשוער (שכמובן יכול היה לעצור ביד), או לבעוט ליציע (רצוי לעליון כדי לבזבז זמן), אבל לעבור אותו היה קשה, זכה לשחק בנבחרת ישראל בתקופה ה"נפלאה" של שניאור וגרודמן בהם שיחקו 8 בלמים בהרכב. בדקות שעבדתי עם כרמית בענק הוידאו בחולון גליתי שאת הסניף מנהלת עופרה, אשתו השחורדינית.

פליקס חלפון– האיש והאגדה, מגן בינוני, ליצן גדול, עובר לצהוב, חוזר לאדום, מניף גביע בצורה הכי משונה שנראתה אי פעם, סוחר סמים, חוזר לליגה רביעית, מקבל מכות במועדון, בכיין סדרתי..המשך יבוא?

ג'ון פיינסטיל– האיש שעבר ממכבי הפועל והפך ליותר אדום מאדום, הרגיז את מכבי בדרבים והעיקר שלף דגל ישראל במונדיאל (יש משהו חשוב מזה?).

דאגלס דה סילבה– מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות, תוך שנה הפך מבלם נחמד בכפר סבא לבלם שכל אירופה רודפת אחריו. כובש מצטיין, במיוחד בדרבים (יש חשוב מזה?).

יהודה עמר– אגדה בית שאנית לפני שאגדת בית שאן החלה באמת..,אחד השחקנים הטובים בעונת אליפות של 88, מגן ימני מודרני באופן יחסי, פורץ באגף ואפילו כובש למכביר

קובי סגל – זכור לי כבן זוג של אקהויז, הוגלה מתישהו לבית"ר ת"א.

דוד הרשליקוביץ'– כונה צ'ילה בפי העם, מגן שמאלי פורץ שנכנע די מהר לפציעות

גל הרשליקוביץ'– הגרסה העוד פחות מוכשרת של אחיו, שער עצמי בדרבי משפיל במיוחד ואינספור שנים בימי סיני כמאמן.

משה מוסטרל– לא יודע כמה אוהדי הפועל ישמחו להיזכר במיתולוגיים האלה, אבל כל הרכב שמשה סיני הציב כמאמן הוא מיתולוגי בעיניי..

יעקב הלל– קבלן האליפויות היה נדבך חשוב גם הפועל ת"א, אפשר לשכוח את הגול שלו בדרבי מ 35 מטר?

יוסי בלס – לאורך השנים כל מיני שחקנים עשו את הדרך מצפרירים להפועל ת"א. חושש שבלס היה המגוחך שבהם. בחור גבוה, צנום, עם אוזניים בולטות, שבעיקר ידע לחטוף אדומים . בשלב מסוים היה מועמד לתואר יחיאל אבן צור של ה 90' המוקדמות.

אלון אופיר– רק בגלל שאחראי על צמד שערים מול אוברארוב בנצחון הדרבי המיתולוגי  4-2

אילן בכר– מגן ימני פורץ שעושה כל כך הרבה שטויות במשחק . יכול להתנחם  בזה שאשתו לשעבר עושה יותר שטויות ממנו, ולא רק שטויות

יגאל אנטבי– החבר מצד שמאל של בכר, רק ששרד יותר מדי שנים בתפקיד,לפחות רשום על גול גדול אחד נגד חיפה

שמעון גרשון – בימים הטובים סמל, בלם אלגנטי, נטול טעויות, מהסוג ששם את הרגל ברגע הנכון במקום הנכון. בימים הרעים, דוגמן,נשוי לדוגמנית,  סופר ילדים, משורר ומלחין, מגיש . הכול , רק לא בלם. הסמן הימני של עידן גאיידמק, חתך לבית"ר ירושלים בעבור חופן דולרים שהרגישו בדיעבד כחוקן , גם עליו התהפכו האוהדים, להבדיל מאניימה כאן היו להם הרבה יותר סיבות, כאילו שהשיר הנוראי שהוציא עם מלי ואחיו לא מספיק.

אסי דומב –  קצת לפני גרשון והרבה לפני שחקני בני יהודה, בישר אסי דומב על הולדת הכדורגלן הבליין טוחן הדוגמניות. חוץ מזה, משחק ראש, גוף והמון המון בעיות גב.

ואליד באדיר– המיתולוגי בעל 3 הפרצופים, כרגע זה הפרצוף המבוגר, האחראי,המנוסה, הנשמה של הפועל בשנים האחרונות, מצא את מקומו, לדעתי היה צריך להיות בקבוצה מיומו הראשון בבוגרים.

רמי ארמה – מגן קיצוני  יהודי עם שם של ערבי, כסחן בלתי נלאה. הלך לעולמו לאחרונה.

שחקני קישור

משה סיני –  מה נגיד. היה יכול להיות השחקן הכי אהוב, בוודאות המנג'ר הכי שנוא. פספס הזדמנות להיות קדוש כשחתך לבני יהודה בעונת הירידה. מה היה לו? מסירות מדויקות, בעיטות עונשין מסובבות ואחים חזקים. חזקים מאוד אומרת האגדה.. משום מה האוהדים העלק אירופאיים של הפועל מתעקשים לזכור לו דווקא את תקופת האימון ובעיקר את הנטישה בעונת הירידה, האליפויות שהביא להם כמעט לבד, הניצחון ההוא בימק"א כדי למנוע מבית"ר אליפות ועוד. קשר 50-50 עוד לפני שידעו מה זה המושג הזה.האיש שלפני אלון מזרחי המציא את השורה האלמותית "אוהב לראות בטלוויזיה חוץ מכדורגל ,כדורגל אנגלי".

ג'ימי טורק – בן חורג? מקופח? האחים של סיני הצביעו כהנא, אחרת אני לא מבין איך האיש הזה חלק ממועצת העיר ולא חלק מהפועל. גם מייצג מגזר (שהפועל הפסידה למכבי חיפה) , גם רהוט ומפוכח, ועם רגל אימתנית . הגרסא הערבית לבי.איי ברקוס. לא אגיד שראיתי הרבה ממנו בכל זאת הייתי עול בימים, אבל חולצה אדומה, עם פרסומת של ויזה ורגל  מתקרבת ומתרחקת מהכדור במשחק השבת, חקקה אותו לנצח בזיכרוני.

אלי "קוקוס" כהן – אני מניח שקוקוס הוא מין בדיחה המנוגדת לצבעו, אבל אלי כהן התחיל ככסחן ללא פשרות, אם רק היה פוגש רגל בסביבה היה דואג להוריד אותה, עונת 88 הפכה אותו לשחקן העונה וגם כבש למכביר,שמר אמונים להפועל מיומו הראשונים בבוגרים ועד האחרון

רפי שמואל- קיצוני שמאלי מיתולוגי, עוד אחד שנתן עונה נפלאה בעונת האליפות של 88 ונעלם לאחריה

אחמד מוסא– כשמו כן הוא, פועל ערבי במרכז הקישור.אמרו לו להרוס אז הוא הרס, אמרו לו לחבל אז הוא חיבל, אם היה צריך לערבב את הטיח,אחמד,היה מערבב.

אישטוואן פישונט – כמו אבוקסיס הגיע אחרי בית"ר. אמרו שהוא אחרי השיא, אחרים אמרו שעוד יש לו משהו. שתיים או שלוש עונות, במהלכן הצדיק את כל מה שאמרו עליו, לכאן ולכאן

אונישקו– יחסית אליו פישונט היה שלום תקווה, לא עשה גרם אחד יותר ממה שצריך אבל לא הרבה לטעות, ברור מדוע קשטן אהב אותו כל כך

שלום תקווה–  אביר עונת הדאבל, יהלום הכינוי, המלך של האוהדים, אחד שנכנס ועושה שינוי, הסופר סאב של ישראל לשנה אחת, והגול ההוא בצ'יפ מעל השוער קשה לשכוח. ככה כל שחקן צריך לסיים את הקריירה. לא להתעקש על הרכב, לא לעשות פרצופים (מישהו אמר קטן? נימני?)  אלא לבוא, לתת את ה 20 דקות שלך וללכת. מר נקודה לדקה , אם היה סוג כזה של סטטיסטיקה אצלנו.

אליאור ברנס- תקווה לבנה שהמריאה מאוד נמוך ונחתה בדאון טאון בת-ים.

דיאן רצ'וניצ'ה– זכור לי בעיקר בזכות ראיון אחד אחרי שיצא מאיזה משחק בו כבש שער, ציון נאנוס (איפה הוא??) שאל אותו על השער והוא באנגלית שרק יוצאי יוגוסלביה יכולים לדבר אמר גם תרנגול עיוור יכול למצוא גרגר, כנות ששחקן ישראלי בחיים לא יוכל לייצר

עומרי אפק–  התחיל חלוץ, היום מגן, בשנים הטובות היה קשר חינני, נמרץ, מילדי קשטן העליזים שעם השנים הפכו לעליזים פחות, מהר מדי איבד את הטאצ' , הלך הפלא נשאר ה"בייבי פייס".

בן לוז– נתן עונה אחת אדירה בהפועל,למען האמת העונה הטובה בקריירה שלו, כמובן שעונה אחרי זה הוא נפצע שוב (סיפור חייו)

גאבור הולמאי – עוד אחד מהאבירים האפורים של קשטן, הולמאי,אולישנקו, רופניק, כולם אותו דבר, כולם לא מסוגלים לייצר כלום, אבל גם קשר לייצר על חשבונם

סלים טועמה– מאחמד מוסא לסלים טועמה, התפתחות הערבי של הפועל, משחקן אפור לשחקן יוזם, אטרקטיבי, הכי קרוב לבקהאם שהיה פה מבחינת מסירה ובעיטות עונשין, עוד אחד שאירופה עשתה לו רק רע

יוסי אבוקסיס – מעוד שחקן בבית"ר לסמל של הפועל. הביא משהו שלא היה הרבה זמן להפועל – וינריות. אסתכן ואומר הכי קרוב למכביזם שרק אפשר. לא מבחינת הדריסה, אבל החפירה לשופטים, ערך הניצחון מעל לכל גם אם נשחק מלוכלך, וכמו למכבי גם כאן צריך רגע מכונן – הריצה עם הכדור לאמצע במשחק נגד צ'לסי, כמעט משתווה לשלשה של שארפ…

שי אבוטבול– איכשהו בדרך לא דרך מחזיק מעמד בהפועל למרות שהם כהרגלם ניסו לבעוט שוב בדלי שחקני הבית, חבל על השנים שבזבז בגלל פציעות, הוא באמת היה אמור להיות המחליף של סיני, מי יודע איפה הוא היה אם לא אוקוצ'ה

גילי ורמוט– מתישהו הוא יבין שהפועל זה המקום היחידי בעולם שהוא יכול להצליח וחבל שהוא מנסה בכלל מקומות אחרים

ערן זהבי– אין שחקן בעולם שאלוהים נגע בו כל כך כמו ערן זהבי, שחקן בסדר גמור,אתה יודע מה מצוין אפילו? עדיין להיות זה שכל שער חשוב של הקבוצה יהיה שייך לך? נדיר, מקווה שאלוהים נמצא גם בפרטים הקטנים באיטליה

חלוצים

גילי לנדאו – האיש והאגדה, האיש שהשאיר את מיליוני בית ישראל פעורי פה, פעמיים. הכי קרוב למרדונה הישראלי. לא ברור מה עשה חוצמזה בקריירה בהפועל .בעיקר היה אחראי  על מפגשים  אכזריים  בין כדורים ומוסכים. פרש ונעלם. חזר בגדול כמאמן שבעיקר כיף לראיין, עד שגם זה לא הספיק. יעזור לו האל בפ"ת.

שבתאי לוי- איפה הוא היום לא ברור, אבל לשנה שנתיים היה החולץ מס' 1 בליגה,אחר כך בעיקר החמיץ. זכור לי ציטוט שלו אחרי שהורחק בגמר הדרבי ב 88 "מה אתם רוצים,קיבלתי אר פי ג'י ברגל".

אלי יאני-נכון,הוא כפר סבאי מיתולוגי, עדיין בזכותו הכרנו את המושג נבדל פאסיבי וזה היה במדי הפועל

מוריס ז'אנו – שלושה דברים שקשורים אליו. לאבא שלי היה חבר בעבודה שקראו לו מוריס, ממנו קיבלנו את הכלב בוקי 1 . כבר בגיל צעיר אהבתי את "מוריס והיונים"  של מתי כספי. מוריס ז'אנו תמיד נראה לי בן 100. תמיד מבוגר, תמיד  כובש גולים לא יפים ולא מיוחדים.  מעצבנים.

שלום אביטן- ברור שהוא מיתולוגי באר שבעי ונגיע אליו שם, אבל גם בהפועל הוא היה,אפילו לקח אליפות

תמיר לינהרט– כמו לנדאו רק פחות טוב, להפועל תמיד הייתה חיבה לחלוצים לא מבקיעים

סבסטיאן סימרוטיץ'-מה מיוחד באוהדי הפועל? הוא הדוגמא, זר מחמיצן כרוני (אחד המחמיצנים הגדולים ביותר שהיו פה) שהפך ליקיר האוהדים סביר להניח בגלל זה. איך הגיע לאיטליה ואפילו להצליח שם? נשגב מבינתי

פיני בלילי – מה הוא יותר, מהיר? שעיר? או מכוער? כנראה שהכול. גרסת יהודי ספרד לרוני רוזנטל בגבה אחת. הפוך עם אותה תוצאה. מהיר, טכני ומחמיצן בלתי נלאה. איכשהו הפך לסולטן הקבוצות הקטנות בינוניות בטורקיה. יום אחד מנהיג עם מעוף יהפוך אותו לשגרירנו בטורקיה. עד אז יעביר את הזמן בבני יהודה.

רונן חרזי- החלוץ האדיר הזה שלא הטביע את חותמו בשום מקום למעט נבחרת ישראל, לקח דאבל עם הילדים של הפועל וכמובן נפצע לאחר מכן

מילאן אוסטרץ' – השחקן העגיל והחמצון. שחקן גדול פיזית, מוגבל טכנית מחד, מהיר לגודלו מאידך לא הרבה להבקיע, אבל  כשכבר עשה זאת , זה תמיד היה ברגעים החשובים ותמיד אחרי סכסוך עם קשטן.

סרגיי קלצ'נקו- חלוץ ענק בחיפה, חלוץ שעושה המון עבודה (תחת קשטן איך לא?) בהפועל,שייך גם הוא לקמפיין ההוא ושער שני נפלא בראש נגד צ'לסי בבלומפילד ושער ניצחון נגד מילאן שייכים לו

אוגבונה  – כמו יוקוזונה, אף אחד לא מתעניין בשם הפרטי. לא אתפלא אם שמו הפרטי הוא יעקובה. איגביני יעקובו לעניים. חזק כמוהו, וזהו. נתן פייט רציני לבלילי בתפקיד המחמיצן. לעד ייזכר בזכות הקפיצה על גג האמבולנס בגביע, ובזכות הקפיצה לכסף הגדול של קלוז' ברומניה, שבירת הרגל וסוף הקריירה.

איתי שכטר –  על מה שגוטמן עשה לקריירה שלו  הוא צריך לברך כל יום בגרמנית, מילד רע במובן הכי רע של המילה, לכשרון. ההצקה של טביב כמעט והפכה אותו לגיבור טראגי.

הרכב מיתולוגי ראשון:

בז'רנו, חלפון, ינקה אקהויז, שמעון גרשון, ואליד באדיר, אלי (קוקוס) כהן, משה סיני, ג'ימי טורק, סלים טועמה, גילי לנדאו, שבתאי לוי

הרכב מיתולוגי שני:

שביט אלימלך, דראגלס דה סילבה, קובי סגל, יוסי זאנה, יעקב הלל, שי אבוטבול, יוסי אבוקסיס, שלום תקווה, ערן זהבי, מוריס ז'אנו, פיני בלילי.

*השתתף בכתיבת הטור – ארז שמילוביץ