תגית: הפועל פתח תקווה

מכבי ת"א דרסה אתמול את הפועל פתח תקווה במשחק הראשון ברבע גמר גביע הטוטו כאשר הגומלין יהיה לפרוטוקול בלבד.

גאל מרגוליס, איתן טיבי, עומרי בן הרוש, ערן זהבי,עדן בן בסט ודור פרץ (שער בכורה בבוגרים) כבשו לצהובים.

צפו בתקציר המשחק:

המקום: אצטדיון המושבה פתח תקווה, השנה: 2014, המצב: עגום! שתי קבוצות עירוניות ברמה בינונית בלבד, אחת אשר נלחמת על חייה בליגת העל והשנייה נלחמת לחזור לליגה הבכירה. מה קרה לעיר פ״ת? וממתי היא הפכה ללא רלוונטית במפת הכדורגל בישראל?

נחום סטלמך, אברהם גרנט, מוטי קקון, זאב זלצר, רפי כהן, מנור חסן, וואליד בדיר, אדורם קייסי ועוד… כל אלה שיחקו או אימנו בהופועל פתח תקווה, קבוצה שבארון הגביעים שלה יש שש אליפויות(חמש מהם ברצף, שיא שלא נשבר עד היום) שני גביעי מדינה וארבעה גביעי טוטו, כל אלה בלי שום קשר להופעות באירופה, סגנויות וכו׳…חתיכת היסטוריה!

אז נכון, בצד השני של העיר התעסקו בלהיות סגני תארים, ללא אליפות אבל עם שני גביעי מדינה ושלושה גביעי טוטו, בלי לדבר כמובן על השחקנים שגדלו אצלם במועדון: האחים צופין, טל בן חיים, עומר גולן, תומר בן יוסף, איסמעיל עמר וכו׳… אסור גם לשכוח, מכבי שהייתה הקבוצה הראשונה בעיר והשנייה בלבד בארץ(אחרי מכבי ת״א).

בתוך כל ההיסטוריה הזאת יש את ההווה, וההווה אפור, כמעט ועשור שלם שהעיר נלחמת בין מרכז טבלה לתחתית, בלי קרבות זוהרים, בלי יותר מדי הישגים, פשוט שתי קבוצות בינוניות, אז למה להמשיך ככה? כתוצאה מחוסר ההישגיות, חוסר בהשקעה כספית וחוסר בניהול, הנוער בעיר בורח לרעננה, רמת השרון ותל אביב, והמעטים שנשארים כאן לא מתפתחים להיות שחקני מפתח בבוגרים, תוסיפו לכל זה תקציבים נמוכים שמולידים סגלים חלשים עם זרים חלשים וקיבלתם עיר שלמה בירידה.

העיר אשדוד לא הייתה צריכה שתי קבוצות, כך גם קריית שמונה, האיחוד עשה רק טוב, הכדורגל השתפר, התקציבים הפכו גדולים יותר, יש קהל, ובקריית שמונה אפילו יש אליפות, אז למה לא בגוש דן? למה שאצטדיון המושבה לא יהיה מלא במשחקיה של עירוני פ״ת? אפשרי גם מ.ס פ״ת, אני מוכן להתפשר גם על מ.כ פ״ת.

פוליטיקה? לא קונה את זה, פרדה לא נראה כל כך מכביסט וליאור אסולין בכלל רצה לברוח להישרדות. שנאה? אפשר לפתור את זה, מתוך הבנה שביחד נהיה חזקים יותר וכרגע הלבד הזה לא עושה טוב לשתי הקבוצות. תהיה תקופה קשה בהתחלה, אבל אין ספק שעם הזמן תבנה קבוצה יציבה ומאוחדת. דרבי? לא מעניין, הדרבי האמיתי הוא מול קבוצות השרון וגוש דן, אותן קבוצות שנהנות מחוסר ההשגיות באם המושבות לטובתן. העיר חייבת קבוצה תחרותית שתתמקם בשישיה הראשונה בליגה.

אצטדיון המושבה נבנה כדי להיות היכל ספורט מכובד לעיר ולשתי קבוצות הכדורגל של העיר, בינתיים קבוצות העיר לא ממש מכבדות אותו! שתי הקבוצות ממש משלימות זו את זו, הפועל מחוסרת הנהלה והשקעה כספית, ואילו מכבי די חסרת קהל, את ההסכם אפשר לחלק לאחוזים בצורה נוחה, ולהוסיף משקיע חיצוני שיעזור בכספים ובגישור בפערים בין הלוזונים להנהלת הפועל.

הגיע הזמן לאיחוד במלאבס! למה לעכו, רעננה ורמה״ש יש מקום בליגה הבכירה ולפתח תקווה לא?למה רעננה יכולה להיות הפתעת הליגה והלוזונים יסיימו רק כאכזבת הליגה? אחת הערים הגדולות בארץ ואחת מערי הכדורגל המובילות בארץ הפכה לאפורה, ואני לא מתכוון לאפור הלונדוני. מעל לכל אסור לשכוח שנחום סטלמך, הספורטאי הבכיר ביותר שיצא מהעיר הספיק להיות בשני צידי הכביש, אז…

מסתבר שלאוהדי הכדורגל בישראל יש קצת תרבות.

אוהדי הפועל פתח תקווה פרסו דגל ענק בהשראתו של בטהובן במשחק נגד מכבי נתניה.

למעלה היה שלט שכתוב עליו: 'פתאום התחלתי לנגן את פור אליז של בטהובן' כשאוהדים מכוסים בדגל אדום ענק, ואז כשהוא נעלם, עלה דגל של בטהובן מנגן על פסנתר.

להפועל פתח תקווה אולי אין את הקהל הכי גדול בארץ, אבל הוא בהחלט אחד היצירתיים שיש. כבוד!

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לא בכל יום יוצא לנו לראות תצוגת עידוד מדהימה ומקורית שכזו בליגה הישראלית. אבל אוהדי הפועל פתח תקווה בהחלט התעלו על עצמם הפעם.

ביום שישי האחרון מכבי פתח תקווה והפועל פתח תקווה נפגשו לדרבי הגדול של העיר, ואוהדי הפועל פתח תקווה הכינו הפתעה אדירה בניחוח הבחירות שיתקיימו בעוד יומיים.

הם פרסו שלט ענק בו רואים את הפוליטיקאים המובילים של ישראל, אבל הבחירה שלהם הייתה פתק ענק עם סמל הקבוצה.

צפו בתצוגת העידוד המרגשת, מקורית ומרשימה של אוהדי הפועל פתח תקווה:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בוקר טוב עולם! היום נעסוק בסיפור מאוד מעניין, מרתק, כזה שאנשים פשוט לא מאמינים בקיומו, מה הקשר בין ק"ש-רב"ש-ליגת העל?

טוב אז ככה, מי שלא יודע או לא זוכר, קריית שמונה זכתה גם בשנה שעברה בגביע הטוטו, ואם לא ידעתם אז גם בשנה שלפניה (גביע הטוטו של הלאומית). בשנים האחרונות אנשים ממש זלזלו בתואר הזה והתייחסו אליו כאחד שלא משקף שום דבר. האמנם? קריית שמונה דרך גביע הטוטו החזירה לעצמה המון צבע לקבוצה, נתנה קצת נחת לאוהדים ואולי אפילו צרפה כמה אנשים ליציעים, וזה מה שחסר לכדורגל כאן בארץ, אנשים חושבים מאוד צר ורגעי ולא חושבים קדימה.

אתם בטח שואלים למה אני מתכוון? אז ככה, בארץ יש המון אוהדים בלתי תלויים והמון אוהדים כבויים. ביניהם יש גם אוהדים פנאטים במיוחד וגם אוהדים סטנדרטיים. מה זה אומר? בואו נתחיל להסביר כל אחד מהמושגים, כאשר כולם מרכיבים ביחד "עוגה" שלמה של אוהדים בארץ ובעולם.

אוהדים בלתי תלויים – אנשים אשר אוהבים כדורגל, רואים משחקים, אם זה בארץ או בעולם, אך אין להם שום קבוצה פייבוריטית, אנשים חופשיים, יש כאלה שיהיו כך לעד, ולעולם לא יביעו עמדה לגבי קבוצה כזאת או אחרת, ויש כאלה (הרוב) שייתפסו על קבוצה שתתפוס את עיניהם.

אוהדים כבויים – אנשים אשר ראו כדורגל, הייתה להם קבוצה פייבוריטית שלא הפסיקה לאכזב אותם, בין אם זה בצד ההישגי או בצד המוסרי, והחליטו לנטוש את האיצטדיונים ולפעמים אפילו את מסך הטלוויזיה מרוב תסכול.

אוהדים סטנדרטיים – האוהד הממוצע. אלה שהולכים למשחקים כשיוצא להם, בין אם זה בנסיעות ארוכות או קצרות, שנה אחת הם עם מנוי לקבוצה האהובה עליהם ושנה אחת הם בלי מנוי, שנה אחת הם בוחרים ללכת הרבה למשחקי הנבחרת ובשנה שאחריה לא הולכים למשחק אחד.

אוהדים פנאטים – צריך באמת להסביר? "לה פמילייה", "הקופים", "השחקן ה12", "האולטראס" וכו'…

(דרך אגב, באירופה ובכלל בליגות בכירות מאוד יש עוד אלמנט בעוגה הזאת שנקרא "האוהד התייר", הם אנשים אשר חוצים מדינות שלמות רק בשביל משחק אחד של קבוצתם האהובה, אבל אצלנו? לא נראה לי שאני אמצא בחור ספרדי מברצלונה שיבוא אל המושבה לדרבי פתח תקוואי או לקלאסיקו שבין חיפה לת"א).

אוקיי, אז עכשיו אנחנו מבינים בצורה גסה איך בנויה העוגה בארץ. יש אוהדי הכדורגל. השאלה היא מאוד פשוטה, איך זכייה אחת בגביע הטוטו יכולה לשנות משהו בעוגה הזאת? בואו ואספר לכם סיפור קטן. אני נולדתי בפ"ת, אם המושבות. בעיר שלי יש שתי קבוצות עיקריות, האחת מכבי, והשניה הפועל. כשהתחלתי לראות כדורגל בגיל מאוד קטן, המשחק הראשון שראיתי היה דווקא של אייאקס מהולנד וישר התאהבתי בקבוצה החביבה הזאת. עם הזמן התחלתי גם לראות כדורגל בארץ, כאשר את רוב תשומת הלב תפסה דווקא הפועל פ"ת. עבר לו הזמן ובגיל 7-8 זכיתי לראות את מכבי חיפה עומדת על הפודיום ברמת גן ומניפה את גביע המדינה, באותו רגע פשוט הסתנוורתי, והתחלתי לראות משחקים שלה גם בעונה שאחרי. משום מה, החלטתי שאני אוהד את חיפה, גם בניצחונות וגם בהפסדים, גם בשנים קשות וגם בשנים קלות יותר, תמיד אהדתי ואהבתי את הקבוצה הזאת. אישית אני מאמין שאם הפועל או מכבי(פ"ת) היו זוכות בתואר כלשהו באותה העונה הייתי דווקא נתפס עליהן, אבל כך יצא, וליבי הלך אל הירוקים מהכרמל, לזכיר לכם שאני תושב פ"ת?

ככה בדיוק עובדת השיטה, קריית שמונה שומרת על עקביות, שלוש שנים ברציפות היא זוכה בגביע הטוטו (פעמיים בליגת העל ואחד בלאומית), קבוצה שמתקרבת בכל עונה לצמרת ותמיד עושה בעיות לגדולות. העונה, בפעם הראשונה היא קרובה לאליפות ראשונה בתולדותיה, אם תמשיך כך, תוכל למשוך קהל רחב יותר מהרדיוס שלה בצפון, קריית שמונה תוכל להחזיר למגרשים את האוהדים הכבויים של הקבוצה שאהדו את הפועל ומכבי קריית שמונה של פעם, ותוכל להביא אליה גם אוהדים חדשים, כאלה שאינם אוהדים שום קבוצה.

ככה זה עובד בספורט הזה! לספר לכם על סיפורי התהילה של ריאל מדריד וברצלונה? הן רק נהנות מהשחקנים שמשחקים בשתיהן, התארים וכל תשומת הלב, שתיתן להן דחיפה כלכלית/מורלית/היסטורית גם אם ייפלו וידרדרו בחובות קשים.

אסור לזלזל בשום תואר! גם אם זה גביע הטוטו! מי שיזלזל בתואר אחד לא יזכה בתואר שהוא באמת רוצה, בכל זכייה כזאת בתואר, יש תהילה, כסף ועוד אהבה שתוכל למשוך אליה אוהדים רבים. רוצים עוד דוגמא? מכבי פ"ת היא קבוצה עם המון קהל, באמת המון קהל, אנשים במדינה הזאת אפילו לא יודעים כמה קהל יש לה, מה הבעיה? רובם אוהדים כבויים שכבר לא יחזרו למגרשים בגלל ההתנהלות וחוסר ההצלחה לאורך שנים, אבל מה ייקרה אם סוף סוף מכבי תזכה בגביע הטוטו/מדינה/אליפות? אתם חושבים שאותם אוהדים לא יחזרו? שמכבי פ"ת לא תגרור אליה עוד אוהדים חדשים? אז בוקר טוב עולם, תתחילו להתעורר…כל תואר שווה הרבה יותר מכסף או תהילה, בסופו של יום אין דבר יותר טוב לאוהד מאשר לראות את קבוצתו זוכה בגביע, גם אם זה טורניר שכונתי לקבוצות נוער…

ליגת העל שלנו כהרגלה ממשיכה להיות מעניינת רק בהיבט של הטבלה, ולא במגרש. מכל משחקי השבת (ללא הגדולות) רק משחק אחד היה בקצב סביר (פ"ת נגד ק"ש), וכל השאר היה מרדימים יותר מהנאומים של אהוד אולמרט.

קחו למשל את חוליית ההגנה של הפועל באר שבע. במשחק מול הפועל פתח תקווה, הם נראו כאילו זוהי הפעם הראשונה שלהם על מגרש הכדורגל. וויליאם סוארז וחבריו המגוחכים סידרו לבדם לחלוצי הפועל פתח תקווה שלושה מצבים בטוחים לשער, שרק אחד מהם נוצל ע"י אפרים בוגלה. עם איך שסוארז וגארידו נראו על המגרש, בלמי ילדים ב' של הפועל באר שבע היו עושים עבודה טובה יותר.

נקודת האור

לשמחתי היכולת הבינונית של קבוצות הקטנות תשתפר עם הזמן. כי בעוד כמה שנים, שצעירים ישראליים כמו אדי גוטליב מעכו, אור פישביין מהפועל פתח תקווה, גדי קינדה מאשדוד, מרואן קבהא ממכבי פ"ת (ובלי להזכיר את תינוקות איווניר) יצברו ניסיון ובתקווה שלא יעזבו לפני כן לאירופה, אני בטוח שהליגה שלנו תגיע לרמות שעוד לא ראינו בארצנו הקטנה.

עד כה, כל צופי ליגת העל רואים עליונות ברורה של ישראלים על השחקנים הזרים. למרות שאני לא אוהד הפועל פ"ת, לראות את איבן גארידו לא מצליח להשיג את אור פישביין המהיר ממנו פי שבעתיים, זה תענוג גדול. שלא תבינו, אין אצלי אפילו טיפה אחת של שנאת זרים, אבל אחרי כל הלעג לכדורגל הישראלי, היה נחמד לראות שני חלוצים ישראלים מפ"ת עושים בית ספר לשני בלמים זרים מב"ש.

ראשל"צ- הפועל חיפה

שתי הקבוצות במצב קשה- זה ברור לכולם, אבל איך יכול להיות שהאוהדים, הבעלים והמאמנים של שתי הקבוצות לא מרוצים מהתיקו. יואב כץ אמר לאחר המשחק: "לא שיחקנו כמו קבוצה שנלחמת על חייה. האוהדים מקללים אותי ואוהדי ראשל"צ רוצים שאני אהיה הבעלים שלהם". אוהדי ראשל"צ קיללו גם הם את בעלי הקבוצה ותקפו את רכבו של ניסן יחזקאל. אז לפי תגובת שני הצדדים נראה שחלוקת נקודות בין שתי הקבוצות זהו פתרון הוגן.

לגבי האמירה של יואב כץ. נמאס שהאוהדים מקללים את בעלי הקבוצה, מה הם בכלל אשמים במצב הקבוצה. מצד שני, יואב אם אתה עושה טובה שאתה נשאר בהפועל חיפה, אז אתה יכול לעזוב, מספיק אנשים עשו "טובה" שהם חלק מהכדורגל הישראלי (מר פרננדז היקר).

לונדון אאוט, מנצ'סטר אין

בשנים האחרונות התרגלנו לפסגה לונדונית, כשרק מנצ'סטר יונייטד הנפלאה מפריעה לקבוצות מהבירה לשלוט בליגה הטובה בעולם.

השנה ספק אם נראה איזו לונדונית בשלישייה הראשונה, וכנראה שהאליפות תישאר במנצ'סטר. מישהו אמר סיטי?

בזמן שפרגי חגג 25 שנות הצלחה ביונייטד ב-0:1 דחוק על סנדרלנד, היריבה העירונית ניצחה 2:3 גדול את קווינס פארק ריינג'רס. מנצ'יני הצליח לחבר את אוסף הכישרונות לחבורה שתרוץ עד סוף השנה לכיוון האליפות, שרק אדם סקוטי אחד יוכל לעצור אותה- סיר אלכס פרגוסון.

הליגה המעניינת בעולם

על הכדורגל הטוב בעולם מתחרות ספרד ואנגליה, אבל את תואר הליגה האטרקטיבית בעולם הבונדסליגה לוקחת בהליכה.

אמנם באיירן מינכן ככל הנראה תיקח אליפות השנה (דורטמונד השנייה מחכה לה במחזור הבא), אבל הבונדסליגה מספקת לנו שערים בכמות הרצויה, אלופות מפתיעות, שחקנים צעירים, כדורגל תוסס, ואוהדים ססגוניים: זוג אוהדים שקיימו יחסי מין במגרש, הבובה של מנואל נוייר לפני המשחק מול שאלקה, אבל אתמול הגיע השיא עד כה. במשחק של באיירן מינכן נגד אוגסבורג, אוהד פרץ עירום למגרש, עשה תנועות מצחיקות לשחקנים וביצע כמה סלטות נחמדות.

 

*השתתף בכתיבת הטור – גיא ארדיטי

רגע אחרי תשעה באב, אנחנו שואלים – עד מתי שנאת אחים?למה לריב? להתווכח? למה לבחור ב"לחוד", כשהרבה יותר טוב ללכת "איחוד". במקום להיגרר לבתי משפט ולהוציא לכולנו את החשק מהספורט, אנחנו מציעים להפועל כפ"ס והפועל פ"ת להתאחד.

להתאחד, ולחלוק את המקום בליגת העל (וגם בלאומית), יש מקום לכולם!

וכדי לגרות את בלוטות הטעם, בואו תראו איזו פוטנציאל היה טומן בחובו איחוד שכזה, בעבר

שוערים:

אדיר שמיר (כפ"ס) – אם צריך לבחור שם לשוער, זה כנראה יהיה אדיר. מתחרה רק לסילביו לונג (ארוך) הרומני. תמיד נזכור שלכפ"ס הייתה קבוצה, היה לה גם שוער, עם מבנה גוף של שוערים בני ימינו, להבדיל מכל הגוצים שהסתובבו סביבו..

רפי כהן (פ"ת) – סוג של סיפור אגדה. הילד השקט והביישן שהגיע מאילת והפך לשוער ראשון,גבוה ואפור , האנתיזה לשוער המשוגע.  התקופה היפה והמוצלחת בקריירה שלו הייתה באורווה. שם הפך לשוער מוביל בישראל, משם הגיע לנבחרת, ואז באה ספרד. ושרף.

שי הס (פ"ת) –  שוער בינונימי בדיוק כמו הקבוצה שלו אותה תקופה. תרומתו הגדולה נרשמה דווקא בעולם הפרסום הפתח תקוואי  עת השתתף בקמפיין לרכישת דירות, ומשלטי חוצות בכל פינה חייך אלינו כשלצידו המשפט האלמותי – "דירה קונים ב…. כי שי הס לא מפספס! "

רוני ג'רבי- מותג של הפועל פתח תקווה בימים הפחות טובים שלה בשנות ה 80, בראש אני רואה אותו מבזבז זמן כל הזמן עם הכדור ביד, אבל אני בטוח מתבלבל בינו לבין אריה חביב.

עופר נוסובסקי-  יחסית למופעם היחסי בכדורגל הישראלי, יש הרבה שוערים אשכנזים, לא?

 

הגנה:

נח איינשטיין (כפ"ס)– דליל שיער, שעולה לנגוח ומבקיע, אם אני זוכר נכון את ידידנו משירים ושערים. שייך לזן נדיר שנקרא "הכדורגלן האשכנזי"….

תמיר בן חיים (כפ"ס) – היה לו גם אח, אופיר, אבל אנחנו נתעכב על תמיר, עם לוק של שימי תבורי ועם אופי שונה לגמרי, העביר את כל הקריירה בקבוצה, שאיתו ידעה רק ימים אפורים. בערוב ימיו כיהן כעוזר מאמן ומאמן זמני בירידה ולאחריה.

איתן בודניוק (פ"ת) – טוב, בודניוק. רק בשביל לגלגל את השם הזה על הלשון. בודניוק. עוגן,מנהיג,נשמה (ואני בכלל לא אוהד הפועל פתח תקווה), רק מהשם שלו מפחיד להתקרב אליו

גדעון סיימון(כפ"ס) – עיין ערך בודניוק, הלב של כפר סבא בשנות ה 80, אם אני לא טועה חתום לבדו על גביע לעיר בשער ניצחון בהארכה שלא שודר בערוץ אחד כי היה מבט..

גדי פולבר  – הרבה לפני שסהר הפך לשהר, פולבר שונה למרגון. למי זה עזר יותר? ימים יגידו. אותי כילד עם טרנזיסטור וטבלאות של שחקנים, זה בעיקר בלבל.

גיא גת (פ"ת) – כמה שחקנים בהיסטוריה הורחקו במשחק גמר גביע אחרי דקה? יש יותר מיתולוגי מזה? יש יותר מיתולוגי מהקללות של אברם על עובדיה בן יצחק מאותו דקה ועד עכשיו פחות או יותר? נטה לכסח ולהיפצע

אדורם קייסי (פ"ת) – מיתולוגי של אחת יכול להיות גם של השנייה, שהיא בעצם ראשונה? מראשוני העוברים לחיפה.

ניר אלון- תקווה ישראלית, היה אמור להיות ה-אבי כהן החדש, בלם שקט, רגוע גבוה ואיכותי שפרש בגלל גב בעייתי.  חולק עם יורם ארבל את הזכויות על המשפט  "ככה לא בונים חומה".

בני קוזושווילי- עוד אחד ששיחק פחות או יותר נצח, גאוות העם הגרוזי לפני שהפכו לגאורגיים…

תמיר נצר- כבר אמרנו שם יוצר מציאות, בלם גבוה ואפור, לפחות החתונה שלו הייתה נוצצת (הייתי שם!)

קשרים

מייקל יפה (כפ"ס) – מגיע לו בגלל השם (ובגלל שחלק קראו לו יופה) , הבלורית ויכולת לסובב בעיטות עונשין מ 20 מטר. אחד השחקנים המרשימים בתקופתו, לצערו נתקע כל חייו בקבוצה הבינונית של כפר סבא.

יוסי שושני – סוג של מנהיג סוג שנות ה80 תחילת 90. אחת הדמויות היותר מצולקות מהקרבות עם מכבי חיפה, כולל לפחות שער אחד חוקי שנפסל והכריע אליפות.

יוסי לוי – היה אמור להיות ממשיך דרכו של יוסי שושני. היה.לא היה אמור להיפצע כל הזמן.לא היה.

עוז איליה – לא יודע למה אבל עוז איליה גורם לי לחשוב על ארז חזן. גבוה. כהה. חבוש בברכיים. עושה את העבודה עם הרבה יותר כשרון ממה שנראה ברגע הראשון. שייך לתור הזהב, עוד קורבן תקופתי.

מיכאל זנדברג – קצת לפני שהוא הפך לאיתן אורבך של הכדורגל הוא היה שחקן ושחקן טוב בהפועל פ"ת פיזי, רגליים חזקות וסוג של כח מתפרץ. ואז שחר קנה אותו והוא צבע את השיער.

גאבור מרטון – את הסרט בשיער הוא הוסיף בימיו בהפועל. תאקלים ומסירות ארוכות היו לו גם בימים העליזים בפ"ת. ההונגרי הראשון בארץ, שהחזיק את החלק האחורי של הקישור והריץ קדימה עם מסירות ארוכות. אחד הזרים הטובים שהיו כאן .

כרמלו מישיש – בחיים לא היה פה זר צרפתי. צרפתי מעשנים ושותים תמיד היו. גול אחד לפנתאון מחצי מגרש.

דודי סטולפר (כפ"ס) – ג'ינג'י מחוטט שבימי השיא בכפ"ס הגיע לאולימפית ובימי השפל כבש במדי צפרירים.

אופיר קופל – מתחיל כלוחם, מסיים כקצב, התחיל כסמל בחיפה הפך למאוס, לשנוא ,  כנראה בגלל ההקפדה על השיער. דעך לאיטו לשומקום.

אלון חזן- אחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה, מוכשר ומלוכלך כאחד, זכור לי שער שלו בדקה ה 90 נגד מכבי ת"א , את הגול העדיף לחגוג בתנועות ידיים לעבר שער 11.

גיא לוי- אבא יו"ר שחקן בינוני בהרכב, אבא יו"ר מאמן צעיר בליגת העל, ראו הלוזונים כי טוב וחיקו זאת כמה שנים אחרי.

גיא שמיר- אבא בעלים שחקן חביב בהרכב, כמה קללות קיבל רק בגלל אביו, אפילו הוא בצורה לא ברורה הגיע למכבי ת"א.

אלי מחפוד- קטן קומה, טכני ומיתולוגי, שנים הוא שרד בקבוצה. הישגיו כמאמן קצת מנמיכים את יכולתו ככדורגלן.

חיים סירוטקין- זכור לי ממשחק בלתי נשכח נגד מכבי (3-3) אי שם בשנות ה 90, כל הקהל קרא לו חיים המלך, אז גיליתי את חיים סירוטקין, לא ממש פרח מאז.

וואליד באדיר- היפה בבאדיר שהוא יכול להיות מיתולוגי ב 3 קבוצות שונות, הקבוצה שנתנה לו במה והקפיצה אותו להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי (מכבי חיפה)

מנור חסן- ראובן עובד של שנות ה 90, כמה כשרון, כמה שפחות תפוקה.

אלון מאיה- נדמה לי שהיה קשר, יכול להיות מגן, בכל מקרה האיש עם הבלורית הנאה כיכב כמה שנים בקבוצה. שבר רגל או ברך או גם וגם ומאז לא חזר.

אלי אברבנל- בפתח תקווה היה כוכב על, קשר חלוץ, אחר כך כמות מופרזת של חמין, עבר לבני יהודה שם חוץ משוער שיחק בכל התפקידים.

יוסי רוזן- נמוך חזק עם בעיטות פגז. מחבר הספר מהפועל ת"א להכח ר"ג ב 5 צעדים.

ישראל פוגל- עוד כוכב אדיר בשנות ה 80, טכני בטירוף, שחקנים מהסוג של פעם, מי צריך הגנה, תן לעשות פאן.

 

חלוצים:

ניר לוין- באנגליה זה סוג של אגדה,  כאן זה סתם סיפור על בחור ממרמורק שמגיע לפ"ת , בלי הרבה טכניקה אבל עם המון נחישות ומבנה של טנק. היה חלק מהנבחרת האלמותית והלא מוצלחת של שנות ה 80'. בקריירת האימון לא נשארה הנחישות אבל העור, העור הפך לעבה כמו שריון של טנק..

מני בסון- התאום השחור של ניר לוין מינוס קריירת האימון.

דני ניראון- עם זיכרונות מסטלמך (שלא יכנס רק בגלל שאנחנו צעירים מדי) פתאום עוד שחקן שיודע לנגוח, חבל שחוץ מזה הוא לא ידע הרבה ונעלם מהתודעה מהר מדי. השחקן היחידי שזכה לשחק בליגה הדנית, בזכות אזרחות דנית. אזכור אותו לנצח בגלל השער שהבקיע לאחר מות אביו, רץ ליציע למקום הקבוע של אביו , ובכה. מיתולוגי.

מוטי קקון- לספרד יש את בוטרגניו, לנו יש את קקון, מזן החלוצים שהיה שחקן ליגה טוב אבל מעולם לא ממש הצליח בנבחרת. העיט הישראלי הצליח להסתכסך עם אוהדי בית"ר, שזיכו אותו בכינוי נחליאלי , בתגובה ניפנף בכנפיים וניקר את הדשא.

אלי יאני- אגדה, מסוג השחקנים שאתה שואל איפה הוא היום ואז מתעצב לשמוע אותו מפרשן באחת מתוכניות החיקוי של שירים ושערים.הצטיין בנגיחות אבל לא רק.

אורן מוחרר- זיכרון אחד יש לי מהאיש, הייתי במשחק בכפר סבא (נגד מכבי ת"א), כל המשחק הקהל הכפר סבאי קילל את שנהר המאמן "תכניס כבר את מוחררררררר", חלוץ די גמלוני אבל היו לו כמה שנים טובות בקבוצה.

יעקובו-  אגדה שהתחילה בכפ"ס, עם התחלה רעה וסוף מהסרטים.אם אני זוכר נכון שיחק שם בגיל 12, שזה בשפה היעקובית 25, כיכב שם שנה אחת ועבר לחיפה

יצחק מימוני  – באמת מתי מימוני הבקיע בדקה ה87 או ה 88? זה לא משנה. משנה שכל שנות ה80' גול של כפ"ס מגיע ממימוני. נמוך קומה, זריז וכישרון ללא הפסקה, בדמיון שלי הוא גבוה, חסון וחלק אינטגרלי מהגששים.

רונן הלל – המשלים של לוין. למרות שאני זוכר שערים דרמטיים בעברו. בערוב ימיו, איך לא, חלוץ של צפרירים.

טוטו תמוז – אגדה שהתחילה בפ"ת עם התחלה טובה, סוף לא ברור ואימא חורגת מוזרה. אבל תכל'ס עשה את הצעדים הראשונים כשחקן לגיטימי בפ"ת.

 

והנה ההרכב הראשון של הקבוצה המאוחדת:

רפי כהן, נח איינשטיין, איתן בודניוק,ניר אלון, בני קוזושווילי, יוסי שושני, מייקל יפה, אלון חזן, ישראל פוגל, ניר לוין, מוטי קקון

 

הרכב המילואים של הקבוצה המאוחדת:

אדיר שמיר, גיא גת, גדעון סיימון, אופיר בן חיים, אדורם קייסי, ואליד באדיר, אלי מחפוד, עוז איליה, יצחק מימוני, אלי יאני.