תגית: הומלס

במשך שלוש שנים אדם הומלס ישב שאותה פינת רחוב בעיירה קטנה בטקסס.

לא משנה מה היה מזג האוויר, הייתם יכולים למצוא אותו באותו מקום – לא משנה אם הייתה שמש לוהטת או שירד גשם שוטף.

"מישהו צריך לעשות משהו בנוגע לאיש הזה", אמרו לעצמם התושבים המקומיים שחלפו על פניו בנהיגה.

אבל אף אחד לא לקח את הזמן כדי לגלות מדוע האיש הזה יושב בדיוק באותו מקום יום אחרי יום. עד שאישה אחת בשם ג'ינג'ר ספראוס עצרה את המכונית שלה על ידו ופתחה את החלון.

היא גילתה שלהומלס יש שם – קוראים לו ויקטור הובארד והוא בן 32.

רוב האנשים הניחו בצדק שויקטור הוא הומלס, אבל מעטים ידעו שהוא סובל גם מבעיות נפשיות.

ג'ינג'ר שאלה את ויקטור מדוע הוא תמיד יושב באותה פינת רחוב.

והתשובה של ויקטור עמדה לשנות את החיים של שניהם לנצח…

ג'ינג'ר ספראוס היא אישה ואמא מטקסס. היא ובעלה, דין, מנהלים בית ספר לבישול.

כמו רוב התושבים בעיר וובסטר, ג'ינג'ר הבחינה באדם הומלס יושב באחד הצמתים בעיר.

לא משנה אם השמש זורחת או שיורד גשם, הוא ישב שם בכל יום במשך שלוש שנים.

"מישהו צריך לעשות משהו בנוגע אליו", שמעה ג'ינג'ר את חברות שלה…

יום אחד ג'ינג'ר נסעה לאיש, פתחה את חלון המכונית, והחלה לדבר איתו.

אז היא גילתה את הסיבה שוברת הלב בגינה ויקטור יושב באותה פינה במשך שלוש שנים.

ויקטור הובארד הוא בן 32. הוא סובל ממחלת נפש, הוא הומלס, וחי לבדו מאז שאמא שלו נטשה אותו לפני שלוש שנים.

פינת הרחוב הייתה המקום האחרון בו ויקטור ראה את אמא שלו, ואף אחד לא ראה אותה מאז.

ויקטור חיכה שם במשך שלוש שנים בתקווה שהיא תחזור אליו.

כששמעה את הסיפור, ג'ינג'ר מיד הרגישה חיבור לויקטור. וכשעונה התחלפה מסתיו לחורף, ג'ינג'ר דאגה לבריאות של ויקטור שישב שם בקור.

היא החלה לבקר את ויקטור בהפסקות הצהריים שלה. אחרי זמן מה, ג'יגנ'ר ובעלה הסכימו שויקטור יוכל לבוא לביתם מתי שהוא רוצה כדי שיוכל להיות במקום חם ולאכול ארוחה טובה.

אבל טוב הלב של ג'ינג'ר לא עצר שם.

במהלך שלושת החודשים הבאים, היא עזרה לויקטור לקבל טיפול פסיכיאטרי, היא הוציאה אותו מהרחוב, ונתנה לו עבודה במסעדה שלה.

ג'ינג'ר תיעדה את החיים והסיפור של ויקטור בעמוד הפייסבוק הזה.

העמוד צבר במהירות אלפי עוקבים. רבים מהם הושפעו מהסיפרו של ויקטור ותמכו בו בדרכים שונות.

מהר מאוד כל העיר עמדה מאחורי האיש עליו חלפו מדי יום עם המכונית שלהם.

אנשים תרמו בגדים ומוצרים שונים, והתרימו כסף על מנת שויקטור יוכל לקבל טיפול רפואי ובדיקות עיניים.

אנשים מכל המדינה תרמו מה שהם יכולים.

ויקטור העלה את המשקל אותו היה צריך וסוף וסוף יכל לראות כמו שצריך – ביותר מדרך אחת.

אבל הכי חשוב מהכל? בעזרת הסיפור של ויקטור, אנשים מכל ארצות הברית הפכו מודעים לכך שאנשים שאולי חשבו שמהווים מטרד הם בעצם אנשים טובים שבסה"כ מתקשים לשרוד בחיים.

אחרי שסיפור ההצלחה עשה כותרות בכל העולם, ג'ינג'ר יצרה קשר עם דוד של ויקטור.

הוא חי בצד השני של טקסס, ונסע כל הדרך כדי לפגוש את אחיינו לאחר שקרא על הסיפור שלו.

לאחרונה ויקטור גם התאחד עם אמא שלו.

"אני הולך ומדבר איתה ואני באמת מרגיש שהצלחתי להשיג משהו בחיים", אמר ויקטור.

שום דבר מזה לא היה קורה לולא ג'ינג'ר.

"היא הגיעה משום מקום והצילה אותי", אמר ויקטור.

אפילו ג'ינג'ר לקחה משהו מהמסע המדהים של ויקטור.

"הוא פשוט מעורר בי השראה. אם הוא יכול להיות כל כך אדיב, נחמד ומלא שמחת חיים אז גם אני יכולה", היא אמרה.

לפעמים כל מה שצריך זה אדם חברותי ונחוש כדי להתחיל סדרת אירועים מדהימה.

התרגשנו מאוד מסיפור ההצלחה הזה ואנו מקווים שהוא יתן השראה לאחרים לדאוג ולטפל באלו שאולי קצת יותר מתקשים בחיים.

בבקשה שתפו את הסיפור המדהים של ויקטור וג'ינג'ר עם החברים והמשפחה שלהם כדי שגם הם יוכלו להראות איך טוב לב ומעשים טובים יכולים לעשות שינוי בעולם.

נדיבות ואדיבות היא דבר מדבק, אך למרב ההצער לא כולם מבינים עד כמה זה נכון.

כשיש לכם יותר ממה שאתם צריכים, אל תבנו גדר גבוהה יותר – תבנו שולחן ארוך יותר.

הסיפור על מייקל פולינג והבן שלו קורי הוא סיפור על סולידריות, חום ואהבה – אבל אף אחד מאלה לא היה מתאפשר בלי מל קתרון ווד.

קראו את הסיפור למטה.

מייקל פולינג גר בעיר ספוקנה, בצפון מערב ארצות הברית. הוא גם אב יחידני לקורי בן ה 12.

כל החיים שלו, מייקל ניסה לספק לבן שלו את כל מה שהוא צריך ולגדל אותו בסביבה הכי טובה ובטוחה שאפשר – אך למרבה הצער, לגורל היו תכניות אחרות עבורם.

יום אחד, מייקל פוטר מעבודתו, ומהר מאוד לא הצליח לשלם את שכר הדירה. הם פונו מהדירה שלהם ונפלו למעגל אכזר של עוני.

האבא ובנו היו נואשים וחסרי אונים. בלי משפחה או חברים שיכולים לעזור ולתמוך בהם, הם חיפשו מקום לישון בו במקלטי מחוסרי הבית בעיר.

אבל אף אחד מארגוני הרווחה בעיר לא הצליח לסדר להם חדר.

אז מייקל פנה למקום היחידי בו הרגיש בטוח – היער. כמעט ולא היה להם מזון, ואבא היה שבור – איך הוא יכול לשלוח את הבן שלו לבית הספר על בטן ריקה?

מדי פעם הם הצליחו למצוא מקום לישון באחד המקלטים אבל בדרך כלל נאלצנו לישון בחדרים שונים.

מייקל ניסה לשמור על מצב רוח מרומם, אבל הבן שלו לא הבין למה אף אחד לא עוזר להם.

"הבן שלי כל הזמן אמר לי, 'למה אף אחד לא אוהב אותנו?'" אמר האבא.

מייקל היה מודע לארגון בעיר שעוזר להומלסים למצוא דירות, אבל רשימת ההמתנה הייתה ארוכה.

אחרי שנלחם במשך חודשים, מייקל כבר היה מוכן לוותר.

וזה היה הרגע שמל וודס הופיעה בחייהם.

היא שמעה על הסיפור של האבא והבן שגרים ביערות ואיתרה אותם.

מל, שמנהלת עסק קטן בעיר, ידעה שהיא רוצה לעזור ולעשות שינוי בחייהם.

שש שנים מוקדם יותר, בעלה קווין מת באופן פתאומי ממחלה. מאז, היא גרה עם שלושת הילדים שלה והכלב של המשפחה, מוזס.

כשמל שמעה על הגורל הקשה של מייקל וקורי, היא חשפה איזה לב גדול יש לה.

במקרה היה לה חדר פנוי לשניים בבית שלה, ואחרי שפגשה את האבא והבן, היא הציעה להם לגור בבית שלה עד שמייקל ימצא עבודה.

רבים חשבו שמל משוגעת על שהיא נותנת לאדם הומלס זר לגור בבית שלה, אבל אחרי  שבעלה נפטר, מל לא פחדה מכלום.

עזרה לזולת הייתה הדרך שלה להחלים.

"אני חושבת שזה צריך להיות טבעי (לעזור לאחרים)", היא אומרת.

הודות להזמנה הנדיבה של מל, קורי יכל סוף סוף ללכת לבית ספר באופן קבוע – ובלי להיות רעב.

"קורי סוף סוף יוכל להיות ילד שוב", אמר מייקל.

הודות ליציבות החדשה בחייו, מייקל קיבל זריקת אנרגיה והביטחון העצמי חזר אליו, והוא עובד קשה בחיפוש אחר עבודה חדשה. איזה כיף לשמוע!

לפעמים נראה שאלו שאיבדו הכי הרבה, יש להם הכי הרבה לתת.

המחווה הנדיבה והנפלאה של מל שינתה את חייהם של מייקל וקורי – וטוב הלב שלה הוא משהו שכולם צריכים לקבל ממנו השראה.

בבקשה שתפו את הסיפור המרגש אם אתם מסכימים שיותר אנשים צריכים לתמוך באלו שעוברים תקופה קשה.

במרץ 2016, אדם הומלס נכנס לבית הקפה של אבי (abbi) במיניאפוליס, מינסוטה.

הוא הסתכל לתוך עיניה של הבעלים, ססיה, והתחנן לכסף.

"מדוע אין לך עבודה?" ענתה ססיה. "אתה יודע ששום דבר לא ניתן לי בחינם, נכון?".

האיש, מרכוס, אמר לססיה שאין דבר שהוא רוצה יותר מעבודה.

אבל בגלל שישב בעבר בכלא, אף אחד לא מוכן להעסיק אותו.

אבל במקום לגרש את מרכוס מהמקום, ססיה החליטה לעשות משהו שכולנו יכולים לקבל ממנו השראה…

ססיה אביגייל היא הבעלים של 'בית הקפה של אבי' במיניאפוליס.

במשך תקופה ארוכה היא נלחמה ועבדה קשה כדי שבית הקפה לא יסגר, וזה היה קרב לא קל.

אבל הכל השתנה לפני שנתיים כאשר אדם הומלס, מרכוס, נכנס לבית הקפה וביקש כסף.

ססיה לא יכלה שלא לרחם עליו, אך לא היה לה כסף לתת לו.

היא בעצמה הייתה מרוששת, עמוסה בעבודה והרוויחה מעט מאוד. אבל היא כן הייתה זקוקה לעזרה.

"באותו היום לא היו לי מספיק עובדים", כתבה ססיה בפייסבוק.

"אז שאלתי אותו: 'אתה רוצה לעבוד? יש לי עבודה בשבילך!'".

"העיניים שלו נפקחו לרווחה והחיוך שלו עשה לי את היום".

"כמובן, אני אעשה הכל בשביל קצת אוכל", אמר מרכוס.

במשך שבועיים, מרכוס הגיע בזמן ועשה את העבודה שלו, עזר לפנות את השולחנות ולשטוף כלים.

"ברגע שאני משלמת לו נחשו מה הוא עושה? הוא קונה אוכל מהמסעדה שלי (הוא מחליט לשלם) בגלל שזה גורם לו להרגיש טוב!", כתבה ססיה.

מרכוס הוא אדם חדש ואחר לגמרי עכשיו אחרי שמצא את הביטחון וההערכה העצמית שלו שוב.

יום אחד, ססיה ראתה אותו קונה כריך ונותן אותו לאישה הומלסית.

"תעשו משהו נחמד עבור מישהו היום ואל תשפטו אותו רק בגלל שהוא בחוץ מבקש כסף. אנחנו לא יודעים מה הסיטואציה שלו, יש כאלו שמגיעה להם הזדמנות נוספת", כתבה ססיה בפייסבוק.

שתפו את הסיפור מעורר ההשראה הזה בפייסבוק אם אתם חושבים שמגיעה לאנשים הזדמנות נוספת בחיים!

כאשר אנו עומדים מול אדם במצוקה, יש לנו שתי אפשרויות. למלמל משהו לא נחמד ולהתרחק ממנו, או לעזור. זה באמת אחד מהשניים.

יש כמובן נטייה לעזור לאנשים שאנו מכירים היטב, כמו משפחה או חברים ק רובים. אבל כשזה מגיע לאנשים זרים, והומלסים באופן ספציפי, לפעמים אנו מרגישים פחות מחויבים.

אולי אנחנו מפחדים, אולי אנו חושבים שמישהו אחר יעזור להם במקומנו, אולי אנחנו לא באמת חושבים שהם זקוקים לעזרה או שישתמשו בעזרה שלנו לדברים רעים כמו אלכוהול או סמים. לא משנה מה הסיבה, אנשים הומלסים הם מהאנשים הפגיעים ביותר שיש – והם בהחלט יכולים להשתמש בעזרה שהם מקבלים.

ונראה שעובד צעיר של בורגר קינג בשם מתיו רסנדז, מבין זאת היטב.

מתיו היה בעבודה ערב אחד כאשר אדם הומלס נכנס פנימה. זה לא היה מראה חריג עבור מתיו, לשרת הומלס במסעדה, אבל לאיש הזה הייתה שאלה לא רגילה.

האיש המוזנח ניגש לדלפק ושאל, "מה אני יכול לקבל תמורת 50 סנט?".

כשמתיו שמע את השאלה, היו לו שתי אופציות. לענות תשובה מציאותית: "כלום" – 50 סנט לא היו קונים לאיש אפילו את המנה הכי קטנה בתפריט. אבל זו לא הייתה תשובה שמתיו בחר לענות.

אקט של נדיבות

מתיו בחר את הארוחה הכי גדולה בתפריט – ושילם עליה מהכיס שלו.

הסיפור יכל להיגמר שם, אבל סועדת שהייתה במקום הייתה עדה למחווה טובת הלב של מתיו והחליטה להעביר את זה הלאה…ולתת למתיו טיפ של 100$!

אחרי ששמעה מה קרה באותו יום, אמו של מתיו, מישל רסנדז, הייתה גאה מאוד בבנה. מאוחר יותר היא החליטה לכתוב בפייסבוק על מה שקרה.

"רגע של אמא גאה!! מתיו עבד הערב ואדם הומלס נכנס למסעדה עם 50 סנט ושאל אם יש משהו בתפריט שהוא יכול לקנות. מתיו שאל אותו מה הוא היה מזמין אם היה יכול לבחור מה שהוא רוצה, והאיש אמר שכל דבר היה עוזר לרעב שלו. אז מתיו בחר ארוחה גדולה והשתמש בכרטיס האשראי שלו כדי לשלם על הארוחה של ההומלס. הוא נתן לו את הקבלה ואמר לו להירגע ולשבת בנחת ליד שולחן. הסיפור היה יכול להיגמר שם וזה היה סוף טוב, אבל מסתבר שאישה אחת צפתה בבן שלי בזמן המעשה הטוב שעשה. לא רק שהיא כתבה לחברה כדי ליידע אותם על העובד האכפתי וטוב הלב שעובד עבורם, אלא היא גם נתנה לבן שלי טיפ נדיב ביותרת! כל כך גאה להיות אמא שלו ואני יכולה לטפוח לעצמי על השכם בידיעה ששיחקתי תפקיד מרכזי בחינוך וגידול של הבחור הצעיר הזה עם הלב הענק.

יתכן ואם זה היה עובד אחר הוא היה אומר לאיש ההומלס לצאת מהמסעדה בלי שהוא אכל דבר. אך מתיו הוא בהחלט לא אחד מהאנשים האלה. הוא אדם צעיר ויוצא דופן שרוצה לשנות את הדרך בה מתייחסים להומלסים ואנשים נזקקים והוא קיבל תגמול על כך".

צפו בפוסט המקורי למטה:

עכשיו לזה קוראים קארמה! אנו בהחלט מאמינים שכאשר אתם עושים מעשה טוב, אתם תקבלו עבורו תגמול בשלב כזה או אחר. בואו נשתף את הסיפור הזה כדי להזכיר את זה לכולם וכדי לעשות כבוד למתיו על המחווה הנפלאה שלו!

מאז שיוטיוב עלה לאוויר ראינו ניסויים חברתיים רבים בזכות הסיקור הנרחב להם הם זוכים מסביב לעולם. 

זה דבר נפלא כאנשים יכולים להיכנס לאתר וידאו כדי למצוא פתרונות לבעיות הכי פשוטות, ובסופו של דבר אתם יכולים להצליח במשהו שנכשלתם בו בעבר מאות פעמים.

בסרטון למטה הם עורכים ניסוי חברתי עם הומלסים, כל מה שהם רצו לדעת זה האם ההומלסים יחלקו איתם את המעט שיש להם, ולהפתעתם התגובות שהם קיבלו היו מעבר לכל מה שהם דמיינו.

למרות שזו בעיה גדולה שאנשים רבים רוצים לתקן אותה, 'הומלסיות' נותרה בעיה גדולה בכל רחבי העולם, ובמיוחד בארצות הברית.

יותר מכך, לפי המחלקה לענייני חיילים משוחררים בארצות הברית, 23% מאוכלסיית ההומלסים הם חיילים משוחררים שסיכנו את חייהם בזמן השירות הצבאי.

ג'ורג' סילבי הוא אחד מאלפי החיילים המשוחררים ששירתו בויאטנם שחזרו הביתה והתקשרו להתרגל לחיים שאחרי.

ג'ורג' הציב עצמו בפינת רחוב, והחזיק שלט גדול שקיווה שיגרום לאנשים להיות סימפתיים למצב שלו. הוא לא היה מעוניין בנדבות, הוא לא ביקש כסף בחינם. מה שהוא רצה זו דרך לקיים את עצמו, עבודה שתעזור לו לחזור לעצמו…

ג'ורג' החזיק איתו ערימה של קורות חיים, ושמח לתת את קורות החיים לכל אחד שחיפש עובד חרוץ.

כפי שאמר לחדשות CBS: "אני יודע שברגע שאקבל את ההזדמנות, אני אוכל להרוויח הרבה כסף במהירות".

אז, יום אחד, ג'ורג' קיבל את ההזדמנות שהיה צריך. אישה חלפה במקום והבחינה בשלט והחליטה לפתוח איתו בשיחה. היא התרשמה מאוד מהמוטיבציה והאמביציה שלו שהיא שיתפה את הסיפור ברשתות החברתיות, יחד עם בקשה לעזור לו למצוא עבודה.

"אנחנו נמצא לך עבודה", היא אמרה לג'ורג'. "אני אוודא שזה יקרה".

למרבה המזל, מספר שעות אחר כך, ג'ורג' קיבל שיחת טלפון מפתיעה. עזרה הייתה בדרך.

לפי חדשות CBS, ג'ורג' אפילו הגיע מוקדם למשמרת הראשונה שלו, אפילו לפני המנהלת. הבוסית החדשה שלו, סאמר גונזלס, נדהמה מהגישה שלו.

"הוא מיד לבש את החולצה שלו והחל בעבודה. הוא בחור נפלא", אמרה גונזלס.

זה משמח אותנו לראות את ההתלהבות הטבעית שלו רק מלהתפרנס. אם כולם היו ניגשים לחיים עם אותו אושר כמו ג'ורג', אין ספק שהיינו חיים במקום שמח יותר.

אם גם אתם חייכתם מהסיפור הזה, אז שתפו את הכתבה כדי שהסיפור מעורר ההשראה של ג'ורג' יגיע לכמה שיותר אנשים. 

דמיינו לעצמכם שאין לכם מקום לגור, ישנים בציבור ואז נופל עליכם המזל מהשמיים ואתם מתעוררים עם הרבה כסף בתיק שלכם.

אתם יכולים לקנות לעצמכם אוכל ומיני טובין, וזה בדיוק מה שההומלס הזה עשה. אבל מה שהוא עשה לאחר מכן זה מה שהדהים אותנו ואת כולם.

מדהים לראות שדווקא אלו שאין להם כלום, נותנים הכי הרבה.

ריימונדו ארודה סובריניו חי באנונימיות במשך 35 שנים, הוא היה בסך הכל פרצוף נוסף מאלפי האנשים שיוצרים את קהילת ההומלסים של ברזיל.

בכל יום, הוא השתמש בכל נייר שיכל למצוא והוציא החוצה את כישוריו בתור משורר ופילוסוף. הוא ישב באותה הנקודה בכל יום, ה'אי' שלו, כפי שהוא קרא לזה, ובכל יום אנשים חלפו על פניו ללא התייחסות. עובר העולם, הוא היה בסך הכל הומלס זקן ומלוכלך שתופס מקום ברחוב.

בחלומות הכי מטורפים שלו, הוא חלם שאולי יום אחד יזכרו את המילים שלו, אולי הם יפורסמו, אבל עמוק בפנים הוא ידע שסביר להניח שאף אחד לעולם לא יקרא אותם. ואז, יום אחד, באביב 2011, משהו קרה ששינה את חייו לנצח.

אישה צעירה בשם שאלה מונטיירו הבחינה בו והתיידדה איתו. בכל יום היא עצרה לידו, דיברה איתו, ויום אחד ריימונדו נתן לה את השירים שלו. היא החליטה לפתוח עבורו עמוד פייסבוק כדי שהשירים שלו ישותפו עם אחרים. מה שקרה אחר היה הוא לא פחות מנס. צפו בסרטון למטה כדי לצפות בסיפור המדהים.

להיות הומלס יכול להיות מפחיד ומייאש. אתה לעולם לא יודע מתי תישן או מאיפה תגיע הארוחה הבאה, ובכל יום אתה חשוף לשיפוטיות של אנשים שלא מבינים את הסיטואציה שלך ומסרבים לעזור.

אך לפיצריה אחת בפילדלפיה, ארצות הברית, יש תכנית ייחודית שנועדה לעזור לאחרים – תכנית שהחלה בקטן אבל עכשיו משנה את פני העיר כולה.

כל מה שצריך זו מחווה קטנה כדי להשפיע רבות על חיים של מישהו אחר! לכולם מגיע הזכות הבסיסית של מזון וגג מעל הראש, אז כולנו תקווה שבעתיד נראה יותר ויותר תכניות כאלה. כן, גם בישראל.