תגית: דרור קשטן

היכולת הלא מרשימה של הפועל תל אביב עלתה לה באיבוד נקודות/ אחד סבע נקודת אור בליגה בינונית/ הליגה הספרדית חוזרת למקורות/ באיירן ללא מתחרות/ ופאריס סן ז'רמן מתחברת. סוף שבוע שדוגל ביופי ולא נותן לכדורגל לשקר לנו

היכולת של ליגת העל העונה דיי מזוויעה. מוליכת הטבלה שמגרדת ניצחונות, כשגם יריבותיה הגדולות הן לא אטרקציות גדולות. מעבר הלגיונרים שבינתיים לא מפסיקים להרשית, הוריד את רמתה של ליגת לוזון הרבה מתחת למקום השישי באירופה. ליגת העל צריכה זריקת מרץ חדשה, אולי השנה החדשה תביא עימה את הבשורה.

אין בלופים בכדורגל

הפועל תל אביב לא מרשימה, וכפי שכבר כתבתי, כי הטבלה מעט משקרת. קשטן יכול לבוא ולומר שגזלו לו שער חוקי (אכן כך), אך קבוצה שמתיימרת לזכות באליפות לא יכולה להציג בחמישה מתוך ששה מחזורים יכולת כה דלה. יהיו כאלו שיאמרו תנו להם זמן להתחבר, ונכון, בל נשכח כי עזבו אותה השחקנים המובילים, אך עושה הרושם כי בניית הקבוצה הייתה קלוקלת לגמרי. אין שטף, למרות השענות על שיטה כביכול התקפית. לאורמוש יש כישרון, אך לא בטוח שהוא זה שיניע את תמוז ודמארי, וכאשר אבוטבול לא פתח טוב את העונה, עבאס בינוני, ואיגייבור אדיש, אי אפשר היה לחשוב שהבלוף הזה לא יתפוצץ מתישהו. האמת, זה עוד לא שיאו של הפיצוץ.

סבע-בה

בין כל הרמה הלא מרשימה הזו, אי אפשר שלא להריע לאחמד סבע, וגם להצטער על העובדה כי התגלה בגיל מאוחר. החלוץ של מכבי נתניה הוא אימתני, חזק וגם חכם. ראובן עטר מציג מסביבו את השחקנים הטכניים ביניהם נחום, מוגרבי ועזרא, וסבע משמש כפיבוט ומוציא לפועל. בעונה כה חלשה, לא בטוח שזה לא יספיק לצמרת הגבוהה. אם ידעו לשמור גם על הקופסה, הכל יהיה סבבה.

בחזרה למקורות

הריסוק השנתי של אתלטיקו מדריד חזר על עצמו, ברצלונה כנראה גורמת לחבורה של הקולצ'ונרוס לאבד כל אמונה ודרך. מסי עצום, והגשם שטף יחד עם משחקה של בארסה אמש, אבל כשאתלטיקו משחקת לרגליה, הכל נראה קלי קלות. אולי בשנה הבאה. גם ריאל מדריד מוכיחה כי כשהיא לוחצת על הגז באמת, ההכרזות על חזרתה של התחרות בספרד מוקדמות לגמרי.

הגזע העליון

באיירן מינכן ללא מתחרות. רמיסה קלילה של 0-3 על לברקוזן השאפתנית, הוכיחה למי שעוד תהה, השנה אין לה מתחרות, לפחות בגזרה המקומית. דורטמונד מתקשה ומנצחת בקושי, ברמן לא יציבה, שאלקה אמנם טובה, אבל לא בכדי לדגדג את היינקס וחניכיו. הליגה הגרמנית סגורה השנה, תאמינו לי. בואו נסגור על שנה לבאיירן, שנה לשאר, הולך?

מחוברים

סוף סוף זה הגיע. פאריס סן ז'רמן הגיע למשחק חוץ קשה במונפלייה המוליכה, והצליחה להרשים עם 0-3 גם היא. פאסטורה הוא כוכב בחסד עליון, ובטח בליגה הזו, וכשהצוות המסייע שלו הולך ומתחבר, עושה הרושם שבמקרה שלה זה באמת היה עניין של חיבור, והרי אין כמו רגע שיא בכדי להוכיח זאת. עם לוגאנו וחזרתו של סאקו גם מרכז הגנה עולמי יהיה לה, ובעיר האורות אפשר להתחיל להדליק אותם, אם כי עדיין לא לצחצח את שדרות השאנז אליזה, אולי בעוד שבוע נגד ליון.

פיצוחים בע"מ

גם אברטון הגיעה להסתגר ב"סיטי אוף מנצ'סטר" מול חבורת הכסף של מנצ'יני. הוא ידע לשלוף מהספסל את המחליפים המתאימים, כאשר דז'קו במשחק לא טוב, ולמרות שאברטון התחפשה לרגע להפועל חיפה ובקושי עברה את החצי, באלוטלי ומילנר הם המושיעים הזמניים. צורת המשחק הלוחצת של הסיטי ידעה להתמודד עם בונקר מתמיד, קשטן, הבט, כך עושים זאת.

עוד סוף שבוע הסתיים לו. היה מעניין, אך גם מאכזב. ליגת העל חלשה, בספרד אי אפשר לבנות על תחרות, וכך גם בגרמניה. למה נוצר הכדורגל אם לא להפתעות? אולי היום בבאר שבע?

הפועל ת"א בראש הטבלה הרבה בזכות ההגרלה וצריכה להיזהר, האקס שלה, ערן זהבי, נהנה ממאמן צעיר ורעב, אינטר שוב בוחרת רע, ואתלטיקו מדריד וולנסיה מנסות לומר משהו אחר מבארסה וריאל. מחזור אמצע השבוע ברחבי אירופה הביא עימו כמה מסקנות

את הכותרות במחזור אמצע השבוע בליגת העל גנבו להן עירוני רמה"ש ובני סכנין לאחר שגברו בהתאמה על מכבי ת"א ומכבי חיפה. הפועל ת"א נהנית מפתיחת עונה טובה מבחינת תוצאות, אך היכולת, אוי היכולת. וגם באירופה חווינו שירים ושערים מעניינים יותר ומעניינים פחות.

בלומפילד זה הבית

הפועל ת"א היא מובילת הטבלה החדשה בעקבות מחזור אמש. 13 מ-15 נק' היא צברה, ועם כל שלל הביקורות כלפי דרור קשטן, הקבוצה משיגה תוצאות לעת עתה. ועדיין, היכולת רחוקה מלשכנע, וגם קבוצה פצועה כמו הפועל ב"ש, הביכה לא פעם את ההגנה האדומה. קבוצה טובה ובריאה יותר הייתה נהנית מההפקר. וגם בהתקפה, החלוצים באים יותר מידי לאחור, ואין משחק שוטף. אז נכון, המחזור הוא רק החמישי, אך על הפועל לזכור כי ארבעה מחמשת משחקיה התקיימו בבלומפילד כאשר גם איבוד הנקודות היחיד עד כה, נגד בני יהודה, התרחש במגרש הביתי. בשביל אליפות צריך הרבה מעבר ליכולת הנוכחית, השאלה היא איך מפיקים רצף ושטף מהסגל הזה?

אכלו ק"ש

עירוני קריית שמונה לאחר עונה בצמרת הטבלה, איבדה משהו מכוחה. אין לדעת אם זה חוסר תאבון מצד חניכיו של רן בן שמעון, אך כל הכוכבים מאשתקד בראשותם של עדי אלישע ואדריאן רוצ'ט לא מצליחים לשחזר במאום את יכולתם. אם רוצים בקבוצה מהצפון להתברג בחלק העליון, הם יצטרכו להתאפס על עצמם במהרה, ולחזור לפחות לרעב שאפיין אותם מהעונה החולפת.

הבשורה?

תחילת העונה בליגה הספרדית מאופיינת לכאורה בצמצום פערים בין ברצלונה וריאל לשאר החברות לצמרת, ואני לא מדבר על אוססונה שחטפה שמינייה מבארסה. אתלטיקו מדריד עם פלקאו כמפציץ נראית טוב אחרי מחזורי פתיחה מגומגמים, וגם ולנסיה של אונאיי אמרי השאפתן נבנית נכון, ובל נשכח את מלאגה שקוצרת תוצאות עד כה ונדבקת לפסגה. ועדיין עוד מוקדם להכריז על מהפך או צמצום פערים אמיתי. גם אמש נהנתה ולנסיה מהיעדר מגן ימני טבעי של בארסה, והעובדה שאריק אבידל, כך תחושתי, יחווה עונה חלשה למדי, כך שאין להסיק מסקנות מהירות. לגבי ריאל מדריד ומוריניו, ייתכן כי למדו להתגונן נגדן, הקבוצות מגיעות מוכנות, אך כאשר יפתח הסכר של כריסטיאנו רונאלדו, לא בטוח שיהיה מי שיעצור אותו. ובינתיים מי אנחנו שנלין על תחרות? אתלטיקו מדריד, ולנסיה, מלאגה, סביליה ובטיס, איזו צמרת כיפית!

גביע הדוויס

לאחר עשרות פיטורים וחוסר שקט, נראה כ מאוריציו זאמפאריני קיבל סוף סוף החלטה נכונה. דוויס מאנגיה, מאמן צעיר שהגיע מהנוער המקומי, נראה כאיש המתאים להוליך את פאלרמו של העונה. החיבור של השחקנים למאמן הצעיר, המשחק התוסס וגם הרוטציה, הם המצרך שלא היה שם בעונה האחרונה. ערן זהבי יוכל רק ליהנות ממאמנו החדש, ומלמידה מהאייקון, פאבריציו מיקולי, כאשר את הספתח האדיר הוא חווה כבר אמש. דוויס מאנגיה וזהבי, זה שילוב לגביע הדוויס.

שוב אותו הצליל

זה היה באוויר ואמש קיבלנו את החותמת, ג'יאן פיירו גאספריני כבר לא מאמנה של אינטר. חוסר חיבור משווע ובעיקר חוסר אמון מצידם של שחקניו, הוביל לתוצאות כושלות שבשיאן ההפסד לטרבזונספור בליגת האלופות, וההפסד המביך עוד יותר לנובארה הקטנה. אבל שוב עושה הרושם כי מוראטי לא ידע לאן ללכת, קלאודיו ראניירי, עוד אחד מאותם המאמנים המוערכים יתר על המידה, הוא המאמן הבא של ה"נרואזורי". ראניירי למרות המון ניסיון אינו המאמן שיוציא מאינטר משהו אחר, אולי בתחילת הדרך, אך בשביל בנייה לטווח ארוך, כפי שמכוונים שם, היה עדיף למנות מאמן צעיר, ושמות שהיו באים, לא חסרים. הרגשתי היא כי גם ראניירי לא ירומם את מצב רוחם של יושבי ה"סן סירו" הכחולים-שחורים.

מונופול – YEAH

המרענן הרשמי בפתיחת העונה בצרפת זוהי מונפלייה. החבורה של רנה ג'יראר, בעברו מאמן הנבחרת הצעירה של צרפת, נראית פשוט מצוין, ולאור חוסר היציבות של מארסיי, ליון וחברות הצמרת, עושה הרושם כי דווקא היא זו שתקרא תיגר על פ.ס.ז' כשזו תתייצב לה. מארקו אסטרדה, הצ'יליאני הנהדר, וגם החלוץ, אוליבייה ג'ירו, הם מניות בעלייה, והקהל של הקבוצה הצנועה שרק חזרה לליגה הבכירה לפני שנתיים, יכול לפנטז על הימים הורודים של אריק קאנטונה, לורן בלאן וקרלוס ואלדרמה.

יאללה עכשיו הפנים למחזור סוף השבוע. הפועל חיפה תבוא להקשות על האדומים בבלומפילד, מכבי חיפה תקבל את רמה"ש בכושר טוב, וב"ש תנסה להכניס את מכבי ת"א למיני משבר. ובספרד אתלטיקו מדריד תנסה לתת מימוש להצהרת הצמצום.

באמת קיוויתי.

אני לא אשקר לכם, כמו כל אוהד הפועל, גם לי היו שנתיים לא מציאותיות. התרגלתי למשחקים עם גולים, התרגלתי להביס קבוצות, הגעתי לבלומפילד כל שבת עם התחושה שאנחנו הולכים לפרק – ולא כמו שעלי מוהר ז"ל היה אומר – לפרק 0:1 אלא לנצח בסטייל, בגולים כבר לא קפצתי התחבקתי וחגגתי, פשוט נתנו כמה כיפים, חיבוקים של לצאת ידי חובה, וממשיכים הלאה, מי ישים את הגול הבא.

אני לא אכחיש, היה כיף. אבל נגמר.

ונגמר לא כי רצינו, נגמר כי ככה הוחלט. אין ספק, שטוב שכך, דור שלם של אוהדי הפועל שגדל על ברכי קבוצת גוטמן בשנים האחרונות, חונך לתחושה שאוהדי הפועל ותיקים יותר לא מכירים. לכעס על מסירה שלא נמסרת טוב, לבעיטה רעה, לאיבוד כדור, על כל מהלך לא נכון – אתה שומע את הקהל, גם אם הוא לא מקלל, אי אפשר שלא לשמוע את הרחש מסביב. איבדנו סבלנות מהר, מהר מדי אבל גם איבדנו באיזשהו מקום את הקבוצה שלנו. אין שחקן אחד שכיף לנו להזדהות איתו, שאנחנו רוצים בהצלחתו כאילו הוא היה ההוא שיושב לידינו ביציע. וזה לא חייב להיות שחקן בית, אבל זה חייב להיות שחקן שרץ גם כשהדקה היא 90, והקבוצה מפסידה, ראה ערך איתי שכטר.

במשחק מול ראפיד, ראינו קבוצה שלא רוצה מספיק, שלא משחקת בשביל אף אחד. שלא משחקת בשביל הקהל שלה, ובמיוחד שלא משחקת בשביל המאמן שלה, ואיך אפשר להאשים אותה? אצטדיון חצי ריק באירופה (כי התרגלנו לטוב), צעקות כבר במחצית, והכי נורא – מאמן שאיבד את הצפון. לא בגלל החילופים הנוראיים, וההצבה היותר מהזויה של פרנסמן ( לא רציתם אותי כבלם – אני אראה לכם איך לשחק מגן שמאלי בלי רגל שמאל וטכניקה). לא בגלל שהוא לא יודע להחליף שחקנים לא טובים, אלא רק להחליף את החילופים שהוא קבע מראש לפני המשחק. שחקנים יודעים שהם יכולים להיות חלשים, וימשיכו לשחק. שי אבוטבול, סמל אדום – התקווה של אוהדי הפועל לשחקן שאפשר להיות לצידו בכל עת, נראה כאילו השדרוג הכספי שכל כך העיק לו תקופה ארוכה, יושב לו על הרגליים עכשיו. זה לא אותו שי שפתח את העונה, זה לא אותו רצון להוכיח, וזאת לא אותה תקווה להיות השחקן שמוביל את הפועל להצלחות.

אני באמת קיוויתי. רציתי, התפללתי, שיקרתי לעצמי ולאחרים כשאמרו לי שקשטן חזר, אמרתי, זה לא אותו קשטן. הוא נרגע, הוא יעשה סדר במועדון, זה בדיוק מה שצריך. אבל קשטן באמת השתנה.

הוא הפך ממאמן עם עקרונות ומשמעת, למאמן עם תחושת רדיפה. כולם רוצים ברעתו ובגנותו, הדור הצעיר כועס כי הפועל נראית רע? הוא צריך ללמוד דרך ארץ וללמוד איך להתנהג. הפסדנו באירופה 3 משחקים מתוך 5? זה בסדר, שיחקנו טוב, העיקר שאני לא טעיתי. קשטן הפך להיות מערכת משומנת של אדם אחד, שמפיל אחריות על כל הסביבה.

דרור יקר, כהברחת פאקטים ואלכוהול מהדיוטי – לא היה אכפת לנו. שלקחת לאבוקסיס את התפקיד ,בן הטיפוחים שלך בלי להתנהג במינימום נימוס ולהרים לו טלפון, לא היה אכפת לי. כשהשתלחת בכל כלי תקשורת ובכל מי שרק שאל שאלה שלא הייתה בדיוק מה שאתה רוצה לענות עליו – לא היה אכפת לי.

אבל שזה פוגע בקבוצה שלי – אני רוצה שתפסיק. קצת כבוד לעצמך ולמקצוע. או שאתה רוצה את סלים, או שלא. או שאתה מראה קצת משמעת ואחריות, ומנסה לעשות מהקבוצה הזאת משהו מיוחד (ואפשר לעשות ממנה), או שתוותר, תקח ת'ביואיק ותלך הביתה. אין סיטואציה ששחקן מרגיש בנוח לקבל אדום מזעזע 20 דקות אחרי שהוא נכנס, ולדעת שהוא יפתח ביום ראשון במשחק הבא. פה צריך לשים סטופ, ולהגיד די. אביחי לא צריך לראות דשא הרבה זמן, שי צריך לנוח קצת בצד, דמארי צריך להבין לאיפה הוא הגיע, וטוטו צריך לדעת שיש עוד אנשים לידו, ושכדורגל זה משחק קבוצתי, עם חברים.

אז אני מבקש דרור, בגלל שאני יודע, שהדבר היחיד שהפך להיות חשוב בשבילך זה הכסף, ואתה לא יכול לשדר לשחקנים אחרת, שתלך. במקום להחזיר אותנו 10 שנים אחורה, שכבר בתחילת האלפיים מיצינו את היחסים בינינו, תעזוב עכשיו, שגם לנו וגם לך יש עוד את הכבוד שנשאר.

שתבין שאנחנו בסך הכל רוצים לראות כדורגל, ולאהוב את הקבוצה שלנו, גם אם היא מקום שישי, אבל היא קבוצה שנהנית לשחק בשביל אוהדים שבשבילה הם כל חיי. גם אנחנו אשמים, גם אנחנו פשענו, לא היינו צריכים להגיב כך במשחק מול ראפיד, ויכול להיות שהיחסים האלה צריכים יותר זמן, אבל בסופו של יום, אני הולך לישון עם דמעות, ויש לי הרגשה שאתה לא.

רק תשמע את מה שאנחנו שרים לה, ותבין שזה לא בשבילך. בבקשה דרור, תוותר.

בלעדייך אין לי שום דבר, בגללך הלב שלי נשבר.

אחד השינויים הבולטים שחווה הכדורגל העולמי יחד עם המאמנים הצעירים והחדשנים הוא חיות המשחק. שינויים והתאמות תוך כדי ובהתאם למתפתח על כר הדשא. דרור קשטן, הבט!

הכדורגל העולמי כל הזמן מתפתח. הכספים, המתקנים, וגם הפופולאריות של המשחק גורמת לאינסוף שינויים, כאשר מגמת צמצום פערים נשקפת על כל רחבי הגלובוס. נבחרות כונצואלה מפיקות שחקנים בקנה מידה עולמי, הליגה ברוסיה מביאה כוכבים במשכורות עתק, וגם בסין מרשים לעצמם להחתים שחקנים במיליוני דולרים.

בהתאם לכך, קיימת גם זרימה של דור מאמנים צעיר, מוכשר ושאפתני אשר דוגל בטקטיקה משתנה, רוטציות, והתאמות. נכון, גם לעומס המשחקים הגדול, קיימת השפעה על הרוטציות הללו. גוארדיולה, יואכים לאב, ואפילו אלי גוטמן ומוטי איווניר, מבינים כי חל שינוי במשחק, ולמעשה מתאימים עצמם לתהפוכות האלו, כאשר כל אחד משנן זאת בדרכו הוא.

גוארדיולה הפך את הנעת הכדור לאמנות, לאב הפך את גרמניה לנבחרת התקפית, והתוצר הוא ליגה פורה ביותר, גוטמן הבין כי כדורגל של הנעת כדור מהירה, בשילוב תעוזה ייצור תוצאות מרתקות, ומוטי איווניר הוכיח כי כמה שנים בכסא הפרשן, גרמו לו להבין תובנות על אופי המשחק ותאוות הביצוע על הדשא.

מרחיקים לך שחקן בדקה עשירית, קורה. אתה נקלע לפיגור מהיר, כנגד כל התחזיות, גם אפשרי. מה שהמאמנים הללו יודעים לעשות הוא להתאמים ולשנות תוך כדי המשחק ובהתאם למתרחש. זו לא חוכמה להחליף חלוץ בחלוץ, כאשר אתה בפיגור, וגם לא חוכמה להפוך פליימייקר לשחקן כנף, ככה אפשר רק לדכא את היצירתיות שבו.

אלו שנשארים עקשנים, ואינם עושים התאמות, סומכים על כדורגלנים דועכים, על הנעת כדור איטית ושבלונית, ומתעקשים לא לערוך חילוף גם אם העסק לא דופק, דבר לגיטימי לגמרי, אלו הם מי שנשארים מאחור.

דרור קשטן הבט על אלכס פרגוסון. פער הגילאים ביניכם הוא מינורי, ועדיין הרעב, השינויים, ההתאמות תוך כדי משחק, וכפועל יוצא גם התוצאות, מוכיחות עצמן עד היום ממש. נכון, אי אפשר להשוות את המשאבים שיש למנצ'סטר יונייטד לאלו של הפועל ת"א, אך ברמה המקומית שלנו, יש להפועל לא מעט כסף, וגם לא מעט אופציות להבין היכן צריך לשנס מותניים ולשפר.

זו לא בושה להודות בטעות, זו אפילו גדולה. אפולה אדל מתגלה בינתיים כשוער לא יציב, כזה שגם כאשר הוא כבר עודף כדור, זה למרכז הרחבה והוא יוצר פאניקה בקרב חבריו. למה לא לשבח שוער צעיר כבוריס קליימן?

גם דדי בן דיין, שאף פעם לא נחשב לשחקן מהיר, רק הולך ודועך, ובאדיר עם כל הכבוד, כבר בן 37, וכפי שביונייטד יודעים להשתמש בגיגס ברגעים המתאימים, כך גם צריך לנהוג בהפועל.

אין בעיה שכל מאמן יעדיף מערך מסוים איתו הוא ילך תמיד, אך כשלא הולך ברגע נתון, אפשר גם לשנות, ולא צריך להישאר מקובע. ככה עשה אלי גוטמן בעונת הדאבל של הפועל, כאשר נקלע לשיוויון מפתיע של 2-2 במשחק נגד הפועל עכו בבלומפילד. הוא הגיע עם המערך הרגיל שלו, אך דברים קרו, ומהלכי המשחק לא תאמו ציפיות. מה עושים? שינוי. ויקטור מרעי צוות לחוליית החוד כחלוץ שלישי, עומרי קנדה נכנס כשחקן אגף, ותוך עשר דקות הפועל באה על שכרה. בסיום אגב, היא ניצחה 3-5.

זוהי רק דוגמה אחת מני רבות, אך הכדורגל העולמי שופע בשינויים ואם קשטן לא ידע להפנים זאת, הוא יאבד חסינות גם בקרב ההנהלה, לאחר שבקרב האוהדים כבר החלו לגעוש הרוחות סביבו. אפילו ארסן ונגר, שמתעקש שלא לחזק את ארסנל, למרות משאבים כלכליים גדולים, כבר מאבד את האמונה והכבוד מאוהדי התותחנים.

אז עם כל הכבוד, העולם מתקדם, וכנראה באמת שייך לצעירים, ומי שלא מתאים לו, שלא יהיה שם.