תגית: דור רפפורט

יש לי הרבה הסתייגויות מהעליהום שנוצר על הפועל תל אביב ואוהדיה בימים האחרונים, אך בדבר אחד בטוח שחטאנו ופשענו, ועליו צריך לתת את הדעת.

כבר שנים רבות שאוהדי הקבוצות הגדולות מגיעים למגרשי חוץ נידחים ונדהמים כל פעם מחדש מהעובדה שאין כרטיסי נוער, וכרטיס מבוגר עולה לנו בין 90-100 שקל בכל מגרש. ואנחנו צועקים וזועמים, קצת מקללים ואז נרגעים חזרה, משלמים ובוכים כל הדרך חזרה שלא מספיק שהפסדנו, אז גם דחפו לנו קנס של 100 שקל על המשחק.

ואחרי שנים שבהן סבלנו מהנהלה כזאת או אחרת, סוף סוף קיבלנו השנה את ההזדמנות לעשות דברים אחרת. לא למכור כרטיסים דרך לאן שגונבים לנו 15 שקל על כל הזמנה כאילו הם גוזרים ומציירים על כל כרטיס בנפרד. לא להגזים במחירי הכרטיסים, ולנסות להוות דוגמא לעוד קבוצות אוהדים שרוצות חלק בבעלות על המועדון שלהם.

אז נכון שהם מכבי, ונכון שאנחנו צריכים את הכסף. אבל לשלם 132 שקל על כרטיס למשחק בליגה הישראלית שקול מבחינתי לגניבה. זה סכום עצום ששווה ליותר מ-6 שעות שכר מינימום, ובמיוחד בשביל ילדים שרוצים להגיע, ואוהדי כדורגל שלא ממש מזוהים עם מעמד גבוה וכסף מפוזר, בלתי אפשרי להוציא סכומים כאלה. אבל אוהד מכבי ישלם את זה, כי הוא יודע שהוא לא יכול לפספס דרבי בגלל כסף.

ומה יקרה אז? בדרבי הבא נקבל את אותו מטבע. גם אנחנו נשלם סכום מוגזם, וכך ההנהלה של הפועל גוזרת קופון על האוהדים שלה. לא מתאים.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

צ'אבי הולך לקבל בסוף החודש את הפרס הכי גדול לכדורגלן – שחקן השנה בעולם. כבר הרבה שנים שלא היה קונצנזוס כזה, ופרס כל כך מוצדק.

צ'אבי, שנה שעברה, ב – 51 משחקים סה"כ, הבקיע 7 שערים, לשם השוואה, מסי הבקיע 45 שערים, וגם בכמות הבישולים, צ'אבי לא משלים את הפער הזה, שמרחוק נראה כל כך מהותי.

אז למה אין ספק שצ'אבי הוא שחקן השנה?

קודם כל, כי הוא סמל לכדורגל אמיתי, שחקן צנוע, שקט, לא מפסיד משחקים, לא צועק על שחקנים, ולא מתלונן על שופטים. גם אוהדי ריאל מדריד לא מכחישים, שהוא היה הכי טוב השנה.

שחקן שגדל במחלקת הנוער של ברצלונה, עבר בכל המסגרות, עד שהגיע להיות הבורג הכי חשוב, במכונת הכדורגל המושלמת. אני טוען שאם אני צריך לבחור שחקן אחד לקבוצה שלי, זה קודם כל צ'אבי הרננדז, לפני המסים, והרונאלדואים, והזלטנים. הוא נראה כל כך קטן, בקושי זז, שמנמן אפילו. הוא כמעט תמיד בין המובילים בקילומטרז' הקבוצתי של ברצלונה. לדוגמא המשחק האחרון מול ויאריאל, צ'אבי רץ ב – 85 דקות (עד שהוחלף) 11.8 קילומטר כאשר רק דני אלבאס רץ יותר ממנו, והוא שיחק את כל המשחק.

אם עד לפני כמה שנים היה ספק מסוים בקשר ליכולת של צ'אבי להנהיג קבוצה כמו ברצלונה, אני חושב שמאז הגעתו של גוורדיאולה למועדון (יותר נכון, קידומו), התיאום ביניהם מושלם, צ'אבי הוא פפ, רק הרבה יותר רבגוני. המסירות הקצרות, הבעיטה לשער, הראייה המטורפת קדימה שמקבילה לג'ון סטוקטון של יוטה הגדולה, היכולת לדעת מה יקרה מתי, והרצון התמידי להיות הכי טוב, אבל בלי לצעוק את זה.

מבחינתי צ'אבי הוא השחקן המושלם. הוא הסיבה הגדולה להבדל בין ריאל מדריד לברצלונה. אם ניקח בחשבון שרונאלדו ומסי איכשהו מבטלים אחד את השני, כל אחד בתרומתו שלו, ואינייסטה מקביל לאוזיל, צ'אבי עושה כל כך הרבה יותר למשחק של ברצלונה ממקבילו  צ'אבי אלונסו. בגלל זה אני שם את הכסף על ברצלונה עוד שבועיים, בתנאי שהשחקן הכי טוב בעולם- צ'אבי הרננדז, יהיה כשיר.

לטור הרכבת דוהרת ללא מעצורים
לטור מוריניו – יחיד ומיוחד
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אין ספק שעוברת על הפועל תל אביב ואוהדיה תקופה לא קלה. יש הרגשה של עצב מהול בשמחה, או להפך, איזה מאבק בלתי נראה בין כל אוהד לבין עצמו, בין הרצון להיות שם בשביל הקבוצה, לאהוד ולעודד, לא משנה באיזו דרך הקבוצה הולכת, לבין הרצון והרעב לכדורגל היפה, המלחמה, והתארים שעברו עלינו בשנה הקודמת.

היום אנחנו מגיעים למשחק גורלי מול ליון, ואף אחד לא יודע איזה הפועל תגיע, ד"ר ג'קיל, או מיסטר הייד, הפועל של אירופה, של אקטובה, של המחצית הראשונה מול אשקלון, או הפועל הכבויה, שנמצאת בבעיות ניהוליות כבדות, ששחקנים לא רוצים לשחק בשבילה ובשביל האוהדים, כמו שראינו בשבת מול קריית שמונה.

אלי טביב, הכניס את המערכת לסחרור, שהקבוצה לא מצליחה לצאת ממנו. כמובן שהאשמה היא לא אשמת יחיד, וכל גורם במערכת אשם במידה כזו או אחרת, אבל פתאום כל הרע מתפוצץ, פתאום דאגלס דה סילבה נזכר שהוא לא רצה להשאר, אניימה מושך עד סוף השנה, גילי משחק בשביל סקאוטים, ובן סהר מסתמן כפלופ. מצד שני, אולי יעלו על הדשא היום בבלומפילד, מול איצטדיון אדום כמעט מלא, ויחשבו הפעם השחקנים, קצת מעבר לעניינים שלהם. אולי הפעם, בניגוד לכמעט כל המשחקים מתחילת העונה, הם יחשבו על עשרת אלפים איש, שוויתרו על כמעט 850 שקל, בשביל לראות את הפועל במעמד הגדול בתולדותיה. אולי הם יחשבו , על עשרת אלפים איש, שוויתרו על החופש שלהם, על ארוחת החג שלהם, ועשו את זה בשמחה גדולה, בשביל לשמוח יחד עם האהבה האמיתית שלהם, ביפו, במקום עם המשפחה שלהם.

זאת המשפחה שלי, וינסטנט, דני /עומרי, ואליד, דאגלס, דדי, ערן, רומאן, אביחי, איתי, בן, גילי, לפחות להיום, אני רק רוצה שהם יעלו על הדשא ויתנו לנו, את מה שאנחנו נותנים בשבילם כל פעם שאנחנו מרימים את האמברקס ומעבירים לראשון לקראת הנסיעה לבלומפילד. אני רוצה שהם יתרגשו שהם יעלו לדשא, לא רק מהמעמד, ומהסקוטים שיראו אותם, אני רוצה שיתרגשו מאלפי אוהדים, שבחרו לחגוג איתם את החג שלהם, ורק רוצים שתהיה שמחה, לא משנה אם כלולה בה תורה או לא אני יודע שאני הולך היום ליום היסטורי, שישנה את פני העונה שלנו, לטוב ולרע, אני גם לא מתבייש להגיד, אני מתרגש.

לטור של דור רפפורט – בין שמחה לפחד
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

גיא לוזון חתם כמאמן הנבחרת האולימפית. ידיעה פשוטה, לא רבת חשיבות, הרי מי יחס חשיבות שמינו את מוטי איווניר לתפקיד?
אבל המינוי הזה הינו שיקוף ברור של הכדורגל הישראלי ותחלואיו. איך במדינה מתוקנת, יכול אחיין של יו"ר ההתאחדות להיות מאמן נבחרת שעובד תחתיו, זהו מינוי ציבורי, שאין עוררין שאין לו צידוק.
מעבר לזה, גיא לוזון גומר לעצמו את הקריירה. מאמן שמכבד את עצמו, וחושב שהוא בעל היכולות המתאימות לאמן נבחרת, חייב לוותר על המינוי, ולחכות למועד מתאים יותר, שאבי לוזון יסיים את הקדנציה שלו על מנת להתמנות.

אבי לוזון, בתור מחזיק משרה ציבורית בכירה, מקבל כסף מהציבור, מקבל נתח מתקציב המדינה, וממפעל הפיס וכדומה, חייב לצאת מהבועה שחיי בה בימיו בפתח תקווה, ולהבין שהוא חייב לתת דין וחשבון לציבור משלמי המיסים הישראלי שרוצה לראות נבחרת ישראלית מבלי העסקנות מסביב, זה משפיע על הקהל שמרגיש שעובדים עליו, ויוצר ביקורת על כל פעולה שהנבחרת תעשה.

קחו לדוגמא את נבחרת ישראל בכדורסל, את הקרבה שהקהל נותן לה, את האהבה והפרגון שנותנים לה, בעיקר בגלל השקט התעשייתי שמסתובב באיגוד.
אם תשאלו חובבי ספורט רבים, הם אפילו לא ידעו להגיד לכם מי הוא ראש האיגוד, ומה קורה מסביב. שהנבחרת הפסידה לפינלנד, לא היה עליהום ציבורי על היכולת הפושרת, וההפסד הלא הצפוי הזה, בגלל שיש רצון אמיתי להצלחתה של הנבחרת, של האנשים הסובבים אותה, והשחקנים שמשחקים.

אתם יכולים לחשוב על מצב דומה בכדורגל? שהנבחרת האולימפית תפסיד באיזה משחק לקפריסין, וזה לא יגרור ביקורת עצומה על כל התהליך של המינוי והתנהלות ההתאחדות לכדורגל? ובסופו של יום, הנפגעים יהיו לא אחרים מהשחקנים, שיודעים שמעכשיו הם תחת זכוכית מגדלת, ושכל פעולה שלהם נגד המאמן, תפגע בהם לטווח הארוך, לנוכח החשיבות והעוצמה הרבה שיש למשפחת לוזון בהתאחדות.

ההתאחדות מתנהגת כמו חברי הכנסת שלנו, נפוטיזם בתור ערך עליון, ואי יכולת לקבל ביקורת, וחוסר מקצועיות משוועת. אני מקווה שגיא לוזון יצליח, אבל גם אני כבר מחדד את הסכינים למקרה שלא.

לטור כדורגל ישראלי – הבזיון של המדינה
בחזרה לקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט