תגית: ג'סי אוונס

תאמינו או לא מייקל ג'ורדן היה אדם שחור. נכון ששכחתם? משום מה הפרט השולי הזה בביוגרפיה של מייקל ג'ורדן , כמעט ולעולם לא מוזכר. ואולי ניתן לזקוף זאת לזכותו של מייקל, שידע יותר טוב מכולם לטשטש את העניין הגזעי ולהפוך למותק הלאומי של אמריקה.

אך לא כך פני הדברים באמת, אמריקה של היום שונה לחלוטין מאמריקה של פעם. היום כאשר נשיאה המכהן של ארה"ב הינו אדם שחור אזי להיות ספורטאי שחור נראה כדבר הטריוויאלי ביותר. פעם בשנות השבעים הצביעות האמריקאית חגגה (מיותר לציין שגם לפני כן). בזמן שברחובות ארה"ב נלחמו השחורים על זכויותיהם השוות בהנהגתם של מרטין לותר קינג ומלקולם אקס, התחוללה מלחמה בוייטנאם שאליה הפלא ופלא נשלחו בין היתר חיילים שחורים, שאינם מקבלים זכויות שוות במדינתם שלהם.

הצביעות הנ"ל נתנה את אותותיה גם בספורט, רבים מתהדרים בניצחונו של האצן השחור ג'סי אוונס, שזכה ב-4 מדליות זהב אולימפיות באולימפיאדת ברלין 1936 אל מול עיניו של הצורר אדולף היטלר, אך מישהו פעם באמת שאל כיצד מתייחסים לג'סי אוונס במולדתו שלו?

מייקל ג'ורדן כבר קיבל את הקרקע מוכנה, הוא לא היה צריך לעשות דבר על מנת להתחרות או לקבל זכויות שוות בארה"ב, המעט שהיה יכול לעשות הוא רק לזכור את העבר, להפיץ אותו, ולתמוך באנשים שלו, משמע האדם השחור. להיות אתלט שחור בשנות ה-80 וה-90 כבר לא היה ביג דיל, ולא, לא בזכות מייקל ג'ורדן, אלא בזכות אלו שעשו את העבודה לפניו, ובאופן אירוני למדי, עשו את "העבודה השחורה".

בשנת 1968 במשחקים האולימפיים של מכסיקו, טומי סמית' וג'ון קרלוס, שני אצנים אפרו אמריקאיים החליטו להזדהות עם אנשיהם, וכאשר עלו לקבל את מדליות הזהב והארד בהתאמה, הניפו יד מכוסה בכפפה שחורה המסמלת את הכוח השחור, לאות הזדהות עם אחיהם הנלחמים על זכויותיהם במולדתם, וכל זאת לרקע נגינתו של ההמנון האמריקאי. עוד באותה התקופה המתאגרף האגדי מוחמד עלי בחר לומר את המשפט שלימים יזכה למקום של כבוד במורשת השחורים בארה"ב: "אין לי שום עניין עם העם הוויטנאמי, הם מעולם לא קראו לי כושי!" כתגובה לסירובו לשרת בצבא האמריקאי במהלך מלחמת וויטנאם.

 

מיותר לציין כי אין אלו הדברים היחידים שעשה עלי למען זכויות השחורים בארה"ב, וכתגובה לדברים הללו ולסירובו הוא אף נאסר וישב בכלא, וכי גם צמד האצנים זכה ללא מעט ביקורת מצד האזרחים האמריקאים (ולאהדה רבה, ולמקום של כבוד בקרב השחורים). לעומתם מייקל ג'ורדן לעולם לא ייזכר כאדם שעשה משהו למען קהילת השחורים בארה"ב, רבים יתהו מדוע שיעשה? החיים האירו לו פנים, הוא סופרסטאר, שם מוכר בכל בית, וגם מרוויח לא רע.

אז זהו שלא, מדמות כל כך ידועה בארה"ב ובעולם כולו, הייתי מצפה לקצת יותר, לא ביקשתי שיצטרף לאגודת "הפנתרים השחורים", או שיפגין ברחובות, מהסיבה הפשוטה שבתקופתו כבר לא היה צורך, אבל בכנות, לענות תשובה כמו: "אני לא יודע על כך מספיק ולכן אין לי מה להגיד בנושא" כאשר נשאל לגבי תקרית רודני קינג ?

הסיפור הוא כזה, בשנת 1992 בשיא תהילתו של מייקל ג'ורדן קצת לפני האליפות השנייה שלו, התרחשו ברחובות לוס אנג'לס מהומות על רקע גזעי וזאת בעקבות הריגתו אל מול מצלמות של רודני קינג, צעיר שחור, בידי שוטרים לבנים, על לא עוול בכפו, ורק עקב היותו שחור. כשנשאל מייקל לגבי המקרה, בחר לענות בצורה הפוליטיקלי קורקט (ואידיוטית תסלחו לי) הנ"ל. בעוד למוחמד עלי מקרה מסוג זה היה הרמה להנחתה (תרתי משמע ) למייקל ג'ורדן זה היה מקסימום עוד שאלה קשה שהתשובה עליה יכולה לגרום לירידה חדה במכירות הנעליים שלו.

כנראה שמייקל ג'ורדן באמת שכח מיהו ומאיפה הוא הגיע, אחרת אי אפשר להבין כיצד שכח מי התווה לו ולעוד מיליוני ספורטאים שחורים בארה"ב את הדרך ואת הזכות להיות אתלט פעיל באמריקה החופשית ללא שום אפליה וגזענות מצד קהל האוהדים שלו.

אסכם חלק זה במילותיו של מייקל קראולי כתב הבוסטון גלוב: "מוחמד עלי היה מהפכן, מייקל ג'ורדן זה מותג".

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם