תגית: ג'מייקה

הוא אחד מהכוכבים הגדולים באתלטיקה הג'מייקנית, ושותף לשיא העולם הטרי מדאגו של רביעיית השליחים. רגע אחרי אליפות העולם, וסיום עונת האתלטיקה, מייקל פרייטר בראיון בלעדי

עם מדליית זהב אולימפית ושתי מדליות כאלו מאליפויות העולם, מייקל פרייטר, בן ה-28, נחשב לחבר קבוע בצמרת האתלטיקה העולמית, והג'מייקנית בפרט. כאצן לא גבוה, הוא מנצל את משאבי הכוח בכדי להיות שותף פעמיים לרביעיית השליחים, 4X100, שניפצה פעמיים ברציפות את שיאי העולם באליפויות בברלין, 2009 ובדאגו, 2011.

לאחר אליפות העולם הטרייה, ולקראת המנוחה שלפני שנת האולימפיאדה בלונדון, הוא התפנה לענות על כמה שאלות.

איך אתה מסכם את אליפות העולם שלך? " אליפות של עליות וירידות. במאה מטרים סבלתי מהתכווצות שרירים וזה היה מעט מתחת לציפיות, אבל  הייתי שותף למרוץ השליחים, לשיא ולזהב".

איך אתה מסביר את התוצרת הבלתי נגמרת של אצנים ג'מייקנים? " זה משהו בתרבות שלנו, לייצר אצנים טובים, וכך זה גם קורה".

איך מתכוננים לכזו עונה עמוסה? "בדרך כלל המאמנים קובעים את לוחות הזמנים, ופשוט נחים טובים ועובדים על פיהם".

מה אתה חושב על חוק הפסילה הראשונה? "חוק הפסילה הוא מה שיש כרגע, ועלינו לעשות את הנדרש, ולהתאים את עצמנו לכך".

מה המטרות שלך לעתיד? וללונדון 2012 בפרט? " המטרה היא רק להשתתף בעוד אולימפיאדה, וכמובן לזכות בעוד מדליות זהב. אני אשמח לזכות בזהב אישי, וזו המטרה שאליה אני מכוון".

מדוע בחרת באתלטיקה כמקצוע? " זה פשוט. אני נהנה מזה, ובגלל זה  בחרתי להתעסק בה".

פרייטר מתחרה כבר 11 שנים על המסלול, ומתמקד רק במקצה המהיר בתבל. עם שיא אישי של 9.88 שנ', אותו קבע לפני חודשיים וחצי בלוזאן, שוויץ, הוא הולך ומשתבח עם השנים, ובעיקר נהנה מהפוריות הג'מייקנית בתחום, זו שמעניקה לו בינתיים שלל מדליות זהב יוקרתיות. כשמטרה היא לונדון 2012, ולאחר שיא עולם טרי במרוץ השליחים, כל שנותר לנו הוא לקוות לעוד תצוגות ג'מייקניות על המסלול.

הפוסט פורסם לראשונה ב"עין המלכה", אתר אתלטיקה חדש, המביא אליכם את כל האתלטיקה העולמית, סיקורים, תוצאות, תחרויות, ראיונות ועוד.

רגע לפני פתיחת אליפות העולם באתלטיקה, יצאנו למסע בג'מייקה באמצעות אלוף העולם לנוער בריצת 100 מטרים, אודייל טוד, בכדי שיעזור לנו להבין מה מוביל גן עדן קאריבי, להפוך את האתלטיקה לדת. לצד הרגאיי, ג'מייקה היא מדינת ה"דתלטיקה"

הם שורפים את המסלול בריצות הקצרות, שוברים שיאים ומספקים מאגר אצנים ואצניות בלתי נגמר. מדינה של 2.8 מיליון תושבים, כנסייה כמעט בכל כפר קטן, ועדיין האתלטיקה רוכשת מקום של כבוד לצד המוזיקה, הראסטות והדת. ככה זה כשאליפות בתי הספר באתלטיקה מושכת אלפי צופים ומשודרת ברדיו המקומי כאילו מדובר באירוע השנה, ככה כנראה מנפקים עשרות מדליות, מנפצים שיאים ובעיקר לא מרפים מהגז.

תשוקה לאומית

הרבה עוני יש בג'מייקה, שיעור רצח מהגבוהים בעולם, המוני חסרי מעש שמסתובבים ברחובות במטרה להעביר את הזמן, אך בין כל אלו גם תמצאו עשרות ילדים שלבושים בגדים אחידים בדרכם לבתי הספר, ובמטרה להפכם לאוכלוסייה טובה יותר.

התרבות הזו מוזנת בעיקר ממוזיקה וספורט. הג'מייקנים הם עם שמשוגע על ספורט, החל בקריקט ועד לכדורגל אנגלי, כאשר בצהרי ימי שבת וראשון, אפשר למצוא עשרות שדבוקים למסכי הטלוויזיה ועוקבים אחרי קבוצתם האהובה במולדת הכדורגל. את תרבות הספורט הזו מובילה כמובן האתלטיקה, שמשמשת מפלט לילדים רבים שמחפשים עתיד ורוד, ומושרשת בבתי הספר בצורה בלתי רגילה, ולמעשה הופכת לדרך חיים של ממש.

יותר מכל מה שמביא למאגר אצנים שלא נפסק היא התשוקה לאתלטיקה. זה מתחיל במאמנים שמקדישים לכך את מירב תשומת הלב, ממשיך באימונים בלתי פוסקים, ומסתיים באתלטים רעבים שרוצים להפוך לחלק מהגאווה הלאומית, כאשר אם אתה ג'מייקני, האתלטיקה היא דרך נהדרת להשתייך לגאווה הזו, אם לא בחרת במוזיקה. "התשוקה של המאמנים והאצנים יחד, בתוספת הכישרון של האתלטים מגיל צעיר, מביאים את ג'מייקה להיות אימפריה של אתלטיקה", מספר ל"ישראספורט", אודייל טוד, אלוף העולם הצעיר לנוער, בריצת 100 מטרים, שזכה לאחרונה באליפות שנערכה בליל, צרפת.
טוד בן ה-17, קבע באותה אליפות, שנערה בחודש יולי האחרון, שיא אישי של 10.51 שנ', כאשר הוא רחוק רק חצי שנייה מהשיא ישראלי לבוגרים במרחק זה. במרחק הכפול, בוא הוא גם כן התחרה,טוד התקרב עוד יותר לשיא הישראלי (20.89) וסיים עם זמן של 21 שנ' בדיוק, וזכה במדליית הכסף.

חשוב לציין כי לא היה לו יותר מידי זמן לחגוג את הישגיו, יחד עם חבריו בבית הספר, והוא צורף מיד לתחרות האתלטיקה, ה"פאן אמריקה", שם סיים רביעי, כשהוא משפר את שיאו ב-10 מאיות ועוצר את השעון על 10.41 שנ'. "שילוב של עבודה קשה שלי ושל המאמן, יחד תשוקה גדולה מצידי, זה מה שמוביל להצלחה הנוכחית", מוסיף טוד חותמת לטענה כי התשוקה היא המניע העיקרי בהצלחת האתלטיקה המקומית.

מרלין אוטי, מלכת האתלטיקה

נכון, שדונלד קווארי הוא ראשון האתלטים הג'מייקנים שזכו להצלחה גדולה, אך את תאוצת האתלטיקה הג'מייקנית, שהחלה בשנות ה-90, אפשר לשייך למרלין אוטי. כניסתה לזירת המרוצים של האצנית האגדית, זו שהביאה לג'מייקה תשע מדליות אולימפיות ועוד עשרות אחרות גם מאליפויות העולם ותחרויות נוספות, השרישה במדינה את אותה התאווה והתשוקה לאתלטיקה.

אוטי הפכה לגיבורה לאומית, כזו שהייתה שותפה לשבע אולימפיאדות, החל משנות ה-80, אך תוצרי המדליות שלה הם שהעלו את ערכה של האתלטיקה בקרב צעירים מקומיים רבים שבחרו להתנסות בספורט זה.

על אף שלא זכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים, התהילה שגרפה איתה אוטי, הובילה למהפכה של ממש בבתי הספר בג'מייקה, כאשר ילדים רבים החלו לרצות לגעת גם הם בתהילה. בולט למשל החל את דרכו בבית ספר קטן בכפרו, במחוז טרילוני, ומשם התגלגל עד לתחרויות לאומיות בקינגסטון, הבירה, שם כישרונו נגלה לכולם.

ילדי שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 הם תוצרי אותה המהפכה שעשתה מג'מייקה מעצמת אתלטיקה. הילדות רצו להידמות לה, ואצניות עכשוויות ומוכשרות כמו ורוניקה קמפבל-בראון, שלי אן-פרייז'ר (המושעת), קרון סטיוארט ואפילו סאנייה ריצ'ארדס, שכבר הספיקה להגר לארה"ב בדומה לאוטי שסיימה את הקריירה שלה בייצוגה של סלובניה, הן כולן הושפעו מהנסיקה של אוטי.

אוטי הייתה פורצת הדרך, כזו שגרמה לילדים ג'מייקנים רבים, להתרוצץ שעות נוספות על מגרשי האתלטיקה, ולהפוך אותה לזהב השחור.

היורשים של יוסיין בולט

קצב ההתפתחות של האתלטיקה בג'מייקה הוא מטורף. קצת מצחיק לדבר על יוסיין בולט שחגג לפני יומיים את יום הולדתו ה-25, כאצן וותיק, אך למרות שיש לו עוד מספר שנים טובות לנפץ שיאי עולם, כבר מסומנים באופק כמה כישרונות עתידיים, ביניהם כמובן טוד עצמו.

יוהאן בלייק, בן ה-21, הוא אחד השמות החמים בסבב הבוגרים של ריצת ה-100 מטרים, כמוהו גם מריו פורסיית' ונסטה קרטר, בני ה-25 גם כן, שמבטיחים עתיד ורוד גם בשנים הבאות.

"כל האתלטים הצעירים מוכשרים, ולכולם הפוטנציאל להיות הכוכב הבא, זה תלוי בכמה שהם יתמידו וירצו זאת", מסביר טוד כיצד הופכים לדעתו לכוכב ברמה הבינלאומית.

כשאסאפה פאוול, שיאן העולם לשעבר, ובעל תוצאת השנה בריצה זו, ואחד המועמדים למדליה בדאייגו, כבר מתקרב לגיל 30, וכמוהו גם מייקל פרייטר וסטיב מאלינגס (כולם בני 28), שנתפס ולא בפעם הראשונה על שימוש בחומרים אסורים, ויושעה לכמה שנים כנראה, כל אלו כבר נחשבים לדור הוותיק של האתלטים הג'מייקנים, העומק הוא פשוט מדהים.

"עבורי כג'מייקני זה כמובן לא משנה מי ינצח בריצת ה-100 מטרים, העיקר שזו תהיה מדליה שלנו. אבל אשמח אם פאוול יעשה זאת", מביע טוד העדפה אישית, לצד הסתייגות לאומית.

הגאווה הלאומית היא המניע החשוב ביותר ליצירת התשוקה, המחויבות שמרגישים האתלטים כמייצגים של ג'מייקה בתחרויות בינלאומית היא אדירה, ומגיעה כנראה מתוך רצון לבטא את יכולתה של המדינה מוכת העוני, להצליח ולהתפרסם גם בפן חיובי.

עם אצנים שיפרצו בעתיד הקרוב כג'רמיין גונזלס, אחד הכוחות העולים השנה בריצה ל-400 מטרים, ודומיניק בלייק, אחת התקוות הג'מייקניות העתידיות, שתתחרה גם היא במרחק זה, וכשבאופק מאגר בלתי נגמר של אצנים כאודייל טוד ואצניות ככריסטאניה וויליאמס, ובל נשכח את יוהאן בלייק שהוא כרגע הדבר הקרוב ביותר לבולט עצמו, ג'מייקה יוצאת מחוזקת לעוד שנים של הישגים ספורטיביים, והמון מדליות.

טוד עצמו מצפה מעצמו לסיים את לימודיו בבית הפסר ואז עיניו יהיו נשואות לקריירה עשירה, "אני מכוון להמשכיות, להמשיך ולהתאמן חזק, להגיע לשלב הבוגרים, ולהצליח גם בעונה הבאה בדרך לשם".

מאמנים משובחים כמו גלן מיילס, ומאגר בלתי פוסק של אצנים, יוצר בג'מייקה עתיד מלא השראה, ובעיקר ציפייה לרגעי אושר כפי שנצפו ב"האלף ווי טרי" בקינגסטון, באוגוסט 2009, רגעים שגרמו להמונים לרקוד לצלילי הרגאיי, והפכו את התחנה המרכזית למסיבה אחת גדולה. יוסיין בולט כבר הפך לגיבור לאומי, והדרך המהירה בכניסה לקינגסטון נקראת על שמו, מי יהיו הבאים לזכות בתהילה?

לכתבה על כריסטוף למייטרה, "יוסיין בולט הלבן"