שיחק אותה, גל מקל, עם החתימה בדאלאס מאבריקס. כדי שהעונה הבאה של הרכז לא תראה כמו הטלנובלה שנושאת את השם של אותה עיר, הוא חייב להיות חזק מקצועית ונפשית.
מקצועית מכיוון שלמרות שהמספרים שהוא נתן בחיפה ובגלבוע-גליל הם יפים (14.3 ו-17.3 בהתאמה) הוא לא יגיע אליהם בליגה הטובה בעולם. מקל ישחק פחות, וכתוצאה מכך יקלע, ימסור וישפיע פחות. במעט הדקות יחסית שהוא יקבל, אסור לו להירדם גם אם ראה ברצף חמישה פרקים. במקרה כזה הוא לא יתיר חותם ו"יבלה" יותר זמן על הספסל. מה שצריך זה לטרוף את המגרש, אבל בלי מוטיבציית יתר שתפגע בו ובקבוצה החדשה שלו.
נפשית, כמו אצל רוב בני האדם, המצב מורכב יותר. גל מקל יצטרך להתמודד עם פיחות במעמדו, לשבת הרבה על הספסל ולראות את החברים שלו על הפרקט בלעדיו. בנוסף, הוא יהיה יעביר הרבה זמן בטיסות ומלונות, רחוק מהבית. גם הבית בישראל לא תמיד יהיה לצידו, המשפחה בחלקה אולי כן, אבל לא החברים. מקל כבר התנסה בחיים בחו"ל, כולל שנתיים במכללה בארה"ב. זה יכול מאוד לעזור לו באתגר המאוד לא פשוט הזה. אסור לו ללמוד מהכדורגלנים הלגיונרים הישראלים, שהולכים לשחק בחו"ל וחוזרים אחרי תקופה קצרה בגלל קשיי הסתגלות. קריירה של ספורטאי היא קצרה מאוד, ככה גם השיא שלה. הזדמנות להגיע לליגה הטובה עשויה לא לחזור. חבל לפספס אותה בגלל עצב.
אם כבר הליגה הטובה בעולם, אז מקל ייהנה שם ממאמנים ברמה הכי גבוהה שיש ומזה הוא צריך להפיק את המרב כדי להשתפר. אם הוא יהיה שחקן של 6 או 7 נקודות לערב, בערך כמו עמרי כספי, אז הוא לא יתקדם לשום מקום. גם מהחברים הוותיקים והמצוינים וינס קרטר, דירק נוביצקי וחוסה קלדרון הוא יכול ללמוד הרבה, אפילו רק מהתבוננות בהם. חוויה גדולה לפניו, כזאת שלא כל כדורסלן זוכה לה. האולמות המלאים, הקצב, האתלטיות של השחקנים, השואו. את כל זה הוא יקבל.
העונה האחרונה של דאלאס מאבריקס הייתה חלשה ביותר. הקבוצה מטקסס אפילו לא עלתה לפלייאוף והייתה אכזבה גדולה. אם נכנסים למספרים, 41 ניצחונות ומספר זהה של הפסדים, זה נשמע פחות רע. איך שלא, הם מאוד לא רוצים שהעונה הסיפור יחזור על עצמו. הסגל עדיין לא סופי, אבל יחד עם מקל הגיעו עוד שני שחקני רכש (לארקין ו-לדו). התחרות תהיה קשה יותר ויותר. למקל יש פוטנציאל להיות שחקן NBA לגיטימי ( ההשוואה שעשה ג'יי קרואדר מדאלאס בינו לבין ג'ינובילי מוגזמת). החדירה שלו לסל טובה, כמו גם הקליעה ל-2 נקודות ואת חוכמת המשחק שלו כולם מכירים. אם ימשיך לעבוד קשה, ייקח הכול בפרופורציות ויעשה את מה שהמאמן ריק קרלייל יבקש ממנו, החלום יתגשם במלואו. במידה ולא, הוא צריך להמשיך לנסות במקום אחר אצל הדוד סם ופה כספי הוא כן דוגמא טובה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אני יושב במתח ומחכה שהמצלמה תזוז ומשהו יקרה. עברתי שני מכשירים שלא תמכו בטכנולוגיה הנכונה עד שמצאתי בבית מחשב אחד שכן, הכול כדי לשבת ולראות תמונה של מיקרופון. מיקרופון וכל מיני רחשים לא ברורים. יש איזשהו מתח לא ברור בזמן שאני בוהה במיקרופון, אני יודע שהכול כבר סגור במשך עשרה ימים והיה לי מספיק זמן לעכל את הידיעה הזאת ומצד שני אני מסרב להאמין עד שאני אראה זאת במו עייני – גל מקל מוצג בדאלאס מאבריקס.
אז עברה רבע שעה והרחשים כבר התגברו לרעש של המון אנשים אבל עדיין כל מה שרואים זה מיקרופון. בזמן הזה אני תוהה לעצמי – מה כזה מרגש? למה אני ועוד 360 צופים לפי הספירה של האתר יושבים וצופים במיקרופון (המספרים ממשיכים לטפס, כשאני הגעתי הייתי מספר 41). שנים שחיכו אוהדי הכדורסל בארץ לרגע הזה שיכנס בשערי הליגה הטובה בעולם שחקן ישראלי, אבל זה קרה כבר לפני 4 שנים ועומרי כספי עשה היסטוריה, למרות זאת היום ישנה התרגשות שונה.
פתאום נפסקים הרחשים והתמונה נעלמת…מה!? מה קרה? למה עכשיו? אני מנסה לאתחל את העמוד, יוצא ונכנס שוב לאתר, מנסה להיכנס דרך דפדפן אחר אבל כלום לא עוזר – אין שידור. חיכיתי במתח עוד כמה דקות ואז החלטתי לנסות שוב, העיגול שמסתובב ומסמן שהוידאו נטען נראה כל כך איטי ואז עולה התמונה: אני רואה את ריק קרלייל ולשמאלו גל מקל! (וגם עוד שני רוקיז והג'נרל מנג'ר של דאלאס, אבל מיותר לציין שהם לא היו המנה לה חיכיתי).
כמו בתזמון מושלם ברגע שהעיגול המסתובב סיים להסתובב והחל השידור גל מקל כבר דיבר, אני לא בטוח שאני זוכר מה הוא אמר אבל מה זה משנה. הוא היה ה"רוק סטאר" של מסיבת העיתונאים, השאלות לא הפסיקו להגיע אליו ואפילו אהרל'ה ברנע נשמע ברקע כשהוא מנסה להשחיל כמה מילים בעברית לעבר גל. מסיבת העיתונאים הייתה כולה גל מקל – הג'נרל מנג'ר ענה על שאלות החתמתו של גל והראה בקיאות רבה בתחנות במהלך הקריירה של גל, גם המאמן ריק קרלייל נשאל על תרומתו העתידית של גל כאשר הוא מפזר מחמאות וזורע ציפיות להמשך העונה.
לאחר שאלות ספורות מאוד גם לרוקיז הנוספים תמה מסיבת העיתונאים הרשמית והוצגו השחקנים עם הגופיות של דאלאס – זהו! חותמת רשמית שאכן זה קורה, שחקן ישראלי שני ב-NBA!
גם לאחר שנגמרה מסיבת העיתונאים המצלמה לא זזה מגל, עקבה אחרי החיבוקים שלו עם אבא והמאמן קרלייל, שיחה צפופה עם הג'נרל מנג'ר ומשם כמה מילים בעברית עם צוותי השידור מהארץ. הרוקיז האחרים כבר נעלמו בתוך ההמולה אבל עדשת המצלמה של דאלאס מאבריקס ממשיכה ועוקבת אחרי כל תנועה של גל, נראה כי ההתעניינות בגארד הישראלי היא לא רק נחלת עם ישראל אלא גם של צוותי השידור המקומיים. אין זמן טוב מזה להגיד – אכן גאווה ישראלית!
גל הספיק לזרוק עוד כמה מילים לכיוון ערוץ הספורט ואז השידור נפסק. אני לא יודע אם זה היה שוב חיבור איטי אצלי במחשב או שפשוט תם השידור אבל לי זה הספיק, מסיבת העיתונאים הזו אישרה את מה שידענו כבר לפני 10 ימים, אבל עכשיו יצאה סוג של אנחת רווחה יחד עם חיוך, זה באמת קרה.
למה זה יותר מרגש מהפעם הראשונה? אין לי תשובה. אולי כי גל מגיע יותר מבוגר, בשל ומנוסה ואולי זה בכלל כי אני מבוגר יותר היום. אולי כי זה המודל שרצינו שיגיע לליגה הטובה בעולם: שחקן שנלחם, שלא מפחד לקחת סיכונים ושבידיו לקח ממכבי תל אביב שתי אליפויות, פעמיים MVP של הליגה הישראלית ב-4 שנים. מהגעתו ל-NBA של גל אפשר להסיק מסר ברור לכל אותם שחקנים שעדיין שואפים: אם תעבדו מספיק קשה, תאמינו בדרך (משמע לא לפחד מהמפלצת שנקראת "מכבי") ועם טיפת מזל – הכול אפשרי!
גל לא הבטיח דקות משחק אבל הוא הבטיח לעבוד הכי קשה שהוא יכול ומזה כבר יבואו דקות. אז לסיום – מלא בהצלחה לגל – וכולנו ציפייה לדרבי הישראלי-טקסני הראשון של העונה!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם