תגית: גוסטבו בוקולי
צפו: זיו משיח עושה חיקויים קורעים מצחוק של דמויות מעולם הכדורגל הישראלי (וידאו)
את הסרטון הזה העלה משתמש היוטיוב Ziv Mashiah, ובו אפשר לראות אותו מחקה דמויות מהספורט הישראל.
שייע פייגנבוים, אלי אוחנה, יצחק שום, יוסי מזרחי וגוסטבו בוקולי – כולם זוכים לטיפול מיוחד של זיו משיח.
הוידאו מתחיל לא הכי טוב, אבל אני חייב להודות כשכאשר הוא מגיע ליוסי מזרחי, ומביוחד לבוקולי – אני הייתי על הרצפה.
החיקויים אולי לא הכי מדוייקים בעולם, אבל זה ללא ספק מצחיק ביותר.
צפו בזיו משיח עם החיקויים:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אל תדברי על אריק – תדברי על חיפה (דעה)
אני זוכר אי שם בתחילת העונה, בערך בתחילת חודש אוגוסט, דיברתי עם חבר קרוב על מצבה של מכבי חיפה ומה יהיו הישגיה בעונה הזו. היו כמה דברים מרכזיים שכבר אז אמרתי לו, הראשון מביניהם זה שחיפה תהיה בצמרת בסוף העונה. הדבר השני הוא שהסגל של חיפה נראה לי קצת רחב מדי, בכל זאת אנחנו לא משחקים בכל כך הרבה מפעלים גדולים בו זמנית כדי שזה יצדיק את זה. הדבר השלישי היה המשמעותי ביותר, הייתי מוכן לחתום על זה כבר אז, מה זה היה אתם שואלים? אריק בנאדו הוא המאמן הבא של מכבי חיפה, אבל האמת לא חשבתי שזה יקרה כבר באמצע העונה של ראובן עטר.
מאז חיפה הספיקה להיות מקום אחד מהתהום, וכרגע מקום אחת מהפסגה. היא הספיקה לעבור הרבה פציעות, מאמן אחד שהלך, הפסד לצהובים, ניצחון מרשים על האדומים ויענקל'ה אחד שמנצח על כל התזמורת. בסופו של דבר נוצרה כאן קבוצה לא רעה בכלל, ומגיע לה מקום בצמרת ואין על כך ויכוח בכלל.
אפשר לדבר שעות על כל היתרונות של מכבי חיפה, ויש לה הרבה כאלה. אפשר להגיד שהיתרון הראשון מחוץ למגרש הוא כמובן ההנהלה, מה שכמובן אין כרגע לאדומים מתל אביב. היתרון המרכזי ביותר על המגרש הוא כמובן ההגנה. בעונה אחת חיפה הספיקה לעבור מאחת הקבוצות הכי חלשות הגנתית בליגה, לקבוצה הכי חזקה הגנתית, הכל בעונה אחת. הדבר החשוב השני הוא כמובן הכיבושים, חיפה הפכה לאט לאט, בצעדים קטנים לקבוצה התקפית מעולה שיודעת לסיים מול השער, ואם יש לכם זכרון קצר, אני ממליץ לכם לראות תקצירים של חיפה מתחילת העונה, אני בטוח שיווצר לכם סרטון החמצות ענק שיעבור את החצי שעה בשקט.
מדובר בהחמצות פשוט משוגעות: אחד על אחד, מול שער ריק, 10 מטר, 3 מטר, קורה, משקוף, מה זה משנה? הכדור פשוט לא נכנס. רוצים עוד יתרונות? רצועת קישור מהטובות בליגה, וזה עוד כשעידן ורד פצוע, תוסיפו לכל זה את דקל קינן ואדין צוצאליץ', צמד הבלמים הטוב בליגה, ואל תשכחו כמובן את אלה שכבר הספידו, קטן ובוקולי שחוזרים בענק, ואיפה נכנס טאלב טוואטחה הכשרון המתקמבק לכל הסיפור?
עם כל החוזק ולמרות הכל, לחיפה יש כמה נקודות חולשה, והגדולה שבהן היא הסגל. לחיפה יש סגל רחב כאילו היא נמצאת ב-4 מפעלים בו זמנית, אין מקום לכל כך הרבה שחקנים בקבוצה כזאת, במיוחד לא בצמרת. בכל משחק יש לחיפה 11 על הדשא, ספסל מלא שחקנים, ועוד ספסל וחצי ביציע. גם ככה אין רוטציה גדולה, אז כשהקיץ יגיע זה יהיה זמן מושלם להיפטר מכמה שחקנים שפשוט לא מתאימים למערכת ולרמה החיפאית. אחד מהשחקנים האלה הוא דלה ימפולסקי למשל, שעם כל הכבוד לאתלטיות הבלתי נגמרת שלו, אין לו טכניקה וראיית משחק, לפחות לא לעמדות הקישור שבהן הוא מתופקד. מהירות ואתלטיות זה טוב וחשוב, אבל אם הגוף פועל יותר מהר מהמוח יש כאן בעיה.
דלה, תדבר עם טאלב על הנושא, או אולי תנסה ליצור קשר עם פיטר מסיללה, הם יסבירו לך שמנועי סילון זה מעולה, אבל בלי כנפיים המטוס לא יוכל לעוף. הרשימה של אלה שאינם מתאימים ממשיכה הלאה, בין אם זה אנדריי פילבסקי, עודד אלקיים, תמיר כהן או דניאל הבר. בשביל מה צריך כל כך הרבה רכש? אל תשכחו שיש גם כשרונות מעולים בנוער שלא יקבלו הזדמנות בגלל רוחב הסגל.
מעל לכל יש נתון מעניין מאוד, מכבי חיפה היא אחת הקבוצות הכי קבוצתיות בליגה, כמעט כל חלק במערך כובש. כך למשל יוצא מצב שבו לדקל קינן יש מספר כיבושים זהה ליניב קטן (שלושה שערים), ולחן עזרא (6 שערים) יש יותר כיבושים מהחלוצים אלון תורג'מן(3) או דינו אנדלובו (4), אין ספק שזהו יתרון על קבוצות אחרות שתלויות תמיד בשחקן אחד או שניים שכובשים, אבל כאן גם נעוץ החסרון הגדול ביותר. לחיפה אין סקורר גדול, אף אחד מארבעת החלוצים שלה הוא לא חלוץ גדול ומפחיד שמאיים לפרק את כל ההגנות בליגה. כרגע על המשבצת של החלוץ הזר יושב דינו אנדלובו שעד כה סבל מפציעה די ארוכה, אך עכשיו כשהוא כשיר ומשחק הוא יצטרך לתת עוד הרבה יכולת עד סוף העונה. אין ספק שאם הוא לא יתחיל לתת מספרים הוא ימצא את דרכו החוצה, חבל לבזבז משבצת של זר על שחקן בינוני. השחקן הכי חשוב במערך ההתקפי, כנראה גם זה שבונים עליו להיות סקורר אימתני הוא וויאם עמאשה, שכבר הוכיח שהוא יכול להיות אחד כזה, אך הפציעות החוזרות שלו מונעות ממנו להפוך לסקורר המוביל בקבוצה ואולי גם בליגה. מה לגבי אזולאי ותורג'מן? כרגע המספרים מראים שהם כובשים בערך כמו כל קשר אחר, או מגן תוקף טוב, ממש לא במספרים של חלוצים.
אחרי כל זה נשארנו עם הנקודה אולי הכי בעייתית בקריות: אפודת השוער. כרגע, בויאן שאראנוב מראה יכולת יציבה, הוא השתלב טוב מאוד בקבוצה והבטחון שלו עם קינן וצוצאליץ' מורגש. איפה מתחילה הבעיה? כשיש לחיפה עוד שני שוערים, האחד לקראת (כנראה) עונת פרישה, הלא הוא ניר "התמנון" דוידוביץ', והשני הוא כזה שכבר הוכיח בעבר שיש לו יכולות להיות שוער ליגה מעולה, הלא הוא אמיר "איש הקעקועים" אדרי. שלושה שוערים טובים על אפודת שוער אחת. תמיד בקבוצות כדורגל יש מקום לרוטציה קלה מאוד, משחקי גביע או גביע שלישי בחשיבותו, אבל גם אז הרוטציה תמיד נמצאת רק בין שני שוערים. אני לא רואה מצב שבו אדרי נשאר בקבוצה עוד עונה עם מנוי קבוע ליציע, לעומת זאת אני גם לא רואה את התמנון מתייבש על הספסל ושותק דווקא בעונת הפרישה שלו, העונה שבה הוא רוצה לסיים את הקריירה המפוארת שלו בצורה הכי יפה.
בסופו של יום יש לי רק דברים טובים להגיד לירוקים, ובמיוחד לאריק בנאדו, לא על הנצחון בגביע, וגם לא על המקום השני, אלא על רוח הלחימה, הכיף שבכדורגל, החיוך שחזר לפניהם של השחקנים שבשנתיים שלוש האחרונות ראו גם הרבה רגעים קשים, והכדורגל שלהם היה קצת חיוור. מגיעות לחיפאים הרבה מחמאות על משחק ההגנה וההתקפה שלהם, שגם בהפסד או בתיקו, הקבוצה נראית טוב. כך יוצא מצב שבו חיפה מפסידה לבני יהודה 2-0 אבל בנתונים בסוף המשחק רואים שחיפה "התאבדה" על השער של בני יהודה, אך לצערה, הכדור פשוט לא נכנס. נשאר לחיפה רק לתת הכל בעונה הזאת ולקוות שייצא ממנה משהו, בין אם זה גביע, בין אם זה אליפות או בין אם זה שניהם, וכרגע זה אפשרי, להזכירכם האליפות האחרונה שהצהובים לקחו הייתה כאשר הם סגרו פער גדול מאוד מחיפה ובסופו של דבר במחזור האחרון הם היו אלופים על הפרש שערים.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
עשר המכות של מכבי חיפה
נאמרו הרבה דברים על בניית הסגל של מכבי חיפה בקיץ, שהוציאו יותר מדי כסף, שהביאו יותר מדי שחקנים בינוניים ועוד…אבל מה שגרם למכבי חיפה להיראות כמו קבוצת שכירי חרב היא הסטייה של אלישע לוי מהדרך שלו. כל הטעויות של אלישע בבניית הסגל הובילו את מכבי חיפה להיות קבוצה בינונית, לא יציבה, ויש שיאמרו גם קבוצה אפורה, היכולת של מכבי חיפה מדאיגה מאוד את האוהדים וגם אם המרחק בצמרת הליגה לא גדול, עדיין יש תהיות אם היכולת הזאת תספיק לאליפות.
טעות ראשונה – רוטציית שוערים
אלישע לוי החליט ללכת בקיץ על רוטציית שוערים לא כל כך ברורה. היה לו את ניר דוידוביץ' בקבוצה כשוער ראשון אך הוא לא הסתפק בזה והחליט להביא את השוער הסרבי, בויאן שאראנוב. ההחלטה אומנם מובנת לכולם, אבל לבצע רוטציית שוערים היא טעות גורלית. בכל קבוצה בעולם יש היררכיה ברורה בעמדה הזו, אי אפשר לבצע החלפות מדי שבוע, זה פוגע בביטחון של שחקני ההגנה, בביטחון של השוער ויוצר חוסר תיאום בין כולם וכמובן יוצר מאבק כוחות בין שני השוערים.
אפשר לראות כבר עכשיו את הפגיעה הקשה בהגנה של מכבי חיפה שהספיקה לספוג 14 שערים ב-11 משחקי ליגה. שחקני ההגנה בעצמם לא יודעים מי יפתח בשער במשחק הקרוב, הכל נתון לבחירתו של אלישע לוי.
טעות שנייה – אי חיזוק בקישור האחורי
אלישע לוי החליט השנה להביא כמה שיותר חלוצים ולא משנה מה, כנראה שהוא חשב שכמות חלוצים גדולה תביא ליותר שערים, אלא שהדבר לא באמת קרה ומלבד וויאם עמאשה, אף אחד מהחלוצים לא פוגע. הוא התרכז יותר מדי בשחקנים כמו חן עזריאל, תורג'מן ודה חסוס ושכח לחזק את החלק האחורי שלו. הרי עוד בסיום העונה שעברה כל צופי הכדורגל הבחינו בבעיה של הירוקים בחולייה הזאת ובמחנה האימונים הוא קיבל איתות חזק אבל התעלם ממנו. סיידו יא יא וגוסטבו בוקולי אינם מספיקים לקישור האחורי, הם לא "גרזנים", הם שחקנים נחמדים אבל לא יותר מזה. אלישע לוי היה חייב להחתים "גרזן" שיחזיק מאחורה את הקישור וידחוף את הקבוצה קדימה. כנראה שעכשיו העניין ברור לו יותר והוא החליט לחפש קשר אחורי, נקווה רק שזה לא מאוחר מדי. לאלה ששואלים את עצמם למה הובא תמיר כהן אז התשובה היא ברורה, הוא קשר אמצע ולא אחורי ובואו נאמר את האמת, הוא מעולם לא היה שחקן כזה טוב.
טעות שלישית – פאניקה בעמדת הבלמים
הכל הלך טוב מבחינת מכבי חיפה עד שפיליאבסקי נפצע מול מאריבור ואלישע נכנס לפאניקה והחל לחפש נואשות אחר בלם. איציק כהן מהפועל עכו נחת בחיפה תוך מספר ימים, אבל אז הגיעה גם הפציעה של בוליאט והחתמתו של אוראל דגני לעמדת הבלם כשהרי ברור לכולנו שהוא בכלל מגן ימני. אלישע שידר פאניקה והראה שהוא לא סומך על חוליית ההגנה שלו כשהחתים שחקנים מיותרים בזה אחר זה. הוויתור על פיליאבסקי הוכיח את עצמו כטעות גדולה, מדובר בבלם טוב שיכול אפילו לשחק בתור קשר אחורי והעברתו לבית"ר ירושלים תירשם כעוד טעות גדולה של אלישע. לא היה צורך להעבירו לאף קבוצה, הוא היה חייב להישאר בחיפה, לסיים את השיקום בקבוצה ולחזור לשחק. הרי איציק כהן חייב את הקריירה שלו ללואיס פרננדז ואוראל דגני החל את הקריירה שלו בתור בלם אבל הוסב לעמדת המגן בגלל הגובה הנמוך שלו. לולא הפאניקה הזאת, אולי ההגנה של מכבי חיפה הייתה נראית טוב יותר.
טעות רביעית – כמות במקום איכות
מכבי חיפה החתימה הקיץ לא פחות מ-11 שחקנים, רובם בינוניים ולא בטוח שהם בכלל היו מגיעים לקבוצה לולא הטעויות של אלישע בבחירת השחקנים. מלבד וויאם עמאשה, אי אפשר להגיד על השחקנים הישראלים שהוחתמו שהם אכן ברמה של הקבוצה. שחקנים כמו חן עזריאל, איציק כהן, חיים מגרלישווילי וכו' מעולם לא היו כוכבים בקבוצות שלהם, הם שיחקו בקבוצות קטנות עם הרבה פחות לחץ וציפיות מאשר יש בקבוצה גדולה כמו מכבי חיפה. הפציעות בשנה שעברה גרמו לאלישע לוי לחשוב שסגל רחב יותר יעזור לו השנה אבל הוא טעה. הוחתמו יותר מדי שחקנים ,יש מלחמת אגו בין השחקנים, אלה שמשחקים מרוצים, אבל אלא שלא תמיד מקטרים. ובנוסף, מכבי חיפה הייתה זקוקה לרכש איכותי יותר, רק 3 שחקנים במכבי חיפה נחשבים כשחקנים טובים ואני מדבר כמובן על בוליאט, שאראנוב ועמאשה. שחקן כמו ימפולסקי הוא תוספת נחמדה לקבוצה אבל לא היה צורך בשחקנים האחרים שהוחתמו, הם רק הוסיפו עוד שחקן לרוטצייה אבל לא הביאו שום תועלת לקבוצה.
טעות חמישית – סגל לא מאוזן
הסגל של מכבי חיפה השנה מאוד לא ברור, קשה להבין איך אלישע לוי חשב שהסגל הזה יהיה מספיק טוב לליגת האלופות. הסגל לא מאוזן, יש יותר מדי חלוצים בקבוצה וחסרים קשרים. לקבוצה יש בסה"כ 6 חלוצים. דבר שלא זכור במכבי חיפה מעולם, ובעמדת הקשרים יש בסה"כ 4 שחקנים בעלי אופי התקפי ורק 3 בעלי אופי הגנתי. הטעות הכי גדולה של לוי הייתה החתמת חלוצים במקומם של קשרים התקפיים, אלישע לוי חשב שעזריאל וגדיר יוכלו לבצע את עבודות הקשר בצורה טוב , אבל שוב, הוא טעה. גדיר ועזריאל הם שני חלוצים ואין להם מה לחפש באגפים, אלישע תמיד היה מכניס חלוצים לעמדות הקשר ולא מקבל מהם שום תפוקה. אלישע העלה ביותר מ-50% ממשחקי הקבוצה, חלוץ אחד בהרכב, מה שאומר כי לא פחות מ-5 חלוצים נשארים או בספסל או ביציע. במשחק מול הפועל ב"ש (1:1) היה אפשר להבין את הטעות שלו, במצב של תיקו החליט אלישע להכניס למשחק את כל "התותחים" שלו בהתקפה ועבר לשחק בשיטה לא מובנת של 4-2-4 שחיסלה סופית את המשחק. הכל קרה בגלל שלאלישע היה בסה"כ שחקן קישור אחד על הספסל (ימפולסקי).
טעות שישית – בניית הסגל סביב יניב קטן
הטעות השישית היא אולי הטעות הכי קשה. אלישע החליט בפעם המי יודע כמה לבנות את הסגל סביב הקפטן יניב קטן שעסוק יותר במלחמת אגו עם ניר דוידוביץ' מאשר בכדורגל. קטן בן ה-30 סובל מבעיות גב קשות שמונעות ממנו לשחק בלא מעט משחקים. מלבד זה, קטן מעולם לא היה פליימייקר כמו שאלישע לוי עושה ממנו, הוא יודע להנהיג את הקבוצה, הוא יודע למסור טוב אבל הוא לא פליימייקר אמיתי. מגיל קטן הוא שיחק בתור חלוץ וקשר שמאלי אך מעולם לא היה פליימייקר. אי אפשר לבנות קבוצה שרצה לאליפות ורוצה להצליח בליגת האלופות סביב שחקן מבוגר ,שלא משחק בתפקיד שלו וסובל מפציעות. אלישע היה חייב להביא בקיץ שחקן בתפקיד שלו וסביבו לבנות את הקבוצה, עם כל הכבוד ליניב קטן, הוא חייב לשים את האגו שלו בצד, לפנות את מקומו בהרכב ולתת לשחקן צעיר יותר להנהיג את הקבוצה במגרש.
טעות שביעית – ויתור על שחקנים טובים
מסיבה לא ברורה החליט אלישע לוי לוותר על שלומי אזולאי. חלוץ נהדר וצעיר. אזולאי הגיע לקבוצה רק בשנה שעברה ושימש בתור תחלופה לחלוצי ההרכב. אם מסתכלים על המספרים שלו (6 שערים ו-6 בישולים) אפשר להבין מהר מאוד את התרומה שלו על המגרש במספר הדקות המעטות שקיבל. אזולאי פתח השנה במשחק הבית מול הפועל פ"ת והספיקו לו 65 דקות סבירות בשביל לבשל שער. ישנם שחקנים במכבי חיפה שגם במספר דקות כפול לא היו מצליחים לעשות את זה. אזולאי הוא שחקן יעיל מאוד ותכליתי. השאלתו רק מוכיחה עד כמה הטעויות של אלישע לוי פגעו בקבוצה.
שחקן נוסף שעליו אלישע לוי ויתר הוא סינטיהו סולליך. קשר התקפי, מהיר מאוד עם המון פוטנציאל שללא ספק יכל להשתלב ברוטציית הקשרים של אלישע, אלא שלוי החליט שדווקא בתפקיד הזה ישחקו חלוצים, ושלח את סולליך הצעיר להשאלה בהפועל עכו. שם הוא פורח כבר עם 4 שערים בליגה ועוד 2 בגביע הטוטו. 
טעות שמינית – ויתור על שחקני בית
הטעות שהכי צורמת לאוהדי מכבי חיפה היא ללא ספק הויתור על שחקני הבית. אלישע נהג לעלות לפחות 3 שחקני הנוער לקבוצה הבוגרת, uגם השנה הוא עשה את זה כשנתן לשעבאן ורוזנבאום להתאמן בבוגרים. אלא שאלישע סטה מדרכו, הוא החליט לבצע השנה רכש מאסיבי, הביא 11 שחקנים והבין כי לשני השחקנים הצעירים שהעלה לבוגרים אין מקום והחזיר אותם לנוער. מלבד שחקנים בודדים שהוחתמו, לרובם בכלל לא אכפת מהקבוצה. הם שכירי חרב שנמצאים פה רק כדי לעשות את הכסף וללכת הביתה. בשנים האחרונות אלישע לוי התגאה בכמות שחקני הבית שלו בהרכב כשבדרך כלל פתחו לפחות 5 שחקני בית, אלא שהשנה ישנם בקושי 3 בהרכב. לשחקני בית יש ערך מוסף בקבוצה, הם משחקים בשביל הסמל, אכפת להם מהקבוצה והם יודעים איפה הם נמצאים ובשביל מי הם משחקים. בדומה לבית"ר ירושלים בתקופת גאידמק שהפך את הקבוצה שלו לשכירי חרב כך קרה גם למכבי חיפה. ניתן לראות שבלא מעט משחקים הקבוצה לא רצה מספיק, לא מתאמצת, ולשחקנים פשוט לא אכפת. קבוצה של שכירי חרב כבר אמרנו?
טעות תשיעית – רוטציית שחקנים
אלישע לוי בנה סגל רחב במכבי חיפה והחליט לבצע רוטציות כדי לתת לשחקנים מנוחה אחרי תקופת משחקים קשה. אלא שאלישע לא בדיוק יודע מתי לעשות רוטצייה ואיך בדיוק עושים את זה. במשחק מול בני סכנין (2:0) אפשר היה להבחין בכמות השינויים הגדולה שנעשתה, הוא החליף לפחות 6 שחקני הרכב ושינה לעוד 2 את התפקוד שלהם על המגרש ולא סתם מכבי חיפה לא נראתה כמו קבוצה. כשצריך רוטצייה אלישע משום מה מחליט לרוץ עם אותו הרכב וכשלא צריך רוטצייה הוא משנה יותר מדי ופוגע באיזון של הקבוצה. אלישע חייב ללמוד שרוטצייה עושים כשיש עייפות וגם כשעושים אותה אסור לבצע כל כך הרבה שינויים. משמעות הרוטצייה היא החלפה של 3-4 שחקנים ולא יותר מזה.
טעות עשירית – זרים בינוניים
הטעות האחרונה של אלישע לוי הוא בחירת הזרים שלו. אומנם בוליאט ושאראנוב הם החתמות טובות מבחינת מכבי חיפה, אבל השארתם של סיידו יא יא ודבאלישווילי רק מראה שבחירת הזרים שלו שוב לא הייתה נכונה. אלישע לוי היה חייב ללחוץ על יעקב שחר לשחרר את דבאלישוילי על מנת לחזק את החלק הקדמי בחלוץ זר מהיר יותר אבל אלישע הסתפק בשחקן שלא רוצה לשחק פה והסתמך על השערים שנתן בשנתיים האחרונות. השארתו של סיידו יא יא בקישור האחורי היא טעות גדולה, כי כמו שנאמר כבר מקודם, הוא שחקן נחמד ולא יותר מזה. מכבי חיפה הייתה זקוקה לקשר אחורי "גרזן". מישהו בסגנון של חאבייר דירסאו, חומה במרכז המגרש. הזר האחרון של מכבי חיפה הקיץ היה כמובן מרלון דה חסוס שהוחתם מסיבה לא ברורה. אלישע חיפש בכלל בלם אבל פתאום ברגע אחד החליט להחתים את החלוץ מאקוודור שבכלל לא היה בתוכניות של הקבוצה והנה, מכבי חיפה קיבלה חלוץ שהוא זר לכדורגל. אם מכבי חיפה ואלישע לוי היו משקיעים קצת יותר מחשבה בסקאוטינג ומביאים זרים טובים יותר, העונה יכלה להיות שונה לחלוטין. הזרים הם אלה שמשדרגים את הקבוצה ומביאים את מה שהישראלים לא מסוגלים לתת, אלא שדווקא השנה ישנם במכבי חיפה 3 זרים שנותנים תפוקה כמו הישראלים ואולי אפילו פחות.
מה עובר על מכבי חיפה?
אחרי 11 משחקי ליגה הקבוצה של אלישע לוי נמצאת רק במקום השביעי עם 16 נקודות בלבד, 7 נקודות רחוקה מהפועל תל אביב שבמקום הראשון. הרבה זמן לא זוכרים בכרמל פתיחה כזאת רעה וגרועה של הירוקים שהשיגה 4 ניצחונות בלבד אחרי 11 משחקים.
דווקא אחרי ששחר פתח את הכיס והביא לאלישע לוי לא מעט שחקני רכש, נראה שהעונה זהו המשבר הכי גדול ורציני שעובר על הקבוצה בתקופתו של אלישע לוי, אף יותר מהחמצת האליפות להפועל תל אביב בעונת הקיזוז. אז מה לא עובד באימפריה הירוקה של מר שחר?
נראה שבפעם הראשונה המאמן אלישע לוי בתקופתו בחיפה צריך להתמודד עם סגל גדול מאד ורחב של שחקנים, עם לא מעט כוכבים ונראה שאלישע מתקשה מאוד לעשות סדר בקבוצה שלו. לקבוצה יש יותר מדי חלוצים כשבכל משחק כמה חלוצים נמצאים חלקם בספסל וחלקם אף מחוץ לסגל ביציע. נראה שלקבוצה יש זרים בינוניים לגמרי ומטה, בוליאט הבלם הקרואטי לא פוגע ומשלים הגנה די חלשה של הירוקים שספגו כבר 14 שערים, מה שלא מתאים לקבוצה שרוצה אליפות. הקבוצה ספגה ב-10 משחקים מתוך ה-11 מה שמצביע על הגעגועים העזים לאריק בנאדו שפרש עקב בעיות בליבו. מה שלא ברור היא השאלתו של הבלם האוקראיני אנדריי פילאבסקי לבית"ר ירושלים, למרות שהוא עבר פציעה לא קלה הוא בהחלט יכול להוות פתרון הולם להגנה הרעה של אלישע לוי. פילאבסקי בעונה שעברה בהחלט היה עמוד תווך בהגנה הירוקה ביחד עם בנאדו.
גם הקישור האחורי של מכבי חיפה לא ממש מתפקד, סיידו לא מספק את הסחורה, תמיר כהן עוד לא נכנס לעניינים וגוסטבו בוקולי כבר מבוגר מדי על מנת לעשות הכל לבדו. אייל גולסה ויאיא סיידו ממשיכים לקבל קרדיט אינסופי מהמאמן על אף תרומתם הדלה לקבוצה וזה ממש לא מובן, במיוחד לאחר סדרת החינוך שאלישע עושה לכמה וכמה שחקנים. ביניהם עידן ורד, דלה ימפולסקי, עלי עותמן, חיים מגרלשווילי, חן עזריאל.
הקבוצה משחקת בלי חשק, בלי רצון, בלי תשוקה ונראה שיש לא מעט בעיות חברתיות בקבוצה שמשפיעות ופוגעות ביכולת. גם הזיגזג בעמדת השוער, שכמעט מדי שבוע עומד שוער אחר, פעם שראנוב ופעם דוידוביץ' לא מוסיף לביטחון ההגנה. גם המאמן וגם השחקנים אשמים במצבה של הקבוצה כיום ונמצאים באותה הסירה, לכן הם חייבים להוציא את הקבוצה לדרך חדשה וטובה יותר. אבל אם האווירה בחדר ההלבשה תמשיך להיות עכורה ושחקנים מסויימים יהיו נגד המאמן והמאמן נגד אותם שחקנים אז מצבה של הקבוצה יכול ללכת ולהחמיר אף יותר, מצב שבו יענק'לה שחר לא ירצה שיקרה.
שחר ידוע כאחד שלא ממהר לפטר מאמנים ולכן לדעתי הוא יחכה לחודש ינואר כדי לשחרר מספר שחקנים ואולי לצרף כמה חדשים במקומם, רק בסוף העונה, אם העונה תהיה באמת חלשה עבור הירוקים יתכן והצדדים ייפרדו לאחר תקופה ארוכה, דבר שאולי יכול להביא את ראובן עטר להיות מאמנה הבא של מכבי חיפה, דבר שכמעט כל אוהד ירוק חולם עליו.
הב(ר)וקולי חוזר לאופנה
רגע לפני סיום הקריירה המפוארת שלו, גוסטבו בוקולי שב להזכיר לנו במשחק השני נגד מאריבור למה השאלה אם חיפה תעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות אחרי צמד ההתמודדויות נגד גנק תלויה בעיקר בו.
מי שמחפש את ההבדל ביכולת בין המשחק הראשון למשחק השני נגד מאריבור יכול למצוא הרבה סיבות אבל אין ספק שההבדל המשמעותי היה שבמשחק הראשון חיפה שיחקה בלי גוסטבו בוקולי ובמשחק השני יחד איתו.
האמת שבוקולי כבר לא מתאים לרמות הגבוהות – מפעלים אירופים וכדומה. השנה הוא בעיקר צריך לשמש גיבוי מהספסל במשחקים האלו. בליגת העל ישחק לא ישחק, זה לא כזה משנה-הליגה הישראלית בכדורגל היא לא ברמה כזו רמה גבוהה כך שבוקולי בהחלט מסוגל לשחק במפעלים המקומיים גם בהרכב.
בשלב הבתים (אמן) ובמשחקים היותר חשובים גם בעונה הרגילה, הוא צריך להיות על הספסל כגיבוי לתמיר כהן, סיידו יאיא ואייל גולסה. אבל כשכל שבוע שחקן אחר מהחלק האחורי של חיפה נעדר אין ספק שגוסטבו בוקולי הוא האיש הנכון ובזמן הנכון, כמו שהוכיח זאת מול אלופת סלובניה. במשחק שבו מכבי חיפה לא הייתה במיטבה ונאלצה להתמודד שוב ושוב עם התקפות סלובניות. בוקולי רץ, תיקל, חטף, מסר, הרגיע את המשחק ובעיקר העניק ביטחון לחבריו ולספסל של אלישע לוי.
כל זה נכון בעיקר לדקות שלאחר הטעות השטותית של דוידוביץ' (מתי שארנוב ישחק סוף סוף?) שבהן בוקולי הצליח להחזיק את הקבוצה ב1-1 למרות העצבים והתחושה שעוד עונה הולכת לאיבוד בגלל טעות שטותית. במשחק חוץ כזה, אחרי טעות כזו, קשה מאוד לחזור לשחק, לשמור על הריכוז והתוצאה אבל,לא מעט בזכות הקשר בן ה-33 הצליחה הקבוצה למצוא את האופי הדרוש ולחזור לישראל עם הכרטיס לשלב הבא.
אולי הוא כבר לא ברמה שהיה בעבר וגם לא בעמדתו הטבעית, אבל בתקופת המעבר של הנוכחית בוקולי הוכיח ומוכיח שהוא חלק חשוב במכונה הירוקה. כשהקבוצה תתחבר ותמיר כהן ייכנס לענייניים לבוקולי אין מקום בהרכב אבל דווקא מפני שהוא יודע זאת, זה הופך את גוסטבו בוקולי לשחקן גדול יותר בעיניי גם מעבר ליכולת המקצועית.
ההשקעה שלו שנה אחרי שנה למרות שבאופן טבעי מעמדו יורד מראה איזה אדם הוא ואני שמח בשבילו שזה משתלם. כבר שנתיים שלוש שאף אחד לא נותן לו מקום בהרכב אבל בסוף מי שמשחק במשחקים החשובים והקבוצה נופלת או מצליחה בזכותו הוא דון גוסטבו.
אני מקווה שהעונה מכבי חיפה תוכל להסתדר גם בלעדיו אבל בזכות הנאמנות וההשקעה שלו לבוקולי בהחלט מגיע להישאר במועדון, גם מעבר לקריירה ככדורגלן שחקן זר כמו בוקולי לא מוצאים בשום מקום ואני בהחלט יכול לעשות את ההשוואה של שארפ בכדורסל לבוקולי בכדורגל.
לפני שאני מפריש את הברזילאי בטרם עת, יש לו עבודה לעשות. צמד המשחקים נגד גנק מאוד חשובים למועדון מהרבה מאוד בחינות: עלייה נוספת לשלב הבתים תמתג אותו באופן סופי כמועדון הכדורגל הטוב והמצליח בישראל וחשוב אף יותר – תעניק כסף רב שיעזור בצמיחתו העתידית ותאפשר לו להצליח יותר באירופה, מה שיכול בעתיד להוביל את מכבי חיפה להשתתפויות נוספות בשלבי הבתים. דבר שללא ספק יוכל לקרב אותו למועדוני הביניים של היבשת-הישג מדהים לקבוצה ישראלית.
ההפעלה הפעם חשובה יותר מתמיד משום שהעפלה פעמיים בשלוש שנים עוזרת מאוד כלכלית וגם ממתגת אותו בעולם כמועדון שיש לו מקום בליגת האלופות – בדומה לקופנהאגן הדנית למשל.
כדי לעשות זאת, מכבי חיפה תהיה תלויה לא מעט ביכולתו של גוסטבו בוקולי לעשות את מה שרק הוא יודע -לחבר, להטריף ולהנהיג את הקבוצה, בצירוף חיפוי על היעדרות שחקני ההגנה הקבועים. אם גם בזה הוא יצליח, זה עשוי להעביר אותו את השביל שמעט הצליחו לעבור – הגבול הדק שבין שחקן גדול לאגדה.