ריאל מדריד החדשה vs. ברצלונה הישנה

ביום ראשון התקיים ביפן גמר גביע העולם לקבוצות –  משחק שהעניק, באופן צפוי למדי, את תואר אלופת העולם לברצלונה. אם מישהו היה זקוק לחותמת רשמית לכך שבארסה היא הקבוצה הטובה בתבל הוא קיבל אותה במשחק החד-צדדי נגד סאנטוס, אבל מעשית – החותמת לכך ניתנה שבוע אחד קודם לכן, במשחק נגד ריאל מדריד.

לראשונה מזה שלוש שנים, הגיעה ריאל מדריד לקלאסיקו כאשר היא בעמדת יתרון משמעותית על פני ברצלונה בטבלה, ולדעת רבים גם ביכולת. המעבר המהיר מהגנה להתקפה, המתפרצות הסוחפות וכדורי העומק הקטלניים, מכניעים ללא תנאי כמעט כל קבוצה שנקרית בדרכם של הבלאנקוס. מי שרוצה להבין על מה מדובר, שיצפה בתקציר המשחק האחרון נגד סביליה. השאלה הגדולה ערב הקלאסיקו הייתה איך תעבוד השיטה של ריאל מדריד מול אחת ההגנות החזקות ביבשת. האם כדורי העומק והמעבר החד להתקפה יכניעו גם את בארסה, כפי שעשו לקבוצות כמו ולנסיה וליון? התשובה של ברצלונה הייתה חד משמעית. ההגנה הותיקה והמתואמת בראשותו של פויול קראה היטב את כל הניסיונות של ריאל לחדור לרחבה של ואלדז וביטלה כמעט לחלוטין את היכולת שלה ליצור מצבים בהתקפה מהירה. שמירה הדוקה שיתקה את כריסטיאנו רונאלדו ברוב שלבי המשחק, כך גם לגבי אוזיל ובנזמה, שמלבד השער שואלדז סידר לו במתנה, לא עשה הרבה במהלך המשחק.

בצד השני של המגרש, לעומת זאת, בארסה לא התקשתה באופן יחסי, וגם הפעם ההגנה של ריאל לא הצליחה להתמודד עם הנעת הכדור המסחררת שלה. חילופי מקום מתמידים בין מסי, אינייסטה ופברגאס הקשו מאוד על ריאל את השמירה עליהם, וגם העובדה שאלכסיס סאנצ'ז נתן את משחקו הטוב ביותר מאז שהגיע לבארסה, לא סייעה לחברים של קסיאס להגן על שערו. לא נגמר אמנם 5-0, אבל גם שלושה שערים מספיקים כדי להבהיר את המציאות העגומה של מוריניו – ריאל מדריד עדיין לא מצאה דרך להתמודד עם ברצלונה. המציאות הנ"ל עגומה במיוחד נוכח העובדה שקשה לראות את ריאל הופכת לקבוצה יותר טובה מאשר היא עכשיו. אם יכולת שיא של רונאלדו, היגוואין, בנזמה, די-מריה ואלונסו לא מספיקה, אז מה כן? אם מוריניו על הקווים לא מצליח למצוא פיתרון שינצח את פפ, האם יש מאמן אחר שמסוגל?

ריאל עדיין מובילה את הטבלה בשלוש נקודות, ולכן עדיין נמצאת בעמדת יתרון על פני ברצלונה במרוץ לאליפות, אבל כמו שזה נראה עכשיו, על נקודות בקאמפ-נואו בסיבוב הבא מוריניו לא יכול לבנות. אז מה בכל זאת יכולה ריאל מדריד לעשות על-מנת לגבור על ברצלונה? מה יכולה ריאל לעשות שהיא טרם עשתה? האם יש מישהו שיכול להביא את השינוי?

ובכן, יש מישהו. שחקן אחד, שמכל סוללת הכוכבים העמוסה של ריאל, טרם הגיע למיצוי רבע מיכולתו במדים הלבנים. שחקן שבימים טובים נחשב לקשר הטוב בעולם, אך בשנתיים האחרונות מבלה את רוב זמנו בהחלמה מפציעות חוזרות ונשנות. אני מדבר כמובן על קאקה.

ריקארדו קאקה הגיע לריאל מדריד ממילאן ב-2009 תמורת סכום של כמעט 70 מיליון יורו. הסכום גבוה, ולכן הציפיות היו בהתאם, אבל עונת בכורה בינונית תחת המאמן מנואל פלגריני הסתיימה עם תשעה שערים בלבד בכל המסגרות. בסיומו של מונדיאל פושר בקיץ 2010, נפצע קאקה ונעדר מהמגרשים כמעט לכל אורך העונה שעברה. במקביל לפריחה של הגרמני הצעיר מסוט אוזיל, המשחק באותו תפקיד על המגרש, נשמעו לא מעט ספקולציות לגבי עזיבה אפשרית של קאקה את הסנטיאגו ברנבאו. מוריניו, לעומת זאת, לא אמר דבר. הוא ידע איזה יהלום יש לו ביד, וכמאמן שיודע למצות עד תום את הפוטנציאל הגלום בשחקנים שלו, נראה שקאקה נמצא בידיים טובות.

פתיחת העונה נראתה מצוין עבור קאקה. לראשונה מזה זמן רב הוא הצליח ליצור רצף של כמה משחקים בהרכב, וחשוב מכך – רצף של כמה משחקים טובים. קאקה הלך והשתפר, ולרגע נראה היה שקאקה הגדול חוזר. שחקן כל-כך מהיר, טכני וחכם מתאים בדיוק לסגנון ההתקפה של ריאל מדריד. ההרגשה הייתה שלא רק קאקה צריך את ריאל מדריד. פתאום הייתה הרגשה שריאל מדריד צריכה את קאקה. עם קאקה ביכולת טובה על המגרש, ריאל פשוט נראתה יותר טוב. כמובן שהתסריט הידוע חזר. קאקה שוב נפצע, ריאל שוב הסתדרה מצוין בלעדיו, ריאל שוב הפסידה לברצלונה.

אם קאקה יצליח להתאושש מהפציעות הרבות שעבר ולשמור במשך תקופה של כמה חודשים על יציבות, ריאל עשויה לקבל בחזרה את אחד הכוכבים הגדולים שידע הכדורגל העולמי בעשור האחרון. עדיין לא בן 30, קאקה מסוגל לחזור לעצמו, ובתחילת העונה, ולו לכמה משחקים, ראינו שזה בהחלט יכול לקרות. אם ריאל תקבל את קאקה בחזרה, הוא יכול להוות גורם מכריע בהתמודדות עם ברצלונה. עם ראיית משחק כמו של אוזיל, מהירות של די-מריה ובעיטה של צ'אבי אלונסו, קאקה יכול להוסיף למשחק של ריאל מימד שלא היה קיים בשנים האחרונות. אם מוריניו יצליח להחזיר את קאקה להיות קאקה שכולנו הכרנו במילאן, יכול להיות שזה יתברר כפיתרון לו ריאל חיכתה כל כך הרבה זמן.

אם לא, נתחיל לתהות אם פיתרון שכזה בכלל קיים.

קלאסיקו

קלאסיקו. מדריד נגד ברצלונה. ממלכת ספרד נגד קטאלוניה. מאבק בין שני המועדונים המפוארים ביותר בכדורגל הספרדי. קרב בין שתי קבוצות הכדורגל הטובות ביותר בעולם. קלאסיקו. משחק בין שתי קבוצות המייצגות באופן הקרוב ביותר לשלמות, שתי אסכולות כדורגל שונות לחלוטין.

ברצלונה מבססת את המשחק שלה על הנעת כדור סבלנית מרגל לרגל, במסירות קצרות ומהירות. הנעת הכדור של ברצלונה מגיעה לעתים ל-40-50 מסירות ברציפות, כל זאת בסבלנות ובהתמדה, עד שתימצא הדרך לפרוץ את הגנת היריב. כתוצאה מכך, כמעט בכל משחק ונגד כל יריבה, מחזיקה ברצלונה בכדור למעלה מ-65 אחוזים מהזמן.

ריאל מדריד, לעומת זאת, משחקת כדורגל מהיר ותכליתי מאוד. כשהכדור אצלה, לא עובר הרבה זמן עד שהוא מוצא עצמו ברחבת היריב. ריאל לא נוהגת להניע את הכדור בשקט ובסבלנות; אם היא חוטפת אותו ברחבת ה-16 שלה, לא עוברת אלא שניות ספורות עד שהיא נמצאת עמוק ברחבה של הקבוצה השניה.
שתי קבוצות שמבצעות באופן כל-כך נפלא שיטות משחק כל-כך שונות, תמיד יוצרות התמודדות מסקרנת במיוחד.

רבים מרגישים שזו היא השנה של ריאל מדריד. אחרי שלוש שנות שלטון גווארדיולי מוחלטות, בהן ריאל השקיעה סכום חסר תקדים בשחקני רכש ובמאמן שנחשב לטוב בעולם, נראה שסוף סוף שלטון היחיד של ברצלונה עומד ליפול.

גם בשנתיים הקודמות ריאל מדריד הייתה דורסנית, וזכתה במספר נקודות שלבטח  היה מעניק לה אליפות בכל עונה נורמלית, אבל ברצלונה של גווארדיולה לא הותירה לריאל שום מקום לטעויות, וגם מספר שיא של נקודות, לפני שנתיים עם פלגריני כמאמן, לא הספיק מול המכונה הקטאלונית, בטח ובטח כשהקבוצות נפגשו ראש בראש.

השנה, אי אפשר שלא לשים לב שהדברים מתחברים לריאל מדריד באופן יוצא מן הכלל.

בניגוד לשנתיים האחרונות, בהן ריאל הייתה תלויה כמעט לחלוטין ביכולת של כריסטיאנו רונאלדו, ריאל מחזיקה היום שלישיה התקפית קטלנית, כאשר גם גונזאלו היגוואין וקארים בנזמה נמצאים בכושר נהדר (על אף שכמעט תמיד אינם משחקנים ביחד), וזה בנוסף לתפוקה הרגילה של כריסטיאנו (מלך שערי הליגה ביחד עם ליאו מסי). תוסיפו לכך את השיפור המדהים שעבר די-מריה, מלך הבישולים של הליגה עד כה, ותבינו למה הקבוצה של מוריניו כל-כך קטלנית.

 אבל לא רק על היכולת הנהדרת של ריאל מתבסס ההפרש שנפתח בינה לבין ברצלונה בליגה ערב המשחק ביניהן (3 נקודות, כאשר לריאל משחק אחד פחות, כלומר 6 נקודות בפוטנציה). גם לברצלונה יש חלק בכך, ואפילו חלק גדול. בארסה היא עדיין אחת הקבוצות המפחידות באירופה, אבל לעומת העונה שעברה, נראה שמשהו חורק במכונה של פפ.

דווקא מבחינת שערים, ברצלונה הבקיעה השנה יותר מאשר בשלב הנוכחי בעונה שעברה, וספגה פחות. גם כשבוחנים את היכולת במשחקי הבית, בארסה מדהימה כהרגלה. עם ממוצע של יותר מארבעה שערים למשחק, אפס שערי חובה, ושמונה נצחונות בתשעה משחקים, עושה רושם שגם השנה הקאמפ-נואו הוא אחד המגרשים המפחידים ביותר באירופה.

ההבדל נעוץ בפער העצום בין היכולת של ברצלונה במשחקי הבית לבין היכולת במשחקי החוץ. בניגוד לשנים קודמות, בארסה של השנה היא קבוצה אחרת כשהיא יוצא מהקאמפ-נואו. שני נצחונות בלבד בשישה משחקים, כשהשיא כמובן בהפסד האחרון לחטאפה, מציבים את בארסה עם פחות נקודות מאשר בשלב הנוכחי בעונה שעברה, וכמובן – עם פחות נקודות מריאל מדריד.

בניגוד לשלישיה ההתקפית הדורסת של ריאל, בארסה תלויה השנה כמעט באופן מוחלט ביכולת של ליאו מסי. דויד וייה בעונה נוראית ממעט לכבוש, וכך גם פדרו והרכש אלכסיס סנצ'ז שסבלו מפציעות מתחילת העונה וכמעט שלא תרמו למאזן הקבוצתי. בהתאם לסטטיסטיקה הנ"ל, קבוצה אשר בולמת את מסי, בעצם עוצרת את ברצלונה כמעט לחלוטין, והסטטיסטיקה לא משקרת – מתוך 17 שערי ליגה מסי כבש העונה רק אחד במשחק חוץ.

כל הנתונים הנ"ל מביאים את ריאל מדריד, לראשונה מזה שלוש עונות, לעמדת פתיחה טובה לכאורה מזו של ברצלונה במשחק ביניהן.

אין זה אומר שריאל פייבוריטית, ובוודאי שמגוחך מי שאומר את המילים 'ברצלונה' ו'אנדרדוג' באותו משפט, אך יתכן שהסיכויים של ריאל לנצח את ברצלונה בליגה לראשונה מזה שלוש שנים וחצי, גבוהים מאשר בעונות קודמות.

צריך לזכור שהרכבי הקבוצות זהים כמעט לחלוטין לאלו ששיחקו ב-5-0 המפורסם של ברצלונה לפני שנה. צריך גם לזכור שבמשחק החוץ הכי קשה שלה השנה, נגד מילאן בסן-סירו, ברצלונה יצאה כשידה על העליונה.

אי אפשר לקבוע שום דבר מראש, ואף אחד לא יכול לדעת איך המשחק עשוי להתפתח.

דבר אחד בטוח: בשבת צפוי לנו מאבק מרתק בין שניים מהמאמנים הטובים ביותר בעולם, קרב ראש בראש בין שני השחקנים הטובים בעולם, ומלחמה של תשעים דקות בין שתי קבוצות הכדורגל הטובות ביותר בעולם.

קלאסיקו.

השבוע של המסכנים

כל חובב כדורגל יכול להישבע שזהו אחד השבועות המטורפים ביותר בכדורגל בשנים האחרונות.

מי שהיו האחראים העיקריים לשבוע המטורף הזה הם הכדורגלנים המסכנים. אלה שאנחנו רגילים לראות אותם מפסידים, לקרוא עליהם כתבות בתקשורת בהקשרים שליליים ואין להם מזל בשפע. אלה שכל הקריירה שלהם היא "כמעט" אחד גדול, ותמיד מספר 2.

שבוע המסכנים התחיל בשבת בלילה. בארסה שיחקה נגד סביליה, וסיימה  ב0:0 מפתיע, הרבה בזכות חאבי ואראס. השוער בן ה-29, שעד המשחק המדובר היה אלמוני לחלוטין, מעכשיו יהיה חרוט בזכרונו של כל אוהדי הכדורגל הספרדי, ובמיוחד בזיכרון של ווינר אחד גדול (רק בבארסה כמובן), ליאו מסי.

ואראס, שהיה רגיל להיות מחליף של אנדרס פאלופ האגדי, נתן הופעה הרואית שגרמה לכמה קטאלונים עוגמת נפש קטנה. הוא עצר פעם אחר פעם את המכונה המשומנת של בארסה, סיכל מצב אחר מצב ועצירת הפנדל של מסי בתוספת הזמן הייתה סיומת נהדרת לאחת מתצוגות השוערים הטובות בשנים האחרונות בליגה הספרדית.

בצהרי יום ראשון, מילאן פגשה את לצ'ה, למשחק שעל הנייר אמור להיות פשוט למילאן. המילאנזים פתחו לא טוב בלשון המעטה, וירדו למחצית בפיגור 3:0. מאמן מילאן, אלגרי, הכניס את קווין פרינס בואטנג למחצית השנייה במקומו של רוביניו (עוד שחקן ללא מזל).

הגנאי- גרמני הבעייתי, שעדיין לא מצא את עצמו בעולם הכדורגל, גמל לאלגרי בשלושער מדהים שהשווה את התוצאה.

נדמה שמזל ושכל זה לא החלק החזק אצל בואטנג. חודש לפני תחילת המונדיאל, פורטסמות' של גרנט פגשה את צ'לסי למשחק גמר גביע אנגלי. כזכור, במהלך המחצית הראשונה, בואטנג נכנס חזק במיכאל באלאק וסיים לקשר הגרמני את חלום המונדיאל. האוהדים הגרמנים לא חסו על בואטנג המסכן, שמצדו אמר: "אני מצטער, זה לא היה במתכוון. אני באתי מאוחר מדי, שגרם למגע מלא (עם באלאק)."

עוד באותו משחק, קווין החמיץ פנדל, שהיה יכול להעלות את פורטסמות' ליתרון מפתיע, לשנות לגמרי את פני המשחק ולהציל את הקריירה של אברם גרנט באי הבריטי.

במונדיאל, הוא נאלץ לראות (וגם לפגוש ולהפסיד) את אחיו הצעיר מככב במדי גרמניה התוססת, בעוד שהוא משחק בנבחרת גאנה הבינונית. חוסר המזל של הקשר חלחל גם לנבחרתו, אחרת איך תוכלו להסביר מה קרה ברבע הגמר נגד אורגוואי מהדקה ה-120 ועד סיום המשחק?

בערך שלוש שעות לאחר שבואטנג השלים שלושער נגד לצ'ה, מסכנים אחרים חגגו, ובגדול! הפעם מדובר באוהדים של מנצ'סטר סיטי שצפו בקבוצתם משפילה את מנצ'סטר יונייטד 1-6 בלתי נתפס!

כבר כמה עשורים, שהאוהדים התכולים סובלים מעליונותה של היריבה העירונית. אבל, ביום ראשון קבוצת הכוכבים של מנצ'יני נתנה לאותם אוהדים רגע של נחת, רגע של עליונות על היונייטד השנואים והכל כך מוצלחים.

כוכב הדרבי ללא ספק היה מריו באלוטלי. לפעמים נדמה שזהו התאום האובד של קווין בואטנג, גם החלוץ האיטלקי- גנאי לא בורך במזל ובטח שלא בשכל. יעידו על כך פקחי מנצ'סטר שנתנו לו מעל 100 דוחות חנייה בשנה, שחקני מחלקת הנוער של הסיטי שחטפו ממנו מטר של אינדיקים והכבאים שנאלצו לכבות את ביתו ביום שבת האחרון לאחר ששיחק עם זיקוקי דינור באמבטיה.

סופר מריו סיים את המשחק עם צמד, אבל ללא ספק הרגע הזכור מהמשחק הוא חשיפת החולצה עם הכיתוב "למה תמיד אני? ((why always me?". למה תמיד אני?, את זה אתה יכול לשאול רק את עצמך!

הצמד של באלוטלי בדרבי החזיר אותי 3 וחצי שנים אחורה. אינטר פוגשת את יובנטוס ברבע גמר הגביע האיטלקי. מריו באלוטלי כובש צמד, כולל שער בהארכה, שהעלה את אינטר לחצי גמר.

אחרי אותו משחק, כולם היו בטוחים שהשמיים הם הגבול בשביל החלוץ הצעיר. עד עכשיו באלוטלי עסוק בלהסתבך במקום בקריירה שלו ככדורגלן. אני מקווה שהדרבי של מנצ'סטר הוא נקודת תפנית בקריירה של המסתבך הסדרתי, ומעכשיו הוא יעסוק רק בכדורגל, ואז הכישרון האדיר שטמון בו יפרוץ, ואולי האוהדים המסכנים של הסיטיזנס יוכלו לחגוג אליפות ראשונה אחרי 44 שנות בצורת.

ישראל מתייבשת

כשהגדולות של ליגת העל ישחקו רק היום, הטניס שיחק תפקיד מרכזי בסוף השבוע שלי, וגם שם לצערי, התייבשתי והתביישתי. וכשהלגיונרים פורחים, לא פלא שגם ליגת העל מתייבשת בגזרות הצפוניות והדרומיות שלה.

בלגאן. כך אפשר להגדיר את שנוצר בימים האחרונים. דודי סלע מתעצל ומאכזב, הפועל חיפה משוועת לעדן בן בסט, שבכלל לא מתעניין בה ומרשית שער בכורה, שכטר נהנה מכיבוש, אך צריך לא להסתנוור, ועל יוהן בלייק, יש הרבה מה לדבר. וזה עוד לפני המנה הגדושה של היום.

מצפונה עד דרומה, מבת ים עד אוקלהומה

זה לא זה. קלינגר דווקא ניסה הקיץ לבנות משהו שונה, על טהרת המקומיים, בלי יותר מידי ניצוצות מסביב, אך לצערו כדור הוא כדור שלג, וכשהפסד אחד מוביל למשנהו, אין מה שיעצור אותו, בייחוד כשאין מנהיג על הדשא. וזו הטעות הגדולה שלו. יוסי שבחון?  הדבר האחרון שהוא יכול להיות זה מנהיג.
ובגזרה הצפונית, צר לי, ניצן שירזי, אבל הפועל חיפה למרות פה ושם הבלחות אמש, לא נראית כמי שמבינה את מצבה, הראש חולה, הצעירים ממורמרים, אז או שתקים צעקות ותאפס אותם, או שתעשה לביתך.

משרד החוץ

איתי שכטר כבש את שערו השני העונה בבונדסליגה, בקבוצה החלשה של קייזרסלאוטרן זה בהחלט הישג. שלושת השערים שלה אמש, למרות הניצחון, הושגו במקריות רבה, וחוסר ריכוז של הגנת מיינץ. לא תמיד המזל ישחק למי שמעמיד בהגנה את הבלם החלש ביותר בליגה, רודני, אתם רציניים? זה שחקן כדורגל?
אני מודה, הייתי בטוח שעדן בן בסט יהיה ראשון הלגיונרים לחזור ארצה. בינתיים הוא נראה לו רע, משקיע, משתלב ומתרוצץ כמי שרעב, אמש גם כבש את שער הבכורה שלו מול המוליכה, מונפלייה. אז עדן אתה תמשיך לכבוש, ואני אכין את הכובע להסרה, דיל? אה, ושלומי ארבייטמן, תדע שלפעמים צריך לדעת מתי לעזוב, ולאן, ווסטרלו זה מקום מצוין בכדי לשבח אותך.

עצלנות ודיכאון

גביע הדיוויס, שישי בצהריים, חם, דודי סלע שחקן של קהל, שטויות. כפי שהוא לא מתרומם יותר מידי בקריירה האישית שלו, כך גם ברגע האמת מול שחקן מוכשר, אך כזה שהיה חייב לגבור עליו. הטעויות שלו נבעו מעצלנות וחוסר ריכוז, וזה מה שמכעיס בכל איבוד המשחק הארוך והמתיש שהיה לנו בצהריי שישי. עם הפן המנטלי של סלע לא ישתפר, אפשר לומר שלום לקריירה שלו. מנגד, אמיר ויינטרוב, עבודה טובה בחדר הכושר, על הפיזיות, על פל הגוף העליון, על המהירות, והוא שחקן טופ 75 קלאסי. ואנדיוני, לא התפלאתי, א. הזוג שמולם היה איכותי מלכתחילה, ב. לצערי זה לא זה, הם נעים על גלי התלהבות ותו לאו, אין שם הרבה יכולת.

מובהקות

סופ"ש בליגות אירופה השונות הובילו אותי למסקנות עם סימן מאוד מובהק, לפחות לגבי כמה קבוצות שעקבתי אחריהן. הראשונה, ברצלונה, לא מיהרתי להכניס אותה למשבר, וכנראה שכך הדבר. הפערים משאר הליגה, נשארו כשהיו, והשעמום, למי שאוהב תחרות, לא כאן חברים. גוארדיולה לא נלחץ מכמה ביקורות, אם כי לא בטוח שההגנה הזאת תספיק להמשך ההתמודדויות המשמעותיות באמת, לגבי ההתקפה, תעברו הלאה, אין מה לומר.

באנגליה התמקדתי בארסנל ובק.פ.ר. הראשונה, קבוצה במשבר, אך נשאלת השאלה האם לצד מיקל ארטטה, הרכש הבולט של המהלך המהיר לחיזוק הקבוצה, שאר הרכישות לא בוצעו מתוך פאניקה? תשאלו חובבי בונדס ליגה מובהקים, ותגלו שפר מרטסאקר, הוא לא מי שיתן שלווה להגנה שכוללת את כושל-ייני.

הלונדונית השנייה, מקווינס פארק, היא דווקא זו שנראית לא רע בכלל, ידעה היכן לפגוע ברכש חכם ומדויק, וכנראה שתהיה עימנו מספר שנים טובות כחברה בפרמייר ליג. ג'ואי ברטון, הוא שחקן מבריק, ובדיוק המנהיג שצריך ניל וורנוק בכדי לייצב את הבחורים מסביב, יחד עם טאארבט ושון רייט פיליפס, אפשר לישון בשקט ביציעי ה"לופטוס רואד".

יו מאן!

הג'מייקנים אוהבים להשתמש בקריאה יו מאן, בערך לכל אדם. אז אולי שיחשבו על שינויה ליו-הן! האצן הצעיר, פשוט מרחף לשיאי חדשים ,והאמת כשסימנתי אותו כבר לפני שנתיים כפוטנציאל הבכיר להגיע לפסגות בהן נוגע יוסיין בולט. 19.26 שניות זו תוצאה בלתי נתפסת, ורק לחשוב שאם בולט לצידו והם מושכים האחד את השני, אנחנו יכולים לקבל משהו עוד יותר סנסציוני. לא, מאן?

ועד הפעם הבאה, הרשימה המפוצצת של יום ראשון הגדול, החל מהליגה ההולנדית, דרך ליגת העל שלנו וכשגולת הכותרת היא הפרמייר ליג, יש לכם חשק לצאת מהמיטה בכלל?

מאבד את הראש

מחזור הפתיחה של ליגת האלופות היה מעניין, נשא מעט הפתעות, ובעיקר היה בעוכריהם של ברצלונה ואינטר. אז הנה מנת משכל מסוימת משני הערבים הללו, וגם מה הקשר בין אינטר ליובל נעים?

ליגת האלופות 2011-12 יצאה לה לדרך. באיירן סימנה "וי" ראשון בדרך לגמר הרצוי, במאי בביתה, ריאל מדריד הצליחה להתמודד עם קהל עוין, אפואל ניקוסיה הוכיחה כי לא רק הכסף מדבר, וגם מילאן נהנתה מההפקר, זה שבהגנת ברצלונה.

שתי קבוצות שצריכות להסיק מסקנות, הן ברצלונה ואינטר. אצל הקטלונים המצב טוב, הראש עובד נהדר, אבל צריך לתת את הדעת במקומות מסוימים, אצל המילאנזים לעומת זאת, תחשבו טוב אם בעוד שבועיים תראו שוב את גאספריני על הקווים.

קוסם חולם

אני חייב להודות שאני לא נמנה על הגל הסוחף של אוהדי ברצלונה, אם כי גם לא על אלו של היריבה ממדריד, ובכל זאת הערצתי לפפ גוארדיולה ולמשנתו היא עצומה.

כפי שיכול היה להיכשל באותה העת כשקיבל את הקבוצה ללא ניסיון, תחילת דרכו במועדון כמאמן, האירה לו פנים, ומשם קצרה היריעה מלהרעיף שבחים. יותר מכל בולטת לעין חוכמתו של האיש, והבנת המשחק, והשינויים הכרוכים בהתאם לנסיבות.

והנה כבר במחזור הפתיחה של ליגת האלופות, הוכיח לנו גוארדיולה, כיצד מאמני הדור הנוכחי של הכדורגל העולמי, צריכים לנהוג. הוא פתח במערך של ארבעה שחקני הגנה, כאשר בהעדרו של ג'ראר פיקה וכושרו הנוכחי של קרלס פויול, אילצו את הרכבתם של מסצ'ראנו ובוסקטס במרכז ההגנה.

אף אחד לא חלם על פתיחה כזאת, אך הגול של אלשנדרה פאטו טרף את הקלפים כבר בדקה הראשונה, וגוארדיולה לא איחר מלהגיב. שינוי מערך מהיר, תוך הסטתו של אריק אבידל לעמדת הבלם השמאלי, ומעבר מהיר למערך של 3-5-2 הניב פירות במהירות, ולחץ בלתי נגמר של בארסה על שערה של מילאן. את דני אלבס הוא העלה לעמדת הקשר הימני, את פדרו העביר שמאלה, ודויד וייה ומסי קיבלו גיבוי מאחור מצ'אבי, אינייסטה (פאברגס) וקייטה.

נכון שגול השוויון של פדרו נבע בעיקר בזכות קריאת מהלך לא נכונה של איגנציו אבאטה, אך הלחץ, הנעת הכדור והדריסה המתמדת הוכיחו עצמם מיד.

לשתי הקבוצות הגנה לא מתאימה, גוארדיולה ניצל את היתרון שלו בחלק ההתקפי, בכדי להביך את הגנת מילאן האיטית בראשותו של נסטה, איפה מקסס? וגם זמברוטה כבר מעבר לשיא, לשם מה הובא טאייה טאיו?

בברצלונה שספגה ארבעה שערים תוך ארבעה ימים, חייבים לתת את הדעת על מרכז ההגנה. נכון, פויול מזדקן, ופיקה חסר, אך האם מסצ'ראנו הוא הפתרון לצד בוסקטס? האמת כשמדובר בגוארדיולה, אין מה לדאוג, הוא ימצא לזה פתרון מהיר, אז אל נא תספידו את בארסה כל כך במהירות.

לא אני הוא האיש

מינוי הקיץ של ג'אן פיירו גאספריני למאמנה הראשי של אינטר, עשה מלכתחילה קולות של ברירת מחדל. אינטר רדפה אחרי יורש למוריניו בייחוד אחרי עונה לא מוצלחת עם רפא בניטס ולאונרדו על הקווים, אך התנגדותו של מוראטי לשלם פיצוי לפורטו, עבור שרותיו של אנדרה וילאש בואש, הייתה חייבת לפחות לספק מועמד ראוי אחר למשרה.

גאספריני עם כל הכבוד אינו האיש ההולם למשרה לחוצה וטובעת שכזו. קריירת האימון שלו, ולהזכיר כי הוא כבר בן 53, לא נסקה למקומות מרשימים (למעט הצלחה זמנית בגנואה), ומוזר היה כי דווקא בו בחרו באינטר, חרף המצב הכלכלי הלא טוב של המועדון. מאמנים צעירים ותוססים, כאלו שיתחברו ביתר קלות לשחקני הקבוצה, היו ששים להגיע רק מתוך רכישת כבוד לכך שאינטר מסמנת אותם כמאמני הקבוצה.

אינטר החליטה על עונה פיננסית, שחקני רכש גדולים לא הגיעו, וגם את דייגו פורלאן, השם הכי נוצץ שהצטרף למועדון, רכשו כשהוא בדעיכה ובתמורה לחמישה מיליוני יורו בלבד. ריקי אלברס, ג'ונתן ולוק קאסטיניוס הם שמות אדירים, לעתיד. ואם רוצים עתיד, כדאי היה למנות מאמן צעיר שאליו יתחברו כל הצעירים הללו, לצד הסגל הבכל זאת איכותי שיש לקבוצה, גם בהיעדרו של סמואל אטו.

תחילת העונה נראית מדאיגה עם הפסדים לפאלרמו וטרבזונספור, לא דברים מתוכננים באינטר. חוליית הגנה מבוגרת ומחוררת, ווסלי סניידר עם הראש באולד טראפורד, וגם ההתקפה לא מבריקה עד כה, זאת למרות הצטרפותם של פורלאן וסארטה, שיכולים להיות צמד מצוין, אך כזה שצריך חיבור, ורעב, ומי שיודע חיבור למאמן, הוא ערך נכבד בעגת הכדורגל,תסתכלו על יובל נעים, ותבינו כמה שזה נכון.

אז עד שיובל נעים יגיע בכדי להטריף את שחקני אינטר ולחברם, נמשיך להנות ממגוון ההפתעות הללו, ומהגנות לא מרשימות, אבל מה אכפת לנו, זה מספק לנו שערים, לא?

שלא יגמר לעולם

ההחתמה של ססק פאברגס היא החותמת לקיץ מחושב של ברצלונה. כל צירוף או שחרור נעשה מתוך התבוננות לעונה הקרובה, אך בעיקר לאלו שיבואו אחריה. ברצלונה 2011-12 יוצאת לדרך, ללא רצון להביט אחורה

ברצלונה של עונת אשתקד סחפה ושברה את שיאיה, היא רמסה את יריבתה ממדריד, וגם ליונייטד לא הותירה פירורים. המכונה של גוארדיולה, זו שכלל אוהדי הכדורגל באשר הם, חייבים להודות כי היא משהו יוצא דופן, לא רוצה לדעוך, וגם אם נוצר הרושם לאחר הבכורה שנערכה בסופר-קאפ הנהדר כי ריאל מדריד אכן בשלה לסגור עליה פערים, בבארסה מתכננים גם כמה צעדים קדימה, ומבטיחים כי גם בעתיד המכונה תישאר מכונה.

ילדי שנתון 87

אחד היתרונות הגדולים של ברצלונה היא מחלקת הנוער של המועדון, כזו שלא נותנת לעתיד להיראות שחור. כשידוע כי קלרס פויול כבר מדגדג את שנות הקריירה האחרונות שלו וגם צ'אבי כבר לא ילד, בבארסה חושבים קדימה ונשענים לפחות לעת עתה על תוצרי קבוצת הנוער שנולדו ב-1987.

שניים מחברי אותה קבוצה, ג'רארד פיקה וההחתמה הטרייה, ססק פאברגס, בחרו להתפתח בכלל על אדמת אנגליה, האחד בילה ארבע עונות במנצ'סטר אצל סר אלכס, השני בילה שמונה עונות אצל ונגר בארסנל, אך לבסוף שניהם ידעו כי מקום אחד מחכה להם.

בעוד פיקה מתחיל את עונתו הרביעית במועדון נעוריו, כאשר באמתחתו מספר לא מבוטל של תארים הן ברמה הקבוצתית והן ברמה הבינלאומית, הוא גם הופך לאחד מעמודי הטווח בהגנת בארסה, ומשתייך לצמרת הבלמים בעולם. השדרוג של פיקה התמיר, מבטיח לבארסה כי מנהיג להגנה יהיה לה גם כאשר הקפטן ה"גלדיאטור" יחליט לתלות את נעליו.

גם ססק פאברגס היה חבר באותה קבוצת גיל, אם כי את שנותיו האחרונות במחלקות הנוער הוא כבר העביר במתחם האימונים של ארסנל. לאחר שהפך לקפטן ומנהיג בקבוצה מצפון לונדון, החליט גם הוא לארוז מזוודות ולחזור הביתה. למעשה כמעט בכל העונות האחרונות דובר על חזרה אפשרית שלו למדי הבלאוגרנה, אך כשגוארדיולה הבין כי צריך להוריד בנטל מצ'אבי המתבגר, החליטו במועדון לפתוח את הארנק ולשכנע את ססק לחזור הביתה, לקטאלוניה. תוסיפו לזה את המחסור בתארים, זה שהוא חווה במרבית עונותיו בארסנל, ותקבלו שחקן רעב, שמגיע להנהיג את בארסה, אך לא באופן מיידי, אלא מתוך חשיבה של שנה-שנתיים קדימה.

ילידי 1987 הם גולת הכותרת לשאיפותיה של ברצלונה של ימינו. קבוצה שהתוצר הכי בולט שלה הוא ליאו מסי כמובן, שלמרות שלל הישגים, ביצועים ולהטוטים אסור לשכוח כי הוא בסה"כ בן 24, ושגם פדרו פורץ מאוחר אמנם, אך תופס מקום של קבע גם בנבחרת ספרד, ויחד עם שני הבנים האובדים הללו, לבארסה מובטח עתיד מזהיר, לפחות לכמה שנים טובות.

שארית המחשבה

ובכן צירופו של פאברגס אמש מקבע עוד יותר את מעמדם של ילידי 1987, אך לא רק בהם יכולה בארסה להתגאות. סרחיו בוסקטס למשל, עוד תוצר מקומי, נולד רק שנה לאחר מכן, וגם לו עוד שנים ארוכות לשחק. תיאגו אלקנטרה, יליד 1991, וזו אמורה להיות העונה שלו, לאחר שהחל את הקיץ בצורה נהדרת, והמשיך אותו בהופעת בכורה בנבחרת ספרד רק בשבוע שעבר.

כשעל דלתות הבוגרים מתדפקים שחקנים כאנדרו פונטאס, הבלם שכבר זכה למספר הופעות בקבוצה הבוגרת, מרטין מונטויה, שיהיה כנראה היורש של דני אלבס כשזה ילך וידעך, מארק מונייסה, הבלם המוכשר, וסרג'י רוברטו, הקשר שגם הוא כבר זכה לבכורה בבוגרת, מנצלים בבארסה את היתרון הכי בולט שלהם על פני היריבה ממדריד, דור העתיד ומחלקת הנוער הנהדרת.

לא סתם לואיס אנריקה זכה להתקדם במהרה לקבוצת בוגרים ועוד כזו מפוארת כמו רומא. כשאתה מצליח להפיק ממחלקת הנוער כל כך הרבה כישרון, וגורם לברצלונה ב' להיראות לעיתים כקבוצה לגיטימית ב"לה ליגה", אין ספק לגבי מעמדך, ועם זאת כמובן גם אין ספק לגבי טיב פס הייצור של המועדון.

כמי שחולשת על כלל האזור ומוצאת אותם גם בכפרים שליד, בברצלונה מבטיחים לעצמם עתיד ורוד, או אולי כחול-בורדו.

לך, ואל תשכח לחזור

כחלק מאותה מגמה של השבחת התוצר המקומי, וכפי שקרה כבר עם פיקה ופאברגס, גם הקיץ הזה ראינו שניים מאותם הכישרונות עוזבים הקאמפ נואו במטרה לחזור אליו בשלים.

בויאן קרקיץ', שרבות דובר על יכולות הכיבוש שלו במחלקות הנוער, עובר יחד עם אנריקה לרומא, ואם ישתבח שם, גם הוא כנראה יבחר לחזור מתישהו הביתה. השם הנוסף שעשה מעבר הקיץ, ומעט פחות מוכר, הוא אוריול רומאו, שנרכש לאחרונה ע"י צ'לסי ב-5 מיליון פאונד, במטרה לצבור ניסיון ולחוות על בשרו את המגרשים הגדולים באמת. רומאו, קשר אחורי, לא יכול היה למצוא מקום בעמדות מרכז השדה העמוסות, אך גם כאן ומתוך חשיבה עמוקה, בארסה מכניסה לחוזהו בצ'לסי אופציה של קנייה מחדש ב-15 מיליון פאונד.

רומאו ישתבח בינתיים על מגרשי הפרמייר ליג, בארסה תמשיך להנות מצ'אבי ואיני יסטה, אך כשירצו להוריד מהם את העומס ולהישאר גם בוסקטס, פאברגס ותיאגו, הם יוכלו להחזיר גם אותו ובגירסה המשופשפת יותר.

כך פועל מועדון שלא רוצה שהמכונה תיעצר. עתודות בלתי פוסקות, שחרור שחקנים שזמנם עבר (מיליטו שעזב חזרה לארגנטינה), רכישות שגם הן מתוך מגמה של ראייה קדימה (אלכסיס סאנצ'ס גם הוא יליד 1988, קיקו פמנייה נקנה בשביל להגיע לבוגרים בסופו של דבר), ובעיקר קשרי חוץ שמבטיחים השבחה במקום אחר עם סעיף קניה במחיר מופחת.

כשמוחות נכונים בראש המערכת, ובראשם גוארדיולה עצמו, לא נראה שבבארסה מפחדים מההתחזקות הגדולה של היריבה ממדריד, וגם אם לעת עתה קיים צמצום פערים, הנשק של מחלקת הנוער עתיד לספק נחת בגזרה זו, גם בשנים הקרובות, וכנראה שגם באלו שלאחר מכן.

מאבא באהבה

גם במקרה של תיאגו אלקנטרה התפוח כנראה לא נפל רחוק מהעץ. התוצר הלוהט לפס הייצור הקטאלוני הופך יהלום של ממש במהלך הקיץ הנוכחי, ככה זה כשיש ממי ללמוד.

בעונה החולפת לצד המכונה המשומנת של ברצלונה, המשיך פפ גוארדיולה לחשוף בפנינו את כוכבי העתיד של הקבוצה. מי שפרצו לתודעה היו הקיצוני הימני המהיר, ג'פראן, והקשר המרכזי, תיאגו אלקנטרה. ג'פראן מתחרה באגף שלו עם בואו של אלכסיס סאנצ'ס, וכנראה יבחר באופציה של להמשיך את ההתפתחות במקום אחר, בעוד תיאגו מנצל את הקיץ לשדרוג מעמדות רציני עבורו.

קיצור תולדות התפוח

תיאגו אלקנטרה נולד באפריל 1991, דווקא באיטליה, כאשר אביו, כדורגלן העבר הברזילאי, מאזיניו, שיחק בארץ המגף, במדי פיורנטינה. מאזיניו היה קשר אחורי קלאסי שלצד הופעה בגביע העולמי ב-1994 במדי אלופת העולם דאז, ברזיל, זכור לחובבי הכדורגל הישראלי גם כקשרה של סלטה ויגו בימיה הגדולים יחד עם חיים רביבו.

מאזיניו, שלפני אותה תקופה בויגו, עוד חזר הביתה למולדתו בברזיל, העניק לבנו את היסודות הראשונים בכדורגל. תיאגו התפתח לראשונה במדי קבוצת הילדים של פלאמנגו, אך במהלך המעבר של אביו לסלטה ויגו, ובהיותו בן 5, הוא נדד לספרד, ולבסוף לאחר ששוב חזר למועדון הפאר הברזילאי, בגיל 10 ולאחר שאביו הבין כי אכן יש לבנו כישרון ברגליים, הוא נשלח למחלקת הילדים של המועדון הקטאלוני המפואר.

מאזיניו דואג לקריירה של בנו ולאחר שבחר להשתקע בספרד, גם לאחר פרישתו ממשחק, המשיך תיאגו, כמו גם אחיו רפא לצמוח במחלקות הנוער של בארסה.

תאבון לממון

תיאגו הלך והתפתח לכישרון גדול, וגוארדיולה כאחד שבקיא בקבוצת הבת של המועדון, זיהה מיד כי אפשר להתחיל לשפשף את הבחור בקבוצה הבוגרת. לראשונה זה קרה במהלך עונת 2008-2009, כאשר תיאגו בן 18, ובמשחק נגד מאיורקה, כשזכה ל-27 דקות בכורה כמחליפו של איידור גודיונסון, האיסלנדי. השער הראשון הגיע בעונה שלאחר מכן, במשחק הניצחון 0-4 על סנטאנדר.

אשתקד שידרג תיאגו את משחקו ומעמדו וזכה לכבוש שני שערים ב-17 משחקים וכשחקן רוטציה חשוב בסגל של גוארדיולה.

תיאגו שזכה כמו אחיו לאזרחות ספרדית, זאת למרות שיכול היה גם לבחור במולדתו של אביו, ברזיל או במולדתו הוא, איטליה, עבר את כלל נבחרות הנערים והנוער של ספרד, וכרגע הוא שחקן הנבחרת הצעירה של ספרד.

כחלק מקיץ מאיר פנים עבורו, זכה תיאגו להרשים מאוד במדיה של ספרד הצעירה, שזכתה לאחרונה באליפות אירופה לנבחרות אולימפיות, כאשר הוא כובש שער נפלא במשחק הגמר נגד שוויץ, בבעיטה מ-40 מטרים.

תיאגו המשיך לנצוץ גם במהלך משחקי ההכנה של ברצלונה, והיה גם זה כבש עבור בארסה במשחק ששיחזר את גמר ליגת האלופות מאשתקד, נגד מנצ'סטר יונייטד (2-1).

ההצלחה לא איחרה לזכות אותו בשלל הצעות כאשר בין הרודפות אחריו אפשר לסמן את מנצ'סטר יונייטד, אך בעיקר את היריבה הגדולה, ריאל מדריד. אביו, מאזיניו, אמר בעניין כי, "הוא סה"כ רוצה להצליח בכדורגל. זה יכול להיות בכל מועדון, לעולם אי אפשר לדעת אם מחר הוא יהיה שחקן של מועדון אחר".

ראשי בארסה נבהלו מהאפשרות לחזק את היריבה ממדריד, ופתחו את חוזהו של היהלום החדש, כאשר תיאגו קיבל חוזה משודרג לארבע עונות נוספות, וסעיף שחרור של 90 מיליון יורו.

תיאגו לא מתכוון לעצור כאן, וסומן ע"י ויסנטה דל בוסקה כמועמד אפשרי לקבל זימון לקראת משחק הידידות של נבחרת ספרד הבוגרת בשבוע הבא נגד איטליה, ואף לערוך את הבכורה במדים הלאומיים, דבר שיטביע חותמת נוספת על קיץ כמעט מושלם, אך ימנע ממנו לשחק במדי הנבחרת הבוגרת של הסלסאו, לדעת אביו עליו לבחור במדיה של נבחרת ספרד, "בספרד תיאגו יעשה התקדמות נהדרת. בנבחרת ברזיל אין יציבות בנושא המאמן", קבע מאזיניו דעה דיי נחרצת בעניין ההתלבטות הזו.

כששמו של ססק פאברגס אמור גם הוא להתווסף למרכז המגרש של ה"בלאגורנה", אפשר לסמן את חוליית הקישור של המועדון כבלתי נגמרת, יחד עם צ'אבי, אינייסטה וסרחיו בוסקטס, אך כדאי לגוארדיולה גם לא לשכוח כי יש לו יהלום מתהווה בין הידיים, כזה שאם לא יקבל את הבמה, יש מי שידע לאן לכוון אותו.

גלובאל-ליג

השביתה ב- NBA מתחילה לתת אותותיה. הליגה הטורקית, הספרדית, האיטלקית והרוסית מתחילות לשאוב אליהם שחקנים שבוחרים לא להמתין להחלטה של דיוויד סטרן וחבריו. אמארה מצייץ בכיוון "נוקיה", אז אולי במקום "יורוליג" המפעל יקרא בעונה הבאה "גלובאליג"?

שחקנים שבוחרים לממש את הפוטנציאל במקום אחר ברחבי הגלובוס, כאלו שלא ממש הצליחו להטביע חותם בליגה הטובה בעולם, ורוצים בכל זאת לנסות להשתבח. אלו שסומנו כפוטנציאל דראפט לא ממומש ומוצאים עצמם מתאימים לסגנון המשחק האירופי.

והנה השביתה באוויר ותותחי על כבדים כבר מכוונים לאירופה. דרון וויליאמס, אחד הגארדים הטובים בעולם, מצהיר כי הוא יגיע לבשיקטאש בטורקיה, במידה ואכן תתקיים השביתה. אמארה מצידו מנסה להתקרב עוד יותר ליהדות ומשתף את הציבור ברחשי ליבו. הרי מה אכפת להם להרוויח עוד כמה מיליוני דולרים במקום לשבת בבית?

טורקיה

הליגה הטורקית אמנם נחשבת עתירה בכסף, אך כזו שמעולם לא הוציאה קבוצה שזכתה במפעל היורוליג. הנציגה האחרונה שהגיעה מהליגה הזו למעמד הפיינל-פור האירופאי הייתה אפס פילזן, באותה עונת "סופרוליג" הזויה בה זכתה מכבי תל אביב לפני קצת יותר מעשר שנים.

הימים של אפס פילזן עם פטר נאומוסקי האגדי, כקבוצה הבכירה בכדורסל הטורקי חלפו להן. אולקר אוחדה לה עם פנרבחצ'ה העשירה, כשעזיז ילידרים, אותם הבעלים של קבוצת הכדורגל, מממן גם את מועדון הכדורסל המאוחד שנקרא פנרבחצ'ה-אולקר. נבן ספאחיה מיודענו, הוא האיש על הקווים של האלופה המכהנת זו שניצחה את היריבה הגדולה גלטאסראיי בסדרת הגמר 2-4.

הליגה המקומית לצד השבחת הכישרונות המקומיים דוגמת קארם טונצ'רי, עומאר אונאן, ועוזר סבהר, משמשת בעיקר חממה ליוצאי יוגוסלביה לשעבר. מקדונים, קרואטים, סרבים, כולם מקבלים את המוקד להובלת קבוצות הליגה המקומית.

כשהכוכבים הגדולים באמת של הטורקים, הידו טורקוגלו, עומאר אסיק, סמיח ארדן, מחמט אוקור וכנראה שבעתיד הקרוב גם אנס קאנטר, מפנים את המקום ומוצאים עצמם ברחבי אמריקה, תופסים שחקני הבלקן ומזרח אירופה את מרכז הבמה.

והנה פליטי השביתה עשויים עתה לשנות את המצב. לצד הניסיון הכושל של בשיקטאש עם אלן אייברסון שלא ממש הטביע חותם במדי "הנשרים השחורים" מאיסטנבול, ולמעשה שיחק פחות מעשרה משחקים במדי הקבוצה, מנסים קברניטי הקבוצה מגדות הבוספרוס להמריא מחדש.

משכורות העתק שמסוגל ילדירים דמירונן לשלם, עתידות להביא לקבוצה של המאמן המצוין, ארגין עתמאן, את דרון וויליאמס, שרק בעונת אשתקד היה מעורב בטרייד גדול לכסף של ניו ג'רזי ומיכאיל פרוחורוב.

וויליאמס שמציג בקריירת ה-NBA שלו ממוצעים נהדרים של 17.2 נק', יצטרף לטורקים כמובן רק במידה שהשביתה תתקיים. מי שעשויי להגיע בכל מקרה לשורות השחורים לבנים גם אם השביתה לא תתקיים,  הוא הסנטר הגאורגי, זאזה פאצ'וליה, שמשחק גם הוא שנים ארוכות בליגה הטובה בעולם, ולמעשה בשש העונות האחרונות היה לסנטר המחליף של ההוקס מאטלנטה.
בבשיקטאש לא מסתפקים בשניהם, ועתמאן כבר הצהיר על המטרה הבאה, אחד בשם קובי בראיינט, מכירים? אך ספק אם זה יגיע, ואולי יעדיף לממש את אחוזי הבעלות שלו במילאנו שבאיטליה.

גלאטסראיי, סגנית האלופה, מצרפת גם היא פליט NBA, הליטאי, דאריוס סונגליה, שבוחר לסיים את הקריירה קרוב יותר לבית. סונגליה גם הוא עם עבר של שמונה עונות ב-NBA, אך כבר בן 33, ומעדיף להיות שחקן מוביל מאשר עוד אחד משלים בפילדלפיה.

אמנם האלופה פנר-אולקר של ספאחיה עדיין לא הודיעה על צירוף שם בכיר מארצו של הדוד סם, אך היא נהנית מהכישרון של רוקו אוקיץ' ובויאן בוגדאנוביץ' המצוינים.

יהיה מעניין באיסטנבול בעונה הבאה, וכשהשוק באיסטנבול יצרף שמות מפוצצים, שאר קבוצות הליגה יחכו לפירורים שגם הם משובחים ביותר.

איטליה

בעוד ארמאני מילאנו מנסה להוות אלטרנטיבה להגמוניה של סיינה, ומצרפת שורת תותחים בקנה מידה אירופאי כעומאר קוק, דייויד הוקינס, אנטוניס פוציס וכנראה גם יואניס בורוסיס, בנטון טרביזו מתחזקת בגל מקל ובמידה ותהיה שביתה צפויה לקבל לעונה נוספת את בחירת הדראפט של יוסטון, ואחד מטובי שחקניה אשתקד, דונאטס מוטיונאס, הליטאי, השליטה מסיינה מתחזקת בפליטי NBA במטרה לשמור על סטטוס-קוו.

דחואן סאמרס, שנבחר באותו הדראפט של עומרי כספי, ב-2009, אך מעט אחריו במקום ה-35, מגיע בכדי לנסות ולהגשים את הפוטנציאל שחזו לו מימי הקולג' בגורג'טאון. סאמרס שבאירופה יוכל לתת מענה גם לעמדות הפנים, לא ממש הצליח להרשים במדי דטרויט פיסטונס המתפוררת, ודווקא במדי הירוקים הוא יוכל להתחיל ולהפציץ. הקו הקידמי של סיינה יקבל גם את דיוויד אנדרסן, הסנטר האוסטרלי ממוצא דני, שחוזר לקדנציה נוספת בקבוצה לאחר שנתיים בהם שיחק במדי ה"הורנטס" מניו אורלינס.

למילאנו קלף חזק באמתחתה, ואם וכאשר תצא השביתה לפועל, אחד מבעלי המניות שלה הוא לא אחר מאשר קובי בראיינט, וזה צפוי לבחור להצטרף לחבורה הנבנית של סקאריולו, ואולי למשוך אחריו עוד כמה חברים עם שם מפוצץ.

למרות שלעת עתה נראה כי ההגמוניה תישמר, גם במילאנו, טרביזו בעלת השאיפות עם דג'ורג'ביץ' ואבלינו, לא אמרו נואש במטרה להכניס קצת פלפל לפסטה.

ספרד

הליגה הטובה באירופה, ולימים של שביתה ב-NBA גם הטובה בעולם כנראה, מתחזקת כבכל קיץ. העונה הבאה צפויה למשוך חזרה הביתה את הספרדים שמככבים באמריקה, וליצור בהחלט ליגה איכותית ביותר.

הליגה שהביאה לעולם את האחים גאסול, רודי פרננדס, חואן קרלוס נאברו, ריקי רוביו ואחרים, והשביחה סנסציות אפריקאיות דוגמת סרג' איבקה, כריסטיאן איאנגה, ולאחרונה גם ביסמאק ביומבו האלמוני, צפויה להנות מנהירה בכיוון ההפוך.

ברצלונה צפויה לקבל לפחות את פאו גאסול שכבר הצהיר כי בארסה היא האופציה הריאלית מבחינתו בעידן של שביתה. כמובן שגם ריקי רוביו לא יממש את חוזהו במינסוטה, ויישאר לעוד עונה ב"פאלאו בלאוגרנה".

לסגל המצוין של צ'אבי פסקוואל שגם ככה מכיל את ארזם לורבק, חואן קרלוס נאברו שחזר הביתה לפני שלוש עונות, וקוסטה פרוביץ', הצטרף לאחרונה גם צ'אק איידסון, הגארד המצוין של מכבי ת"א, בחוזה של 4 מיליון דולר לשנתיים, וכשגארד אלופת ה-NBA, דאלאס מאבריקס, חואן חוסה באראה כבר מצהיר כי יבחר בברצלונה כאופציה חלופית, אפשר לסמן את בארסה כמועמדת עיקרית להשתלט גם על עולם הכדורסל האירופאי, בדומה לאחותה מהכדורגל.

במדריד מקווים כי תהיה שביתה מאחר והם צפויים להחתים את הגארד המצוין, רודי פרננדס, שלא מכבר הצטרף בטרייד לאותה דאלאס, אך יתכן כי יאלץ להמתין למימוש האתגר. פרננדס אמנם דחה את ההצעה הנדיבה על סך 4.35 מיליון דולרים שקיבל לאחרונה מה"בלאנקוס", אך אם תתקיים השביתה, הוא יצטרף לסרחיו יול בקו אחורי מרשים.

בילבאו, סגנית האלופה המפתיעה, החזירה בינתיים את ראול לופס מחימקי מוסקבה ומלאגה צירפה את הגארד סטפן מרקוביץ' מבנטון טרביזו, אך בעת שביתה גם ולנסיה וקאחה לבוראל ייכנסו לעניינים וייהנו מצירופי שחקנים מעניינים.

הליגה הספרדית, שאנו נחשפים לשידוריה בצ'רלטון, תרכז הרבה יותר חובבי כדורסל מבעבר, שיחפשו אלטרנטיבה ובשעות נוחות יותר לחסרון הצפייה ב-NBA.

רוסיה ושאר אירופה

צסק"א מוסקבה גם היא בונה מחדש אימפריה. המאמן הותיק יונאס קאזלאוסקאס, לשעבר מאמן נבחרות יוון וסין, בונה פרויקט שיחזיר את הרוסים לקדמת הבמה האירופית.

ננאד קרסטיץ' עשה את הדרך מבוסטון למוסקבה, לאחר שלא ממש הרשים במדיה, מאז הצטרף במסגרת הטרייד עם קנדריק פרקינס.
דאריוס לאברינוביץ', שזכה באליפות עם פנרבחצ'ה אולקר, מגיע בכדי לחבור לבני ארצו, המאמן קאזלאוסקאס והגארד שישקאוסקאס.
גם סאני בצ'ירוביץ' הסלובני מצטרף לאימפריה הרוסית, אך גולת הכותרת היא צירופו של הגארד הנהדר של אולימפיאקוס המתפרקת, מילוש תיאודושיץ'. הגארד בן ה-24, מצטרף בחוזה לשלוש עונות לאחר שהציג ממוצעים של 10.9 נק' ביורוליג אשתקד.

בעוד חימקי נפרדת מהמאמן סקאריולו ומראול לופס, וקאזאן שמצרפת את מרקוס וויליאמס, הגארד המצוין שעבר בממפיס וגולדן סטייט, צפויות לנסות ולצרף שחקני NBA כאלו ואחרים, מכוונת צסק"א לשליטה בלעדית בנוף הכדורסל הרוסי.

רק בחוסר הוודאות שכזה יכולה זאלגיריס קובנה מליטא, לצרף את סוני ווימס מטורנטו, הרי לא מדובר באחת מאריות היבשת.
בעוד ניקולאס באטום מפורטלנד צפוי לחזור למולדתו בצרפת לאחר שצוטט בתקשורת הצרפתית כמי שאינו רוצה לחכות שלושה חודשים בכדי לדעת מה עולה בגורלו, וכאשר הסרבי ולדימיר ראדמנוביץ' גם הוא שואף להבטיח את עתידו, צפוי הכדורסל האירופאי לקבל משב רוח מרעננן במיוחד בעונה הבאה.

דווקא ביוון, אחת מהליגות המשובחות באירופה, המשבר הכלכלי מונע מענקיות הכדורסל, אלופת היבשת, פאנתינייקוס, ויריבתה המושבעת, אולימפיאקוס, להתחזק בשחקנים פוטנציאלים, והן נאלצות לבקש משחקנים לקצץ במשכורות, ואלו שלא נענים מוצאים עצמם במחוזות אחרים.

נכון שמדובר בספקולציות, וימים יגידו אם השביתה תצא לפועל, אך לשחקני ה-NBA מתחיל להימאס מהסחבת. אמארה מצייץ בטוויטר ותוהה אם כדאי לו להגיע לתל אביב, ודווין וויד טוען כי משעמם לו והוא פנוי להצעות, הם מצפים לתשובות מהקומישנר, דיוויד סטרן, ובאם אלו לא יגיעו בקרוב, אל תופתעו לראות גם את דירק נוביצקי חוזר הביתה לאלבא ברלין. גלובאליג כבר אמרנו?

לטור המאני של ארמאני
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

המפתחות לגביע הנכסף

יכולת בינונית, שחקנים פחות טובים על הנייר, מפגש מול אחת הקבוצות הגדולות אי פעם ויחס ווינר גבוה במיוחד שמדגיש את הקושי במשימה (3.75 לניצחון) רק מראים עד כמה המשימה של מנצ'סטר יונייטד ביום שבת קשה, אבל לא בלתי אפשרית. זוהי סקירת המפתחות מבחינתם של השדים האדומים לניצחון על היריבה ברצלונה בדרך לגביע אלופות רביעי.

לגשת לכתבת הכנה למשחק גדול כמו גמר ליגת האלופות אפשר ללכת מכל מיני כיוונים החל במצ' אפים בין שחקנים, בין ספסלים לבין חוזק עמדות במגרש או שיטות משחק. אני החלטתי להביא את ההכנה מהנקודות המרכזיות והפחות מדוברות שלדעתי יכריעו את ההתמודדות מבחינתה של מנצ'סטר ופחות במצ' אפים כאלו ואחרים.

חמשת המפתחות

מרכז השדה

בסופו של דבר ככל הנראה השליטה בכדור תיטה באחוזים לטובת ברצלונה, אבל גורם חשוב לניצחון צריך להיות מרכז השדה של מנצ'סטר יונייטד. אי אפשר לדעת איזה הרכב אלכס פרגוסון בדיוק יעלה אבל בסופו של דבר קאריק/פלטשר/סקולס יהיו חיוניים להשגת הכדור והחזקתו. כמות החטיפות והרוגע שהם ישרו יהיו חשובים שבעתיים מאשר בכל משחק אחר משום שהחזקה בכדור פירושה מנוחה להגנה שתצטרך לעבוד מאוד קשה במהלך המשחק וככל שמרכז השדה יעשה את עבודתו יותר טוב ההגנה תזכה ליותר מנוחה שתאפשר לוידיץ', פרדיננד והחברים להתמודד טוב יותר עם מסי צ'אבי ושות'.

פארק ו-ולנסיה

שוב, קשה לדעת מי יפתח בהרכב של השועל הסקוטי אבל בסופו של דבר אני מאמין שולנסיה ופארק ייזכו למקום בהרכב מפני שהם שחקנים מצוינים אבל לא פחות חשוב – ההגנה. בסופו של דבר כמו שציינתי בנקודה הקודמת, העומס על וידיץ' ופרדיננד יהיה ככל הנראה על גבולות הבלתי נסבל ולכן חשיבותם של שחקנים חכמים, מהירים אשר יודעים לשלב בין התקפה להגנה כמו ג'י סונג פארק הקוריאני, ואנטוני ולנסיה האקוודורי תהיה גדולה. בסופו של דבר ההתמודדות שלהם עם דני אלבס, אנדרס אינייסטה, אריק אבידל ועזרה בהגנה על דוויד ויה וליאו מסי עשויה להיות זו שתכריע את הכף.

ווין רוני

לתפקודו במשחק של ווין רוני תהיה חשיבות מכרעת. בסופו של דבר הוא ללא ספק בין השחקנים הטובים בעולם ויכולתו לשנות משחק בנגיעה יכולה להיות מאוד קריטית במשחק כזה, אבל לא פחות חשובה ההתלהבות שלו. אני חושב שמעבר ליכולותיו הפנומנליות שבאות לידי ביטוי בשיפור משחקו כל הזמן (לדוגמה משחק הראש שמאוד השתפר בהן) מה שהופך את רוני לשחקן בין הגדולים באמת היא יכולתו לשחק למען הקבוצה. ישנם משחקים שלמים שאתם רואים את רוני, שחקן התקפי לכל דבר רודף אחרי שחקני היריבה עמוק בחצי שלו, מנהל את המשחק מאחור ולא מתבייש התקפות שלמות לא לעלות להתפקה. הכל כדי שהקבוצה תנצח. במשחקים בהם רוני מביא את התלהבותו לידי ביטוי ואת ההקרבה שלו למען המשחק, קשה מאוד לנצח את היונייטד ולכן זה יהיה חשוב מאוד עבורם שהג'ינג'י יקום על צד ימין.

יצירתיות

בסופו של דבר עם כל כך הרבה שחקנים איכותיים על המגרש זה לא הוגן לנתח את יונייטד רק מבחינת ההגנה כי בסופו של דבר קבוצה כזו מסוגלת בהחלט לנצח דרך ההתקפה. שחקנים כמו גיגס, הרננדס, נאני, רוני, ולנסיה, ברבאטוב ועוד, ללא ספק מסוגלים לעשות את המפנה בכל רגע נתון ולנצח עבור היונייטד את המשחק.

ניסיון ואופי

כמובן שמרכיב מאוד חשוב במשחק יהיה הניסיון והאופי של השחקנים (וגם של פרגוסון). בנקודה הזו ליונייטד אין סיבה לדאגה כי כמות השחקנים המנוסים והווינריות שהיא מפגינה משבוע לשבוע לא אמורה לגרום לה ליפול למלכודות מנטליות ולהפסיק לתפקד. אבל למרות התשבוחות, חשיבותו של פרגוסון במשחק כזה מכרעת מאוד כי בסופו של דבר הוא האיש שכולם תמיד סומכים עליו (ובצדק) וכוחו הגדול הוא בכך שדווקא שלא הולך טוב, השחקנים יודעים שאפשר לסמוך על פרגי, מה שמעניק להם ביטחון, שכל מהלך הוא חלק מתוכנית, ושום דבר לא יגרום לסקוטי להיות עובד עצות. כך שאם גם במשחק הזה הוא יצליח להקרין זאת מצבה של היונייטד מצוין.

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטור סרט טורקי
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

והרי התחזית…

קחו אותי בעירבון מוגבל! טוב, ברור שזה מה שתעשו. כל אחד והדעות / הימורים שלו אבל כיוון שנתנו לי את המנדט להביע את דעותיי בפומבי, קבלו את ההימורים שלי לתוצאות רבע הגמר ליגת האלופות:

ריאל מדריד – טוטנהאם:

שנים לא פשוטות בכלל עוברות על הבלאנקוס. הקבוצה המעוטרת ביותר בתולדות הכדורגל העולמי הפכה בשנים האחרונות לצל חיוור של היריבים המושבעים מקטלוניה. אולי למעט עונת 07-08 בה ריאל הייתה באמת מעט טובה יותר, ביתר העונות האחרונות, בארסה גרמה לכך שריאל תיראה כעוד קבוצה שמנסה לשים מקל בגלגלים של המכונה המשומנת באדום-סגול שטסה במהירות האור לעבר התואר הספרדי.

על ההופעה באירופה בכלל מיותר לדבר. שש שנים לא עברה הקבוצה את שלב שמינית הגמר. עד שבא מוריניו והופ… הנה אנחנו ברבע הגמר (יגידו אוהדי ריאל – עם הגרלה נוחה יחסית) עם סיכוי טוב להגיע לחצי וככל הנראה עם הזדמנות נהדרת לנקום נקמה מתוקה במיוחד ולהגיע לגמר ליגת האלופות על חשבון היריבה השנואה מברצלונה.

כדי שזה יקרה הקבוצה תצטרך לעבור את התרנגולים, קבוצה שחזרה לתודעת הליגה האנגלית ואוהדיה בשלוש השנים האחרונות, קבוצה שרוצה בהופעתה הראשונה בליגת האלופות להגיע הכי רחוק שאפשר על חשבון אריות הכדורגל האירופי – ריאל היא בהחלט כזו.

שורה תחתונה:  הספרס מדהימים את אירופה

ברצלונה – שחטאר:

האם קורה משהו לא טוב במכונה של פפסי (פפ את מסי)? נראה שבשבועות האחרונים הכדורגל שמציגה הקבוצה הקאטלונית הפך לקצת פחות מלהיב וקצת יותר שבלוני. לדעתי… זה רק נראה. שלא תבינו לא נכון, שחטאר היא הגרלה קשה מאד. ברצלונה אמנם פייבוריטית ברורה אבל הנסיעה לאוקראינה היא לא חדשות טובות מבחינתה.

הקבוצה האוקראינית עם שלישייה אימתנית כמו אדוארדו דה סילבה, לואיס אדריאנו ודאגלאס קוסטה כבשה בבית עד עכשיו שמונה שערים וספגה אחד בלבד ואין ספק שהיא מסוגלת בבית לעשות צרות איומות לבארסה. מה לגבי המשחק בספרד? זה כבר סיפור אחר…

שורה תחתונה: בארסה נוסעת ללונדון בחצי גמר

אינטר – שאלקה:

אלופת אירופה הגאה כבר הייתה עם רגל וחצי מחוץ לטורניר היוקרתי אבל לא קבוצה כמו הנראזורי תוותר ואחרי משחק כדורגל יוצא מן הכלל, עברה הקבוצה את הבווארים ממינכן בדרך, אולי, להיות הקבוצה הראשונה אי פעם שזוכה בתואר שנה שנייה ברציפות.

הקבוצה עוברת שנה לא קלה בליגה האיטלקית. במשך רוב העונה היא רודפת אחרי שנואת נפשה, מילאן ויתר הקבוצות בסרייה A לא ממש עושות לה חשבון, דבר שבא לידי ביטוי בכמות ספיגת השערים שעומדת עד עכשיו על 32 שערים.

מול אינטר מתייצבת שאלקה שעוברת השנה בליגה הגרמנית, איך נגדיר את זה? עונה לא משהו. מצד שני, בליגת האלופות יש לקבוצה עונה לא רעה בכלל. הפסד בודד לליון בתחילת העונה לא מנע מהקבוצה להמשיך הלאה ולהציג כדורגל יעיל ולפרקים אף מהנה (וכבוד להפועל ת"א על המשחק בארץ).

אין ספק שראול וחבריו יעשו את כל המאמצים להמשיך הלאה, מאמצים שלעניות דעתי, לא יעלו בקנה אחד עם היכולת שלא תספיק מול אינטר.

שורה חתונה: אינטר רחוקה שלושה משחקים מזכייה נוספת.

מנצ'סטר יונייטד – צ'לסי:

לטעמי, הקרב המעניין של שלב רבע הגמר.

מה עוד אפשר להגיד על שתי הקבוצות האלו ועל היריבות הגואה ביניהן? לא הרבה.

כמו שזה נראה כרגע, הקרב על התואר באנגליה נשאר בין שתי קבוצות בלבד – מנצ'סטר יונייטד וארסנל. צ'לסי רחוקה מדי ולא יציבה מדי בשביל להוות גורם משמעותי בקרב זה. מנצ'סטר לעומתם נראית כמי שרצה לעבר תואר נוסף ולא שועל וותיק כמו פרגוסון יוותר לחניכיו לפני שהתואר ינוח בארון המלא בכל מקרה. נכון, יש את ארסנל שקצת מפריעה בדרך אבל בינינו (ויסלחו לי אוהדי ארסנל) איזה סיכוי יש להם??!!

באירופה זו אופרה אחרת לגמרי. אנצ'לוטי רוצה לסיים את הדרך שלו בסמפורד ברידג' (נראה שהוא לא ימשיך לעונה נוספת) עם התואר האירופי הנכסף ועל כך הוא ישים את כל כובד משקלו באימון חניכיו, בניגוד לפרגוסון שעוד נאבק בליגה ובגביע, שם מחכה לו היריבה העירונית השנואה.

שורה תחתונה: צ'לסי בחצי גמר.

ולאחר שכל זה נאמר ואם אתם מתעקשים למשוך אותי בלשון, ההימור שלי:
חצי גמר: טוטנהאם – ברצלונה

אינטר – צ'לסי

גמר:      ברצלונה – צ'לסי

אלופת אירופה: נו באמת…

לטורים נוספים של טל פאר
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט