בתאריך 23.9.2012 התקיים משחק כדורגל בין קבוצת הפועל ניר רמת השרון לבין קבוצת הפועל תל אביב. על פי דו"ח השיפוט: "בדקה ה – 88 נזרקה מצית לתוך תחומי המגרש מיציע אוהדי הפועל תל אביב וזאת בדיוק לאחר הוצאת כרטיס צהוב לשחקן הפועל תל אביב"

על בסיס הדו"ח החליט בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל להפעיל עונש על תנאי (מיום 18.4.2012) של משחק רדיוס. בית הדין החליט להקל על הפועל תל אביב ולהורות כי משחק הרדיוס יתקיים עם קהל. כמו כן, הושת על הפועל קנס כספי בסך 50,000  ₪. כמו גם, נקבע עונש על תנאי של משחק רדיוס ללא קהל.

טענות הפועל תל אביב כי האוהדים התנהגו למופת, אין הוכחה בדבר השלכת המצית מיציע האוהדים, וכי השלכת מצית נמצאת ברף התחתון של השלכת חפצים (התפרעות אוהדים) לא הותירו רושם עמוק על מלומדי בית הדין, שכאמור הרשיע את הפועל תל אביב.

ראוי להזכיר, בהקשר לעבירת התפרעות אוהדים, כי ב 20.9.2012 הורשעה בית"ר ירושלים בעבירה של התפרעות אוהדים. מכתב האישום שהוגש עולה כי אוהד הקבוצה השליך לתחומי המגרש אבוקה. טענות הקבוצה כי עשתה רבות למניעת התפרעות אוהדים, אם בדרך של השקעת כספים בשיפור אבטחה, ואם בדרך של שילוב אוהדים בהנהלת הקבוצה לא הועילו רבות. כמו כן, טענת הקבוצה כי האוהד (שאינו מוכר אישית למנהלי הקבוצה) נתפס על ידי המשטרה, ובתקווה כי תפיסת העבריין ומיצוי הדין עמו די בהם בכדי למנוע את הרשעת בית"ר נדחתה על ידי פוסקי הדור. נוכח האמור, החליט בית הדין המשמעתי להורות על הפעלת העונש על תנאי (משחק רדיוס ללא קהל), וכן השית קנס בסך 10,000 ₪ על הקבוצה.

כבר כאן המקום לשאול כיצד ראו חכמי בית הדין לתמחר את "מצית הקסמים" ב 50,000  ₪ ובקביעת עונש על תנאי של משחק רדיוס ללא קהל. ומנגד את השלכת האבוקה (שלכל הדעות מסכנת יותר מאשר מצית), שהובילה להפסקת משחק הכדורגל למספר דקות, תמחרו בקנס של 10,000 ₪.  ככלל, יש באי אחידות הענישה כאשר מדוברים במקרים דומים דבר מקומם. כאשר עוצמת העבירה כה שונה (מצית – אבוקה) והעונש הוא כה מנותק מהמקרים (הפעלת עונש על תנאי, קנס של 50,000 ₪, וקביעת עונש על תנאי של משחק רדיוס ללא קהל – הפעלת עונש על תנאי, וקנס כספי בסך 10,000 ₪) יש בכך כדי לדרוש ניקוי מאורות בבית הדין המשמעתי.

לעניין הפרסומים בתקשורת בדבר אהדת אחד הדיינים את מכבי תל אביב, לטעמי יש לתת לכך משקל נמוך ביותר. הרי מלבד אהדת הכדורגל (ומשכך אהדת קבוצה מסוימת) איזה סיבה ממשית יש לעורך דין לשבת כדיין בבית הדין של ההתאחדות. הרי ספק כמה יוקרה מקצועית יש בדבר זה.

בטור "אלונה לא אשמה" כתבתי באריכות בדבר החובה לשנות את תקנון המשמעת בכל הנוגע להתפרעות אוהדים. לשיטתי, כאשר מדובר באוהד יחיד המחליט על דעת עצמו (ובניגוד למטרות הקבוצה) להתפרע יש להימנע מענישת הקבוצה. הרי, במציאות הנוכחית, לקבוצה אין את הכלים המשפטיים למנוע מאדם כלשהו להיכנס לתחומי המגרש ולהשליך חפצים. הסמכות לכך מצויה בידי המשטרה וחברות האבטחה. כמו כן, משליך החפצים פועל בבירור נגד טובת הקבוצה ועל כן עצם קביעת ההתאחדות כי קיימים יחסי שליחות ביניהם היא מגוחכת.

מאז פרסום הטור (בעניין הפועל באר שבע) הזדמן לי לשוחח עם מספר בעלי קבוצות ונראה היה כי הם מודעים לפגם התקנוני המאפשר להענישם אל לא עוול בכפם. עכשיו, הגיע הזמן ליישם את  אותה הבנה בסיסית ולשנות את סעיף התקנון בדבר התפרעות אוהדים.

 

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ביום 10.4.2012 הרשיע בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל את מכבי פתח תקווה בעבירות של התפרעות, תגרה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 20(י) לתקנון המשמעת. בנוסף, הורשעו ממלאי תפקידים במכבי פתח תקווה בעבירות של התנהגות בלתי ספורטיבית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 20(ח) לתקנון המשמעת.

בית הדין המשמעתי קבע כי התגרה ההמונית, שהתרחשה לאחר שריקת הסיום, הינה "אירוע חסר תקדים המחייב עונש חמור במיוחד". בית הדין קבע כי בעוד סעיפי המשמעת שהופעלו נגד הפועל חיפה ומכבי פתח תקווה (התפרעות בנסיבות מחמירות) זהים. הרי, קיימת א סימטריות בעוצמת העבירה המיוחסת לכל קבוצה, וכי יש לראות בחומרה יתרה את העובדה שבעלי תפקידים מקבוצת מכבי פתח תקווה השתתפו בתגרה.

לעניין הפחתת נקודות ליגה, שיש בהפחתתן כדי לפגוע בסיכוי ההישארות בליגה, קבע בית הדין המשמעתי "טעמים של הרתעה מצדיקים שלא לנקוט בעניינה (כמו גם בעניינן של יורדות פוטנציאליות אחרות) מדיניות מקילה, למען ידעו אוהדיהן וממלאי תפקידהן כי הם עלולים להחמיר שבעתיים את מצב קבוצתם".

נוכח האמור לעיל, ניתן היה לצפות עונש מרתיע של הפחתת נקודות בשיעור גבוה. באופן מקל, הסתפק בית הדין בהפחתת שלוש נקודות ליגה ובקנס כספי של 25,000 ש"ח. לטעמי, ולמרות אי הנחת שהעונש הקל השרה, שיקול הדעת המוקנה לבית הדין המשמעתי מאפשר מתן עונש זה.

כאן המקום לומר, ערעורה של מכבי פתח תקווה הפתיע אותי עד מאוד. על מה ולמה יש להם להלין? הרי כל בר דעת מבין שנעשה עימם חסד גדול.

וכעת לעניין ההפתעה מאתמול. כידוע לכל, בית הדין העליון החליט לדחות את הפחתת הנקודות לעונה הבאה. ומדוע שגה בית הדין העליון?

ראשית, אדרש להבהרת תפקידה של ערכאת הערעור. זאת האחרונה,  אינה  אמורה לבחון את המקרה, לשמוע עדים, ולהחליט בדבר האשם. אלא, לבדוק האם נתגלו שגיאות מהותיות בהחלטת הערכאה הדיונית. שהיא, מטבע הדברים, שמעה את העדים, בחנה את הנסיבות, ושקלה בכבדות בטרם הכריעה את הכף. כך, נהוג במערכת משפטית תקינה: "אכן, תפקידה של ערכאת הערעור אינו לבחון מחדש את אשמתו של הנאשם, את צדקתו או את רשעתו; תפקידה הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק-הדין של הערכאה הדיונית ולבחון אם 'כשר' הוא או 'פסול', ואם נפל בו פגם היורד לשורשו של עניין" (ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 625, 642, (2004)). כאמור, לשיטתי, החלטת בית הדין המשמעתי הייתה תקינה. זאת, משום שבחנה את טענות הצדדים, והכריעה, לאחר ששקלה, ונימקה את שיקוליה.

אכן, כפי שקבע בית הדין העליון, סעיף 20 ז לתקנון המשמעת (שהוסף ביום 30.8.2010) מאפשר, מטעמים מיוחדים שיירשמו, את הפחתת הנקודות בעונת הספורט הבאה. ומהם אותם טעמים שעליהם הסתמך בית הדין העליון? האחד, העדר עבר משמעתי מכביד, למעט מספר עבירות טכניות. השני, הפער הגדול בין העונש שהוטל על הפועל חיפה לבין מכבי פתח תקווה. השלישי, העמדת המעורבים שזוהו לדין משמעתי וחלקם גם למשפט פלילי. הרביעי, הרצון לשמר את "עיקרון הספורטיביות" במאבק הירידה. לשיטתי, אין די בטעמים החסרים שצויינו על מנת לקבל את ערעורה של מכבי פתח תקווה ולהורות על הפחתת הנקודות בתחילת העונה הבאה.

ומהכלל אל הפרט, בעוד בית הדין העליון הדגיש את עברה המשמעתי "היחסית" הנקי של מכבי פתח תקווה, שיטוט באתר האינטרנט של ההתאחדות מגלה שלא כך הם פני הדברים. לדוגמא, האדון הנכבד לוזון יצחק הורשע בעבירות של העלבת שופט במספר הזדמנויות, בין היתר, בתאריכים 5.2.2008, 6.3.2008, 2.4.2008, 9.2.2011, 13.4.2011. האדון לוזון עמוס הורשע בעבירה של העלבת שופט ביום 6.10.2010. ביום 1.11.2011 הורשע האדון פאן עמי, מנהל הקבוצה, בעבירה על חוקת/תקנוני/הוראה של ההתאחדות. כן קיימת הרשעה מיום 21.5.2008 בעבירות של אי מתן הגנה לשופט, אי קיום חובות הקבוצה הביתית, והתנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדים. בתאריכים 3.9.2008 ו 20.5.2009 הורשעה הקבוצה בעבירה של איחור של קבוצה בעליה למגרש. אדגיש, מדובר ברשימה חלקית בלבד, ומתוך הבנה כי שגה בית הדין ביוחסו למכבי פתח תקווה עבר "יחסית" נקי, לא ראיתי להוסיף.  ולעניין הפער בין הענישה שהושתה על הפועל חיפה, די לציין את קביעת בית הדין המשמעתי כי קיימת א סימטריות לעוצמות העבירה. שכאמור בוצעו בידי ממלאי תפקידים במכבי פתח תקווה. דבר שעד כה היה חריג בכדורגל הישראלי. עצם הדגשת העובדה כי חלק מהמעורבים יועמדו לדין פלילי, ועל כן יש לראות בכך טעם מיוחד לדחיית העונש לעונה הבאה אינה מובנת כלל. הטעם המיוחד הרביעי, הרצון לשמר את עקרון הספורטיביות, הוא לטעמי הפסול. קבוצה שהורשעה צריכה להיענש. לעניין זה ראו הפחתת נקודות להפועל פתח תקווה, סכנין, בית"ר, והפועל תל אביב. כזכור, הפחתת הנקודות להפועל תל אביב היה בה כדי לסכל את המאבק על האליפות, וכן את אובדן המקום השני, המוביל לאירופה. הורדת הנקודות להפועל פתח תקווה, הלכה למעשה, סיים, עוד בטרם התחיל, את מאבק ההישארות בליגה. כמו כן, ראו את הפחתת הנקודות לגלזגו ריינג'רס, אשר היה בהן להוציא את הקבוצה ממאבק האליפות. והאם אין דין מרוץ לאליפות כדין ירידת ליגה?

לסיכום, החלטת בית הדין העליון שגויה, פסולה, אך בעיקר מרוקנת את הכלי ההרתעתי, המהווה את סלע קיומו של בית הדין. הרי מכבי פתח תקווה מעולם לא זכתה באליפות הליגה. כפועל יוצא, ניתן להגיד שהורדת נקודות בעונה הבאה כלל לא תשפיע על מכבי פתח תקווה, ששוב, כהרגלה, תסיים במרכז הטבלה (מונח גמיש). מנגד, השארת העונש על כנו, ואף החמרתו, היה בו כדי לחדד את המסר שאותו ניסה ליתן בית הדין המשמעתי, כי "טעמים של הרתעה מצדיקים שלא לנקוט בעניינה (כמו גם בעניינן של יורדות פוטנציאליות אחרות) מדיניות מקילה, למען ידעו אוהדיהן וממלאי תפקידיהן כי הם עלולים להחמיר שבעתיים את מצב קבוצתם".

את השאלה מדוע לא הופעל סעיף 20 ז, המאפשר את דחיית עונש הפחתת הנקודות, במקרה של בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב, סכנין, והפועל פתח תקווה, אשאיר לספקולנטים, וליודעי חן.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

ראשית, אפתח בווידוי. אני אוהד מכבי תל אביב, אך לפני הכל אני אוהד כדורגל ולא משנה מהיכן על הגלובוס הוא מגיע. לכן נחרדתי לגלות את העונש המזעזע וחסר הפרופורציות שספגה קבוצת בית”ר ירושלים בעקבות התפרעות האוהדים שלה במשחק מול בני יהודה.

הסיבה שהוענש הזה מקומם במיוחד הוא חוסר המידתיות בענישה של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל (מוסד שמזמן איבד את הרלוונטיות שלו אבל על כך בטור הבא) שהרי הקבוצות ה’גדולות’ זכו רק בחודשים האחרונים לעונשים מגוחכים. מכבי תל אביב למשל נדדה עם אוהדיה למשחק מול מכבי נתניה שהתקיים בירושלים (ועל כך נאמר כל הכבוד לאדון לוזון על קירוב הכדורגל לפריפריה). מכבי חיפה למשל נענשה בקנס מגוחך על השלכת מוט ברזל לכיוונו של אלישע (ומה היא קורה אם המוט היה פוגע ביעדו?) וכמובן אלופת הענישות הבלתי הגיוניות – קבוצת הפועל תל אביב שפשוט סגרה יציע (אך שיכנה את אוהדי אותו היציע ביציע צמוד), לא מקבלת עונשים של משחקי רדיוס (מה שלא מונע מראשיה להתבכיין על קנסות רחוקים שהם מקבלים) ולא נתחיל אפילו לדבר על הרכישה ההזויה של אביחי ידין וסמואל יבואה בזמנו וכל זאת כאשר הבעלים הוא עבריין מורשע בעבירה פלילית שעל פי החוק אסור לו כלל להחזיק בקבוצת ספורט מכיוון שהוא כפוף לתקופת צינון.

כנראה שבית הדין מבצע נוהל של איפה ואיפה. וכך למשל לא צריך להרחיק עד ירושלים, גם קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל רמת גן וקבוצות נוספות סבלו מנחת זרועו האיומה של תובע ההתאחדות.

אינני אומר שלא צריך להעניש קבוצות. כמובן שעונשים צריכים להינתן וליצור הרתעה אבל יש לנהוג במידה שווה כלפי כל הקבוצות. באנגליה למשל בחרו להעמיד לדין פלילי ולא במסגרת ההתאחדות את ג’ון טרי (להזכירכם קפטן קבוצה קטנה בשם צ’לסי), באיטליה לא פחדו להתעמת מול מילאן ויובנטוס בשעתו הקשה של הכדורגל האיטלקי ואף הורידו את הגברת הזקנה ליגה (מה שלא הוסיף לה שנים) ורק אצלנו בלבונטין הים תיכוני, ממלכת חלם של הכדורגל הישראלי ישנה חלוקה דיכוטומית לגדולות וקטנות כאשר אלו סובלות אי צדק ואלו נהנות מההפקר. הייתי מייעץ לבית”ר ירושלים ולשאר הקבוצות להחרים את הליגה, לא בטענה שהעונש אינו מגיע, אלא בטענה שיש ליצור היררכיה ברורה של עונשים לכל הקבוצות ולא משנה שמן, כי היום זו בית”ר ירושלים ומחר זו יכולה להיות נתניה או כל קבוצה אחרת.

בעצם חוץ ממכבי פתח תקווה, היא מסודרת בהתאחדות אף יותר מהקבוצות הגדולות. אולי היא בעצם הקבוצה הבכירה של הכדורגל הישראלי?

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

 

אתמול בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל התגלו לנו שוב כל תחלואיה של מדינת הכדורגל הקטנה שלנו ברשות הרמטכ"ל, הנשיא וראש הממשלה אבי לוזון.

שלוש החלטות הרות גורל התקבלו אתמול, הראשונה שבהם הייתה הרחקתו של עומר גולן ל-3 משחקים, על סמך טענה של השופט במשחק שבו הורחק וקרא לו "אפס". עומר גולן טוען שהשופט (לירן ליאני) הקניט אותו לפני. האם על מנת להוציא צדק לאור בית הדין זימן את השופט הנ"ל לשימוע? ביקש לשמוע את הגרסא שלו או לנסות להגיע לאמת? ניחשתם נכון, בטח שלא, האמת היא לא מה שבית הדין מחפש, אלא עונשים גדולים שיכניסו אותו לכותרות.

בשימוע השני הגיעה הפועל תל אביב בעקבות האוהדים שקשקשו על שער 11, כאשר מה שמוביל אותם לעשות זאת הוא הקרע ביניהם לבין הבעלים אלי טביב. העונש הנבחר- רדיוס ללא קהל אם לא ניתנים 20 שמות של חשודים, 30 אלף ₪ קנס, הפחתת 2 נקודות על תנאי ו-2 משחקים בלי שער 4-5. האם לא נמאס מעונש קולקטיבי? המקשקשים נתפסו כבר בעת המעשה, האם זה לא אחריות בית המשפט לטפל בהם? האם אדם שנמצא במקום שבו נעשה פשע צריך להיענש גם אם אין לו שום קשר או ידיעה בנוגע למעשה? כותרות העיתונים טענו ביום שאחרי ששאר השערים באצטדיון לא תמכו בשירי הנאצה, נהפוך הוא – יצאו נגד השירים הפוגעניים. האם למרות זאת, אם הנהלת הפועל תמצא רק 19 חשודים במעשה – גם הם צריכים להיענש? אדם ששילם ממיטב כספו לא צריך להיפגע בגלל פעולה שאינה שלו, במיוחד כאשר החשודים נתפסו.

וגולת הכותרת: הפועל באר שבע נענשה במשחק ללא קהל עקב זריקת רימון גז למגרש. למשטרה יש חשוד במעשה, אך עדיין הקבוצה נענשה בצורה חמורה. ומה עם חלקה של המשטרה בסיפור הזה? המשטרה מקבלת כסף על האבטחה מסביב לאצטדיון, חברות האבטחה גוזרות קופונים על שמירת הסדר ותפקידם הוא למנוע את הזריקות הללו, והאם האחריות נופלת עליהם שלא הצליחו לבצע את תפקידם כהלכה? כמובן שלא. שאר הקהל ייענש עקב חוסר היכולת של בית הדין לפעול ולתת עונשים ראויים.

אני אוהד הפועל, ועשיתי מנוי לשער 7, עליו אני משלם סכום מסוים בהתאם לכמות המשחקים שנקבעת בתחילת השנה. האם יחזירו לי את כספי בגלל אי היכולת של משטרת ישראל וחברות האבטחה לבצע את תפקידם? כמובן שהתשובה ברורה מאליה, לקיחת אחריות במדינת ישראל זה חטא. זה לא בגלל שזו הקבוצה שלי, או המנוי שלי שנפגע בסיפור הזה, חלק גדול מקבוצות הליגה נענשות בגלל השלכת חפצים וכדומה, האם לא ניתן למצוא עונש קצת יותר יצירתי מלקחת מאיתנו את הזכות שלנו להגיע למשחק שעליו שילמנו? הדברים הללו ממשיכים לקרות, אז כנראה שעונשים קולקטיבים לא ממש עובדים על הקהל הישראלי, אך במקום לנסות ולצמוח מכך, לחפש את הפתרון הנכון – בית הדין הולך על הקל והפופוליסטי. כמה ילדים פשעו? 10,000 יענשו.

הגיע הזמן לבדק בית רציני בבית הדין המשמעתי, ומוטב כמה שיותר מוקדם, הכדורגל הישראלי גם כך מלא בחסרונות, אז למה להוסיף עוד סיבה לא להגיע לכדורגל? תתעוררו.