תגית: אתלטיקה
אתלטיקה היא מקצוע ספורט. אתלטיקה נחשבת למקצוע המסקרן ביותר באולימפיאדה
לולו ג'ונס: התנזרות מסקס קשה בהרבה מאשר להתאמן לאולימפיאדה
להגיע לאולימפיאדה יכולה להיות משימה סופר קשה בשביל רבים, אבל בשביל האצנית האמריקאית- לולו ג'ונס, יש משימה קשה בהרבה.
בפרק של התכנית HBO's Real Sports with Bryant Gumbel התוודתה ג'ונס, בת ה – 29, שהיא מחזיקה משהו יקר בהרבה משיא עולמי למשל. היא עדיין מחזיקה בבתוליה.
אם אתם לא יודעים מי זו לולו ג'ונס, אז הרשו לנו לרענן את זיכרונכם. בשנת 2009, הצטלמה ג'ונס בעירום למגזין של ESPN: The Magazine's Body Issue. היא גם הודתה לאחר מכן שהיא הצטערה על שעשתה כן.
האצנית האולימפית היפיפה אמרה שלשמור על בתוליה, ולהיות כנה ואמיתית עם עצמה זו המשימה הקשה ביותר שלה, אפילו יותר מלהתאמן לקראת האולימפיאדה. עוד אמרה ג'ונס, שלמצוא גבר שיהיה מוכן לכבד את רצונותיה זו משימה בלתי אפשרית כמעט.
היא אמרה שגברים ניסו לשכנע אותה לשכב איתם באמצעות סיבות מטופשות ביותר. ג'ונס שמעה גברים שאמרו לה יותר מפעם אחת שסקס יגרום לה לרוץ מהר יותר…נו באמת חבר'ה? זה הכי טוב שיכולתם למצוא?
לול ג'ונס היא לא האצנית הראשונה ששמה את הקריירה שלה לפני סקס. האצן הג'מייקני (שאין אחד שלא מכיר) אוסיין בולט, נפרד לא מזמן מחברתו, מכיוון שרצה להתרכז כל כולו בהכנות לאולימפיאדה.
כנראה שחברה של בולט לא יכלה להשתמש בתירוץ של "סקס יגרום לך לרוץ מהר יותר". למה? כי אף אחד לא רץ מהר יותר מאוסיין בולט.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
קרם בורלה
התאומים קווין וג'ונתן בורלה, הם העתיד של האתלטיקה הבלגית. לאחר כניסתם לתודעה העולמית, ממשיכים השניים במגמת השיפור ומביאים את הבשורה, כי בארץ השוקולד אפשר גם למצוא קרם בורלה
הם בסה"כ בני 23, אבל התאומים קווין וג'ונתן בורלה, הם הדבר החם באתלטיקה הבלגית. שניהם אצני 400 מטרים מוכשרים ביותר, שזכו לגעת בפסגות האירופאיות ומתרכזים עכשיו בשדרוג מעמדם בכדי לעלות על הפודיום ממש בעתיד הקרוב, אם אפשר, אז לונדון 2012, זו התחלה לשושלת בלגית בתחום המדליות. בלגי זה הכי אחי
עסק משפחתי
כשמתייחסים למשפחת בורלה, חייבים להבין כי העניין הספורטיבי הוא העסק העיקרי שלה. כל ארבעת הילדים הם אתלטים, התאומים לצד אחיהם הצעיר, דילן ואחותם, אוליביה, כולם התאמנו אצל אבי המשפחה, ז'אק. משמע התעסוקה המשפחתית שסובבת בבית, כולה סביב אתלטיקה.
האב היה אצן בלגי לאותו המרחק, ויצג את בלגיה באולימפיאדת מוסקבה 1980, ובמקרה של המשפחה הזו, התפוח לא נפל רחוק מהעץ.
בעוד אחותם, הבוגרת מהם בשנתיים, רשמה גם היא הישגים מרשימים בזירה הבינלאומית (מדליית כסף עם נבחרת השליחות הבלגית בבייג'ינג), פרצו השניים בגיל 20, כאשר נבחרת השליחים הבלגית, 4X100, חשפה את הפוטנציאל הטמון בה. בלגיה סיימה חמישית באותו מקצה שליחים באולימפיאדת בייג'ינג 2008, ומאז הבינו כי האחים כי הם חומר ברמה עולמית. "זה היה באמת מרוץ מדהים עבור כל המדינה שלנו", אמר ג'ונתן, "ואני עדיין מתרגש כשאני צופה בו".
האב, זא'ק, שהיה כאמור מאמנם מגילאי ילדות ועד לפני שנתיים, הוא זה שדחף את השניים למעבר לקולג' בארה"ב, במטרה להשתבח עוד יותר.
השניים הצטרפו בשנת 2009 למכללת פלורידה סטייט, ומיד החלו להשתתף בתחרויות ה-NCAA, אליפויות המכללות במקצועות הספורט השונים. ג'ונתן, הצעיר מבין השניים, ניצח בתחרות המכללות וגם קבע שיא לאומי עבור בלגיה, כאשר סיים עם 44.78 שנ', ומיד לאחר מכן קטף את הזהב עם אחיו התאום והאצנים, קווין וויליאמס וברנדון אוקונור, גם במרוץ ה-4X400 של המכללות.
מאמנם בקולג', קן הארדן , ציין כי השניים מאוד עוזרים אחד לשני, ואילו קווין אמר בזמנו, "אנחנו מאוד תחרותיים בזמן האימונים, וזה עוזר לנו לדחוף אותנו להתקדמות", אך החברות בין השניים מובהקת, ומיד כשמסתיים האימון, הם מבלים את מרבית הזמן יחד.
תאומים גם על המסלול
בשנת 2010, כשהם מגיעים כבר כאצני צמרת בענף ה-400 מטרים, החלו השניים להתאמן במרץ לקראת אליפות אירופה שתוכננה לקיץ אשתקד בברצלונה.
באליפות העולם באולם, הם סיימו במקום השני עם נבחרת השליחים הבלגית, אך כוכבם זהר במיוחד באותה אליפות בברצלונה. קווין, שדווקא לא נושא את השיא הבלגי הלאומי, ניצח עם זמן של 45.08 שנ', כשג'ונתן מאכזב במעמד הגמר, אחרי שבחצי הגמר קבע שיא לאומי חדש של 44.71 שנ', בגמר לצערו הוא סיים רק במקום השביעי, אך נהנה לראות את אחיו זוכה בזהב ראשון בקריירה, במעמד חשוב ובינלאומי.
רביעיית השליחים הבלגית יחד עם עוד כשרון מקומי בן אותו גיל, ארנו דסטט, סיימה במקום השלישי, אחרי נבחרות רוסיה ובריטניה, עם זמן שרחוק משיאה של הנבחרת בבייג'ינג 2008.
כשהם נחשבים למנייה בטוחה בתחום, המשיכו השניים להוביל את הבלגים להצלחות, כשהבאה בתור היא אליפות העולם באולם, השנה בפאריס, שם סיימו עם שיא לאומי באולם, 3:06:57 דק', ומדליית ארד.
רגע השיא היה ממש לאחרונה באליפות העולם בדאגו, קוריאה, כאשר קווין סיים שלישי, במרוץ הגמר, אחרי הכוכב העולה מגראנדה, קיראני ג'יימס, ואחרי לשון מריט, האמריקאי, עם זמן נהדר ושיא אישי של 44.90 שנ'. ג'ונתן אגב, הגיע חמישי עם 45.07 שנ'.
"אנחנו יחד גם באימונים, עושים את החימום יחד, וכל הזמן מנסים לשמור על הביחד, וכמובן שזה עוזר", אמר קווין עם זכייתו במדליית הארד בדאגו, כשהוא נראה דיי המום מההישג.
עם תמיכה גבית האחד של השני, ובגיבוי משפחתי שלם, העתיד של התאומים הבלגים נראה מבטיח למדי. "אני מקווה להמשיך להתאמן חזק ולהיות מהיר גם בשנה הבאה, כשהמטרה להיות שוב על הפודיום", סימן קווין את המטרות לקראת לונדון 2012.
עתיד האתלטיקה הבלגית, ובייחוד ריצת ה-400 מטרים, נראה מבטיח יחד עם הצמד בורלה, וכששניהם רק בני 23, אפשר לקוות כי התופעה הדיי נדירה הזו, של תאומים על המסלול, תמשיך לספק לנו סיפורים מעניינים, עם הרבה קרם בורלה.
ישראל מתייבשת
כשהגדולות של ליגת העל ישחקו רק היום, הטניס שיחק תפקיד מרכזי בסוף השבוע שלי, וגם שם לצערי, התייבשתי והתביישתי. וכשהלגיונרים פורחים, לא פלא שגם ליגת העל מתייבשת בגזרות הצפוניות והדרומיות שלה.
בלגאן. כך אפשר להגדיר את שנוצר בימים האחרונים. דודי סלע מתעצל ומאכזב, הפועל חיפה משוועת לעדן בן בסט, שבכלל לא מתעניין בה ומרשית שער בכורה, שכטר נהנה מכיבוש, אך צריך לא להסתנוור, ועל יוהן בלייק, יש הרבה מה לדבר. וזה עוד לפני המנה הגדושה של היום.
מצפונה עד דרומה, מבת ים עד אוקלהומה
זה לא זה. קלינגר דווקא ניסה הקיץ לבנות משהו שונה, על טהרת המקומיים, בלי יותר מידי ניצוצות מסביב, אך לצערו כדור הוא כדור שלג, וכשהפסד אחד מוביל למשנהו, אין מה שיעצור אותו, בייחוד כשאין מנהיג על הדשא. וזו הטעות הגדולה שלו. יוסי שבחון? הדבר האחרון שהוא יכול להיות זה מנהיג.
ובגזרה הצפונית, צר לי, ניצן שירזי, אבל הפועל חיפה למרות פה ושם הבלחות אמש, לא נראית כמי שמבינה את מצבה, הראש חולה, הצעירים ממורמרים, אז או שתקים צעקות ותאפס אותם, או שתעשה לביתך.
משרד החוץ
איתי שכטר כבש את
שערו השני העונה בבונדסליגה, בקבוצה החלשה של קייזרסלאוטרן זה בהחלט הישג. שלושת השערים שלה אמש, למרות הניצחון, הושגו במקריות רבה, וחוסר ריכוז של הגנת מיינץ. לא תמיד המזל ישחק למי שמעמיד בהגנה את הבלם החלש ביותר בליגה, רודני, אתם רציניים? זה שחקן כדורגל?
אני מודה, הייתי בטוח שעדן בן בסט יהיה ראשון הלגיונרים לחזור ארצה. בינתיים הוא נראה לו רע, משקיע, משתלב ומתרוצץ כמי שרעב, אמש גם כבש את שער הבכורה שלו מול המוליכה, מונפלייה. אז עדן אתה תמשיך לכבוש, ואני אכין את הכובע להסרה, דיל? אה, ושלומי ארבייטמן, תדע שלפעמים צריך לדעת מתי לעזוב, ולאן, ווסטרלו זה מקום מצוין בכדי לשבח אותך.
עצלנות ודיכאון
גביע הדיוויס, שישי בצהריים, חם, דודי סלע שחקן של קהל, שטויות. כפי שהוא לא מתרומם יותר מידי בקריירה האישית שלו, כך גם ברגע האמת מול שחקן מוכשר, אך כזה שהיה חייב לגבור עליו. הטעויות שלו נבעו מעצלנות וחוסר ריכוז, וזה מה שמכעיס בכל איבוד המשחק הארוך והמתיש שהיה לנו בצהריי שישי. עם הפן המנטלי של סלע לא ישתפר, אפשר לומר שלום לקריירה שלו. מנגד, אמיר ויינטרוב, עבודה טובה בחדר הכושר, על הפיזיות, על פל הגוף העליון, על המהירות, והוא שחקן טופ 75 קלאסי. ואנדיוני, לא התפלאתי, א. הזוג שמולם היה איכותי מלכתחילה, ב. לצערי זה לא זה, הם נעים על גלי התלהבות ותו לאו, אין שם הרבה יכולת.
מובהקות
סופ"ש בליגות אירופה השונות הובילו אותי למסקנות עם סימן מאוד מובהק, לפחות לגבי כמה קבוצות שעקבתי אחריהן. הראשונה, ברצלונה, לא מיהרתי להכניס אותה למשבר, וכנראה שכך הדבר. הפערים משאר הליגה, נשארו כשהיו, והשעמום, למי שאוהב תחרות, לא כאן חברים. גוארדיולה לא נלחץ מכמה ביקורות, אם כי לא בטוח שההגנה הזאת תספיק להמשך ההתמודדויות המשמעותיות באמת, לגבי ההתקפה, תעברו הלאה, אין מה לומר.
באנגליה התמקדתי בארסנל ובק.פ.ר. הראשונה, קבוצה במשבר, אך נשאלת השאלה האם לצד מיקל ארטטה, הרכש הבולט של המהלך המהיר לחיזוק הקבוצה, שאר הרכישות לא בוצעו מתוך פאניקה? תשאלו חובבי בונדס ליגה מובהקים, ותגלו שפר מרטסאקר, הוא לא מי שיתן שלווה להגנה שכוללת את כושל-ייני.
הלונדונית השנייה, מקווינס פארק, היא דווקא זו שנראית לא רע בכלל, ידעה היכן לפגוע ברכש חכם ומדויק, וכנראה שתהיה עימנו מספר שנים טובות כחברה בפרמייר ליג. ג'ואי ברטון, הוא שחקן מבריק, ובדיוק המנהיג שצריך ניל וורנוק בכדי לייצב את הבחורים מסביב, יחד עם טאארבט ושון רייט פיליפס, אפשר לישון בשקט ביציעי ה"לופטוס רואד".
יו מאן!
הג'מייקנים אוהבים להשתמש בקריאה יו מאן, בערך לכל אדם. אז אולי שיחשבו על שינויה ליו-הן! האצן הצעיר, פשוט מרחף לשיאי חדשים ,והאמת כשסימנתי אותו כבר לפני שנתיים כפוטנציאל הבכיר להגיע לפסגות בהן נוגע יוסיין בולט. 19.26 שניות זו תוצאה בלתי נתפסת, ורק לחשוב שאם בולט לצידו והם מושכים האחד את השני, אנחנו יכולים לקבל משהו עוד יותר סנסציוני. לא, מאן?
ועד הפעם הבאה, הרשימה המפוצצת של יום ראשון הגדול, החל מהליגה ההולנדית, דרך ליגת העל שלנו וכשגולת הכותרת היא הפרמייר ליג, יש לכם חשק לצאת מהמיטה בכלל?
אי הזהב – ראיון עם מייקל פרייטר
הוא אחד מהכוכבים הגדולים באתלטיקה הג'מייקנית, ושותף לשיא העולם הטרי מדאגו של רביעיית השליחים. רגע אחרי אליפות העולם, וסיום עונת האתלטיקה, מייקל פרייטר בראיון בלעדי
עם מדליית זהב אולימפית ושתי מדליות כאלו מאליפויות העולם, מייקל פרייטר, בן ה-28, נחשב לחבר קבוע בצמרת האתלטיקה העולמית, והג'מייקנית בפרט. כאצן לא גבוה, הוא מנצל את משאבי הכוח בכדי להיות שותף פעמיים לרביעיית השליחים, 4X100, שניפצה פעמיים ברציפות את שיאי העולם באליפויות בברלין, 2009 ובדאגו, 2011.
לאחר אליפות העולם הטרייה, ולקראת המנוחה שלפני שנת האולימפיאדה בלונדון, הוא התפנה לענות על כמה שאלות.
איך אתה מסכם את אליפות העולם שלך? " אליפות של עליות וירידות. במאה מטרים סבלתי מהתכווצות שרירים וזה היה מעט מתחת לציפיות, אבל הייתי שותף למרוץ השליחים, לשיא ולזהב".
איך אתה מסביר את התוצרת הבלתי נגמרת של אצנים ג'מייקנים? " זה משהו בתרבות שלנו, לייצר אצנים טובים, וכך זה גם קורה".
איך מתכוננים לכזו עונה עמוסה? "בדרך כלל המאמנים קובעים את לוחות הזמנים, ופשוט נחים טובים ועובדים על פיהם".
מה אתה חושב על חוק הפסילה הראשונה? "חוק הפסילה הוא מה שיש כרגע, ועלינו לעשות את הנדרש, ולהתאים את עצמנו לכך".
מה המטרות שלך לעתיד? וללונדון 2012 בפרט? " המטרה היא רק להשתתף בעוד אולימפיאדה, וכמובן לזכות בעוד מדליות זהב. אני אשמח לזכות בזהב אישי, וזו המטרה שאליה אני מכוון".
מדוע בחרת באתלטיקה כמקצוע? " זה פשוט. אני נהנה מזה, ובגלל זה בחרתי להתעסק בה".
פרייטר מתחרה כבר 11 שנים על המסלול, ומתמקד רק במקצה המהיר בתבל. עם שיא אישי של 9.88 שנ', אותו קבע לפני חודשיים וחצי בלוזאן, שוויץ, הוא הולך ומשתבח עם השנים, ובעיקר נהנה מהפוריות הג'מייקנית בתחום, זו שמעניקה לו בינתיים שלל מדליות זהב יוקרתיות. כשמטרה היא לונדון 2012, ולאחר שיא עולם טרי במרוץ השליחים, כל שנותר לנו הוא לקוות לעוד תצוגות ג'מייקניות על המסלול.
הפוסט פורסם לראשונה ב"עין המלכה", אתר אתלטיקה חדש, המביא אליכם את כל האתלטיקה העולמית, סיקורים, תוצאות, תחרויות, ראיונות ועוד.
דת-לטיקה
רגע לפני פתיחת אליפות העולם באתלטיקה, יצאנו למסע בג'מייקה באמצעות אלוף העולם לנוער בריצת 100 מטרים, אודייל טוד, בכדי שיעזור לנו להבין מה מוביל גן עדן קאריבי, להפוך את האתלטיקה לדת. לצד הרגאיי, ג'מייקה היא מדינת ה"דתלטיקה"
הם שורפים את המסלול בריצות הקצרות, שוברים שיאים ומספקים מאגר אצנים ואצניות בלתי נגמר. מדינה של 2.8 מיליון תושבים, כנסייה כמעט בכל כפר קטן, ועדיין האתלטיקה רוכשת מקום של כבוד לצד המוזיקה, הראסטות והדת. ככה זה כשאליפות בתי הספר באתלטיקה מושכת אלפי צופים ומשודרת ברדיו המקומי כאילו מדובר באירוע השנה, ככה כנראה מנפקים עשרות מדליות, מנפצים שיאים ובעיקר לא מרפים מהגז.
תשוקה לאומית
הרבה עוני יש בג'מייקה, שיעור רצח מהגבוהים בעולם, המוני חסרי מעש שמסתובבים ברחובות במטרה להעביר את הזמן, אך בין כל אלו גם תמצאו עשרות ילדים שלבושים בגדים אחידים בדרכם לבתי הספר, ובמטרה להפכם לאוכלוסייה טובה יותר.
התרבות הזו מוזנת בעיקר ממוזיקה וספורט. הג'מייקנים הם עם שמשוגע על ספורט, החל בקריקט ועד לכדורגל אנגלי, כאשר בצהרי ימי שבת וראשון, אפשר למצוא עשרות שדבוקים למסכי הטלוויזיה ועוקבים אחרי קבוצתם האהובה במולדת הכדורגל. את תרבות הספורט הזו מובילה כמובן האתלטיקה, שמשמשת מפלט לילדים רבים שמחפשים עתיד ורוד, ומושרשת בבתי הספר בצורה בלתי רגילה, ולמעשה הופכת לדרך חיים של ממש.
יותר מכל מה שמביא למאגר אצנים שלא נפסק היא התשוקה לאתלטיקה. זה מתחיל במאמנים שמקדישים לכך את מירב תשומת הלב, ממשיך באימונים בלתי פוסקים, ומסתיים באתלטים רעבים שרוצים להפוך לחלק מהגאווה הלאומית, כאשר אם אתה ג'מייקני, האתלטיקה היא דרך נהדרת להשתייך לגאווה הזו, אם לא בחרת במוזיקה. "התשוקה של המאמנים והאצנים יחד, בתוספת הכישרון של האתלטים מגיל צעיר, מביאים את ג'מייקה להיות אימפריה של אתלטיקה", מספר ל"ישראספורט", אודייל טוד, אלוף העולם הצעיר לנוער, בריצת 100 מטרים, שזכה לאחרונה באליפות שנערכה בליל, צרפת.
טוד בן ה-17, קבע באותה אליפות, שנערה בחודש יולי האחרון, שיא אישי של 10.51 שנ', כאשר הוא רחוק רק חצי שנייה מהשיא ישראלי לבוגרים במרחק זה. במרחק הכפול, בוא הוא גם כן התחרה,טוד התקרב עוד יותר לשיא הישראלי (20.89) וסיים עם זמן של 21 שנ' בדיוק, וזכה במדליית הכסף.
חשוב לציין כי לא היה לו יותר מידי זמן לחגוג את הישגיו, יחד עם חבריו בבית הספר, והוא צורף מיד לתחרות האתלטיקה, ה"פאן אמריקה", שם סיים רביעי, כשהוא משפר את שיאו ב-10 מאיות ועוצר את השעון על 10.41 שנ'. "שילוב של עבודה קשה שלי ושל המאמן, יחד תשוקה גדולה מצידי, זה מה שמוביל להצלחה הנוכחית", מוסיף טוד חותמת לטענה כי התשוקה היא המניע העיקרי בהצלחת האתלטיקה המקומית.
מרלין אוטי, מלכת האתלטיקה
נכון, שדונלד קווארי הוא ראשון האתלטים הג'מייקנים שזכו להצלחה גדולה, אך את תאוצת האתלטיקה הג'מייקנית, שהחלה בשנות ה-90, אפשר לשייך למרלין אוטי. כניסתה לזירת המרוצים של האצנית האגדית, זו שהביאה לג'מייקה תשע מדליות אולימפיות ועוד עשרות אחרות גם מאליפויות העולם ותחרויות נוספות, השרישה במדינה את אותה התאווה והתשוקה לאתלטיקה.
אוטי הפכה לגיבורה לאומית, כזו שהייתה שותפה לשבע אולימפיאדות, החל משנות ה-80, אך תוצרי המדליות שלה הם שהעלו את ערכה של האתלטיקה בקרב צעירים מקומיים רבים שבחרו להתנסות בספורט זה.
על אף שלא זכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים, התהילה שגרפה איתה אוטי, הובילה למהפכה של ממש בבתי הספר בג'מייקה, כאשר ילדים רבים החלו לרצות לגעת גם הם בתהילה. בולט למשל החל את דרכו בבית ספר קטן בכפרו, במחוז טרילוני, ומשם התגלגל עד לתחרויות לאומיות בקינגסטון, הבירה, שם כישרונו נגלה לכולם.
ילדי שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 הם תוצרי אותה המהפכה שעשתה מג'מייקה מעצמת אתלטיקה. הילדות רצו להידמות לה, ואצניות עכשוויות ומוכשרות כמו ורוניקה קמפבל-בראון, שלי אן-פרייז'ר (המושעת), קרון סטיוארט ואפילו סאנייה ריצ'ארדס, שכבר הספיקה להגר לארה"ב בדומה לאוטי שסיימה את הקריירה שלה בייצוגה של סלובניה, הן כולן הושפעו מהנסיקה של אוטי.
אוטי הייתה פורצת הדרך, כזו שגרמה לילדים ג'מייקנים רבים, להתרוצץ שעות נוספות על מגרשי האתלטיקה, ולהפוך אותה לזהב השחור.
היורשים של יוסיין בולט
קצב ההתפתחות של האתלטיקה בג'מייקה הוא מטורף. קצת מצחיק לדבר על יוסיין בולט שחגג לפני יומיים את יום הולדתו ה-25, כאצן וותיק, אך למרות שיש לו עוד מספר שנים טובות לנפץ שיאי עולם, כבר מסומנים באופק כמה כישרונות עתידיים, ביניהם כמובן טוד עצמו.
יוהאן בלייק, בן ה-21, הוא אחד השמות החמים בסבב הבוגרים של ריצת ה-100 מטרים, כמוהו גם מריו פורסיית' ונסטה קרטר, בני ה-25 גם כן, שמבטיחים עתיד ורוד גם בשנים הבאות.
"כל האתלטים הצעירים מוכשרים, ולכולם הפוטנציאל להיות הכוכב הבא, זה תלוי בכמה שהם יתמידו וירצו זאת", מסביר טוד כיצד הופכים לדעתו לכוכב ברמה הבינלאומית.
כשאסאפה פאוול, שיאן העולם לשעבר, ובעל תוצאת השנה בריצה זו, ואחד המועמדים למדליה בדאייגו, כבר מתקרב לגיל 30, וכמוהו גם מייקל פרייטר וסטיב מאלינגס (כולם בני 28), שנתפס ולא בפעם הראשונה על שימוש בחומרים אסורים, ויושעה לכמה שנים כנראה, כל אלו כבר נחשבים לדור הוותיק של האתלטים הג'מייקנים, העומק הוא פשוט מדהים.
"עבורי כג'מייקני זה כמובן לא משנה מי ינצח בריצת ה-100 מטרים, העיקר שזו תהיה מדליה שלנו. אבל אשמח אם פאוול יעשה זאת", מביע טוד העדפה אישית, לצד הסתייגות לאומית.
הגאווה הלאומית היא המניע החשוב ביותר ליצירת התשוקה, המחויבות שמרגישים האתלטים כמייצגים של ג'מייקה בתחרויות בינלאומית היא אדירה, ומגיעה כנראה מתוך רצון לבטא את יכולתה של המדינה מוכת העוני, להצליח ולהתפרסם גם בפן חיובי.
עם אצנים שיפרצו בעתיד הקרוב כג'רמיין גונזלס, אחד הכוחות העולים השנה בריצה ל-400 מטרים, ודומיניק בלייק, אחת התקוות הג'מייקניות העתידיות, שתתחרה גם היא במרחק זה, וכשבאופק מאגר בלתי נגמר של אצנים כאודייל טוד ואצניות ככריסטאניה וויליאמס, ובל נשכח את יוהאן בלייק שהוא כרגע הדבר הקרוב ביותר לבולט עצמו, ג'מייקה יוצאת מחוזקת לעוד שנים של הישגים ספורטיביים, והמון מדליות.
טוד עצמו מצפה מעצמו לסיים את לימודיו בבית הפסר ואז עיניו יהיו נשואות לקריירה עשירה, "אני מכוון להמשכיות, להמשיך ולהתאמן חזק, להגיע לשלב הבוגרים, ולהצליח גם בעונה הבאה בדרך לשם".
מאמנים משובחים כמו גלן מיילס, ומאגר בלתי פוסק של אצנים, יוצר בג'מייקה עתיד מלא השראה, ובעיקר ציפייה לרגעי אושר כפי שנצפו ב"האלף ווי טרי" בקינגסטון, באוגוסט 2009, רגעים שגרמו להמונים לרקוד לצלילי הרגאיי, והפכו את התחנה המרכזית למסיבה אחת גדולה. יוסיין בולט כבר הפך לגיבור לאומי, והדרך המהירה בכניסה לקינגסטון נקראת על שמו, מי יהיו הבאים לזכות בתהילה?
לכתבה על כריסטוף למייטרה, "יוסיין בולט הלבן"
לבן בחלום שחור
הוא הלבן הראשון שירד מ-10 שניות בריצה ל-100 מטרים. בין כל ים האצנים שחומי העור, כריסטוף למייטרה הוא התקווה הלבנה של צרפת. הסיכויים להפתעה לא גבוהים, אבל בשנה בה בולט לא בולט במיוחד, יש מקום לסנסציה עולמית.
עולם הריצות הקצרות משופע בדר"כ באצנים שחומי עור. הם השליטים הבלעדיים בענף, והרבה מכך מושפע מעניינים גנטיים, דבר שכבר הוכח מדעית. כריסטוף למייטרה, צרפתי בן 20, מנסה להוכיח אחרת וכשהוא איתו מטען אדיר של כישרון ואומה גאה, למייטרה שואף רק לכוון לפסגות באליפויות בהן משתתפים גם מתחרים רציניים מארה"ב וג'מייקה, ששולטות בתחום ללא עוררין.
הייתי הילד הכי מהיר בהפסקה
כריסטוף למייטרה שנולד ביוני 1990, התחיל את דרכו כעוד אחד מהילדים שפשוט חובבים ספורט, נהנים לשחק עם חבריהם, לא יודעים בדיוק לאן להתכוון וטועמים מהכל. הצרפתי ניסה ראגבי, כדורגל וכדוריד, ובכולם בלטה מהירותו המסחררת. בשנת 2005, כשהוא בן 15, במהלך באליפות בתי ספר בצרפת, כאשר סיים במקום הראשון בריצה ל-50 מטרים, הבינו כי יש בו משהו אחר, המחייב ליטוש והברקה בכדי להפכו לאצן מקצועי.
הוא החל להתאמן ברצינות תחת מאמני הנוער של האתלטיקה הצרפתית, וכעבור שנתיים באליפות האתלטיקה של צרפת לנוער, ב-2007, הצליח לקבוע תוצאה של 6.64 שנ' במרחק ל-60 מטרים, שהייתה לתוצאה הראשונה שלו על הבמות הגדולות. משם התקדם למייטרה לאליפות אירופה לנערים שנערכה בתום אותה שנה והצליח גם לקבוע שיא צרפתי לגילאים הללו עם תוצאה של 10.83 שנ'.
הוא החל להתמודד גם בריצות למרחק הכפול, ולבנות לעצמו עתיד גם במרחק זה. הצעד הבא שכבש הצרפתי היה ניפוץ השיא האירופאי לנוער בריצה ל-100 מטרים, כאשר ב-2009, הוא עצר את השעונים על 10.04 שנ', ושבר את שיאו של דווין צ'יימברס הבריטי, 10.06 שנ'.
כריסטוף למייטרה הבין את גודל הציפיות שהחלו להתפתח מכיוון מדינתו, אך היה רגוע וסימן מטרות להמשך, "אחרי אליפות אירופה לנוער, אני ממשיך לאליפות העולם בברלין במטרה לרדת מעשר שניות ולשבוע את השיא הצרפתי", ציין והוסיף, "אני לא מרגיש שום לחץ, אפילו ליד האצנים הבוגרים באליפות העולם, ולמרות שזו רמה לגמרי אחרת", ביטוי שמותיר אותו קר רוח ומלא בביטחון.
הריצה לצידם של בכירי האצנים, התחרות ברמות הגבוהות עשתה את שלה ולמייטרה המשיך בהתקדמות המטאורית שלו.
יוסיין בולט הצרפתי
אשתקד הייתה שנת הפריצה שלו, והוא כבר זכה לכינוי המחמיא, "יוסיין בולט הצרפתי". באליפות צרפת שנערכה בתחילת חודש יולי בשנה שעברה, הוא הצליח להשוות את השיא הלאומי במרחק ל-200 מטרים, כאשר קבע 20.16 שנ', אך השדרוג המיוחל הגיע באליפות אירופה שנערכה בברצלונה מעט לאחר מכן.
בעודו בן 20, זכה כריסטוף למייטרה לתהילה הגדולה, כאשר הביא לצרפת את מדליית הזהב בריצות ל-100 ו-200 מטרים. ועם זאת התוצאה שלו (10.11 שנ') הייתה דיי מאכזבת ביחס למה שהורגלנו אליו מימי לינפורד כריסטי, האצן הבריטי האגדי יליד ג'מייקה, שהיה יורד את עשר השניות בלא בעיות, כאשר גם במרחק הכפול תוצאה של 20.37 שנ' נתנה לו את מדליית הזהב, אך הוכיחה כי האתלטיקה האירופאית נמצאת בנסיגה עצומה.
ובכל זאת הצרפתים נהנו מאליפות נהדרת מבחינתם שהשאירה טעם של עוד ורצון לשיפור. יחד עם למייטרה, בלט גם האצן שחום העור, מרטיאל אמבנדג'וק, שזכה במדליות הארד באותם המרחקים, ויחד עם הנבחרת הצרפתית הם זכו במרוץ השליחים.
למייטרה הצליח להדיח אצנים שחומי עור, לדחוק הצידה את דווין צ'יימברס, עוד אצן בריטי נהדר, וגם את עמיתו אמבנדג'וק, אך ידע שבמטרה להגיע לפסגות האמיתיות של האתלטיקה עליו לרדת את עשר השניות במהרה, וכך גם היה.
לשנה הבאה בלונדון הבנויה
שנת 2011 הייתה השנה של למייטרה עד כה. הוא החל אותה בהצלחה רבה באליפות אירופה לאתלטיקה באולם, אך הקפיצה הגדולה החלה לפני חודשיים כאשר ירד לראשונה מעשר השניות בתחרות בצרפת, מאז ממשיך "בולט הצרפתי" בקיזוז מאיות וממש לפני שבועות אחדים הוא קבע את שיאו האישי שהיה גם לשיאה הלאומי של צרפת, על 9.92 שניות במרחק ל-100 מטרים כמובן. במרחק הכפול הוא עדיין מנסה לרדת מ-20 השניות, אך לעת עתה ללא הצלחה.
עם מטען ציפיות גדול, ובשנה בינונית עבור אצני המרחק, רוצה הצרפתי להתברג בצמרת האצנים באליפות העולם שתיפתח בסופ"ש הקרוב, בדאייגו, דרום קוריאה. את אספאה פאוול וטייסון גיי (שייעדר מהאליפות(, כבר הצליח לנצח הצרפתי בעבר, אך כשמדובר ברגע השיא של האתלטיקה, מלבד האולימפיאדה כמובן, ימתחו כל האצנים את שריריהם למקסימום, וינסו להשיג את הטוב ביותר. כשהפן הגנטי משחק תפקיד חשוב, ולמייטרה עדיין רחוק מתוצאות של סביב ה-9.70, הוא יהיה חייב יום קסום שלו לצד יום חלש של בולט, פאוול, דיקס וחבריהם בקוריאה.
בכל זאת, אסור לשכוח כי הוא רק בן 20, וצפויה לו עוד קריירה ארוכה ומקצה שיפורים נרחב. יוסיין בולט נגד "בולט הלבן", זו אחלה כותרת לקראת אולימפיאדת לונדון, 2012, לא?
שואו של גבינה
היא אחת השמות החמים בסבב האתלטיקה כיום, בגיל 28, אמנטל מונטשו פורחת ושורפת את המסלול. כשמדינה שלמה מאחוריה, האצנית ששמה את בוצואנה על המפה, בדרכה להיכל התהילה של היבשת האפריקאית. סיפור על גאווה לאומית בניחוח גבינת אמנטל
מי מכם מכיר את השם אמנטל מונטשו? כנראה שלרובכם השם לא באמת אומר משהו, אך מי שכן עוקב אחר תחרות ה"דיימונד ליג" – ליגת הזהב של האתלטיקה העולמית, זוכה השנה לגלות אצנית דגולה שעם אחר פעם מותירה את שאר הרצות ל-400 מטרים מתוסכלות.
לאט לאט, מהר
"אנחנו גאים בך אמנטל מונטשו" זעקו עיתוני בוצואנה, באוקטובר 2010 כאשר הפכה מונטשו לספורטאית הראשונה ששמה את המדינה הקטנה, זו שסמוכה לדרום אפריקה על מפת הספורט, לאחר שזכתה במדליית הזהב במסגרת תחרות בדלהי, הודו.
מונטשו שנולדה ביולי 1983, תמיד סומנה ככישרון גדול ביבשת השחורה, זאת למרות שבחרה להתאמן בעיקר בסנגל, בניגוד לאצנים רבים למרחקים קצרים, שבוחרים להתאמן במתקנים משובחים ותחת מאמנים מנוסים בארה"ב.
תחילת הדרך למרות הופעה במשחקים האולימפים באתונה, 2004, ואח"כ גם באליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי, פינלנ ד, בשנה שלאחר מכן, לא הראתה כי הצלחות עשויות להגיע, ומונטשו סיימה את חלקה כבר במקצי המוקדמות.
המשך ההתמדה הביא ב-2007 להישגה המשמעותי הראשון כאשר זכתה בתחרות של כלל אפריקה באלג'יריה, אך בתחרויות בינלאומיות היא עדיין לא הצליחה להתברג לצמרת האצניות והגיעה רק עד חצי הגמר.
ב-2008 כבר התייצבה מעט יותר וגרפה את תואר אלופת אפריקה וכך גם הגיעה לאולימפיאדת בייג'ינג כאשר סוף סוף הצליחה להתברג למעמד הגמר, וסיימה רק במקום ה-8.
את הקפיצה הגדולה כאמור עשתה ב-2010. תחילה הצליחה לזכות באליפות אפריקה שנערכה בקנייה, ואח"כ רשמה ניצחון נאה במסגרת תחרות בין-יבשתית בספליט, קרואטיה, כאשר גברה על האצנית, דבי דאן מארה"ב ובכך נכנסה לתודעתם של חובבי האתלטיקה ככישרון בהתהוות. מונטשו נתנה נתנה חותמת לתהליך כאשר זכתה במדליית הזהב בטורניר בדלהי בסוף אותה שנה.
אצנים אפריקאים בכירים לשעבר, ביניהם פרנקי פרדריקס האגדי, הרעיפו שבחים על האתלטית מבוצואנה וקבעו כי עש ויה גם כן להיכנס להיכל התהילה של האתלטיקה האפריקאית, זאת לאחר שגרמה לגאווה לאומית אדירה במולדתה, והייתה לבוצואנית הראשונה שזוכה במדליית הזהב בתחרות בינלאומית כלשהי (קדמו לה שלושה אצנים שזכו במדליות הארד והכסף).
מזהב לשנת הכסף
שנת 2011 מאירה פנים למונטשו עד כה, ומסומנת כשנת הפריצה האמיתית שלה. מונטשו שמתמקדת רק בריצה ל-400 מטרים צברה עד כה 20 נקודות בטבלת ליגת היהלום. עליונותה ניכרת באופן ברור על שאר האצניות מלבד אליסון פליקס האמריקאית, תוצאותיה מקדימות כמעט בשנייה שלמה את המתמודדות מולה, ושנייה באתלטיקה היא המון זמן.
אמש במסגרת תחרות שהתקיימה ב"סטאד לואי השני", במונאקו, הצליחה מונטשו גם לשפר את שיאה האישי ולהעמידו על 49.71, מאית אחת אחרי שיאה האישי של פליקס באותה הריצה, ובכך המשיכה את מגמת השיפור שלה, כמעט חודש לפני אליפות העולם, כאשר התוצאה הזאת מבטיחה לנו קרב מרתק ביותר על המסלול.
האמריקאית, פליקס היא אמנם אצנית בחסד, כזו שמתמודדת בכלל המרחקים הקצרים (100, 200, 400), ומא יימת מעט על ההגמוניה השנתית של מונטשו בטח כאשר השתיים פעמיים העונה בדוחא וברומא, ובאותם המקצים הצליחה האמריקאית לסיים ראשונה, אבל גם היא הודתה כי הקרב היה קשה ביותר.
את שאר המתמודדות ביניהם סאניה ריצ'ארדס, הג'מייקנית שהיגרה לארה"ב, דניסה רוסולובה הצ'כית, דבי דאן ופרנקנה מק'קרורי האמריקאית, והג'מייקניות וויליאמס-מילס ווויט, הצליחה מונטשו לדחוק למעמד חסר תחרות. אם תחליט פליקס בכל זאת להתחרות בריצה שכוללת הקפה אחת של המסלול, צפוי לנו אחד הקרבות המרתקים ביותר באליפות העולם, ואם לא? כנראה שבוצואנה תחגוג מדליית זהב, מדלייה עם גבינת אמנטל משובחת.
גם אם תחליט לבסוף אליסון פליקס להשתתף בריצה ל-400 מטרים, ולאחר שנעדרה במרבית שלבי העונה מהמקצים למרחק זה, יכולה מונטשו לייצר ריצה מרשימה שתדחק את האמריקאית מן המקום הראשון על הפודיום ותוציא את 2 מיליון תושבי בוצואנה לחגיגות עצמאות נ וספות.