תגית: אלי סהר

כמו כל בוקר בדרכי לעבודה קראתי את מדור הספורט של עיתון "ישראל היום", עיתון מכובד, עם מדור ספורט עשיר ומושקע, שטובי עיתונאי הספורט כותבים בו. אך היום מופיע טור של אלי סהר שהצליח להרגיז אותי במיוחד. הטור של אלי סהר היה צריך להופיע בעיתון "איראן היום" ולא ב – "ישראל היום", כי בישראל, היום, יש גם אנשים שלא מאמינים באלוהים ולא שומרים על מה ששמרו "אבות אבותינו בארץ לא להם" לפי מילותיו של סהר.

הטור של אלי סהר נכתב בתגובה לטורים של משה שיינמן ואמיר אפרת שנכתבו אתמול במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות".
אפרת ושיינמן הגנו בטורים שלהם על יובל שפונגין ששיחק ביום הכיפורים במסגרת הליגה הקפריסאית בקבוצתו אמוניה ניקוסיה. אפרת כתב שלאף אחד לא אכפת מה יובל שפונגין עושה במשך 364 ימים בשנה אבל משום אילצו אותו לשחק ביום הכיפורים הדביקו לו כאן כתם שילווה אותו לכל החיים. מה שנכון נכון. על יובל שפונגין מודבק עכשיו כתם הכפייה הדתית של אלי ישי, אלי סהר ושאר הפרימיטיביים שחושבים שמה שטוב להם, טוב גם לנו.

שיינמן רשם בטור של אתמול ב"ידיעות אחרונות" ששפונגין לא מייצג את ישראל, אלא רק אם הוא נכלל בנבחרת רשמית. גם נכון. יובל שפונגין הוא כדורגלן, איש מקצוע, ומתפרנס מכדורגל. משחק ליגה בקפריסין הוא מבחינתו יום עבודה, וכשבישראל לא עובדים ביום הכיפורים זה לא אומר שבמקומות אחרים בעולם לא עובדים. הטיעון של המגוחך של אלי סהר היה – "שפונגין, למיטב ידיעתי נמנה עם סגל נבחרת ישראל". אז מה אלי? כל מי שנמנה עם סגל נבחרת ישראל מייצג את מדינת ישראל 365 ימים בשנה?  למעשה, אפשר להבין מדבריו של אלי סהר שכל אזרח ישראלי מייצג את מדינת ישראל 365 ימים בשנה ולא משנה איפה הוא נמצא.
אלי סהר לא מפסיק, הוא כותב – "שפונגין לא חילל את יום הכיפורים בביתו, אלא עשה זאת בפרהסיה". אלי היקר, משחק ליגה בקפריסין זה הבית של יובל שפונגין, זו העבודה שלו, וזה המקצוע שלו.
ועוד מאלי סהר – "יום הכיפורים בתל אביב הוא יום רגיל, אז מה אתם רוצים משפונגין". אני גר בתל אביב, אני לא ראיתי רכב אחד נוסע בכביש, אני לא ראיתי בית עסק או פיצוציה אחת פתוחה. אז על מה אלי סהר מדבר?

אלי סהר רוצה לכפות על אנשים את דעתו, בדיוק כמו המפלגות הדתיות. הם לא מסוגלים להבין או לחיות עם זה שיש אנשים, יהודים, שפשוט לא מאמינים באלוהים, או ששומרים על מה ששמרו "אבות אבותינו בארץ לא להם". מספיק עם הפרימיטיביות ומספיק עם הכפייה ! אם אני לא רוצה לצום, אם אני רוצה לראות טלוויזיה ביום כיפור אז מותר לי. אם אני רוצה לאכול פיתה בפסח, אז מותר לי. אני לא מפריע לך להתפלל או כופה עלייך לנסוע בשבת, אז אתה אל תכפה עלי דברים שאני לא מאמין בהם.

אם אלי סהר, אלי ישי ושאר הכופים למיניהם רוצים שכולם יאמינו ויחיו בדרך שהם חושבים שצריך לחיות, אז אני ממליץ להם לקנות מכונית דלוריאן, לחפש בדפי זהב את השם אמט בראון, לבקש ממנו לגנוב קצת פלוטוניום ולבנות להם מכונת זמן.

לטורים נוספים בקטגורית ספורט – כללי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט