תגית: אלישע לוי

לפני כשנה כתבתי כאן על הקשר החדש בין הפועל באר שבע לאלישע לוי, שמונה אז למאמנה. ראיתי הרבה פוטנציאל לשדרוג בעקבות המינוי הזה, אבל בסופו של דבר התוצאות היו איומות.  במקום פלייאוף עליון ומשחק יעיל קיבלנו קבוצה שנחלצת מהירידה רק במחזור האחרון ובעלת אחת ההתקפות הגרועות בליגה.

המיקום הסופי שלה, שמיני בטבלה, בהחלט משקר. היא לא השיגה אותו בזכות, אלא רק בגלל החולשה הגדולה של מרבית הקבוצות מהפלייאוף התחתון של עונת 2012-2013. בסיום משחק הנעילה היתמם לוי ולא היה מוכן להגדיר את העונה הזאת ככישלון למרות שהוא יודע שזאת לא האמת. מעוות את המציאות לטובתו, כמו כמה וכמה מאמנים בליגת העל. בהמשך הוא גם אמר שבשנה האחרונה באר שבע לא עמדה במשימות שלה, אבל הוא לא היה מוכן להתפטר. לוי ממשיך בתפקידו, התענוג כולו שלו והפאשלה-שוב של אלונה.

ברקת נתנה לו גיבוי לאורך העונה ולא זימנה אותו למשרדה לשיחת פרידה, למרות שהרבה בעלים אחרים כן היו עושים את זה. נגמרה העונה ובמקום לסיים את ההתקשרות היא נתנה לו להמשיך לעבוד אצלה שנה נוספת. כמה זמן צריך לתת למאמן בשביל לקבל תוצאות טובות? שנה זה לא מספיק? למה שחיבור שלא עבד במשך 12 חודשים פתאום יפרח? בחיפה אלישע לוי קיבל את העונה האחרונה שלו שם ולא פוטר במהלכה כי הוא הביא ליעקב שחר תארים לפני כן. חסד נעורים. בבאר שבע הוא לא תרם כלום. הקהל התאכזב ובצדק, ועכשיו הוא מאוכזב שבעתיים כשהמכונית המקרטעת שלו מנסה להתניע בכוח שוב ושוב ולהמשיך לנסוע, במקום להגיע למוסך לטיפול עשרת אלפים.

גם רכישות הקיץ הנוכחי לא יהפכו את באר שבע של אלישע לוי לקבוצה שתרוץ בצמרת. ברדה, בוזגלו ודג'אני הם שחקנים טובים בקנה מידה ישראלי, אבל בלי קבוצה מחוברת לא יקרה שום דבר טוב. כמה שהשמות האלו גדולים, הם לא מגיעים במצב אידיאלי לבירת הנגב. ברדה מבוגר ואחרי עונה חלשה בגנק (למרות האמירה התמוהה של המאמן הנוכחי שלו שהוא "בכושר שיא"). הוא עדיין יכול לתרום בגילו ובליגה חלשה כמו של לוזון, אבל גם צריך לעשות את המעבר בין המתקנים והאימונים ברמה הגבוהה שבבלגיה לשכונה והעלאק מגרש של ואסרמיל. בוזגלו הוא הסגן של אברם גרנט בקטגוריית "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". המון רעש, סכסוכים, עורכי דין ומעט כדורגל. מאז שהיה בסכנין, לפני כחמש שנים, לא ראינו ממאור בוזגלו עונה טובה. סיכוי טוב גם שברגע שהילד היקר והמושלם יורד לספסל, האבא שלו משתולל, שובר את הכלים ולא משחק (כמו מאור). דג'אני אחרי עונה לא רעה, אבל רק החלים מפציעה לקראת סוף העונה כשעוד שיחק במכבי נתניה. העובדה שקבוצה שבה הוא היה סוג של מנהיג נפלה לליגה הלאומית צריכה מעט להדאיג את האנשים בבאר שבע.

אלישע לוי הוא מאמן טוב שהביא קבלות. במידה והיה עוזב את באר שבע הוא היה מוצא לו פרנסה במקום אחר. כשמדברים על מעמד המאמן שנפגע מתכוונים לרוב לבעלים שמתעללים במאמנים שעובדים תחתם. המקרה של אלישע לוי הוא ממש לא כזה, אבל יכול להיכנס לסעיף הזה, כמאמן שפוגע בשם של הקולגות שלו. נכשלת? תהיה גבר, תגידי טעיתי ותעזוב. יעריכו אותך לא פחות. במקום זה אלישע חשב על עצמו ורק על עצמו, כי אף אחד חוץ ממנו לא מרוויח מהמהלך של עוד שנה שלו בבאר שבע.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

מכבי נתניה והפועל באר שבע נפגשו אתמול כאשר מכבי נתניה חייבת ניצחון על מנת להשאיר לעצמה סיכוי להישאר בליגת העל. אבל נתניה לא עמדה במשימה, והושפלה 3-0 על ידי הקבוצה הדרומית.

את השער השלישי שסגר את הסיפור של נתניה בליגת העל הבקיע דובב גבאי, ואיזה שער זה היה.

בדקה ה – 65 גבאי קיבל את הכדור כ – 60 מטרים מהשער של נתניה, החל בדהירה, עבר שחקן אחד, הטעה עוד שני שחקנים ושיגר טיל מ – 18 מטרים לחיבורים של השער.

צפו בגולאסו של דובב גבאי:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ההחתמה של אלישע לוי בהפועל באר שבע זה המינוי הטוב ביותר נכון לעכשיו בגזרת המאמנים בארץ.

הקבוצה עברה קיצוץ בתקציב וכמעט ירדה ליגה. היא סבלה ממאמן בינוני בדמותו של ניר קלינגר ואחר כך מאישיות בעייתית בדמות גיא לוי. אלונה ברקת עשתה בשכל שנפרדה מהאחרון ומינתה לוי אחר, זה שבא מהכרמל.

מדובר קודם כל במאמן איכותי. כזה שכל קבוצת תחתית הייתה רוצה. הוא בעל ניסיון, מתקשר טוב עם השחקנים ואדם רגוע. האוהדים חסרי הסבלנות בבירת הנגב לא יגרמו לו ללחץ, וגם עם הבוסית – אלונה ברקת לא צפויות בעיות. אלישע לוי אף פעם לא יצא נגד מעסיק שלו בתקשורת, גם אם פוטר, ואלונה ברקת היא אחת שלא ממהרת לפטר או להתנגח במאמנים שלה. נראה שהקרקע הצחיחה בדרום בשלה להניב פירות יפים.

הלקח מהעונה האחרונה במכבי חיפה ודאי נלמד, מספר מוגזם של שחקני רכש שלא התאקלמו הייתה הבעיה העיקרית. סביר להניח שלוי ינהג בזהירות כדי לא ליפול באותם המכשולים. יש לו סגל מאוד צנוע, והוא יצטרך לבצע שינויים, אבל בלי להשתולל יתר על המידה. אסור לו גם להסתנוור מהתקציב שיגדל בעונה הקרובה.

בגזרה הזאת כבר יש שמות חדשים שחתמו בקבוצה ויהיה מעניין לראות איזו תפוקה יביאו.

בעמדת השוער הגיע אקס הפועל פתח תקווה, אוסטין אג'ידה המוערך. אמנם ניסו בקבוצה להשאיר את אוהד לויטה שהראה יכולת מצויינת אשתקד, אבל כשהמו"מ נקלע לקשיים החליטו לוותר עליו.

להפועל באר שבע הייתה בעיה של הבקעת שערים ובשביל לפתור אותה נרכש תומר סוויסה, חלוצה של עירוני רמת השרון בעונה שעברה. השחקן בן ה-23 כבש 15 שערים בכל המסגרות אצל שייע פייגנבוים, ויעזור לעידן אקבסרד בחוד ההתקפה של הפועל באר שבע. האחרון הוא שחקן איכותי שמאוד השתפר, ועם חלוץ טוב לידו יכולים בבאר שבע להפחיד הרבה הגנות בליגת העל.

בעונה הקרובה ליגת העל תצומצם ל-14 קבוצות, אבל ספק גדול אם לחבר'ה בוסרמיל יש ממה לדאוג. עם מאמן מצוין כמו אלישע לוי, ותקציב לא קטן, יותר סביר שהם יסיימו במרכז הטבלה ומעלה. אוהדי הקבוצה לא ימהרו לחלום, כי הם זוכרים מה קרה לפני שנתיים, אז היה לקבוצה את אחד התקציבים הגדולים בארץ והיא סיימה רק במקום ה-9.

מי שבשנות העשרים לחייו ומעלה, בטח זוכר את באר שבע המרשימה של אמצע-סוף שנות התשעים. מפוצצת בכישרונות כמו ג'ובאני רוסו, לירון בסיס, דודו חפר, אורן סגרון, סתיו אלימלך ושאול סמדג'ה בשער. גם אלי גוטמן בצעירותו אסף שם גביע מדינה עם ניצחון יוקרתי בגמר של 1997 עם מספרת של הקרואטי המשעשע.

לבאר שבע יש קהל גדול ולכן היא חשובה לליגת העל. ליגה שחסרים בה קהל ואיכות. יחד עם אלישע לוי הם יכולים להגיע רחוק ואם יעזו לחלום שם עוד קצת הם גם יוכלו לשחזר את ההצלחות של שנות התשעים.

במקרה הכי גרוע האוהדים ישארו עם החיקוי של אלישע ב"בובה של לילה", עם הר' הנהדרת ו"הגורו גורו".

בטרם אביע את דעתי בטור זה, יש לי גילוי נאות – אני אוהד מכבי חיפה כ- 20 שנה והקבוצה יקרה מאוד לליבי.

בטח שמתם לב שבחודשים האחרונים התקשורת כולה עוסקת במשרת מאמן מכבי חיפה בעונה הבאה, מי יהיה זה שיירש את כסאו של אלישע לוי. האם זה יהיה רן בן שמעון שמוביל את קריית שמונה לאליפות היסטורית (ואולי אף לטריפל?) או שמא זה יהיה ראובן עטר שעושה עבודה לא פחות טובה ומוציא מים מן הסלע מחומר השחקנים הקיים במכבי נתניה? ואולי בכלל יעקב שחר יחליט להעניק לאלישע חוזה לעונה נוספת,  אם הוא יזכה בגביע או יסיים את העונה במיקום המוביל לליגה האירופית.

לגבי האחרון – תהיה זו טעות גדולה לתת לאלישע חוזה לעונה נוספת, אחרי  הכישלון המהדהד מתחילת השנה, ואל תתנו לניצחון כזה או אחר להשלות אתכם. נכון שמכבי חיפה התחילה להיראות כמו קבוצת כדורגל במשחקים האחרונים ולא כמו אוסף שחקנים שנפגשו בשכונה ולא שיחקו אף פעם ביחד. אבל, וזה אבל גדול – אלישע נכשל כבר מהפגרה בה החליט לרכוש אחד עשר שחקנים חדשים למועדון ,שחלקם לא ראוי בכלל ללבוש את החולצה הירוקה. ואחרי העזיבה בפגרת הקיץ של מספר שחקנים שהיו עמודי תווך בקבוצה שזכתה באליפות כדוגמת ליאור רפאלוב ותומר חמד, אלישע היה חייב לרכוש בין שלושה לארבעה שחקנים טובים במקום אותם אחד עשר שחקנים, שפרט לוויאם עמאשה (ואולי אלון תורג'מן) לא פרעו את השטרות וחובת ההוכחה עדיין עליהם.

אז נכון שאלישע ניסה לעשות מקצה שיפורים בחלון ההעברות האחרון בו שיחרר מס' שחקנים מהסגל והחתים את הבלם אדין צוצאליץ' ואת החלוץ דניאל ססארץ', אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי.

לעומתו, רן בן שמעון, או כפי שכולם אוהבים לקרוא לו – רב"ש, הוא מאמן מצוין ואוהב לשחק התקפי לא משנה נגד מי הוא משחק. אצלו לא משחקים שמות והקולקטיב הוא מה שחשוב, אבל בעקבות כל הסאגה המתוקשרת בינו לבין איזי שרצקי מהשבוע האחרון ,הוא יישאר ככל הנראה בקרית שמונה גם בעונה הבאה.

נותרנו עם המועמד מספר אחד של האוהדים והוא ראובן עטר. אז נכון שהוא לא זכה באליפות, אבל הוא כן  זכה עם בית"ר ירושלים בגביע המדינה (ניצח את מכבי חיפה 2-1) ,העלה את מכבי נתניה לליגת העל בשנת 2005 וסיים פעמיים עם נתניה כסגנית האלופה תוך תצוגות כדורגל נהדרות. ראובן עטר הוא המועמד הטבעי לעמדת המאמן – הוא גדל במועדון, אהוד על הקהל, משחק בצורה התקפית בדיוק כפי שקבוצה כמו מכבי חיפה צריכה לשחק ואין לי ספק שבעקבותיו עוד רבים מאוהדי מכבי חיפה יירכשו מנו , מה שיעשיר את קופת הקבוצה .

מועדון כמו מכבי חיפה חייב לחזור לימים בו הציג כדורגל גדול ואטרקטיבי, ולצערי עבר המון זמן מאותם הימים – אלישע ורוני לוי שיחקו את הכדורגל הכי משעמם ושבלוני שגרמו לחלק מהקהל לדרוש את ראשם גם כאשר הקבוצה זכתה באליפויות. החתמתו של ראובן עטר בקבוצה תעשה לאלישע לוי רק שירות טוב והוא יוכל לעבור לאמן באחת הקבוצות הגדולות כדוגמת הפועל או מכבי ת"א . במידה ואלישע יישאר לעונה חמישית, יהיה אפשר לומר שקרוב לוודאי הוא יגמור כמו רוני לוי, באימון של אחת הקבוצות הבינוניות בארץ ואחרי זה ייצא לחפש את עצמו ברומניה או קפריסין.

 אז מי יזכה לבסוף במיליון? רק אדם אחד יודע לומר את התשובה הנכונה וקוראים לו יעקב שחר…

שקט…דממה…הלם…אחרי משחק כזה עם 2-1 לא צפוי ומשחק די בינוני אפשר להגיד שבאמת יש דברים שאי אפשר להבין. מכבי חיפה הייתה במקום העשירי ערב המשחק, עם הראש למטה, דיבורים על עונה כל כך גרועה, רכש שלא פוגע ובעיית חלוצים שחוזרת לה מתחילת העונה, או שיש עודף חלוצים (שגם לא מבקיע יותר מדי) או חוסר. מהצד השני מכבי ת"א שלאט לאט מתחילה לחזור לעצמה, משחקת כדורגל מעט יותר יציב לאחר חילופי המאמנים, והרבה ציפיות לחזור ולהצמד לחלק העליון של הטבלה למרות העונה הבלתי צפויה שעוברת עליהם. מה בסוף? סיפתח של הצהובים אך חגיגה זריזה ב-6 דקות האחרונות של הירוקים בביתם. ניצחון ששולח את מכבי שוב הביתה עם הפסד בקריית אליעזר.

האמת? אין הרבה מה להגיד, אין מה לבקר את חיפה ולהזכיר כמה שהיא קבוצה לא עקבית שבנויה לא נכון, ואין כבר מה להגיד על מכבי שבאמת כבר עברה כל גבול עם חוסר העקביות שלה. כולם מחפשים את צוצאליץ' ומנסים לראות היכן ייפול כדי שיגידו שגם הוא פח, ואני אישית חושב אחרי הרבה זמן, שהאמת שהכל טקטיקה, ותיאום, הגנה היום זה דבר מאוד רגיש שצריך לבנות אותו ולטפל בו לאורך זמן ולא להזכיר כל טעות כאילו הייתה גורלית, אם לא היו טעויות הגנה לא היה כדורגל.

מעל לכל המשחק המוזר הזה, עולה נתון מאוד מעניין. את השער הראשון בקריירה שלו כבש טאלב טוואטחה מול…נחשו מי?כן כן, מכבי ת"א, מאז לא כבש שער ליגה, ואת השער הראשון שלו העונה מול מי כבש? יכול להיות שמכבי ת"א? בוא נקווה לפחות בשבילו וגם בשביל עתיד הנבחרת שלנו, שייתן יותר מעצמו בכל משחק, אולי מתישהו הוא יגיע לאן שכולנו מצפים ממנו. עוד נקודה מאוד מעניינת חוזרת לחיים ע"י אלירן עטר, "הילד הבעייתי", האם הוא באמת מסוגל לוותר על כל העצבים למען הקבוצה? או שרצונו עולה על כל רצון אחר גם אם זהו רצונו של המאמן.

האמת שמכבי ת"א הייתה אמורה לספוג גם היא בשלבים מוקדמים יותר אם חיפה הייתה מעט יותר מרוכזת, ולא הייתה בועטת לקורות או לשמיים, ואת זה ניר לוין חייב לקחת לתשומת ליבו, כי חדירות כאלה ותנועה כל כך חופשית של שחקני חיפה ברחבה של מכבי זה משהו שהוא פשוט לא יכול להרשות שיקרה במשחקים הבאים. ומה אם חיפה אתם שואלים? שתי נקודות מאוד חשובות חוזרות במשחק הזה, יאיא סיידו ועמדת החלוץ הזר, חיפה חייבת להחתים חלוץ טוב שישדרג את ההתקפה וימנע את כל הבעיטות ההזויות האלה, וחייבת גם קשר דיפנסיבי שידע לחלץ כדור ולקדם את ההתקפה. לא סתם עוד בלם בעמדת הקישור.

אל תקחו את המשחק הזה, ותתחילו להכתיר כוכבים או כוכבים נופלים, כל מה שקרה כאן זה צמצום טבלה קל, אם חיפה מנצחת מחזור הבא היא יכולה לעלות ל-6 המקומות הראשונים שוב, ומכבי? היא עדיין בחלק העליון, סך הכל הפערים הצטמצמו קצת, וקיבלנו אות חיים מהצפון (כי בינתיים האותות הרציניים הם מקריית שמונה). הפתרונות שחיפה מחפשת לדעתי יגיעו מהנוער, גוזלן, עטיר, סולליך שמושאל לעכו ועוד תוספת קטנה של שלומי אזולאי. כל אלה חייבים לחזור בעונה הבאה לחיפה, וחלק גדול משחקני הסגל כרגע צריכים ללכת כי הם פשוט לא מבינים מה המשמעות של מכבי חיפה ומהו הסמל.

ומכאן אני רוצה גם לפנות לכל האוהדים בארץ, הרבה מאוד זמן לא זכתה סינדרלה בליגת העל, ומי ייתן ועיר כמו קריית שמונה, שעברה יותר מדי ב-30 שנה האחרונות, בכל מלחמה או הפצצה, שיגיע לה קצת נחת.

אחרי ההפסד המתסכל לראשון לציון ואיבוד צלחת האליפות זה הזמן לבחון מה מכבי חיפה צריכה לעשות עד סוף העונה

ההפסד המפתיע לראשון לציון קבע כמעט סופית את מה שהיה באוויר בשבועות האחרונים: העונה מכבי חיפה כבר לא תהיה אלופה. כבר תקופה לא קצרה שחיפה לא נראית טוב ובעיקר  החלק ההגנתי שהגדרתו כמזעזע תהיה מחמאה.

החמור בכל הדברים האלה שמלבד היכולת הגרועה, נראה שלשחקני ההגנה פשוט לא אכפת והדברים אמורים בעיקר לגביי טאלב טוואטחה שגם כשהוא עושה טעויות בהתקפה ומאבד כדורים (את הטעויות בהגנה כבר הפסקתי לספור) הוא עושה טובה שהוא יורד להגנה. גם שאר שחקני ההגנה כמו משומר, בולייאט, פאלח, כהן, דגני ועותמאן לא יוצאים נקיים.

בהקשר הזה, נקודות האור היחידה בחלק האחורי היא השוער בויאן שארנוב שנותן עד עכשיו עונה מצוינת ופשוט לחוסר מזלו, נקלע לשנה שבה כל קבוצה מגיעה מולו לחמישה שישה מצבים בטוחים לגול במקרה הטוב ויש גבול לכמה שהוא יכול להציל. גם שאר חלקי המגרש לא נקיים מאשמה: גולסה ו-ורד לא לוקחים את המנהיגות שבחיפה ציפו שייקחו וכשקטן משחק פצוע, בוקולי מזדקן ועמאשה מזייף העסק נראה כמו שהוא נראה.

על הטעויות המקצועיות של חיפה דובר כה רבות ככה שאין טעם לחזור עליהן פעם נוספת וצריך להתרכז בעיקר במה הלאה. השאלה הגדולה ביותר היא האם אלישע לוי צריך להמשיך והתשובה היא כן. כרגע נראה שהמועמדים הבכירים למשרה הם ראובן עטר ורן בן שמעון אך אם יגיעו זה יהיה רק בקיץ ולא כרגע. אין טעם להביא מאמן אחר לחצי שנה כי אליפות עם כל מאמן אחר בשלב הזה כבר לא תהיה. לאלישע אמנם חלק גדול בכישלון אך צריך לתת לו לסיים את העונה בכבוד ולהחתים מאמן אחר בקיץ.

כל זאת מלבד שני תסריטים: במידה ואלישע לוי יתפטר גם אז אין טעם להביא מאמן שיסתום חור לחצי שנה אלא עדיף לתת למישהו שכבר נמצא בתוך המערכת (קייסי, חרזי, דרסיליה במידה ולא יעזוב יחד עם אלישע) לאמן עד סוף עונה ולהביא את רן בן שמעון או ראובן עטר בקיץ. התסריט השני הוא אם הולכים למאמן זר: אם יש מאמן זר שחיפה רוצה שיאמן אותה בשנים הקרובות  אז כמובן שעדיף להנחית אותו עכשיו כדי שילמד את השטח לקראת העונה הבאה. מבחינת שמות אני לא יודע במי חיפה מעוניינת, אם בכלל. אך אם האפשרות נשקלת אני הייתי ממליץ על אלכסנדר סטויאנוביץ' מאמן פרטיזן בלגרד שכבר הוזכר כמועמד לירוקים או ננאד לאלטוביץ' מאמנה הצעיר (בן 34) של סרם מהליגה השנייה בסרביה שבהחלט מסוגל להיות מאמן מצוין בעתיד וחיפה בהחלט יכולה לשקול אותו כאופציה למרות אלמוניותו היחסית.

בין אם יגיע מאמן זר או אלישע לוי יישאר, בחיפה צריכים לעדכן את בנק המטרות לעונה הנוכחית: הגעה למקום בליגה האירופית, בניית הקבוצה לעונה הבאה ולנסות לתת מאבק ראוי בגביע המדינה. על ההגעה לליגה האירופית ומאבק ראוי בגביע המדינה אין יותר מדי מה להרחיב כי ברור שאלו מטרות חובה למועדון כמו מכבי חיפה ומטרות בהחלט ריאליות.

בנוגע לסגל השחקנים, צריך כבר בינואר לנסות להגיע למסקנות בנוגע לעונה הבאה אילו שחקנים רוצים שיישארו ואילו יעזבו. גם אם לא יגיעו למסקנות גורפות, לפחות שני שחקנים צריכים להיות משוחררים בינואר מהקבוצה או מושאלים כי אין צורך בסגל כה רחב. חיפה צריכה לתת את האשראי לשחקנים שהיא בונה עליהם לשנה הבאה גם על חשבון אובדן נקודות.

מכיוון שכתיבה מפורטת על ההרכב ושחקנים שצריך להביא ולהעזיב יכולה להיכתב עמודים על עמודים אתייחס לנקודות העיקריות  ובקצרה :בויאן שארנוב צריך כמובן להמשיך, סארי פאלח צריך לקבל את הקרדיט בעמדת הבלם משום שלמרות יכולתו החלשה כרגע, הוא הבלם העתידי של מכבי חיפה. עלי עותמאן צריך לקבל קביעות בעמדת המגן הימני משום שכשהוא טוב הוא לא רואה שום מגן ימני ממטר, יניב קטן צריך לנוח כמה שבועות טובים כדי להתאושש מהכאבים שיש לו משום שכשהוא משחק פצוע הוא נראה גרוע וגם חיפה. בנוגע לוולדימיר דבאלשווילי, לדעתי הוא בין השחקנים הטובים בקבוצה וחיפה צריכה לעשות הכול כדי שימשיך גם בעונה הבאה אך במידה והוא ירצה לעזוב, חיפה צריכה לחשוב על להביא את סטפן שצ'פוביץ' חלוצה המצוין של הפועל עכו שהפוטנציאל שלו עצום. גם שאלת תמיר כהן לא פתורה, אך כדאי לתת לו את הצ'אנס עד לסוף העונה כדי שתהיה אינדיקציה טובה יותר להחליט אם הוא ראוי להמשיך גם בעונה הבאה. גם לגבי מרלון דה חסוס צריכה להתקבל החלטה, ואם בכל זאת בחיפה עדיין מאמינים בבחור כדאי לתת לו הזדמנויות כבר עכשיו. בנוגע לשחרורים – צריך לשחרר או להשאיל מספר שחקנים מהרשימה הבאה: מוחמד גאדיר, חן עזריאל, איציק כהן, מרלון דה חסוס, אייל משומר וחיים מגרלשווילי.

מה שבטוח, ליענק'לה שחר יש בהחלט הרבה שאלות להכריע עליהן בנוגע לקבוצה ולעונה הנוכחית, ועדיף שיעשה זאת כמה שיותר מוקדם.

האחת נחשפה בנובמבר 2001, השנייה במאי 2011. כמעט 10 שנים חלפו בין לבין ונראה ששום דבר לא השתנה. שתי הפרשות עסקו בהימורים שהובילו להטיית משחקים, אולם בשתיהן היה משהו מעבר. גורמים עבריינים מתערבים בכדורגל הישראלי ועושים בו כבשלהם, אם זה בצורת תשלום שוחד לשופטים, לשחקנים או הבטחות למיניהן לבעלי קבוצות.

לפני מס' חודשים, במהלך תהליך הבמב"י בהפועל תל אביב, עלתה השאלה מהם הקריטריונים בהם נדרש אדם לעמוד על-מנת להפוך לבעלי קבוצת כדורגל. היו שאמרו כי טביב הורשע בעבר בעבירה, ולכן אסור לאשר לו להיות בעלים של קבוצה. אותן טענות הועלו כלפי בעלי הפועל אשקלון, פרוספר אזגי, שרק השבוע (ב') הושעה לחצי שנה ממגרשי הכדורגל.

מזה זמן רב טוענים אנשי מקצוע שונים שיש לבצע "חריש עמוק" בהתנהלות הכדורגל בישראל.
אני מסכים. הכדורגל הישראלי נמצא במצב רע. תתעלמו מהרמה הנמוכה, מהמגרשים הריקים, התנאים המבישים ואפילו הכישלונות במסגרות הבינלאומיות. הנושא אליו אני מעוניין להתייחס הוא מוסרי – חוסר יושרה, רמאות, תככנות, חוסר קולגיאליות והכי גרוע מעורבות בפלילים.

נתחיל במי שמכנה עצמו "ראש הממשלה של הכדורגל הישראלי", יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, מר אבי לוזון. יו"ר ההתאחדות צוטט לא פעם תוך שהוא מתבטא בצורה מביכה – דברים שחלקם היו מגוחכים וחלקם פשוט סרי טעם. בנוסף, יש את הקשר למכבי פתח תקווה. זה היה אמור להיות שיא השיאים – יו"ר ההתאחדות לכדורגל מועמד לדין על התנהגות בלתי הולמת. אבל כל זה לא משנה. יו"ר ההתאחדות זוכה, הוא ממשיך להגיע למגרשים ומתנהג כאחרון האוהדים.

נעבור לבעלי הקבוצות. אני רוצה להתמקד במאיר יצחקי, הבעלים של עירוני ניר רמה"ש. ליתר דיוק, בהתנהלות שלו מול מאמן הקבוצה לשעבר, מומי זפרן. כזכור, במהלך אחד ממשחקי הקבוצה, חש ברע מאמן הקבוצה דאז ופונה לביה"ח מחשש שלקה בליבו. כעבור תקופת החלמה משמעותית החלו לצוץ בתקשורת התבטאויות כאלה ואחרות של בעלי הקבוצה כנגד המאמן. אם מאיר יצחקי מגדיר את עצמו כאדם אנושי הוא היה עומד לצד המאמן, מחכה שיחלים ומוודא שהקבוצה ממשיכה בדרכה החיובית בעונתה הראשונה בליגת העל. אולם, יצחקי בחר לצאת בפומבי כנגד המאמן בהשתלחויות חסרות רסן כשהשיא היה פיטוריו של המאמן שהוביל את הקבוצה להצלחה עד לאותו זמן.
לפני מס' שבועות פורסמה כתבה באחד ממדורי הספורט האינטרנטיים בדבר מעמדו (או ליתר דיוק, חוסר במעמד) של מאמן הכדורגל הישראלי. התייחסות כמו זו של בעלי רמה"ש רק מוכיחה עד כמה המאמנים הינם כלי בידיו של הבעלים ומציגים עוד דוגמה אחת לחוסר התרבות בהתנהלות עולם הספורט בכלל בישראל ועולם הכדורגל בפרט.

נמשיך למאמני הקבוצות. לא פעם התבטאו מאמנים שקיים חוסר קולגיאליות משווע בתחום. את הדוגמה האחרונה ראינו בתחילת העונה בהפועל תל אביב. כזכור, אלי גוטמן עזב את הקבוצה וכולם דיברו בתקשורת (וגם קולות בקבוצה) על כך שהמועמד הטבעי לרשת את גוטמן הוא עוזרו, יוסי אבוקסיס. אבוקסיס שגם כן ראה את עצמו כמועמד הלגיטימי לקבל את המושכות היה בטוח שבסיום המו"מ מול הנהלת הקבוצה תצא הודעה לפיה הוא קיבל את תפקיד המאמן. אולם, סחבת במו"מ והתנהלות שערורייתית של הנהלת הפועל תל אביב ודרור קשטן הביאו לכך שהאחרון מונה למאמן הקבוצה. דרור קשטן, שועל קרבות ותיק, שבקדנציה הראשונה שלו בקבוצה הוליך את המועדון להצלחה מסחררת במסגרת הבינ"ל, התנהג באופן מחפיר כלפי מי שהיה לאחד מהקרובים ביותר אליו בעולם הכדורגל ומי שחלק עימו את ההצלחה של הקבוצה ההיא באירופה.

איך אפשר גם בלי התייחסות לשחקנים. בימים האחרונים עלתה לכותרות התבטאות מעליבה למדיי (לכאורה) של אלירן עטר, שחקן מכבי תל אביב, כלפי מאמן הפועל פתח תקווה, גילי לנדאו. התנהגות כזו מצדיקה את כל מה שאומרים בארץ על חוסר התרבות , ה"שכונתיות" וכל מה שרע בכדורגל הישראלי. זוהי עוד דוגמה עד כמה המדינה שלנו התדרדרה ביחס שבין אדם לחברו. אם שחקן יכול להרשות לעצמו לגשת למאמן הקבוצה היריבה ולנבל את פיו כלפיו (לכאורה), אז מה הטעם לעלות לשחק כדורגל? לאמן כדורגל? ואיזו דוגמה שחקן זה נותן לאוהדים הצעירים שבאים לראות אותו במגרשי הכדורגל להם הוא משמש מודל לחיקוי?

ונסיים עם האוהדים. רק השבוע נתקלנו בשני מקרים בוטים של התנהגות אוהדים כלפי מאמני הקבוצות. אני כמובן מתייחס לזריקת המוט של אוהדי מכבי חיפה לעבר מאמן הקבוצה, אלישע לוי, כמו גם זריקת החפצים של אוהדי מכבי נתניה כלפי ראובן עטר, מאמן היהלומים. מדובר בהתנהגות ברברית של חוליגנים שהקשר בינם לבין אהדת הקבוצה הינו קלוש עד בלתי קיים. התנהגות כזו צריכה להיעלם מהמגרשים. אין לה מקום בשום מדינה מתוקנת בעולם.
זוהי דוגמה אחרונה לצורה בה נראית מדינת ישראל ואיך היא משתקפת דרך עולם הכדורגל.

רוצים לקבל עדכונים על טורים חדשים? סרטונים מצחיקים ועוד ועוד? בואו והצטרפו לעמוד של ישראספורט בפייסבוק

בימים האחרונים אני יושב וחושב על מצבה העגום של מכבי חיפה. אני מאשים את המאמן, את הנשיא, אבל למעשה, מי שאשמים יותר מכולם, הם השחקנים בקבוצה. משחקים בלי כבוד, בלי חשק ורצון. ממזרים חסרי כבוד הוא לא רק השם של הסרט בו שיחק בראד פיט, הוא גם השם החדש של שחקני מכבי חיפה ששבוע אחר שבוע מצדיקים זאת.

בתחילת השנה אף אחד לא האמין שכך תיראה מכבי חיפה. הקיץ התחיל במסע רכש גדול שלאט לאט התחיל להתברר ככישלון. השחקנים שהגיעו לקבוצה בכלל לא יודעים איפה הם נמצאים, הם לא מסוגלים להתמודד עם הלחץ הגדול שיש במכבי חיפה וכך נראית הקבוצה. השחקנים עולים למגרש בלי רצון, בלי חשק, בלי טיפת כבוד ובלי מחויבות. הדבר שהכי מרגיז לשמוע משחקנים בקבוצה זה שהדרבי הוא בסה"כ עוד משחק ליגה. חבל שלא הייתי לידם כדי לתת להם סטירה שיתעוררו ויבינו איפה הם נמצאים. אם יש משהו בעונת הכדורגל שאסור להפסיד בו, זה משחק הדרבי. הוא חשוב לקהל יותר מהכל. הגאווה לאחר ניצחונות, השמחה והתחושה של ניצחון על היריבה העירונית אבד לאוהדי מכבי חיפה בשבוע שעבר בגלל השחקנים שהפגינו חוסר אכפתיות מהמשחק.

השחקנים מפגינים חוסר כבוד לסמל שאותו הם לובשים, הקהל לא יכול להתחבר לקבוצה ומתחיל להתעצבן. במקום שהשחקנים ישבו בבית ויחשבו טוב מה הביא למצב העגום של הקבוצה, השחקנים יוצאים בלילות וחוגגים כאילו ניצחו. זה התחיל כבר מזמן, אבל השיא הגיע אחרי המשחק מול לרנקה בקפריסין. למרות ההפסד, השחקנים פשוט החליטו לצאת ולחגוג כאילו זכו במשהו. במקום לשבת בחדר, הם חגגו, וזה אולי מסמל יותר מהכל על האופי של השחקנים. בזמן שהאוהדים מאוכזבים ומתוסכלים מעוד משחק חלש והפסד מבזה, השחקנים חוגגים, מסתובבים ברחובות ניקוסיה ושותים בירה. אלא שהסיפור לא נגמר כאן, חלק משחקני מכבי חיפה המשיכו לחגוג גם אחרי המשחק מול הפועל תל אביב שגם בו הפגינו יכולת גרועה וקיבלו בראש.

כנראה שחלק מאותם שחקנים פשוט לא מקצוענים אמיתיים. אני לא זוכר שחקנים שאחרי הפסדים יצאו לחגוג, לא זוכר תקופה שבה היו במכבי חיפה כל כך הרבה בליינים שלא אכפת להם מהקבוצה. בזמן שהקהל הירוק יושב כאוב בבית ובוכה, הם חוגגים.

אם רק הייתי יכול הייתי מעיף את אותם שחקנים מהקבוצה שיורקים על הסמל הירוק. הבליינים גורמים לי געגועים לשחקני הבית של הקבוצה שבאמת הפגינו אכפתיות לקבוצה, כל הפסד היה כואב להם והם היו מבינים את התסכול הרב של האוהדים. עכשיו אני יכול להבין את אותם אוהדים שבמשחק מול שאלקה הניפו את השלט "אתם לא מכבי חיפה". מדובר ב-12 אלף איש שכואב להם המצב של הקבוצה ,אנשים שמפגינים אכפתיות לקבוצה, אנשים שנושמים וחיים את מכבי חיפה מידי יום ויום.

לקהל התומך של מכבי חיפה והגרעין הטוב שנמצא שם לא מגיע לסבול את הזלזול הזה של השחקנים בחולצה הירוקה. בסוף השנה אני מצפה לשינוי גדול במועדון, לא רק בעמדת המאמן, אלא בעיקר אצל השחקנים. להעיף כל בליין מהקבוצה, שיבין שמה שהיה בקבוצות אחרות בליגה לא מתקבל במועדון כמו מכבי חיפה. קשה לי מאוד להבין איך מועדון גדול כמו מכבי חיפה הגיע למצב כזה אבל כנראה שדברים כאלו קורים. לא בכל שנה אפשר להצליח, למרות שחוסר אכפתיות וחוסר כבוד כזה לא היה הרבה מאוד שנים במכבי חיפה. אבל אני אופטימי ומאמין שהדברים ישתנו.

למרות הכול, את העונה הנוכחית אלישע לוי צריך לסיים במכבי חיפה ואחריו צריך להגיע ראובן עטר. האיש שכל אוהדי מכבי חיפה מחכים לו בכפר גלים. עטר יכול להחזיר את האימפריה בירוק בחזרה למסלול המלך, הוא יכול להחזיר את המלחמה, הכבוד, הנחישות והאכפתיות שאבדה לה. ראובן עטר הוא המאמן היחיד בארץ שזורם אצלו דם ירוק בגוף וקשה להאמין שהשחקנים הצעירים שגדלו על הביצועים המדהימים שלו יחזרו להיות אותם ממזרים חסרי כבוד.