תגית: אלימות במגרשי כדורגל

משחק הגמר של הקופה סול דוס קמפאוס, טורניר חובבים בריסימה, ברזיל, היה טירוף אחד גדול.

בואו נדבר בצורה גלויה, רובנו אלימים. אחרי מקרי האלימות האחרונים בוינטר הרגשתי לרגע תחושת גועל חזקה שמילאה אותי בטונות של ביקורת כלפי ההתאחדות, כלפי המשטרה, כלפי הקהל, כלפי הכדורגל, ומעל לכל כלפי השחקנים שהיו באותו מגרש, אבל אז נזכרתי לצערי הרב, אני חלק מהם, אני חלק מהקהל, שמקדם את השחקנים ומעודד את השחקנים על הדשא, אני חלק מהמדינה הזאת, ואני חייב להודות כאן ועכשיו בצורה הגלויה ביותר, אנחנו אלימים, לכן יש לנו שחקנים אלימים, ספורט אלים ומדינה אלימה.

כמה פעמים ביום שמעתם לידכם אדם שהרים את הקול שלו וצעק? כמה פעמים אתם הרמתם את הקול? כמה פעמים ביום אחד קראתם על מקרה אלימות שקרה בארץ (לא כזה שקשור בנושא בטחוני)? כמה פעמים? זה מקיף אותנו, זה בתודעה שלנו, זה בתכניות הספורט, הפוליטיקה, הכלכלה, בחדשות, בכל מקום, זה פשוט נמצא שם תמיד ומרגיל אותנו ל"פתיל קצר", ל"דם חם", אנחנו מתרגלים לראות את העולם כחבית של דלק שמחכה למצית שתפוצץ אותו.

התרבות האלימה הזאת מגיעה למגרשים, כשחולצה יכולה לגרום ל-40 איש ליצור פוגרום במגרש כדורגל מול מאות אוהדים וגם מול אלפי אוהדים. הזלזול הישראלי בענישה, בחלטורה הישראלית בצורת המחשבה שבה אומרים: "נו יאללה בקטנה…מה נעשה?" תהרוג כאן אנשים.

זה לא רק ליאור אסולין, זה לא רק אזברגה, זה לא רק הכדורגל, אני, את, אתה, אנחנו בתור חברה ומדינה ישראלית אלימים, תקיפים, קיצוניים, אגרסיביים, בואו נודה, בואו נפתח את זה בצורה גלויה, שכל ישראלי יעמוד עכשיו בביתו, ישים את היד על הלב ויאמר:"אני אלים/אלימה…".

מה שקרה ביום שישי בוינטר היה נראה כמו כלוב של גורילות שרבות על בננה. אלה לא בני אדם, אלה לא אנשים, במיוחד לא שחקני כדורגל מקצועיים, אם אני הייתי שם, אישית הייתי פורש מהענף. אני רוצה ליצור לכם את ההשוואה כדי שתבינו: אם עכשיו הייתי מתחיל להשתגע במקום העבודה שלי כלפי לקוח או עובד אחר והייתה מתפתחת קטטה רוב הסיכויים שהיא הייתה נגמרת בבית משפט עם תביעה בתור עבירה פלילית ,נכון? אז מדוע בכדורגל זה לא נחשב לפלילי? מדוע? חוץ מסכינים, היה שם הכל…

אני מברך את ניר ארקין על אחד הצעדים המבורכים שעשה אדם כאן בכדורגל שלנו. הוא ראה את הגועל נפש מקרוב, מתוך הידיעה שהזוועה הזאת גם מגיעה מ"ביתו" הוא החליט החלטה נכונה, תודה רבה, הלוואי ועוד אנשים אשר שקשורים לענף הזה ינטשו, אולי שחקני הכדורגל יתחילו להבין את זה כשמשלמי המשכורות שלהם לאט לאט נוטשים את הספינה. אל תדברו על הקפאת עולות ויורדות, ואל תדברו על עונשים לא הוגנים, הפעם זה לא הקהל, זה השחקנים והמאמנים עצמם, ולא אף אחד אחר, אישית אני תומך בהורדת נקודה על כל שחקן שנתן מכה והיה על כר הדשא והורדת 2 נקודות על כל אדם שהצטרף מחוץ לדשא והוסיף, נראה לאן נגיע…ואם השיטה עובדת אז נעניש איתה גם את מכבי פ"ת והפועל חיפה.

אה, דרך אגב…לפי מה שהבנתי אם רוצים לקנות חלקה זה הזמן, כי המחירים בבתי הקברות רק עולים עקב הביקוש, גם ככה הכדורגל שלנו מחובר למכונות הנשמה כבר שנתיים, בואו ננתק אותו עכשיו ונעשה לו המתת חסד, חבל, מחירי החלקות יעלו…

החלטתי לשתף אתכם במאמר זה בעקבות עבודתי כמאמן כדורגל בהפועל ת"א וגם לנוכח האלימות הגואה במגרשי הכדורגל בתקופה האחרונה, החל מהאלימות בסוף הדרבי התל אביבי, ועד המחזות המכוערים באצטדיון ה"מושבה", או שמא אפשר לשנות את שמו לאצטדיון "ראש הזהב" ותודה לעמי גניש.

לפני שנתחיל לעסוק בשאלה הסבוכה אשר נמצאת בכותרת, אני אבחר דווקא להפנות אתכם, הקוראים לשאלה אחרת, עתיקת יומין – מה קדם למה? הביצה? או התרנגולות? כמובן שאין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת! לכן אציג בפניכם שתי סיטואציות, ותחליטו אתם מה גורם לכדורגל הישראלי, ובעיקר לאלימות במגרשים להיות במצב עגום כל כך.

מאיפה מתחילה האלימות במגרשים? מהקבוצות הבוגרות? או מקבוצות הילדים?

לנוכח תפקידי כמאמן ילדים אני עד לתופעה שבהחלט מדאיגה אותי, וצריכה להדאיג את ראשי הענף עד ליו"ר ההתאחדות מר אבי לוזון. אני עד מדי שבוע לתופעה בזויה של הורים, אשר במשחקי ילדים, אשר ה"אלופה" בסוף השנה עולה ישר לשלב הבתים של הצ'מפיונס, מקללים, ומגדפים את הקבוצה היריבה, את השופטים, ואת מאמן הקבוצה. כמובן שבסוף השנה אף קבוצה לא זוכה באליפות בגילאי 8 וכמובן לא עולה ישירות לצ'מפיונס, אך דבר זה לא מפריע להורים לקלל ולגדף את כל מה שעומד בדרכם.

כאשר אני מביט מהצד, נשאלת השאלה המתבקשת. האם קיים סיכוי כלשהוא שהשחקן בן ה-8, שהוריו כבר בונים עליו לסגל הבוגר של ברצלונה, לא יגדל לתרבות רעה של אלימות? של קללות? האם השחקן הזה בעתיד ידע לכבד את חבריו לקבוצה? את מאמניו? את יריביו? התשובה אינה חד משמעית, אבל הסיכויים הגבוהים הם שהילד יגדל לתרבות שלילית.

כאשר אני רואה את האלימות במגרשים בתקופה האחרונה, הדבר אינו מפליא אותי. זוהי השתקפות של המצב החברתי בישראל. זוהי השתקפות של ערכים שליליים שילדים גדלו עליהם. "ילד הוא ילד טוב מטבעו, עד שמקבל את חינוך הוריו". כמו כל בעיה, צריך לנקות את התופעה הזאת מהשורש. לא יכול להיות מצב שהוריי שחקנים מגיעים עם סכינים ואולרים למגרשי כדורגל.

הביצה? או התרנגולת? האם הבעיה מתחילה בהתנהגות הבזויה של בעלי הקבוצות? בהתנהגות הפראית של אוהדי הקבוצות? בהתנהגות המבישה של שחקני הקבוצות? או שהבעיה מתחילה החל מגילאי 8 כאשר שחקנים נחשפים לראשונה לעולם הכדורגל?

* הכותב הוא מאמן קבוצת ילדים של הפועל תל אביב בכדורגל