יכול להיות שהנושא של הטור הפעם בא לא במקרה אחרי התבוסה הביתית של מכבי חיפה לצהובים מתל אביב בתחילת השבוע. כשסובלים אז הכי מתגעגעים לדברים הטובים שהיו פעם. בדרך כלל גם נוטים להאדיר אותם בלי סיבה מוצדקת. במקרה הזה, מכבי חיפה של עונת 1993-1994 ראויה לכל המחמאות.
באותה עונה סיימו הירוקים במקום הראשון ללא הפסד ליגה. כשהם קובעים שיא חדש של 46 משחקים רצופים בלי לרדת מהמגרש ללא נקודות. סגל הקבוצה אז היה אחד הטובים שנראו בארץ, ואולי המוכשר והנוצץ בינהם. הוא כלל, בין היתר, את אייל ברקוביץ', ראובן עטר, אלון מזרחי, סרגיי קנדאורוב, משה גלאם ואלון חזן. בהתאם לכך, שיחקה הקבוצה בסגנון מאוד התקפי וסיימה עם 97 שערי זכות. לשנייה, אותה מכבי תל אביב שמוזכרת למעלה, לא היה סיכוי. על המקהלה ניצח גיורא שפיגל, המאמן הכי לא מוערך בארץ. שערורייה שלא הגיע לנבחרת ישראל. בניגוד לכל מעגלי הפינות והנובחים למיניהם שמילאו את התפקיד, מדובר באיש מקצוע יסודי וזן נדיר בתרבות המתלהמת שלנו. בעונה שלפני כן, הייתי בן 6 ויחד עם חבר החלטנו שאנחנו אוהדים את בית"ר ירושלים כי היא הייתה הכי טובה. "ירושלים של אוחנה ושל שוורץ" לקחה אז אליפות אבל לאחר מכן צלעה. היינו צריכים לבחור קבוצה חדשה, שישתלם לאהוד אותה. זיהינו תנועה יפה בפסגה של מכבי חיפה ואחרי אותה שנה מדהימה לא היה לא צורך באף אחת אחרת. אז מי אמר שלגברים קשה עם מחויבות?
אז גם הייתה הפעם הראשונה שהערצתי כדורגלן. זה היה מספר 9, הקוסם. עשרה שערי ליגה ושלושה עשר בישולים (שני בקבוצה רק לאלון חזן שסיים עם לא פחות מ-16) מינפו אותו כאחד השחקנים המובילים בארץ. כל זה בעידן שגם אלי אוחנה, חיים רביבו, עטר ורוזנטל היו כדורגלנים פעילים. המעבר בסוף הקריירה למכבי תל אביב והלכלוך על קבוצת נעוריו הביאו סוף להערצה. הפרשנות והסגנון ביטוי שלחו אותה משם לגלקסיה אחרת. כל זה לא ישנה את ההיסטוריה שלו ושל מכבי חיפה כקבוצה באותם ימים, וטוב שכך.
רגע השיא של עונת 1993-1994 היה המפגש בין מכבי חיפה למכבי תל אביב. שתי הקבוצות צברו את אותו מספר נקודות. המארחת באה אחרי שסחטה תיקו בחוץ מול נתניה. אם היא תפסיד לקבוצה מהמרכז האליפות תהיה בסכנה גדולה, כשחיפה כבר לא תהיה תלויה רק בעצמה.
שבת בערב. ערוץ 1. 20,000 איש מילאו כל מקום שאפשר להניח עליו את הטוסיק באצטדיון קריית אליעזר. מכבי תל אביב הגיע רק לחימום. מהמשחק הם הבריזו. תוך 30 דקות זה כבר היה שלוש אפס לירוקים. ברקוביץ' בישל שני שערים וכבש אחד, עטר ,גצקו, מזרחי וגלאם התכבדו בחגיגה. משחק ותוצאה שנכנסו להיסטוריה. למרות שכבר עברו כמעט 20 שנה מאז, אני עדיין זוכר את הכיסא המתנדנד מעץ שישבתי בו מול הטלוויזיה בזמן השידור, את השכן שנכנס כשכבר היה ברור לאן המשחק הולך ואת הציון שקיבל מספר תשע למחרת בעיתון- 9.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
לפני כשנה, בסמוך לאירועי האלימות שהתרחשו בין מכבי פתח תקווה והפועל חיפה, וכמו גם במשחק בין בני לוד והפועל רמת גן, הודיע עמוס לוזון על פרישתו מעולם הכדורגל. ההודעה הדרמטית הייתה בסמוך להחלטת בית הדין המשמעתי, והצטיירה כניסיון למחות על אי הצדק שבענישה, שלטענת מכבי פתח תקווה נבע מלחץ ציבורי ומהפליה כלפי הקבוצה ובעלי תפקיד בה.
בהודעת הפרישה לא נאמר ולא נרמז כי עמוס לוזון היה בדרכו להודות בכתב אישום, שיש בו כדי למנוע את המשך פעילותו במכבי פתח תקווה. כך או כך, היה עליו, מכח תקנון התאחדות לכדורגל, לסיים את תפקידו כנשיא מכבי פתח תקווה. על אף שחלפה למעלה משנה, עמוס לוזון עדיין מתהדר בתואר נשיא הקבוצה (אתר האינטרנט של הקבוצה). לפני כשנה העברתי פניה מסודרת להתאחדות לכדורגל בה נאמר כי על פי סעיף 3יד(3) לתקנון היסוד – חוקת ההתאחדות הקובע:
"נתברר לאגודה ו/או להתאחדות כי אחד או יותר מחברי הנהלת האגודה ו/או מי ממלאי התפקידים בה, הינו בעל עבר פלילי – תהא האגודה חייבת לדאוג לכך שהנ"ל יחדל לכהן בתפקיד כלשהו באגודה, אלא אם כן, חלפו 7 שנים מיום שהורשע בדינו ואם הוטל עליו עונש בפועל – לאחר חלוף 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו".
טרם התקבלה תשובת ההתאחדות.
למעשה, באופן מפתיע, הצליח עמוס לוזון לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך, וכלל לא קושר לנעשה במכבי פתח תקווה, עד אתמול (24.6.2013), אז התראיין בתוכנית הספורט ב 102 והצהיר "אני לא נשיא, אני האיש למשימות מיוחדות" וגם הוסיף סקופ "קיבלתי את המינוי להיות נציג מכבי פתח תקווה במנהלת הליגה". על דברים דומים חזר בתוכנית הספורט ב FM103.
כאן, פינטזתי על הרגע בו נציג מההתאחדות יעלה לשידור ויזכיר לעמוס לוזון את נושא ההרשעה. חשבתי על האח המסור שמתמודד לקדנציה נוספת ומעוניין להדגים לשרת הספורט כי נאמנותו מסורה לתקנון ההתאחדות. כמו גם לקוד האתי של משרד הספורט. חשבתי על היועץ המשפטי (עו"ד משה אביבי) ועל התובע (עו"ד שלום אבן עזרא) שימשיכו במרץ לעקור עשבים שוטים כפי שעשו בנאמנות כל השנים. חשבתי גם על המנכ"ל המסור שמסיים תפקידו עוד חודש ויעדיף להשאיר התאחדות מסודרת. גם הבזיקה המחשבה על הסמנכ"ל, בקרוב המנכ"ל, רותם קמר. אפילו, כנראה מתוך יאוש, חשבתי על הדוברת המסורה. אבל כלום. השידור, ובעיקר הצחוקים הרועמים של עמוס ואופירה המשיכו ללא הפרעה. חשבתי שזהו. צחקנו ונהננו ועכשיו אפשר לעבור למרואיין הבא. אבל אז לוזון המשיך. הוא סיפר כי העברתו של טל בן חיים ממכבי פתח תקווה להפועל תל אביב, שבוצעה על גבי "טופס העברה" שנחתם על ידי הקבוצות, הינה למעשה השאלה בכיסוי של העברה. כלומר, בפני ההתאחדות הציגו מצג אחד ולמעשה קיימו מצג אחר. למעשה, לא רק שהוליכו אותם שולל (ההתאחדות), גם אין בעיה שידעו, הרי מה כבר יקרה? כלום. או ששוב יודיע עמוס על פרישה.
ואחת קטנה לסיום. מסתמן כי המינוי של מיכאל ניס (המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות) שמונה, בין היתר, נוכח הידידות בין ההתאחדות הישראלית למקבילתה בגרמניה (על פי הודעת הדוברות שהובאה בעדכון אופ"א מחודש מרץ 2013), נועד להסיט את האש מאבי לוזון בכל הנוגע למינויי ההמשך של אלון חזן, אלי אוחנה, ועופר פביאן, ומינויים מפתיעים נוספים. בהודעת הדוברות רק הודגש כי ניס עבד עבור ההתאחדות הדרום אפריקאית, ההתאחדות הרואנדית ובאיי סיישל. לסיכום, נראה כי הורחקנו מאסיה, עברנו לאירופה, וכעת ההתאחדות שולחת אותנו, בסיוע מומחה גרמני, לאפריקה.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
