תגית: איתי שכטר

מידי שבוע נציג בפניכם כמה וכמה מסקנות ממחזורי סוף השבוע ברחבי הגלובוס. ניגע בליגת העל, בפרמייר ליג, בבונדסליגה ובכל מקום שיספק כותרות.

הולך ומאבד את זה

אמנם זוהי תחילת העונה, מחזור שני בלבד מסתיים, אך אלישע לוי נמצא כבר הרבה זמן על הסכינים אצל אוהדי מכבי חיפה. העימות ביום רביעי האחרון בנושא הפנדלים עם יניב קטן, יכול להרוס לו גם את חדר ההלבשה שעד עכשיו היה מאחוריו ונלחם עבורו גם כאשר הקהל הצביע אחרת. הנסיבות המקלות של אצטדיון ריק וחוסר אווירה מתבטלות לנוכח החבורה הצעירה וחסרת הניסיון שעמדה ממול. מכבי חיפה נראתה כבויה, חסרת משמעת ובייחוד חסרת אנרגיה, אז נכון, הודחתם מליגת האלופות וזה מדכא, אך מדובר במשחק ליגה לכל דבר, משחק בו הייתם חייבים לקחת שלוש נקודות. התוצאה המאכזבת יכולה רק להגביר את לחץ האוהדים כלפי לוי, ולאחר הכישלון היחסי נגד גנק, אפשר להתחיל להריח את סוף עידן אלישע לוי במכבי חיפה, כן, גם אליפות לא בטוח שתעזור הפעם. מגיעה מילה טובה לגילי לנדאו שמוציא מים מן הסלע, והסובבים את הקבוצה מדווחים כי מרבית האמונה שאפשר לשרוד בליגה, למרות הסגל הדליל, מתחילה אצלו ובמה שהוא מחדיר לשחקניו.

נעים ומתאים

זה היה רק משחק הבכורה של בית"ר י-ם, אך כבר נראה כי הקסם של יובל נעים, מתאים מאוד לירושלמים. הוא הבחור שצריך להלהיב חבורה צעירה ורעבה, והאנרגטיות וחיות המשחק שקיימות בו, הן אלו שיכולות להפוך את העונה של בית"ר י-ם למוצלחת. גם בהפועל פ"ת הוא הצליח להפיק מבחורים צעירים רעב בלתי מתפשר, והפך את רועי גורדנה, ישראל זגורי ותומר אקסברד לשחקנים לגיטימיים לחלוטין. אביתר ברוכיאן ועדן נחמני הבאים בתור?

אתה עוד תגלה את העולם

צ'לסי פתחה את העונה שלה בצליעה. תיקו במחזור הפתיחה וניצחון דחוק על ווס ברומיץ' גרמו להרמת גבות לגבי יכולתו של אנדרה וילאש בואש לגבש חבורה מנצחת. צ'לסי גם לא הרשימה בניצחון אמש, 1-3, על העולה החדשה נוריץ', אך דווקא הדקות האחרונות, ולמרות יתרון מספרי, הראו כמה מוכשר המאמן הפורטוגלי. שתי רכישות של חואן מאטה, הספרדי הנהדר, שכבש שער בכורה, ורומלו לוקאקו, שהוכיח כמה כישרון טמון ברגליו, יכולות להיות בינגו שיהפוך את צ'לסי של וילאש בואש לקבוצה טורפת. הוא משתמש ברוטציה בצורה נבונה ובחר לחזק אותה בדיוק היכן שהיה צריך. אנשי מקצוע בפורטוגל טוענים כי מדובר בגאון כדורגל, והאמת דווקא אחרי השבת הזו, אפשר להתחיל ולהבין אותם.

איתי שכטר, טעית!

כשאיתי שכטר בחר לחתום בקייזרסלאוטרן ולא בהאנובר שחשקה בו גם היא, לא ידעו רבים לאן הוא נכנס. הקבוצה אמנם בעלת מסורת מכובדת, אך לעת עתה נראית כאחת החלשות בבונדסליגה, אם לא החלשה מכולן, כאשר גם אוגסבורג הקטנה, הצליחה להביך אותה לא פעם בביתה. האובדן של סרדאן לאקיץ', פגע בה, אך סגנון המשחק ההגנתי וחסר הכישרונות של הקבוצה, פוגם בשטף המשחק. אמנם באיירן מינכן איננה קנה מידה, אך היא לא היחידה שהשפילה את לאוטרן העונה. דווקא בהאנובר יכול היה שכטר לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר טובה, בטח עם מאמן מצוין כמירקו סלומקה. אולי העדפתה של האנובר לא לכלול בעסקה גם את גילי ורמוט, גרמה לשכטר להעדיף את ה"פריץ וולטר", אך יכול להיות שהגיע הזמן להיפרד כל אחד לדרכו. בכל אופן את העונה הזו, יבלו השניים בקרבות תחתית ככל הנראה.

נקודה נוספת מהבונדסליגה היא וולפסבורג, שאמורה הייתה להיות חברה בצמרת, אך בינתיים בעיקר מאכזבת ומסננת שערים. פליקס מאגת', ראה הוזהרת, אתה בדרך להיות המפוטר הראשון.

זר פורח

הלהיט החם של אוקזר, קבוצתו של בן שהר, הוא החלוץ הצעיר מבורקינה אסו, אלן טראורה. רגל שמאל מפחידה, חוש גדול לשערים והמון פוטנציאל, הביאו לאוקזר ניצחון ראשון אמש, ובתוצאה יפה של 1-4. בקצב הזה כבר בינואר הוא יהיה אחד החלוצים המבוקשים בשוק, ואולי היה זה יהיה הזמן שלך, שהר, להיות הזר הפורח.

סתם ניצחון כבר לא מספיק.

מהפועל תל אביב של ימינו אנחנו מצפים לכדורגל יפה, לניצחון מוחץ, למשחק משובח. אוהדים מצפים, ושוכחים שהדור שלפניהם נסע לאט ואכל את הלב, שוכחים שלפני קצת יותר מ 20 שנה לקחו פה אליפות עם חצי התקפה, ונבדל פסיבי, ושבונקר זה לא מחבוא, זו שיטה.

אתם מוזמנים להיזכר ש"ג'ימי" לא היה סוג של ג'יפ, "קוקוס" זה לא רק פרי טרופי וסיני בכלל לא היה תומר, אתם מוזמנים להיזכר ולהזכיר את מי שגם אנחנו שכחנו.

נשמח לדעת את ההרכבים המיתולוגיים שלכם

שוערים

אריה בז'ראנו– מיתולוגיה בהתגלמותה, קפיץ קטן עם שפם. בתור ילד מכביסט (אף אחד לא מושלם) הוא ועוד אחד שנגיע אליו בקישור היו התגלמות הפחד (כן, יש מכביסטים שמפחדים, במיוחד כשהם ילדים, ואולי לא ובגלל זה איני מכביסט היום..). לא ברור מה גרם לי לפחד ממנו, עובי הבשר או עובי השפם, בכל מקרה בז'ה כפי שכונה היה אחד הטובים.

אריה אלטר– מישהו שהוא זוכר שהיה שוער כזה? מסוג האנשים שהתפקיד השני שלהם זכור יותר מהראשון, אבל כן היה, והיה די אנטיתזה לבז'ה. גבוה, אתלט ולא כל כך מפחיד.. אבל יותר מכל זוכר אותו כלא מוערך, ע"י עיתונאים ואוהדים. למה? אולי התקופה

יום טוב טליאס– היום מאמן שוערים, לתת ליום טוב טליאס להיות מאמן שוערים כמו לתת לביבי להיות אחראי על מרכז פרס לשלום, שוער די מגוחך, שאני באופן אישי זוכר אותו מאשים לפחות 10 פעמים את הגבשושיות בבלומפילד אחרי עוד גול שקפץ לו מעל הידיים. שוער עונת הירידה, שוער ראשון עם ארומה ומנטליות של שוער שני.

וינסנט אניימה – מיותר להרחיב בסופרלטיבים על השוער שסחב על הגב קבוצה שלמה לדאבל וליגת האלופות ולכן אסתפק במשפט אחד – מסתבר שגם אוהדי הפועל יכולים להיות חארות כפויי טובה.

שביט אלימלך – איך הגיע להפועל תל אביב, לא יודע? נולד במכבי, עבר דרך ראשון, ונעל את השער של הפועל. לפחות שני גביעים על רשומים על שמו, כמו גם מסע מופלא באירופה, אנטיתזה לכדורגלן הרגיל – רהוט, אינטליגנט, התחתן מאוחר ואפילו נתקלתי בו עם כרמית לפני כמה שנים בתערוכת צילום ברידינג ג'

מיקי דהאן– חוץ מחלוץ בשם דני אשכנזי, היה החרש/אילם היחיד בעולם הכדורגל, זכה לכתבה ביומן או במבט ספורט, שיחק כמה משחקים בהרכב הראשון, ונעלם בנבכי הליגה הלאומית.

שחקני הגנה

גבי לסרי– קודם כל ובראש ובראשונה היה פועל של אבא שלי, מה שאומר כרטיסים בחינם לבלומפילד, דבר שני אחד הראשונים שחצה את הקווים מהפועל למכבי (לא בהצלחה יתרה ב 2 הקבוצות).

יוסי זאנה– הבלם המתולתל אשר כונה "סו אלן", לא היה מגדולי הבלמים של הפועל אבל אחד המזוהים ביותר עימה, יחד עם סיני נטש את הספינה אחרי הירידה המיתולוגית לבני יהודה ולקח אליפות

נמרוד דרייפוס– מגן ימני קשוח,אחד הדרבים הראשונים שראיתי (שנת 81) ניצח את המשחק 1-0 בדקה ה 90.

יעקב (ינקה) אקהויז– קפטן אלמותי, מסוג השחקנים שיכלו לשחק רק בשנות ה 80, לא הייתה לו טיפת טכניקה, כל שידע שזה להחזיר כדור לשוער (שכמובן יכול היה לעצור ביד), או לבעוט ליציע (רצוי לעליון כדי לבזבז זמן), אבל לעבור אותו היה קשה, זכה לשחק בנבחרת ישראל בתקופה ה"נפלאה" של שניאור וגרודמן בהם שיחקו 8 בלמים בהרכב. בדקות שעבדתי עם כרמית בענק הוידאו בחולון גליתי שאת הסניף מנהלת עופרה, אשתו השחורדינית.

פליקס חלפון– האיש והאגדה, מגן בינוני, ליצן גדול, עובר לצהוב, חוזר לאדום, מניף גביע בצורה הכי משונה שנראתה אי פעם, סוחר סמים, חוזר לליגה רביעית, מקבל מכות במועדון, בכיין סדרתי..המשך יבוא?

ג'ון פיינסטיל– האיש שעבר ממכבי הפועל והפך ליותר אדום מאדום, הרגיז את מכבי בדרבים והעיקר שלף דגל ישראל במונדיאל (יש משהו חשוב מזה?).

דאגלס דה סילבה– מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות, תוך שנה הפך מבלם נחמד בכפר סבא לבלם שכל אירופה רודפת אחריו. כובש מצטיין, במיוחד בדרבים (יש חשוב מזה?).

יהודה עמר– אגדה בית שאנית לפני שאגדת בית שאן החלה באמת..,אחד השחקנים הטובים בעונת אליפות של 88, מגן ימני מודרני באופן יחסי, פורץ באגף ואפילו כובש למכביר

קובי סגל – זכור לי כבן זוג של אקהויז, הוגלה מתישהו לבית"ר ת"א.

דוד הרשליקוביץ'– כונה צ'ילה בפי העם, מגן שמאלי פורץ שנכנע די מהר לפציעות

גל הרשליקוביץ'– הגרסה העוד פחות מוכשרת של אחיו, שער עצמי בדרבי משפיל במיוחד ואינספור שנים בימי סיני כמאמן.

משה מוסטרל– לא יודע כמה אוהדי הפועל ישמחו להיזכר במיתולוגיים האלה, אבל כל הרכב שמשה סיני הציב כמאמן הוא מיתולוגי בעיניי..

יעקב הלל– קבלן האליפויות היה נדבך חשוב גם הפועל ת"א, אפשר לשכוח את הגול שלו בדרבי מ 35 מטר?

יוסי בלס – לאורך השנים כל מיני שחקנים עשו את הדרך מצפרירים להפועל ת"א. חושש שבלס היה המגוחך שבהם. בחור גבוה, צנום, עם אוזניים בולטות, שבעיקר ידע לחטוף אדומים . בשלב מסוים היה מועמד לתואר יחיאל אבן צור של ה 90' המוקדמות.

אלון אופיר– רק בגלל שאחראי על צמד שערים מול אוברארוב בנצחון הדרבי המיתולוגי  4-2

אילן בכר– מגן ימני פורץ שעושה כל כך הרבה שטויות במשחק . יכול להתנחם  בזה שאשתו לשעבר עושה יותר שטויות ממנו, ולא רק שטויות

יגאל אנטבי– החבר מצד שמאל של בכר, רק ששרד יותר מדי שנים בתפקיד,לפחות רשום על גול גדול אחד נגד חיפה

שמעון גרשון – בימים הטובים סמל, בלם אלגנטי, נטול טעויות, מהסוג ששם את הרגל ברגע הנכון במקום הנכון. בימים הרעים, דוגמן,נשוי לדוגמנית,  סופר ילדים, משורר ומלחין, מגיש . הכול , רק לא בלם. הסמן הימני של עידן גאיידמק, חתך לבית"ר ירושלים בעבור חופן דולרים שהרגישו בדיעבד כחוקן , גם עליו התהפכו האוהדים, להבדיל מאניימה כאן היו להם הרבה יותר סיבות, כאילו שהשיר הנוראי שהוציא עם מלי ואחיו לא מספיק.

אסי דומב –  קצת לפני גרשון והרבה לפני שחקני בני יהודה, בישר אסי דומב על הולדת הכדורגלן הבליין טוחן הדוגמניות. חוץ מזה, משחק ראש, גוף והמון המון בעיות גב.

ואליד באדיר– המיתולוגי בעל 3 הפרצופים, כרגע זה הפרצוף המבוגר, האחראי,המנוסה, הנשמה של הפועל בשנים האחרונות, מצא את מקומו, לדעתי היה צריך להיות בקבוצה מיומו הראשון בבוגרים.

רמי ארמה – מגן קיצוני  יהודי עם שם של ערבי, כסחן בלתי נלאה. הלך לעולמו לאחרונה.

שחקני קישור

משה סיני –  מה נגיד. היה יכול להיות השחקן הכי אהוב, בוודאות המנג'ר הכי שנוא. פספס הזדמנות להיות קדוש כשחתך לבני יהודה בעונת הירידה. מה היה לו? מסירות מדויקות, בעיטות עונשין מסובבות ואחים חזקים. חזקים מאוד אומרת האגדה.. משום מה האוהדים העלק אירופאיים של הפועל מתעקשים לזכור לו דווקא את תקופת האימון ובעיקר את הנטישה בעונת הירידה, האליפויות שהביא להם כמעט לבד, הניצחון ההוא בימק"א כדי למנוע מבית"ר אליפות ועוד. קשר 50-50 עוד לפני שידעו מה זה המושג הזה.האיש שלפני אלון מזרחי המציא את השורה האלמותית "אוהב לראות בטלוויזיה חוץ מכדורגל ,כדורגל אנגלי".

ג'ימי טורק – בן חורג? מקופח? האחים של סיני הצביעו כהנא, אחרת אני לא מבין איך האיש הזה חלק ממועצת העיר ולא חלק מהפועל. גם מייצג מגזר (שהפועל הפסידה למכבי חיפה) , גם רהוט ומפוכח, ועם רגל אימתנית . הגרסא הערבית לבי.איי ברקוס. לא אגיד שראיתי הרבה ממנו בכל זאת הייתי עול בימים, אבל חולצה אדומה, עם פרסומת של ויזה ורגל  מתקרבת ומתרחקת מהכדור במשחק השבת, חקקה אותו לנצח בזיכרוני.

אלי "קוקוס" כהן – אני מניח שקוקוס הוא מין בדיחה המנוגדת לצבעו, אבל אלי כהן התחיל ככסחן ללא פשרות, אם רק היה פוגש רגל בסביבה היה דואג להוריד אותה, עונת 88 הפכה אותו לשחקן העונה וגם כבש למכביר,שמר אמונים להפועל מיומו הראשונים בבוגרים ועד האחרון

רפי שמואל- קיצוני שמאלי מיתולוגי, עוד אחד שנתן עונה נפלאה בעונת האליפות של 88 ונעלם לאחריה

אחמד מוסא– כשמו כן הוא, פועל ערבי במרכז הקישור.אמרו לו להרוס אז הוא הרס, אמרו לו לחבל אז הוא חיבל, אם היה צריך לערבב את הטיח,אחמד,היה מערבב.

אישטוואן פישונט – כמו אבוקסיס הגיע אחרי בית"ר. אמרו שהוא אחרי השיא, אחרים אמרו שעוד יש לו משהו. שתיים או שלוש עונות, במהלכן הצדיק את כל מה שאמרו עליו, לכאן ולכאן

אונישקו– יחסית אליו פישונט היה שלום תקווה, לא עשה גרם אחד יותר ממה שצריך אבל לא הרבה לטעות, ברור מדוע קשטן אהב אותו כל כך

שלום תקווה–  אביר עונת הדאבל, יהלום הכינוי, המלך של האוהדים, אחד שנכנס ועושה שינוי, הסופר סאב של ישראל לשנה אחת, והגול ההוא בצ'יפ מעל השוער קשה לשכוח. ככה כל שחקן צריך לסיים את הקריירה. לא להתעקש על הרכב, לא לעשות פרצופים (מישהו אמר קטן? נימני?)  אלא לבוא, לתת את ה 20 דקות שלך וללכת. מר נקודה לדקה , אם היה סוג כזה של סטטיסטיקה אצלנו.

אליאור ברנס- תקווה לבנה שהמריאה מאוד נמוך ונחתה בדאון טאון בת-ים.

דיאן רצ'וניצ'ה– זכור לי בעיקר בזכות ראיון אחד אחרי שיצא מאיזה משחק בו כבש שער, ציון נאנוס (איפה הוא??) שאל אותו על השער והוא באנגלית שרק יוצאי יוגוסלביה יכולים לדבר אמר גם תרנגול עיוור יכול למצוא גרגר, כנות ששחקן ישראלי בחיים לא יוכל לייצר

עומרי אפק–  התחיל חלוץ, היום מגן, בשנים הטובות היה קשר חינני, נמרץ, מילדי קשטן העליזים שעם השנים הפכו לעליזים פחות, מהר מדי איבד את הטאצ' , הלך הפלא נשאר ה"בייבי פייס".

בן לוז– נתן עונה אחת אדירה בהפועל,למען האמת העונה הטובה בקריירה שלו, כמובן שעונה אחרי זה הוא נפצע שוב (סיפור חייו)

גאבור הולמאי – עוד אחד מהאבירים האפורים של קשטן, הולמאי,אולישנקו, רופניק, כולם אותו דבר, כולם לא מסוגלים לייצר כלום, אבל גם קשר לייצר על חשבונם

סלים טועמה– מאחמד מוסא לסלים טועמה, התפתחות הערבי של הפועל, משחקן אפור לשחקן יוזם, אטרקטיבי, הכי קרוב לבקהאם שהיה פה מבחינת מסירה ובעיטות עונשין, עוד אחד שאירופה עשתה לו רק רע

יוסי אבוקסיס – מעוד שחקן בבית"ר לסמל של הפועל. הביא משהו שלא היה הרבה זמן להפועל – וינריות. אסתכן ואומר הכי קרוב למכביזם שרק אפשר. לא מבחינת הדריסה, אבל החפירה לשופטים, ערך הניצחון מעל לכל גם אם נשחק מלוכלך, וכמו למכבי גם כאן צריך רגע מכונן – הריצה עם הכדור לאמצע במשחק נגד צ'לסי, כמעט משתווה לשלשה של שארפ…

שי אבוטבול– איכשהו בדרך לא דרך מחזיק מעמד בהפועל למרות שהם כהרגלם ניסו לבעוט שוב בדלי שחקני הבית, חבל על השנים שבזבז בגלל פציעות, הוא באמת היה אמור להיות המחליף של סיני, מי יודע איפה הוא היה אם לא אוקוצ'ה

גילי ורמוט– מתישהו הוא יבין שהפועל זה המקום היחידי בעולם שהוא יכול להצליח וחבל שהוא מנסה בכלל מקומות אחרים

ערן זהבי– אין שחקן בעולם שאלוהים נגע בו כל כך כמו ערן זהבי, שחקן בסדר גמור,אתה יודע מה מצוין אפילו? עדיין להיות זה שכל שער חשוב של הקבוצה יהיה שייך לך? נדיר, מקווה שאלוהים נמצא גם בפרטים הקטנים באיטליה

חלוצים

גילי לנדאו – האיש והאגדה, האיש שהשאיר את מיליוני בית ישראל פעורי פה, פעמיים. הכי קרוב למרדונה הישראלי. לא ברור מה עשה חוצמזה בקריירה בהפועל .בעיקר היה אחראי  על מפגשים  אכזריים  בין כדורים ומוסכים. פרש ונעלם. חזר בגדול כמאמן שבעיקר כיף לראיין, עד שגם זה לא הספיק. יעזור לו האל בפ"ת.

שבתאי לוי- איפה הוא היום לא ברור, אבל לשנה שנתיים היה החולץ מס' 1 בליגה,אחר כך בעיקר החמיץ. זכור לי ציטוט שלו אחרי שהורחק בגמר הדרבי ב 88 "מה אתם רוצים,קיבלתי אר פי ג'י ברגל".

אלי יאני-נכון,הוא כפר סבאי מיתולוגי, עדיין בזכותו הכרנו את המושג נבדל פאסיבי וזה היה במדי הפועל

מוריס ז'אנו – שלושה דברים שקשורים אליו. לאבא שלי היה חבר בעבודה שקראו לו מוריס, ממנו קיבלנו את הכלב בוקי 1 . כבר בגיל צעיר אהבתי את "מוריס והיונים"  של מתי כספי. מוריס ז'אנו תמיד נראה לי בן 100. תמיד מבוגר, תמיד  כובש גולים לא יפים ולא מיוחדים.  מעצבנים.

שלום אביטן- ברור שהוא מיתולוגי באר שבעי ונגיע אליו שם, אבל גם בהפועל הוא היה,אפילו לקח אליפות

תמיר לינהרט– כמו לנדאו רק פחות טוב, להפועל תמיד הייתה חיבה לחלוצים לא מבקיעים

סבסטיאן סימרוטיץ'-מה מיוחד באוהדי הפועל? הוא הדוגמא, זר מחמיצן כרוני (אחד המחמיצנים הגדולים ביותר שהיו פה) שהפך ליקיר האוהדים סביר להניח בגלל זה. איך הגיע לאיטליה ואפילו להצליח שם? נשגב מבינתי

פיני בלילי – מה הוא יותר, מהיר? שעיר? או מכוער? כנראה שהכול. גרסת יהודי ספרד לרוני רוזנטל בגבה אחת. הפוך עם אותה תוצאה. מהיר, טכני ומחמיצן בלתי נלאה. איכשהו הפך לסולטן הקבוצות הקטנות בינוניות בטורקיה. יום אחד מנהיג עם מעוף יהפוך אותו לשגרירנו בטורקיה. עד אז יעביר את הזמן בבני יהודה.

רונן חרזי- החלוץ האדיר הזה שלא הטביע את חותמו בשום מקום למעט נבחרת ישראל, לקח דאבל עם הילדים של הפועל וכמובן נפצע לאחר מכן

מילאן אוסטרץ' – השחקן העגיל והחמצון. שחקן גדול פיזית, מוגבל טכנית מחד, מהיר לגודלו מאידך לא הרבה להבקיע, אבל  כשכבר עשה זאת , זה תמיד היה ברגעים החשובים ותמיד אחרי סכסוך עם קשטן.

סרגיי קלצ'נקו- חלוץ ענק בחיפה, חלוץ שעושה המון עבודה (תחת קשטן איך לא?) בהפועל,שייך גם הוא לקמפיין ההוא ושער שני נפלא בראש נגד צ'לסי בבלומפילד ושער ניצחון נגד מילאן שייכים לו

אוגבונה  – כמו יוקוזונה, אף אחד לא מתעניין בשם הפרטי. לא אתפלא אם שמו הפרטי הוא יעקובה. איגביני יעקובו לעניים. חזק כמוהו, וזהו. נתן פייט רציני לבלילי בתפקיד המחמיצן. לעד ייזכר בזכות הקפיצה על גג האמבולנס בגביע, ובזכות הקפיצה לכסף הגדול של קלוז' ברומניה, שבירת הרגל וסוף הקריירה.

איתי שכטר –  על מה שגוטמן עשה לקריירה שלו  הוא צריך לברך כל יום בגרמנית, מילד רע במובן הכי רע של המילה, לכשרון. ההצקה של טביב כמעט והפכה אותו לגיבור טראגי.

הרכב מיתולוגי ראשון:

בז'רנו, חלפון, ינקה אקהויז, שמעון גרשון, ואליד באדיר, אלי (קוקוס) כהן, משה סיני, ג'ימי טורק, סלים טועמה, גילי לנדאו, שבתאי לוי

הרכב מיתולוגי שני:

שביט אלימלך, דראגלס דה סילבה, קובי סגל, יוסי זאנה, יעקב הלל, שי אבוטבול, יוסי אבוקסיס, שלום תקווה, ערן זהבי, מוריס ז'אנו, פיני בלילי.

*השתתף בכתיבת הטור – ארז שמילוביץ

 

את הקבוצות הבאות מעניינת בעיקר המטרה להתיישב במרכז הטבלה. חלקן נושאות אמנם עיניים גדולות כלפי מעלה,
אך יקנו עונה בטוחה במרכז, דבר שבוודאי יסכימו לו העולות החדשות. הבונדסליגה חוזרת – חלק ב'

לחלק א' מאתמול

נכון, האנובר חוותה עונה מדהימה אשתקד וסיימה במקום הרביעי, הופנהיים כבר יודעת צמרת מהי, גם קייזרסלאוטרן וקלן הן קבוצות עם יומרות, אך הן ישמחו לחתום על עונה בשולי הצמרת. פרייבורג תשמח גם כן להתברג בעשירייה הראשונה, מנשנגלדבאך רק מבקשת לברוח מהתחתית, הרטה חוזרת מלאה וטעונה לליגה של הגדולים, ואוגסבורג, מבקשת בסה"כ לשרוד. הקבוצות שמשלימות את הפאזל הגרמני לעונת 2011-2012.

האנובר, הקבוצה של מירקו סלומקה, חוותה עונה חלומית אשתקד, וסיימה במקום הרביעי המכובד. ההתקפה בראשות יאן שלאודראף ובעיקר דידייה קונאן יה (14 שערים) הייתה החלק שמשך את החבורה של סלומקה כמעט עד למקום במוקדמות ליגת האלופות.
יחד עם קארים חאגוי הטוניסאי המצוין, וסטיב צ'רונדלו במרכז ההגנה, הצליחה האנובר מעל ומעבר לציפיות.
איזה קיץ עבר עליה? עצם העדפה של איתי שכטר לחתום בקייזרסלאוטרן על פני האנובר מלמדת משהו על העובדה כי להאנובר עדיין לא צמח שם מזהיר. מרבית הסגל נשאר, למרות חיזורים אחר קונאן יה, שבכלל אמור לחזור מפציעה, אם כי בספק לסגל לקראת משחק הבכורה נגד הופנהיים מחר.
מי שהגיעו הם הקשר הנורבגי, הנינג האוגר, שמגיע למרכז הקישור, והחלוץ הפולני, ארתור סובייך, שמצטרף מפולוניה ורשה. הרכש הבולט של סלומקה, הוא כריסטיאן פאנדר, שמגיע משאלקה. להאנובר שתשתתף גם במוקדמות הליגה האירופית, צפויה עונה מתישה, ועל שחזור המקום הרביעי אין מה לדבר.
שימו לב אלי: דידייה קונאן יה, החלוץ שמזכיר במבנה הגוף את טוטו תמוז, נכנס לעונה שמהווה עבורו עונת מבחן, לאחר שהצליח להטביע חותם כחלוץ משמעותי בבונדסליגה. עם כמות ציפיות, וקבוצה לא מבריקה, וכשיחלים לגמרי מהפציעה שלו, הרבה מהצלחת האנובר תלוי ביכולתו להמשיך ולהרשית בכמויות דו ספרתיות.

הופנהיים, המועדון של המיליונר, דיטמאר הופ, הצליח להשתקע בבונדסליגה, אך בעיקר בשולי הצמרת, לאחר שתחילה היה נראה כי יחבור בקביעות לצמרת.
הגעתו הקיץ של המאמן הולגר סטניסלבסקי, בן ה-41, שהרשים על הקווים עם סט. פאולי הקטנה, תכניס רוח חדשה, צעירה ובעיקר שואפת במועדון.
הסגל צעיר ומוכשר יחד עם האיסלנדי המשתבח, גילפי סיגורסון, הבוסנים, ודאד איבישביץ' וסיאד סליחוביץ', ראיין באבל שהגיע אשתקד, וגם המגן אדסון ברפהייד, שלא הצליח למצוא מקום בבאיירן מינכן.
איזה קיץ עבר עליה? הקפטן המצוין, אנדרס בק, אחד המגנים הימנים הטובים בליגה, נשאר לבסוף, לאחר שביובנטוס העדיפו לרכוש את ליכטשטיינר השוויצרי, וזה ימשיך להיות עוגן באגף ימין.
פביאן ג'ונסון המוכשר, מקווה לפרוץ דווקא בהופנהיים לאחר שהגיע מוולפסבורג, שם לא הצליח להראות את מלוא הפוטנציאל שלו. גם החלוץ בעל השם המיוחד, נואולדג' מוסונה, מנבחרת זימבבואה, הצטרף ממש אתמול, לאחר שהרשים בליגה בדרא"פ, ומקווה לנצל את ה"ידע" שלו גם לכיבושים ברחבי אירופה.
להופנהיים וסטניסלבסקי סגל טוב, שיכול בהחלט בעונה טובה להתברג גם בחלק העליון של הטבלה.
שימו לב אלי: סבסטיאן רודי, הקשר הצעיר, שגדל בשטוטגרט, אמור להפוך למנהיג הקישור של הופנהיים ביום מן הימים, והעונה זו בדיוק ההזדמנות לכך.

קייזרסלאוטרן, קבוצתם של שכטר וורמוט, צפויה למשוך תשומת לב רבה ממדינתנו העונה. המועדון מה"פריץ ולטר סטדיון", עם קהל אוהדים נפלא, רוצה להשתדרג קדימה, לאחר עונה במרכז הטבלה, שנחשבה להישג איכותי. מרקו קורץ יחד עם הנשיא סטפן קונץ בנו סגל מוכשר, ומקווים לשמור לפחות על המקום השביעי.
איזה קיץ עבר עליה? אז על הסאגה הבלתי נגמרת של שכטר וורמוט כולכם ודאי כבר שמעתם. לבסוף שניהם ילבשו את מדי ה"בורדו" של לאוטרן, כאשר לשכטר צפויה משבצת עיקרית בחוד לנוכח עזיבתו של המפציץ הקרואטי, סרדאן לאקיץ'. מלך הבישולים הנפלא, כריסטיאן טיפרט, ימשיך להיות ספק הכדורים העיקרי להתקפה, כאשר הקרואטי, איבו איליצ'ביץ', יעזור לו מהאגף. הקשר הטורקי, אולקאי סהאן, הגיע מדויסבורג, וגם החלוץ שחום העור המוכשר, ריצ'ארד סוקוטה-פאסו, הצטרף מסט. פאולי עם המון פוטנציאל, וגם החלוץ הקמרוני, דורג' קומאה, מגיע מקלאב ברוז' במטרה לעזור לשכטר בחוד.
הסגל של קורץ בהחלט יכול לנפק הצלחה מסוימת, אם כי מאבק בצמרת יהיה בגדר הפתעה.
שימו לב אלי: רובכם כמובן תשימו לב לאיתי שכטר, אך כדאי לצפות גם בחלוץ ריצ'ארד סוקוטה-פאסו, שחקן עם הרבה פוטנציאל, שהתחנך בלברקוזן, ומקווה לקבל במה משמעותית השנה, וכדורים טובים מטיפרט.

פ.צ קלן, הקבוצה השאפתנית שסיימה אשתקד במקום העשירי, לאחר עונות של ירידות ועליות ליגה בעיקר, רוצה שדרוג מעמדות. עם מאמן מוכשר שמקבל לראשונה קבוצה בליגה גדולה באמת, סטולה סולבאקן, הנורבגי, ויחד עם לוקאס פודולסקי, שכבר נחשב לסמל עבור אוהדיה של קלן, רוצים בקלן להידבק לצמרת.
איזה קיץ עבר עליה? הקבוצה נפרדה ממאמנה פרנק שאפר, והביאה כאמור את הנורבגי, סטולה סאלבקן, שהרשים על הקווים של קופנהגן הדנית, למרות מאורע לא פשוט של התקף לב בשנת 2001, בו היה במצב קריטי.
סאלבקן, שהשתקם היטב מאז אותו אירוע קשה, מביא עימו בסיס טוב של הצלחות גם בליגת האלופות. את המעמסה הוא יחלק עם כדורגלן העבר הגנאי, איברהים טאנקו, שזכור מימי דורטמונד הגדולה ומתפקד כמאמן לקבוצה גם במהלך אימונים.
הרכש הבולט הוא, סאשה ריטנר, המגן של וולפסבורג, שמצטרף לסגל טוב בראשות פודולסקי, פדרו גרומל, הקפטן הברזילאי, מיליבויה נובאקוביץ' הסלובני ומאטו ג'אג'לו הקרואטי הפעלתן. בקלן רוצים גבוה, עם סאלבקן ו"פולדי" זה גם ייתכן.
שימו לב אלי: מאטו ג'אג'לו, הקשר הקרואטי שהושאל אשתקד מסיינה, נרכש הקיץ, ומסומן ככישרון מבטיח באגף שמאל של הקישור.

פרייבורג, עוד אחת מהפתעות העונה החולפת שסיימה במקום התשיעי, תשמח לשחזר את ההישג. המאמן רובין דוט, עבר ללברקוזן לאחר שבנה את שמו, ומחליפו יהיה מרקוס סורג, שאימן את קבוצת המילואים של המועדון וישמח לדמות לקודמו בתפקיד.
פאפיס סיסה המצוין, נשאר למרות חיזורים ואמור להמשיך ולהיות המוציא לפועל העיקרי בהתקפה. קשה להאמין שעונת אשתקד תחזור, אך גם מרכז טבלה ישמח את סורג בעונת הבכורה על הקווים.
איזה קיץ עבר עליה? הרכש הבולט הוא החלוץ ממאלי, גארה דמבלה, שהרשים בלבסקי סופיה הבולגרית, ויחבור לפאפיס סיסה בהתקפה. הסגל מוכשר יחד עם יאן רוזנטל שבזמנו היה כישרון גדול, סדריק מקיאדי, היציב, והייקו בושר במרכז ההגנה, שמקבל חיזוק שוויצרי בדמותו של בג פראטי, בלמה של באזל בעונות האחרונות.
שימו לב אלי: אריק ינדריסק, החלוץ הסלובקי, שהגיע אשתקד משאלקה, וגם הקשר הצעיר, דניאל קאליגיורי, צפוי לתפוס מקום קבע בקישור.

בורוסיה מינשנגלדבאך, מועדון די גדול שאיבד כיוון בעשור האחרון ומדשדש בעיקר בתחתית, או בליגת המשנה. לוסיאן פאברה, המאמן השוויצרי, מגיע כדי להחליף את מיכאל פרונצאק, שלא הצליח להרים את המועדון. פאברה בזמנו הצליח להוביל את הרטה ברלין לנגיעה בצלחת האליפות, וגלדבאך יסתפקו בעיקר בייצוב המערכת.
איזה קיץ עבר עליה? הרכש הבולט הוא המגן השבדי, אוסקר ונדט, שמגיע מקופנהגן, ויחד עם מייקל בראדלי, האמריקאי שחוזר מהשאלה בפרמייר ליג, מקווים בגלדבאך להביט מעט למעלה יותר בטבלה.
שימו לב אלי: ג'ושואה קינג, החלוץ הנורבגי הצעיר, הושאל ממנצ'סטר יונייטד, ומקווה להתחיל ולהוכיח באיזה פוטנציאל מדובר.

הרטה ברלין, המועדון הגדול של בירת גרמניה, חוזר לאחר שנת היעדרות בה דרס את ליגת המשנה. יחד עם מרקוס באבל, כדורגלן העבר המפואר של באיירן מינכן, בהרטה מקווים כי החיזוק היחסית איכותי יוביל אותם להישארות ואולי אף מעבר.
איזה קיץ עבר עליה? הסגל שבונה באבל הוא בהחלט מרשים ביחס לעובדה כי מדובר בעולה, אך עדיין צריך לזכור כי מדובר בהרטה ברלין הגדולה. תומאס קראפט ואנדרס אוטל מגיעים מבאיירן מינכן, האחד לשער, השני לקישור. טונאי טורון המוכשר,  מגיע מהמבורג גם כן לקישור, שכולל את פיטר ניימאייר המנוסה. בחוד מי שיתנו את מנת השערים או לפחות ינסו, יהיו אדריאן ראמוס, הקולומביאני המצוין, רוב פריינד הקנדי המנוסה ורפאל הברזילאי.
שימו לב אלי: הכוכב של הקבוצה, אדריאן ראמוס, חלוצה של נבחרת קולומביה, חוזר מהקופה אמריקה במטרה לקרוע רשתות בבונדסליגה.

אוגסבורג, הבווארית הצנועה שעלתה לבונדסליגה, מגיעה עם סגל צנועה מאוד לעונה, ותבקש בעיקר לשרוד. יוס לוהוקאי, ההולנדי על הקווים, ינסה שוב למקסם את יכולת שחקניו בכדי להצליח כנגד כל הסיכויים.
איזה קיץ עבר עליה? הרכישות הן בהתאם לדלות המשאבים, כשהחלוצים סאשה מולדרס ופאטריק מאייר, מגיעים לאחר כמות שערים יפה בליגות המשנה. שם מעניין נוסף הוא לורנזו דווידס, בן דודו של אדגר, שמגיע מניימכן ההולנדית לקישור של לוהוקאיי. הקשר המצוין, איברהימה טראורה, כמו גם ההולנדי קיס קוואקמאן והגרמני, לוקאס סינקוויץ עזבו את הקבוצה כחלק מהתקדמות אישית, וללוהוקאיי סגל שהישארות היא בגדר סנסציה.
שימו לב אלי: נאנדו רפאל, החלוץ הגרמני ממוצא אנגולי, סומן בעבר כפוטנציאל גדול, וחוזר לליגה של הגדולים במטרה לשדרג את עצמו חזרה לעניינים, בגיל 27 זה הזמן לחזור, לא?

הבונדסליגה יוצאת הערב לדרך עם קרב מעניין בין האלופה דורטמונד להמבורג השאפתנית. מגמת צמצום הפערים בין הקטנות לגדולות הייתה כנראה חד פעמית והעונה לא בטוח שנראה שמות כמו האנובר, מיינץ ונירנברג בחבורת המובילות, והסדר יחזור על קנו, כאשר שאלקה, וולפסבורג וברמן רוצות להידבק חזרה למעלה.

המפגש הגדול בין דורטמונד לבאיירן יתקיים ב-20.11, אבל כאשר מידי שבוע צפויים לנו קרבות מרתקים, וקהלים שממלאים אצטדיונים, כדאי להישאר קרובים למרקע, מסתבר שבירה וכדורגל זה דווקא שילוב מעולה יחד.

מה נאמר ומה נגיד? האמת שאני לא יודע כל כך איך לסכם את המשחק מול יוון. מצד אחד התקפה טובה עם שחקנים יצירתיים בדמות איתי שכטר, וליאור רפאלוב, מצד שני הגנה חלשה ביותר, בדמות דקל קינן ורמי גרשון.

אני אפילו לא יודע אם לבקר את לואיס פרננדז על המערך שהוא הציב, כי מה אני אוכל לחדש? יתכן ורמי גרשון לא היה צריך לשחק, ובמקומו היה צריך לשחק מישהו עם יותר ניסיון בינלאומי. אולי אבי סטרול. אבל גם אם אבי סטרול היה משחק, היינו מנצחים? אולי לא נועדנו לנצח? אולי אנחנו אמורים להיות נבחרת שאומרים עליה שהיא נבחרת טובה, אבל בסוף מנצחים אותה. אולי הבינוניות מקועקעת לנו כל כך עמוק מתחת לעור ששום דבר כבר לא יעזור, וגם אם אנחנו לא אוהבים את זה, פשוט נצטרך לחיות עם זה.

אייל ברקוביץ', במשך כל המשחק, חזר וטען שאנחנו פראיירים. יוון וקרואטיה נבחרות בינוניות ברקו אמר, אבל ישראל? האם אנחנו לא בינוניים? כל קמפיין אותו הסיפור, אומרים שהפעם יש סיכוי, יוון וקרואטיה נבחרות שאפשר לעבור. אבל שוב, לא עברנו. ושוב, אנחנו מאוכזבים. אם זה הולך כמו ברווז, נשמע כמו ברווז, זו כנראה נבחרת ישראל. זה מי שאנחנו, לטוב, לרע ולבינוניות. אנחנו נבחרת בינונית, בואו נגיד זאת בגאווה ! אנחנו נבחרת בינונית ! אנחנו לא יותר טובים מיוון, בטח לא יותר טובים מקרואטיה, וגם לא בטוח שאנחנו יותר טובים מגאורגיה.

אני מבין את רצון העם, השחקנים, המאמן, כמובן את רצון יושב ראש התאחדות הכדורגל שנעלה כבר ריבונו של עולם לטורניר גדול. אבל חברים, כנראה שאין לנו את זה, אז למה שנשלה את עצמנו? אפשר וגם רצוי לנסות, זו החובה של השחקנים והצוות המקצועי. אבל תפנימו, אנחנו לא מספיק טובים. לא עכשיו, לא עוד שנתיים, אולי עוד 10 שנים. אם כמובן, יבוא השינוי.

השחקן שהכי איכזב אותי הוא דקל קינן. דקל קינן שנלחם, דקל קינן שלא מוותר, דקל קינן המקצוען. עושה רושם שמאז שעבר לשחק בפרמייר ליג באנגליה, במדי קבוצת בלאקפול, דקל קינן עשה התקדמות כלפי מטה. קינן נראה כבד, איטי, השתמש בידיים, עשה עבירות טיפשיות והיה האשם הבלעדי בשער הראשון שספגה הנבחרת. קשה לבקר את רמי גרשון, שחקן צעיר שעורך את הופעת הבכורה שלו במשחק חוץ גורלי ביוון. שחקן שלא שיחק מעולם עם המגנים איתם הוא שיתף פעולה היום, קשה להאשים אותו בחוסר תיאום. זו הייתה טעות של לואיס פרננדז.

איתי שכטר וליאור רפאלוב היו מצוינים. כאשר הם קיבלו את הכדור עם הפנים מול השער היווני הם הצליחו לאיים על השאר לא מעט פעמים, אך ההרגשה היא שהם היו היחידים שאיימו על השאר. רוברטו קולאוטי אומנם בישל את השער לאיתי שכטר, אך מעבר לבישול ועוד 8 דקות טובות הוא לא ראוי לציון. אייל גולסה לא היה קיים, פעם ב – 20 דקות נזכרתי שהוא על המגרש, ואני חושב שהיה נכון לפתוח עם גילי ורמוט בהרכב. אלמוג כהן וביבראס נאתכו היו על המגרש? אם כן אני לא זוכר, בלי קישור ובלי הגנה אי אפשר לנצח.

מה שחשוב עכשיו הוא לא להוריד את הראש, לבוא למשחק הבא ולנצח. לנצח את גאורגיה, לנצח את יוון בבית, ולבוא לנצח את קרואטיה בחוץ. קשה, אולי בלתי אפשרי, אך עובדה זו לא צריכה לשנות את קו המחשבה של השחקנים. הבינוניות היא עובדה, מנטליות היא דמיון.

לטור משחק ההזדמנות האחרונה של נבחרת ישראל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הייתי ביום שלישי שעבר באצטדיון בלומפילד, והאמת, שהגעתי שאנן. שלושה שערי חוץ, מול קבוצה שנראית חלשה מאיתנו, נראה כאילו אנחנו רק מגיעים בשביל לשמוע את ההמנון של ליגת האלופות, לשמוח קצת, וללכת הביתה. אבל המשחק הזה מראה את כל המהות של הפועל תל אביב.

שאוהד הפועל תל אביב נכנס בשער האצטדיון בשנה האחרונה, הוא בא בתחושה של, הנה זה בא, זה ייגמר. אחרי שנה כזאת גדולה, אחרי כזה כדורגל, וכזה אושר, שהתפוצץ בשער של המלך זהבי, עכשיו אנחנו רק מחכים לנפילה. מגיעים לכל משחק, ומחכים ששכטר יפצע, ורמוט יחזור להיות לא אפקטיבי, בן סהר יבין שהוא בהפועל תל אביב, ויחתוך חזרה לאספניול, ודאגלס דה סילבה (מעתה והלאה אתייחס אליו בשמו הפרטי – אלוהים) יבין שהוא כל כך לא בליגה הזאת. וגם אם כולם לא יבינו, אז זלצבורג תבקיע גול, תכניס אותנו ללחץ, ובדקה התשעים תגמור לנו את העונה האירופית בעצב ובכי, אלה התגובות היחידות שאנחנו מכירים.

אבל לא.

במקום הגול של זלצבורג, זהבי הבקיע, ולמרות ששיחקנו רע, ולמרות שהיה חשש, גם הפעם לא הגיעה הנפילה. ועכשיו, במקום לבוא, לסיים את זה מוקדם וללכת, משכנו את זה עד הסוף, והגול של ערן, רק עשה את השמחה לאמיתית, ולהרבה יותר גדולה ממה שהיה ניתן לצפות לפני המשחק.
כי ככה זה הפועל – אם זה לא קשה, לא משחקים. אנחנו לא מתרגשים מחמישייה מול אשקלון, אנחנו מתרגשים מגול שמבטיח לנו תיקו מול הפועל רעננה בדקה ה90, מתרגשים מהמתח, מהחששות. אז למרות שאני מניח ששבוע הבא נפסיד, וליגת האלופות תהיה קטסטרופה, ונסיים מתחת למכבי ונפסיד 3 דרבים העונה, כי ככה חונכתי, ראש למטה תמיד, אני אומר תודה, על מה שהיה לי עד עכשיו, ולא רוצה יותר, בואו נחזור לאפרוריות !

לטור לא מגעיל, לא קל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט