תגית: אחמד סבע

עונת הכדורגל הסתיימה, העונה הזו תיזכר בגלל דברים יפים שקרו, ובגלל הרבה דברים מכוערים למדי. הנה מספר תובנות לגבי העונה שהייתה, ומבט לקראת העונה הבאה.

שיזכרו את העונה הזאת בעוד עשר שנים, אתם תזכרו בחיוך את האליפות של קריית שמונה. עונה של קבוצה נפלאה, אליפות של מאמן ולא של שחקנים, וכל מילה מיותרת. רן בן שמעון עשה עבודה מדהימה השנה, והעובדה שהוא כנראה הולך לאמן קבוצת אמצע טבלה בליגה במקום להיות בקבוצה "גדולה", היא תעודת עניות לבעלי הקבוצות. כל מאמן היה צריך קודם לפנות לבן שמעון, ואחרי זה לכל השאר.

העונה הזאת תזכר גם בגלל המאבקים האין סופיים שקרו במהלך החודשים האחרונים: אם בגלל האלימות הגואה במגרשים (לשם שינוי לא בקהל), ואם בגלל ההבנה של אוהדי הקבוצות על זכותם להביע דעה בנוגע למתרחש בקבוצה שלהם. כמובן שהדוגמא הבולטת ביותר מגיעה מהפועל תל אביב, אבל גם במכבי נתניה מחו כנגד ההנהלה, כך גם אוהדי בית"ר ואוהדים נוספים. הקרקע החלה להבשיל לקראת מהלך שיגרום לבעלי הקבוצות להבין שאוהד כדורגל הוא מעבר לאוהד, הוא חלק מהקבוצה, והוא צרכן נבון שזכותו לקבל מוצר ברמה הגבוהה ביותר שניתן לספק, כמובן כאשר אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף, זמן ומאמץ בקבוצות שלנו.

ויותר מהכל, העונה הזאת גרמה לשינוי גדול בהנחת "הקבוצות הגדולות" בליגה. בליגה כל כך חלשה, עם זרים לא איכותיים וכאשר הישראלים המובילים בורחים לחו"ל אחרי הכסף והמקצוענות, אין סיבה שאף קבוצה, מבלי להתייחס לתקציב, לא תצליח לזכות בתארים. הבדלי הרמות קטנים מאוד, ולקראת השנה הבאה שבה הפועל תל אביב לא תהווה פקטור בצמרת הגבוהה, מכבי תל אביב שוב בונה את עצמה, חיפה מגיעה עם מאמן חדש וכנראה עם הרבה שינויים בסגל, וספק גדול אם קריית שמונה תצליח לספק עונה מעולה כמו הנוכחית – זאת העונה שבה אני נותן ל-2 קבוצות נוספות סיכוי להתמודד על התואר – בני יהודה, אולי הקבוצה היציבה בליגה, עם סגל שמשתנה בצורה לא משמעותית, עם 2 הזרים הטובים בליגה (גלבאן ואיינוגבה), ועם מאמן שמכיר את כל הטריקים, והקבוצה השנייה: מכבי נתניה. קבוצה רעבה עם קהל חם ואוהד מאחוריה, עם מסורת ואיצטדיון חדש שיתן לה פוש רציני, ואם היא תצליח להשאיר אפילו חלק מהשחקנים, ותפגע בזרים – מועמדת רצינית לתואר.

אז הנה תארים שאני נותן השנה, וההימורים לשנה הבאה :

מאמן השנה – רב"ש כמובן, אין אפשרות אחרת. במקום השני אבוקסיס ואחריו שלומי דורה.

שחקן השנה – אדריאן רוצ'ט, מקום שני אחמד סבע ובמקום השלישי פדרו גאלבן (כולם כמובן אחרי ויקטור מרעי, שהוא שחקן השנה בעולם).

תגלית השנה: דני פרדה, עלי חטיב ואלעד גבאי.

אכזבת השנה: מבחינתי זה הצמד גולסה את ורד, בעונה כזו ציפו מהם להוביל את חיפה לאליפות קלילה.

ולשנה הבאה? בני יהודה או מכבי נתניה.

היכולת הלא מרשימה של הפועל תל אביב עלתה לה באיבוד נקודות/ אחד סבע נקודת אור בליגה בינונית/ הליגה הספרדית חוזרת למקורות/ באיירן ללא מתחרות/ ופאריס סן ז'רמן מתחברת. סוף שבוע שדוגל ביופי ולא נותן לכדורגל לשקר לנו

היכולת של ליגת העל העונה דיי מזוויעה. מוליכת הטבלה שמגרדת ניצחונות, כשגם יריבותיה הגדולות הן לא אטרקציות גדולות. מעבר הלגיונרים שבינתיים לא מפסיקים להרשית, הוריד את רמתה של ליגת לוזון הרבה מתחת למקום השישי באירופה. ליגת העל צריכה זריקת מרץ חדשה, אולי השנה החדשה תביא עימה את הבשורה.

אין בלופים בכדורגל

הפועל תל אביב לא מרשימה, וכפי שכבר כתבתי, כי הטבלה מעט משקרת. קשטן יכול לבוא ולומר שגזלו לו שער חוקי (אכן כך), אך קבוצה שמתיימרת לזכות באליפות לא יכולה להציג בחמישה מתוך ששה מחזורים יכולת כה דלה. יהיו כאלו שיאמרו תנו להם זמן להתחבר, ונכון, בל נשכח כי עזבו אותה השחקנים המובילים, אך עושה הרושם כי בניית הקבוצה הייתה קלוקלת לגמרי. אין שטף, למרות השענות על שיטה כביכול התקפית. לאורמוש יש כישרון, אך לא בטוח שהוא זה שיניע את תמוז ודמארי, וכאשר אבוטבול לא פתח טוב את העונה, עבאס בינוני, ואיגייבור אדיש, אי אפשר היה לחשוב שהבלוף הזה לא יתפוצץ מתישהו. האמת, זה עוד לא שיאו של הפיצוץ.

סבע-בה

בין כל הרמה הלא מרשימה הזו, אי אפשר שלא להריע לאחמד סבע, וגם להצטער על העובדה כי התגלה בגיל מאוחר. החלוץ של מכבי נתניה הוא אימתני, חזק וגם חכם. ראובן עטר מציג מסביבו את השחקנים הטכניים ביניהם נחום, מוגרבי ועזרא, וסבע משמש כפיבוט ומוציא לפועל. בעונה כה חלשה, לא בטוח שזה לא יספיק לצמרת הגבוהה. אם ידעו לשמור גם על הקופסה, הכל יהיה סבבה.

בחזרה למקורות

הריסוק השנתי של אתלטיקו מדריד חזר על עצמו, ברצלונה כנראה גורמת לחבורה של הקולצ'ונרוס לאבד כל אמונה ודרך. מסי עצום, והגשם שטף יחד עם משחקה של בארסה אמש, אבל כשאתלטיקו משחקת לרגליה, הכל נראה קלי קלות. אולי בשנה הבאה. גם ריאל מדריד מוכיחה כי כשהיא לוחצת על הגז באמת, ההכרזות על חזרתה של התחרות בספרד מוקדמות לגמרי.

הגזע העליון

באיירן מינכן ללא מתחרות. רמיסה קלילה של 0-3 על לברקוזן השאפתנית, הוכיחה למי שעוד תהה, השנה אין לה מתחרות, לפחות בגזרה המקומית. דורטמונד מתקשה ומנצחת בקושי, ברמן לא יציבה, שאלקה אמנם טובה, אבל לא בכדי לדגדג את היינקס וחניכיו. הליגה הגרמנית סגורה השנה, תאמינו לי. בואו נסגור על שנה לבאיירן, שנה לשאר, הולך?

מחוברים

סוף סוף זה הגיע. פאריס סן ז'רמן הגיע למשחק חוץ קשה במונפלייה המוליכה, והצליחה להרשים עם 0-3 גם היא. פאסטורה הוא כוכב בחסד עליון, ובטח בליגה הזו, וכשהצוות המסייע שלו הולך ומתחבר, עושה הרושם שבמקרה שלה זה באמת היה עניין של חיבור, והרי אין כמו רגע שיא בכדי להוכיח זאת. עם לוגאנו וחזרתו של סאקו גם מרכז הגנה עולמי יהיה לה, ובעיר האורות אפשר להתחיל להדליק אותם, אם כי עדיין לא לצחצח את שדרות השאנז אליזה, אולי בעוד שבוע נגד ליון.

פיצוחים בע"מ

גם אברטון הגיעה להסתגר ב"סיטי אוף מנצ'סטר" מול חבורת הכסף של מנצ'יני. הוא ידע לשלוף מהספסל את המחליפים המתאימים, כאשר דז'קו במשחק לא טוב, ולמרות שאברטון התחפשה לרגע להפועל חיפה ובקושי עברה את החצי, באלוטלי ומילנר הם המושיעים הזמניים. צורת המשחק הלוחצת של הסיטי ידעה להתמודד עם בונקר מתמיד, קשטן, הבט, כך עושים זאת.

עוד סוף שבוע הסתיים לו. היה מעניין, אך גם מאכזב. ליגת העל חלשה, בספרד אי אפשר לבנות על תחרות, וכך גם בגרמניה. למה נוצר הכדורגל אם לא להפתעות? אולי היום בבאר שבע?