הסרטון הזה עלה ליוטיוב כבר בשבוע שעבר, אבל תמיד עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
אוהד ארסנל משעשע חיבר שיר ראפ מצחיק ביותר לכבודו של מסוט אוזיל. האוהד הדביק על עצמו זוג עיניים ענקיות, ושר המון גסויות משעשעות ומהלל את הגרמני החדש של התותחנים.
צפו:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ביזיון. היעדר מחויבות. היעדר חשיבה על המגרש. חוסר התחשבות בקהל וחוסר יכולת לדייק מול השער.
כל האלמנטים הנ"ל בהחלט בלטו במשחק הראשון לעונת 2013/14 של ארסנל. אני פשוט בהלם מוחלט מהבחורים באדום-לבן. כמה חיכינו/שילמנו וזאת התוצאה? הכול התחיל מושלם: משחק ראשון בבית? צ'ק, התרגשות? צ'ק, הרכב חזק מספיק לנצח את אסטון ווילה? צ'ק, 1-0 לנו מחלוץ החוד המושמץ ג'ירו? צ'ק. חמש דקות מהשמיים, הקהל בעננים – יש תואר אחרי כמעט עשור.
אחרי 20 דקות התוצאה מאוזנת וכמו שכבר כתבתי בטור הראשון, ג'ק ווילשר ואהרון רמזי אשמים ישירים. למה? חוסר הבנה מוחלט מצד שני הטאלנטים הכה מחויבים שלנו שחשבו שלחתום על חוזה ארוך טווח מעיד על מוטיבציה, אבל שכחו שלאחר מכן יש גם הגנה לעשות. שלא תבינו לא נכון – ונגר האשם האמיתי, שכן הציב שני עוללים שאוהבים את הכדור יתר על המידה בעמדות אחוריות וחיפש לתת קרדיט בכוח, העיקר שיישחקו. אותו צמד-חמד קיבל פעם אחר פעם החלטות נוראיות שהובילו למתפרצות מיותרות וכמובן לא סיפקו כיסוי ראוי לקו ההגנה (עליו ארד בהמשך). פנדל לווילה, שצ'זני הודף לא טוב. HAPPY NEW YEAR!
מכאן התחילו הבעיות האמיתיות. המאמן ו' לא חיזק את הסגל ובאופן כמעט אירוני, אנשינו חטפו בראש (תרתי משמע, גיבס), כך ששחקנים אחרים נאלצו לשחק בעמדות לא מוכרות (סנייה). כרטיסים צהובים עפו לכל עבר משני הצדדים, התסכול גבר והשופט בהחלט קנה כל נפילה של הנגרים בסגול-לבן, שלא באמת הצליחו לאיים על השער –הליגה האנגלית במיטבה. מחצית.
לאחר שסנטי קזורלה עלה במקום אוקסלייד-צ'מברליין שגם הספיק לחטוף זבנג שבהחלט גמר אותו נכון לאותו אחה"צ, התפנינו כמעט לגמרי לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות ואח"כ כמובן להתענג על – החמצות מול השער. תומאס רוסיצקי עשה כל שביכולתו על מנת ליצור מצבים נפלאים, אבל במקום לתת לג'ירו לסיים ובכך לפתח ביטחון עצמי, הצ'כי המיניאטורי בעט לא פעם על השוער/ מחוץ למסגרת בלי הרבה חזון. אשמח גם לדעת מה שלום השחקן הכי מהיר בצפון לונדון, תיאו וולקוט, שבחר להיתקע באגף ימין ולעשות פרצופים לאחרים בכל פעם שהחזיר אחורנית. קארל ג'נקינסון השתדל לתת פאסים שטוחים לבלמי ווילה במקרה הטוב או סתם למסור לרמזי פאלשים במרכז המגרש במקרה הרע.
אסטון וילה? מצדם לחכות לטעויות שלנו ולא מעבר. ציון לשבח.
לורן קוסשיילני, עליו דברתי לאחרונה, הספיק לגלוש בצורה נקייה ולמנוע שער בהתקפה מתפרצת. השופט לעומתו לא חשב פעמיים ושרק לפנדל נוסף פלוס צהוב, אותו לא התקשה בנטקה (התותחן) לתרגם ל- 2-1.
האוהדים רותחים, הצהובים ממשיכים להישלף והבלם הצרפתי מכה שנית במטרה לעצור עוד מתפרצת. צהוב שני ואדום. אנחנו בעשרה שחקנים אבל עדיין עושים קולות של תואר. הפעם זה קזורלה שמחטיא מול השער ובאוויר עולים ריחות של עזיבה נוספת כשאתלטיקו מדריד מחכים כמו צבועים לשאריות.
שוברים את הכלים וכולם עולים! מה זה צריך להיות? הפסד במשחק הפתיחה? לא מאז הניינטיז.
ג'ירו מצליח לחתום על כל כדור גובה אותו קיבל ולשגר ליציעים ורמזי משחק בלם שני – נפלא!
לאחר מספר דקות התקפת נגד נוספת מוצאת את העורף שלנו חשוף לחלוטין, 3-1. סנייה מתאבד על כדור סתמי וכמעט שובר את המפרקת. מי המחליף? לוקאס פודולסקי. המשחק נגמר והבוז צורם, עוד ארבעה ימים מתמודדים מול פנרבחצ'ה הגועשים.
לי אישית חשוב לסיים בטון חיובי – הגענו למצבים, שיחקנו יפה וניסינו הכול. אם אנשים רוצים לקרוא למצב שלנו קטסטרופה אחרי משחק אחד ובגלל כרטיסים אדומים או פציעות, בבקשה.
הרכש בדרך, כולם כבר מבינים.
גוסטבו, השחקן שעשה את כל הדרך מברזיל לגרמניה וכבר ארז את המזוודה, נשאר קל"ב וסגר בוולפסבורג, שבתמורה לשרותיו תעזור לו להפגין יכולות בליגה מוכרת לקראת שנת המונדיאל. על פרז הקולומביאני לא אחריב אחרת ייקחו גם לי את אישור העבודה.
המהלך שלא היה: דקה 44' אוקס מקבל כדור מג'ירו ובנגיעה חסרת החלטיות בעליל ספק מרים-ספק בועט מעל השוער. הצעתי היא למשוך את הכדור לרגל שמאל ובנגיעה אחת להעביר רוחב. השחקן ה-15: נאצ'ו מנוריאל היה יכול לספק הגנה מושלמת שכן לא מחפש לעלות בכוח.
סופר סייד-קיק: רוזיקי מבחינתי שיחק בצורה הראויה ביותר, ניתן את הכבוד המפוקפק לסנייה שעבר לשחק בשמאל ונתן את כולו.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
שמי עמוס, 25, אוהד ארסנל מושבע מעל לעשור (12 שנים ליתר דיוק). לאחר ששרדתי את תקופת המבחנים האחרונה מצאתי לנכון להתחיל לכתוב טור שבועי אשר יעסוק בקבוצה, שחקניה, משחקיה, ושאר ירקות. חשוב לי לציין שככותב אשר מביע דעה ככל הנראה אבחר שלא להיכנס לפרטים מדויקים מדי שכן ברצוני לגרום לכם הקוראים ליהנות ממידע "נגיש" ולא לבחוש במספרים/ ספקולציות יתר על המידה. במילים אחרות – אתן לכם האוהדים וכמובן גם לאלה מבינכם שעדיין חושבים שכל קבוצה היום חייבת להחזיק שייח' או אוליגרך כדי לזכות באליפות, טעימה רצינית מעולמו של חובב (ולא בהכרח מומחה) כדורגל בכלל ותותחן בנשמה בפרט.
עוד דבר שחשוב לי לציין הוא שלאורך השנים (אשר מסיבות ברורות הצליחו לתסכל את עבדכם הנאמן) פיתחתי שפה שנונה במקרה הטוב ועוקצנית להחריד במקרה הרע, כך שעמכם הסליחה. חשוב לי קודם כל לחלוק עם מי שמעוניין את דעותיי וכמובן לשמוע את שלכם. בתור התחלה ומכיוון שלא מתחשק לי להראות תלותי, אחלק את הטור לשני חלקים – האחד (אותו תקראו מיד) יתמקד במצב הקבוצה לאחר משחקי טרום העונה והשני שייראה אור לקראת סוף השבוע יכין אותנו לקראת משחק הפתיחה מול אסטון וילה בשבת.
אני בכוונה לא נוגע בתרבות הרכש של המועדון ורמת ההצלחה מהסיבה הפשוטה שלא מודדים הצלחה לפחות בעיניי בעזרת גביעים ותארים בלבד, כי עם כל הכבוד לאלופות האחרונות שהיו לאנגליה בשנים האחרונות (להוציא את היונייטד) זה פשוט מריח רע ומזויף. עוד דבר, אני לא מנסה להבין או להראות הבנה במצבנו הכלכלי שככל הנראה עדיין משפיע בצורות מסוימות גם אם זה רק עוזר למאמן שלנו, עליו אדבר בהמשך, להאמין יותר בקבוצה הקיימת ולאטום את הכיס.
אז זהו, בואו נתחיל! וואו, סופסוף מתחילה העונה ולמרות התחזיות הקשות של הפרשנים ובראשם הווארד ווב (כן, הלכתי לשם) אני מאמין. במה? ביכולת שלנו לתת הכול, לספק תצוגות מרשימות ועדיין להשאיר לעצמנו מקום להפסיד. כי מי בעצם מחפש לאהוד קבוצה שרק מנצחת? אותי זה משעמם, וגם בתקופה הבלתי מנוצחת שלנו ב-04' כבר לא ממש ידעתי מה לחשוב, למרות הריגוש.
לאחר שבעה משחקי הכנה (אם תצליחו להחשיב חבורת אסייתיים מיניאטוריים שמתרוצצת בין הרגליים ובעיקר משתדלת שלא להפריע) חזרנו ארצה למולדת הכדורגל רק כדי לשחרר את הבחורים למשחקי נבחרות אחרונים לקראת העונה הבאה עלינו לטובה. אותם משחקים הוכיחו מעל לכל ספק מספר פרטים אשר היו ידועים עוד קודם לכן אבל היו זקוקים לחידוד: ראשית, אוליביה ג'ירו הצליח להתאקלם בעמדת החלוץ המרכזי לאחר עונה ראשונה לא פשוטה בה נאלץ למלא את החלל שהותיר רובין "מחליפים לי את הברך, מיד אשוב" וואן פרסי בתום עונת כיבושים חלומית. ג'ירו הוכיח שמדובר בחלוץ רחבות אימתני, המסוגל להקשות על הגנות לאורך כל המשחק גם כשהכדור מחוץ להישג רגליו. לדעתי אין שום צורך בחלוץ נוסף, שכן גם לוקאס פודולסקי (להלן פולדי) וגם תיאו וולקוט (להלן תיאו) מסוגלים לאייש עמדה זו ומאזן הכיבושים שלהם אשתקד הוכיח זאת בהחלט. אם למישהו יש טענה שזה לא קוו קדמי של אלופה, שייבושם לו – אנחנו לא מדברים בשפת האליפות, אנחנו מדברים בשפת ה"תקנה כרטיס וגם אם נפסיד, לא תתחרט שבאת". השלושה משלימים זה את זה כשתיאו מספק את הברק והמהירות, פולדי את הסיומת והרוע וג'ירו את המוטיבציה והמסה. עד כאן מחדר החדשות של שחקני החוד.
שנית, חובה עלינו לרכוש קשר אחורי חזק, מהיר ומנוסה שיעזור לנו בקרבות האמצע מול טיפוסים מפוקפקים כמו מייקל קאריק מהיונייטד, ראמירז מצ'לסי ויאיא טורה מהסיטי. מיקל ארטטה, או בשמו השני "בסטיאן שוויינשטייגר לעניים", אמנם הצליח להסתדר בסך הכול ולייצב את הקבוצה ברוב המקרים, אבל בניגוד לעמדות החלוץ והקישור ההתקפי, בעמדת הקשר ההגנתי קשה יותר "למלא חורים" ולקוות לטוב, הרי תפקידו העיקרי של האחרון הוא לבטל את התקפות היריב מהיסוד ולהקשות עליו ככל הניתן. ארטטה איטי יחסית, נמוך ולא מסיבי במיוחד ועל כן מצאנו את עצמנו פעמים רבות מוציאים כדורים סתמיים מהרשת, רק כי שחקנים כמו אהרון ראמזי וג'ק ווילשר בחרו ללכת עם הראש בקיר ולמסור כדורים קשים מדי כך שלבסוף נוצרו כמעט יש מאיין התקפות מתפרצות שגרמו להגנה לעבוד שעות נוספות. מה הבעיה עם זה אתם שואלים? בדיוק, חלוץ חוד חדש שמרגיש את צילם של האוהדים בכל יריקה על הדשא לאחר החמצה.
למזלנו הטוב, ארסן וונגר (מאסטר ספלינטר למביני עניין) הועיל בטובו לבחון קשר אחורי קולומביאני בשם סבסטיאן פרז, 20, שכבר צבר מעל ל-10 הופעות במדי קולומביה 20-U ומול מנ' סיטי הזכיר לכולנו איך נוכל להיראות כשבמרכז המגרש יחכה פיטבול עצבני לכל כדור תועה – מקווה מאוד שיישאר. כמו-כן רצות כבר כמה ימים שמועות על שחקנה של באיירן מינכן, לואיז גוסטאבו, כמועמד בכיר להצטרף בקרוב. אני פחות בונה עליו לאור נסיון העבר שלנו עם שחקנים מוכחים סטייל היגוואין ויובטיץ', אבל בהחלט אשמח לראותו אתנו מתפקד כגרסה הברזילאית של פאטריק וויירה האגדי.
שלישית, זו ה-עונה של שחקנים כמו לורן קוסשיילני, סנטי קזורלה ואלכס (חסכתי לעצמי את שמו האמצעי אבל בעצם כתבתי יותר מילים רק כדי להתייחס לכך) צ'מברליין.
הראשון מתחיל את עונתו הרביעית במועדון שהעלה אותו לגדולה ולהרכב הראשון של נבחרת צרפת, כאשר מאחוריו מספר הופעות הירואיות לצידו של פר מרטרסאקר בחוליית ההגנה. זו העונה שתגרום לו ליישם את כל שלמד לאחרונה ובאמת להראות סמכות בחלק האחורי – תוך שמירה על המגמה הנפלאה בה החל סביב אמצע העונה שעברה.
על קזורלה אין הרבה מה להגיד, מלבד שמדובר בכישרון עולמי שכנראה לעולם לא יקבל את הקרדיט לו ראוי בנבחרת האדומה רק בגלל ששם משפחתו של מתחרז עם חימייסטה, באבי או שמאברגס. לאחר שהתאקלם הן בעמדת הקשר ההתקפי שמאחורי החלוצים והן כקיצוני שמאלי, הצליח הספרדי הקטן לגרום לכל העולם להבין שיש כישרון מחוץ לברצלונה ומדריד.
צ'מברליין (להלן אוקס) הוא הכישרון הגדול ביותר שנקנה מסאות'המפטון מאז תיאו וולקוט אבל במקום להתעסק רק ב"כמה מהר אני מסוגל לרוץ", הילדון הזה ניפח את עצמו ופיתח בעיטה קטלנית מרחוק – אספקטים שתיאו כנראה לא יכיר מקרוב גם בגיל 40.
כל השלושה יובילו, ככל הנראה ואם ירצה ה' את הקבוצה בשנים הקרובות ויחזירו את האופי שכל כך היה חסר לנו מאז עזבו אליליי – ליונברג, הנרי, וויירה, פירס, קמפבל, להמן ושות'. COYG!
אם-כן, ניתן לסכם את ה"בלוג" הראשון במשפט הבא: עונה מעניינת לפנינו, שכבר התחילה בתצוגות ענק מול האסייתים, המשיכה בטורניר האמירויות שחזר לאחר שנת האולימפיאדה ונתן לבחורים את האופציה להראות אופי מול נאפולי ויום לאחר מכן גם להעלות את דידייה דרגובה באוב ולקינוח גם כמה רגעים נוסטלגיים בהם הזכרנו לסיטי מהו מקומם הטבעי, לפני הניתוחים הפלסטיים.
נ.ב- לאחר כל משחק עליו אדבר, אוסיף שלושה אלמנטים שיחזרו על עצמם לאורך העונה:
1."הגול שלא היה" – מהלך נפלא שלא הוליד שער ותפקידי יהיה להצביע על הטעות ולתת נקודות לשיפור או במילים אחרות, מה אני כשחקן הייתי עושה אחרת.
2. "השחקן ה-15" – שחקן שלא עלה כמחליף אבל היה יכול לשנות את המשחק בצורה כלשהי, לטובתנו.
3. "סופר סייד-קיק" – למרות שיהיו כנראה גם משחקים בהם נפסיד, תמיד נמצא את נקודת האור (השחקן המצטיין) באותו מחזור. הכול טוב ויפה, רק שלא לזה התכוון המשורר! אני ארצה לדבר על השחקן השני בטיבו, הרי אצלנו זה ידוע שגם למספר 2 מגיע פרס.
עד לפעם הבאה… בהצלחה לכולנו!
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
סרטון שצילם אוהד ארסנל הפך לויראלי כאשר מספר אוהדי קולניים מאוד של הקבוצה הלונדונית התנפלו על ארסן ונגר בסיום משחק גמר ליגת האלופות.
ונגר היה בוומבלי ביום שבת האחרון וצפה בבאיירן מינכן מנצחת את בורוסיה דורטמונד, וכאשר המנג'ר היה בדרכו אל ביתו, התגודדו סביבו מספר אוהדי תותחנים שהחלו לשיר שירים.
לאחר ששרו לו ש"ארסנל היא הקבוצה הכי טובה שעולם ראה" ו"אנחנו אוהבים את ונגר, כן אנחנו אוהבים אותך", אוהד קולני במיוחד החל להגיד לארסן ונג'ר לקנות את גונזלו היגוואין. אפילו התפלק לו "תקנה את מסי", אבל מהר מאוד הוא הבין שזה לא יקרה, אבל הסיכוי שהיגוואין יגיע לאמירויות דווקא קיים.
ונגר לא הגיב לאוהדים, כשהוא מלווה על ידי מאבטחים אל רכבו.
צפו באוהדים מבקשים מארסן ונגר להביא את גונזלו היגוואין לארסנל:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
