תגית: קווין דוראנט

הלילה יפתח גמר ה -NBA  בין שתי הקבוצות הגדולות של המערב והמזרח, אוקלהומה סיטי ת'אנדר נגד המיאמי היט.

אני רוצה לדבר על אוקלהומה,ככל הנראה הקבוצה המוכשרת ביותר בליגה ואחת המלהיבות שבה,היא מורכבת משחקנים שכרגע נמצאים בעונותיהם הראשונות בליגה, שחקנים צעירים שעתיד גדול עוד נמצא לפניהם. הגמר הזה יכול להיות הראשון מני רבים של הקבוצה הנהדרת הזאת.
אם התהליך שקורה ב – OKC יימשך בשנים הקרובות, נוכל לחזות בקבוצה בלתי נשכחת, כזו שתזכיר לנו את שיקגו בולס הגדולה של ג'ורדן, פיפן, ופיל ג'קסון.

למה היא תזכיר לנו את שיקגו בולס? קודם כל בגלל הטריו המופלא של דוראנט, ווסטברוק וההוא עם הזקן – ג'יימס הארדן. טריו שאפשר להשוות במידה מסוימת לטריו של הבולס – ג'ורדן, פיפן ורודמן התולעת עם השיער הצבעוני. בנוסף אליהם קיים צוות מסייע איכותי מאוד הכולל בתוכו את סרג' איבאקה, סאפלושה ודרק פישר. בשיקאגו היו אלה טוני קוקוץ', הוראס גראנט וכו'.

דבר נוסף שיזכיר לנו את הקבוצה מהניינטיס הוא הסופרסטאר הראשי. זה שמתעלה מעל כולם ומגיע ברגעי האמת. קווין דוראנט הוא האיש של הת'אנדר, בדומה לג'ורדן שהיה האיש של הבולס ושל הכדורסל בכלל. שניהם קולעים מכל מקום באחוזים גבוהים,יכולת זריקה מדהימה ומה שיותר מדהים בהשוואה הזו הוא הגיל. דוראנט (23) כרגע קצת יותר מבוגר ממה שהיה ג'ורדן כשרק הגיע לליגה והוא יכול בקרוב מאוד לזכות באליפות הראשונה שלו.

להזכירכם, ג'ורדן עשה את זה רק בעונתו השביעית וקצת לפני גיל 30. תחשבו כמה אליפויות קווין דוראנט יוכל לקחת עם החבורה המעולה הזו שסביבו. חבורה שלא הייתה ליד ג'ורדן בעונותיו הראשונות בליגה, כמו למי שעשוי וצריך לאיים על אוקלהומה בדרך אל התואר, אדון לברון קינג ג'יימס.

הת'אנדר היא קבוצה צעירה, רעבה וגם די חדשה, לאחר שרק לפני ארבע שנים היא עברה מסיאטל לאוקלהומה סיטי. היא מודרכת על ידי המאמן סקוט ברוקס, שזו קבוצתו הראשונה בקריירת האימון שלו. אין ספק שהוא עושה עבודה טובה יחד עם הג'נרל מנג'ר – סם פרסטי, זה שאחראי במידה רבה על הגעתו של טוני פארקר לסן-אנטוניו.

מול אוקלהומה תתייצב קבוצה שלפני שנתיים האמינה שהיא תשלוט בליגה בלי בעיה. מה שהתברר כלא נכון בעליל. היא מגיעה לגמר כסוג של אנדרדוג אחרי שבקושי הצליחה לעבור את שני הסיבובים האחרונים (היא צריכה להודות המון ללברון ג'יימס המפלצת) מול הפייבוריטית שמעוניינת להתחיל שושלת חדשה ואמיתית בליגה הזו, בדיוק כמו השושלת של הבולס.

במידה ואכן תתפתח פה שושלת יהיה לאוקלהומה יותר קשה לשמור על הסגל המצוין שקיים כרגע. המשכורות של השחקנים יעלו והאגו יתחיל להתנפח אצל כמה מהם, והקבוצה תזדקק לשינוי. אני בטוח שהם יוכלו לטפל בכל בעיה שתתעורר בעתיד ותאיים לפגוע בקבוצה. על ידי ניהול נכון היא באמת תוכל לשלוט בליגה בניגוד ליריבתה לגמר המרתק שעומד להתחיל, המיאמי היט שהתעסקה ביותר מדי ברבורים ואוכלת הרבה חול בינתיים.

מיאמי היא עלתה הבוקר לסדרת גמר ה – NBA, למורת רוחם של בערך 95 אחוז מאוכלוסיית אוהדי הכדורסל בארץ ובארצות הברית. השאלה האמיתית היא האם מגיע למיאמי לנצח את אוקלהומה ולקחת אליפות.

למה כן?

כי אולי הענשנו את לברון ג'יימס מספיק. כולנו כעסנו שהוא החליט ללכת לגלקטיקוס הכל כך לא אמריקאי של ההיט, ביחד עם הדינוזאור מטורנטו (בוש), אבל לברון ג'יימס עשה השנה קפיצת מדרגה, הוא התבגר, ויותר מהכל – הוא פשוט שחקן טוב יותר, והשחקן הטוב בליגה. אי אפשר לעצור אותו באחד על אחד, הג'אמפ שוט שלו השתפר, הוא מתעופף לגבהים לא אמיתיים, והוא סוחב את מיאמי לגמר ה – NBA על גבו בלבד. דוויין ווייד בינוני מאוד בפלייאוף, ולצד משחק גדול או שתיים בסדרה, הוא נותן עוד משחק נפל וכל השאר בגדר הבינוני. וזה לא בגלל שהוא משאיר את הבמה לקינג ג'יימס, זה בגלל שהוא מחטיא, מאבד, בוכה על כל דבר, ובעצם הפך להיות כינור שני לג'יימס.

יותר מזה, זאת כבר ממש לא קבוצה של 3 סופרסטארים, זה סופר-מגה- אול-סטאר, עוד אולסטאר בדמותו של ווייד, ושחקן משלים טוב – כריס בוש. בוש לא שיחק את רוב הפלייאוף, וגם ששיחק במשחקים האחרונים מול בוסטון – הנקודות שלו מגיעות כמעט תמיד מזריקה חופשית, תשומת הלב שנותנים ללברון ול-ווייד היא הסיבה שבוש מצליח לצבור יותר מ-10 נקודות למשחק, ולדעתי הוא לא יותר משחקן משלים.

ובואו לא נשכח שבגלל התקציב הענק שדורשים הגלקטיקוס, הספסל ושאר השחקנים של מיאמי בינוניים במקרה הטוב. צ'אלמרס לא היה רואה פרקט אם הוא היה שחקן אוקלהומה, והאסלם לא צריך להיות שחקן חמישיה / שחקן שישי בקבוצה אלופה.

והסיבה הכי גדולה שמיאמי צריכה לקחת אליפות – כי לברון מגיע גם במאני טיים הפעם. במשחק 6 מול בוסטון הוא נתן תצוגה ששמורה רק לגדול מכולם (והפעם אני לא מתכוון לויקטור מרעי). פשוט מגיע לו. ממוצעים של נקודות וריבאונדים מהטובים שנראו בפלייאוף, וכל זה מול הקבוצה הכי מנוסה ב – NBA.

למה לא?

הסיבה הראשונה – רענן כץ. מי באמת רוצה לראות אותו שמח? זה כמו לתת אליפות לאבי לוזון – מחדל.

כי הלקח שילמד מהאליפות הזאת יכול להרוס את כל הקסם בליגה הזאת, ובמקום שכל שחקן ינסה לקחת קבוצה על הגב שלו, לבנות קבוצה סביבו, הוא מעדיף להגיע לקבוצה של מישהו אחר וליצור מפלצת כאילו אנחנו משחקים בכדורגל האירופאי. אחת מהסיבות הגדולות לכך שלא משנה מתי, תמיד כיף לראות את הליגה הזאת זו התחרותיות, המאבקים בין הכוכבים. לברון הרס את זה לחלוטין.

בשביל הכדורסל כולו – אפשר להיות בעד קבוצה אינסטנט (מיאמי), שבנתה את עצמה על טריידים מוגזמים ושואו אוף, בזמן שהיא בוכה לכולם על כך ששורקים נגד לברון רק 25 זריקות עונשין למשחק, או שאפשר להיות בעד קבוצה עם 3 חבר'ה צעירים, שנבנו בעבודה קשה, בבחירות מעולות בדראפט, בטריידים מעולים (פרקינס), בשיפור מתמיד (איבאקה), ונראית כמו קבוצה שנבנית לאליפות בצורה מושלמת. הצדק יצא לאור שהשושלת הזאת תוכיח למיאמי איך צריך לבנות קבוצה.

כי הם עדיין לא פגשו קבוצה אמיתית. אם מיאמי היו בחלק המערבי של ה – NBA, אני לא חושב שהם היו עוברים יותר מסיבוב, וגם זה בקושי. לנצח את ניו יורק בלי לין, דיוויס, וגם סטודמייר בקושי, זאת לא חוכמה גדולה. אינדיאנה בינונית, ובוסטון היא קבוצה הרבה אחרי השיא.

והסיבה האחרונה – כי היא הקבוצה שמקבלת הכי הרבה זריקות, ולברון מקבל כבוד לפחות ברמה של קובי בראיינט, והשופטים עוזרים להם הרבה. וכל קבוצה שהשופטים עוזרים לה, והם קונים את כל השחקנים הכי טובים בליגה, ויש לה את רענן כץ – חייבת להיות קבוצת בת של מכבי תל אביב בכדורסל.

אז לסיכום – אני חייב ללכת עם הקבוצה הכי מרגשת שה – NBA ייצר בשנים האחרונות, וזאת שהיא הרבה יותר גליל עליון ממכבי.  יאלה הארדן, דוראנט ווסטברוק – תביאו את הגביע הבייתה!