תגית: פרמייר ליג
ארסן ונגר – הצרפתי המעופף
כל מה שאני עומד לרשום כאן, הוא לא מתוך זלזול, באמת, יש לי המון כבוד לבנאדם, אבל ארסן ונגר, מאמנה הצרפתי של ארסנל, צריך לסיים את תקופתו בקבוצה.
לא, אני לא אומר את זה על סמך ה 4-0 בסן סירו, אני אומר את זה בגלל המחסור בהישגים. יש כאלה שיתרצו את זה בבעיות כספיות שקשורות לאמירויות, יש כאלה שיתרצו את זה בשחקנים המעולים כשגם שהם כבר מתחילים להתפתח, חוטפים אותם לונגר מתחת ליד (נאסרי, פאברגס…), אבל האמת שזה לא משנה כי ארסנל הוא מועדון מספיק גדול כדי שיזכירו אותו כל שנה כמועמד לתואר כלשהו.
רק שתדעו שלארסנל יש 13 אליפויות אנגליות, כשהאחרונה שבהן הייתה בשנת 2003-2004(!), וכשמדובר בגביעים, היא מחזיקה ב-10 גביעים. כשהיחידה שמעליה בטבלת הזוכות היא מנצ'סטר יונייטד עם 11 גביעים, אחד יותר. יש לארסנל 12 מגני הצדקה (סופר קאפים אנגליים) ושני גביעי ליגה אנגליים (כמו גביע הטוטו), והיא מחזיקה גם בגביע אופ"א אחד והפסד בגמר ליגת האלופות ב-2006. בקיצור, אחרי כל הסטטיסטיקות, רואים שארסנל הוא מועדון גדול, מועדון שכל שנה צריך לשאוף לקחת תואר, גם אם קשה בליגה מול הסיטי או היונייטד, אז לפחות גביע אנגלי, או משהו באירופה.
שוב זה מחזיר אותי לנקודה של ארסן ונגר, הוא מאמן ענק, אחד שלקח את ארסנל של השנים ההם, ובנה קבוצה אגדית שכללה כוכבים כמו: פטריק ויירה, רוברט פירס, דניס ברגקאמפ, תיירי הנרי, פרדי ליונברג, דיוויד סימן, ריי פארלור ועוד… מאז ועד היום הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה הזאת, ארסן ונגר נתפס כלוזר הגדול של אנגליה ושל אירופה, ומעל לכל, אין לו כוח הרתעה בתור מאמן שמוביל קבוצה גדולה מאנגליה.
אני חושב שארסן ונגר עדיין הולך בשיטות העבר, בדרך שבה הלך פעם, זה טוב, זה מעולה, זה מראה כמה אופי יש לו, אבל בעידן הכסף הגדול הוא פשוט לא יצליח להחזיק את עצמו, הוא יתמוטט, כי החוקים השתנו, המשכורות השתנו, סכומי המעבר השתנו, הכל השתנה. הוא כבר היה בגמר ליגת האלופות מול ברצלונה והפסיד, היה כל כך קרוב, כשיש לו שחקנים בהרכב כמו ססק פאברגס, תיירי הנרי ואלכסנדר חלב, להזכיר לכם לאן הם עברו אחר כך? אה כן, ברצלונה עצמה. איך אפשר למכור שחקני מפתח למועדון שניצח אותך בגמר ליגת האלופות? הרעיון הוא לשמור אותם ולהביא אולי אחרים שיביאו את התואר בשנה שאחרי.
אם ונגר היה מצליח לשמור ביד שלו על כל הכישרונות הגדולים שהוא מייצא לקבוצות הגדולות של אירופה, ולא בידם של אחרים, הוא היה הופך לדעתי למאמן הגדול ביותר (אחרי פרגוסון) באירופה, הוא היה יכול להעמיד קבוצה תחרותית שהייתה נותנת פייט לברצלונה הנוכחית והיא לא הייתה מושפלת בתוצאות כאלה גבוהות העונה. שיחקו תחתיו רבע מכישרונות היבשת, כולם התחילו אצלו, הוא האמין בהם, גידל אותם, לקח אותם תחת חסותו וכשהגיע היום שהגוזלים יתחילו לעוף מהקן הם בחרו לעוף מקן אחר, ואת ונגר? זה לא מעניין כי מי שהלך גם לא יחזור, זאת המדיניות שלו (למרות ששבר אותה כבר כמה פעמים בשנתיים האחרונות).
עמוק בפנים כבר מתחיל לכאוב לי על הצרפתי המבוגר הזה, הוא פשוט כבר לא מושך אליו שחקנים גדולים, ואיבד המון מהילת הכבוד שלו, אני מייעץ לו אישית לסיים את דרכו בארסנל, היו לו זמנים יפים, והוא בניגוד לפרגוסון לא הביא גביעי אלופות או עוד אליפויות אחרי 2004. אחת הטעויות הגדולות ביותר שלו לטעמי, היא עמדת השוער, תמיד במועדונים הגדולים שעמדו מולו היו שוערים גדולים בשער, ורק לו היה את אלמוניה ברוב השנים ולזמן די קצר את להמן (בתקופה הראשונית שלו במועדון כשהיה לו שוער ענק – דיוויד סימן, הוא לקח תארים!). עם כל הכבוד לשני אלה הם לא עומדים באותה שורה עם: בופון, קסיאס, ואלדז, אביאטי, ג'וליו סזאר… באמת שהם לא עומדים שם, ולהזכירכם, אדום מעמדת השוער (להמן, המורחק הראשון אי פעם בגמר ליגת האלופות) בגמר ליגת האלופות שיבש לארסן את התכניות ובעצם די גמר את הסיכויים מול רונאלדיניו ואטו של 2006.
בסופו של יום, ארסן ונגר יעמוד באותו הקלאס של הגדולים ביותר, למרות שהוא איננו המאמן הכי מעותר באירופה, הוא אחד הגדולים, וכדאי לו דווקא עכשיו, אחרי עונה כזאת, לתת לבא אחריו את המפתחות ולהגיד : "תודה רבה לך ארסנל על כל השנים", צריך לזכור שהצרפתי בארסנל משנת 1996, כמעט 16 שנים מחייו הוא בתותחנים, ממציא טקטיקות חדשות ושיטות אימון מהפכניות שייתנו לו הרבה כבוד בדפי ההיסטוריה. לונגר מגיע הרבה יותר מכל העונה הזאת, ואולי הוא לא יצליח לשחזר את הישגיו הגדולים מעולם, לפעמים אני מדמיין את הצרפתי הזה בתור אדם שעדיין חי בשנים עברו וחושב על הקבוצה הגדולה שהייתה לו עם ברגקאמפ הגדול (ההולנדי המעופף) ואני שואל את עצמי, ארסן אתה עדיין שם? מתגעגע? האם אתה הוא הצרפתי המעופף? הגיע הזמן שתנחת במציאות…אבל היי, מי אני שאייעץ לונגר? הוא יודע יותר טוב ממני זה בטוח…
פרננדו הורס
איך הגיע אחד החלוצים המפוארים של היבשת ושל אלופת העולם למצב שהוא לא כובש כבר 15 משחקים רצוף במדי קבוצתו? פרננדו טורס, אחד החלוצים הגדולים שהיו בנבחרת הספרדית, אחד השחקנים היקרים בליגה האנגלית שובת כבר כ 15 מחזורים ולא מצליח לזעזע רשתות כלל וכלל.
כשפרננדו טורס עבר לליגה האנגלית, למדיה האדומים של ליברפול הרבה גבות הורמו. אף אחד לא חשב שהחלוץ הבלונדיני שהיה כובש בצרורות יעזוב את אתלטיקו מדריד במיוחד לא לאנגליה. אך לאחר שנה בלבד המעבר הסתבר כאחד הטובים והחכמים שביצע. השחקן פרח כבר בעונתו הראשונה וכבש בעונת 2007/2008 33 שערים. בכך, שבר את שיאו של רוד ואן ניסטלרוי כשחקן הזר שהבקיע את מספר השערים הרב ביותר בעונתו הראשונה בפרמייר ליג עם 24 כיבושים (ואן ניסטלרוי כבש 23). באותו קיץ הספיק גם לזכות עם ספרד ביורו 2008 ולכבוש את שער הניצחון בגמר.
לאחר שלוש וחצי שנים טובות וגדושות בשערים החליט "אל ניניו" שמיצה את כל יכולותיו, והחלט לעשות את המעבר אל הקבוצה העשירה מלונדון, צ'לסי. בדיוק לפני שנה, בחלון העברות של ינואר 2011 סיכמו ביניהן ליברפול וצ'לסי את המעבר של השחקן. הסכום היה סכום שיא של 50 מיליון ליש"ט. לאותם ימים הסכום היה נראה גבוה, אך לא גבוה מדי. אחרי הכל, פרננדו טורס הוכיח את עצמו כבר שנים בליגה הספרדית והאנגלית בהתאם.
אך כן היו כמה גבות שהורמו לנוכח חשיבותו של הספרדי בסגל של קרלו אנצ'לוטי. המעבר לא היה חלק ואוהדי ליברפול החליטו לסמן את טורס כאויב הקבוצה וכבוגד. אולי זה מה שגרם לחלוץ להיות כל כך גרוע מאז המעבר או שאולי הכל אצלו בראש? או ברגל?
הרבה אנשים טוענים שבעצם תג המחיר (50 מיליון) שהוצמד לשחקן בעל כורחו הוא זה שגורם לו ללחץ הגדול שיושב לו על כתפיו. הר הציפיות שהתפתח לא מעט בזכותו של השחקן שטען בעקבות המעבר- "צ'לסי הוא מועדון גדול שנאבק על כל התארים" כנראה היה מוקצן אפילו בשבילו.
אחרי שאנצ'לוטי ניסה לייצב את טורס כשנתן לו לפתוח ברוב המשחקים, והוריד שחקנים כמו אנלקה ודרוגבה לספסל, הלחץ על טורס רק הלך וגבר. עליו להוכיח את עצמו כשקיבל את הבמה במקום שני חלוצים שכבר הוכיחו את עצמם בקבוצה. אך גם זה לא הצליח. את עונת 2010/2011 סיים פרננדו טורס עם כמות מזערית של 3 שערים בלבד!
נכון לעכשיו, שנה לאחר המעבר המתוקשר רבים רואים בטורס כפלופ, נפילה עצומה של המועדון בהשקעה הכספית בו. העונה לטורס יש 2 שערי ליגה בלבד. פשוט בדיחה לחלוץ ברמתו. וילאש-בואש כבר לא כזה סלחן וברבים מהמשחקים טורס גם לא פותח בהרכב. אך למרות הכל, בחודש האחרון חלו תהפוכות גדולות בקבוצה, מעמדו של המאמן כבר לא כל כך יציב כמו בהתחלה, אנלקה נמכר לליגה הסינית ואפילו דרוגבה עזב לטובת אליפות אפריקה אשר מתרחשת בימים אלו ממש.
השמועות האחרונות מקשרות את טורס עם מעבר לליגה הצרפתית שם טוען אנצ'לוטי שטורס הוצע לקבוצתו פ.ס.ז' המתחדשת שבה קיבל את כסא המאמן. בצ'לסי כבר הספיקו להכחיש אך כנראה שלא יוכלו להמשיך עם היכולת של השחקן הספרדי, במיוחד לאור מצבה של הקבוצה.
אני מאמין שאל ניניו יישאר לפחות עד סוף העונה הנוכחית בקבוצה, אבל כנראה שבקיץ יחפשו לו קבוצה חדשה. אני מעריך שהוא יחזור לספרד. חלון ההזדמנויות שלו באנגליה כנראה נגמר ועכשיו עליו לחזור למקורות. אני בטוח שדייגו סימונה המאמן הארגנטינאי החדש של אתלטיקו מדריד, ישמח לקבל שחקן בקליבר כזה לסגל שלו.
סמל
"סֵמֶל – סִימְבּוֹל, מוֹפֵת, מָשָׁל" (מילון אבן שושן). בהקשר הספורטיבי הכוונה היא לאדם: מודל לחיקוי. אחד כזה שהקהל מעריץ. מישהו ששמו תמיד הולך יד ביד עם שם המועדון, ממש כמו הסמל על חולצות השחקנים. מישהו שהאוהדים יודעים שתמיד ייתן את הכל בשבילם, ולכן תמיד יתנו את הכל בשבילו. מישהו ששמו תמיד ייזכר כחלק מההיסטוריה של המועדון, גם כשכבר לא ישחק כדורגל. מישהו שלעולם לא יישכח. סמל.
רבות דובר על כך שעידן הסמלים חלף מעולם הכדורגל. בימים בהם הכסף הוא שקובע את זהות המועדון, סמלים נעלמים. שחקנים שמגלים נאמנות למועדון ולקהל שלהם, אינם דבר המובן מאליו בימינו. יתרה מכך, בעונה שבה אלסנדרו דל-פיירו מקבל הודעת פיטורין מיובנטוס, שנה אחת לאחר שראול הועזב מריאל מדריד, מתברר שגם מבחינת מרבית הקבוצות הסמלים כבר אינם מהווים פקטור בבחירת הסגל.
דווקא בגלל הסיבות הנ"ל, מרגש לראות שיש קבוצות שעדיין מעמידות את הסמלים שלהן מעל לכל. השבוע זכינו לחזות בשני קאמבקים יוצאים מן הכלל, ושניהם בממלכה הבריטית.
נתחיל במנצ'סטר יונייטד, שהחזירה לפעילות את פול סקולס, אחרי שפרש ממשחק בסוף העונה שעברה. רבים טוענים שהחזרה של סקולס לא תועיל ליונייטד, ושלא הוא הפיתרון לו היונייטד זקוקה במאבק האליפות. אחרים מכבירים וטוענים שמדובר בצעד נמהר, שלא לומר מבוהל, של אלכס פרגוסון שמחפש פיתרון מהיר ובעיקר משדר פאניקה. אני חולק על הדעות הללו.
בגיל 37, מיותר לציין שפול סקולס הוא כבר לא אותו שחקן שהכרנו בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. לאחר שמונה חודשי פרישה, שלהם קדמה עונה דלילה עם שער אחד בלבד בכל המסגרות, אין ספק שמבחינה מקצועית התרומה של סקולס תהיה מזערית, אם בכלל. אם אנחנו יודעים את זה, תסמכו על פרגוסון שהוא יודע את זה גם. לכן אני משוכנע שאלכס פרגוסון לא התחנן בעצמו בפני סקולס שיחזור לשחק. אף אחד ביונייטד לא דרש, איים או חייב את הג'ינג'י הותיק לחזור לשורות האדומים. החזרה מפרישה נעשתה מרצונו הוא. ייתכן שהגעגועים למשחק היו קשים מנשוא, ייתכן גם שסתם השעמום גמר אותו. מה שבטוח, כשסקולס רצה לחזור למגרשים, אלכס פרגוסון קיבל אותו בזרועות פתוחות. אחרי שתרם 17 עונות למועדון, המועדון יודע להחזיר טובה, ואם סקולס רוצה לשחק כדורגל, באולד טראפורד תמיד יהיה לו מקום. ככה מתייחסים לסמל.
הקבוצה השניה באנגליה שהחזירה לשורותיה סמל ותיק היא ארסנל. במהלך הרבה יותר מתוקשר מזה של היונייטד, הצליח ארסן ונגר להחזיר לשורות התותחנים את גדול חלוצי הקבוצה בכל הזמנים, תיירי הנרי. הנרי אמנם לא גדל בארסנל ולא שיחק בה את כל שנותיו, אבל בשבע שנים בהייבורי, ועוד אחת באיצטדיון האמירויות, הוא הבקיע 226 שערים שהפכו אותו לכובש הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון. כשנפוצו שמועות לגבי חזרה אפשרית של הנרי לארסנל, נוצרה התרגשות גדולה בקרב הקהל של התותחנים. ברור לכולם שבגיל 34 חלוץ הניו-יורק רד-בולס הוא לא אותו החלוץ המהיר ששיחק בשעתו במועדון, ובכל זאת – כשתיירי הנרי לובש את המדים של ארסנל, משהו מיוחד מתרחש באוויר של האמירויות. ככה זה כשסמל חוזר הביתה. מי שצפה במשחק של ארסנל נגד לידס מבין למה אני מתכוון. איצטדיון שלם עמד על הרגליים והריע כש"המלך" עלה לכר הדשא. עשר דקות מאוחר יותר, הנרי סיים מהלך התקפה בפשטות הטבעית, המוכרת והממכרת שלו, שהפכה אותו לחלוץ הכי אלגנטי שראיתי מימיי. שער ניצחון נוסף למלך שערי המועדון בכל הזמנים. "עכשיו אני יודע בדיוק איך זה מרגיש להבקיע שער לטובת הקבוצה שאתה אוהד" הוא אמר בסיום המשחק.
הנרי הושאל לארסנל לתקופה של חודשיים בלבד, אחריה יחזור לארה"ב, אבל עד אז אוהדי ארסנל ייהנו מכל שניה בה הוא לובש את המדים האדומים, בין אם הוא יבקיע שערים נוספים ובין לאו. ככה מתייחסים לסמל.
פרנק למפארד נפרד
פרנק למפארד גמר את הסיפור שלו במדי צ'לסי? בהחלט אם תשאלו את וילאש-בואש, ממש לא אם תשאלו את פרנקי!
וילאש-בואש נחת בלונדון אצל הכחולים בסוף העונה שעברה. המאמן הפורטוגלי הצעיר שהביא הצלחה מסחררת לפורטו הובא במהלך (לא הכי חכם לדעתי) אל הליגה האנגלית במטרה להזניק עוד קצת את המניות של צ'לסי ושלו קדימה. עד כה, המצב לא הכי מעודד, בליגה הבלוז ממוקמים רק במקום ה-4 ורחוקים כבר 8 נק' (מחזור מס' 19) מהמנצ'סטריות. גם היכולת המנומנמת משהו של הקבוצה לא זוכה לשבחים גדולים מדי.
המאמן הצעיר כנראה לומד ממורו ורבו דאז בפורטוגל, מוריניו
מאז שחובבי הכדורגל מכירים את מוריניו, רובנו לא הפגינו חיבה גדולה מדי אל האיש, אבל אי אפשר להאשים אף אחד, מוריניו הביא את זה על עצמו (לא שזה ממש אכפת לו). וילאש-בואש בעצם סומן כמוריניו החדש, במיוחד אחרי שהביא את הטרבל (אליפות פורטוגל, גביע פורטוגל וגביע הליגה האירופאית) בעונה שעברה לפורטו. כמה ימים לאחר מכן כולם כבר ידעו מה תהיה התחנה הבאה של המאמן הצעיר. כשהכסף הגדול של רומן אברמוביץ' קורא לך מעטים האנשים אשר יגידו לא.
מאז שהגיע וילאש-בואש החליט לעשות מהפכה בסגל. המטרה להצעיר את הסגל ולהפוך אותו לתלכיד חזק יותר. על כן הוא סימן את כוכבי הקבוצה בתור הבעייתיים במטרה למכור אותם ולהביא אחרים במקומם.
ניקולאס אנלקה – בקושי ראה דשא העונה ומיעט לשחק עד אשר עשה את המעבר המיוחל לליגה הסינית.
דידייה דרוגבה – עומד לסיים חוזה בסוף העונה הנוכחית וכבר נפוצו סיפורים על כך שלא ימשיך בעונה הבאה. כבר עכשיו אפשר לקרוא על קבוצות שמגששות אצלו לגבי מעבר אפילו בינואר.
פלורן מאלודה – הצרפתי הבינלאומי כנראה גם בדרך החוצה. השחקן לא מרבה לשחק כמו בשנים הקודמות למרות יכולתו הטובה.
אפשר להוסיף לרשימה המכובדת גם את הבלם אלכס, החלוץ סלומון קאלו והמגן בוסינגווה. אבל מעל כל הרשימה הזו עומד אחד ומיוחד, פרנק למפארד.
הקפטן הותיק (אחרי ג'ון טרי), הקשר האנגלי הבינלאומי, אחד השחקנים היותר טובים, יציבים ובעלי השפעה בקבוצה. גם אותו שם וילאש-בואש על הכוונת. גם עליו הוא כבר לא בונה, לא לעונה הזו ובהחלט לא לעונה הבאה. לראיה אפשר לראות את מספר המשחקים שבהם פרנקי כלל לא רואה דשא, ובמשחקים בהם הוא כן משחק, הוא בדרך כלל לא בהרכב הראשון.
אך למרות הבעיות והפיחות במעמדו, גם היום פרנק למפארד הוא אחד מעמודי התווך ואחד השחקנים הכי חשובים שיש במועדון. למפארד מדורג כיום במקום השני בכמות הבקעת השערים של הקבוצה (8), ושלישי בבישולים (4). קשה להבין מה עומד מאחורי המחשבה של ייבוש פרנק למפארד המצוין, על אחת כמה וכמה כשעל ספסל המחליפים לא ניתן למצוא שמות כל כך גדולים שמחכים לעלות אל כר הדשא.
אני אישית במקום וילאש-בואש דווקא היום בגלל חוסר היציבות לא הייתי מוותר על שחקן כזה לרגע. שחקן שיכול לסחוף את הקבוצה ובהחלט לעזור לו אם יצטרך מול הביג בוס – רומן אברמוביץ'.
אם כבר דיברנו על מוריניו, המאמן בהחלט מנסה בכל כוחו לצרף את הקשר המצוין לבלאנקוס ממדריד ומי כמו וילאש-בואש לא צריך עוד נורות אדומות כדי להבין באיזה שחקן מדובר. בסופו של יום המהלך הכי חכם מבחינת השחקן והקבוצה יהיה להישאר ביחד, לפרנקי אולי כדאי אפילו לסיים את הקריירה בקבוצה שהביאה אותו למעמד הזה.
מבחינתו, אני לא חושב שזו תהיה בעיה כשכבר הצהיר שזו כוונתו, אצל וילאש-בואש הפתרונים. אני מקווה בשבילו שלא יעשה החלטה פזיזה ולא נכונה וידע לנצל הידע שצבר והביא לו הצלחה עד היום. כי רק ככה יצליח המאמן הצעיר להישאר מספר שנים טובות בלונדון הכחולה.
זה היה פעם הקינג של ה"קופ"
למרות מסע הרכש הלא מבוטל שלה ליברפול עושה הרושם מתקשה לחזור לחבורה המובילה. האם "קינג קני" והכבוד לו הוא זוכה ביציעי אנפילד אינה חלק ניכר מהבעיה של ליברפול במסעה חזרה לארבע הגדולות? עוד עונה ללא כרטיס לליגת האלופות תהווה אכזבה עצומה לקהל העוטף של המועדון האדום מגדות המרסיסייד.
בשיר האוהדים המפורסם של אוהדי ליברפול "The Fields Of Anfield Road" זוכה קני דלגליש לאזכור המדגיש את היותו המלך הבלתי מעורער של אותה תקופה זוהרת בשנות ה-80. חלפו מאז כמעט שני עשורים וחצי וליברפול כבר מזמן לא מועדון אוגר תארים שאת המושג "קינג קני" יוכל להחליף שם אחר.
נכון, עברו שם איאן ראש, רובי פאולר, סטיב מקמנמן וגם סטיבי ג'רארד, אך אף אחד מהם לא הצליח לזכות לכבוד המלכות לו זוכה דלגליש עד היום למעשה. ליברפול ממשיכה לחפש את הדרך לפרוץ את מחסום האליפות הנאבדת ובשנים האחרונות התופעה אף החריפה מאחר ואינה נמנית על החבורה המובילה ואת משחקי ליגת האלופות היא רואה על מסכי הטלוויזיה.
הוד מלכותו
לאחר פתיחת עונת קטסטרופלית אשתקד תחת שרביטו של רוי הודג'סון, שלא החזיק זמן רב בתפקיד, חזר דלגליש לכיסא המאמן וביציעי אנפילד קיוו כי יחזיר עטרה ליושנה. פתיחת העונה החלשה הייתה לו לרועץ לבסוף, ולמרות הצטרפותם של מספר שחקנים לא מבוטל כבר אשתקד, זה לא הספיק אפילו להתברגות במקום שיוביל לאירופה, זאת למרות ניצחונות נאים ותצוגות כדורגל נחמדות מידי פעם. מעל הכל היה נדמה כי אם דלגליש יקבל את הקבוצה מתחילת העונה בנוסף לגיבוי כספי נכבד, הוא בהחלט יכול להחזיר את ליברפול הגדולה לפחות לארבע הגדולות של הפרמייר ליג.
דלגליש החליט לתת משנה תוקף לשחקנים צעירים כמו ג'ון פלאנגן, ג'י ספירינג ומרטין קלי. בעוד לגבי פלאנגן הדעות חלוקות אם הוא מתאים למועדון בדמות ליברפול, דלגליש ידע מה הוא עושה כאשר הרוויח את מרטין קלי כמגן הימני לשנים הבאות, וגם את ספירינג הקטן הוא הפיק למעיין פיטבול במרכז המגרש. גם הפקדת המפתחות של הקישור בידי לוקאס לייבה וראול מיירלש (שחקן העונה של האוהדים בעונה החולפת), חתומה על שמו של דלגליש.
לאחר תחילת דרך מבריקה יחסית איבד דלגליש מכוחו בכמה מהמהלכים הללו, כשמכל אותם שחקנים שפרחו אשתקד, היחיד שעוד שווה אזכור הוא מרטין קלי המשתבח.
מיירלש את לוקאס כמשל
חלק מהכשלון של קינג קני מתחיל עם הפיכתו של לוקאס לברומוטר בקישור של ליברפול. לייבה אמנם הפך לשחקן הרכב בנבחרת ברזיל, אך היותו השחקן שאמור להיות האיש בעמדת ה-50-50 ההכרחית בכדורגל העולמי של ימינו, לא גרמה לה לנסוק וללוקאס עצמו לשיפור המיוחל. מדובר בשחקן חלש פיזית, ללא בעיטה מרחוק ולא כזה שאמור להניע קישור שלם. את מיירלש הנפלא בחר דלגליש לאבד העונה לטובת צ'לסי זאת לאחר שהעמיס על הקישור את צ'ארלי אדם וג'ורדן הנדרסון, דבר שגם כן אינו ברור בייחוד לאור יכולתו של הפורטוגלי.
וכשדלגליש בוחר לאבד את כוחו המרכזי בקישור לטובת רכישות נחמדות, אך לא מבריקות כמו אדם והנדרסון (שעלה 14 מיליון ליש"ט) כבר אז אפשר להבין כי ראייתו כמאמן פגומה משהו. הנדרסון אולי רכש טוב לעתיד, אבל מדוע להביא את אדם כשיש לך ביד שחקן נהדר כמיירלש שרק משווע להתקדם?
אז אמנם את צד שמאל הוא חיזק סוף סוף כאשר חוסה אנריקה וסטיוארט דאונינג מופקדים עליו למספר שנים לא מבוטלות כעת, אך ללא מרכז שדה חזק ובשיטת משחק בה תפקידו של לוקאס הוא כל כך מרכזי, לא בטוח שהוא האיש להסתמך עליו כמי שיעלה את הקבוצה על דרך המלך.
מחסור במבקיעים
נקודה נוספת בה דלגליש טעה היא חוסר ההבנה כי על ליברפול לשחק בכל משחק עם שני שחקני התקפה. רבות הביקורות על רכישתו היקרה והלא מוצדקת של אנדי קארול, אך כאשר בכל משחק הוא נתון בין ספסל להרכב, לא בטוח שכך הוא יקבל את הבטחון הנדרש ויחבור ללואיס סוארס במטרה לפרוץ את הסכר במשחקים בהם מתקשה ליברפול.
הבעיה מאשתקד של מחסור בהבקעות נתנה אותותיה בייחוד נגד הקטנות, אך גם העונה הסיפור חוזר על עצמו כאשר גם במשחק התיקו נגד מנצ'סטר יונייטד, ליברפול הרבתה להחמיץ.
אם יוענק הביטחון לקארול אולי יהיה הוא האיש שיעזור לסוארס שלא להחמיץ כל כך הרבה ובכך לא יסתיימו משחקים בהפסדים מאכזבים לסטוק בחוץ או במשחקי תיקו ביתיים נגד סנדרלנד ונוריץ' הנחותות.
הכבוד לו זוכה דלגליש ביציעי אנפילד מובן, אך בעולם הכדורגל מקרים רבים של שחקני עבר שכיסא המאמן בקבוצתם האהובה גדול עליהם, ולא בטוח שבעניינו של דלגליש הסיפור שונה. התעקשות על שחקנים לא מתאימים, חוסר אמון בקארול דווקא לאחר שכבש בדרבי ב"גודיסון פארק" וחוסר הבנה מסוים של נקודות חשובות נוספות, עלולות להוביל את ליברפול למחוץ לארבע הגדולות גם בעונה בה ארסנל יורדת מנכסיה. חוסר איפוס מהיר, ועוד עונה תרד לטמיון למרות השקעה מרובה, ואז לא בטוח שדלגליש ימשיך להיות הקינג של הקופ.
כי זה רק עוד יום, עוד יום, עוד יום
ראשון בבוקר–
כל הלילה לא ישנתי, כלומר ישנתי, אבל הרגשתי שאני ער כל הזמן, חלומות מוזרים, על המשפחה, על הקבוצה
אין ספק, הגיע הבוקר, בוקר של משחק הדרבי הגדול בכל הזמנים
10 בבוקר–
השתניתי, קצת, פעם לפני משחקים גדולים הייתי רואה משחקי עבר, מכין את עצמי טוב טוב לאירוע, היום? לא מסוגל אפילו אם רוצה, המתח אדיר כאילו מדובר בגמר ליגת האלופות, או לפחות קרב ישיר על האליפות שתוכרע היום..זה רק עוד משחק, אומר לעצמי, מתקלח ולובש את תחתוני המזל, כן אלה אותם תחתונים שהפסדנו לברצלונה פעמיים ולליברפול בבית 4-1, ועדיין נקראים תחתוני מזל, לא ברור למה.
12 בצהריים–
איזה יום ספורטיבי מחכה לנו, מבט ללוח השידורים, דווקא המשחק הכי חשוב לי בשעה כל כך מוקדמת, לפני זה מילאן במשחק זניח, אחרי זה צ'לסי, 3 משחקים מליגת העל וערב הכדורסל של ישראל, מטורף, רק חבל שהראש כל כך כואב ועוד לא התחלנו בכלל
13:00
תוך כדי הכנת שניצלים, מלר צועק ברקע שמילאן בתצוגה החלשה שלה מאז ומעולם, 3-0 ללצ'ה ועוד לא מחצית, הוא אומר שלא משנה מה יקרה היום בספרד, איטליה ואפילו בדרבי של מנצ'סטר זו התוצאה של היום, נגיד…
14:00
זהו, מגיע השלב שכבר אי אפשר לנשום רגיל, מילאן הופכת ל 4-3, אבל את מי זה מעניין בכלל? עוד חצי שעה מתחילים, פחד היסטרי
14:45
רבע שעה בה סיטי נזכרת שלא משנה כמה כסף משקיעים בה, היא עדיין האחות הרועשת והלא כל כך יפה בעיר, לא מגיעים למצבים אבל גם זה יגיע, כבר יש לי תגובה בראש לדה באזר במידה והכול יהיה בסדר, זה האביב הערבי שהבטיחו לנו?
15:00
זיכרונות מחצי גמר שנה שעברה מציפים אותי, סיטי לא עושה כלום ובהתקפה הראשונה 1-0 להם, שוק באולד טראפורד ובראשון לציון כאחד. לא מרגיש טוב, הפעם באמת.
15:15
מחצית 1-0 לסיטי, התחלתי את המשחק בריא, עכשיו 38.5 מעלות חום, כאב ראש איום, אני בטוח שגם לשחקנים, הסר יעיר אותם במקל, בסרגל, במה שבא ליד
15:35
כל האופטימיות שלי שאנחנו תמיד חוזרים, במיוחד נגד היריבה השנואה, נמוגה עם טעות איומה של אוונס והנה 10 שחקנים, עם 11 לא הגענו נגדם למצב, אז עכשיו?
15:45
בטח הכותרת תהיה עידן חדש או מנצ'סטר החדשה אם אלי אוחנה הוא עורך העיתון, כבר 3-0 וזה לא נראה שהם מרפים, כבר שולף את הסיסמאות הרגילות בימים קשים כאלה, עוד יום בהיסטוריה וכו', זה תמיד עובד
16:00
יש! חלוש אבל עדיין יש! בגול של פלטשר, רק 3-1, נזכר בכל הקאמבקים בעבר, מעולם לא חזרנו עם 10 שחקנים מפיגור 3-0 רבע שעה לסיום, אימא'לה אני מכביסט!
16:15
$%%^$##^^&**%$###^&&))^$#@@^&&*))*)*()())(&$#@@%#%#####%^&&&*)))
16:30
נופל שדוד על הספה בסלון, לא יודע אם יותר חולה, או יותר בדיכאון, תודה לאל שיש ילדים, האחת מלטפת ומנשקת כי היא יודעת שאבא סובל, השני עושה פרצופים מצחיקים כדי שאצחק, לרגע שכחתי מהטראומה, לרגע שכחתי מההשפלה, לרגע. כי עדיין הטלוויזיה סגורה ולא מוכן לראות כלום
17:30
אפילו שמחה לאיד לא עוזרת בימים כאלה, צ'לסי בפיגור והשופט מתעלל בהם ומרחיק 2 שחקנים וזה פשוט לא מזיז לי, איך לעזאזל מתאוששים מזה? מחשב את הדקות לדונקסטר ביום שלישי בגביע הליגה, מצידי שישחקו אפילו עכשיו. 
18:30
מדהים, איך החיים שלי השתנו, בשנות ה 90 אחרי השפלות כאלה ובעיקר אחרות הייתי שם דיסק טוב, מסתגר ונותן לזעם לחלוף, כיום למי יש זמן לזה? ארוחת ערב לילדים, מקלחות, סיפור, על איזה הפסד מדובר פה? תזכיר לי?
19:00
איך אפשר לשכוח? אפילו בגלי צה"ל בחדשות טרחו להזכיר את ההפסד שלכם אומרת לימור, שלכם היא אמרה, שלכם? אחרי 7 שנים ביחד היא עדיין אומרת שלכם? איפה טעיתי?
19:45
מה זה היום המטורף הזה? קודם מילאן, אחר כך היה איזה דרבי שבטח חשוב למישהו, צ'לסי מפסידה, גם באיירן ועכשיו 3-0 לקרית שמונה ועוד לא נגמר, ואני עוד מסרב לראות..אבל האינטרנט פתוח וכו'
19:50
SMS לארז כנראה שזה לא היום שלנו, אם אני חטפתי 6, אתה תחטוף 40 מכל הבקעה ביחד נמחק, הוא עוד יחשוב שאני כותב את זה בתור אוהד ירושלים ויצחק עליי על ההפסד שיגיע מהגליל
21:00
זהו,הילדים ישנים, ארוחת ערב הסתיימה, האישה עוד רגע נרדמת, ואני עם המחשבות נשאר..זה רק עוד בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד, לטוב ולרע, אם ניקח אליפות אחרי זה, יישאר לאוהדי סיטי זיכרון מתוק מעונת מפח נפש, אם לא ניקח, נגיד שעכשיו לפרגי יש פרויקט חדש שיגרום לו להישאר עוד עשור או שניים בקבוצה, לפחות
22:00
זהו, הגיע הזמן לסגור את היום הזה, דווקא בימים כאלה אני גאה להיות אוהד יונייטד, הרי אנשים כסילים נוהגים להשוות אותנו למכבי ת"א בכדורסל, הרי אנחנו תמיד אלופים או משהו בסגנון,אז הנה יש תחרות!, יש אלטרנטיבה! , יש קבוצות עם יותר כסף, ועם זה נתמודד, אם רק אצליח להתעורר בבוקר…או בכלל לישון.
ליל מנוחה
תרמוס כל עוד אתה יכול
ההחתמה של סמיר נאסרי ממשיכה מסורת של שפיכת כספים בלתי נגמר, כזו שיוצרת למנצ'סטר סיטי קאדר בלתי נגמר של כוכבים. הציפייה מרוברטו מאנצ'יני היא לרמוס כל דבר בדרך, ולשם כך כל עמדה חייבת להיות עמוסה באופציות.
זהו. הסיטיזנס יכולים לסמן עוד וי בפנקס הרכישות הבלתי נגמר שלהם, אבל מעל הכול הקיץ הזה מקבע סופית את העובדה כי חילופי המקומות עם ארסנל המתפוררת איננה דבר חולף. הסיטי מתעצמת, מתקדמת משנה לשנה, ואשתקד זה נגמר בנישולה של החבורה הצרפתית של ונגר משלוש המקומות הראשונים. צירופם של גאל קלישי וסמיר נאסרי מהיריבה הצפון לונדונית מבהיר כי חוקי המשחק השתנו, הסיטי היא הקבוצה השלישית בגודלה בפרמייר ליג, כשהרצון הוא להדיח את צ'לסי בדרך לעימות עירוני על היוקרה של הפרמייר ליג עם היונייטד.
הכסף קונה את הכל
הכסף הוא הגורם המרכזי בעיצוב המעצמה הנבנית של מנצ'סטר סיטי. שלב אחר שלב, תוך שפיכת כספים מטורפת התקדם המועדון בדרך לצמרת הכדורגל האנגלי, וכעת גם לעבר הצמרת העולמית של המועדונים.היא החלה בהתברגות במרכז הטבלה, לאחר מכן זכתה בכרטיסים לליגה האירופית, ואשתקד הגיעה זכייה בגביע האנגלי ותפיסת הכרטיס שמוביל לליגת האלופות, לראשונה בתולדות המועדון.
רוברטו מאנצ'יני, שהוביל את המועדון למעמד הנוכחי, רצה להעמיק עוד יותר את הסגל המפוצץ גם ככה. מגינים בדמותם של קלישי וסאביץ' הצטרפו בכדי להגביר עוד יותר את התחרות בהגנה, וליצור לפחות שני שחקנים איכותיים בכל עמדה. מיקה ריצ'ארדס, פאבלו סאבלטה ואלכסנדר קולארוב יצטרכו להוכיח עצמם על המגרש, אך בעיקר מותיר העומק הזה, חופש גדול למאמן האיטלקי למשחק עם הרכבי ההגנה.
לקישור הרב לאומי מצטרף עתה נאסרי, שלא רק מחליש את ארסנל עוד יותר, אלא מוסיף לרוטציית הקשרים של מאנצ'יני אופציות שאפילו מעלות שאלות היכן יהיה לו מקום?
כשאת אמצע המגרש מובילים גארת בארי, יאיא טורה, נייג'ל דה יונג, נראה שהאיטלקי יבחר להשתמש בנאסרי ברוטציה יחד עם סילבה הנהדר, כאשר ייתכן שהגעתו תנגוס בדקות המשחק של ג'יימס מילנר, לאחר שאנגלי אחר ומוכשר לא פחות, אדם ג'ונסון, כבר סובל מכך.
בחוליית החוד העמוסה גם היא, מסתמן כי אדין דז'קו, הבוסני, היה צריך שנת הסתגלות בכדי להיכנס לעניינים בפרמייר ליג, אך כרגע הוא נראה כאיש היציב בהתקפה, כשלצידו הרכש הגדול של הקיץ, קון אגוארו, לא יכול שלא לקבל את חולצת ההרכב, אך מותיר לשחקנים עם אגו טריפ כמריו באלוטלי וקרלוס טבס, תסכול רב, ואינספור תהיות על עזיבה.
מצפצפים על החוקים
ההוצאות הבלתי
נגמרות הללו כבר יצרו שורה של ביקורות, כאלו שגרמו לראשי אופ"א להתחיל וליצור חוקי משחק חדשים בתחום הכלכלי. מאבק באותם משאבים בלתי נגמרים, יוצר חוקים למען הפייר פליי שיגרמו לעונשים על אותם המועדונים שלא יראו רווח תפעולי. אך עם זאת, נראה כי בסיטי לא ממש מתייחסים לאותם החוקים וממשיכים לבזבז כאוות נפשם.
העמקת הסגל יצרה מצב ששחקנים רבים פשוט נבלעים ביציעי "הסיטי אוף מנצ'סטר". סכומי העברה בלתי מובנים שנשפכים על פלופים כמו ג'ו הברזילאי, ווין ברידג' ורוקס סנטה קרוס, גורמים לטענות רבות על בזבוז יתר, ומהווים טריגר למגבלות החדשות של אופ"א, כאשר גם עמנואל אדבאיור, קרייג בלאמי ושון רייט פיליפס, שיכולים להיות כלים טובים עבור מועדונים רבים בפרמייר ליג, מוצאים עצמם כבולים ומנוטרלים לגמרי.
עד אשר יקבלו אישור סופי לאותן המגבלות, כנראה שהפסדים כספיים לא מרתיעים את מאנצ'יני וראשי הסיטי, ושמו של סקוט פארקר, כדורגלן העונה בפרמייר ליג אשתקד, מוזכר כמי שמועמד ליצור עומס עצום גם בחוליית הקישור של הקבוצה.
מאנצ'יני מחויב להביא את תואר האליפות העונה, ומאמץ את שיטת הרמיסה הזו, ומעמיק את הסגל שלו בלא מעצורים. אז אמנם שני המחזורים הראשונים נראים טוב, אך המבחן הגדול שלו יהיה כאשר יחלו לצוף בעיות האגו במועדון, וכששחקנים כמו באלוטלי על הספסל, מאנצ'יני צריך לחשוש לחדר הלבשה סוער, ועליו לחשוב פעמיים האם לא עדיף לא לקצר במעט את הרוטציה.
כנראה שלרצונם של הבעלים הקטארים, אשר שואפים לרמוס כל דבר בדרך להגשמת החלום, להיות המועדון הטוב בעולם, ישנה השפעה ניכרת על עובדה זו, אך מצד שני אסור לשכוח כי נרמסים מועדונים אחרים וגם כבודם של שחקני כדורגל נמחק לגמרי. רמיסה, שם המשחק החדש.
עוד עונה פיננסית לתותחנים
ארסנל נכנסת לעונה השביעית שלה בלי תואר, ועם ציפיות נמוכות מתמיד. האשם הבלעדי בסיפור הוא ארסן ונגר.
יש קונצנזוס כלפי יכולותיו של ארסן ונגר כמאמן, והוא באמת ענק במה שהוא עושה – לוקח שחקני נוער טובים, והופך אותם לכוכבים. אבל עושה רושם שגם ארסן ונגר עצמו התאהב קצת יותר מדי בסגנון המשחק, ופחות מדי במהות הספורט. שבבסיסו הוא תחרותי. עושה רושם שונגר מפחד מציפיות, מפחד לבנות קבוצה שיצפו ממנה ללכת עד הסוף, אז הוא מעדיף להישאר אנדרדוג.
הנה הולכים להם שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה, ססק פבראגס וסאמיר נאסרי, ואם מסתכלים על הקבוצה כרגע, היא לא יותר חזקה מקבוצות כמו טוטנהאם וליברפול, ואני בספק גדול לגבי היכולת של ארסנל להיות בליגת האלופות עוד שנה. ג'רביניו (חיזוק מעולה) הגיע במחיר נמוך מאוד, ועוד 4 שחקנים לא מוכרים בני פחות מ-20, וכרגע הקבוצה מתבססת על היכולת של רוזיצקי להחזיק את מרכז המגרש של קבוצת ליגת אלופות. רמז לבאות- זה כמו להסתמך על יוסי שבחון שייקח אותך לאליפות.
גם בהסתכלות על השיפור ששחקנים עשו תחת שרביטו של ונגר, מתחיל לחלחל מעט ספק לגבי המקצוענות של המועדון. תראו את ליאו מסי, השחקן הטוב בעולם, עדיין כל שנה חוזר טוב יותר, והשנה הוא חזר עם שרירים של מרים משקולות. עכשיו שימו מולו את תיאו וולקוט, נראה לכם הגיוני שאחרי 4 שנים בארסנל, בטופ של הכדורגל המודרני, הוא עדיין נשבר מכל מגע? סליחה – במועדונים הגדולים זה לא היה הולך. עושה רושם שהשחקנים של ארסנל מנצלים את הקיץ בעיקר לראות איך כל הקבוצות האחרות פותחות עליהן פער. זה נחמד להגיד שהכל עניינים של מזל ונאחס, אבל בשביל זה יש צוות אימון, ותוכנית אימונים. גם אינייסטה היה נפצע כל רבע שעה פעם, והיום הוא בקושי מפספס משחק.
איך מגיעים למצב ששחקני ההגנה שלך מותחים שריר אחרי עשר דקות של משחק? וזה אחרי שהחלפת כבר בלם אחד (ולא, מה שקרה ליונייטד הוא יוצא מהכלל, אצל ארסנל זה קורה על בסיס קבוע).
ואיפה אנדרי ארשבין? מי מאיתנו לא ציפה ליותר ממנו? או ממרוואן צ'מאח?
נכון, ונגר עשה כמה דברים יפים במהלך הקריירה הלונדונית שלו, אבל כשהיושב ראש אומר שיש לך מלא כסף לקניות, אל תשמור אותו, כי זה יכול לפגוע בשלמות של המוצר שאתה רוצה ליצור. כי גם ברצלונה, שהמחשבה אצלה יחסית דומה, הרבה שחקני בית , ושחקנים שגדלו במערכת, גם היא עושה קנייה או שתיים משמעותית בכל קיץ.
ונגר, תתעורר או שתלך הביתה.
בחירה נכונה בהחלט
הכוכב הבלתי מעורער של ווסט ברומיץ' אשתקד היה החלוץ הניגרי, פיטר אודמווינגי, שחתום במו רגליו על התצוגות שהביאו את החבורה של רוי הודג'סון לשרוד בפרמייר ליג, לא דבר שכיח בעונות האחרונות. סיפורו של איש ה"בחירה הנכונה"
במהלך רוב הקריירה הנוסקת של פיטר אודמווינגי מה שמלווה אותו הן יכולות כיבוש, ובעיקר החלטות נכונות שקיבעו את מעמדו כאחד השמות החמים בפרמייר ליג כיום. עם רזומה נהדר אשתקד ואינספור קבוצות בעקבותיו, הוא פותח עונה בחוד של ווסט ברומיץ', בדרכו לפסגות אחרות.
נולדתי מבורך
הוא נולד בטשקנט, אוזבקיסטן, לאב ניגרי ואם רוסייה, פיטר אוסזה אודמווינגי זהו שמו המלא. אוסזה בניגרית פירושו "אלוהים בחר עבורך", ועם שם שכזה פתח אודמווינגי את חייו דווקא על אדמת אוזבקיסטן. את כישוריו הראשונים רכש בקבוצות הרוסיות, קאמאז ולאחר מכן גם בצסק"א מוסקבה.
עם השנים חזר למולדת אביו בניגריה והצליח להרשים, דבר שהביא למעברו לליגה הבלגית בגיל 21. לה לובייר, מועדון שכבר איננו קיים, היה מי שקלט אותו בנופי השוקולד הבלגי, ולשוקולד עוד נחזור בסיום.
משם נדד לצרפת למדיה של ליל, והיה חלק בקבוצה מצוינת שכללה גם את עבדל קאדר קייטה מחוף השנהב, מישל באסטוס הברזילאי וג'אן מאקון הקמרוני. שער שלו על אדמת איטליה בניצחון 0-2 ב"סן סירו", קבע כי ליל תעפיל לשלב הנוק-אאוט של ליגת האלופות בעונת 2006-07.
בקיץ 2007 קיבלה ליל מלוקומוטיב מוסקבה הצעה של 14 מיליון יורו תמורת הניגרי, שחזר לאדמת רוסיה, וגם לא נחשב לזר באמצעות האזרחות שנשא מיום הולדתו.
בשלוש עונותיו במוסקבה, הפך אודמווינגי לחלוץ משובח עוד יותר, כבש כמות יפה של שערים וגם השתלב היטב בנבחרת הניגרית, בה היה שותף לזכייה במדליית הכסף במשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008.
עם זאת גם זכורות תקריות לא נעימות של גזענות, שרווחת ברוסיה כלפי שחקנים שחומי עור, והיו מהגורמים למעברו הבא של החלוץ. "זו אמנם קבוצה קטנה של אוהדים, אבל זה מאוד עצוב מאחר ויש לי מערכת יחסים טובה מאוד עם המועדון", אמר אודמווינגי בדרכו לפרמייר ליג.
ממשיך לבחור נכון
התחנה הבאה הייתה אנגליה. הוא חבר לעולה החדשה לפרמייר ליג, ווסט ברומיץ', והפך לאחת הרכישות הטובות בתולדות המועדון.
עונה לא פשוטה עברה על החבורה מ"הוואתורנס", אך יכולתו הבולטת של החלוץ הניגרי נתנה אותותיה בכל מהלך העונה. 15 שערים הוא הצליח לנפק עבורה, כולל שערים חשובים במסע ההישארות של הקבוצה, ושערים במשחקים נגד הגדולות של הליגה, צ'לסי, ארסנל וטוטנהאם, שקבעו כי אודמווינגי הוא השחקן שהבקיע הכי הרבה שערים עבור ווסט ברומיץ' בפרמייר ליג.
הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של חודשים ספטמבר ואפריל בעונת אשתקד, וכמובן שנבחר גם למצטיין העונה של ווסט ברומיץ', וקיבל על כך כמות איכותית של שוקולד מאוהד הקבוצה מאוסטרליה.
אודמווינגי הפך לסחורה חמה בשוק העברות, ארסנל, טוטנהאם ואפילו יובנטוס חשקו בו כמי שעתיד לפתור להן את בעיות החוד. האחרונה לרדוף אחר מי שנבחר לכדורגלן האפריקאי של הפרמייר ליג אשתקד, היא וויגאן, שממש בשעות האחרונות שלפני פתיחת העונה רוצה בו כמחליף עתידי להוגו רודאייגה שצפוי להתקדם.
לא נראה כי הודג'סון שש לוותר על שורותיו של מלך השערים שלו, וגם הכישלון בצירופו של דני גרהאם מווטפורד שבחר בעולה החדשה מסוונסי, משאיר בינתיים את אודמווינגי בשורות ווסט ברומיץ'.
כמי שתמיד ידע לאן ללכת ובאיזה עיתוי, כנראה שגם הפעם יעשה זאת החלוץ הניגרי המצוין, וגם אם יישאר בינתיים בביתו מהעונה החולפת, הוא ימשיך להרשים ולהרשית. כבעל חוש הבקעות מיוחד נגד הגדולות, היונייטד צריכה להיזהר במחזור הפתיחה מהשחקן המבורך.