תגית: ערוץ הספורט

הכתב מוטי פשכצקי (ערוץ הספורט) העלה ידיעה העוסקת ב"פירצה מוזרה בחוק: תיקון שנעשה בסעיפי תקנון העברת הזכויות וביה"ד העליון מקנה לדיינים כוח להחליט בנושא הרגיש בלי קשר לתקנה האוסרת על מסירת קבוצה למבצעי עבירות. רוכש בית"ר ירושלים עומד בימים אלה לדין באשמת תקיפת קטין". הידיעה אף זכתה להגדרה המקורית "חשיפה" ובעקבותיה לטוקבקים רבים.

ראשית, ולשם הבהירות המשפטית,  אין בפנינו חוק ולא תקנה אלא, סעיף בתקנון בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. סעיף 1. א. 8. (ולא כפי שנכתב בכתבה) מעניק סמכות לבית הדין העליון, בהתאם לפניית היועץ המשפטי/התובע של ההתאחדות, לאפשר לאדם שהורשע בעבירה פלילית לכהן/למלא תפקיד בקבוצה או במוסד של ההתאחדות לכדורגל. אך לא לשם בהירות זאת התכנסנו אלא, להדגיש כי אין מדובר ב"חשיפה". הרי עניין דומה היה בשאלת כשירותו של חיים רמון, לאחר שהורשע בבית המשפט, לשמש כבעלי הפועל תל אביב. ביום 19.7.2012 קבע בית הדין העליון כי אין בהרשעתו של רמון על מנת למנוע את כישרותו.  החלטת בית הדין העליון פורסמה באותו היום בכל האתרים המובילים, בין היתר, one, וואלה, גלובס, ואף באתר של ספורט 5. ומיהו הכתב שפרסם את הידיעה בעניין בית הדין וחיים רמון, באתר ערוץ הספורט?

נעלם מעיני מדוע בוחרים פשכצקי וערוץ הספורט לפרסם זאת כחשיפה, כאשר כל שיטוט במנועי החיפוש מלמד כי החשיפה כבר הייתה לפני כשנה. כמו כן, כרגע הדבר מוגדר "פרצה מוזרה בחוק" בעוד שבפרשת רמון לא זכורה לי התפלאות על קיומה של הפירצה.

אכן, למתבונן מהצד נראה כי מדובר בסעיף פסול מיסודו. אך, אין לשכוח כי אופציות החנינה (בעוצמות משתנות) נתונות גם בידי נשיא המדינה, שירות בתי הסוהר, המשפט הצבאי, וגופים נוספים. לטעמי, חמור יותר כאשר עבריין מורשע ממשיך להתהדר כבעל תפקיד במכבי פתח תקווה, מבלי שעבר את אישור בית הדין העליון.

שאלת השבוע, כמה מהקוראים הזילו דמעה בריאיון של ניר חפץ (יו"ר המנהלת) אצל פיני גרשון? כאשר השיב לעניין שטרן חלובה:

"שטרן חלובה לא מגיש הוצאות, לא מקבל רכב, גם טלפון הוא לא לוקח מההתאחדות. שום דבר, שום כלום. אתה מסתכל אם היה רוצה היה יכול לקבל את כל הדברים האלה. יש דברים חיוביים שלא יוצאים החוצה. והרבה נוהגים לקלס אותם… וזה חלק מהספורט הלאומי"

אז ניר היקר, לקלס ולפגוע אינו חלק מהספורט הלאומי ואינו משתלב במסורת היהודית. על מנת להוכיח זאת, כבר התחלתי לחפש במה פומבית הולמת עליה תוצג תרומתו של שטרן חלובה. בתחילה, חשבתי כי "אות הנשיא למתנדב" המוענק ל"מתנדבים אשר הצטיינו בתחום פעולתם או שפעולתם יוצאת הדופן תרמה תרומה ייחודית לחברה" יכולה להיות במה הולמת. מנגד, העובדה כי 383 אותות חולקו בעבר גרמה לי לחשוב על פנייה לנשיא המדינה לצורך הענקת "עיטור הנשיא", העולה בחשיבותו על אות הנשיא למתנדב. זהו עיטור הניתן ל"אנשים שתרמו תרומה יוצאת דופן למדינת ישראל או לאנושות, בכישרונם, בשירותם או בדרך אחרת". עיטור הנשיא והוא בלבד, יהיה הולם מספיק להדגיש את הערכתנו.

*הכותב הינו עורך דין המתמחה בדיני ספורט

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

כל מי שרואה את שידורי הליגה הספרדית בערוץ הספורט יודע שכאשר נדב יעקבי משדר צריך להוריד את הווליום בעשרה דציבלים לפחות.

לפעמים ההתלהבות של יעקבי כל כך גדולה, וכל כך תלושה מהמציאות שזה פשוט מגוחך, כמו למשל ההתלהבות הביזארית ביותר של יעקבי מקארים בנזמה כפי שעמוד הפייסבוק המצוין משה פרימו – ציון 3 העלה לפני כמה ימים.

לא צריך לכתוב על זה יותר מדי, פשוט תראו:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

למה ערוץ הספורט מחליא אותי? בגלל האנשים שיושבים שם בכסא המנחה ובתא עורך.

אני מודה, אני מחובבי ערוץ הספורט או כמו שהוא נקרא בשנים האחרונות ספורט 5. תמיד אהבתי לראות את הפרומואים, אהבתי לשמוע את הפרשנויות, אפילו אהבתי לשמוע את מודי בראון בדיבור האיטי משרברב עוד כמה בדיחות שנכתבו ע"י מיטב המוחות של הערוץ.

כן, אני אוהד ברצלונה אך לא זה מה שגרם לי לאהוב את הערוץ. אהדתי ואהבתי את ברצלונה עוד לפני שנהיה טרנד וכולם ידעו מי זה פרנק רייקארד ואפילו לא ממש שמעו על השוער הפורטוגלי ויטור באהייה. אך לצערי בשנים האחרונות נראה שלמישהו שם עלה השתן לראש. אז על מה אני מדבר?

ביננו, מי שמע על העורך אבי ברזילי של הערוץ? זה שאחראי על "יצירת המופת" שנקראת יציע העיתונות. כנראה שלא הרבה אנשים – עד שפתאום קיבל פינה קבועה של כמה דקות בתכנית היציע שבו הוא מחכים אותנו ומדבר על כמה פנינים מליבו הקט. אך מה לעשות, עם כל הכבוד לבנאדם הבנה גדולה בכדורגל אין לו. ברזילי מנסה להיות אחרון הפרשנים ולהציק עם התובנות שלו, אך כרגע אני יכול להשוות אותו לפרשן דמיקולו שאפילו לא קרוב לתת חוות דעת מקצועית או עניינית.

הקשיבו לדברים שאמר אבי ברזילי, עורך יציא העיתונות בתכנית הרדיו:

על אחת כמה וכמה הרגיזה אותי המתקפה חסרת הפשרות, הברברית והמתלהמת על עזיבת אוסקר גרסייה אחרי עונה נהדרת במכבי תל אביב. ברזילי מניח הנחות שגויות, מדבר בלי קשר וטוען ברוב חוצפתו שכל הקהל הצהוב של מכבי שונא עכשיו את גרסיה ששיחק בהם, והוליך אותם שולל על כך שהוא נשאר עוד עונה למרות שבתוך ליבו הוא ידע שהוא חוזר לספרד עוד לפני שהעונה הסתיימה.

לאבי ברזילי, אני מניח שלמרות כל קשרייך ב'תשקורת' הספורט המסועפת אין לך יד ואפילו אצבע לדעת מה קורה במכבי תל אביב, בעיקר כי במכבי יש ניהול שפוי שלא רוצה ו/או צריך לרוץ לתקשורת בכל פעם שעולה לכם ספקקלציה כזו אחרת על מנת להשתיק אתכם.

המצב הזה כנראה קצת חדש לכם, אתם אוכלים את הלב ומנסים להפציץ בהצהרות כל פעם מחדש. הרי איך המועדון הגדול ביותר בישראל לא סופר את הערוץ של המדינה?! מה שנשאר לי לאחל לכם הוא כך – אני מקווה מאוד שהמצב יימשך כך, שזה אומר, הלוואי ולא תדעו דבר וחצי דבר ממה שקורה במכבי תל אביב, שהידיעות המרעישות יגיעו אליכם רק לאחר שדובר רשמי כזה או אחר של מכבי תל אביב ידבר בתקשורת ויפיץ את הדברים הנכונים.

לי נשאר להגיד לכם, דיי!! נמאסתם!!

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לאחר "תקרית" אוהד הפועל תל אביב שסימן צלב קרס בדרבי התל אביבי בו ניצחה הפועל תל אביב ערוץ הספורט שידר כתבה שרוב רובה התרכז בקהל של הפועל תל אביב, ובעיקר סימן את האוהד הבזוי הזה כנציג אוהדי הפועל תל אביב.

אין ספק שהאוהד הזה לא מייצג את כלל אוהדי הפועל תל אביב, אבל ההרגשה (לא רק של אוהדי הפועל) הייתה שערוץ הספורט מנסה להכפיש את כלל האוהדים. הנהלת הפועל תל אביב מנסה למגר את תופעת שירי השואה, ובדרבי אכן היו קללות, אך לא היו שירי שואה וכדומה.

אבל המלחמה בין אוהדי הפועל תל אביב לערוץ הספורט לא נגמרה כאן, היא רק החלה.

בטור שכותב צור שדה באתר אוהדי הפועל תל אביב – "אדום עולה", הוא קורא לחרם של הקבוצה, הבעלים, האוהדים, וכל מי שאוהב את הפועל תל אביב על ערוץ הספורט. איך החרם יתבטא? כך כותב צור שדה:

החלטה רשמית של הקבוצות שלא לשלוח לערוץ הספורט אייטמים. לא לאפשר לשחקנים ובעלי תפקידים להתראיין לערוץ הטלוויזיה ולאתר. להוציא את כלי התקשורת הזה ממחזור הידיעות בכל מה שקשור למועדון. למחוק אותו לחלוטין. לא ניתן יד ולא נשחק לידיים של השונאים לנו, לא ניתן לבעלי ערוץ הספורט – משפחת רקאנטי – להמשיך בהסטה כנגד מועדון הפועל תל-אביב וקהל אוהדיה.

ואנחנו, הקהל? לא נשאיר אותם מאחור. כולנו נחסום במחשבים שלנו את אתר האינטרנט של הערוץ, נמחק את האפליקציה לסמארטפונים והטבלטים, נבקש מספקית הכבלים שלנו להוריד את ערוצי הטלוויזיה ונשמיע קול חזק וברור – התעסקתם עם הקהל הלא נכון. לא ניתן יד לשנאה, להסתה, לשקרים, לסילוף העובדות, לרכילות הזולה והאינטרסים של ערוץ הספורט לטנף את שמה של הקבוצה האהובה שלנו.

שדה ממשיך ונותן כדוגמא את העיר ליברפול והאוהדים שלה שעשו חרם על עיתון 'הסאן' שפירסם ידיעה מלאה בשקרים על אוהדי ליברפול לאחר אסון הילסבורו:

לאחר אסון הילסברו, פרסם הצהובון הבריטי הנפוץ, "הסאן", כתבה מלאה בשקרים והאשמות כלפי האוהדים של ליברפול. בין היתר נרשם שם שאוהדים הכו שוטר שביצע הנשמה לאוהד אחר, שהם השתינו על פצועים, בזזו את רכושם של הפצועים וההרוגים, וזאת בנוסף לשלל שקרים נוספים פרי דמיונו של העיתון, כותביו ועורכיו. כל השקרים הללו פורסמו תחת הכותרת המביכה "האמת". בתגובה הוחרם עיתון "הסאן" בעיר ליברפול ועד היום יש המחרימים אותו כזיכרון לאותה כתבה נוראית מימי האסון.

כידוע, משפחת רקאנטי, הבעלים של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב היא גם הבעלים של ערוץ הספורט, כך שאפשר להבין את הכאב ואת העצבים של אוהדי הפועל תל אביב כלפי הערוץ, ובמיוחד כלפי הכתבים של הערוץ, כמו למשל רועי גלדסטון שמסקר את מכבי תל אביב וצור שדה כותב שפנה הכתב ביוזמתו לבית הדין של איגוד הכדורסל על מנת שיעמידו את הקבוצה לדין:

למרות שכל דוחות המשטרה והשופטים מאשרים את טענת הפועל שהדרבי עבר בשלום, פנה כתב ערוץ הספורט, מיוזמתו (!) לבית הדין של איגוד הכדורסל עם תמונות מהכתבה של ערוץ הספורט וניסה לגרום לו להעמיד לדין את הפועל. איפה נשמע דבר כזה? עיתונאי יוצא למלחמה כנגד קבוצה? לא תופתעו לשמוע שגלדסטון הוא הכתב הצמוד למכבי תל-אביב בכדורסל (להזכירכם, חולקת את אותם בעלים עם ערוץ הספורט).

אז בהחלט יהיה מעניין לראות עם החרם אכן יתפוס, ואם כן, מה תהיה (אם תהיה) תגובה הערוץ לנושא.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לפני כשבועיים עלתה לאוויר בערוץ 10 התוכנית "בובה של מדינה". התפריט כמעט זהה למה שהוצג ב"בובה של לילה". אותו אולפן בערוץ הספורט, שוקו בתפקיד המנחה (אלי בן דוד), בובות, מיקו ג'מאל ממשיך לעשות חיקויים, יצפאן ,מה קשור וכו'. ההבדל המהותי היחיד הוא הנושא של התוכנית: הנעשה במדינה. כלומר, סאטירה.

הדימיון ל"ארץ נהדרת" בולט מיד. בתוכנית החדשה אפילו החרצוף של אביגדור ליברמן גיחך על זה בפרק הבכורה. כשאומרים עלייך שאתה דומה למישהו זאת יכולה להיות מחמאה, אבל לא במקרה הנ"ל. כאן מדובר על יצירה מקורית ואין מקום לחיקויים (רק אם הם אותנטיים ומדוייקים). "ארץ נהדרת" לטעמי ולדעת רבים אחרים היא כבר מזמן בינונית, חוזרת על עצמה ולא מצחיקה מספיק. ככה שאיך שלא תבחנו את זה, ההשוואה למתחרה מערוץ 2 הטורף לא עושה טוב.

בשתי התוכניות ששודרו עד כה הייתה איכות. החרצוף של ירון לונדון עם השפתיים האימתניות היה טוב, כמו גם המערכון עם שלי יחימוביץ' עם מושיק עפיה. אסי ישראלוף בתפקיד רמי לוי שעשע וגם שלום מיכאלשווילי בתור סטס מיסז'ניקוב. תחליטו אתם איזה שם מבין השניים האחרים יותר מסובך להגייה ולכתיבה. על האירוח של פוליטיקאים אין מה להתלונן כי זה פשוט מתאים, בטח שלא על איילת שקד היפיפייה.

הבעיה הגדולה היא של מי שאהב את "בובה של לילה" ועכשיו נתנו לו משהו דומה אבל מאוד שונה. על עולם הספורט, ובעיקר עולם הספורט הישראלי , עדיין לא יצאה תוכנית חרצופים. יש כל הרבה חומר שצועק "תוציאו ממני פאנצ'ים! אני מגוחך ברמות!".  בובה הייתה פשוטה בהומור שלה אבל זה הצחיק כל פעם מחדש. למחרת התוכנית אנשים היו מדברים על זה עם החברים שלהם ומחקים את החיקוי. איפה עוד תראו את אלי אוחנה מספר בדיחות גסות? איפה עוד תראו את יוסי מזרחי מעשן את העשן? את רן בן שמעון עושה קולות של חסידה? אלו קטעים שיישארו צרובים בתרבות הישראלית גם אחרי שהתוכנית תרד מהאוויר לתמיד. היא או הערוץ שמשדר אותה.

אפשר להבין את הקאסט שהתפתה ללכת אחרי הכסף הגדול של ערוץ 10. גם החשיפה גדולה יותר שם מאשר אצל ערוץ הספורט. כמו ספורטאי, גם אומן רוצה למקסם את עצמו וזכותו ללכת בדרך שיבחר. כאן זה בא על חשבון איכות, אבל זה כאילו ששחקן טוב סיים לשחק בקבוצה, אבל לא עבר ליריבה אלא לקבוצה מליגה אחרת. יש גם סיכוי טוב שיחזור אלינו לקבוצה בעתיד.

צריך להזכיר ש"בובה של לילה" עשתה שלוש עונות. יכול להיות שהגיעה תחושה של מיצוי ורצון להתפתח לכיוונים חדשים. סטייל הביטלס עם הודו. כאן זאת כבר כן השוואה מחמיאה. הפעם זה לא ייגמר ברצח, מקסימום בחיתוך של הערוץ את התוכנית. התחזית האופטימית תהיה ש"בובה של מדינה" תהווה אלטרנטיבה טובה יותר מהאחות הבכירה בערוץ שתיים. אם היא תעשה את זה הדבר ייחשב כהישג וגם תומכי התוכנית המקורית עם שוקו והבובות ייקחו את המעבר יותר בקלות.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

המשחק אתמול בערב בין הפועל ירושלים לבין מכבי תל אביב היה גם משחקו האחרון בתור פרשן של עופר שלח, פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט.

עופר שלח הצטרף למפלגת יש עתיד של יאיר לפיד, ואם לא יהיו הפתעות מרעישות, גם יבחר להיות חבר כנסת.

עופר שלח הוא סוג של תופעה. הבנאדם יודע הכל, אבל הוא לא מאלה מאומרים שיודעים ולא יודעים כלום. שלח יודע, ואומנם אני לא מכיר אותו באופן אישי, אבל הוא נראה לי אחד האנשים המעניינים בעולם.

ניב רסקין, מי ששידר עם שלח במשך הרבה מאוד שנים את ערב הכדורסל של ישראל נפרד ממנו בסיום השידור אתמול, והראה קליפ שהכינו לו חבריו בערוץ הספורט.

אפשר לראות את שימי ריגר האיש והאגדה מדבר, מודי בראון, מירי נבו, אלי אילדיס וחברים נוספים מהערוץ.

צפו בקליפ הפרידה מעופר שלח – תכינו את הממחטות:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בערוץ הספורט , או ערוץ 5, נהוג לזלזל. אומרים שהוא מלא בקשקושים במקום ספורט, שהוא אוהד ברצלונה ושחוץ מהקבוצה הזאת והיריבה הגדולה שלה הוא לא מראה שום דבר מעניין בשידור חי.

ומה עושים שם כדי להחזיר אליהם את הצופים ודעת הקהל? דוחפים לפני תקצירי ליגת האלופות את חדשות הספורט, בירבורים בשעת לילה מאוחרת על פוטבול אמריקאי ומנחה שנותן פתאום פרשנות על כדורגל. הכוונה היא לא למודי בראון הנהדר, אלא לאלי אילדיס (הסביר בהחלט) שזה לא ממש אמור להיות תפקידו. בצ'רלטון זאביק זלצר לא היה עושה את התפקיד של לירן שכנר, אבל בערוץ שאיבד את דרכו כבר אין ממש חוקים.

וכל זה בלי שנזכיר את התשדירים שלהם באורך הגלות כשאנשים בסך הכול רוצים לראות את השערים שהובקעו באותו ערב. אתה מצפה לראות את היגוואין בברנבאו נגד הסיטי ואתה מקבל את נאסר נגד באר שבע בוסרמיל. אין גם הנחות ואין לוח זמנים שאומר לצופה המיואש, המיוסר והעייף מתי יתחילו התקצירים. הכל בשביל קידום של תוכניות אחרות בערוץ. אנשי השיווק במתחם יודעים שערבי הצ'מפיונס ליג זוכים לחשיפה הגדולה ביותר מבין התכנים שלהם, ומנסים לנצל את זה לכמה שיותר דולרים. לסחוט את הלימון עד הסוף. ככה לא עושים מלימון לימונדה.

האנשים בבית לא מטומטמים. בטח לא במדינה כמו ישראל, שבה לאנשים כל כך חשוב "לא לצאת פראייר". אנחנו שמים לב וזוכרים שהערוץ לא היה טוב אלינו, לא משנה כמה חן משפריץ המנחה וכמה נהדרות הכתבות לפני המשחק ברבע לעשר.

אתמול לרגע שכחתי בשביל מה אני בכלל יושב מול המסך. זה ערוץ הקיבוץ או ערוץ הקניות?

ובשביל מה להחזיר את איציק זוהר כפרשן בפאנל? למישהו הוא חסר שם חוץ ממנהל הבנק שלו?

יש לנו בערוץ את זוהר, את אלי אוחנה, אייל ברקוביץ', שלמה שרף, רון קופמן, נדב יעקבי,שגיא כהן ואבי מלר בתפקיד נותני הדעה האישית.

שלושת הראשונים קשקשנים, כשהשני הוא לקקן ופחדן שלא פעם מגיע לא מוכן למשחקים. השלישי שתמיד דיבר על כמה שהוא כנה מתגלה כאינטרסנט לא קטן , במיוחד כשנבחרת ישראל על הפרק. שלמה שרף? נו, לפני כל ניתוח שלו צריך לבדוק אם המנותח לא הסתכסך איתו או עבר אצלו בנס טוברוק.

את קופמן הערכתי לפני יציע העיתונות. כתב יפה ולעניין בעיתון "הארץ". מאז שהוא הגיע לתוכנית הגיעו איתו הצעקות והלשון הגסה. בערוץ הבינו, שוב, שזה מביא רייטינג והקוף הולך איתם יד ביד כבר שנים.

נדב יעקבי קורא לעצמו אוהד ארסנל אבל בגמר של ליגת האלופות ב-2006 מול ברצלונה הוא דווקא אהד את הקטאלונים. בתור שדר הדציבלים שהוא מעלה לא עוברים טוב ומבחינת פענוח טקטיקות נראה שאין לו הרבה מה לתרום. בפרטי טריוויה הוא נהדר אבל זה לא צריך לזכות אותו בשידורי הליגה הספרדית או פרשנות בפאנל של ימי שלישי ורביעי.

על שגיא כהן אפשר לומר בפשטות שהוא מחליף דעה כמו תנועת רכבים שבאים וממשיכם הלאה בצומת.

הקבוצה הבקיע? היא מקבלת מחמאות מוגזמות והשחקן ששם את הכדור ברשת הוא מדהים וגדול.

עברו 10 דקות ויש שיוויון. כל התיאורים והברכות של שער היתרון נמחקות ועוברות לקבוצה שהשוותה.

נשארנו עם אבי מלר. הפרשן הראוי היחיד בערוץ שקיים 700 שנה. מלר הוא רהוט, שוחה בחומר, מביא סיפורים מעניינים ובדיחות חביבות. הלוואי וכל הפרשנים בארץ היו ברמה שלו. אם הכדורגל פה היה מתנהל כמוהו אז בטוח שדברים היו נראים טוב יותר.

נראה שמה שחשוב בערוץ הספורט זה מה שנראה, כלומר עובר מסך. התוכן הוא משני, משני ביותר.

כשברוממה של הספורט יאבדו את שידורי הליגה הספרדית הם יאבדו את ערוץ, אבל אותי הם כבר איבדו מזמן. ככה זה שצוחקים עלייך בפנים והשיא שלך באותו יום בערוץ זה "חדשות הספורט".

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

כמות השידורים העצומה לה נחשפים חובבי הספורט בארצנו היא חסרת תקדים. ממגוון שידורי כדורגל בלתי פוסק ועד כניסתה לזירה של ליגת הפוטבול האמריקאית. ועם זאת, איכויות השידור, השדרנים והפרשנים, לא מצדיקות את הכמות. מה אתם בוחרים, מנת גורמה או תפריט בופה?

80 שקלים, זהו המחיר בעבור קבלת הערוצים בתשלום של ערוץ הספורט וחברת צ'רלטון. כמויות אינסופיות של שידורים, כמעט מכל מקום על רחבי הכדור, ועם זאת השקעה בשידור עצמו? באיכות השדרנים והפרשנים? זה לא חשוב כנראה, העיקר שיש מה להראות על המרקע.

רציתם? קיבלתם!

מה אין לנו על המרקע? צ'רלטון וערוץ הספורט הפכו את עולם הספורט לנגיש לצופה הישראלי באופן בל יתואר. ליגה גרמנית, ליגה אנגלית, ליגה איטלקית, ליגה ספרדית, צרפתית, ברזילאית, ארגנטינאית, רוסית, בלגית, לכלל הליגות האלו נחשף הצופה הישראלי, וזאת מבלי לצרף כמובן את ליגת העל, סלע קיומנו. כדורסל, אתלטיקה, טניס, מרוצים מכוניות ואופנועים, ומה לא?

זליגת התכנים מערוץ הספורט לצ'רלטון, לאחר שנים של בלעדיות בתחומי הטניס, האתלטיקה וכמובן הכדורגל, הובילו להיערכות מחדש על עיניו של הצרכן. והנה הבשורה החדשה, ליגת הפוטבול האמריקאית, מנת חלקם של היאנקים, גם היא תופיע ממש בקרוב על המרקע.

עד עתה קיבלנו מארצו של הדוד סם, רק את שידורי ליגת הכדורסל הטובה בעולם, ה-NBA, אך הבדלי השעות, לא מאפשרים לעונה הסדירה להיות רלוונטית בעבור הצופה, ורק מתח ספורטיבי של שלבי ההכרעה, יוצר רייטינג כלשהו.

שלא תבינו לא נכון, מגוון השידורים הוא דבר מבורך, לא צריך להתאמץ ולחפש פאב שמשדר עם צלחת לווין, או שידור אינטרנט שנתקע בכל דקה, אך עדיין, האם לא דיי בצמצום השידור והתמקדות באיכות?

אליכם אנשי העברת המסר

"המדיום הוא המסר", מושג שהגה מרשל מקלהולן, בשנות ה-60, והנה הביטוי המפורסם שלו, הוא זה שהביא לתודעתי את התובנה כי אין כאן כלל התמקדות בהעברת המסר. נכון, יהיו רבים שיחלקו עליי ויטענו כי מה זה משנה? אנחנו לא צריכים שדרנים ופרשנים, העיקר לראות תמונה ולפרש בעצמנו. אז על מה כל המהומה?

אני אטען אחרת, איכות השידור, צורת הגשתו, היא חלק ניכר מהמסר, והעברתו בצורה מרתקת וכזו שתמשוך את הצופה, בייחוד כאשר מדובר באירוע ספורט שהוא איננו מחובר אליו בדרגת הערצה מטורפת, קרי קבוצה אהודה, שמקרה זה, לא באמת חשובה לו איכות השידור, אלא התמונה.

צ'רלטון מלכתחילה בחרו בהעמסת תכנים, ואיני מצר על כך, כאשר גם טובי השדרנים והפרשנים נמצאים בכיסם, תרתי משמע, אפשר לדלג על אולפן מקדים, ולהראות את הנעשה על כר הדשא, הפרקט, משטח החמר או מסלול הריצה. ערוץ הספורט ניחן שנים בתכונה להפקה משובחת של קדם שידור, ובשילוב מוחות חריפים כמו אבי מלר, נדב יעקבי, שגיא כהן, יונתן כהן ועמיחי שפיגלר, אך כאן עיקר השאלה היא מה עושים באירועים הדלים שבכל זאת נשארו לערוץ לשדר. את הליגה הספרדית, האיטלקית כיסתם עם אותם מוחות תואמים. לגבי ליגת העל בכדורסל חלוקות הדעות, אם כי אין ספק לגבי פרשנים בדמותם של עפר שלח ואביב לביא, אך מה תעשו עם ליגת הפוטבול? לא עדיף לתת לערוץ אמריקאי כמו ESPN, שנקלט בארץ, את האופציה לשדר את המשחקים, לא להוציא כסף לקהל מאוד מצומצם (ראוי לציין שאני נמנה עליו לעיתים), ולהתמקד במתן פתרונות לתוכנית סיכום המחזור של ליגת העל בכדורגל, בכדי שתביא רייטינג דיו, או בשיפור איכויות השידור של הליגה הלאומית, והפיכתה לליגה מרעננת.

שלא יובן לא נכון, איני מבקר את התמקצעותם של ערוצי הספורט וגם לא את התחרות, דבר בריא ולגיטימי, אך אני נמנה על דור מבקשי האיכות.

הגיע הזמן לביקורת עצמית

אז הבנו שזה מצוין ליצור תחרות ולחשוף את הקהל למגוון ספורטיבי נדיר. ועם זאת, התמקדות בביקורת עצמית, בהקשבה לרחשי הצופים, תוביל לאיכויות שידור נוסף לכמויות.

די לי בשידורים המזוויעים של הערוץ הראשון, כשגם את אליפות העולם באתלטיקה, לא ידע לכסות בצורה איכותית, ונתן למגיש כבוי כאורי לוי לשדר מאורעות מרתקים בהתלהבות שגובלת באדישות. (אי אפשר לקחת גם מצוות הצילום הקוריאני את איכות הצילום המחרידה).

הצופים לא טועים. הביקורות על דני נוימן, יורם ארבל, אורי לוי ואחרים, הינן ביקורות בונות, שמגיעות במטרה לשפר את חוויות הצפייה. זה הזמן לשפר את האיכות, ולא רק להעמיס עלינו בכמות, ואם כבר להעמיס, אז הרבה מאיר איינשטיין.