תגית: סרייה א

אמבאייה ניאנג הרגיש את נחת זרועו של מריו בלוטלי באימון של מילאן בשבוע שעבר.

מריו בלוטלי חזר לסרייה א ומילאן ישר מרגישה את ההשפעה של החלוץ המשוגע. 3 שערים בשני משחקים, ועוד כמעט גול אדיר אדיר שנפסל.

לא ברור מה בדיוק קרה שם, אבל יתכן והכדור בדיוק יצא תנור רותח. זה ההסבר היחידי לטעות הענקית של מאורו גויקוצ'אה, שוער רומא, במשחק ההפסד המפתיע 2-4 לקליארי.

פול פוגבה, שחקנה של יובנטוס הוא כנראה הגניבה בגדולה של הקיץ האחרון. יובנטוס הביאו את הצרפתי בן ה – 19 ללא תמורה בקיץ האחרון, והתמורה שהוא מחזיר לגברת הזקנה שווה הרבה, הרבה מאוד.

ליובנטוס היה משחק נפלא אתמול נגד אודינזה המסוכנת כאשר היא רמסה אותה בתוצאה 0-4.

המהלך המשעשע אומנם קרה לפני מספר ימים, אבל הוא כל כך מצחיק, שהוא בהחלט שווה צפייה.

שחקן העבר של ווסטהאם האנגלית, אלסנדרו דיאמנטי, שמשחק היום בבולוניה מהסרייה א, סיפק את אחת הקרנות הגרועות בהיסטוריה של הכדורגל. לבטח אחת המצחיקות שבהן.

המהלך ה"יפה" קרה במשחק ליגה נגד קטאניה. צפו בקרן הגרועה:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

גמר ליגת האלופות, 2003. מילאן ויובנטוס נפגשות באולד-טראפורד לקרב כל-איטלקי על הגביע החשוב באירופה. קצב המשחק מהיר ביותר, אך עם זאת מצבי הבקעה רבים אין, ובאופן בלתי מפתיע, כשמדובר בשתי יריבות איטלקיות – התוצאה אחרי 120 דקות היא 0-0.

חלק מהשחקנים שהשתתפו באותו משחק לפני תשע שנים עדיין משחקים כדורגל. חלק קטן מהם אף נמצא עדיין בקדמת הבמה. לעומתם, רבים כבר הודיעו על פרישה ממשחק פעיל. שניים מהם, הלוא הם שני חלוצי החוד של מילאן, עשו זאת השבוע, בהפרש של מספר ימים.

הראשון, פליפו אינזאגי, הודיע על פרישה אחרי שתיים-עשרה עונות במדי מילאן, והצטרף לצוות המקצועי במחלקת הנוער של המועדון.
השני, עליו ארחיב את הדיבור, הוא האוקראיני הנפלא, אנדריי שבצ'נקו, שהודיע היום על פרישה ממשחק פעיל וכניסה (כן כן) לפוליטיקה.

שבה, קיצור של שמו, אך עבורנו גם סוג של משחק מילים עם מספר החולצה איתו היה מזוהה לאורך כל הקריירה (כנראה שהוא עצמו לא ממש התחבר למשחק המילים הזה. באוקראינית יש מילה אחרת למספר שבע), הוא אחד מגדולי הכדורגלנים האוקראינים אי פעם (ולבטח הגדול ביותר בימי אוקראינה העצמאית). מלך השערים של הנבחרת, ובנוסף – השחקן הצעיר וגם השחקן המבוגר ביותר שכבש שער במדים הלאומיים.
הצאר, כך הוא מכונה, הוביל את הנבחרת האוקראינית ביורו האחרון כקפטן, וכבש את שני השערים בניצחון 2-1 נגד שבדיה, זאת אחרי שרבים כבר הספידו אותו וטענו שאין לו יותר מה לתרום.
אולי שבה כבר לא היה בשיאו, אבל הוא הוכיח שלפעמים אין תחליף לניסיון, למיקום טוב ולחוכמת משחק, ומאלו היה לו בשפע.

ההישג הגדול ביותר של אנדריי שבצ'נקו במדי הנבחרת היה העפלה לרבע גמר גביע העולם ב-2006, אבל את הישגיו המשמעותיים באמת הוא רשם במדי הקבוצות בהן שיחק.
בחמש עונותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת של דינמו קייב, זכה שבצ'נקו בחמש אליפויות רצופות, והוסיף אחת במילאן. הוא מדורג רביעי ברשימת מבקיעי דינמו בכל הזמנים, ושני בזו של הרוסונרי. בעונתו הראשונה במילאן כבר היה מלך השערים של הסריה A, עם 24 כיבושים, מספר ששחזר עוד פעמיים במהלך שבע שנותיו באיטליה.

בניגוד לשותפו, אינזאגי, אנדריי שבצ'נקו היה חלוץ רב-גוני, וקשה מאוד היה לעצור אותו. טכניקה מצויינת, משחק ראש נהדר, בעיטה חזקה ומדוייקת גם מחוץ לרחבה ומהירות סוחפת, היו התכונות שאיפיינו את אחד מגדולי החלוצים של דורנו. מעל לכל, איפיינה אותו חוכמת משחק בלתי רגילה, שחיברה את כל התכונות הללו, שילבה אותן באופן מושלם, והפכה את שבצ'קנו לחלוץ בלתי צפוי שקורא הגנות, ושלהגנות קשה מאוד לקרוא אותו.

באותו גמר, ב-2003, שבצ'נקו הבקיע את שער השדה היחיד במשחק, שער שנפסל מסיבה לא מוצדקת, והשאיר את התוצאה על 0-0, עד לשלב בעיטות ההכרעה.
לבעיטה החמישית והאחרונה ניגש שבצ'נקו, שזכה להזדמנות לתקן את העוול שנעשה לו כ-100 דקות קודם לכן. יכולת לראות על הפנים שלו שהוא יבקיע.
שבצ'נקו סיים את הערב עם גביע אירופה לאלופות, הראשון והיחיד בקריירה העשירה שלו.

הכדורגל אומר היום תודה לחלוץ ענק.

השבוע שוב נפרדנו מחלוץ גדול. בזמנים שבהם רק הכסף הגדול מדבר ושחקנים נאמנים הם נחלת העבר, נשאר לנו רק לתלות תקווה שנראה כדורגל טוב ומהנה. כי את כל השאר כבר לאט לאט איבדנו

שחקן נוסף תולה את הנעליים. עוד שחקן גדול נפרד מאיתנו ומתחיל את קריירת האימון שלו. השלב הבא של כל אחד מכוכבי העבר בדרך להנחיל לדורות הבאים מה שעבד אצלם כל כך טוב. בתקווה שגם בדור העתיד יצליח להשריש את היכולות שהיו לו.

פיליפו אינזאגי האיטלקי הוא לא החלוץ שכולם רוצים להיות, הוא לא ניחן ביכולת טכנית אמיתית, כזו שתהפנט אותנו כמו מסי, הוא לא ניחן בפריצות אדירות עם בעיטת פצצה סטייל כריסטיאנו רונאלדו, והוא אפילו לא היה הנאמן שבשחקני הקבוצות, אבל פיפו בהחלט הביא איתו משהו אחר. המשהו הזה שאפשר להגיד שחסר היום לחלוצים, גם לגדולים שבהם. הגדולה של חלוץ בלי להיכנס לדקויות הוא פשוט להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. תשאלו אפילו את האווירון שלנו, על זה לבד הוא בנה קריירה שלמה.

פיפו אינזאגי היה המשהו האחר הזה שכולם תמיד חיפשו. היה אפשר לראות בכל גול שיבקיע את ריצת האמוק והטירוף, גם אם מדובר במשחק חסר חשיבות מול קבוצת תחתית בסריה A כאילו זכה בליגת האלופות (שוב). לדעתי זה היה הסוד שהשאיר את השחקן הזה ברמות הגבוהות ביותר, גם בגיל 38. נכון בשנים האחרונות לא ראינו יותר מדי מהחלוץ המזדקן, אבל גם כשעלה לשחק תמיד נתן את הכל והבקיע לא מעט שערים. חשובים יותר או פחות. תמיד היה אפשר לסמוך עליו, בלי קשר לסוג המשחק וחשיבותו.

פיפו מסיים את הקריירה בתור הכובש השני בליגת האלופות עם 70 שערים. סך הכל שבעה פחות מכובש אגדי אחר, ראול הספרדי. אינזאגי מסיים את קריירת המשחק שלו עם 313 שערים בכל המסגרות. התקופה הטובה ביותר בקריירה של סופר פיפו הייתה כאשר הצטרף למילאן והיה שותף ללא פחות מ 8 זכיות שונות כאשר באוסף האישי היו לו: 2 סקודטו (אליפות), גביע איטלקי אחד, 2 סופר-קאפ אירופי, אליפות העולם לקבוצות ופעמיים זכייה בליגת האלופות.

לסיכום, פיפו לא היה השחקן הכי נאמן (עבר מיובה למילאן), אבל הצליח לסגור 11 שנים ברוסונרי, הוא לא היה החלוץ שכולם אהבו לראות, אבל תמיד ידע לכבוש כשצריך, הוא לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל תמך בקבוצה גם בזמנים קשים ובעצם היום כבר אין חלוצים כאלו, במיוחד כשלאט לאט ההתמקדות בכסף מורידה את ההתעניינות בכמה חלוץ נותן, אלא בכמה חלוצים יש לך. אולי עד שהפייר-פלי של פיפ"א יכנס לתוקף. אז כבר נראה עולם כדורגל אחר.

השחקן מקבוצת הזברה מפציץ בלי הכרה, אלמלא גילו המבוגר כנראה שהיינו רואים את כל גדולות אירופה לוטשות עיניים לכיוונו ורבות על המציאה.

אנטוניו די נטאלה הוא לא שם זניח בספורט האיטלקי, הוא אחד החלוצים הכי טובים באיטליה כבר מספר שנים, אך למרות הכל, לא בטוח שהרבה מועדונים מחוץ לארץ המגף יסכימו עימי בנושא. לא סתם הוא נשאר בקבוצה הקטנה והמיוחדת מאודינה כל כך הרבה שנים.

אנטוניו די נטאלה החל את הקריירה שלו בקבוצת הנוער של אמפולי, ובשנת 1999 חזרה לקבוצת האם שלו לאחר מספר שנים בהן נדד בהשאלות לקבוצות קטנות על מנת לזכות בדקות משחק שישפרו אותו. כשחזר לאמפולי גילה יכולת טובה כשעזר לה להשאר עוד כמה עונות בסריה א' האיטלקית. יכולת זו אפילו עזרה לשחקן המחונן לקבל זימון לסגל נבחרת איטליה. בחלוף השנים, למרות יכולתו הטובה של החלוץ החלה אמפולי לשקוע וב-2003 נשרה הקבוצה לליגה השנייה באיטליה. באותו הקיץ נאלצה אמפולי למכור חלק משחקניה ודי נטאלה ארז את חפציו ועבר לאודינזה, מעבר שעם הזמן מסתבר שעשה לו רק טוב.

עונת 2004/2005 הייתה הבכורה שלו באודינזה שם חבר לשתי שמות "מפוצצים" גם כן, החלוצים דויד דה מיקלה ו-ויצ'נזו יאקווינטה. הטריו הנהדר והכובש הזה עזר לאודינזה כבר באותה העונה לסיים במקום הרביעי שמוביל למוקדמות ליגת האלופות.  באותה עונה הספיק די נטאלה לכבוש 7 שערים ב-33 הופעות. כמדי שנה המשיך די נטאלה להפציץ רשתות ולהגדיל את כמות שעריו מול כל קבוצות הסריה א', כאשר את עונה 2007/2008 סיים עם כמות מכובדת של 17 שערים. בסוף עונת 2007 החל הטריו להתפרק כשיאקווינטה החליט לעשות את המעבר מהזברות של אודינזה אל "הגברת הזקנה" ביובנטוס עבור 11 מיליון יורו. דויד דה מיקלה כבר החל להיות קול ענות חלושה וכמות שעריו ירדה, כנראה בגלל גילו המתבגר.

עזיבתם של החלוצים שחלקו את חוד הקבוצה עזבו השאירו את אנטוניו די נטאלה בודד באור הזרקורים, והחלוץ אהב כל רגע. די נטאלה הוא נכון להיום החלוץ הטוב ביותר של אודינזה, ואולי החלוץ הטוב ביותר  בליגה האיטלקית בצוותא עם זלאטן איברהימוביץ', כאשר העונה הספיק לכבוש 18 שערים, אותו מספר שערים כמו החלוץ השבדי.

אודינזה היא קבוצה אשר נהנית מצוות סקאוטינג טוב, אחרת איך אפשר להסביר את הסגל היפה של אודינזה שכל עונה משלים עוד חלק בפאזל למרות עזיבתם של שחקנים גדולים מדי שנה? השנה אנו עדים לכיכובם של השוער – סמיר אנדונוביץ' שנותן שלוש עונות נהדרות בשער. בקישור נהנים משיתוף פעולה יפה מיקלה פצ'יינצ'ה, נלסון פרננדז ומאוריצ'יו איסלה (שחצי אירופה רוצה אותו בשורותיה) ובחוד מככב לצידו של די נטאלה החלוץ אנטוניו פלורו פלורס.

למען האמת, מה שמדהים היא הקבוצה עצמה שממשיכה להידבק לחבורת הצמרת הלוהטת ואפילו להיאבק מדי שנה על מקומות 3-4 שיביאו אותה אל מוקדמות ליגת האלופות, ולכן כוכביה מבוקשים מדי שנה בקבוצות רבות ברחבי אירופה. במרוצת השנים, כוכבים רבים החלו את דרכם המפוארת במדיה של הזברה מצפון איטליה.

אלה חלק מהשמות אשר כיכבו באודינזה:

מורגן דה סנצ'יס (שוער נאפולי כיום), צמד הבלמים הארגנטינאים – באלבו את סנסיני, המגן הפולני מארק יאנקולובסקי (כיום במילאן), הקשרים – מרטין יורגנסן הדני, סאלי מונטרי הגנאי (כיום במילאן), דוויד פיזארו הצ'יליאני (כיום בצ'לסי), כמובן שגם השנה ראינו עוד שני כוכבים גדולים שעזבו את הקבוצה ומככבים כיום, החלוץ חרמן דניס אשר מפציץ כיום במדי אטאלנטה ועבדול סיסוקו הבלם הצרפתי המשחק היום בשורות ברסט (יחד עם עדן בן בסט). הכוכב הכי גדול כיום הוא אנטוניו די נטאלה שפעמים רבות מכריע משחקים לבדו. למרות הכל, החלוץ נשאר נאמן למערכת אשר נתנה לו בית חם כל השנים הללו.

מעניין היה לדעת מה היה קורה אילולא די נטאלה המצוין היה צעיר ב-5-6 שנים לפחות, לאן פניו היו מיועדות…?

אחרי 5 אליפויות רצופות, וסגנות בעונה שעברה משהו בהחלט עובר על אינטר. משהו לא טוב, משהו שחור. מה קורה העונה בנראזורי שמביא אותם לכישלון כה גדול? התרגלנו לראות את הצבע שלהם בכותרות, התרגלנו לשמות הנוצצים שהקבוצה הזו מביאה כל שבוע למגרשים, התרגלנו לראות אותם מניפים צלחת אליפות. אבל מה קורה השנה באינטר?

למה המפלה כל כך קשה וכואבת? האם העזיבה של מוריניו השאירה בור כל כך גדול במועדון ענק שכזה?

על העבר של אינטר אין צורך לספר, לא על 18 צלחות האליפות, על 7 הגביעים האיטלקיים ו-9 התארים האירופאים. כמו כל שנה חשבנו שגם השנה נראה את אינטר במרכז הבמה האירופאית ולבטח האיטלקית, אבל משהו קרה שם, משהו שאף אחד מאיתנו לא מבין איך.

הכל מתחיל מהעזיבה של ה"מיוחד" את סן סירו בצבעו הכחול. המהפכות שידעה הקבוצה מאז פשוט לא נגמרות. גם בצוות השחקנים וכמובן בצוות הניהולי. מאז שמוריניו עזב את אינטר התחלפו שם לא פחות מ 4 מאמנים בשנה וחצי. השמות שישבו על הספסל יכלו לאמן כל קבוצה ברחבי אירופה וכל אחד קליבר בפני עצמו.

הראשון היה רפא בניטס (אלוף אירופה עם ליברפול) שחשב שיוכל לקחת את המושכות בידיו ולהביא את ה"אני מאמין" שלו. בניטס לא החזיק מעמד יותר מדי זמן. ההתחלה הייתה מבטיחה, בניטס הצליח להביא זכיה יפה של הסופרקאפ האיטלקי לארון העמוס ואפילו הניף את גביע אליפות העולם למועדונים, אבל שם זה נגמר. חצי שנה שוררת בקבוצה המבולגנת הספיקה לספרדי והוא החליט להשתחרר מחוזהו ולחפש מקום אחר.

אחריו הגיע לאונרדו הברזילאי. אף אחד לא האמין שדווקא השחקן שכל כך מזוהה עם מילאן (ואפילו אימן אותה עונה לפני כן) יחצה את הקווים ויישב על הספסל בצד השני של העיר, אבל הכסף הגדול הביא אותו גם לשם. אחרי חצי עונה שבה הצליח לסיים עם אינטר כסגנית הסריה A למילאן וזכה בגביע האיטלקי החליט גם הברזילאי לברוח מסן סירו.

אינטר פתחה את עונת 2011/2012 עם זעזוע רציני בסגל. שוב הכסף שיחק תפקיד לא קטן בהחלטות. בתחילת העונה מונה לתפקיד המנג'ר ג'אן פיירו גאספריני האיטלקי שהגיע מגנואה. לי אישית ולבטח לאוהדי אינטר החתמתו הייתה מעשה תמוהה מצידו של יו"ר המועדון מוראטי. כנראה אחרי שבזבז מיליונים על מאמנים בעלי שם עולמי, שלא הביאו את האליפות חשב אולי ששם קטן יוכל להביא לו נחת (סטייל אלגרי במילאן). אך המפלה הייתה מהירה וכואבת יותר ממה שחשב.

הכוכב הגדול סמואל אטו עזב לטובת הליגה הרוסית בתמורה ל-27 מיליון יורו, ווסלי סניידר לא מצליח להיגמל מפציעות חוזרות ונשנות. הרכש היה לא מועט, אבל כנראה גם לא מספיק. לחוד ההתקפה הצטרפו: מאורו סראטה מלאציו ודייגו פורלאן מאתלטיקו מדריד. לקישור הצטרפו: אנדראה פולי וריקי אלבארז (שהיה אמור להיות הכוכב הגדול). אבל פה זה נגמר. השמות אכן שמות מכובדים, אבל אי אפשר לצפות משחקנים סבירים וחלקם גם לא מוכרים שיסחפו מועדון בעל שם עולמי תוך כמה חודשים. לאחר המפלה האדירה שספגה אינטר עם גאספריני הוחלט להנחית שם מוכר וידוע במועדון שיעשה סדר.

הבא בתור היה לא אחר מאשר קלאודיו ראניירי. שם גדול ללא ספק, אבל לוזר גדול גם כן. המנג'ר שלא זכה בתואר כבר כמעט עשור הונחת אולי רק כדי למלא חורים ולנסות לבנות את הביטחון שאבד במשך שנה וחצי, אבל אולי מסותם חורים הוא יהפוך להיות שם מכובד באסקולה האיטלקית?

קלאודיו ראיינרי הצליח להשתלט על הספינה הטובעת ולייצב את השורות. הקבוצה התחילה להשלים משחקים חסרים ולאט לאט לטפס במעלה הטבלה. השיא היה עד לפני כ-5 מחזורים. כאשר אינטר החלה לדגדג את הצמרת, כולם חשבו שהנה הם חוזרים, הנראזורי יכנסו למירוץ מחדש. אך כנראה שחלומות לחוד וציפיות לחוד. השחקנים של ראניירי (ואולי גם הוא עצמו) לא עמדו בלחץ והקבוצה החלה במטר הפסדים שסגרו לה סופית את חלום האליפות.

אחרי שאיבדה את הגביע האיטלקי בהפסד ללאציו בחצי גמר, איבדה כנראה גם את הליגה ברצף של 3 הפסדים קשים. 9 נקודות שבאינטר לא חשבו שיאבדו. הפסדים ללצ'ה, נובארה ועכשיו גם לבולוניה כולן מתחתית הליגה הביאו מכות כבדות לקבוצה.

אחרי הכל, כנראה שקלאודיו ראניירי יישאר לפחות עד סוף העונה, מישהו מוכן להמר שהוא יישאר שם גם בעונה הבאה?

כבר שנתיים שמילאן רצה חזק בצמרת הסרייה A. השינוי הגדול שהגיע בעמדת המאמן כנראה מגלה לנו את מילאן החדשה.

בשנתיים האחרונות מילאן חוזרת למרכז הבמה האיטלקית לאחר מספר שנים לא קטנות בצילה של היריבה השנואה מהצד הכחול – אינטר. נראה שמקומו של אלגרי שמור לעוד כמה שנים טובות בעקבות ההצלחה. האם החיבור של המאמן הנכון בזמן הנכון הוא זה שמביא למילאנזים את סוד ההצלחה? או שמא בעצם הכל מונח על הכוכב העליון של הקבוצה – השבדי זלאטן איברהימוביץ'?

אחרי 4 שנים בצילו הנוראי של היער הכחול החליטו האדומים לצאת למלחמה ולהחזיר את ההגמוניה לעיר. אלופת אירופה 7 פעמים הרגישה שהיא מאבדת מכוחה והשפעתה על הליגה, והחליטה לעשות הכל על מנת לחזור לצד השולט והחזק בעיר ובעיקר בליגה כולה. בזמן שרוב הכתבות והסיפורים בכל עיתוני אירופה מהללים את ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד ואפילו פורטו, החליטו במילאן לעשות מעשה. לא עוד להיות עוד אחת מקבוצות הליגה ללא סיכויי אליפות.

לצורך משימת בניית והצערת הקבוצה מחדש סימן הנשיא סילביו ברלוסקוני את מסימיליאנו אלגרי בתור המאמן הבא של הרוסונורי. ההחתמה של אלגרי במועדון הרימה גבה בכמה מקומות שלא הבינו איך מגיע מאמן אלמוני שכזה לקדמת הבמה מבלי שהגיע להישגים בכדורגל האיטלקי. אך הפעם נראה שברלוסקוני פגע במטרה. אלגרי הלך בקו שהוא מאמין בו, דבקות במטרה עם עבודה קשה, טקטיקה שלא מביישת את הגדולות ביבשת, ובשנה אחת הצליח להחזיר את ההגמוניה האדומה-שחורה וכמובן את כתר האליפות האבוד.

אלגרי גם הצליח היכן שהרבה טעו בשנים האחרונות. ייצב את הסירה, תמרן בין הזקנים של הקבוצה לבין הצעירים והצעיד אותם בבטחה. הרכש אולי הכי חשוב של הקבוצה הוא השבדי זלאטן איברהימוביץ' שלא הצליח להתאקלם במדי אלופת אירופה – ברצלונה, עשה את המעבר המיוחל מבחינתו וחזר לכדורגל האיטלקי אותו הוא כל כך מכיר וגם אוהב. זלאטן אמנם שיחק באינטר, אבל כידוע לכולנו לשחקן השבדי החסון אין יותר מדי סנטימנטים או ערכים כשזה מגיע לכדורגל. כיום השבדי הוא למעשה המנהיג הבלתי מעורער של מילאן על המגרש. הוא שולט בקצב המשחק ומנווט אותו בהתקפה. אין ספק שהוא שחקן חשוב וכוח אימתני שעוזר למילאן להשיג את המטרות החדשות שלה.

בנוסף לזלאטן, ראינו עוד שמות חדשים שלאט לאט השתלבו בקבוצה ובהרכב: המגן השמאלי הנהדר שהגיע ממארסיי – טיה טיאוו, הבלם פיליפ מקסס שהגיע מרומא, אלברטו אקווילני שמושאל מליברפול, קווין עימנואלסון הקשר העולה בכוח ההולנדי שהגיע מאייאקס, קווין-פרינס בואטנג הגנאי המפציץ, וכמובן אנטוניו קאסנו הבעייתי מסמפדוריה. כמובן שלא נשכח את היהלום שבכתר – פאטו הברזילאי.

הדבר היחידי שהפתיע עד כה בהתנהלות של הקבוצה עד כה, היא הסכמתה למכור את אחד הכוכבים, והכוח הכי רציני בהתקפה (פאטו), לטובת קארליטו טבס שאמור היה להגיע ממנצ'סטר סיטי. למזלה הרב של הקבוצה, פאטו עצמו לא הסכים לעבור (לפ.ס.ז') ובכך מנע ממילאן צרה גדולה מאוד. טבס עמוס כשרון אך במקביל, גם עמוס בעיות שלא נגמרות. החלפה של שני השחקנים אחד בשני הייתה הורסת את כל מה שאלגרי ניסה לבנות בשנה וחצי האחרונות.

העונה, כמו בעונה שעברה, מילאן חזק במרוץ האליפות. איתה רצה אחת היריבות הכי גדולות ושנואות שלה – יובנטוס, שכמותה גם היא מנסה לחזור לקדמת הכדורגל האיטלקי והאירופי לאחר מספר שנים בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי. כאשר מאחוריהן אפשר למצוא את אודינזה (הפתעה הפלאה כבר מספר עונות), לאציו (שחוזרת לצמרת) ואינטר שמתגנבת מאחור (לאחר פתיחה קטסטרופלית לעונה).

ההימור שלי לעונה הזו: מילאן תיקח אליפות גם השנה. אומנם היכולת כרגע לא בשמיים ולא עקבית יתר על המידה, אבל כרגע היא נראית הכי חזקה ומתאימה לזכייה נוספת. יובנטוס, אינטר ואודינזה יאלצו להסתפק במקום שיוביל לליגת האלופות בעונה הבאה.