תגית: ספורט

את מסי, טבז, ניימאר, אלכסיס סאנצ'ס ופלקאו כולם מכירים, אבל האם מישהו שמע על סלומון רונדון? השם יוהאנדרי אורוסקו אומר לכם משהו? את קרלוס מוניוז כבר ראיתם מבקיע? ומה עם בראיין רואיז?מבט על השמות החדשים שיכנסו לתודעה שלכם בטורניר הקופה אמריקה

כל טורניר גדול טומן בחובו הפתעות, שחקנים ששמם לא צוין מראש, ודווקא התעלות ברגעי האמת מובילה אותם לגדולות. אז את אלו שבאים עם מטען של ציפיות כולכם מכירים, אבל הנה שמות פוטנציאלים שיכנסו לכם לתודעה.

יוהאנדרי אורוסקו
הסנסציה החדשה של הכדורגל בוונצואלה. הקשר נמוך הקומה שנרכש לאחרונה על ידי וולפסבורג הגרמנית ויעבור אליה בתום הטורניר. אורוסקו נמוך הקומה, בעל שליטה אבסולוטית בכדור ודריבליסט בחסד. להבקיע ולבשל הוא יודע, והתקווה של ראשי הקבוצה הגרמנית החדשה שלו היא שבתום העונה הבאה ישאלו: דייגו מי?

סלומון רונדון
עוד אחד מדור הכוכבים שנבנה דווקא במולדת של הוגו צ'אבס. רונדון, בן ה-21, הבקיע 14 שערים במדי מלאגה המתעשרת בעונת אשתקד, ועשוי להוביל את ונצואלה לטורניר רווי שערים. הוא בנוי מצוין, חזק ובעל חוש הבקעה משובח, ובמועדון הספרדי שמחים להחזיק באחד מחלוצי העתיד ומבלי להשקיע סכומי כסף כפי שעשו שם לאחרונה.

קרלוס מוניוז
החלוץ בן ה-22, בן גילו של אלכסיס סאנצ'ס, עשוי להיות התחליף של הומברטו סואזו בחוד הנבחרת הצ'ילאנית. הפציץ במדי וונדררס הצ'יליאנית בעונות האחרונות, וזומן לסגל הבוגר. טורניר טוב שלו ישלח אותו מעבר למחוזות סנטיאגו, ועם נבחרת חזקה כמו צ'ילה זהו בהחלט תסריט ריאלי.

הרנאן פרז
פרגוואי סובלת מירידה במעמדה כסגנית של ברזיל וארגנטינה. קשרה של ויאריאל שנרכש מהמועדון המקומי ליברטאד, צריך להתחיל ולממש את הפוטנציאל שהוביל את ה"צוללת הצהובה" לרכוש אותו. אם לא הבמה הזו, במדיה של נבחרת בנסיגה, אז מתי כן?

אדסון מונטאניו
החלוץ בן ה-20 הוא חברו של שלומי ארבייטמן לחוד של גנט הבלגית. דווקא לצד פליפה קאייסדו שאולי החל לממש את הפוטנציאל שלו, זוהי ההזדמנות של מונטאניו הצעיר להיכנס לתודעה של העם האקוודורי, ולנבחרת שלא עתירה בכישרון.

מייקל ארויו
הקשר בן ה-24 של נבחרת אקוודור, מגיע מסן לואיס המקסיקנית ואמור לצד כריסטיאן נובואה, חברו של ביברס נאתכו בקאזאן, לספק את אותם הכדורים לקאייסדו ומונטאניו בחוד של ה"טריקולור". ארויו יודע גם להבקיע כשצריך וכבר הבקיע פעמיים במדי הנבחרת, ולמרות שהושעה מכדורגל עקב שימוש בסמים בעברו, ארויו הוא אחת התקוות של אקוודור להצלחה.

ראול רוידיאז
עוד נבחרת שלא ממש מבריקה לאחרונה היא פרו. ראול רוידיאז הצעיר ייהנה דווקא מפציעותיהם של הכוכבים פיסארו ופארפאן ומלאכת הבקעת השערים מוטלת על כתפיו של החלוץ המוכשר בן ה-20. הוא נחשב חלוץ מוכשר שסומן כבר בגילאים צעירים כמבטיח, וכעת ניתנת לו הבמה להתחיל להוכיח.

אנדרה קארייו
קארייו הוא האיש שמיועד לתפוס את המקום של ג'פרסון פארפאן שנפצע במסגרת משחקי ההכנה. הקשר המחונן של אליאנסה לימה יעבור אחרי הטורניר לספורטינג ליסבון שמצאה תחליף פרואני לערן זהבי שהעדיף את ארץ המגף. גם לקארייו כמו לרוידיאז ישנה כעת הזדמנות לפרוץ, אבל קארייו הוא כשרון מלוטש הרבה יותר, ולא בכדי שילמה עליו ספורטינג 1.5 מיליון יורו.

תומאס רינקון
הקשר בן ה-23 של המבורג מגיע לאחר ניסיון לא מועט בבונדסליגה. הוא אמור להניע את אמצע השדה של ונצואלה המתחזקת ואולי ביחד עם ארוסקו ורונדון להפתיע את כלל היבשת כנגד התחזיות. רינקון אנרגטי ונמרץ, ולמרות גילו הוא מנהיג הקישור לצד חואן אראנגו הוותיק.

בראיין רואיז
החלוץ המצוין של נבחרת קוסטה ריקה הוא שם מוכר לחובבי הליגה ההולנדית והבלגית. מדובר בסקורר בחסד שהבקיע צרורות במדי גנט הבלגית וזכה באליפות יחד עם טוונטה ומקלארן, ושמו נקשר למועדוני צמרת באירופה. טורניר טוב שלו במדי הנבחרת האורחת באליפות יוביל אותו להגשמת החלום.

זהו, יריית הפתיחה מתקרבת, עוד יומיים תגעש היבשת הלטינית. לצדם של השמות הנוצצים והמוכרים, יהוו השמות הללו ניצוצות לטיניים. תבלו

לטור לא רק הוגו צ'אבס
לטור צ'ילי – רוטב חמוץ? מתוק!
לטור קפה קולומביאני
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

 

 

אחרי שנים של נסיגה גדולה במעמד הכדורגל הקולומביאני מגוון חדש של שחקנים מרחבי אירופה מחזירים את התקווה לעם הקולומביאני לקראת הקופה אמריקה. נבחרת "מגדלי הקפה" עשויה להיות הפתעה נעימה בטורניר

בדצמבר 1996 דורגה נבחרת קולומביה במקום הרביעי בדירוג פיפ"א העולמי. נכון, הדירוג עצמו נוטה להתייחס לתוצאות משחקי אימון, ושאר זוטות בכדי לקדם נבחרות, אך נגיעה בפסגת הדירוג היא כבר לא עניין של מה בכך.

הדור הגדול של ואלדרמה, היגיטה, אספרייה וחבריהם, הוא שהוליך את הכדורגל הקולומביאני לימי הזוהר שלו. כשהם דעכו, בסוף שנות ה-90, דעך הכדורגל הקולומביאני כולו. מאז המונדיאל בצרפת ב-1998, לא חוו הקולומביאנים הצלחות רבות במסגרת הבינלאומית, אך עתה עם דור חדש ומוכשר, ויחד עם המאמן מאותה תקופה מוצלחת, הרנן דריו גומס, אשר נקרא מחדש לדגל, מקווים חברי הנבחרת להעניק הנאה לעם הקולומביאני.

הילד, המשוגע ושאר החבורה

כולם וודאי זוכרים את רעמת השיער המפורסמת של קרלוס ואלדרמה. "הילד", היה קשר מחונן, אם כי קנה את עולמו בעיקר במדי הנבחרת הקולומביאנית, ולאו דווקא בקבוצות פאר ברחבי אירופה, זאת למרות ששיחק בצרפת וספרד.

ואלדרמה היה המנהיג באותה נבחרת קולומביאנית רוויות כוכבים, לצידו שיחקו, רנה היגיטה, ה"משוגע", שהיה שוער שזכור יותר כשחקן שדה, כזה שמחד, הרבה לטייל מחוץ לרחבת ה-16, לאבד כדורים ולספוג שערים מגוחכים (רוז'ה מילה הקמרוני במונדיאל 1990), ומאידך גם לעצור כדורים בסגנון ייחודי רק לו.

עוד היו שם, פאוסטינו אספרייה, שכיכב בפארמה וניוקאסל, והיה וירטואוז בלתי נשכח, אדולפו ולנסיה, ששיחק באתלטיקו מדריד ובאיירן מינכן, פרדי רינקון שעבר בנאפולי וריאל מדריד, אוסקר קורדובה השוער האגדי בבוקה ג'וניורס, וגם אנדרס אסקובר המנוח, שנרצח לאחר שער עצמי בגביע העולמי ב-1994, במשחק נגד המארחת ארה"ב, שנגמר בהפסד 2-1, כל אלו היו חברים בנבחרת מוכשרת שהביאה את הקולומביאנים להישגים.

גם לקהל הישראלי הדור הקולומביאני הזה זכור היטב. אותה התמודדות כפולה ב-1989, שהובילה את הקולומביאנים לגביע העולמי באיטליה, והשאירה את התקוות שלנו עמוק באדמה. הארגנטינאים גם הם ודאי זוכרים או מעדיפים לשכוח את התבוסה המשפילה 5-0 על אדמת בואנוס איירס, ב-1993.

באמתחתם של הקולומביאנים ארבע הופעות בגביע העולמי, וגם זכייה בטורניר הקופה אמריקה בשנת 2001, כאשר הייתה למדינה המארחת.
אותו הטורניר סיים למעשה את עידן ההצלחות, ומאז נתלו הקולומביאנים על הבלחות דוגמת איבן קורדובה מאינטר, ומאריו יפס, כיום קפטן הנבחרת, ושחקנה של מילאן, אך לא הרבה מעבר.

בהשראת הנמר

הטורניר הנוכחי של הקולומביאנים, בנוסף לחזרתו של המאמן הוותיק יהיה תלוי הרבה גם ביכולתו של הכוכב, רדאמל פלקאו גרסיה, שחקנה של פורטו, ואחד השמות היותר מבוקשים באירופה כיום. המפציץ הקולומביאני מגיע עם מטען רב של ציפיות, אך עם רקורד מוכח של הבקעות העונה.

דווקא בנבחרת מאזנו לא מרשים יתר על המידה והוא כבש רק שבעה שערים ב-28 הופעות, אך פלקאו יודע שטורניר טוב יסדר לו חוזה באחת מהגדולות של אירופה, וזה לא שלפורטו אין במה להתגאות.

בנוסף לפלקאו הנוסק, חווה הכדורגל הקולומביאני דור מוכשר ביותר. פרדי גוארין, חברו של פלקאו בפורטו, מגיע על תקן המנוע במרכז הקישור. גוארין סומן ככישרון כבר באנביגאדו הקטנה, ומאז צבר ניסיון בבוקה ג'וניורס וסט. אטיין הצרפתית, עד שנחת בפורטו והגיע למעמד של כוכב.

מאריו יפס, מביא עימו המון ניסיון להגנה, כשלצידו כוכבה של אודינזה, כריסטיאן ספאטה, שמבוקש על ידי ליברפול ובאיירן מינכן. גם חואן סוניגה מנאפולי ולואיס פראה מאתלטיקו מדריד הם עתירי ניסיון באירופה.

הוגו רודאייגה, צבר מניות במדי וויגאן בפרמייר ליג, ואדריאן ראמוס, הוא אחד הכוכבים של הרטה ברלין שחזרה לבונדסליגה, ויחד עם פלקאו מדובר בשלישית חלוצים מעולה שיכולה לסכן כל הגנה בעולם.

הקולומביאנים יפגשו בבית א' של הטורניר את ארגנטינה המארחת, אך מלבד התמודדות קשה עם המארחים הפייבוריטים, הם צפויים להתגבר על מכשולים בדמות קוסטה ריקה ובוליביה.

הכישרון של הדור הנוכחי, הניסיון של הרנן דריו גומס, והרצון לשחזר את ימי העבר עשויים להביא את הקולומביאנים לככב במהדורות החדשות והעיתונים, לא רק בעקבות קרטלי הסמים ברחובות מדיין, בוגוטה וקאלי, וגם לא בגלל ניחוחות הקפה הקולומביאני.

לטור לא רק הוגו צ'אבס
לטור צ'ילי – רוטב חמוץ? מתוק!
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

שוויץ ידועה בהימנעות הפוליטית שלה. לצד רמת החיים המאוד גבוהה של תושביה, מהגרים רבים מוצאים עצמם לפתע כאזרחים שוויצרים. המרוויחה הגדולה מכך היא נבחרת הכדורגל הצעירה של שוויץ שמובלת בידי בני מהגרים לפסגות חדשות, וגם העתיד מלא זוהר

היכולת של ספרד באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 שנערכת עתה בדנמרק לא מפתיעה, הרי מדובר במעצמה שממנה מגיעה אלופת העולם הבוגרת, והכישרונות בה לא מפסיקים לצמוח. שוויץ שתפגוש את הספרדים בגמר שיערך בשבת, היא בהחלט הראויה ביותר להופיע במעמד זה, לאחר שהרשימה לאורך כל הטורניר.
היכולת של השוויצרים עם מבט עמוק יותר על כלל הגילאים, מוכיחה כי היא לא עניין חולף, לפעמים להיות נייטרלי זה משתלם.

מקוסובו ואלבניה אנו באים
את המגמה האלבנית בשוויץ החלו שחקנים מוכרים יותר. ואלון ברהאמי, ששיחק אצל אברם גרנט בווסטהאם, וכיום נמצא בפיורנטינה, כמו גם בלרים דז'מאלי מפארמה, יצרו לילידי האזור מקום לפרוץ קדימה.

שני הלהיטים של שוויץ באליפות הזו הם בני משפחות מהגרות מאלבניה. האחד יותר נכון מקוסובו עם שורשים אלבניים, השני אלבני לגמרי.
חרדאן שקירי, בהחלט לא שם שוויצרי טיפוסי, אך כזה שכנראה יהיה שגור בתודעה שלנו בשנים הקרובות. הילד הצנום בן ה-20, הספיק להרשים במדי הנבחרת הבוגרת של אוטמאר היצפלד וגם להרשית במדיה נגד אנגליה בהפסד 3-1.

הקשר החמקמק של באזל, כבש אמנם רק שער אחד עד כה בטורניר הנוכחי, אבל אמור למצוא עצמו במקום הרבה יותר גדול מיד אחריו. שמו מתרוצץ בפנקסי הסקאוטרים ללא הרף, ובאזל תעשה עליו כמה מיליונים, כאשר המבורג הגרמנית דולקת אחריו ומובילה במרדף.

גם מלך השערים של השוויצרים בטורניר, אדמיר מחמדי, שמגיע מפ.צ ציריך, הוא אלבני במקור. מחמדי גם הוא בן 20 ולבש אף הוא את המדים של הנבחרת הבוגרת. החוש שלו לשערים יוביל אותו בקרוב מאוד מעבר לנופים השוויצרים. חבריהם לנבחרת אדריאן נקיצ'י גם הוא מציריך, וסקלזן גאשי מבליזונה הם ילדי האזור, כמו גם חלוצה של שאלקה, מאריו גאברנוביץ'.

כמוהם הנציגים היותר צעירים שלקחו את שוויץ עד לזכייה בגביע העולמי לנבחרות עד גיל 17, בטורניר שנערך בניגריה לפני שנתיים, ועשויים להיות עוד יותר מרשימים מהדור הנוכחי. פאג'טים קאסאמי, החלוץ האימתני בן ה-19 של פאלרמו האיטלקית שנולד בכלל במקדוניה, והאריס ספרוביץ', ממוצא בוסני, שכבר מככב בפיורנטינה. בעוד גרניט שארה, האלבני במקור, נמצא בסגל הבוגר של היצפלד כבר בגיל 18, ומסומן כהבטחה גדולה מאוד.

הסמיכות לגבול עם אלבניה ומלחמת האזרחים בקוסובו נתנה אותותיה כאשר רבים מאזרחי קוסובו המופגזת, אלבניה ובוסניה השכנות, בחרו לברוח עם משפחתם ולהשתקע בנפלאותיה של שוויץ.

מארצות תבל הגענו
מבט נרחב על סגלי הנבחרות השוויצריות, מביא עימו את הבשורה כי לא רק הבורחים מהקרבות עקובי הדם באיזור קוסובו הם שבנו לשוויץ עתיד ורוד בכדורגל. האחים יאקין, היו לסנוניות הראשונות, כאשר בחרו בשוויץ לנבחרתם, למרות מקורות טורקיים.

בנבחרת הנוכחית של היצפלד מככבים דווקא אלו שהם לא ילידי ברן, ציריך, או סט. גאלן. יוהאן דג'ורו, הבלם המצוין מארסנל, הוא ילד חוף השנהב, בעוד גלסון פרננדס, עם עבר בסיטי ממנצ'סטר, מגיע מקייפ ורדה הצנועה. הכוכבים ארן דרדיוק, הסקורר של לברקוזן, ומעל כולם הקשר הנפלא, גוקהאן אינלר, מאודינזה האיטלקית, היו המשך למגמה הטורקית ולמה שמתחולל עתה בנבחרות השוויצריות על כלל הגילאים.

החלוץ אינוסנט אמאגארה, יליד ניגריה וחבר בנבחרת המצליחה של פיירלואיג'י תאמי, היה לחילוף האחרון של היצפלד בתיקו 2-2 על אדמת אנגליה בתחילת יוני הנוכחי. חלוצה של גראסהופרס, אמור להיות אחד המחליפים הפוטנציאלים של אלכס פריי הדועך.

חלוץ נוסף שכבר הטביע חותם בזירה הבינלאומית הוא נסים בן חליפה, בעל שורשים טוניסאים, שחובר לאלמוג כהן במדיה של נירנברג בגרמניה. הוא הוליך את נבחרת הנערים השוויצרית לאותה זכייה באליפות העולם בניגריה. בן חליפה אמור להיות כוכב ברמה עולמית, והבמה בבונדסליגה תקנה יסודות טובים יותר לחלוץ בן ה-19.

ההימנעות הפוליטית של שוויץ פיתחה לה מסורת של מדינת מהגרים. שפה לאומית אחת הרי אין לה, ובין האיטלקית, הצרפתית והגרמנית אפשר רק לבחור. למרות שכלל מערב אירופה נהנה מהגירה עולמית בתחומי הספורט, עושה רושם כי שוויץ תהפוך לאחת הנבחרות המרשימות בעתיד הלא רחוק.

בדנמרק 2011, הם עומדים רגע לפני זכייה בטורניר, על אף שאינם פייבוריטים אל מול הספרדים, אך בניגריה 2009, בגביע העולם לנבחרות נערים, הצליחו השוויצרים לגבור על מי שנחשבים היום לכוכבי המחר, ביניהם ניימאר מסנטוס. עם מאמן כהיצפלד על הקווים, שיחנך היטב את הדורות הבאים, פסגות האלפים השוויצרים יצבעו באדום לצד הלבן המושלג.

לטור העתיד כבר כאן
לטור יהלומים בשחור
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

 

מלבד השליט השנוי במחלוקת יש לונצואלה גם נבחרת כדורגל. חרף היותה בעיקר מדינת בייסבול ומחסור בהצלחה או בכישרונות, דווקא הפעם למרות בית מאתגר במיוחד הכולל את ברזיל, אקוודור ופרגוואי יש תקווה שה ה"La Vinotinto"( יין אדום) תצליח בקופה אמריקה.

נבחרת ונצואלה נחשבת לנבחרת החלשה בדרום אמריקה והיחידה מביניהן שלעולם לא העפילה למונדיאל. המקום הכי גבוה שהגיעה אליו אי פעם בקופה אמריקה היה מקום חמישי אי שם ב-1967.

אבל מה שיותר מפתיע הוא שבשונה ממדינות דרום אמריקה, הענף הפופולארי במדינה הוא דווקא בייסבול (בדומה למדינות הקאריבים) מה שגורם לצעירים לנסות את כישרונם דווקא בבייסבול ולא בכדורגל. אז מה גורם דווקא הפעם לתחושה שוונצואלה יכולה להצליח?

ה"La Vinotinto" כינוי שהודבק לנבחרת מפני שהמדים של הנבחרת בצבע האדום הכהה מזכירים יין, נמצאת למרות הבעיות שהוזכרו במגמת השתפרות. קשה אמנם לשים את היד על הגורמים שהובילו להצלחה אך אין ספק שהמפנה מבחינתם היה טורניר הקופה אמריקה ב-2007 שאותו היא אירחה.

נבחרת ונצואלה העפילה מהמקום הראשון מבית שכלל את אורוגוואי בוליביה ופרו. ניצחונה 0-2 על פרו היה ניצחונה הראשון בטורניר מאז 1967, וגם מיקומה בטורניר (שישי) היה הטוב ביותר מאז התקופה שאנחנו נלחמנו במלחמת ששת הימים.

בשנים האחרונות (בעיקר מאז הקופה אמריקה האחרון) נבחרת היין האדום בהנהגת המאמן המקומי והאנונימי סזאר פריאס מנסה לשלב בין הוותיקים, בהנהגת כוכבה הגדול חואן ארנגו קשרה ההתקפי של בורוסיה מנשנגלדבאך בעל הבעיטות החופשיות המצוינות והטכניקה הנהדרת, דניאל אריסמנדי, לבין הצעירים הכישרוניים בינם ניתן לציין את חוזה סלומון ראנדון בן ה-21, חלוץ מלאגה שכבש העונה 14 שערים ב-30 משחקים בקבוצה הספרדית, רוברטו רוסאלס המגן השמאלי המשחק בטוונטה ההולנדית, ותומאס רינקון המשחק בהמבורג ואמור לפרוץ השנה.

למרות מגמת ההשתפרות והכישרונות המבטיחים, הבית המאתגר (ברזיל, אקוודור ופרגוואי) כנראה יימנע מונצואלה להעפיל שלב טורניר שני ברציפות, אך ללא ספק צפויים לנו לא מעט רגעי קסם מנבחרתו של הוגו צ'אבס.

למי שנמאס כבר לשמוע את השמות מסי, ארגנטינה וברזיל, ומחפש נבחרת להזדהות איתה בטורניר, נבחרת היין האדום עלולה לרתקו. למרות הבציר הצעיר, מומלצת בחום.

לטור צ'ילי-רוטב חמוץ? מתוק!
לטור יהלומים בשחור
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

בימים אלו נערכת אליפות העולם לגילאי 17 במקסיקו. בין כל הכישרונות שמתרוצצים על מדשאות מקסיקו סיטי וגוודלחארה, צדות את העיניים הנבחרות האפריקאיות שמגיעות דווקא מרואנדה, קונגו, ובורקינה פאסו, אלופת היבשת לגילאים האלו. האם ההגמוניה של המעצמות האפריקאיות בסכנה?

הופעתה של חוף השנהב בטורניר הגביע העולמי לנבחרות עד גיל 17 נתפסת כחלק מהשגרה של טורנירים כאלו, בעוד שמותיהם של בורקינה פאסו, קונגו ורואנדה עשויות להרים הרבה גבות עבור מי שהכדורגל האפריקאי מוכר לו. בורקינה פאסו היא אמנם אלופת היבשת לגילאים האלו, אך רגע לפני שמשתנים סדרי העולם ביבשת השחורה, מבט על הכישרונות שעשויים לשמר את המצב הנוכחי.

אחמד מוסא בוא לפה
לא, לא מדובר במגן השמאלי של הפועל תל אביב בשנות ה-90, זה שגדל בלוד. חלוצה נמוך הקומה של ונלו ההולנדית, 1.70 מ', מסומן כבר בגיל 18 כאחד מחלוצי העתיד של הנבחרת הניגרית. הוא כבש שבעה שערים העונה במדי הקבוצה ההולנדית, וצד את עינייה של אייאקס שזיהתה את הפוטנציאל ורצתה לרכוש אותו, אלא שבינתיים טוטנהאם ובורוסיה דורטמונד גם הן סימנו את היהלום החדש של ה"נשרים".

המגן השמאלי, צ'יבוזור אוקוונקו, שעדיין לא עזב את אדמת ניגריה, עשוי בשנים הקרובות להוות תחליף לטאייו המצוין, הרכש החדש של מילאן.
בקבוצה מצפון איטליה אפשר למצוא כישרון ניגרי נוסף אנאמנדי אודואמדי, או בקיצור אודו, שכבר זכה ללבוש את מדיה של הקבוצה הבוגרת של מילאן בגיל 20. וגם בצידה השני של מילאנו גדל כישרון ניגרי ענק, ג'ואל אובי שמו. שחקן הכנף בן ה-20 כבר זכה לערוך למעלה מעשר הופעות במדי הנר ואזורי.

בטורקיה גדל כשרון ניגרי ענק, העונה לשם, עמנואל אמנייק, והוא החלוץ החדש של האלופה, פנרבחצ'ה. אמנייק נרכש מקראבוקספור לאחר שהפציץ כמות שערים נכבדת במדי המועדון הצנוע.
הכישרונות הניגרים מותירים למאמן סמסון סיאסיה ראש שקט גם כאשר נוואנקו קאנו יחליט לתלות את נעליו בקרוב.

דרוגבה, מאחורייך
חוף השנהב שתפגוש את ישראל לפני המשחק המכריע של הנבחרת שלנו, נגד יוון, תגיע כנראה בהרכב חסר להתמודדות.
מי שכן יחשפו בעינינו הם היורשים של דרוגבה במדי ה"פילים". ווילפרד בוני, בן ה-22, חלוצה של ויטסה ההולנדית, וסיידו דומבאיה, מצסק"א מוסקבה הם צמד החלוצים שכנראה יובילו את החוד של הפילים בשנים הקרובות.

בעוד דומבאייה כבר הוכיח עצמו בליגה הרוסית החזקה עם כמות יפה של שערים, נקלע בוני שהגיע רק בינואר האחרון לקבוצה מארנהיים, לעונה חלשה מאוד של הקבוצה והתקשה להרשים בכיבושים, אך הכישרון שלו פרץ עוד בימיו בספרטה פראג הצ'כית.

כדי לשים לב גם למקס גראדל, האנגלי שניצל את שורשיו האפריקאים בכדי לקבל זימון. גראדל היה לאחד המצטיינים במדי לידס יונייטד בליגת המשנה של אנגליה, והוא צפוי להתקדם במהרה לקבוצות טובות יותר.

ובכדי שלא ישתנו סדרי עולם
גם גאנה וקמרון עובדות קשה בכדי ליצר שחקני עתיד שלא יתנו לנבחרות שמופיעות עתה בטורניר במקסיקו לשנות את הסדר בין אריות הכדורגל ביבשת השחורה.

ה"אריות", כפי שמכונים הקמרונים, נהנים מסגל שברובו מככב בליגות אירופה השונות, מעל כולם בולט כמובן הכוכב, סמואל אטו. לצד איזרוחו של ג'ואל מאטיפ, הכישרון של שאלקה, יליד גרמניה, צפויים הקמרונים להנות בשנים הקרובות מהנרי ביינבנו, בן ה-22, שמרשית בליגה השוויצרית במדי יאנג בויז, וצפוי להענות לחיזורים מהליגה הצרפתית, וכמוהו ז'אק זואה, בן ה-19, מבאזל, שעתיד להיות שם גדול הרבה יותר.

גאנה, תמיד הייתה למפעל להצלחות בטורנירים לגילאים צעירים. במונדיאל האחרון לנבחרות בוגרות שהתקיים קרוב לבית, בדרום אפריקה, הם היו לנבחרת המרשימה ביותר מבין האפריקאיות. לי אדי, ודומיניק אדייאה, שסייעו לפרטיזן בלגרד בקמפיין ליגת האלופות אשתקד, לצד הצמד של אודינזה האיטלקית, עמנואל אגיימאנג-באדו וקוואדו אסמואה  עשויים להוות המשך להצלחה האחרונה של "הכוכבים השחורים" מקיץ 2010. גאנה היא נבחרת צעירה, כך שהשחקנים המוכרים יותר בדמותם של מייקל אסיין, דרק בואטנג, פרינס בואטנג ואסמואה גיאן גם הם אינם מעבר לשיא, ויוצרים שלד לשנים ארוכות של יציבות.

אז בעוד בורקינה פאסו בונה לעצמה עתיד ורוד, וקונגו ורואנדה משאירות את מלחמת האזרחים בארצם מאחור, ונאבקות מול המעצמות מאנגליה והולנד כשוות לגמרי, ואפילו מרוקו עושה קולות של מי שעשויה לחזור ולאיים על המעמד של הנבחרות הבכירות מאפריקה, עושה הרושם כי לא כל כך מהר ינשלו אותם מהכס המלכות. העתיד צבוע הרבה שחור, שחור בגוון הזהב.

לטור צ'ילי-רוטב חמוץ? מתוק!
לטור העתיד כבר כאן
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

 

אלישע לוי בעונת אימון גדולה, סחף את מכבי חיפה לאליפות מפתיעה, חשובה ובעיקר משמחת מאוד עבור אוהדי מכבי חיפה.

גילוי נאות לפני תחילת הטור, אני אוהד את מכבי חיפה.

ברכות לחיפאים על האליפות, ובראש ובראשונה למאמן העונה אלישע לוי. אין בי רצון לחזור ולדוש הרבה בתנאי הפתיחה של אלישע לוי העונה (טראומת הקיזוז, עזיבת שחקני המפתח, איבוד האמון מצד הקהל וכו'). במקום להתעסק בעבר, ברצוני להתייחס לדרכי הטיפול של אלישע בכל נושא ונושא ובעיקר להחלטותיו המשמעותיות עד לאליפות המיוחלת היום.

בקיץ, אלישע לוי עמד במצב מוזר. מצד אחד לא היו ממנו ציפיות העונה לאליפות לאחר נסיקתה של הפועל תל אביב, ומהצד השני הוא הבין כי איבוד אליפות נוסף יהיה ככל הנראה יותר מבלתי נסבל עבור האוהדים וההנהלה והוא ימצא עצמו מפוטר. מה שאלישע כנראה לא חזה הוא עזיבת ארבעה שחקנים משמעותיים (כיאל, טשיירה, קינן, וארבייטמן), ומהצד השני אי קבלת השחקנים שרצה (ברק יצחקי וטוטו תמוז) אלא רכש דל יחסית (קאנוטו, עידן ורד הפצוע, אריק בנאדו שלומי אזולאי ותומר חמד החוזר מהשאלה). תוסיפו לזה את ההדחה המוקדמת והלא צפויה מול דינמו מינסק ותקבלו תנאי פתיחה גרועים. אבל במקום להישבר אלישע לוי האמין והצליח לגרום לקבוצה למרות יכולת לא מזהירה להיות יעילה ולצבור כמה שיותר נקודות תוך כדי שהוא חוזר ומדגיש שכל משחק חשוב, אבל מהצד השני הכל יוכרע אחרי הקיזוז. הצלחתה של הפועל תל אביב בליגת האלופות הובילה עוד פעם למצב מוזר, מצד אחד, על מכבי חיפה היה פחות לחץ לקחת את האליפות ומהצד השני יותר לחץ כדי להראות שהיא עדיין המועדון החזק בישראל ,להתנער מתדמית הלוזרים ובעיקר להוכיח שהנהלה שפויה ויציבה יותר חזקה מהנהלה של שני ליצנים. (ברכות לאלי טביב על רכישת הפועל תל אביב היום ,אני מקווה בשביל האוהדים שלהם שהוא לא יהפוך אותה להפועל כפר סבא 2).

בינגו ראשון

בנוסף לכל הקשיים, הרבה מאוד שחקנים נפצעו לאורך העונה (גאדיר, גולסה, ורד, דבאלשווילי, מסיללה ועוד) אבל אלישע לוי בהימור מושכל החליט לאפשר לשחקנים להחלים לגמרי מפציעותיהם ושלח שחקנים לניתוח במקום לדחותו לקיץ ונתן הזדמנות לשחקן כמו טוואטחה בידיעה שעליו יהיה לשחק לאורך מרבית העונה. בסופו של דבר אפשר להגיד שההחלטה הזו התבררה כנכונה וניתן היה לראות אותה ביכולת המשופרת של שחקני חיפה לעומת הפועל תל אביב ורעננות השחקנים.

בינגו שני

הרכש בינואר ואריק בנאדו. בסופו של דבר אלישע לוי בהחלטות של מאמן גדול לא התבייש להודות בטעויותיו, שיחרר את קאנוטו החלש, סיפסל את מימון, ולא התבייש לשנות מערך למערך של שני חלוצים והכנסת תומר חמד להרכב במקומו של גאדיר. הרכש בראשותו של פילאבסקי שהתגלה כאחד הבלמים הטובים שנחתו בארץ בצירוף יאיא סיידו שפורע את השטרות במשחקים האחרונים בצירוף נתינת הקרדיט לבנאדו במרכז ההגנה הוכיחו את עצמם וחיזקו את חיפה בצורה משמעותית. לדעתי בעניין השחקנים אלישע לוי טעה בשתי נקודות כשלא נתן קרדיט לאמיר אדרי שהיה מצוין במשחקים ששיחק במקומו של ניר דוידוביץ' שהיה חלש לאורך מרבית העונה, ואני פחות מתייחס לשטות נגד נתניה אלא יותר לחוסר יכולתו להציל בעיטות מסוכנות למסגרת ויציאה בקרנות, והורדת ג'ון קולמה לספסל שלדעתי הוא העוגן של הגנת חיפה ולא הבנתי למה הוא לא משחק לצד סיידו. אבל בסופו של דבר מחמאות לאלישע שהלך עם ההחלטות שלו עד הסוף והוביל את הקבוצה מהכרמל לאליפות.

בינגו שלישי

אלתורים. זה מתייחס קצת לבינגו הראשון אבל אין ספק שהוא גדול יותר ממנו. אלישע לוי הפך את שרשרת הפציעות מחסרון ליתרון. הוא ידע שבסופו של דבר האליפות תוכרע במשחקים האחרונים ולכן לא התבייש לשנות מערכים, לנסות שחקנים שונים בעמדות שונות ולשנות טקטיקות תוך כדי משחק. בסופו של דבר זה השתלם לו כשהפך למאמן יצירתי יותר היודע להשתמש היטב בכלים שיש לו ומסוגל לאלתר תוך כדי המשחק, ולדעתי זה גם הוביל לשיפור עצום באיכות החילופים שלו שפעם היו צפויים ולא כל כך טובים לעומת החילופים במחזורים האחרונים שהיו מצוינים ובתזמון נכון.

בינגו רביעי

ההתמודדות עם הקיזוז. למרות הלחץ הרב ששרר בחיפה לקראת הקיזוז שבא לידי ביטוי באיבוד 5 נקודות מול נתניה תוך שבוע, לוי ידע לייצב את הספינה השוקעת בזמן, למרות הקושי המנטאלי העצום אחרי ההפסד המיותר לנתניה, ניצחון הפועל בדקה ה – 90 באותו המחזור ומעל הכל, שלושה הפסדים רצופים לאדומים כולל 1 – 4 באחרון. החיפאים נראו חדים מאוד במשחק נגד הפועל תל אביב שהסתיים בניצחון חשוב ומאז משחקת כדורגל מצוין שהתבטא שני ניצחונות יפים מאוד על מכבי תל אביב בליגה, ועל אותה נתניה הפעם בגביע, וכמובן אתמול מול קריית שמונה.

לסיום, ברכות למכבי חיפה ובעיקר לאלישע לוי על התואר הזה ששייך בעיקר לו. הוא הוכיח שהוא ראוי לחוזה לעוד שנה, ונותר לי לאחל לו רק הצלחה בעונה הבאה, שעל הנייר אמורה להיות קלה יותר לאור (כנראה) התפרקותה של הפועל תל אביב מנכסיה ועונת מעבר בצד הצהוב של תל אביב.

טורים נוספים של יובל זיגדון
טורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הלהיט של הליגה הספרדית בשבועות האחרונות לא מגיע ממדריד וגם לא מברצלונה. מלאגה, עד לא מזמן קבוצת תחתית היא הראשונה להרוויח מפירות ההשקעה של נסיכויות המפרץ בליגה הספרדית. האם עתיד פבלו פיקאסו, יליד העיר להתהפך בקברו?

רבות דובר על כך שנסיכויות המפרץ גילו עוד מקור להשקעה, או שמא לבזבוז הכסף הלא נגמר שלהם. אחרי שבעלים מן המפרץ הפכו את מנצ'סטר סיטי לכזו שמהווה אתגר ליריבתה העירונית והאימתנית, הגיעו השייח'ים גם לספרד והראשונה להנות מכך היא מלאגה.

מלאגה, שוכנת על חופי הים התיכון במחוז אנדלוסיה הצמוד לג'יברלטר וקרובה לחופי צפון אפריקה. חופים מרהיבים שאפילו הספרדים עצמם מתגאים בהם ("קוסטה דל סול" היא עיירת חוף מדהימה), לצד מבנים עתיקים ומרשימים והכול בניחוחות ים תיכוניים. מדובר באחת מהערים העתיקות בהיסטוריה, כזו שיצרה לעולם את פבלו פיקאסו ואנטוניו בנדראס, אך אף אחד לא ציפה שדווקא קבוצת הכדורגל של העיר עשויה להיות מרכז למשיכה בשנים הקרובות.

שייח' עבדולה אל-תאני רכש את המועדון ביוני 2010, וכיאה למולטי מיליונר קטארי החל להזרים רוח חדשה, שמות חדשים ונוצצים לקבוצה שלא ממש הייתה רגילה לכך ורק אשתקד סיימה מקום אחד מעל המקום בו נושרים לליגת המשנה, המקום ה-17.

תחילת הפרויקט לא נראתה טוב, ז'סואלדו פריירה הגיע מפורטו לאחר הצלחה רבה בקבוצה הפורטוגלית, אך לא גרם למפנה והקבוצה החלה את העונה בצורה רעה מאוד ודורגה בתחתית הטבלה. השייח' מקטאר הבין כי כשלא הולך מחליפים מאמן והמפתחות הופקדו בידיו של מאמן ריאל מדריד אשתקד, מנואל פלגריני. הצ'יליאני שלא רשם הצלחה מסחררת בברנבאו, ידוע כמי שיודע לבנות פרויקטים ולראייה כל המעצמה שנמצאת בויאריאל היא פרי יצירתו, ולכן ידיו אמונות על הפרויקט של ה"אנשובים", כינויה של מלאגה.

פלגריני ייהנה כנראה מקיצור תהליכים ביחס למה שקיבל בתחילת דרכו בויאריאל וזאת כמובן בעקבות הכסף שמאפשר לו להביא שמות נוצצים.
ג'וליו באפטיסטה, הברזילאי שכיכב ברומא וארסנל מחורר רשתות בהתקפת הקבוצה, מרטין דמיקליס, עד לא מזמן תחנה אחרונה בהגנת באיירן מינכן, אמון על הסדר בהגנת הקבוצה כשלצידו בצד השמאלי של ההגנה משתבח המגן הברזילאי, וולינגטון.

את הקישור מנהיגים אנזו מרסקה האיטלקי המצוין, לאחר עונות טובות מאוד בסביליה ואחת פחות טובה באולימפיאקוס, דודה ואליסאו הפורטוגלים משלימים קישור רב לאומי מצוין לצידו של הכישרון הספרדי, נאצ'ו קאמאצ'ו תוצר מחלקת הנוער של אתלטיקו מדריד, שעוד עשוי לממש את הפוטנציאל הגדול שטמון בו דווקא מחוץ למחוזות ה"ויסנטה קלדרון".

לצידו של באפטיסטה בהתקפה מרשים סלומון רונדון הצעיר. השחקן מונצואלה הרשית כבר 14 פעמים העונה ומהווה עניין למספר מועדונים מעט גדולים יותר ממלאגה, אך לא בטוח שהוא ירצה לעזוב את אצטדיון "לה רוסאלדה" כל כך מהר כי העתיד נראה ורוד מאוד. שחקנים כמו פטריק מטילגה הדני, קווינסי ווסו-אבייה מגאנה (עם עבר בארסנל וספרטק מוסקבה) ומאנו טורס הספרדי (תוצר מחלקת הנוער של בארסה) הם רק שמות שמשלימים סגל בהתהוות לקבוצה גדולה.

מלאגה נבנית צעד צעד, העונה אמנם החלה בצורה קטסטרופלית, הקבוצה דשדשה בתחתית, והנה התאוששות מופלאה בחודשיים האחרונים מעמידה את הקבוצה במקום העשירי בטבלה וככזו שמציגה כדורגל שובה עין ומבשר טובות, ומעל הכול היא כמעט בוודאות תהיה חברה בליגה הראשונה גם בעונה הבאה.

כאמור את העונה תסיים מלאגה ללא הישג משמעותי, אך סבלנות קיימת, מנואל פלגריני יודע לבנות פרויקטים, אם וכאשר רכש נוסף יתווסף כתוצאה מהכסף הרב שמגיע מהמפרץ, אנו עשויים לראות את מלאגה כחברה אפילו בליגת האלופות בתוך שנה או שנתיים. חם יהיה בעיר ולא רק בגלל האקלים הים תיכוני.

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטור מכבי חיפה תיזהרי
לטורים נוספים של גיא גלבוע
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

הרחק מעין הזרקורים ובליגה שידועה בעיקר בגלל שחיתות, גאורגי חאג'י והקבוצות של בוקרשט, נמצאת לה קבוצת אוצלול גאלאצי האלמונית שני מחזורים מאליפות בלתי נתפשת . איך? עם מועדון שכינויו “steel”, מאמן קשוח עם משמעת ברזל כיאה לשם המועדון ושחקנים שנאמנים לקבוצה כנראה שהכל אפשרי. האם זו הקבוצה שתפריע לנציגתנו הישראלית בליגת האלופות?

מעניין אם אי פעם נזכה לכאלו מחזות מהשחקנים שלנו בישראל. בעקבות מצבה הכלכלי הרעוע של הקבוצה נכנסו בשנה שעברה קפטן אוצלול גלאצי גבריאל פרצ'ייב ועוד מספר שחקנים לחדרו של הבעלים מריוס סטאן בהצעה לקצץ בשכרם כדי שהמועדון ישרוד את המשבר הכלכלי. מי היה מאמין, אבל כיום אוצלול גאלאצי אחד המועדונים האלמונים ברומניה, שעד השנה הישג השיא שלו הוא מקום רביעי אי שם לפני 14 שנה, רחוק משחק אחד מאליפות סנסציונית.

למרות אחד התקציבים הנמוכים בליגה, אבל באמצעות שילוב של מאמץ עצום, צניעות, שחקנים שהמועדון יקר להם מכל כפי שקראתם בתחילת הכתבה, ומשמעת ברזל, כנראה שאפשר להשיג הכל. ההצגה כולה  בהנהגתו של המאמן דורינל מונטאנו – שיאן ההופעות בנבחרת הרומנית עם 134 הופעות ושחקן לשעבר בקלן ו-וולפסבורג מהליגה הגרמנית.

מועדון אוצלול (ברומנית פלדה) ממזרח רומניה המכונה  ”steel בעקבות שמו ברומנית, נוסד בשנת 1964 איצטדיונו "איצטדיון אוצלול" מכיל 14,000 מקומות ישיבה. המועדון מעולם לא זכה באליפות והישג השיא שלו עד השנה היה הגעה לגמר הגביע הרומני ב – 2004 בו הפסידה הקבוצה 2:0 לדינמו בוקרשט.

בחזרה להיום. לגאלאצי אין כוכבים בקבוצה והשחקנים היחידים שהיו ידועים בזכות יכולתם לפני ההצלחה העונה הם הקפטן גבריאל פרצ'ייב והבלם סרג'יו קוסטין. השנה אוצלול גאלאצי התבססה על שחקנים ממחלקת הנוער שהבולטים שבהם הם המגן הימני קורנל רפה בן ה – 20 והמגן/קשר שמאלי, סילביו אילי בן ה – 22. שניהם צדו גם את עינו של מאמן הנבחרת הרומנית רזבאן לוצ'סקו שזימן אותם למשחק הידידות נגד איטליה. העונה בצירוף שחקני הנוער והמאמן המצוין שכולם מעריכים וכאשר הקבוצות הגדולות של בוקרשט נכשלו העונה כישלון טוטאלי, ניצחון בית על טימשווארה ביום ראשון יבטיח להם אליפות היסטורית. בכל מקרה, למרות העונה המוצלחת הבעלים מריוס סטאן, פעם שחקן בעצמו בליגה הרומנית אומר שגם אם הם לא יזכו לבסוף באליפות, זו לא תהיה טרגדיה. הרגע שהוביל לעונה המוצלחת הזאת כנראה נמצא בכלל לפני שנתיים  כאשר ג'אורגי (גיגי) בקאלי הבעלים המשוגע של סטיאווה בוקרשט החליט לפטר את מונטאנו לאחר שמונה משחקים בלבד בקבוצה. לאחר מכן דורינל עבר לאוניברסיטה קלוז' אותה הציל מירידה ומאז מעברו לאוצלול גאלאצי השאר היסטוריה. לאור מיקומה של סטיאווה בוקרשט (7) העונה כנראה שגם בקאלי מבין שהוא טעה בהחלטה אחת יותר מדי…

לטור האליפות הגדולה מכולן
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אין ספק מלבד היותה האליפות ה – 19 של מנצ'סטר יונייטד, ה – 12 של אלכס פרגוסון ועקיפתה של ליברפול במספר האליפויות היא אליפות גדולה מעוד הרבה סיבות

קשה להאמין שמישהו סבר שמנצ'סטר יונייטד מסוגלת לזכות באליפות לאחר הרכש הדל בקיץ – הומלס ושחקן אלמוני ממקסיקו, ובטח לא לאחר איבודי הנקודות הקריטיים נגד פולהאם ממש לקראת סוף המשחק, שמיטת יתרון 3 – 1 מול אברטון ממש בדקה האחרונה, ניצחון חוץ ראשון רק במחזור התשיעי ובנוסף מכת פציעות שלא זכורה כמותה – וידיץ', פרדיננד, אושיי, פלטשר ולנסיה, פארק, סקולס, אנדרסון ובעצם מי לא. הגנה חדירה שספגה 11 שערים בתשעת המחזורים הראשונים, כושר נוראי של וויין רוני לאורך מרבית העונה ומנגד מול כושרה המצוין של צ'לסי שרמסה כל דבר שזז לא נראה היה שלמנצ'סטר יונייטד הרבה סיכוי לזכות בתואר.

המפנה הגיע דווקא לאחר איבוד יתרון 2- 0 באולד טראפורד ל  2 – 2 בלבד מול ווסט ברומיץ'. כשנראה היה שהכל אבוד כמה שעות מאוחר יותר גם הבלוז שמטו נקודות עם 0 – 0 בחוץ מול אסטון וילה מה שהעניק תקווה למנצ'סטר יונייטד. בהמשך הגיע ניצחון חוץ ראשון ממש בדקות האחרונות מול סטוק משער של הרכש האלמוני אז – חאבייר הרננדז הידוע יותר בכינוי צ'יצ'ריטו שהתחיל את ההתאוששות של יונייטד לעומת שמיטת נקודות בקצב מסחרר של צלסי וריצה יפה בליגת האלופות של השדים האדומים נתנו את האות למהפך.מנצ'סטר יונייטד למרות חוסר יכולתה לנצח בחוץ הבינה שגם תיקו זו לפעמים תוצאה טובה (11 תוצאות תיקו בחוץ) ובאולד טראפורד  שמרה על מאזן מדהים – שמטה רק שתי נקודות מתחילת העונה (מול ברומיץ'). כל המחמאות מגיעות לאלכס פרגוסון שלמרות המצב הקשה וסגל פחות זוהר מהרגיל, הצליח לבנות תלכיד חזק שלמרות הפציעות הרבות והתוצאות הלא טובות שמר את מנצ'סטר יונייטד במצב טוב גם גם ברגעים הקשים  עד לקיחת האליפות ההיסטורית הזו ואפשרות לקחת דאבל מדהים עם זכייה בליגת האלופות.

קרדיט מגיע כמובן לראיין גיגס שכל מילה עליו מיותרת, לאדווין ואן דר סאר הנפלא שכנראה יפרוש בסוף העונה, לחוליית ההגנה בראשותו של וידיץ' שהיה צריך במרבית העונה לשחק בלי פרדיננד והוכיח שהוא בין הבלמים הטובים באירופה. ההגנה של מנצ'סטר יונייטד חזרה להיות ההגנה הטובה באירופה.

גם אם בסופו של דבר העונה תיגמר עם תואר האליפות "בלבד", אין ספק שזו מהעונות הגדולות של היונייטד (בטח ובטח אם היא תיגמר בדאבל) מפני שלמרות כל הקשיים הרבים במהלך העונה היא הצליחה להגיע למצב הנוכחי שנראה לא אפשרי בחלקים גדולים של השנה – עקיפת ליברפול במספר האליפויות, הישג שלא נראה הגיוני עד לפני כמה שנים ומנצ'סטר יונייטד הפכה לקבוצה הגדולה באנגליה באופן רשמי.

טורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט