בימים האחרונים אני יושב וחושב על מצבה העגום של מכבי חיפה. אני מאשים את המאמן, את הנשיא, אבל למעשה, מי שאשמים יותר מכולם, הם השחקנים בקבוצה. משחקים בלי כבוד, בלי חשק ורצון. ממזרים חסרי כבוד הוא לא רק השם של הסרט בו שיחק בראד פיט, הוא גם השם החדש של שחקני מכבי חיפה ששבוע אחר שבוע מצדיקים זאת.
בתחילת השנה אף אחד לא האמין שכך תיראה מכבי חיפה. הקיץ התחיל במסע רכש גדול שלאט לאט התחיל להתברר ככישלון. השחקנים שהגיעו לקבוצה בכלל לא יודעים איפה הם נמצאים, הם לא מסוגלים להתמודד עם הלחץ הגדול שיש במכבי חיפה וכך נראית הקבוצה. השחקנים עולים למגרש בלי רצון, בלי חשק, בלי טיפת כבוד ובלי מחויבות. הדבר שהכי מרגיז לשמוע משחקנים בקבוצה זה שהדרבי הוא בסה"כ עוד משחק ליגה. חבל שלא הייתי לידם כדי לתת להם סטירה שיתעוררו ויבינו איפה הם נמצאים. אם יש משהו בעונת הכדורגל שאסור להפסיד בו, זה משחק הדרבי. הוא חשוב לקהל יותר מהכל. הגאווה לאחר ניצחונות, השמחה והתחושה של ניצחון על היריבה העירונית אבד לאוהדי מכבי חיפה בשבוע שעבר בגלל השחקנים שהפגינו חוסר אכפתיות מהמשחק.
השחקנים מפגינים חוסר כבוד לסמל שאותו הם לובשים, הקהל לא יכול להתחבר לקבוצה ומתחיל להתעצבן. במקום שהשחקנים ישבו בבית ויחשבו טוב מה הביא למצב העגום של הקבוצה, השחקנים יוצאים בלילות וחוגגים כאילו ניצחו. זה התחיל כבר מזמן, אבל השיא הגיע אחרי המשחק מול לרנקה בקפריסין. למרות ההפסד, השחקנים פשוט החליטו לצאת ולחגוג כאילו זכו במשהו. במקום לשבת בחדר, הם חגגו, וזה אולי מסמל יותר מהכל על האופי של השחקנים. בזמן שהאוהדים מאוכזבים ומתוסכלים מעוד משחק חלש והפסד מבזה, השחקנים חוגגים, מסתובבים ברחובות ניקוסיה ושותים בירה. אלא שהסיפור לא נגמר כאן, חלק משחקני מכבי חיפה המשיכו לחגוג גם אחרי המשחק מול הפועל תל אביב שגם בו הפגינו יכולת גרועה וקיבלו בראש.
כנראה שחלק מאותם שחקנים פשוט לא מקצוענים אמיתיים. אני לא זוכר שחקנים שאחרי הפסדים יצאו לחגוג, לא זוכר תקופה שבה היו במכבי חיפה כל כך הרבה בליינים שלא אכפת להם מהקבוצה. בזמן שהקהל הירוק יושב כאוב בבית ובוכה, הם חוגגים.
אם רק הייתי יכול הייתי מעיף את אותם שחקנים מהקבוצה שיורקים על הסמל הירוק. הבליינים גורמים לי געגועים לשחקני הבית של הקבוצה שבאמת הפגינו אכפתיות לקבוצה, כל הפסד היה כואב להם והם היו מבינים את התסכול הרב של האוהדים. עכשיו אני יכול להבין את אותם אוהדים שבמשחק מול שאלקה הניפו את השלט "אתם לא מכבי חיפה". מדובר ב-12 אלף איש שכואב להם המצב של הקבוצה ,אנשים שמפגינים אכפתיות לקבוצה, אנשים שנושמים וחיים את מכבי חיפה מידי יום ויום.
לקהל התומך של מכבי חיפה והגרעין הטוב שנמצא שם לא מגיע לסבול את הזלזול הזה של השחקנים בחולצה הירוקה. בסוף השנה אני מצפה לשינוי גדול במועדון, לא רק בעמדת המאמן, אלא בעיקר אצל השחקנים. להעיף כל בליין מהקבוצה, שיבין שמה שהיה בקבוצות אחרות בליגה לא מתקבל במועדון כמו מכבי חיפה. קשה לי מאוד להבין איך מועדון גדול כמו מכבי חיפה הגיע למצב כזה אבל כנראה שדברים כאלו קורים. לא בכל שנה אפשר להצליח, למרות שחוסר אכפתיות וחוסר כבוד כזה לא היה הרבה מאוד שנים במכבי חיפה. אבל אני אופטימי ומאמין שהדברים ישתנו.
למרות הכול, את העונה הנוכחית אלישע לוי צריך לסיים במכבי חיפה ואחריו צריך להגיע ראובן עטר. האיש שכל אוהדי מכבי חיפה מחכים לו בכפר גלים. עטר יכול להחזיר את האימפריה בירוק בחזרה למסלול המלך, הוא יכול להחזיר את המלחמה, הכבוד, הנחישות והאכפתיות שאבדה לה. ראובן עטר הוא המאמן היחיד בארץ שזורם אצלו דם ירוק בגוף וקשה להאמין שהשחקנים הצעירים שגדלו על הביצועים המדהימים שלו יחזרו להיות אותם ממזרים חסרי כבוד.
