תגית: מרגש

ריימונדו ארודה סובריניו חי באנונימיות במשך 35 שנים, הוא היה בסך הכל פרצוף נוסף מאלפי האנשים שיוצרים את קהילת ההומלסים של ברזיל.

בכל יום, הוא השתמש בכל נייר שיכל למצוא והוציא החוצה את כישוריו בתור משורר ופילוסוף. הוא ישב באותה הנקודה בכל יום, ה'אי' שלו, כפי שהוא קרא לזה, ובכל יום אנשים חלפו על פניו ללא התייחסות. עובר העולם, הוא היה בסך הכל הומלס זקן ומלוכלך שתופס מקום ברחוב.

בחלומות הכי מטורפים שלו, הוא חלם שאולי יום אחד יזכרו את המילים שלו, אולי הם יפורסמו, אבל עמוק בפנים הוא ידע שסביר להניח שאף אחד לעולם לא יקרא אותם. ואז, יום אחד, באביב 2011, משהו קרה ששינה את חייו לנצח.

אישה צעירה בשם שאלה מונטיירו הבחינה בו והתיידדה איתו. בכל יום היא עצרה לידו, דיברה איתו, ויום אחד ריימונדו נתן לה את השירים שלו. היא החליטה לפתוח עבורו עמוד פייסבוק כדי שהשירים שלו ישותפו עם אחרים. מה שקרה אחר היה הוא לא פחות מנס. צפו בסרטון למטה כדי לצפות בסיפור המדהים.

אתמול בלילה קניתי חמנייה כדי לשים על השמשה של מישהי שאני מחבב. אחרי שחשבתי על זה החלטתי לא לעשות זאת מכיוון שהיינו רק בדייט אחד, אתמול בלילה. לא רציתי להיראות נואש, נכון? בכל מקרה, לקחתי איתי את הפרח כשיצאתי מהבית היום בבוקר כשהכוונה הייתה לתת אותו למישהו בדרך לעבודה כדי שהוא לא ימות לבד. מה שקרה לאחר מכן שינה את חיי בדרכים שאני לא יודע אפילו איך לתאר.

בזמן שישבתי ושתיתי את קפה הבוקר שלי בבית הקפה (שבדרך כלל אני לוקח 'טו גו' ), ראיתי אישה קוראת משהו עם דמעות בעיניים ומהר מאוד הורידה מטה את הפנים החיוורות שלה. הרגשתי כאילו היה מגנט בחמנייה שמשך אותה אליה, בגלל שידעתי באותו הרגע שהיא זאת שאתן לה את החמנייה; היא הייתה זאת שהייתי צריך לתת לה את הפרח.

כשניגשתי לשולחן שלה אמרתי, "היי, סלחי לי. יש לי את החמנייה הזו שקיוויתי לתת למישהי מיוחדת אבל זה לא הסתדר, אבל אני יכול להרגיש שגם את מיוחדת, אז אני רוצה לתת לך אותה".

לפני שהספקתי לתת לה את הפרח, האישה הזרה הזו קפצה אל תוך הידיים שלי כשהדמעות לא מפסיקות לזרום, והיא הייתה מלאה במילות תודה, כאילו הייתי מישהו שהיא פעם אהבה, ואיבדה. מה שהיא אמרה אחר כך אני עדיין מנסה לקלוט.

היא בכתה בגלל שהארוס שלה נפטר לפני שבוע, חודש בלבד לפני שהם היו אמורים להתחתן. בדייט הראשון שלהם הוא הביא לה חמנייה, ומאותו רגע הוא תמיד הביא לה חמניות ולא ורדים בגלל שהיא הייתה האור של חייו.

היום, דרכי, הוא יכל הלראות לה שהיא תמיד תהיה האור שבחייו ואיך לנו כבני אדם יש מסר עמוק הרבה יותר מאשר מילים.

אני רועד, ועדיין מנסה להבין את זה. אף פעם אי אפשר לדעת איך מחווה קטנה ששווה 5$ יכולה לשנות חיים של מישהו, כמו גם את החיים שלכם. בחיים צריך לתת ולהעניק לאחרים. אני מזמין את כולכם למצוא דרך לשפר אפילו בקצת חיים של מישהו היום, ולתת להם משהו שישמח אותם. אתם לעולם לא יכולים לדעת איזו השפעה תהיה לזה.

זה נשמע כמו משהו מסרט אקשן, אבל זה קרה במציאות.

צלם הטבע כריסטוף צ'ומיץ' יצא לצלם תמונות בחופי פולין. אבל כאשר הסתכל דרך העדשה, הוא הבחין במשהו רחוק ממנו שזז בצורה מוזרה.

כשהוא עשה זום אין, הוא ראה בלאגן בצבע שחור, ולא הבין מה בדיוק הוא רואה. אבל ליבו החל לפעום בחוזקה כאשר הבין מה מתחבא בתוך הבוץ: עיטם לבן זנב.

העיט לא הצליח לשחרר עצמו מהבוץ והחל לטבוע בתוכו. כריסטוף לא היה בטוח מה לעשות, אבל הוא ידע שהוא לא יכול לעמוד ולא לעשות כלום בזמן שהציפור טובעת. העיט היה רחוק ממנו מאות מטרים בתוך ביצה ענקית, אבל כריסטוף הבין שהוא צריך להזעיק עזרה.

כשלא היו לו אופציות רבות, כריסטוף יצר קשר עם מכבי האש וביקש להשאיל מהם חבל ארוך. הוא קשר את החבל ליבשה, והחל לזחול דרך הבוץ לכיוון העיט.

זה היה מתיש, מעייף וקשה, אבל איכשהו הוא הגיע אליו, ולמרות שהעיט היה תשוש, הוא הרגיש מאוים והחל לתקוף את המציל שלו.

בסופו של דבר כריסטוף הצליח להחזיר את הציפור ליבשה, למרות שהתמוטט ונלקח לאחר מכן לבית החולים.

העיט המדהים בן כשישה חודשים, וכנראה יצא לעוף בפעם הראשונה לבדו. למרבה המזל, הצלם חובב בעלי החיים היה במקום ועשה כל שביכולתו כדי להציל אותו.

התאומים המתוקים שבסרטון רק נולדו. הם אפילו לא מבינים עדיין שהם כבר בחוץ, חווים את העולם…הם חושבים שהם עדיין בתוך הרחם!

אז בעזרת טכניקה מיוחדת, האחות מניחה אותם באמבטיה עם זרם מים קל שיוצא מהברז אל הפנים שלהם. זה אמור להכיר לתאומים את הסביבה החדשה שלהם בצורה עדינה.

באופן מפתיע, התאומים לא מתרגשים מהתהליך. הם לא בוכים או בהיסטריה, הם פשוט מחבקים אחד את השני בצורה מתוקה ולאט לאט מתחילים לנשום דרך הפיות הקטנות שלהם. לאט לאט התינוקות המתוקים מתחילים לנוע, ולבסוף פוקחים את העיניים לסביבה החדשה והחיים החדשים שלהם. השניים האלה ממיסים את הלב. מפהקים, מחזיקים ידיים, נמתחים, מחבקים ואפילו נהנים מזרם המים.

זה כל כך נדיר להיות עדים לחיים חדשים, בטח ובטח שני חיים חדשים! הסרטון הזה מתעד רגע כל כך מדהים, וזו תזכורת לכמה החיים יכולים להיות יפים ושברירים.

כשילד מאובחן עם גידול במוח, זו מעמסה רגשית עבור כולם. אפילו מחוות קטנות יכולות לעשות הבדל גדול בדרך בה הילד מתמודד עם הטראומה. והמעשים של אמא אחת נפלאה שותפו בפייסבוק:

"זאת פיית' מיי, גיבורת העל שלי! פיית' עברה ניתוח להסרת גידול במוח שלחץ על העצב האופטי והרס את בלוטת יותרת המוח. לכל גיבור על יש 'סייד קיק' שעוזר לו, וגורם לו להרגיש חזק יותר. פיית' הייתה קצת מדוכאת כשהבינה שהם צריכים לגלח חלק מהשיער שלה כדי להסיר את הגידול. בצורה שמאפיינת סייד קיק, אמא של פיית', ג'יימי דון בקסטיד, הלכה הביתה בזמן חילוף משמרות וחזרה כשהיא נראית כמו פיית'! אם לשפוט לפי החיוך שלה היא בהחלט אוהבת את זה!"

אמא של פיית' הראתה לנו באיזו קלות הורים יקריבו למען הילדים שלהם. זאת משפחה אוהבת. אנחנו מאחלים לילדה היפה החלמה מהירה!

קשה לדמיין איך ומדוע אנשים מסוימים יכולים להיות אכזריים כלפי בעלי חיים. בזמן שרובנו אוהבים את כל היצורים החיים ולא מסוגלים לסבול את המחשבה שכואב להם, יש אנשים שמתייחסים לחיות המחמד שלהם בצורה כל כך אכזרית ואיומה, שזה נהיה הכרחי שמישהו יעשה מעשה ויציל את החיות המסכנות.

סוס בשם בונס (bones) ננטש על ראש הר והושאר שם למות, לבדו. זה היה יכול להיות הגורל שלו, אבל אחרי שהיה שם ימים ארוכים, בלי אוכל ובלי מקום בטוח ללכת אליו, הוא רק שני בני אדם מתקרבים…תראו מה קרה אחר כך.

קמרין רנפרו נראית כמו ילדה בת 9 רגילה, אבל היא חכמה ביותר עבור גילה. כשחברתה, דלייני קמפבל, אובחנה עם נוירובלסטומה, קמרין הייתה צריכה לראות את חברתה עוברת טיפולים כימותרפיים ומאבדת את שיערה. דלייני החלה להרגיש טוב יותר אחרי הטיפול, אבל מהר מאוד הסרטן חזר.

אחרי שגם הסבב השני של הטיפולים גרם לשערה של דלייני לנשור, קמרין רצתה למצוא דרך ולתמוך בחברתה האמיצה. אז היא החליטה לגלח את ראשה על מנת שדלייני לא תהיה קרחת לבדה.

"זה הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות", אמרה קמרין על ההחלטה שלה. וכמובן שזה עבר מאוד לדלייני. "זה גרם לי להרגיש מיוחדת מאוד, שאני לא לבד", היא אמרה. אבל לא כולם הריעו לקמרין על המעשה טוב הלב שלה. כאשר חזרה לבית הספר, המורים אמרו לה לא לחזור עד שהשיער יצמח בחזרה.

אמא של דלייני לא האמינה למה ששמעה. היא פרסמה את הסיפור ברשתות החברתיות ומהר מאוד הוא הפך ויראלי. מאות אנשים זעמו על בית הספר על מה שעשה לקמרין. התגובה הגיעה להנהלת בית הספר, שהתנצלו בפני קמרין ושינו את ההחלטה.

עכשיו קמרין ודלייני חופשיות להיות ילדות ופשוט ליהנות מהחברות שלהן.

 שתי הילדות הללו הן השראה עבור כולם!

ב 1976, האמנים מרינה אברמוביץ' ואווה לייסיפן החלו קשר רומנטי ושיתוף פעולה אמנותי. אנשים הקרובים לזוג אמרו שהאהבה שלהם הייתה מלאה באנרגיה ומשיכה, וזאת הסיבה שרבים הופתעו כאשר הם החליטו ללכת בדרכים נפרדות 12 שנים לאחר מכן ב 1988.

אך מכיוון שהם אמנים, הם לא רק נפרדו. הפרידה הייתה הפרויקט האחרון של שיתוף הפעולה האמנותי שלהם, בשם  The Great Wall Walk. בוהים בקצוות מנוגדים של חומת סין, הם הלכו כ 2500 קילומטר כל אחד כדי להיפגש באמצע עבור חיבוק אחד אחרון לפני שהם נפרדים לשלום.

בשנת 2010, מרינה הייתה חלק ממופע חי ב'מומה'. המופע בשם The Artist Is Present, מכיל בתוכו קטע בו אנשים זרים יושבים בשולחן יחד איתה בדממה. בין כל קטע, היא מורידה את הראש כדי לבנות עצמה מחדש. דמיינו לעצמכם את ההפתעה כאשר היא הביטה למעלה וראתה את אווה אחרי 22 שנים…

לפעמים דרכם של בני אדם חיות בר מצטלבות. וזו אחת מהפעמים הללו. עופר צעיר שוטט להנאתו אל ילדה קטנה שחיכתה לו.

המשפחה בדיוק חזרה מטיול כאשר הבחינו בבעל החיים הקטן מגיח מהיער שמאחורי ביתם. אחרי שהם תעדו את הדבר המדהים הזה, הם עזרו לתינוק הקטן לחזור ליער כדי שיוכל להתאחד שוב עם אמא שלו.

אמא יודעת. אמא תמיד יודעת!

הוא לא ראה את משפחתו ב 3 השנים האחרונות בגלל שהוא נסע ללמוד במדינה אחרת. הוא גם הוריד 20 ק"ג ממשקל גופו בזמן הזה. אז הוא החליט להפתיע את ההורים שלו על ידי כך שיגיע לאיחוד משפחתי, אחרי שתיאם זאת עם אחיו הגדול.

אני לא יודע מה אני אוהב יותר בקשר להפתעה הזו: הסטודנט, האמא, או האבא שעושה מה שאבות עושים. אני חושב שהאבא הוא האהוב עלי…