אם יש עוד הוכחה לחולשת הכדורגל שלנו אז קיבלנו אותה במחזור האחרון. 3 תוצאות 0-0 משעממות נפלו במחזור ה-26 של ליגת העל בכדורגל. במקרה או שלא במקרה בכל 3 המשחקים האלו השתתפו 4 הקבוצות ה"גדולות" של ליגת העל: בית"ר ירושלים, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ומכבי חיפה.

4 הקבוצות ה"גדולות", עם הקהלים הגדולים ביותר ועם התקציבים הגדולים ביותר לא הצליחו לנפק אפילו שער אחד לרפואה. בשורוות הקבוצות האלו משחקים החלוצים היקרים והטובים ביותר בליגה: במכבי אלירן עטר, ברק יצחקי, רוברטו קולאוטי. בהפועל טוטו תמוז ועומר דמארי. בחיפה עמאשה, גדיר ויניב קטן, בבית"ר עמית בן שושן.
אלה שחקני נבחרת ישראל בהווה בעבר ובעתיד. חלקם מלכי שערים לשעבר. חלקם עשויים להימכר במיליוני יורו לאירופה. שער אחד! מה כבר ביקשנו?

ברק יצחקי צוטט לאחר המשחק בו שוב לא הצליח למצוא את הרשת: "אין סרט שמכבי לא תהיה בפלייאוף העליון". אז ברק ידידי, פקח את עיניך – הסרט הזה קיים ועוד איך. אלא אם כן אתה וחבריך תצליחו לשים איזה כדור במסגרת…
בהפועל תל אביב דיברו על צמצום הפער מקריית שמונה – כדאי שקודם יחשבו שם איך מגיעים למצבי הבקעה. 90 דקות של כלום ושום דבר וערימה של תירוצים – זה ההספק של הפועל מול סכנין.

ומה עם מכבי חיפה? כנראה שלבקש מהם לשחק שני משחקים טובים ברצף זה יותר מדי השנה. ובית"ר? היא בסרט מלחמה כרגע – רק שהיא לא באמת נלחמת. שילמדו מהפועל פתח תקווה – כמעט חסרת סיכוי להישרדות, בלי תקציב ובלי קהל אבל נותנים שם את הכל.

לסיכום: מסכנים האוהדים שמשלמים כסף ושקנו מנויים. אולי כדאי שלקראת השנה הבאה בעלי הקבוצות הגדולות יעשו בדק בית למה הדברים לא עובדים. אחרת האוהדים עלולים להצביע ברגליים.

בית"ר? מכבי תל אביב? הצחקתם אותם, הקבוצות הקטנות כבר לא מפחדות ובצדק! זה לא קשור ליובל נעים או ניר לוין, לא גולדהאר ולא גאידמק (או כל מי ששולט כרגע בבית"ר…).

גבירותיי ורבותיי השחקנים עצמם הם האשמים! מכבי הגיעה למצבים ובית"ר גם היא הגיעה פה ושם למצבים, אבל ההחמצות האלה יספקו חומר שבאמת אפשר לעשות ממנו אחלה סרטון ליוטיוב שאולי יעקוף את הסרטון האגדי ההוא של רוזנטל והמשקוף.

הסיבה העיקרית היא השחקנים שמשחקים כדורגל כאילו הם עושים טובה, ומעל לכל, הם שחקני כדורגל ולא כדורגלנים, ויש הבדל. תאמינו לי, הם רק משחקים, כדורגל זאת מילה שהם לא ממש מכירים. אבל בינינו בואו נודה, הליגה הישראלית נהייתה תחנת מעבר לכולם, לא רק לזרים. אם פעם השחקנים מהגוש המזרחי של אירופה והשחקנים מאפריקה היו מגיעים לכאן ועוברים לאירופה כמה שנים אחר כך, היום המצב הזה תופס גם אצל ישראלים, כל ישראלי רוצה אירופה בכל מחיר איפה שלא יהיה, העיקר לא ללבוש מדים ישראליים. האמת שזה בסדר ואפילו מקובל עליי, אין לי בעיה, כל מה שאני רוצה זה שיתאמו ציפיות איתנו הצופים ויודו באמת, שלא ינסו לנפח את הליגה כאילו יש כאן איכות וכדורגל טוב, כי כרגע אין.

האמת, שאני מבין אותם, הם לא היחידים, כדורסלנים ישראליים מנסים להגיע בכל הכוח ל-NBA, מוסיקאיים ישראלים ניסו ועדיין מנסים לפרוץ בחו"ל ולא בארץ, מה לגבי שחקני קולנוע ותאטרון? ממש לא חסרים אנשים מכל תחום שבורחים לחו"ל בשביל עבודה, אנשי צבא ישראליים? גם הם מנסים את מזלם בחו"ל עם עסקאות נשק או בתור מאבטחים במשימות מיוחדות, בואו נלך הכי רחוק, אבל למוסדות החינוך הגבוהים, האקדמיות, גם שם יש נסיגה לחו"ל ע"י פרופסורים ובעלי תארים שונים. אז אם כל אלה יכולים, למה הכדורגלן הישראלי צריך להישאר נאמן למקום הזה, מדוע? לכולם מותר ולו אסור? הוא מחויב לסמל והם לא? שטויות…

בואו נעצור את הציפיות הגבוהות שלנו וניתן לסוכנים לדבר, ככה לפחות עושים בליגות בגוש המזרחי של אירופה, הליגה הצ'כית, הסרבית, הרומנית. כולן מייצאות שחקנים לליגות הגדולות כדי שהישגי הנבחרת יהיו טובים, כך יוצא מצב שבו הנבחרות חזקות מאוד אבל רוב השחקנים לא משחקים בכלל בארצם. אנחנו רואים קבוצות ישראליות שפוגשות קבוצות מהליגות האלה ופתאום הרמה נראית לא כזאת גבוהה, וזה לא בגלל שאין שם כדורגל, זה פשוט שהוא מיוצא מראש לליגות החזקות. שוב פעם, אם כל שנה ייקחו אליפות ק"ש, נתניה ואפילו בני סכנין לא תהיה לי בעיה כל עוד הנבחרת שלנו תעשה הישגים ותגיע ליורו או למונדיאל סוף סוף, כי את המשחקים האמיתיים גם ככה אני רואה בספרד, אנגליה וגרמניה, זה לא רק מהיום.

דרך אגב, אני פונה כאן רשמית לכל הסוכנים בארץ, יש עוד כמה שחקנים שפספסתם בחלונות ההעברה האחרונים: אריאל הרוש, ניר ביטון, ברק בדש, וויאם עמאשה, טוטו תמוז (לא באשמתו), עומר דמארי, שירן ייני, ברק יצחקי, עידן ורד, אייל גולסה, להמשיך? בקיצור בואו ניקח החלטה, זה או נבחרת או ליגה, כי עם המתקנים בארץ מאוד קשה לעשות את שניהם, ככה לפחות כל שנה יהיו יותר סינדרלות בגביע ובליגה, ההיררכיה שלנו תשתנה קצת, כמות האוהדים תרד במשחקי ליגה אבל תעלה בנבחרת, כל מה שצריך לעשות זה רק לקחת החלטה, כי בשנה שבה בית"ר ומכבי ת"א מפסידות בצורה כל כך הזויה ומביכה לקבוצות שבקושי יש להן איפה להתאמן צריך לקבל החלטות קשות בזמן הנכון.

שקט…דממה…הלם…אחרי משחק כזה עם 2-1 לא צפוי ומשחק די בינוני אפשר להגיד שבאמת יש דברים שאי אפשר להבין. מכבי חיפה הייתה במקום העשירי ערב המשחק, עם הראש למטה, דיבורים על עונה כל כך גרועה, רכש שלא פוגע ובעיית חלוצים שחוזרת לה מתחילת העונה, או שיש עודף חלוצים (שגם לא מבקיע יותר מדי) או חוסר. מהצד השני מכבי ת"א שלאט לאט מתחילה לחזור לעצמה, משחקת כדורגל מעט יותר יציב לאחר חילופי המאמנים, והרבה ציפיות לחזור ולהצמד לחלק העליון של הטבלה למרות העונה הבלתי צפויה שעוברת עליהם. מה בסוף? סיפתח של הצהובים אך חגיגה זריזה ב-6 דקות האחרונות של הירוקים בביתם. ניצחון ששולח את מכבי שוב הביתה עם הפסד בקריית אליעזר.

האמת? אין הרבה מה להגיד, אין מה לבקר את חיפה ולהזכיר כמה שהיא קבוצה לא עקבית שבנויה לא נכון, ואין כבר מה להגיד על מכבי שבאמת כבר עברה כל גבול עם חוסר העקביות שלה. כולם מחפשים את צוצאליץ' ומנסים לראות היכן ייפול כדי שיגידו שגם הוא פח, ואני אישית חושב אחרי הרבה זמן, שהאמת שהכל טקטיקה, ותיאום, הגנה היום זה דבר מאוד רגיש שצריך לבנות אותו ולטפל בו לאורך זמן ולא להזכיר כל טעות כאילו הייתה גורלית, אם לא היו טעויות הגנה לא היה כדורגל.

מעל לכל המשחק המוזר הזה, עולה נתון מאוד מעניין. את השער הראשון בקריירה שלו כבש טאלב טוואטחה מול…נחשו מי?כן כן, מכבי ת"א, מאז לא כבש שער ליגה, ואת השער הראשון שלו העונה מול מי כבש? יכול להיות שמכבי ת"א? בוא נקווה לפחות בשבילו וגם בשביל עתיד הנבחרת שלנו, שייתן יותר מעצמו בכל משחק, אולי מתישהו הוא יגיע לאן שכולנו מצפים ממנו. עוד נקודה מאוד מעניינת חוזרת לחיים ע"י אלירן עטר, "הילד הבעייתי", האם הוא באמת מסוגל לוותר על כל העצבים למען הקבוצה? או שרצונו עולה על כל רצון אחר גם אם זהו רצונו של המאמן.

האמת שמכבי ת"א הייתה אמורה לספוג גם היא בשלבים מוקדמים יותר אם חיפה הייתה מעט יותר מרוכזת, ולא הייתה בועטת לקורות או לשמיים, ואת זה ניר לוין חייב לקחת לתשומת ליבו, כי חדירות כאלה ותנועה כל כך חופשית של שחקני חיפה ברחבה של מכבי זה משהו שהוא פשוט לא יכול להרשות שיקרה במשחקים הבאים. ומה אם חיפה אתם שואלים? שתי נקודות מאוד חשובות חוזרות במשחק הזה, יאיא סיידו ועמדת החלוץ הזר, חיפה חייבת להחתים חלוץ טוב שישדרג את ההתקפה וימנע את כל הבעיטות ההזויות האלה, וחייבת גם קשר דיפנסיבי שידע לחלץ כדור ולקדם את ההתקפה. לא סתם עוד בלם בעמדת הקישור.

אל תקחו את המשחק הזה, ותתחילו להכתיר כוכבים או כוכבים נופלים, כל מה שקרה כאן זה צמצום טבלה קל, אם חיפה מנצחת מחזור הבא היא יכולה לעלות ל-6 המקומות הראשונים שוב, ומכבי? היא עדיין בחלק העליון, סך הכל הפערים הצטמצמו קצת, וקיבלנו אות חיים מהצפון (כי בינתיים האותות הרציניים הם מקריית שמונה). הפתרונות שחיפה מחפשת לדעתי יגיעו מהנוער, גוזלן, עטיר, סולליך שמושאל לעכו ועוד תוספת קטנה של שלומי אזולאי. כל אלה חייבים לחזור בעונה הבאה לחיפה, וחלק גדול משחקני הסגל כרגע צריכים ללכת כי הם פשוט לא מבינים מה המשמעות של מכבי חיפה ומהו הסמל.

ומכאן אני רוצה גם לפנות לכל האוהדים בארץ, הרבה מאוד זמן לא זכתה סינדרלה בליגת העל, ומי ייתן ועיר כמו קריית שמונה, שעברה יותר מדי ב-30 שנה האחרונות, בכל מלחמה או הפצצה, שיגיע לה קצת נחת.

ראשית, אפתח בווידוי. אני אוהד מכבי תל אביב, אך לפני הכל אני אוהד כדורגל ולא משנה מהיכן על הגלובוס הוא מגיע. לכן נחרדתי לגלות את העונש המזעזע וחסר הפרופורציות שספגה קבוצת בית”ר ירושלים בעקבות התפרעות האוהדים שלה במשחק מול בני יהודה.

הסיבה שהוענש הזה מקומם במיוחד הוא חוסר המידתיות בענישה של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל (מוסד שמזמן איבד את הרלוונטיות שלו אבל על כך בטור הבא) שהרי הקבוצות ה’גדולות’ זכו רק בחודשים האחרונים לעונשים מגוחכים. מכבי תל אביב למשל נדדה עם אוהדיה למשחק מול מכבי נתניה שהתקיים בירושלים (ועל כך נאמר כל הכבוד לאדון לוזון על קירוב הכדורגל לפריפריה). מכבי חיפה למשל נענשה בקנס מגוחך על השלכת מוט ברזל לכיוונו של אלישע (ומה היא קורה אם המוט היה פוגע ביעדו?) וכמובן אלופת הענישות הבלתי הגיוניות – קבוצת הפועל תל אביב שפשוט סגרה יציע (אך שיכנה את אוהדי אותו היציע ביציע צמוד), לא מקבלת עונשים של משחקי רדיוס (מה שלא מונע מראשיה להתבכיין על קנסות רחוקים שהם מקבלים) ולא נתחיל אפילו לדבר על הרכישה ההזויה של אביחי ידין וסמואל יבואה בזמנו וכל זאת כאשר הבעלים הוא עבריין מורשע בעבירה פלילית שעל פי החוק אסור לו כלל להחזיק בקבוצת ספורט מכיוון שהוא כפוף לתקופת צינון.

כנראה שבית הדין מבצע נוהל של איפה ואיפה. וכך למשל לא צריך להרחיק עד ירושלים, גם קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל רמת גן וקבוצות נוספות סבלו מנחת זרועו האיומה של תובע ההתאחדות.

אינני אומר שלא צריך להעניש קבוצות. כמובן שעונשים צריכים להינתן וליצור הרתעה אבל יש לנהוג במידה שווה כלפי כל הקבוצות. באנגליה למשל בחרו להעמיד לדין פלילי ולא במסגרת ההתאחדות את ג’ון טרי (להזכירכם קפטן קבוצה קטנה בשם צ’לסי), באיטליה לא פחדו להתעמת מול מילאן ויובנטוס בשעתו הקשה של הכדורגל האיטלקי ואף הורידו את הגברת הזקנה ליגה (מה שלא הוסיף לה שנים) ורק אצלנו בלבונטין הים תיכוני, ממלכת חלם של הכדורגל הישראלי ישנה חלוקה דיכוטומית לגדולות וקטנות כאשר אלו סובלות אי צדק ואלו נהנות מההפקר. הייתי מייעץ לבית”ר ירושלים ולשאר הקבוצות להחרים את הליגה, לא בטענה שהעונש אינו מגיע, אלא בטענה שיש ליצור היררכיה ברורה של עונשים לכל הקבוצות ולא משנה שמן, כי היום זו בית”ר ירושלים ומחר זו יכולה להיות נתניה או כל קבוצה אחרת.

בעצם חוץ ממכבי פתח תקווה, היא מסודרת בהתאחדות אף יותר מהקבוצות הגדולות. אולי היא בעצם הקבוצה הבכירה של הכדורגל הישראלי?

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

האחת נחשפה בנובמבר 2001, השנייה במאי 2011. כמעט 10 שנים חלפו בין לבין ונראה ששום דבר לא השתנה. שתי הפרשות עסקו בהימורים שהובילו להטיית משחקים, אולם בשתיהן היה משהו מעבר. גורמים עבריינים מתערבים בכדורגל הישראלי ועושים בו כבשלהם, אם זה בצורת תשלום שוחד לשופטים, לשחקנים או הבטחות למיניהן לבעלי קבוצות.

לפני מס' חודשים, במהלך תהליך הבמב"י בהפועל תל אביב, עלתה השאלה מהם הקריטריונים בהם נדרש אדם לעמוד על-מנת להפוך לבעלי קבוצת כדורגל. היו שאמרו כי טביב הורשע בעבר בעבירה, ולכן אסור לאשר לו להיות בעלים של קבוצה. אותן טענות הועלו כלפי בעלי הפועל אשקלון, פרוספר אזגי, שרק השבוע (ב') הושעה לחצי שנה ממגרשי הכדורגל.

מזה זמן רב טוענים אנשי מקצוע שונים שיש לבצע "חריש עמוק" בהתנהלות הכדורגל בישראל.
אני מסכים. הכדורגל הישראלי נמצא במצב רע. תתעלמו מהרמה הנמוכה, מהמגרשים הריקים, התנאים המבישים ואפילו הכישלונות במסגרות הבינלאומיות. הנושא אליו אני מעוניין להתייחס הוא מוסרי – חוסר יושרה, רמאות, תככנות, חוסר קולגיאליות והכי גרוע מעורבות בפלילים.

נתחיל במי שמכנה עצמו "ראש הממשלה של הכדורגל הישראלי", יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, מר אבי לוזון. יו"ר ההתאחדות צוטט לא פעם תוך שהוא מתבטא בצורה מביכה – דברים שחלקם היו מגוחכים וחלקם פשוט סרי טעם. בנוסף, יש את הקשר למכבי פתח תקווה. זה היה אמור להיות שיא השיאים – יו"ר ההתאחדות לכדורגל מועמד לדין על התנהגות בלתי הולמת. אבל כל זה לא משנה. יו"ר ההתאחדות זוכה, הוא ממשיך להגיע למגרשים ומתנהג כאחרון האוהדים.

נעבור לבעלי הקבוצות. אני רוצה להתמקד במאיר יצחקי, הבעלים של עירוני ניר רמה"ש. ליתר דיוק, בהתנהלות שלו מול מאמן הקבוצה לשעבר, מומי זפרן. כזכור, במהלך אחד ממשחקי הקבוצה, חש ברע מאמן הקבוצה דאז ופונה לביה"ח מחשש שלקה בליבו. כעבור תקופת החלמה משמעותית החלו לצוץ בתקשורת התבטאויות כאלה ואחרות של בעלי הקבוצה כנגד המאמן. אם מאיר יצחקי מגדיר את עצמו כאדם אנושי הוא היה עומד לצד המאמן, מחכה שיחלים ומוודא שהקבוצה ממשיכה בדרכה החיובית בעונתה הראשונה בליגת העל. אולם, יצחקי בחר לצאת בפומבי כנגד המאמן בהשתלחויות חסרות רסן כשהשיא היה פיטוריו של המאמן שהוביל את הקבוצה להצלחה עד לאותו זמן.
לפני מס' שבועות פורסמה כתבה באחד ממדורי הספורט האינטרנטיים בדבר מעמדו (או ליתר דיוק, חוסר במעמד) של מאמן הכדורגל הישראלי. התייחסות כמו זו של בעלי רמה"ש רק מוכיחה עד כמה המאמנים הינם כלי בידיו של הבעלים ומציגים עוד דוגמה אחת לחוסר התרבות בהתנהלות עולם הספורט בכלל בישראל ועולם הכדורגל בפרט.

נמשיך למאמני הקבוצות. לא פעם התבטאו מאמנים שקיים חוסר קולגיאליות משווע בתחום. את הדוגמה האחרונה ראינו בתחילת העונה בהפועל תל אביב. כזכור, אלי גוטמן עזב את הקבוצה וכולם דיברו בתקשורת (וגם קולות בקבוצה) על כך שהמועמד הטבעי לרשת את גוטמן הוא עוזרו, יוסי אבוקסיס. אבוקסיס שגם כן ראה את עצמו כמועמד הלגיטימי לקבל את המושכות היה בטוח שבסיום המו"מ מול הנהלת הקבוצה תצא הודעה לפיה הוא קיבל את תפקיד המאמן. אולם, סחבת במו"מ והתנהלות שערורייתית של הנהלת הפועל תל אביב ודרור קשטן הביאו לכך שהאחרון מונה למאמן הקבוצה. דרור קשטן, שועל קרבות ותיק, שבקדנציה הראשונה שלו בקבוצה הוליך את המועדון להצלחה מסחררת במסגרת הבינ"ל, התנהג באופן מחפיר כלפי מי שהיה לאחד מהקרובים ביותר אליו בעולם הכדורגל ומי שחלק עימו את ההצלחה של הקבוצה ההיא באירופה.

איך אפשר גם בלי התייחסות לשחקנים. בימים האחרונים עלתה לכותרות התבטאות מעליבה למדיי (לכאורה) של אלירן עטר, שחקן מכבי תל אביב, כלפי מאמן הפועל פתח תקווה, גילי לנדאו. התנהגות כזו מצדיקה את כל מה שאומרים בארץ על חוסר התרבות , ה"שכונתיות" וכל מה שרע בכדורגל הישראלי. זוהי עוד דוגמה עד כמה המדינה שלנו התדרדרה ביחס שבין אדם לחברו. אם שחקן יכול להרשות לעצמו לגשת למאמן הקבוצה היריבה ולנבל את פיו כלפיו (לכאורה), אז מה הטעם לעלות לשחק כדורגל? לאמן כדורגל? ואיזו דוגמה שחקן זה נותן לאוהדים הצעירים שבאים לראות אותו במגרשי הכדורגל להם הוא משמש מודל לחיקוי?

ונסיים עם האוהדים. רק השבוע נתקלנו בשני מקרים בוטים של התנהגות אוהדים כלפי מאמני הקבוצות. אני כמובן מתייחס לזריקת המוט של אוהדי מכבי חיפה לעבר מאמן הקבוצה, אלישע לוי, כמו גם זריקת החפצים של אוהדי מכבי נתניה כלפי ראובן עטר, מאמן היהלומים. מדובר בהתנהגות ברברית של חוליגנים שהקשר בינם לבין אהדת הקבוצה הינו קלוש עד בלתי קיים. התנהגות כזו צריכה להיעלם מהמגרשים. אין לה מקום בשום מדינה מתוקנת בעולם.
זוהי דוגמה אחרונה לצורה בה נראית מדינת ישראל ואיך היא משתקפת דרך עולם הכדורגל.

רוצים לקבל עדכונים על טורים חדשים? סרטונים מצחיקים ועוד ועוד? בואו והצטרפו לעמוד של ישראספורט בפייסבוק

אז מה היה לנו? הפועל תל אביב נראית טוב למרות רעידת האדמה בקיץ, מכבי תל אביב שוב לא משכנעת ושוב המאמן הוא זה שנשלח הביתה, מכבי חיפה נכנסת למשבר מנטאלי, אשדוד מפתיעה וקרית שמונה במקום הראשון. בשונה מעונות קודמות נראה כי המאבק על האליפות עדיין לא ברור, אבל קרית שמונה, הפועל תל אביב, אשדוד ואפילו עכו, לפי מצב הטבלה די חזק במאבק.

האמת היא שמגיע לנו קצת חידוש, אחרי שגאידמק פירק את בית"ר ירושלים, הליגה שלנו הייתה בנויה סביב הירוקים מחיפה והאדומים מתל אביב, ועכשיו? קבוצות כמו ק"ש, עכו ואפילו נתניה נמצאות בחלק העליון של הטבלה, מציגות כדורגל לא רע בכלל, ומגיעות גם למשחקים הגדולים. זה זמן לקצת רענון. אישית אני חושב שלראובן עטר ולרן בן שמעון מגיע להיות בפסגה. במיוחד לרן בן שמעון, שנבעט ממכבי תל אביב בזמנו כאילו הוא היה הסיבה להתפרקותה, רן – יש לי בשורה בשבילך, זוכר את מוטי איווניר? כרגע טוענים במכבי תל אביב שהוא הסיבה, בדיוק כמו שטענו על נימני, אז אתה לא לבד. אלי כהן עם עכו תפס מיקום טוב בטבלה בזמן ש"קבוצות הצמרת" הטבעיות מצאו את אמצע הטבלה, ומעל לכל אפילו העולה החדשה רמה"ש עומדת במקום החמישי בגאווה.

אז נכון שהפערים הם מאוד קטנים, במחזור או שניים הכל יכול להיראות אחרת, אבל ההסתכלות היא לא על נקודות, אלא על יכולת וכוח רצון, והשנה זה נראה כאילו הקבוצות החזקות בליגה משחקות בגלל המשכורת, והקטנות משחקות בשביל הקבוצה. הן פשוט נלחמות יותר, רוצות יותר, ולא מפחדות לתקוף, ללחוץ, ובעיקר הן לא מפחדות מהמילה ניצחון. בעבר המון קבוצות שהיו מגיעות לבלומפילד היו משחקות בשביל התיקו, המון קבוצות היו מסתגרות בבונקר בקרית אליעזר, אבל השנה הכל נראה אחרת, סוף סוף!

בואו נודה באמת, אם מסתכלים על התקציבים בלבד, הפסגה אמורה להתחלק בין התל אביביות והחיפאית, אבל פתאום קרה מצב שבו הכסף הוא לא הסיבה למיקומך בטבלה, פתאום התשוקה חזרה למגרשים. לא, אנחנו עוד לא מייצרים כדורגל איכותי שיכול לעמוד בסטנדרטים האירופאיים, אבל סוף סוף בפעם הראשונה רכש גדול ומפוצץ לא קובע אליפות. תסתכלו לדוגמא על מכבי חיפה, לרוב מכבי חיפה הייתה משאילה שחקנים לקבוצות "קטנות" ממנה כדי שיקבלו ניסיון ויחזרו למועדון, אבל תראו מה קורה השנה: ק"ש (מקום 1 כבר אמרנו?) מחזיקה בשלומי אזולאי, חלוצה לשעבר של החיפאית, מכבי נתניה (מקום 6) מחזיקה בליאוניד קרופניק (בלמה של חיפה לשעבר, לא מושאל, אך עדיין שחקן שבזמניו בחיפה תרם המון בניגוד לבלמים של היום), אמיר אדרי ומוחמד קליבאת (זוכרים אותו?) והפועל עכו? מחזיקה בסולליך (אלישע החליט שתורג'מן ודה חסוס עדיפים על שחקן המפתח של עכו). חיפה לא אמורה להשאיל שחקנים לקבוצות קטנות?

מחויבות אי אפשר לקנות בכסף, את זה אני תמיד אומר, וגם אם שילמת למישהו מספיק כדי שיהיה לצידך, אני לא קורא לזה מחויבות, בשפה המשפטית קוראים לזה שוחד. שחקנים שמשחקים בקבוצות הגדולות עסוקים בשטויות בזמן שהשחקנים המחויבים באמת נמצאים במקומות אחרים, וזה לאו דווקא קשור ליכולת, לא כל השחקנים בצמרת (נתניה, עכו, אשדוד…) הם שחקנים ברמה של נבחרת או אירופה, אבל כשמגיעים למפגש בין "משוחדים" ל"מחויבים" הכסף הופך לחסרון ובעיה לקבוצות גדולות, כי ביחד איתו מגיעים הלחץ והציפיות, ובנוסף מתווספת גם תחושה של "עושים טובה", למה? כי משלמים להם מספיק…

בנוסף לכל נושא המחויבות והיכולת, מגיעה נקודה מאוד מעניינת, עמדת המאמן. תנסו לעכל את הנתון הבא, בחלק העליון של הטבלה נמצאים מאמנים כמו: שלומי דורה, ראובן עטר, רן בן שמעון, יוסי מזרחי, אלי כהן (לא אלי כהן המפורסם) ושייע פיינגבוים. מה עם יצחק שום? אלי כהן(המפורסם)? רוני לוי? כל אלה ועוד אחרים ברחו מהביצה הישראלית כמו גם כל הכוכבים של הליגה זאת (חמד, ורמוט, מליקסון, רפאלוב…) ונותרנו עם הרבה זרים שבעיקר זרים לכדורגל, שחקני בית שחלקם מעניינים בזכות היכולת/פוטנציאל שלהם וחלקם בזכות כוח הרצון, וערימה של מאמנים חדשים/ישנים שיכולים לנצל את העונה המשוגעת הזאת לטובתם ולעשות היסטוריה עם קבוצה "קטנה".

זה הזמן לחידוש! מי ייתן והעונה תסתיים ללא אלופה צפויה, קצת עניין לא יזיק לאף אחד בליגה הגוססת שלנו…

בסופו של יום אני רוצה להגיד דבר מאוד פשוט, אנחנו לא נמצאים בעידן חדש של כדורגל ישראלי, לא, ממש לא. אני בפסק בכלל אם אשדוד, עכו או כל שאר הקבוצות הללו יישארו בפסגה עד סוף העונה, אבל לא זאת השאלה או המצב, אנחנו צריכים להבין שרכש פח כמו שעשו שלושת הגדולות של הליגה לא יספיק להן יותר, אני מקווה מאוד שגם הפחד שנעלם מכל הקבוצות הקטנות לא יחזור יותר לעולם, כי זה מה שיעיר את הליגה הזאת להתחיל לייצר שחקני בית טובים, בסופו של דבר כל קבוצות הצמרת האלה כוללות מספר לא מבוטל של שחקני בית. נמאס לראות איך כסף הופך לגורם הכי חזק בליגה. תקחו למשל את הליגה הצרפתית, מעבר ליכולת הגבוהה שיש בליגה הזאת, כבר לאורך שנים זה מוכח כי אין שם 2-3 קבוצות מובילות, אלא תקופות, והרבה שינויים.

זהו, מוטי איוניר לא במכבי תל אביב, אפשר לומר שהבעיות הקשות של מכבי מאחוריה, ועכשיו פותחים תקופה חדשה! באמת? מוטי הוא הבעיה?

יש לי המלצה טובה למיץ' גולדהאר. מיץ' אתה חייב לכוון לירידת ליגה, חייב, תראה מה זה עשה בצד השני של הכביש? זוכר את העונה של הפועל עם שייע כשהיא כמעט ירדה? נראה לי שאתה לא כל כך זוכר, אז חפש את המשחקים בארכיונים, כי מאז, הפועל תל אביב חטפה כזאת כאפה מסובבת שהקבוצה התל אביבית נראית מעולה.

מכבי תל אביב לדעתי היא כמו ילד מפונק שלא יודע מה זה סבל. מכבי מעולם לא ירדה ליגה, ולכן אף פעם לא טעמה טעם מר, תמיד או למעלה או באמצע, ומשנת 2000 מדובר רק באמצע, בבינוני (לא כולל אליפות 2002/2003). אולי אם מכבי תל אביב תלחם על חייה בליגה ותרד, או כמעט תרד, משהו יתעורר במועדון הזה, כי כרגע מכבי ת"א הוא המועדון הרדום ביותר בארץ. כל עונה שחולפת בין בינוני לנגיעות קלות של תקוות, גורמת למועדון הזה כל שנה להכריז שהוא רוצה אליפות, לקנות במיליונים, אבל בסופו של דבר להישאר אותו מועדון רדום שלא עושה יותר מדי. אחרי עונה שבה הם ירדו ליגה או אפילו כמעט, משהו ישתנה ואנשים יקבלו החלטות אחרות, לא יהיה את הלחץ סביב מכבי, דברים ישתחררו ואנשים יראו דברים בפרופורציה אחרת.

הצהובים כרגע הם כמו הר געש רדום שמחכה להתפרץ בהתפרצות הכי אלימה שיש. בעיות הנהלה, מאמן שמוחלף מינואר לינואר, שחקנים טובים? לא טובים? קהל מפולג לשני ארגונים("אולטראס" ו"השחקן ה12") ואבי נימני…יותר מדי! כשהייתי קטן לימדו אותי לא לשמור בבטן, אחרת מה יהיה? בדיוק! אולקוס! במכבי צריכים להבין שהמועדון חולה, ולא מדובר בוירוס, או במשהו קליל, מדובר במחלה קשה שהתחילו להשפיע כבר באמצע שנות ה-90, והתחילה לדרדר את מכבי יותר ויותר למטה, ולאט לאט התפתחה ופשוט התיישבה בתוך המועדון. כל כך הרבה בעיות במועדון אחד וכל כך הרבה דיבורים סביבו, ואף אחד לא נותן לכדור השלג הזה לעצור!

יש לי עצה טובה למכבי תל אביב, תסתכלו על אייאקס מהולנד. אייאקס לטעמי היא הקבוצה המקבילה למכבי בארץ, למה? כי היא הקבוצה הכי מעוטרת בהולנד. אם מדובר בגביעים, אליפויות, ליגת האלופות…אייאקס בפסגה. לא מן הנמנע שכל שנה ידברו שם על אליפות, לא? כנראה שלא, משנת 2000 ועד שנת 2010 הנהלת "היהודים" לקחה את המדיניות שהיא עצמה המציאה (מה שיענק'לה שחר אימץ לו בחיפה) לגבי ייצור שחקנים ומכירתם והקצינה הכל, מסניידר, ואן דר וארט והייטינחה ועד לסוארז ואימנואלסון, כל שחקן נמכר לכל המרבה במחיר. מה הייתה התוצאה? משנת 2004 ועד שנת 2010 אייאקס לא זכתה באליפות אחת והייתה קבוצה לא מאוזנת בהולנד. כל הצעדים הללו בתוספת ללחצים והדיבורים סביב אובדן האליפויות, גרמו לכדור שלג הזה להמשיך ולנוע והיה נראה שאייאקס פשוט מאבדת את כוחה בליגה ההולנדית. אבל אז זה הגיע, אנשים התעוררו. הגיעו להם כמה שחקני עבר(ובראשם יוהאן קרויף) שהחליטו להרים את המועדון שוב לזמנם הגדולים, החליטו לעשות לאייאקס תוכנית הבראה שלמה, שכללה שימוש נרחב במחלקת הנוער המעולה של אייאקס, שחקנים כמו אניטה, ורמיר, ורטוגן, אבסיליו, אריקסן ועוד… קיבלו את חולצת ההרכב ובאייאקס החלו לעבוד על עוד "דור זהב", כי מה לעשות, הבינו בהולנד שרכש משוגע לא ייתן כלום, את הקבוצות הכי טובות של אייאקס הרכיבה דווקא מחלקת הנוער, מיוהאן קרויף ועד לזמנים של דוידס וברגקאמפ.

מכבי תל אביב נמצאת באמצע הדרך הזו, כי מוטי כבר עשה עבודה מעולה עם ייני, מיכה, לוגסי…אבל העבודה לא תמה ומוטי הלך הביתה. במקום להשתיק את כל הציפיות מסביב ולהבין שמכבי צריכה לעבור את כל הבלאגן הזה בצורה בריאה, ממשיכים לרדוף במכבי אחרי ה-100 אחוז, אחרי ההצלחה, ולא אחרי הדרך, כי בכדורגל לא משנה מה השגת בסוף, השאלה היא אם עשית את זה בדרך הנכונה והטובה, כי הדרך היא זאת שקובעת את ההמשכיות לאורך שנים.

אבל אני עוצר לרגע וחושב, ומבין שאף אחד במכבי לא מבין עד כמה המצב שלה נוראי, אז למה בכלל להשקיע? למה בכלל להתחיל לכתוב? כי אולי בעלים של קבוצות אחרות שייכנסו למצב דומה, אולי הם יבינו שרכש משוגע ומערכת לחצים לא נותנים כלום חוץ מעוד בעיות. כדורגל הוא משחק פשוט בבסיסו, אך מאחורי הקלעים הוא סבוך בערימה של סיבוכים מנטאליים אל מול התקשורת, הקהל והשחקנים עצמם. השאלה היא אם אתה נותן לכל הסיבוכים האלה להוציא את הקבוצה שלך מאיזון לאורך כל כך הרבה שנים!

ועד השינוי של מכבי, לא יעזור שום דבר:

מכבי תל אביב – היא הילד המפונק של הליגה! שעוד לא למד בדרך הקשה לצאת ממשבר.

אחרי שהפכה לאחת מאכזבות העונה עד כה בליגת לוטו, בני השרון/הרצליה מינתה ביום חמישי את עדי אזולאי למאמן הקבוצה במקומו של רועי חגאי. יהלי רואה בודק איפה נפלו הדברים בדרך, ומעלה שאלה אחת בוערת על סדר היום.

בני השרון/הרצליה היא אולי הקבוצה המאכזבת ביותר עד כה בליגת לוטו, ומקדימה בטבלה רק את ברק נתניה האחרונה. המועדון במתכונת המאוחדת של הערים הרצליה ורעננה, הפך בעשור האחרון לסמל ודוגמא עבור ניהול נכון וחתירה להישגיות בקנה מידה ישראלי. לא בכדי הקבוצה ייצגה את ישראל בזירה האירופית לא פחות משלוש פעמים, והגיעה שלוש פעמים נוספות לגמר גביע המדינה. השאפתנות והשפיות גם יחד של לני רקאנטי ואלדד אקוניס, הפכו את בני השרון למקום בו מאמנים משוועים ונהנים לעבוד – יעידו על כך יעקב ג'ינו, אפי בירנבוים, דן שמיר ואריאל בית הלחמי. ביולי השנה החליטה עיריית רעננה להפסיק את תמיכתה המאסיבית באגודה, והותירה את עיריית הרצליה בראשות יעל גרמן כגורמת הכלכלית הכמעט בודדה בבניית התקציב. לא ברור היה אם הקבוצה תפתח את העונה, אך המאמץ הגדול של רקאנטי ואקוניס נשא פרי. בני השרון הפכה לבני השרון/הרצליה, והחלה את העונה כשברקע תקציב צנוע ושאיפות פחותות משנים עברו. העובדה שבעונת 2011/12 אין יורדות לליגת המשנה, הסדירה את נשימתם של ראשי הקבוצה. ההנהלה החליטה למנות את רועי חגאי לתפקיד המאמן, איש מקצוע מוכשר לכל הדעות אך כזה שלא הוביל לעולם קבוצה בוגרת כסמכות המקצועית העליונה. ביום חמישי, אחרי פתיחת עונה צולעת ולבטים רבים מצד אלדד אקוניס, נפרדו שני הצדדים ובמקומו של חגאי מונה עדי אזולאי. זה הזמן להעמיק בבעיות שפקדו את הקבוצה, ולהבין איך האלטרנטיבה של מכבי וי-ם הפכה לקבוצה מאוסה ועייפה.

הדומיננטיות של אקוניס והסמכותיות שהוטלה בספק

רועי חגאי (35) הוא אחד מהשמות העולים בתחום האימון של עולם הכדורסל הישראלי. מי שליווה את אפי בירנבוים כעוזר מאמן, מבני השרון, דרך מכבי תל אביב ועד מכבי ראשל"צ, קיבל לא פעם ולא פעמיים קומפלימנטים נדירים מהאיש והפתיל הקצר. "לי ולרועי יש פילוסופיית כדורסל שגיבשנו יחד, אנחנו הולכים איתה עד הסוף בשיתוף פעולה מלא", נהג בירנבוים להגיד לכלי התקשורת. גם בהפועל ת"א יודעים להעריך עד היום את חגאי המאמן, שהוביל את קבוצת הנוער של המועדון לזכייה בגביע המדינה. חגאי צמח מלמטה, דרך עבודה עם חנן קרן ברמת אפעל ודני פרנקו בעירוני רמת גן. מדובר באיש שלומד את כללי המשחק הנוקשים בליגה של הגדולים, וללא ספק יגיע רחוק בהמשך הדרך. אלא שלבני השרון/הרצליה הגיע חגאי עם רזומה ריק לחלוטין כמאמן ראשי בבוגרים. מול הדומיננטיות המקצועית של אלדד אקוניס, חגאי נראה מהצד "חסר שיניים". הדבר צעק לשמיים עוד יותר כשבתדריכים עומדים מנגד בוקר, היקסון ויודה – חבר'ה מזון אחר, חבר'ה שצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהם פה. הקומבינציה של חגאי חסר הניסיון על הקווים, מול ענקי הכדורסל מארה"ב, נשמעה, נראתה, הרגישה, לא רצינית. מצד אחד, אלדד אקוניס צריך היה לחשוב על דמות מוכחת יותר מחגאי ולא לזרוק אותו למים כ"כ עמוקים. מצד שני, רועי חגאי צריך היה לעבור קודם בקבוצה יותר רגועה, בה יתאפשר לו חופש פעולה, ופחות צעקנית.

חוסר המזל עם שחקני ה-NBA

בבני השרון/הרצליה עלתה מחשבה לעורר את האהדה בקבוצה מחדש לאחר סוף עידן האיחוד, עם הבאת שחקנים בעלי שיעור קומה מה-NBA. השביתה בליגה הטובה בעולם נתנה פתח להזדמנות שאין שני לה, ובני השרון/הרצליה צירפה לסגל הקבוצה את טרבור בוקר מהוושינגטון ויזארדס. לרוע מזלו של חגאי הצעיר, בוקר נפצע במהלך ההכנה לעונה ושוחרר מיידית מהסגל. רקאנטי עדיין חשב בגדול, ובקבוצה הנחיתו שחקן בסדר גודל יוצא דופן, הפאוור פורוורד של סקרמנטו קינגס, ג'יי ג'יי היקסון – בחירה מספר 19 של הקליבלנד קאבלירס בדראפט של לפני שלוש שנים. היקסון הספיק לקחת חלק בתבוסה המרה לחולון באולם הפחים (20 נק' ו-8 ריב'), לפני שארז את המזוודות ושב לאמריקה בטענת אי הסתגלות. האמת, אפשר להבין אותו לחלוטין. חשבתם שכאן הרפתקאות אשת טורס נגמרו? תחשבו שוב. רועי חגאי החתים באותה עמדה של היקסון המשוחרר, את אפה יודה מגולדן סטייט. אלא שהפלא ופלא, השביתה ב-NBA נגמרה ובני השרון/הרצליה רושמת שלושה צירופי שווא בשלושה חודשים. יודה אמנם שיחק בהפסד לגליל והפציץ עם 22 נק' ו-16 ריב', אך האקורדים מהצירופים הגרנדיוזים צורמים מאוד מבחינת הקבוצה השברירה מהרצליה. שלוש החתמות, שתי הופעות, שלוש עזיבות מידיות.

זהות ישראלית בהכחדה

אמרו את זה אלף פעמים לפני ויגידו את זה כנראה גם עוד אלפיים פעמים לפחות – בן רייס נפצע, ועליו הייתה אמורה הקבוצה להיבנות. האם על המנטרה הזאת ימשיכו קברניטי הקבוצה להישען? ברור שבן רייס סמול פורוורד צעיר ומאוד מוכשר, אבל בכדורסל כמו בכדורסל הדברים דינמיים ולכל דבר צריך להתכונן. בבני השרון/הרצליה של העונה, מצבת הישראלים היא הרבה מעבר לעגומה. מלבד ארז כץ הוותיק, ששיתופו בחמישייה נראה הכרח מטריד לפעמים, אין ולו ישראלי אחד שראוי ליותר מרבע שעה של קרדיט – אם שחר אורן מוביל את הקלעים הישראלים ברוטציה של הקבוצה, הרי שהפרובלמה צועקת לשמיים. חגאי התחנן בפני ההנהלה להחתים את משה מזרחי, עוד שחקן וותיק בפני עצמו, ונענה לבקשה בשלילה. האם מזרחי המזדקן היה פותר לבני השרון/הרצליה את הבעיה? קשה לדעת, אבל ללא ספק הקבוצה זקוקה נואשות למנהיג ישראלי דומיננטי. לזכותו של רועי חגאי יאמר – השמות בשוק אינם רבים כלל.

האוהדים לא מצביעים ברגליים

באופן טבעי, אחרי שרעננה משכה את תמיכתה במועדון, תמיכתם של תושבי העיר בקבוצה מוטלת בספק. כרגע נראה שהקהל לא מגיע בהמוניו לאולם היובל, והאכזבה ניכרת גם על ראשי מנהלת הליגה. בני השרון/הרצליה במתכונת הנוכחית לא תצליח לסחוף אחריה קהל רב, ולא תדגדג לעולם את האולטרס שקיים בהפועל חולון, הפועל ירושלים ואפילו מכבי ראשל"צ. בלי זהות ישראלית, ועם המון סימני שאלה כלכליים לקראת השנה הבאה, איש אינו ימהר לקנות מנוי וללכת אחרי הקבוצה באש ובמים. על אחת כמה וכמה כשאיש אינו מבין עדיין אם הקבוצה נקראת בני השרון או בני הרצליה.

עדי אזולאי – האיש שיחזיר את המועדון למסלול הנכון?

ביום חמישי האחרון החליטו בעצה אחת אלדד אקוניס ולני רקאנטי, למנות את עדי אזולאי למאמן הקבוצה. אזולאי שגדל במחלקת הנוער של המועדון חוזר לאמן בישראל אחרי שלוש שנים בגלות. בזמן שלא היה בארץ, אימן אזולאי בשתי קדנציות את קרבנוס הקפריסאית, אותה קבוצה בה בילה גיא פניני חצי עונה. לאזולאי ניסיון מוכח בעירוני אשקלון, אותה הוביל למקום החמישי בליגת העל, וכן קדנציות בהפועל גבעתיים ומכבי ראשל"צ. הדבר הראשון שצריך אזולאי לבצע זה רכש ישראלי לעמדה מספר 3. על אזולאי להכניס לרוטציה בהדרגה את הצעירים לביא וחבקין, ולא לפחד ללכת על כל הקופה בעונה בה אין יורדות. הקבוצה חייבת לשוב להיות נלהבת ורעבה, כמו שהיינו רגילים לראות אותה בשנים האחרונות. נכון, התרחישים האחרונים הלכו נגדה בתקופה האחרונה אבל כעת הכל בגדר היסטוריה. חדוות המשחק חייבת, אבל חייבת לחזור לאולם היובל, ויפה שעה אחת קודם.

אם הייתם שואלים אותי לפני שבועיים אם יש למכבי חיפה סיכוי לחזור למאבק האליפות, הייתי אומר שלא. מכבי חיפה נראתה רע ולא הייתה יציבה ונראה כי מלבד הבעיות על הדשא יש לה גם בעיות בחדר ההלבשה.

אבל אתמול הדברים השתנו, יניב קטן עשה סולחה עם ניר דוידוביץ', סולחה שהייתה צריכה לקרות מזמן, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם ואולי הדבר המשמעותי ביותר הוא הניצחון המשכנע בטדי 1:4 על בית"ר ירושלים.

הניצחון הגדול במגרש קשה מאוד מול קבוצה עיקשת ולוחמת יכול לתת דחיפה מוראלית גדולה למכבי חיפה שסוף סוף נראתה שמחה על המגרש. מה שאיחד את מכבי חיפה בשנים האחרונות היה חדר ההלבשה, וזה מה שאבד לה בתחילת השנה.

עכשיו נראה שחדר ההלבשה מתחבר וזה רק יעבוד לטובת האלופה. מלבד זאת, מכבי חיפה יכולה לנצל את המעידות החוזרות של התל אביביות שממשיכות לאבד נקודות ובמחזורים הקרובים מצפים להם משחקים קשים.

הפועל תל אביב כבר במחזור הקרוב תפגוש בדרבי את מכבי תל אביב למפגש טעון שיכול להיגמר בניצחון לכל אחת אבל גם יכול להיגמר בתיקו, משהו שבוודאי מכבי חיפה מאחלת ומייחלת שיקרה. לירוקים אומנם מצפה משחק בית קשה מול הפועל עכו אבל כולנו יודעים שמכבי חיפה יודעת להתעלות על עצמה במשחקים גדולים. שבוע מאוחר יותר מגיעה עוד הזדמנות גדולה עבור מכבי חיפה כשהיא תגיע לבלומפילד למשחק צמרת קשה מול הפועל תל אביב, עוד הזדמנות גדולה לצמצום הפערים. במחזור האחרון של הסיבוב הראשון מצפה להפועל תל אביב עוד מפגש קשה, הפעם מול קריית שמונה בחוץ, בעוד למכבי חיפה יש דרבי מול הפועל כשכולם בוודאי צופים לניצחון ירוק. הרי האדומים לא ניצחו בדרבי כבר 10 שנים.
מכבי חיפה צריכה לקחת את ה'צאנס הזה בשתי ידיים ולסיים את הסיבוב בקאמבק בצמרת שיכול אפילו להוביל אותה למקום הראשון. הכול תלוי עכשיו במכבי חיפה, יש לה את הסגל הכי טוב בארץ, היא רק צריכה לייצב את ההגנה ולהגיע מוכנה מנטאלית לכל משחק והדרך חזרה לצמרת בטוחה.