תקווה, אכזבה והרבה פסיכולוגיה

מחזור סוף השבוע ברחבי הגלובוס הביא עימו כמה בשורות. חלקן נעו לכיוון חיובי, חלקן פחות, אך מעבר להכל, הוכח כי כדורגל הוא רק מנת חלקה של הפסיכולוגיה, אה והיה גם טניס משובח

סיור סוף השבוע והתובנות שהוא מביא עימו יצא שוב לדרך. לאחר מפח הנפש שחווינו עם הפסדה של הנבחרת ליוון, חזר אל המרקע העומס משלל ליגות אירופה, וליגת העל הקטנה בתוכן. שעות על גבי שעות, שהפיקו הגיגים חגיגיים עד השעות הקטנות של ליל אמש.

הולך ומאבד את זה

כבר כתבתי את זה באחד מסיקורי האחרונים, אך עושה הרושם כי אלישע לוי בדרכו לעונה האחרונה במכבי חיפה. הקבוצה איבדה המון אנרגיות בכישלון העפלה לליגת האלופות, וגם צירוף סיטונאי של שחקנים, לא ממש מועיל, ואולי להיפך, רק גורם למרירות אצל חלק מהסגל. זה לא שלאשדוד יש הרבה מה למכור, בסה"כ הפרויקט של בן זקן מיועד לשנים קדימה, כרגע מדובר בקבוצה צעירה שנחלשה ולמרות זאת גם אותה, לא הצליחו חניכיו של לוי לפרק.

להזכירם גם במחזור הראשון בנתניה, המחצית הראשונה נראתה רע, ותוצאת ה-1-4, מעט משקרת. אצל רבים מאוהדי מכבי חיפה, אלישע לוי כבר מזמן לא רצוי, ביקורות רבות אפשר לראות בפורומים של האוהדים וגם בקריאות מן היציע, נראה כי השנה הזו העניין מחלחל לתוך המועדון, השחקנים נראים כבויים, ללא יותר מידי שאיפות, ומושפעים פסיכולוגית מלחץ האוהדים. לא בטוח שיענקל'ה שחר לא יסיק מכך מסקנות.

ועם כבר מדברים על פסיכולוגיה, אצל מכבי ת"א זה הולך בכיוון החיובי, והרבה מהסיבות לניצחון 0-2 על הפועל ראשל"צ, מגיע מהביטחון הפסיכולוגי של החניכים של איווניר, שמונעים על גלי ההצלחה, וגם במשחק לא מרשים, זוכים לתת לפסיכולוגיה החיובית להוביל אותם.

שיר תקווה

התקווה של השבוע מגיעה מספרד. ריאל סוסיאדד הצנועה, הצליחה לחלץ תיקו 2-2 מברצלונה, ולתת למי שאינו אוהד את שתי הגדולות, למרות שגם לאוהדי ריאל מדריד, תקווה כי לא מדובר בליגה חסרת תחרות. נכון, אל לנו להסיק מסקנות מהירות, ועדיין הפערים עצומים, אך כאחד שלא נמנע על אוהדי שני המועדונים הללו, הזכירו לי יציע ה"סאן סבסטיאן", את הימים בהם ה"בלאידוס" בויגו, זהר בניצחונות על ברצלונה וריאל מדריד. ד"א תזכרו את השם של כובש השער השני לסוסיאדד, אנטואן גרייזמן, מדובר בשחקן ענק, ואתם עוד תשמעו עליו בעתיד הלא רחוק.

אצל ריאל מדריד העניינים דווקא עובדים כאשר אפשר לפצוח בשירה ה"רוץ בין סוסי, קארים בנזמה".

תקווה נוספת אפשר היה למצוא במשחק הפתיחה של הליגה האיטלקית. לאציו הגיעה למילאנו, והוליכה 0-2 מהיר, מילאן חזרה ל-2-2, והבטיחה לנו הרבה להמשך. התכולים מרומא הציגו את החוד המרשים והחדש, עם קלוסה וסיסה, ואילו מילאן, היא צריכה לדאוג להגנה שנראתה לא טוב, ובייחוד לקראת המשחק בליגת האלופות, אליו ברצלונה תגיע טעונה בעקבות התיקו אמש.

חילופי יוצרות

התובנה המצערת מסוף השבוע הקרוב, היא היעלמותה של התחרות בליגה האנגלית. הכדורגל האנגלי ששובה את ליבם של אוהדים רבים ברחבי הגלובוס, הולך ונעשה לכזה של שתי קבוצות ללא תחרות. ברור שלמנצ'סטר יונייטד אוהדים רבים ברחבי הכדור, וכנראה שגם הסיטי יאספו כמה מאות אלפים בקרוב, אך לאוהדים שרוצים תחרות ומתנגדים לשלטון יחיד, יכולות התוצאות העונה לתת נורית אזהרה משמעותית.

בעוד הניצחונות על בולטון וויגאן בהתאמה, ותצוגה של פערי רמות מטורפים, עוד מתקבלים בהבנה, מבט כולל לעבר שאר הליגה, ולעבר תוצאות המחזור הקודם, יוצרות אצלי פחד מעתיד ללא תחרות, והרי מדובר בליגה האנגלית, זו שכולם רוצים לאהוב.

עולמו של ווין

ועדיין לצד הפיכתה של העיר מנצ'סטר לשליטה הבלעדית בפרמייר ליג, אי אפשר שלא להתפעל מווין רוני. הבחור השתיל שיער הקיץ, וכנראה שההשתלה חדרה גם קצת מעבר למעטפת הקרקפת. לא שקודם לכן הוא לא היה כדורגלן עצום, אך כשהכל מסביב מתחבר, אי אפשר לעצור את הבחור, פשוט אי אפשר.

באיירן פירוקים בע"מ

הבווארים ממינכן חוזרים לשלוט ללא עוררין בכדורגל הגרמני, ומוכיחים לעת עתה כי אין מי שיכול להתחרות בהם לאורך זמן. העוצמה הכלכלית גורמת לעליונות שמידי פעם נסוגה, אך כשבאיירן רוצה, ומתנהלת נכון, אין לה באמת מתחרות בגרמניה.

ה-0-5 על פרייבורג ממשיך שרשרת הצלחות של חניכיו של יופ היינקס, שנראה כי הוא האיש המתאים ביותר לאחר כשלון אשתקד. ההפסד של דורטמונד, וחוסר היציבות של שאר יריבות הצמרת, למרות פתיחה נחמדה של ורדר ברמן, יכולים לתת לבאיירן מקדמה רצינית לעונה ללא מתחרים.

נולה עולה עולה

נובאק דג'וקוביץ' כבר היה עם רגל מחוץ לגמר טורניר ה-US OPEN, אך אם בכדורגל מדברים על פסיכולוגיה, בטניס העניין מקבל משמעות כפולה ואף משולשת. מפיגור במערכות הוא חזר לשיוויון 2-2, וכבר ערער את הביטחון של פדרר, וכשהצליח לשבור אותו במערכה החמישית, דווקא בפיגור של 40-15 ו-5-3 במשחקונים, היה ברור שהשוויצרי פשוט מאבד את האמון בעצמו, ומותיר לנולה את כל הדרך לגמר עם רפאל נדאל. הקלילות והשואו של דג'וקוביץ', יכולים להזכיר מעט את יוסיין בולט על המסלול, אך בניגוד לאלו שחושבים כי זו שחצנות, זו דרך שחרור אולטימטיבית, נשבע לכם, תשאלו פסיכולוגים.

ונעבור לפינת הפסיכולוג

קבוצות ליגת העל זקוקות ברובן לפסיכולוג בדחיפות. הפועל חיפה מושפעת מקיץ בו המאמן, ניצן שירזי, לא בדיוק התרכז בכדורגל, ופתיחת העונה הגרועה של המועדון, מכניסה את החבורה הצעירה מהכרמל לכדור שאם ימשיך להסתחרר בצורה הזו, לא בטוח שלא ייעצר בליגת המשנה. יואב כץ יכול לטעון עד מחר כי הקבוצה תהיה בצמרת, אך כששחקני הרכש של המועדון הם שחקנים שכבר עבר זמנם כמו משה ביטון ומיכאל זנדברג, מהיכן תבוא הישועה? אולי מישהו מהצעירים המוכשרים יהיה המנהיג לעת צורך, כי בינתיים זה לא ממש הולך.

גם מכבי נתניה, חרף ניצחון נחמד בקרית שמונה, שגם היא לא ממש מרשימה עד כה, זקוקה להסברים פסיכולוגים. הוויתור על אוראל דגני מסמן לחניכים של עטר, למרות שהוא מאמן מוכשר ושאפתן, את הלך הרוח במועדון, ואיבוד השאיפה לצמרת. אולי אותו הפסיכולוג יזכיר לראשי המועדון כי מדובר במכבי נתניה, אחת הקבוצות המפוארות בארצנו, ולא זו שצריכה לספק פתרונות למועדונים אחרים, אלא לשאוף בעצמה להישגים.

כל זאת עוד לפני המנה העיקרית של סוף השבוע בליגת העל, המשחק בין הפועל ת"א לבית"ר י-ם, שלאחר מפגש הגביע בעונה החולפת, קיבל תוספת חריפה למשחק טעון תמידית. נקווה שכאן הפסיכולוגיה לא תהיה הכוכב המרכזי של הערב.

תחילתה של עונה

עוד עונת כדורגל החלה וכבר מרבית הקבוצות "זכו" לביקורות כואבות מאד מצד העיתונאים. חלק מהביקורות נכונות וצודקות וחלקן פשוט שיטתיות מאד.

עברנו עד כה בסה"כ 2 משחקים בקושי. וכבר מכבי חיפה לא בנויה לאליפות, מכבי פתח תקווה תפטר מאמן שלא מנצח ובית"ר אימפריה רק בזכות יובל נעים. הזיכרון כאן הוא קצר מאד וזה בעייתי בליגה שיש בה עוד כל כך הרבה משחקים. כל כך הרבה שבעוד חודש וחצי כבר נשכח את מה שהיה פה ב 2 המחזורים הראשונים.

את מירב האש סופגת מכבי חיפה, אחרי 2-2 מפתיע מול הפועל פ"ת "החלשה". כבר נאמר שלירוקים אין קבוצה שיכולה לרוץ לאליפות, אבל את זה אומרים כל שנה. ואל לשכוח שהפועל תל אביב בעונה שעברה ספגה הפסד כבר במשחק הראשון מול הפועל חיפה ועוד איזה 4:2 משפיל מול ק"ש, אבל מי זוכר כי הפועל נאבקה עד הרגע האחרון על התואר.

עד המחזור ה-10 אין בכלל ביקורת שתהיה אמיתית ולא אינטרסנטית. אחרי הכל, רוב העיתונאים יאכלו את הכובע שלהם העונה כל כך הרבה פעמים שזה יהיה מביך ועדיף שיסתמו ויתעסקו בספורט נטו. אם מכבי חיפה תסיים מקום ראשון או שני יגידו שהסגל נפלא, ואם לא אז הסגל חלש, מקצועי? לא ממש, אבל זה בערך מה שיש לעיתונאות הספורט להציע לנו. ראשל"צ מפתיעה אותי לטובה וכמובן שאני לא חושב שהיא תסיים בחלק העליון, אבל כל נקודה שהיא אוגרת עכשיו תעזור לה בימים קשים, ועוד יהיו כאלו. כך גם לבית"ר ירושלים שלדעתי יש יכולת להיות בין 8 הראשונות אם ינצלו את הכבוד שעדיין רוחשים להם. יתר הקבוצות די זהות ברמה והכל עניין של אם כדור יכנס לרשת או יפגע בקורה. וזה הכל בערך. לא שיטות ולא מערכים, כי למועדונים הללו פשוט אין את זה.

העניין הכי משמעותי העונה הוא הקרב המחודש על ת"א, מכבי תל אביב נראית כמי שמאיימת על הפועל שהתרגלה לימים יפים אך השינויים הרבים עלולים להשפיע עליה בעיקר כי הסגל שלהם קצר. מכבי חיפה יכולה להיות המפסידה הגדולה מהמאבק הזה ברצון של התל אביביות להיות שוב ראשונים (2 הצדדים) ומצד שני להיות המנצחת אם התל אביביות לא יעמדו בלחץ. בכל מקרה, העונה תרוץ סביב 2 הקבוצות מהמרכז, והן יקבעו את מירב העניינים בצמרת הליגה.

בעוד 10 מחזורים כשנהיה במחזור ה 12 לקראת סיום הסיבוב והטבלה תתייצב ואחרי שמרבית הקבוצות תשחקנה אחת כנגד השנייה, יהיה אפשר לבקר את המאמנים והרכישות. בינתיים בואו נהנה מליגה שעד עכשיו מספקת הרבה שערים וכדורגל סביר בהחלט. את הניתוחים נשאיר לאחר כך.

יניב קטן צריך להתבייש

במקום לנסות לעזור למכבי חיפה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות, הקפטן יניב קטן שיחק אותה קטן ולא הסכים לבעוט אף פנדל בגלל שאלישע לא הסכים שהוא יבעט ראשון. זו התנהגות של קפטן?

אני לא יכול להבין לרגע את יניב קטן. למרות שהוא לא משחק טוב כבר יותר משנה ולא כשיר רוב הזמן במאה אחוזים, אלישע לוי נותן לו גיבוי בכל רגע, נותן לו קרדיט וגם נותן לו דקות משחק בכל פעם שיניב קטן כשיר. לכן מאוד מפתיע אותי שבמקום לגמול לאלישע לוי בעזרה ובהוקרת תודה הוא בוחר לעשות רעש במערכת על שטות קטנה כמו מי יבעט ראשון את הפנדל.

קטן צריך להבין, מותר לאלישע לוי להחליט שדבאלשווילי בועט טוב ממנו ולמרות ההחטאה של ולדימיר דבאלשווילי אי אפשר להאשים את אלישע לוי. דבאלשווילי הבקיע רק לפני שלושה שבועות בפנדל נגד מאריבור, וגם בעונה שעברה הבקיע מספר בעיטות עונשין, ובסופו של דבר גם הבועטים הטובים ביותר מחטיאים לפעמים. יניב קטן בועט פנדלים לא רע, אבל לא הכי טוב שיש להציע. קטן נבחר על ידי אלישע לוי לבעוט את אחד הפנדלים, אמנם לא את הראשון אבל מה זה כזה חשוב? יניב קטן כנראה פירש זאת כפגיעה בכבודו וביכולת שלו אבל לא יכול להיות שברגע כזה מכריע של המועדון הוא בוחר לשחק אותה קטן ויכול להיות שבעקיפין גרם להדחת מכבי חיפה בפנדלים.

אי אפשר לתלות את ההחמצות של מכבי חיפה וההדחה בהתנהגות הקפטן אבל בכל זאת, על ולדימיר דבאלשווילי היה לחץ עוד יותר גדול להבקיע בגלל העימות של קטן עם אלישע, וגולסה, בתור שחקן צעיר יחסית היה צריך לחשוב תוך כדי הבעיטה על המודל לחיקוי שלו בקבוצה. אבל שוב פעם, אני לא תולה את ההחמצות בסיפור של קטן. ובכל זאת, בתור קפטן צריך לתת דוגמה לשאר השחקנים, בטח ובטח ברגעים הקשים. אבל במקום זה, מה ראו אתמול השחקנים הצעירים של חיפה במודל לחיקוי שלהם? איש קטן שרק כאשר מקבל יחס של בן מלוכה נותן משהו מעצמו לקבוצה.

למרות זאת, סביר להניח שהעניין יסתיים בהתנצלות של יניב קטן והסיפור ייסגר. אבל אין ספק, לפחות לגבי אוהדי חיפה השפויים, הסיפור לא ייסגר כל כך מהר, ואני מקווה שגם לאלישע לוי זה ידליק נורה אדומה, למרות שאני לא בונה על זה יותר מידי.

אני מקווה שיניב קטן יבין שהוא טעה ויתאמץ עכשיו עוד יותר, ויידע להנהיג ברגעים הקשים, כי התנהגות כמו אתמול לא מקובלת.

נעזוב לרגע את הסיפור של קטן, ונחזור לקבוצה עצמה. ההדחה מאוד כואבת אבל אין ברירה וצריך להתאושש. העונה בקושי התחילה והכי חשוב שהקבוצה תיקח את האליפות ותשתדל להצליח כמה שיותר בליגה האירופית כי בכל זאת, גם זה מפעל מכובד. אני חושב שדווקא בתקופה הזו המזל של הירוקים שאלישע לוי המאמן שלהם. אלישע מאמן שיודע לטפל במשברים ויידע להרגיע את המערכת למרות האכזבה הקשה. ודבר אחרון לסיום,לכל האוהדים שהיו עושים מנוי אם מכבי חיפה הייתה עולה לליגת האלופות, אני קורא לכולם לעשות מנוי גם עכשיו בליגה האירופית. זו לא חוכמה לעודד רק כשמנצחים, צריך לתמוך בקבוצה גם ברגעים הקשים.

פרויקט תגלית

ליגת העל הקטנה שלנו יוצאת לדרך בסופ"ש הקרוב. מבט על השמות הצעירים והבולטים, אלו שיוכלו כבר בקיץ הבא לחפש טיסה לבריסל או קראקוב. הסקאוטרים כבר בכוננות

הם עדיין לא עשו יותר מידי בכדורגל, אך בהיעדר של כל כך הרבה שחקנים שכבר מעבר לים, זו ההזדמנות שלהם לפלס את דרכם לתודעה של חובבי הכדורגל בארץ. בכל קבוצה יש לפחות שם בולט אחד שניתן לסמן העונה כמי שיקבל קרדיט, ויבקש כנראה לפתוח את חוזהו כבר בקיץ הקרוב, או שמא זה יסתיים בכרטיס טיסה.

סרי פלאח, מכבי חיפה

הבלם הצעיר בן ה-20, כבר זכה לקבל דקות בכלל המפגשים החשובים של מוקדמות ליגת האלופות. איציק כהן אמנם ינגוס בדקות המשחק שלו, אך את שי מימון הוא כבר הצליח להדיח מהסגל של האלופה, ואם יש מישהו מבין הצעירים הפחות מוכרים של הירוקים שזו יכולה להיות העונה שלו, זהו פלאח.

דור מיכה, מכבי ת"א

אחד מ"צעירי איווניר" שתופס לאחרונה הרבה כותרות בעקבות יכולתו במגרש. קשר מחונן, טכני, פעלתן, וכזה שגם יודע לסיים מול השער. אחד מכוכבי העתיד של מכבי ת"א ללא ספק. האוהדים הצהובים שיוועו לדור חדש, אז הנה פורץ הדרך. כמובן שכדאי גם לסמן את מונאס דאבור, אורי כהן, עומר ורד אפילו ריף פרץ כשזה יחלים ויחזור. העתיד הצהוב – ורוד

רועי גורדנה, הפועל ת"א

במחלקת הנוער של האדומים הוא לאו דווקא סומן כמי שיגיע לבוגרים, אבל בכל זאת היה מנהיג על המגרש. גורדנה, בן ה-21, שגדל בבית "כתום", הוכיח אשתקד בהפועל פ"ת יכולות טובות מאוד, והעונה זכה כבר במשחקי גביע הטוטו לכמה רגעי תהילה מדרור קשטן. כשהאדומים נפרדו מכל כך הרבה שחקנים הקיץ, זה זמן הגורדנה.

אמיר עגייב, בני יהודה

לצד חסן אבו-זייד וג'ורג' אימסס, מי שמסומן כ"פרח השכונה" הוא הילד בן ה-19. קשר מחונן ממחלקת הנוער, שהראה ניצוצות בעונה החולפת ואמור לתפוס במהלך העונה מקום של כבוד ברוטציה של בני יהודה. חיבור למאמן צעיר ורעב כמו יוסי אבוקסיס, רק יכול להוסיף לילד, ולהיות לנסיך החדש של האוהדים.

שיר צדק, עירוני ק"ש

המגן-בלם בן ה-22, לא התחיל הכי טוב את דרכו בעונה החולפת, אך השתפר לקראת סיומה. עם מאמן שמשבח שחקנים אלמוניים והופך שמות כאדריאן רוצ'ט, עדי אלישע ותומר סוויסה ללגיטימיים לגמרי בליגת העל, יכול צדק לפרוץ העונה, כשגם שחררו של אורי שטרית מקנה לו מקום נוסף לשדרוג מעמדות. שימו לב גם לאביב דדו הקשר, ולחלוץ אחמד עבאד שהגיע מאחי נצרת, ויהיה למחליפם של בדש, אבידור ואבוחצירא.

ירדן כהן, מכבי נתניה

הקשר שהגיע מנצרת עילית לאחר שעזר לה לשרוד כנגד התחזיות בליגה הלאומית, צפוי לקבל הרבה קרדיט מראובן עטר שכידוע מחבב צעירים. תפס מקום בנבחרת הצעירה, ושמו הוזכר הקיץ גם במדיהם של הפועל ת"א ומכבי חיפה, כך שיש כאן בהחלט אופציה ליהלום ב"עיר היהלומים".

אדי גוטליב, הפועל עכו

השם הבולט שאפשר לסמן כפוטנציאל עתידי הוא הבלם הצעיר, בן ה-19. הצליח להרשים כבר במחלקת הנוער, ופתח את העונה בצורה יפה בגביע הטוטו. אמנם בואם של ניסו קפילוטו ומושיקו מישאלוף יכול לפגום בהתקדמותו, אך אם יש בלם עתיד בעכו לאחר איציק כהן, זהו גוטליב. כדאי לסמן גם את יובל שבתאי, שמעט מבוגר יותר, אך שחקן מאוד נמרץ ורעב.

דרור דגו, מכבי פ"ת

הכוכב של קבוצת הנוער של ה"לוזונים" בעונה האחרונה. חלוץ חזק, גבוה ופיזי שעם מעט ליטוש יכול להפוך לכוכב של ממש. לכבוש הוא יודע, וכשהאופציות ההתקפיות של מרקו בלבול מסתכמות בטל בן חיים, עומר גולן וויקטור מרעי, בהחלט יכול לקבל קרדיט ניכר. גם הקשר, מרואן כבהא חייב לקבל אזכור לאחר שכבר קיבל במה בגביע הטוטו.

מוטי מלכה, הפועל ב"ש

שותפו של ירדן כהן למסע הנהדר של נצרת עילית בליגה הלאומית, עבר הקיץ לבירת הנגב כחלק מניסיון שונה ותהליך הצערה שעוברת הפועל ב"ש. הצליח להרשית בגביע הטוטו נגד בית"ר י-ם ונראה טוב, ובהחלט מסומן כחומר טוב לאדומים. גם יוסף אבו לאבן, בן ה-18, אחד מכוכבי מחלקת הנוער ראוי לציון. בכל אופן, שימו לב לצעירי מהנגב העונה.

רועי שוקרני, הפועל חיפה

הקשר החזק שהחל לקבל במה עוד אשתקד וסמן כאחד מחביביו של המאמן ניצן שירזי, יהווה אופציה מעניינת במרכז השדה של האדומים מהכרמל. יחד עם כל הצעירים המוכשרים, שהפכו כבר שמות מוכרים דוגמת אושרי רואש, חנן ממן, רן אבוקרט ואחרים, גם הקשר הצעיר צפוי להתקדם. שימו לב גם לחלוץ, אלון בוזורגי, שקיבל קרדיט בגביע הטוטו, ובהתאם לחוליית חוד בסימן שאלה, זו יכולה להיות בידיוק המשבצת עבורו.

צחי אליחן, בית"ר י-ם

החלוץ יליד שבדיה, תוצר מחלקת הנוער של בית"ר, הבקיע כבר בליגת העל אשתקד, ובהתאם לסגל הדל שברשותו של יובל נעים, יכול לתפוס מקום של קבע בהתקפה. נעים שהצליח להניע קבוצה צעירה וסוחפת בהפועל פ"ת, יכול להתאים עצמו גם לבית"ר יחד עם האנרגיה הבלתי פוסקת שלו. שימו לב לעדן נחמני, עדן מלכה וגם לשדרוג הנהדר שעשה דן אייבינדר, שהפך שחקן הרכב עוד בעונה החולפת.

גדי קינדה, מ.ס אשדוד

הילד האתיופי הצנום, הרשים מאוד בגביע הטוטו ובהתאם למגמה הרווחת במועדון מעיר הנמל הוא צפוי לקבל לא מעט דקות באגף ימין של הקישור. גם המגן עופר ורטה והקשר בן בוטבול צפויים לקרדיט לצידו של הכוכב המתהווה, ניר ביטון.

מוחמד קנדיל, בני סכנין

השוער בן ה-23, מתחיל עונה כשוער ראשון לאחר שהוכיח יכולות טובות בעונה החולפת. בהיעדר תקציב וכוכבים נוצצים במחלקת הנוער, קנדיל הוא השם הבולט של סכנין ברשימה, כשאולי עלא אבו סאלח, המגן הימני, בן ה-24 גם כן שווה אזכור.

אפי בוגלה, הפועל פ"ת

כוכב קבוצת הנוער שעלה לבוגרים, צפוי לקבל דקות רבות העונה למרות בואם הצפוי של חלוצים זרים להתקפת הקבוצה. הילד האתיופי, הוא סקורר מהיר ולמרות להפועל פ"ת צפויה עונה מאוד לא קלה, בוגלה הוא פרויקט עתידי מעניין לצידם של ארמון בן נעים ואור פישביין בחוד.

ליאור ברטקובסקי, הפועל ראשל"צ

הקבוצה מעיר היין ששבה לליגת העל לאחר שבע שנות היעדרות, צפויה לחשוף בפנינו מגוון כישרונות צעירים ומוכשרים. קבוצת הנוער של המועדון ידועה בתוצרים המוצלחים שלה ועצם שיוכה הכמעט תמידי לליגה העילית לנוער מבשר על הבאות. ברטקובסקי הוא כשרון גדול עוד מימיו במחלקת הנוער של מכבי ת"א, וצפוי להנות מקרדיט מהמאמן ניסן יחזקאל במטרה להשתבח. שימו לב גם לגל ספיר הבלם, ריף מסיקה ואיתי אלקסלסי המוכשר בקישור.

בן מלכה, עירוני רמה"ש

הקשר שהגיע מהפועל כפ"ס היה אחת מהתגליות של תומר קשטן אשתקד. שחקן מוכשר, טכני וכזה שגם יודע ליצור ולכבוש שערים. לחבורה של מומי זפרן צפויה עונת בכורה לא קלה בליגת העל, אך כמה צעירים מעניינים בראשם מלכה יקבלו במה נכבדה. בעוד ההגנה מושתת על יניב לביא וסביטי ליפניה הוותיקים, דווקא בקישור ובהתקפה אפשר למצוא שחקנים מוכשרים כמו אור אוסטוינד, תומר בן-חיים ורן יצחק, שלצדו של מלכה ירשמו בפנקסים.

כשליגת העל נפרדת מכל כך הרבה שחקנים שבוחרים מעבר לים, זו שעתם של צעירים וגם של אלו שלא הספיקו עדיין לפרוץ. ריף מסיקה שגדל במכבי נתניה ולא מצא מקום אצל עטר, התחשל בהפועל הרצליה וחוזר לליגת העל. רן יצחק כבר היה בהפועל חיפה, והוא סקורר לא רע בכלל, כמו גם יובל שבתאי, קשר עם פוטנציאל נהדר שחוזר לליגת העל במדי עכו. אלו הם כוכבי המחר או אלו שקוראים לנו "שימו לב אלי".

הכדורגל הישראלי חוזר, אז נכון שהליגה נעדרת כוכבים גדולים, הרמה בסימן שאלה, אבל מה רע בלראות צעירים מתוצרת מקומית מתרוצצים שבוע אחר שבוע על מדשאות בדרכם להיות גאווה ישראלית.

הב(ר)וקולי חוזר לאופנה

רגע לפני סיום הקריירה המפוארת שלו, גוסטבו בוקולי שב להזכיר לנו במשחק השני נגד מאריבור למה השאלה אם חיפה תעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות אחרי צמד ההתמודדויות נגד גנק תלויה בעיקר בו.

מי שמחפש את ההבדל ביכולת בין המשחק הראשון למשחק השני נגד מאריבור יכול למצוא הרבה סיבות אבל אין ספק שההבדל המשמעותי היה שבמשחק הראשון חיפה שיחקה בלי גוסטבו בוקולי ובמשחק השני יחד איתו.

האמת שבוקולי כבר לא מתאים לרמות הגבוהות – מפעלים אירופים וכדומה. השנה הוא בעיקר צריך לשמש גיבוי מהספסל במשחקים האלו. בליגת העל ישחק לא ישחק, זה לא כזה משנה-הליגה הישראלית בכדורגל היא לא ברמה כזו רמה גבוהה כך שבוקולי בהחלט מסוגל לשחק במפעלים המקומיים גם בהרכב.

בשלב הבתים (אמן) ובמשחקים היותר חשובים גם בעונה הרגילה, הוא צריך להיות על הספסל כגיבוי לתמיר כהן, סיידו יאיא ואייל גולסה. אבל כשכל שבוע שחקן אחר מהחלק האחורי של חיפה נעדר אין ספק שגוסטבו בוקולי הוא האיש הנכון ובזמן הנכון, כמו שהוכיח זאת מול אלופת סלובניה. במשחק שבו מכבי חיפה לא הייתה במיטבה ונאלצה להתמודד שוב ושוב עם התקפות סלובניות. בוקולי רץ, תיקל, חטף, מסר, הרגיע את המשחק ובעיקר העניק ביטחון לחבריו ולספסל של אלישע לוי.

כל זה נכון בעיקר לדקות שלאחר הטעות השטותית של דוידוביץ' (מתי שארנוב ישחק סוף סוף?) שבהן בוקולי הצליח להחזיק את הקבוצה ב1-1 למרות העצבים והתחושה שעוד עונה הולכת לאיבוד בגלל טעות שטותית. במשחק חוץ כזה, אחרי טעות כזו, קשה מאוד לחזור לשחק, לשמור על הריכוז והתוצאה אבל,לא מעט בזכות הקשר בן ה-33 הצליחה הקבוצה למצוא את האופי הדרוש ולחזור לישראל עם הכרטיס לשלב הבא.

אולי הוא כבר לא ברמה שהיה בעבר וגם לא בעמדתו הטבעית, אבל בתקופת המעבר של הנוכחית בוקולי הוכיח ומוכיח שהוא חלק חשוב במכונה הירוקה. כשהקבוצה תתחבר ותמיר כהן ייכנס לענייניים לבוקולי אין מקום בהרכב אבל דווקא מפני שהוא יודע זאת, זה הופך את גוסטבו בוקולי לשחקן גדול יותר בעיניי גם מעבר ליכולת המקצועית.
ההשקעה שלו שנה אחרי שנה למרות שבאופן טבעי מעמדו יורד מראה איזה אדם הוא ואני שמח בשבילו שזה משתלם. כבר שנתיים שלוש שאף אחד לא נותן לו מקום בהרכב אבל בסוף מי שמשחק במשחקים החשובים והקבוצה נופלת או מצליחה בזכותו הוא דון גוסטבו.

אני מקווה שהעונה מכבי חיפה תוכל להסתדר גם בלעדיו אבל בזכות הנאמנות וההשקעה שלו לבוקולי בהחלט מגיע להישאר במועדון, גם מעבר לקריירה ככדורגלן שחקן זר כמו בוקולי לא מוצאים בשום מקום ואני בהחלט יכול לעשות את ההשוואה של שארפ בכדורסל לבוקולי בכדורגל.

לפני שאני מפריש את הברזילאי בטרם עת, יש לו עבודה לעשות. צמד המשחקים נגד גנק מאוד חשובים למועדון מהרבה מאוד בחינות: עלייה נוספת לשלב הבתים תמתג אותו באופן סופי כמועדון הכדורגל הטוב והמצליח בישראל וחשוב אף יותר – תעניק כסף רב שיעזור בצמיחתו העתידית ותאפשר לו להצליח יותר באירופה, מה שיכול בעתיד להוביל את מכבי חיפה להשתתפויות נוספות בשלבי הבתים. דבר שללא ספק יוכל לקרב אותו למועדוני הביניים של היבשת-הישג מדהים לקבוצה ישראלית.

ההפעלה הפעם חשובה יותר מתמיד משום שהעפלה פעמיים בשלוש שנים עוזרת מאוד כלכלית וגם ממתגת אותו בעולם כמועדון שיש לו מקום בליגת האלופות – בדומה לקופנהאגן הדנית למשל.

כדי לעשות זאת, מכבי חיפה תהיה תלויה לא מעט ביכולתו של גוסטבו בוקולי לעשות את מה שרק הוא יודע -לחבר, להטריף ולהנהיג את הקבוצה, בצירוף חיפוי על היעדרות שחקני ההגנה הקבועים. אם גם בזה הוא יצליח, זה עשוי להעביר אותו את השביל שמעט הצליחו לעבור – הגבול הדק שבין שחקן גדול לאגדה.

חיפה חיפה

מכבי חיפה - כדורגל ישראליאומרים שהיה פה שמח לפני צ'רלטון. לפני ערוץ הספורט, לייב וגולד. לפני שכדורגל טיפטף עלינו מכל אירופה ובכל פינה.

הייתה לנו ליגה ישראלית. הליגה הלאומית.

והייתה תחנת שידור אחת. ששידרה תוכנית מיתולוגית אחת, ישר לתוך הדמיון..

אהבנו את הגיבורים בלי לראות כל חצק'ון ואגל זיעה, בלי לדעת מה ואת מי הם עשו, באיזו מסיבה.

עוד רגע מתחילה עוד עונה, נצפה בה על גבי אל.סי.די בטכנולוגית אייץ'.די .ואפילו בתלת מימד, אבל בשבת בצהריים כשאף אחד לא רואה נלטף את הסקאלה. ונתגעגע.

לזכר הגעגוע ואולי לכבודו, אנו מגישים לכם את ההרכבים המיתולוגיים וזרזיפי זיכרונות חלקם קולקטיביים חלקם אישיים, זיכרונות שמתחילים בשנות ה80' ונגמרים קצת לפני ההווה .

לכל קבוצה בחרנו 2 הרכבים עם שחקנים מיתולוגיים,

לא בהכרח הכי טובים, לא בהכרח הכי מוכשרים,

אבל שחקנים מראשית שנות ה80' עת האזנו לשירים ושערים

ועד לימינו כשכל מה שנשאר זה עיתון ספורט בשירותים .

אתם מוזמנים להסכים, להתווכח, להתכסח ובעיקר, להגיב.

חיפה,חיפה עיר עם עתיד או הו

שר דיוויד ברוזה

אבל מה לגבי העבר?

חתיכת עבר יש שם

קבוצה שעד 1985 הייתה פחות או יותר כלום

והיום פחות או יותר מכבי ת"א בכדורסל

ניר דוידוביץ' , מכבי חיפה , כדורגל ישראלילהלן המועמדים לתואר השוער המיתולוגי:

אבי רן– טוב,זה קל, השוער הכי טוב שהיה כאן? אין לדעת, זה כמו להגיד על ג'ים מוריסון שהוא הזמר הטוב אי פעם, שג'יימס דין הוא שחקן הקולנוע הכי טוב שהיה, המוות במקרה הזה, לא נעים להגיד שירת את המיתולוגיה, אין לדעת כמה טוב הוא היה הופך להיות, אבל את היום הנורא ההוא ביולי, בעוד אני ומשפחתי חוזרים מסוף שבוע בצפון ושומעים בחדשות שאבי רן איננו אי אפשר לשכוח,יש לי צמרמורת כשאני כותב את זה, ואני בכלל אוהד מכבי ת"א בימים ההם, אני חושב שלילות שלמים אחר כך חלמתי על התאונה שלו מבלי שראיתי זאת.

ויקטור צ'אנוב – מפלץ רוסי, לפחות לעונה אחת אטם את השער לחלוטין. מומחה בעצירת פנדלים. גרסת ההארד קור של אובארוב. זוכה בתואר השחקן המכוער בתולדות הכדורגל הישראלי.

גיורא אנטמן – תכל'ס, כי לא נעים. התחיל את הקריירה כשוער ראשון עם רעמת שיער, החזיק בשיא דקות ללא ספיגה של חיפה, שולח לצד האדום של הכביש וחזר משם כמורה לנהיגה ומאמן שוערים, קירח כמו דוד ירח.

ניר דוידוביץ' – כמה אנשים זוכים לביטוי הקרוי על שמם (ותודה למאיר איינשטיין), שוער נפלא שתמיד שנזכור בזכות הטעויות שלו במקרה הטוב או הפציעות שלו במקרה הרע, יש אוהד כדורגל בישראל שלא זוכר את היציאה המטומטמת שלו נגד ספרד? בה כולנו ראינו איך הברך מסתובבת לה.

דודו אוואט– בגלל היריבות עופרה-ירדנה עם דוידוביץ', בגלל הגול ההוא נגד בית"ר בשידור ההוא שעבר מערוץ 2 לערוץ הספורט בגלל אחד הפיגועים, וגם בגלל שאלוהים נגע ואהב אותו, כשהיה בדרך להפועל חיפה ויענקלה קרא לו לשחק בליגת האלופות, לך תדע אם במיורקה היו שומעים עליו אלמלא זה.

להלן המועמדים לתואר שחקני ההגנה המיתולוגיים

איתן אהרוני- בגלל השיער הארוך והמתולתל מאחורה, בגלל שלמרות שאני זוכר אותו משחק מימי שנות ה 80, כבר אז הוא נראה לי יותר מבוגר מאבא שלי (כיום!), וכמובן בגלל לימור שאחרי שבוע ביחד גיליתי שהיא מכירה אותו.

רפי אוסמו הגדול – מה הסיכוי שבאותה קבוצה יהיו שני רפי אוסמו? כנראה שכמו הסיכוי להריח שושנים במפרץ חיפה, אבל בכל זאת הרווחנו כינוי פשוט ואל-מותי, שתמיד יגרום לנו להרהר  האם "גדול" זה רק בגלל רפי אוסמו הקטן.

אריק בנאדו – קצת מטריד שאדם שלדעתי לא יכול הביט למטה, קרא לחנות הנעליים שלו "בהונות". סוג של שחקן עם אופי אחר, אהוב שנטש, חזר כשנוא, רק כדי להפוך במו רגליו לאהוב שוב. מסמל יותר מכל את המהפך של אילנה ברקוביץ'. .

ירון פרסלני – סוג של שם שתמיד יזכיר לי את תחילת עידן הכדורגל בחיי .שיחק מ 77 בקבוצה, בעונת האליפות הראשונה כמה מחזורים לפני הסיום נפצע ואפשר לאוסמו הגדול להיכנס להרכב ולא לצאת משם.

בעונה האליפות הבאה חלה בצהבת ורוב העונה לא שיחק, משם כבר לא חזר

אדורם קייסי – גם כי היה תותח, אימתם של אוהדי הפועל ת"א, שחקן שלא נגמר, אם לא היה מופרש היה משחק עד עכשיו .  וגם לזכר הבולבול שלו שהציץ בפריים טיים ב"רק בישראל"

ציון מרילי– הגרסה השפויה והאלגנטית למומי מזרחי מבית"ר, מייצג למה פעם חיבבתי את מכבי חיפה (להבדיל מהיום)

אבישי ז'אנו– המגן הבינוני הזה מנתניה כבש שער באולד טראפורד, כמה יכולים בארץ להכניס את זה לרזומה (ע"ע וואליד באדיר)

קוזנצוב– הבלם האגדי של ברה"מ שעד היום רואה את הגב של יניב אברג'יל

אלון חרזי- מודל לחיקוי, גם שחקנים בינוניים יכולים להיות בעלי מס' ההופעות הרב בנבחרת ישראל (נכון לתקופתו), יכול היה להוציא 3 משפטים רצופים בעברית ללא טעות!

משה גלאם– כששיחק בבית"ר נתניה, אף אחד לא הימר שיגיע לחיפה, כששיחק בחיפה אף אחד לא הימר שימצא עצמו בכפר יונה. גם הוא לא. אולי חבל.

להלן המועמדים לתואר שחקני הקישור המיתולוגיים

ברוך ממן- בגלל הקרנות, בגלל התחכום, בגלל שהיה אייל ברקוביץ' רק בלי האגו של ברקו

אברהם אבוקרט- אין שחקנים כמוהו היום, אם הייתי אוהד של מכבי חיפה הוא היה השחקן הנערץ עליי, שקט, לא עושה שום דבר שלא יודע, הפועל השחור של כל 7 החלוצים של שלמה שרף

ניר קלינגר- כמה שחקנים זוכים להיות סמל ב 2 קבוצות שונות (ועוד בלי עין אחת!)

אייל ברקוביץ' – כשמגיע, מגיע, משיכת הביצים של זוהר, ריבים ויריקות עם רביבו. קלאסה של שחקן קלאסה אחרת של בנאדם.

ראובן עטר- האיש חתום על כמה מהשערים הזכורים של הקבוצה והנבחרת, ה 5-0 ההוא נגד מכבי, בגלל התלתלים, בגלל וסילי שתמיד הניף תמונה שלו, בגלל שעד היום הוא אהוב בקרב אוהדי הקבוצה, מסוג האהבה והאמונים ששומרים בקבוצות באנגליה

טל בנין- בעייתי, הוא יותר מזוהה עם היריבה העירונית, מצד שני העונה הטובה בקריירה שלו נתן במכבי חיפה ואת הצעקה של קיוויתי "בנין" בשער שלו נגד רוסיה אני שומע בראש אפילו עכשיו (אבל זה לא פרויקט נבחרת ישראל)

חיים רביבו- כמה אופייני לרביבו הנתון הבא, היה מלך שערים, שחקן השנה, כל שתבקש, אליפות אין לו, לדעתי השחקן הכי מבוזבז בתולדות ישראל וזה למרות ששיחק באירופה ובספרד

רוני לוי– האבוקרט של שנות ה 90, שחקן מעצבן, מלוכלך, נחמד לדעת שגם בתור מאמן נשאר כזה

יוסי בניון- בגלל הגול ההוא נגד מכבי בדקה ה 90, בגלל הצעקה של נדב יעקובי זה לא מתאים אחרי שזה לא רצה להתחלף במשחק נגד הפועל חיפה בגביע (ועל הדרך גמר קריירה למאמן), בגלל שהוא השחקן הכי אירופאי שיצא פה.

וואליד באדיר– בגלל הכאפות מג'ובאני, בגלל הפרצופים הילדותיים, בגלל המהפך שעשה לתלתלים ברגליים השחקן הערבי האולטימטיבי

ג'ובאני רוסו- גם הוא מזוהה יותר עם הפועל חיפה, ובכל זאת את השטויות שלו הוא עשה בעיקר במכבי חיפה ויעידו על כך באדיר, ז'אנו וכל שאר החברים שחוץ מחוטיני הם קיבלו ממנו הכול

יניב קטן- האיש שמסמל יותר מכל את הרע בכדורגל הישראלי, איך שחקן של 90 דקות טובות בקריירה הופך לסמל, מנהיג, בדיוק כמו המדינה, גם בכדורגל נגמרו המנהיגים האמיתיים..

ירון גבעול – כי עם שם כזה, חייב להיכנס.משלים אוטומאטית את איתי מרדכי.

סרגיי קנדאורוב – שוסים ממרחק, גליצ'ים בכל פינה ומכירה ראשונה משמעותית של חיפה לאירופה

חיים סילבס – הכי ישראלי שיש, גול מיתולוגי אחד נגד קבוצה מיתולוגית אחת במשחק ידידות

דניאל בריילובסקי – התלתל, החיוך והמבטא. הבחירה לשחק בנבחרת. והבעיטה באוסטרליה שעד היום אני מחכה שתגלגל קצת יותר שמאלה. ופנימה.

להלן המועמדים לתואר החלוצים המיתולוגיים

זאהי ארמלי – הערבי הכי נחמד בעולם, בגלל שבתור ילד לא שמתי לב שהוא ערבי, זה לא אמר לי כלום, בגלל המבט המיוסר שלו בקלפים, תמיד עם ידיים מאחורי הגב, תמיד חיוך מאולץ ועיניים סובלות. מהשמש.לא מהקיפוח, זה אח"כ. בגלל הבן דוד שלו שתיקן לי את הסובארו פעמיים. בגלל עיתון חדשות (השם יקום דמו) שנתן לנו את הכינוי רמבו, בגלל זוהיר שקרא לו זאהי אל ארמלי

משה סלקטר – ולו רק בגלל שהיה המקופח בחיפה, לזכר סיפורי ה"סלקטר עכשיו שוטר, נתן לי דוח בכרמל", ששמעתי בימי האוניברסיטה שלי.

רוני רוזנטל– בגלל תרגילי פתיחת הרגליים, בגלל כח הפריצה והיה לו גם איזה קטע עם החמצות…יצא מההרכב רק כי מצא לו חיים נפלאים באנגליה ובגלל שגם היום בגיל 40+ עדיין מושך את שערותיו לאחור בג'ל

אלון מזרחי – מה היינו עושים בלי הסיבוב שלו בחיפה? ספרים שלמים לא היו נכתבים.

עופר מזרחי– בגלל הגול ההוא, בגמר ההוא,ההוא.גם בגלל הפציעות.

איגביני יעקובו – כמו רוזנטל, רק מדויק ושחור.

איתי מרדכי – בגלל שפתח עונה עם 6 שערים בארבעה משחקים, עשו לו קליפ שערים במשחק השבת לצלילי "ריקוד המכונה", בתמורה, לא הבקיע עד סוף העונה

עופר שטרית – הילד מלוד שעשה את זה

לאחר מחשבה רבה, להלן ההרכב הראשון שנבחר על ידינו כהרכב המיתלוגי של מכבי חיפה:

הרכב ראשון

אבי רן, אהרוני, בנאדו, אוסמו הגדול, מרילי, קנדאורוב, עטר, ברקוביץ',בניון, ארמלי, אלון מזרחי

הרכב שני

צ'אנוב, חרזי, פרסלני, קייסי, גלאם, אבוקרט,  ממן, בנין, רביבו, רוזנטל, יעקובו

*השתתף בכתיבת הטור – ארז שמילוביץ'

תשאירו את ולדימיר

ולדימיר דבאלשווילי , מכבי חיפה , כדורגל ישראלילאחרונה צצות שמועות על רצונה של מכבי חיפה להחליף את ולדימיר דבאלשווילי בחלוץ זר "שישדרג את הקבוצה". לפי המועמדים הנוכחיים, אם מכבי חיפה תחליף את הגאורגי זו תהיה אבדה גדולה.

נתחיל דווקא מהסוף: מעמדו של ולדימיר דבאלשווילי מעורער מאוד והוא כנראה יעזוב. אני לא חושב שהטור הזה יגרום למכבי חיפה לשנות את דעתה, אך בכל זאת , אין עיתוי טוב מזה לכתוב על דבאלשווילי מה שאני חושב כבר המון זמן.

החלוץ בן ה-25 כבש 28 שערים ב-65 משחקים במדי מכבי חיפה, בינם הרבה שערים חשובים כמו צמד נגד אקטובה, שער  נגד זלצבורג וכמובן נגד הפועל תל אביב. למי שבה להגיד "ארבייטמן הבקיע בעונה אחת 28 שערים" צריך לזכור שני דברים: ראשית, ולדימיר דבאלשווילי בניגוד להרבה חלוצים אחרים בינם גם שלומי ארבייטמן (שבינתיים מתייבש בגנט), מבשל הרבה שערים, ובניגוד לדעה של רוב פרשני הטלוויזיה הוא לא אגואיסט כלל.

נכון, לפעמים הוא עושה שטויות ומשתהה עם הכדור, אך אין שחקן שלא עושה טעויות. שנית, ולדימיר דבאלשווילי לעיתים נדירות מסיים 90 דקות ולרוב מוחלף בסביבות הדקה ה-60 כחילוף הראשון. אני לא מבין למה, כי הכושר הגופני שלו מצוין, הוא לא מפסיק לרוץ, ובמשחקים ששיחק זמן מלא הוא היה מצוין. אני אף פעם לא הבנתי למה דווקא ולדימיר דבאלשווילי-בחור נחמד, שעובד קשה ונחשב מבחינה חברתית לשחקן אהוב בחיפה, ובטח ובטח בין החלוצים הטובים שנחתו פה, זוכה לכזו שנאה מהתקשורת והאוהדים. לא חשוב מה הוא עושה יש ביקורת כלפיו. אם הקבוצה לא נראית טוב "צריך להחליף את דבאלשווילי" "הוא תוקע את המשחק". כשהוא מבקיע שער אומרים "עם כאלה שחקנים טובים לידו מה הבעיה להבקיע שער", וגם כשהוא משחק בסדר ושאר הקבוצה נראית רע תמיד איכשהו האשמה נופלת עליו ולצערי זה קורה אצל כל פרשן טלוויזיה ואצל האוהדים.

אז מדוע הגאורגי צריך להישאר בחיפה:

מאמצע העונה שעברה, תומר חמד היה באופן טבעי במרכז הבמה. מה עוד שהשיתוף פעולה של ולדימיר דבאלשווילי עם תומר חמד היה חייב לשים את אחד מהם בצד, כי סך הכול שניהם בעלי סגנון משחק דומה. דבאלשווילי בלע את האגו לטובת הקבוצה ושיחק יותר כפועל אפור ועוזרו של תומר חמד כדי שהקבוצה תצליח, ולא ניסה לכפות את עצמו. תכונה זו נדירה אצל חלוצים, בטח חלוצים זרים שלרוב באים רק לשפר את הסטטיסטיקה שלהם.

בנוסף, יהיה חכם מאוד להשאיר אותו כי השילוב עם וויאם עמאשה המהיר יכול להיות קטלני, משום  שמבחינת יכולות אין ספק שהם משלימים אחד את השני ולדבאלשווילי יהיה נוח יותר לשחק לצידו של עמאשה, שכמובן גם יהנה משיתוף פעולה שכזה, מה עוד שהמועמדים הנוכחיים לקבוצה הם לא שחקנים כאלו טובים והיחיד מכל השמות שצריך לשקול את צירופו הוא סליהי האלבני שהוא חלוץ לא רע בכלל.

גורם נוסף שצריך לגרום לאלישע לוי להשאיר את ולדימיר דבאלשווילי, הוא העובדה שהוא אהוב חברתית וכבר התאקלם בחיפה. להביא עכשיו חלוץ חדש ויקר שייקח זמן רב עד שיתאקלם בקבוצה ובמדינה חדשה עלול לפגוע מאוד במאבק ליגת האלופות וגם בליגה. סיבות נוספות אשר בגללן צריכים להשאיר את הגאורגי בחיפה הן: דבאלשווילי מאוד חזק מנטלית, המשברים שהיה צריך לעבור (חילופים מוקדמים, אי תמיכת הקהל, ובעונה הנוכחית אחרי היחלשות הסגל וטראומת הקיזוז, נאלץ לשחק עם שחקנים פחות איכותיים מאשר בעונה הראשונה שלו בקבוצה). תוסיפו לזה את היכולות –קריאת משחק טובה, משחק ראש מצוין, מיקום, הגיוון במשחקו, וכמובן היותו מבשל לא רע, צריכים או לפחות אני מקווה שישאירו את "לדו" עוד שנה בחיפה.

לטור לא לפחד כלל
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

לא לפחד כלל

הנהירה של הכדורגלן הישראלי לאירופה נותנת אותותיה. מאמנים כבר לא מפחדים לתת צ'אנס לצעירים, שחקני ליגות נמוכות לא מפחדים לנסות ולהתקדם, מעמד הכדורגלן הישראלי בנסיקה. ו"העיקר העיקר לא לפחד כלל"

תופעה כזו של ביברס נאתכוכל כך הרבה ליגיונרים לא זכורה מעולם, בכל שעה ישנה אפשרות למצוא ידיעה על מעבר של כדורגלן זה או אחר לאירופה. אין ספק רמת המתקנים לצד רמת השכר, כן כן גם בבלגיה ובפולין, היא יותר טובה, הרי לא כל מועדון כאן הוא מכבי חיפה.

מי שמרוויחים מהיציאה ההמונית הזאת, מלבד הסוכנים שגוזרים קופונים, והשחקנים עצמם שממלאים את הכיס, אלו אותם השחקנים שעד לפני שנה שנתיים כבר לא האמינו. המאמנים לרבות ראובן עטר ורן בן שמעון, ואפילו דרור קשטן לא פוחדים בעקבות השוק הדליל להמר על חלוצים כמו לירון דיאמנט, או קשרים כמו ירדן כהן, כמי שעונה טובה שלהם עשויה לשלוח גם אותם למחוזות זרים.

חילופי זוגות

בשנות ה-90 המגמה הרווחת בכדורגל הישראלי הייתה להביא זרים ממדינות מזרח אירופה. לצד ההונגרים, שלשם עדיין לא הגיע הכדורגלן הישראלי, כדורגלנים פולנים רבים הספיקו להכיר מקרוב את ה"ארווה" בפ"ת, ה"קופסא" בנתניה, קריית אליעזר ובלומפילד. גם הרומנים, הרוסים והאוקראינים זכורים לחובבי הכדורגל הישראלי, ואלו החדים מביניכם ודאי גם זוכרים שחקן או שניים תוצרת בלגיה.

ויקטור צ'אנוב, רומאן פץ, סרגיי קנדאורוב, ויז'י בזצ'ק, הם שמות שכל אוהד ראוי של מכבי חיפה זוכר בחיוך. שורה אובארוב הוא כבר חלק מהצביון של מכבי תל אביב, כשלאוהדים הצהובים זכורים ודאי גם השמות של אנדז'יי קוביצה, יורי שוקאנוב ואלכסנדר פולוקארוב, בעוד האדומים מת"א נהנים להיזכר בקז'ימיש מוסקאל, ירוסלאב באקו ופטר קרמנס הבלגי.
גם אוהדי בית"ר י-ם יתגאו בסרגיי טרטיאק, למרות שבדרך כלל נהנו מביצועי המטבח ההונגרי בראשות שאלוי, פישונט והאמר.

אוהדי הכדורגל בישראל, גם אם לא של הגדולות שבקבוצותינו נהנו לאורך שנים מאותם שחקנים מזרח אירופאים. די להזכיר את השם ניקולאי קודריצקי, בשכונת התקווה בכדי לזכות באהדה.

והנה עתה היוצרות מתהפכים להם אט אט, זה נראה כאילו שיחקנו עם אותן המדינות משחק "חילופי זוגות", הלקוח מעולם קצת יותר פראי ממגרש הכדורגל. הכסף הגדול נמצא בארצות אירופה, הליגה הרוסית הולכת ונשלטת בידי אוליגרכים שיכולים לרכוש כעוות נפשם, גם הבלגים פותחים את הכיס הרבה יותר מבעלים ישראלי ממוצע, וכך גם לאחרונה בפולין, שמנסה לצמוח לקראת היורו הקרוב.

הבלגים מוצאים פתאום קרוב לעשרה ישראלים מתרוצצים על מגרשיהם, כשלא ירחק היום ואפשר יהיה להרכיב קבוצה על טהרת הישראלים דווקא במדינת ה"שוקולד" הזו.

הרוסים, הגרמנים, הסקוטים, הצרפתים והאיטלקים ראו כי משתלם להחתים את השחקן הישראלי, זה שתמיד טענו למוסר העבודה הנמוך שלו. פתאום בירם כיאל הוא עוגן בקישור של סלטיק, אלמוג כהן מקבל מחמאות ללא סוף בנירנברג, וביברס נאתכו משתבח אצל קורבאן ברדייב בקאזאן.

מליקסון פתח את הדלת לליגה בפולין, ופתאום יש לנו גם נציגים באיטליה וצרפת לאחר שנים של בצורת שיווקית שם.

עכשיו התור שלך

אז השוק הישראלי הפך לשוק מייצא, ואין בזה כל רע. הכדורגלן הישראלי לא כוד יסבול מחום יולי-אוגוסט, ויעשה את מחנות האימונים במחוזות יותר קרירים, כשהתוספות והשדרוגים יראו בעיקר על המרקע, ויתרה מזאת במדי הנבחרת, שתהיה עתירת כישרון, כך אפשר לקוות.

מי שיקפצו על המקומות הפנויים הם שחקני ליגות נמוכות, או כאלו שהכישרון טמון ברגליהם, אך לא העיזו עד כה.

בעונת האחרונה נחשפנו למספר לא מבוטל של כדורגלנים שחלקם התקדם הקיץ למועדונים הבכירים בארץ, ובקרוב יוכל גם הוא לקבל חוזה משודרג בארצות אירופה השונות.

וויאם עמאשה ודלה ימפולסקי זכו לחתום בשורות מכבי חיפה, מחמוד עבאס שלפני שנתיים עוד שיחק בליגה הארצית, מוצא עצמו מועמד להרכב של דרור קשטן בהפועל תל אביב, רפי דהאן קפץ כיתה למכבי תל אביב, וגם שחקני ליגה לאומית משתבחים דוגמת ירדן כהן ואמג'ד סלימאן פתאום ראויים לתעוזת המאמן המאמן הישראלי ומוצאים עצמם במכבי נתניה והפועל באר שבע.

בליגות הנמוכות מסתובבים לרוב שחקנים שהם פליטי מחלקות הנוער של קבוצות ליגת העל, היסודות כבר נרכשו ועתה הגיע הזמן לממש אותם.אנדז'יי קוביקה
קבוצות הליגה הלאומית משתפות פעולה עם הזרם ונעשות לחממה של ממש, והשם ליגה לאומית הופך למשמעותי עוד יותר מאחר והוא משבח את הכדורגלן הישראלי, ולהלן את הלאום הישראלי.

הפועל כפר סבא, שנכשלה בעלייה לליגת העל, מנסה עתה יחד עם גיא עזורי לבנות על שחקנים דוגמת כפיר דר ורז כהן, שדרכם למעלה תלויה בהשתפשפות בבמות הגדולות, כמוהם גם אייל לחמן שמשלב ידע עצום בנבכי הליגות הנמוכות ויודע לדוג שחקנים ולהפכם לשחקני ליגת על ראויים, מוחמד פודי הוא רק אחת התגליות של לחמן.

הסוכנים הישראלים קושרים קשרים בליגות אירופה, המאמנים מעיזים לתת במה, השחקנים מקבלים חשיפה ובמה, ומעמד הכדורגלן הישראלי מעולם לא נראה טוב יותר. אז תזכרו שהעיקר לא לפחד כלל

נותר רק להוריד את הכובע בפני אלישע

אלישע לוי , מכבי חיפה , אליפות מכבי חיפהאלישע לוי בעונת אימון גדולה, סחף את מכבי חיפה לאליפות מפתיעה, חשובה ובעיקר משמחת מאוד עבור אוהדי מכבי חיפה.

גילוי נאות לפני תחילת הטור, אני אוהד את מכבי חיפה.

ברכות לחיפאים על האליפות, ובראש ובראשונה למאמן העונה אלישע לוי. אין בי רצון לחזור ולדוש הרבה בתנאי הפתיחה של אלישע לוי העונה (טראומת הקיזוז, עזיבת שחקני המפתח, איבוד האמון מצד הקהל וכו'). במקום להתעסק בעבר, ברצוני להתייחס לדרכי הטיפול של אלישע בכל נושא ונושא ובעיקר להחלטותיו המשמעותיות עד לאליפות המיוחלת היום.

בקיץ, אלישע לוי עמד במצב מוזר. מצד אחד לא היו ממנו ציפיות העונה לאליפות לאחר נסיקתה של הפועל תל אביב, ומהצד השני הוא הבין כי איבוד אליפות נוסף יהיה ככל הנראה יותר מבלתי נסבל עבור האוהדים וההנהלה והוא ימצא עצמו מפוטר. מה שאלישע כנראה לא חזה הוא עזיבת ארבעה שחקנים משמעותיים (כיאל, טשיירה, קינן, וארבייטמן), ומהצד השני אי קבלת השחקנים שרצה (ברק יצחקי וטוטו תמוז) אלא רכש דל יחסית (קאנוטו, עידן ורד הפצוע, אריק בנאדו שלומי אזולאי ותומר חמד החוזר מהשאלה). תוסיפו לזה את ההדחה המוקדמת והלא צפויה מול דינמו מינסק ותקבלו תנאי פתיחה גרועים. אבל במקום להישבר אלישע לוי האמין והצליח לגרום לקבוצה למרות יכולת לא מזהירה להיות יעילה ולצבור כמה שיותר נקודות תוך כדי שהוא חוזר ומדגיש שכל משחק חשוב, אבל מהצד השני הכל יוכרע אחרי הקיזוז. הצלחתה של הפועל תל אביב בליגת האלופות הובילה עוד פעם למצב מוזר, מצד אחד, על מכבי חיפה היה פחות לחץ לקחת את האליפות ומהצד השני יותר לחץ כדי להראות שהיא עדיין המועדון החזק בישראל ,להתנער מתדמית הלוזרים ובעיקר להוכיח שהנהלה שפויה ויציבה יותר חזקה מהנהלה של שני ליצנים. (ברכות לאלי טביב על רכישת הפועל תל אביב היום ,אני מקווה בשביל האוהדים שלהם שהוא לא יהפוך אותה להפועל כפר סבא 2).

בינגו ראשון

בנוסף לכל הקשיים, הרבה מאוד שחקנים נפצעו לאורך העונה (גאדיר, גולסה, ורד, דבאלשווילי, מסיללה ועוד) אבל אלישע לוי בהימור מושכל החליט לאפשר לשחקנים להחלים לגמרי מפציעותיהם ושלח שחקנים לניתוח במקום לדחותו לקיץ ונתן הזדמנות לשחקן כמו טוואטחה בידיעה שעליו יהיה לשחק לאורך מרבית העונה. בסופו של דבר אפשר להגיד שההחלטה הזו התבררה כנכונה וניתן היה לראות אותה ביכולת המשופרת של שחקני חיפה לעומת הפועל תל אביב ורעננות השחקנים.

בינגו שני

הרכש בינואר ואריק בנאדו. בסופו של דבר אלישע לוי בהחלטות של מאמן גדול לא התבייש להודות בטעויותיו, שיחרר את קאנוטו החלש, סיפסל את מימון, ולא התבייש לשנות מערך למערך של שני חלוצים והכנסת תומר חמד להרכב במקומו של גאדיר. הרכש בראשותו של פילאבסקי שהתגלה כאחד הבלמים הטובים שנחתו בארץ בצירוף יאיא סיידו שפורע את השטרות במשחקים האחרונים בצירוף נתינת הקרדיט לבנאדו במרכז ההגנה הוכיחו את עצמם וחיזקו את חיפה בצורה משמעותית. לדעתי בעניין השחקנים אלישע לוי טעה בשתי נקודות כשלא נתן קרדיט לאמיר אדרי שהיה מצוין במשחקים ששיחק במקומו של ניר דוידוביץ' שהיה חלש לאורך מרבית העונה, ואני פחות מתייחס לשטות נגד נתניה אלא יותר לחוסר יכולתו להציל בעיטות מסוכנות למסגרת ויציאה בקרנות, והורדת ג'ון קולמה לספסל שלדעתי הוא העוגן של הגנת חיפה ולא הבנתי למה הוא לא משחק לצד סיידו. אבל בסופו של דבר מחמאות לאלישע שהלך עם ההחלטות שלו עד הסוף והוביל את הקבוצה מהכרמל לאליפות.

בינגו שלישי

אלתורים. זה מתייחס קצת לבינגו הראשון אבל אין ספק שהוא גדול יותר ממנו. אלישע לוי הפך את שרשרת הפציעות מחסרון ליתרון. הוא ידע שבסופו של דבר האליפות תוכרע במשחקים האחרונים ולכן לא התבייש לשנות מערכים, לנסות שחקנים שונים בעמדות שונות ולשנות טקטיקות תוך כדי משחק. בסופו של דבר זה השתלם לו כשהפך למאמן יצירתי יותר היודע להשתמש היטב בכלים שיש לו ומסוגל לאלתר תוך כדי המשחק, ולדעתי זה גם הוביל לשיפור עצום באיכות החילופים שלו שפעם היו צפויים ולא כל כך טובים לעומת החילופים במחזורים האחרונים שהיו מצוינים ובתזמון נכון.

בינגו רביעי

ההתמודדות עם הקיזוז. למרות הלחץ הרב ששרר בחיפה לקראת הקיזוז שבא לידי ביטוי באיבוד 5 נקודות מול נתניה תוך שבוע, לוי ידע לייצב את הספינה השוקעת בזמן, למרות הקושי המנטאלי העצום אחרי ההפסד המיותר לנתניה, ניצחון הפועל בדקה ה – 90 באותו המחזור ומעל הכל, שלושה הפסדים רצופים לאדומים כולל 1 – 4 באחרון. החיפאים נראו חדים מאוד במשחק נגד הפועל תל אביב שהסתיים בניצחון חשוב ומאז משחקת כדורגל מצוין שהתבטא שני ניצחונות יפים מאוד על מכבי תל אביב בליגה, ועל אותה נתניה הפעם בגביע, וכמובן אתמול מול קריית שמונה.

לסיום, ברכות למכבי חיפה ובעיקר לאלישע לוי על התואר הזה ששייך בעיקר לו. הוא הוכיח שהוא ראוי לחוזה לעוד שנה, ונותר לי לאחל לו רק הצלחה בעונה הבאה, שעל הנייר אמורה להיות קלה יותר לאור (כנראה) התפרקותה של הפועל תל אביב מנכסיה ועונת מעבר בצד הצהוב של תל אביב.

טורים נוספים של יובל זיגדון
טורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

סיכום הסיבוב הראשון של ליגת העל בכדורגל

בסך הכל הסיבוב ראשון של ליגת העל בכדורגל היה לא רע בכלל. היו הרבה שהתלוננו על 16 קבוצות בליגה, אבל עושה רושם שזה עובד בצורה לא רעה. יש הרבה שערים, משחקים פתוחים והרבה שחקנים צעירים מתגלים לנו ובהחלט לפחות לדעתי מדובר בדבר טוב.

בסופו של דבר כפי שהיה צפוי בתחילת העונה, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, ומכבי תל אביב מדורגות במקומות הראשונים וילכו ראש בראש עד הסוף. קריית שמונה ועכו פשוט סגרו סיבוב יוצא מהכלל. קריית שמונה אומנם בירידה אבל בסך הכל מדובר בהצלחה גדולה עבור לאיזי שירצקי.

בית"ר ירושלים מאכזבת מאוד, ולמרות התעוררות מסוימת בתקופה האחרונה, המועדון הזה שרגיל להיות בטופ פשוט נמצא בעונה גרועה ביותר. ובתחתית רמת גן, סכנין, אשקלון והפועל פ"ת ילחמו ככל הנראה על הירידה.

נתחיל לסכם על קבוצות הליגה.

מקום ראשון – מכבי חיפה

כמה ביקורת ספגה מכבי חיפה מפתיחת העונה. כמה ביקורת ספג אלישע לוי מפתיחת העונה. אך למרות כל הביקורות הקבוצה מהצפון מסיימת את הסיבוב הראשון במקום הראשון עם 34 נקודות. אחרי מכירת החיסול של השחקנים מהעונה שעברה ואיבוד האליפות הכל כך כואב, מכבי חיפה שהציגה יש להציג כדורגל לא טוב בסיבוב הראשון ועם יכולת לא טובה במשחקי הבית, היא מוצאת את עצמה חזק חזק בתמונת תואר האליפות ותרצה להמשיך לצבור נקודות ולהתקדם.

הרבה שחקנים צעירים, הרבה כישרון, יניב קטן וניר דוידוביץ' שחזרו מפציעות. זה מה שמאפיין את מכבי חיפה כיום. פיטר מסיללה שימשיך ככל הנראה עד סיום העונה גם יעזור לקבוצה לקראת ההמשך. בנוגע לחיזוקים, חיפה החתימה כבר את אנדריי פילבסקי הבלם האוקראיני וסיידו יא יא המוכשר, והם עדיין נלחמים על סרנאס החלוץ וסגיורדסון הבלם שאם יגיעו בהחלט יחזקו מאוד את סגנית האלופה.

מקום שני – הפועל תל אביב

הדאבליסטית, הפועל תל אביב מסיימת את הסיבוב הראשון במקום השני עם 32 נקודות ופיגור 2 נקודות בלבד ממכבי חיפה הראשונה.

הפועל תל אביב שנתנה קמפיין ענק בליגת האלופות שהסתיים בסופו של דבר בהדחה, נמצאת בתקופה לא טובה. ההנהלה פשוט מסרבת להירגע, אלי טביב והאחים הראל לא קרובים בכלל לסולחה והמצב לא טוב אצל התל אביבים.

מבחינת כדורגל הפועל איבדה לא מעט נקודות בליגה, יש שיגידו הרבה בגלל קמפיין ליגת האלופות שלקח מהם הרבה כוח. אבל עכשיו שהפועל סיימה את ליגת האלופות היא מתרכזת כולה בליגה והיא תגיע חזקה לקראת המשך הליגה.

השחקן הראשון שבינתיים עזב את הקבוצה הנהדרת הזאת,הוא דגלאס דה סילבה,שעזב לטובת זלצבורג האוסטרית והשאיר חור גדול בעמדת הבלם. בהפועל מחפשים מחליף ומקווים שהשאר לא יעזבו. הפועל תל אביב תיתן את שלה ככל שהעונה תתקדם, וכמובן תמשיך להתברג במקומות הראשונים בתקווה שהשקט עם הבעלים יגיע כמה שיותר מהר.

מקום שלישי – מכבי תל אביב

כמה דובר על קבוצת המיליונים מכבי תל אביב שעשתה רכש מאסיבי לקראת העונה הזאת. בשורה התחתונה ולאחר סיום הסיבוב הראשון, מכבי תל אביב רק במקום השלישי עם 29 נקודות, אומנם קרובה קרובה למקום הראשון, אבל מבחינת הכדורגל שהיא הציגה יש הרבה מקום לשיפור, ופחות מאליפות כמובן תיחשב לכישלון מוחלט.

אסור לשכוח שהיא ללא ברק יצחקי, הרכש הגדול שהיא הביאה מתחילת השנה, שנפצע כבר במחזור הראשון ויחזור לשחק בעוד כחודשיים פחות או יותר. מכבי תל אביב איבדה לא מעט נקודות בסיבוב הזה וחייבת להתחיל לאסוף נקודות וכמה שיותר.
במחזור הליגה האחרון מכבי משיגה 3 נקודות חשובות מאוד כאשר היא מנצחת 0:1 בבירת הנגב את הפועל באר שבע משער נדיר של סידיבה. שדרך אגב אני בוחר אותו לשער הסיבוב.
למכבי תל אביב יש עוד הרבה מקום לשיפור, ואני מאמין שהיא תהיה חזק בתמונת האליפות עד הסוף. בהחלט יהיה מעניין להמשיך לעקוב אחר הקבוצה הזאת.

מקום רביעי – עירוני קריית שמונה – הפתעת הסיבוב שלי

עירוני קריית שמונה פשוט נתנה סיבוב מדהים ואני בוחר אותה להפתעה של הסיבוב הראשון בליגת העל בכדורגל. הקבוצה הזאת, שרק עלתה העונה לליגת העל מסיימת את הסיבוב הראשון במקום הרביעי בליגה עם 26 נקודות ומאזן שערים מצוין של 27 כיבושים לעומת 18 ספיגות.
עד המחזור התשיעי קריית שמונה הובילה את הטבלה, אבל לאחרונה חלה נסיגה בקבוצה כאשר היא לא מנצחת בארבעת המחזורים האחרונים. אבל בשורה התחתונה, זה בהחלט הישג גדול לאיזי שירצקי ורן בן שמעון.

לקראת ההמשך יהיה מעניין לראות האם קריית שמונה תמשיך להיות בצמרת, ובשביל זה היא חייבת לפתוח את הסיבוב השני בטירוף ולשמור את עצמה בצמרת.
בהחלט עונה גדולה לקבוצה הצפונית עד כה,היא מרשימה מאוד,כובשת הרבה שערים,ומציגה את אלרואי כהן המוכשר שהגיע לנבחרת ישראל,וויעם עמאשה הפנטסטי שכבש הרבה בתחילת העונה, אבל נפצע לאחרונה ואמור לחזור במחזורים הקרובים להרכב.
קבוצה צנועה מאוד, עובדת חזק, רצה על המגרש, קבוצתית מאוד, ואני רק מקווה שהיא תמשיך ככה, כי מדובר ביופי של קבוצה.

מקום חמישי – הפועל עכו – הקבוצה שעשתה את הסיבוב

איזה יופי של עונה נותנת הפועל עכו עד כה. סיבוב ראשון פשוט מדהים הקבוצה הזאת הראתה לנו. היא מסיימת אותה במקום החמישי בטבלה עם 25 נקודות ובעיקר הרבה כדורגל איכותי וסקסי.

אלי כהן פשוט העמיד קבוצה מצוינת השנה בהפועל עכו. קבוצה מוכשרת מאוד, קבוצה שקטה ובעיקר צנועה .לקבוצה אין מגרש ביתי נורמאלי, אין הרבה קהל, אבל בשקט בשקט הפועל עכו נתנה יופי של סיבוב, הקשתה מאוד על הפועל תל אביב, ניצחה את מכבי תל אביב ופירקה את בית"ר ירושלים בתוצאה 0:3.

מי שהכי בולט שהפועל עכו הוא כמובן החלוץ המצטיין של הקבוצה ג'אקו ערפאת. החלוץ הנהדר הזה שכבש 10 שערים הוא פשוט שחקן נהדר. מעבר לגולים, הוא מראה לנו יכולות טכניות יוצאות מהכלל וכבר מדברים עליו באירופה. בעכו ינסו לעשות הכל לשמור עליו עד לסיום העונה כשחקן שלהם, למרות שהביקוש עליו הוא גדול.

עוד שחקן שנתן סיבוב מצוין הוא רועי דיין,שגם הוא כמו ערפאת כבש 10 שערים. סוף סוף מממש את הפוטניצאל שיש בו, וביחד עם ערפאת הם יוצרים חוד יוצא מהכלל עבור הפועל עכו.
ועוד מילה טובה על אלי כהן. המאמן הזה, מאמן שקט וצנוע פשוט מוציא את המיטב מהקבוצה, שתקווה להמשכיות בסיבוב השני ובהמשך הליגה.

מקום שישי – מכבי פתח תקווה

מכבי פתח תקווה סוף סוף עושה קפיצת מדרגה העונה, לפחות בסיבוב הראשון, ונראית טוב מאוד. היא סיימה את הסיבוב הראשון במקום השישי עם 25 נקודות כשהיא צמודה לעכו וקריית שמונה.

לאורך השנים מכבי פתח תקווה הייתה ידועה כקבוצה שמסיימת באמצע הטבלה / תחתית, אבל השנה פרדי דוד מראה לנו קבוצה מצוינת. חוד קטלני בראשותם של עומר דמארי, עומר גולן שחזר השנה לקבוצה מבלגיה, וטל בן חיים. קבוצה שמבקיעה הרבה שערים, עושה צרות לגדולות ובעיקר שואפת להמשיך ביכולת הזאת, ולהתקדם עוד בטבלה.

המלאבסים מקווים להתברג בפלייאוף העליון בסיום העונה, זאת המטרה שלהם. בינתיים הם נותנים עונה טובה מאוד. כפי שאמרתי, סוף סוף הם עשו קפיצת מדרגה ויהיה מעניין לעקוב אחריהם בהמשך העונה.

מקום שביעי – הפועל באר שבע

הפועל באר שבע שהביאה העונה לעמדת המאמן את ניר קלינגר מסיימת סיבוב ראשון במקום השני עם 22 נקודות. בסך הכל הסיבוב הזה היה טוב מאוד עבור הפועל באר שבע.

הנה מספר סיבות:

דבר ראשון – הקהל . לאורך השנים הקהל בבאר שבע היה מלחיץ את השחקנים, אבל השנה הקהל מפרגן מאוד, מאוהב בניר קלינגר, נותן תמיכה לשחקנים אחרי הפסדים וזה יוצר שקט בהפועל באר שבע, מה שלא היינו רגילים לראות מהמועדון הזה בשנים האחרונות, וזה עושה להם רק טוב.

דבר שני – ניר קלינגר . ניר שהגיע לבירת הנגב אחרי שנים שאימן בקפריסין יצר קבוצה טובה מאוד בבאר שבע, הקהל התאהב בו והחיבור הזה בהחלט עובד מצוין עבור באר שבע.

באר שבע פתחה מצוין את העונה, בהתלהבות, באנרגיות, אבל בשני המחזורים האחרונים הקבוצה מפסידה הפסדים אכזריים – 0:1 בנתניה, ו – 0:1 למכבי תל אבי שני ההפסדים הללו קצת תקעו את הקבוצה, אבל סיכומו של הסיבוב הוא טוב מאוד עבור הקבוצה מבירת הנגב, ששואפת להגיע לפלייאוף העליון בסיום העונה.

מקום שמיני – הפועל חיפה

הפועל חיפה סיימה סיבוב טוב יחסית במקום השמיני עם 22 נקודות. חיפה הייתה לא יציבה לאורך הסיבוב,התחילה מצוין את העונה, למי ששכח עם חמישה ניצחונות רצופים, אבל מאז הקבוצה התדרדרה ונפלה עד למקום השמיני בסיום הסיבוב.

במחזור האחרון הפועל חיפה סופגת הפסד מאכזב שמנע ממנה להתקדם,הפסד 0:2 להפועל פ"ת שמנע מהקבוצה לסיים עם 25 נקודות אבל גם זה בסדר.

השחקן המצטיין בקבוצה הוא ללא ספק עדן בן בסט. 7 שערים כבש השחקן המצוין הזה שהשנה עושה קפיצת מדרגה ביכולת שלו ומוביל את הקבוצה. הפועל חיפה היא קבוצה צעירה מאוד, ולדעתי תסיים בפלייאוף האמצעי כמו בעונה שעברה.

הקבוצה רוצה לצרף לשורותיה את שחקנה בעונה שעברה ערן לוי שעזב לאשקלון. ערן לוי שוחרר מאשקלון ומחפש קבוצה, הפועל חיפה בהחלט עשויה לזכות בשירותיו. אם תזכה זה ישדרג אותה מאוד ובהחלט יעזור לקבוצה לדעתי.

מקום תשיעי – מ.ס. אשדוד

מ.ס. אשדוד סיימה את הסיבוב הראשון במקום התשיעי עם 20 נקודות, לדעתי אשדוד אכזבה בגדול העונה.

ג'ון גרגורי הגיע לעמדת המאמן השנה, ואשדוד פשוט מאכזבת. איבוד נקודות בבית לקבוצות תחתית, יכולת לא טובה כמו בעונה שעברה והקבוצה הזאת חייבת להתחיל לצבור נקודות איכשהו. גם בכדורגל רע, אבל אסור לשכוח שהיא במספר נקודות קטנטן ממקום 5-6 כך שהתעוררות שלהם תעלה אותם בטבלה.

השחקן המצטיין באשדוד מפתיחת העונה הוא משה אוחיון ללא ספק. המנהיגות שלו, החוכמה שלו, ובנוסף השנה הוא השתדרג ומוביל את הקבוצה עם כיבוש השערים, 11 שערים ומקום שני אחרי דודו ביטון (עם 12) בהחלט יפה מאוד עבור משה אוחיון.

מקום עשירי – מכבי נתניה

מכבי נתניה סיימה את הסיבוב הראשון עם 19 נקודות. נתניה שהרבה חשבו בתחילת העונה שתיאבק נגד הירידה ותהיה קבוצה חלשה, פתחה טוב מאוד את העונה, הצעירים קיבלו ביטחון ונראו טוב אבל בחלק השני של הסיבוב נתניה מגלה סוג של ירידה ביכולת שמורידה אותה עד למקום התשיעי.

חן עזרא ומאור עסור מובילים את הקבוצה, נתניה להערכתי תסיים באמצע הטבלה יש שם חבר'ה צעירים ומוכשרים מאוד שמקבלים במה מראובן עטר אבל לא מנוסים ולא יציבים וזה פוגע בהם.

מקום אחד עשר – בית"ר ירושלים – אכזבת הסיבוב הראשון

בית"ר ירושלים במקום ה – 11 בסיום הסיבוב הראשון עם 18 נקודות בלבד. הקבוצה הזו, שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות נאבקת בצמרת עם התל אביביות ומכבי חיפה, וזוכה בתארים, פשוט הציגה סיבוב עלוב.מאוד. כדורגל משעמם, הרבה הפסדים שמרגיזים את הקהל, ולמזלה של בית"ר ההתעוררות המסוימת שלה לקראת סיום הסיבוב מצילה אותה כרגע.

כישלון חרוץ עם הזרים. דריו פרננדס אמור לעזוב את הקבוצה בימים הקרובים, כריסטיאן אלבארס כבר עזב, כריסטיאן גוזאלס יעזוב בינואר ואין ספק שהמועדון המפואר הזה נמצא בעונה רעה מאוד.

ברק יצחקי, טוטו תמוז, ועידן ורד, אלה רק השחקנים הבולטים שעזבו בקיץ את בית"ר והשאירו סגל אפור מאוד, שלדעתי יסיים את העונה באמצע הטבלה ולא יותר.עצוב.

מקום שתיים עשרה – בני יהודה

בני יהודה סיימה את הסיבוב הראשון עם 17 נקודות ומקום 12 בלבד לקבוצה שבשנים האחרונות מסיימת בחלק העליון של הטבלה.התלבטתי בינה לבין בית"ר ירושלים למי שתתן את תואר אכזבת הסיבוב.

דרור קשטן הגיע בתחילת העונה, המון ציפיות, אבל זה לא זה. בני יהודה נראית פשוט רע מאוד, הקהל מת שקשטן יעזוב, הקבוצה חלשה מאוד, התקפה לא פוגעת לא מבקיעה שערים ובשכונת התקווה מתגעגעים,אוי כמה שמתגעגעים לגיא לוזון.

בבני יהודה חייבים להתעורר ולהציג יכולת משופרת מאוד אחרת היא תידרדר לתחתית וזה משהו שבני יהודה ממש לא רוצה.

סך הכל סיבוב רע מאוד ובשכונה יקוו לתוצאות טובות יותר בסיבוב השני.

מקום שלוש עשרה – הפועל פתח תקווה

הפועל פתח תקווה סיימה את הסיבוב הראשון במקום ה – 13 עם 13 נקודות. הפועל פ"ת עברה סיבוב רע ביותר. החלפת מאמן, הרבה בעיות עם השחקנים, והמצב ניראה לא טוב.

במחזור האחרון הקבוצה ניצחה 0:2 את הפועל חיפה וקיבלה 3 נקודות כמו אוויר לנשימה. סך הכל הפועל פ"ת הציגה יכולת לא טובה, ולדעתי תתמודד נגד הירידה עד סיום העונה. יש בקבוצה אומנם סגל לא רע בכלל, אבל בתור קבוצה הקבוצה פשוט לא טובה ולא מתחברת.

ג'וניור ויסה כבר עזב את הקבוצה לקראת חלון העברות. השחקן המצטיין ללא ספק הוא דודו ביטון חלוץ הקבוצה שהוא ברמה מעל שאר השחקנים בקבוצה.דודו ביטון מוליך את רשימת מלכי השערים בליגת העל עם 12 כיבושים, ללא ספק נקודת האור המרכזית אצל המלאבסים בסיבוב הזה.

דודו ביטון בדרך לבלגיה לקבוצת שרלרואה, ועם הוא יעזוב את הקבוצה, זה יסבך אותה מאוד.

מקום ארבע עשר – הפועל אשקלון

הפועל אשקלון סיימה את הסיבוב הראשון עם 13 נקודות ומקום 14. אין ספק שאשקלון תיאבק נגד הירידה עד לסיום העונה ותקווה לשרוד איכשהו כי הקבוצה שמה חלשה מאוד

ובנוסף הקבוצה שיחררה את השחקן שהכי בלט אצלה בסיבוב הראשון, ערן לוי עקב סיבות אישיות. ללא ספק משמעותי מאוד ויהיה קשה מאוד לאשקלון בלי לוי.

אשקלון תנסה להתחזק בחודש ינואר לקראת המשך העונה.המטרה של הקבוצה שוב היא ללא ספק הישארות בליגה, ויהיה מעניין לראות האם גיא עזורי יצליח בזה.

מקום חמש עשרה – בני סכנין

בני סכנין סיימה את הסיבוב הראשון עם 8 נקודות בלבד, מאזן שערים מחריד של 9 כיבושים בלבד
ו – 26 ספיגות וברור שהיא מועמדת רצינית לרדת לליגת העל בסיום העונה, לא רק בגלל היכולת הרעה שהקבוצה מציגה אלא בגלל שהנהלת הקבוצה פשוט מבזה את עצמה. החלפת מאמנים, בקשת קיצוץ מהשחקנים בשביל חיזוק בינואר, ובסכנין בהחלט עוברת עונה רעה ביותר, התקפה חלשה מאוד, כל המערכת לא עובדת והקבוצה מהמגזר צפוי לה עוד קרבות נגד התחתית.

מקום שש עשרה ואחרון  – הפועל רמת גן

הפועל רמת גן סיימה את הסיבוב הראשון במקום האחרון עם 3 נקודות בלבד, זה לאחר בפתיחת העונה הופחת לה 4 נקודות.

הפועל רמת גן מציגה סגל חלש מאוד, סגל של ליגה לאומית, זרים חלשים מאוד, קבוצה לא טובה ולדעתי היא היא תרד הראשונה, אלא עם היא תשתפר שיפור דרסטי בהמשך העונה.

שחקן הסיבוב :

דודו ביטון (הפועל פ"ת)

את תואר שחקן הסיבוב אני מחליט לתת לדודו ביטון,חלוץ הפועל פ"ת.דודו ביטון הוא מלך שערי ליגת העל עם 12 כיבושים,שבמחזור האחרון הוא מוסיף צמד למאזן שלו בניצחון החשוב של קבוצתו,0:2 על הפועל חיפה.

שימו לב לנתון המדהים הבא. הפועל פ"ת כבשה מפתיחת העונה 15 שערים, ודודו ביטון אחראי על 12 מהם,פשוט מדהים ורק מראה עד כמה דודו ביטון חשוב לקבוצה הזאת ואי אפשר היה לדעת מה הם היו עושים בלעדיו.

דודו ביטון סגור ב99 אחוז בשרלרואה הבלגית לקראת ינואר, כך לפי מאמנו יובל נעים. אם דודו ביטון עוזב את הפועל פ"ת, מצבה יהיה רע מאוד.אני אישית מקווה שהוא ימשיך כאן ונמשיך להנות מהביצועים שלו.

קצת לקראת הסיבוב השני :

שלושת הראשונים לדעתי ימשיכו להיאבק על תואר האליפות, הולך להיות מאבק מרתק מאוד, וכבר במחזור הבא, מכבי חיפה מארחת את מכבי ת"א, פשוט משחק מצוין.

יהיה מעניין לראות האם קריית שמונה והפועל עכו, שנתנו סיבוב ראשון יוצא דופן, ימשיכו ביכולת הטובה שלהם,יהיה מעניין לראות האם דודו ביטון נשאר בהפועל פ"ת, מה קורה בתחתית והכי חשוב,שנמשיך לקבל ליגה צמודה בצמרת ועם הרבה שערים.

בחזרה לקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט