קריסטין ראסל ידעה, שאביה החורג, דייב, ויתר על הרבה כדי להתחתן עם אמא שלה.
לפני שנים רבות, הוא היה צריך להיפטר ממכונית הפורשה 914 משנת 1973 על מנת שלהעניק לאישתו את חתונת חלומותיה. למרות שדייב מעולם לא התחרט על ההחלטה שלו, הוא תמיד התגעגע למכוניתו האהובה.
אז אחרי מחקר ותכנון רב, קריסטין מצאה את הדרך המושלמת להראות לאביה החורג עד כמה ההחלטה שלו הייתה חשובה לה.
קל לשכוח כמה ההורים שלנו נותנים כדי לגרום למשפחה שלנו לעבוד. כל הכבוד קריסטין!
זו שגרה יומיומית עבור ברברה.
בבוקר, אחרי שהיא יוצאת לעבודה היא עוצרת לקנות כוס קפה. היא נוסעת ישר לדרייב ת'רו Dutch Bros. אך בבוקר הזה התור התארך. היא הייתה שנייה בתור, אך המכונית שלפניה לא זזה. המכונית נשארה ליד החלון, ועיכבה את התור. היא שמה לה שיש אינטראקציה בחלון. יותר אינטראקציה מאשר הזמנת קפה פשוטה. אך לא רק העובד דיבר עם מי שהיה במכונית, עכשיו שני עובדים נוספים הגיעו, כשהם נשענים אחד על השני ונראה היה שהם מחזיקים את היד של מי שנמצא ברכב. ברברה החליטה לצלם את האירוע המוזר שהתרחש לפניה.
ואז, זה לפתע הסתיים. האישה שהייתה ברכב שלפניה נסעה. עכשיו הגיעה תורה של ברברה, היא התקדמה, עדיין לא מבינה מה בדיוק היא ראתה. באופן טבעי, היא רצתה לגלות מה בדיוק קרה שם. כשהיא הבינה מדוע שלושת העובדים החזיקו את ידה של הלקוחה, היא הייתה בשוק. ברברה הבינה עד כמה התמונה שהיא צילמה הייתה חשובה. עכשיו שיש לה סיפור מאחורי התמונה, היא פרסמה אותה במדיה החברתית. התמונה זכתה לעשרות אלפי שיתופים. הנה הפוסט של ברברה והסיפור של מה בדיוק קרה באותו הבוקר.
"צילמתי את התמונה הזאת בזמן שחיכיתי בתור בבית הקפה Dutch Bros"
"מסתבר שהאישה הצעירה שהייתה בתור לפני איבדה אתמול בערב את בעלה בן ה 37"
"כשהעובדים של בית הקפה הבחינו שהיא מתמוטטת, הם עצרו הכל והתפללו איתה במשך מספר דקות, הזמינו אותה לחזור לתפילה ותמיכה, בנוסף לכל מה שהיא תצטרך. אני מתפללת עבור המשפחה הצעירה, ואתם יודעים איפה לעצור לקפה".
ומסתבר שבית הקפה Dutch Bros עושה הרבה יותר מתמיכה נפשית, כאשר הם מגייסים כסף עבור משפחתו של הושטר ניית'ן טיילור שנהרג בעת מילוי תפקידו. צפו בסרטון המדהים על גיוס הכספים.
ז'או דלונג ממחוז הנאן, סין, עזב לאוניברסיטה ולקח איתו את אביו המשותק.
לפי People's Daily, ז'או סבל מפוליו (שיתוק ילדים) כשהיה צעיר מאוד, אבל הוריו נלחמו מצאו טיפול עבורו. אחרי שעבר ניתוח, הוא הצליח ללכת שוב.
למרבה הצער, חייו התדרדרו לרעה זמן קצר אחרי שהתקבל לאוניברסיטה. אביו חלה מאוד ונהיה משותק. אמו לא התמודדה היטב עם המצב ונכנסה לדיכאון עמוק.
כדי להחזיר להוריו על על האהבה והתמיכה שהם העניקו לו כשסבל ממוגבלות קשה כשהיה ילד, הוא החליט לקחת את אביו יחד איתו לאוניברסיטה.
בכל יום, ז'או עוזר לאבא שלו לשטוף את הפנים, הוא מצחצח לו את השיניים ומסרק את שיערו. הוא מבשל בשבילו ועוזר לו עם תרגילי התעמלות.
האוניברסיטה נתנה לז'או ולאבא שלו חדר מיוחד בגלל המצב הייחודי.
"אבא שלי טפיל בי, ועכשיו שהוא חולה, אני לא יכול להשאיר אותו מאחור", אמר ז'או.
זה בחור צעיר עם עתיד ורוד ולב ענק. בהצלחה ז'או!
שעת ההפסקה היא השעה האהובה על ילדים בבית הספר. זה הזמן שאתם יכולים לנוח ולהירגע מהלחץ של השיעורים ולהשתחרר במגרש המשחקים. למרבה הצער, עבור חלק מהילדים, הפסקה היא שונה מאוד. ילדים שחיים עם מוגבלויות שונות לא יכולים לרוץ ולהשתולל כמו אחרים, ולפעמים הם נאלצים להישאר בפנים בזמן שהחברים שלהם משחקים. זאת עובדה טרגית של החיים, אבל אחת שילדים רבים נאלצים לחיות איתה על בסיס יומיומי.
הילדה המתוקה בסרטון למטה מכירה את ההרגשה יותר מדי טוב. היא מרותקת לכיסא גלגלים ואין לה את האפשרות לצאת החוצה במהלך הפסקות – אבל היא לא נותנת לזה לבאס אותה. במקום לשבת ולרחם על עצמה, היא מתחילה לשיר. אבל לא רק שהיא שרה, היא שרה בצורה מדהימה, כשהיא משחררת גרסה עוצמתית ומלאת נשמה לשיר I Will Always Love You של דולי פרטון (הרוב מכירים את הגרסא של וויטני יוסטון).
את הרגע תעדה המורה, ששמעה את הקול המדהים של הילדה והבינה עד כמה הוא מיוחד. היא לא הייתה מוכנה לתת לנכות שלה להגביל אותה, והיא מהווה השראה אדירה לכולנו! עם כישרון כזה, זאת לא הפעם האחרונה שנשמע ממנה.
כולנו חווינו שירות גרוע במסעדה בשלב כזה או אחר של חיינו. זה בהחלט מובן להתעצבן כשאתם רעבים ומחכים שמישהו יגש לשולחן שלכם ויקח את ההזמנה. מה שהופך את זה לגרוע יותר זה לחכות לאוכל שמגיע בסופו של דבר קר או לא לקבל את מה שהזמנתם. לאכול בחוץ אמורה להיות חוויה נעימה שאנחנו מוכנים לשלם אקסטרה עבורה, אז קשה לא להתעצבן כשהשירות גרוע ואיטי.
ב 27 לספטמבר, 2014, מקנזי וסטיבן שולץ זכו לחוויית אכילה שהם תיארו אותה כ'גרועה למדי'. באותו ערב, הזוג החליט לאכול במסעדת הסושי קזוקו באיווה. מהרגע שהם נכנסו, הדברים לא עברו חלק. הם חיכו 20 דקות עד שהגיע מלצר. ומשם הדברים לא השתפרו. את המנות הראשונות הם קיבלו אחרי 40 דקות, ואת המנה העיקרית הם קיבלו אחרי יותר משעה. עם שירות כזה, אי אפשר להאשים אותם אם הם היו עוזבים הכל ויוצאים מהדלת, נכון? אז כאשר הגיע החשבון, הגיע הזמן להשאיר טיפ, הזוג הדהים את המלצר שלהם כשהשאירו טיפ של 100 דולר על חשבון של 66.65 דולר.
מקנזי צילמה את הקבלה ושיתפה אותה בפייסבוק כשהיא כותבת, "היה ברור שהבעיה הייתה שלא היו מספיק מלצרים, הבעיה לא הייתה המלצר. הוא רץ כמו מטורף ולא איבד את קור הרוח או שלוותו עם אף שולחן. בנקודה מסוימת היו לו 12 שולחנות ואת הבר. יותר ממה שכל אחד יכול היה להתמודד איתו".
כפי שמסתבר, גם מקנזי וגם סטיבן היו מלצרים. השניים נפגשו לפני יותר מ 8 שנים כאשר מילצרו יחד באותה המסעדה. הם ידעו מניסיון איך זה למלצר כשאין מספיק עובדים, ושלפעמים שירות רע הוא לא באשמת המלצר. "כשישבתי שם וראיתי אותו רץ ממקום למקום ומתנצל על העיכוב, אמרתי לסטיבן…ואוו, אנחנו היינו כך בעבר. ממלצרים שולחנות. אני לא מתגעגעת לזה ומעולם לא אהבתי את העבודה", אמרה מקנזי.
מקנזי כתבה בפוסט בפייסבוק:
"אז הנה מה שקרה. השירות שקיבלנו הערב היה גרוע. 20 דקות לקבל מים, 40 דקות למנה הראשונה ויותר משעה למנה העיקרית. אנשים סביבנו החלו לצחוק על המסעדה ולדבר על כמה השירות היה גרוע. כן, הוא באמת היה גרוע. אבל היה ברור שהבעיה הייתה שלא היו מספיק מלצרים, ולא המלצר עצמו. הוא רץ כמו משוגע ולא איבד את קור הרוח ואת השלווה עם אף שולחן. בשלב מסוים ספרנו שהיו לו 12 שולחנות ואת הבר. יותר ממה שכל אחד יכול להתמודד איתו! כשישבתי שם וראיתי אותו רץ ממקום למקום ומתנצל על ההמתנה, אמרתי לסטיבן…ואוו, אנחנו היינו ככה. ממלצרים שולחנות. אני לא מתגעגעת לזה בכלל ומעולם לא אהבתי את העבודה. עשיתי אותה בשביל הטיפים. סטיבן ואני הסכמנו שזאת תהיה הרגשה טובה לעשות את הלילה של המלצר הזה כאשר הוא בטח יקבל טיפים מינימליים או שלא יקבל טיפים בכלל בגלל השירות האיטי. יצאנו מהדלת לפני שהוא ראה את זה, ואני מפרסמת את זה לא בשביל לקבל טפיחה על השכם. אני משתפת את זה כתזכורת ידידותית לחשוב על הסיטואציה בשלמותה, לפני ששופטים. ותמיד תמיד תמיד לזכור מאיפה באתם".
החיים יכולים להיות נפלאים, אבל כמו כל דבר אחר, בסופו של דבר הם נגמרים. עבור אלו שנמצאים לקראת סוף חייהם, הוספיס נחשב לאחת הדרכים הטובות עבור מטופלים לחיות את הפרק האחרון של חייהם. בשל המצב שלהם, הטיפולים שהם מקבלים הם לא שיקומיים, אלא מתמקדים בניהול הכאב הפיזי והמנטלי.
בזמן שביקרה את החותנת שלה, מארי, במרכז הסיעודי באוסטינבורג, אוהיו, מרטי אדקינס רדמונד הייתה עדה למשהו שישאר איתה לשארית חייה. עובד של ההוספיס, ג'ושוע וודוורד נכנס לחדר והחל לשיר. הוא לא שר לעצמו, הוא שר סרנדה למארי. השיר שהוא החליט לשיר היה מזמור נוצרי בשם “How Great Thou Art.” בלי לבזבז רגע, מרטי שלפה את הטלפון שלה וצילמה את כל המופע. "עובדי הוספיס הם מלאכים, אבל העובד הזה הוא משהו מיוחד…מארי הייתה מורה לפיתוח קול ולפסנתר, והעובד הזה, ג'ושוע, היה תלמיד שלה כשהיה ילד. אנשים מיוחדים עובדי ההוספיס הזה", אמרה מרטי בפוסט בפייסבוק.
למרבה הצער, מארי נפטרה מאז שצולם הסרטון. אך היא נגעה בליבם של רבים במהלך עבודתה כמורה, ג'ושוע וודוורד היה בר מזל להחזיר לה את הטובה במהלך הימים האחרונים של חייה.
בלחץ של חיי היומיום אנו יכולים לאבד את מה שבאמת חשוב עבורנו. זה דבר קל לעשות. אך הסרטון המקסים הזה מנסה להראות לנו את האמת של החיים.
אהבה היא מה שבאמת גורם לעולם להסתובב. IN-Q, אמן 'ספוקן וורד', יצר את הסרטון הזה כדי לגעת בנקודה. עם האנימציה והמילים שלו, הוא מסביר מדוע אנחנו כאן ומה הדבר הכי חשוב: אהבה!
הסרטון הזה על זוג זקן שעושה זאת נכון יעלה לכם חיוך ענק על הפנים, ופתאום לפתע, בלי שתשימו לב, אתם תרגישו פשוט נפלא.
קרטיס ווילונד הוא צלם חתונות מאוטונוויל, ארצות הברית.
סיפור הנישואים המאושרים שלו נתנו לו השראה ליצור סדרת איורים מקסימה אותה הוא הקדיש לאישתו האהובה, ג'ורדין.
במהלך השנה האחרונה, קרטיס אייר 365 רגעים מאושרים בינו לבין ג'ורדין, איור אחד לכל יום.
הציורים הללו מזכירים לנו שתמיד יש זמן לקצת אהבה ורומנטיקה.
אני אוהב אותה כל כך
אנחנו בהריון
צחקנו המון היום
משקפי סקי ובצל
הילדה הישנונית שלי
גירוד גב כחומר הרדמה
כשאשתי לא בבית, אני שוכח לאכול ולישון
את עדיין האהובה שלי
ריב מטופש
עונת הקירור
אחרי מקלחת לפני ספריי לשיער
היא הקריאה לי, אני ניגנתי קצת על גיטרה, ואז ציירתי את התמונה
אני עדיין לומד משהו חדש על אשתי מדי יום
רוטינת שעת לילה
הנסיעה שלנו הביתה מאיקאה
העץ שלנו
מקום שהייתי רוצה להיות בו
כמעט יום ההולדת שלי
אשתי ראתה את הפרק האחרון של העונה של סדרת הטלוויזיה האהובה עליה
מה כדאי לי לצייר? אותנו!
