תגית: ליגה אנגלית

בקרוב הקבוצה שלי סוגרת שמונה שנים בלי תואר. זה לא שקודם לא זכינו בכלום, ממש לא. בשנות ה-90 ועד אמצע העשור הקודם ארסנל הייתה שם חזק עד מאוד בפריימירליג.

מאז הגביע האחרון שהנפנו אי שם לפני עידן ועידנים (פטריק ויירה הרים אותו והוא כבר פרש ממשחק) שיחקנו כדורגל מענג בניצוחו של ארסן ונגר. כמובן שאותו דבר בדיוק היה כשהוא רק התחיל לאמן את הקבוצה בשנת 1996. נעשה אז מעבר של כדורגל טכני ומהיר על הארץ מכדורים ארוכים ומלכודות נבדל. אז אוהדי היריבות היו שרות בהתגרות "בורינג בורינג ארסנל". תודה לאל שהתחלתי לאהוד את הקבוצה אחרי זה, למרות שהייתי שמח מאוד לראות את ג'ון הארטסון רודף אחרי כדורים ארוכים של טוני אדאמס.

הסיבה למחסור בתארים היא קיבעון של ונגר לקנות שחקנים צעירים ולהפוך אותם לכוכבים או לרכוש שחקנים דרג ב' בזול לאותה מטרה. הוא האמין שזה יביא לו תארים אבל המציאות עם הכסף הגדול של צ'לסי, סיטי והכוח הטבעי של מנצ'סטר יונייטד הוכיחו אחרת.

השנה אנחנו רואים ארסנל שונה באופייה. כבר פחות דאבל פאסים מרהיבים וחילופי מקומות. פחות דריסות של יריבות ויותר משחקים צמודים. מעל לכל זה אפשר לשים לב למשהו שלא היה עד עכשיו בעידן ונגר – ההגנה מאוד התחזקה. סטיב בולד, בלם ארסנל שהספיק לשחק גם תחת ונגר, מונה לעוזר מאמן. מאז אפשר לראות שהתותחנים סופגים פחות שערים ונראים טובים יותר בעורף. המגנים מתנהגים קצת אחרת ופחות פזיזים ביציאות קדימה ולא משאירים אחריהם חור באגף. לפתע יש מענה להגבהות ולכדורים הארוכים שהיריבות שולחות לכיוון היריבה. פר מרטאסקר, שחווה אשתקד עונה חלשה מאוד, מראה איכויות ושמצא את מקומו. למעט צ'לסי, אין קבוצה שספגה פחות.

אז פה נשאלת השאלה מבחינתי כאוהד הקבוצה, מה עדיף: כדורגל מעט אפור ויותר תכליתי עם תואר בשעה טובה או להמשיך במשחק האטרקטיבי ובחוסר בתארים?

ההתלבטות היא גדולה. כשאני חושב על ערבים ואחרי הצהריים של כדורגל אפור לא נהיה לי ורוד. קבוצות כאלו יש מספיק וטוב שהן לא שלי. מה שווה תואר אם אתה משתעמם כל הדרך אליו?

מצד שני, אולי אנחנו מפונקים. אוהדי ארסנל שגדלו לתוך הערסל החם של ונגר רגילים לכדורגל שווה עין. הנרי, ברגקאמפ, פירס ,אוברמארס ופברגאס אלו שחקנים אדירים שזאת זכות גדולה לראות בקבוצה שלך שבוע אחרי שבוע.

הזמנים עברו, התנאים השתנו. אולי המסקנות בהנהלה יושמו וזה מה שהכי טוב מבחינתם לעשות כרגע. יש לנו שחקנים טובים גם עכשיו. גם מבנה הגילאים בקבוצה טוב. צעירים לצד בעלי ניסיון.

אז אני מבחינתי אחמיץ מעט פנים, אפהק פיהוק אולי אבל איישר קו עם הקבוצה של בתקווה שנגיע לאן שכולם שואפים אליו.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ביום שלישי הסיטי יגיעו למדריד לשחק מול ריאל, ורוברטו מנצ'יני נתן לחלק משחקני הרכש החדשים לשחק.

מאיקון, סקוט סינקלייר וחאבי גארסיה פתחו בהרכב, כשבחוד משחקים טבס ובלוטלי, אבל בדקה ה – 16 היה זה פיטר קראוץ' מסטוק שהעלה את קבוצתו ליתרון 0:1 מפתיע. בדקה ה – 35 הדיע השוויון – טבז הגביה כדור חופשי, וגארסיה הבקיע בנגיחה.

צפו בתקציר המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

ארסן ונגר הימר על הרכב התקפי, וזה השתלם לו בגדול. אלכס אוקסלייד צ'מברליין, ג'רביניו ולוקאס פודולסקי פתחו בחוד של התתחנים, כשאוליבייה ג'ירו פתח על הספסל. ארטטה פתח לצידו של סנטי קאסורלה בקישור.

מהלך המשחק:

ארסנל פתחה את ההפגזה בדקה ה – 11. פודולסקי חטף כדור, מסר לקירן גיבס שהעביר כדור רוחב שפגע ביוס הויבלד האורח ופנימה. לאחר 20 דקות, פודולסקי היה זה שהבקיע, הגרמני בעט כדור חופשי נפלא מעל החומה והיישר לחיבורים. בדקה ה – 34 ארטטה הכניס כדור מצוין לג'רביניו שהפגיז לפינה הקרובה. 0:3, שלוש דקות לאחר מכן, כדור רוחב פגע בנת'ניאל קליין ופנימה. עוד שער עצמי של סאות'המפטון האומללים.

בדקה ה – 45 וויצ'ך שצ'סני שמט כדור, ודניאל פוקס היה במקום כדי לצמק ל 1:4. בדקה ה – 71 התותחנים מפגיזים בחמישית. סנטי קאסורלה מצא את ארון רמזי שבעט כדור לקורה, ג'רביניו היה במקום כדי להבקיע את הריבאונד. הלחץ של ארסנל לא הסתיים, ותיאו וולקוט הבקיע את השישי לזכות ארסנל.

צפו בתקציר המלא של המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אחרי משחק חלש בשבוע שעבר הייתה למנצ'סטר סיטי הזדמנות להוכיח שהייתה זו רק מעידה חד פעמית, ושהיא עדיין הקבוצה לנצח בפרמייר ליג. אבל היא זייפה, ויצאה רק עם נקודה מהמשחק מול ליברפול.

פתיחת המשחק הייתה שקטה, ובעיקר ראינו גישושים של 2 הקבוצות. בדקה ה – 18 הייתה ההזדמנות הטובה ביותר כאשר סטרלינג הרים כדור ובוריני בעט החוצה. לאחר דקה קרלוס טבס הצליח לעבור את פפה ריינה, גילגל כדור איטי שעבר לרוחב השער ופגע בקורה. בדקה ה – 34 הגיע השער הראשון במשחק – סטיבן ג'רארד הרים כדור קרן ושקרטל נגח בצורה מצוינת פנימה, 0:1.

המחצית השניה נפתחה כמו שהראשונה הסתיימה, כאשר ליברפול שומרים על המומנטם, ולואיס סוארז כמעט והכפיל את התוצאה בדקה ה – 50. אבל בדקה ה – 64 מנצ'סטר סיטי הצליחה להשוות. ההגנה של ליברפול לא הצליח להרחיק כדור, ויאיא טורה דחק מקרוב פנימה 1:1. רק 2 דקות עברו ולואיס סוארז החזיר את היתרון לאדומים, כאשר הבקיע בבעיטה חופשת פשוט נפלאה 1:2. אבל שקרטל נתן ושקרטל לקח. טעות אוימה שלו בהחזרת כדור אחורה נתנה לקרלוס טבס הזדמנות להשתלט על הכדור, וטבס לא היסס והבקיע 2:2.

צפו בתקציר המלא של המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

בעונה שעברה ניוקאסל היו היחידים שניצחו בסטמפורד ברידג', אבל העונה הסיפור הוא אחר לגמרי. אדן הזארד הכישרון הענק מבלגיה ממשיך בכושר הנפלא, וצ'לסי נראים מצוין.

הזארד הנפלא התכבד בשערו הראשון העונה לאחר שפרננדו טורס הוכשל ברחבה על ידי וורונון אניטה. הבלגי בעד את הפנדל – 0:1 צ'לסי.

בתוספת הזמן של המחצית הראשונה הבלוז עלו ל – 0:2. הזארד השאיר כדור נפלא בעקב לטורס שבעט חזק לרשת של טים קרול. ניצחון שלישי ברציפות לצ'לסי שמוליכה את הטבלה.

צפו בתקציר המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אוסיין בולט קיבל כבוד של מלכים באולד טראפורד לאחר שהצהיר שהוא אוהד יונייטד, אבל הקהל רצה לראות כדורגל.

את מי שהוא לא ראה משחק היו וויין רוני, ראיין גיגס, דני וולבק, וחבייר הרננדס שפתחו על הספסל בניגוד למשחק הפתיחה. אלכס פרגוסון פתח הפעם עם הרכש הנוצץ רובין ואן פרסי, וכבר אחרי 10 דקות ההולנדי פרע את השטרות לאחר שהבקיע שער שוויון, לאחר שדמיאן דאף העלה את פולהאם ליתרון בדקה השלישית.

שינג'י קגאווה נראה משתלב מצוין במדי מנצ'סטר יונייטד, ועזר למארחת להשתלט על המשחק. בדקה ה – 30 בעט אנטוניו ולנסיה כדור שעבר סמוך לקורה, ולאחר 5 דקות יונייטד עלו ל – 1:2, לאחר שכדור שבעט טום קלברלי נעצר על ידי השוער מארק שווארצר, וקגאווה היה במקום כדי לדחוק את הכדור פנימה.

רפאל דה סילבה הברזיליאי הבקיע בדקה ה – 41, ולנסיה הגביה כדור שהגיע לאשלי יאנג, שהגביה גם הוא, והמגן נגח פנימה – 1:3. בדקה ה – 64 נמניה וידיץ' הבקיע שער עצמי, וכמעט והחזיר את פולהאם למשחק, אבל זה לא הספיק. וויין רוני עלה מהספסל, והספיק להיפצע גם לאחר שהוגו רודאייה נכנס בחוזקה בברכו של החוץ האנגלי, וגם לו לחתך רציני. ההערה היא היעדר חודש מהמגרשים.

צפו בתקציר המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

אתמול פתחתי ערוץ הספורט (או ערוץ האולפנים, כי ספורט חי הם כבר לא משדרים) וחשכו עייני. מזל שהיה כבר לילה וזה התאים לי מבחינת לוח הזמנים.

מאיורקה נגד אספניול. שלושה דברים הפריעו לי שם:

1. איכות התמונה. כאילו היה זה סרט שעשו תלמידי כיתה ז' בשיעור וידאו.

הלו, אנחנו ב-2012. עידן ה-HD . ולמי שאין פלזמה גם ראוי לקבל צילום נורמאלי. מליגה שמתיימרת להיקרא "הטובה בעולם" הייתי מצפה למינימום הזה. אפילו הלוזון ליג מצליחה לפעמים להעפיל על הספרדים בהיבט הזה (ורק הזה).

2. האצטדיון. חצי ריק, הקהל בקושי נשמע. וזה עוד במשחק פתיחת עונה! ואחרי פגרה של למעלה לשלושה חודשים! באתר הרשמי של מאיורקה אפילו לא רשמו את מספר הצופים שהגיעו, אולי מתוך בושה.

המתקן כדרך קבע נראה נטוש במשחקי הבית של הקבוצה. כל זה באצטדיון שמכיל 23,000 מקומות.

3. הדשא. גוונים, דירוג וקיצוץ מוגזם. לא מדובר על תספורת שעברתי, אלא על המשטח של "איברו סטאר" (עלאק סטאר). לא הספקתי להגיד "על מה הגנן פה מקבל שכר?" וכבר הירוק נראה כמו אחו אירי. משחק פתיחת עונה כבר אמרנו?

לא כל המשחקים בליגה הזאת הם כאלו. את ברצלונה וריאל מדריד, בעיקר בבית, זאת חוויה לראות. כדורגל שוטף, טכני, מרהיב ועם הרבה שערים. אלו הדברים שמושכים אנשים ברחבי העולם ל"לה ליגה" ולסנגר עליה כאיכותית ביותר. גם ישנן קבוצות נוספות שממלאות את המושבים אצלה ויוצרות אווירה טובה, לפעמים מפחידה.

אבל בל נשכח את הפער העצום של שתי המוליכות מהשאר. אין תחרות ועניין בליגה של שתי קבוצות מבחינתי. המקום השלישי הוא מבחינת אליפות בשביל קבוצות כמו ולנסיה, סביליה ומלאגה כי אליפות הן לא יכולות לקחת.

כל זה, פלוס שלוש הסיבות הנ"ל לא יכולות ליצור משוואה של ספרד = בעלת הליגה האיכותית ביותר.

מי שכן עומדת בקריטריונים המחמירים היא אנגליה (מה חשבתם, שאני אכתוב איטליה? באסטה…). היתרון הבודד של ספרד עליה הוא הטכניקה האישית של השחקן הממוצע. לא שבארסנל, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי וצ'לסי חסרים תותחים בתחום.

אכלוס האצטדיונים קרוב למושלם. האווירה נהדרת, כשכל פעולה חיובית זוכה להערכה של הקהל. שירים משעשעים לא חסר. גם כאלו שתומכים בקבוצה. הצילום של המשחקים נהדר. הרבה HD שפשוט הופך את המשחק לכיף לצפייה. גם השידורים האחרים מצולמים טוב וכולל שדר ופרשן (המקומיים) מצוינים. ישנו מגזין לקראת כל מחזור ופגרה שמשודר בארץ בסוף השבוע. מי שלא בקיא בענייני הפריימיר ליג יכול להכיר דמויות חדשות או פילוסופיות של מאמנים שמתראיינים ולראות אותם בפעולה למחרת על המסך שלו.

על הדשא אפשר להגיד שזאת פאר היצירה. חקלאים יכולים לבקש טיפים מהגנן של ארסנל, שזוכה שנה אחרי שנה במשטח היפה ביותר באנגליה.

כשבהתאחדות הספרדית יחליטו להתייחס לקבוצות נוספות אצלם חוץ משתי הגדולות, אפשר יהיה להתחיל לדבר על מהפכה. בינתיים מה שקורה זאת הליכה לכיוון השני. תקרות שכר, העלאת הרווחים מזכויות שידור והגדלת המענק הכספי על תארים (גביע המלך) יכולים להביא לצמצום הפערים ויצירת עניין חדש. עד אז הם יכולים בעיקר להתהדר בנבחרת.

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

לא כך קיוו מנצ'סטר יונייטד לפתוח את העונה. אלכס פרגוסון דיבר על ההתקפה החזקה שלו, על הרכש הענק מארסנל, אבל אחרי משחק אחד בפרמייר ליג לשדים האדומים יש הפסד. מרוואן פלאיני הבקיע את שער ניצחון, ורובין ואן פרסי ששיחק 22 דקות לא הציל את היונייטד מהפסד.

ההזדמנות הראשונה במשחק הייתה של אברטון. בדקה ה – 14 מרוואן פלאיני גבר על ולנסיה לאחר פריצה מהאגף השמאלי, אבל בעיטה שלו פגשה את הקורה של דוד דה חאה. בדקה ה – 23 הגיע האיום הראשון של מנצ'סטר יונייטד – נאני בעט מ – 25 מטר, אך הכדור חלף ליד השער של טים האוורד. 2 דקות לאחר מכן נגיחה של סטיבן פינאר נעצרה על ידי דה חאה. 3 דקות אחר כך וויין רוני כמעט והבקיע את שערו הראשון העונה, אבל האוורד עצר את הבעיטה החופשית.

אברטון המשיכה לשחק מצוין, ובדקה ה – 32 שוב עצר דוד דה חאה כדור של סטיבן פינאר. בדקה ה – 39 שינג'י קגאווה, הרכש החדש שהגיע מדורטמונד מסר כדור עומק לדני וולבק, אך הוא הצליח לבעוט החוצה, בדקה  – 41 אוסמן בחן את דה חאה, שהציל כדור ענק.

השער היחיד במשחק הגיע בדקה ה – 58. מרוואן פלאיני התרומם לכדור קרן ונגח בעוצמה אל תוך השער. 0:1 מוצדק לאברטון. בדקה ה – 67 טום קלברלי היה יכול לכבוש אך גאגיילקה הציל מקו השער.

רובין ואן פרסי נכנס למגרש בדקה ה – 68, אך לא הצליח להציל את מנצ'סטר יונייטד מהפסד. פעם ראשונה מאז 2004 שהשדים האדומים מפסידים במשחק פתיחת עונה.

צפו בתקציר המלא של המשחק:

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

"כישרון מבוזבז". "הוא יכל להגיע רחוק". "הוא מוכשר אבל הקופסא שלו לא בסדר". "ערן לוי שמן". סתם.כמה פעמים שמענו את המשפטים הללו בהקשר של כדורגלנים ישראלים? ובכן, באנגליה יש דוגמא לשחקן כזה שהצליח להגיע רחוק אבל באותה מהירות לצנוח למטה. קוראים לו דיוויד בנטלי.

כשהוא בן 13 הצטרף הנער הצעיר לאקדמיה של ארסנל. כעבור שש שנים ערך שחקן הכנף את הופעת הבכורה שלו בבוגרים. באותה תקופה שיחקו בתפקיד שלו תותחים (ותותחנים) כבדים. רובר פירס האדיר, פרדי ליונברג היעיל, ריי פארלור המוכשר ואחר כך גם חוזה אנטוניו רייס המבריק.

בנטלי, שזעם שלא ראה דשא וגילה אורח חיים לא ספורטיבי, יצא להשאלה בנוריץ', גם שם לא הצליח בנטלי להביא לידי ביטוי את הכישרון שלו. אוהדי ארסנל זוכרים לו בעיקר את שני הבישולים מול היריבה המרה מנצ'סטר יונייטד, שהפסידה לכנריות 2-0. אותם שני בישולים עזרו לחניכים של ונגר לנצח במאבק על המקום השני את השדים האדומים. באותה עונה ירדה נוריץ' ליגה (אחרי שחטפה שישייה מפולהאם במחזור הסיום) וידידינו המשיך בנדודים. התחנה הבאה: בלקבורן.

בהתחלה הפלייבוי התקשה למצוא מקום ב-11 של מארק יוז אבל לאט לאט הכישרון התחיל לטפטף. ראינו שחקן לא מהיר, אבל טכני מאוד, שמרים כדורים מצויינים ומסובבים מהאגפים, בועט בעיטות חופשיות, ומסוכן בקרנות. בינואר 2006 בלקבורן החתימה את דיוויד בנטלי. הוא חגג את המאורע עם שלישייה, כששוב מנצ'סטר יונייטד היא הקורבן. ביוני 2007 נקרא בנטלי למשחקיה של אנגליה הצעירה במסגרת אליפות אירופה שנערכה באותה שנה.

הוא הגיע לאחר עונה ארוכה כשלפניו עוד משחקים במסגרת מוקדמות היורו של 2008 עם הבוגרים, ודיוויד סירב להצטרף לצעירי אנגליה באליפות בהולנד. מאמן הנבחרת באותה עת, סטיוארט פירס, אמר שאסור לתת לבנטלי לשחק בבוגרים אחרי מה שעשה. גם הקהל המקומי לא אהב את הצעד הזה. במשחקה של אנגליה הבוגרת מול ישראל, בנטלי התקבל בשריקות בוז בוומבלי.

עונת 2008\2007 הייתה הטובה בקריירה שלו. בנטלי הוביל את בלקבורן הצנועה למקום ה-7 בפריימיר ליג, כשהוא מפציץ 11 בישולים ו-6 שערים. באנגליה ההתלהבות עלתה. הדימיון בצורת המשחק והשמות הדומים גרמו למקומיים להזכיר אותו כיורש של דיוויד בי אחר – בקהאם. בזמנו זה נראה בהחלט הגיוני. אלא שאז דברים התחילו להתדרדר.

ביולי 2008 הצטרף בנטלי במעבר מתוקשר לטוטנהאם, היריבה הגדולה ביותר והשכנה של ארסנל בצפון לונדון. הקבוצה מינתה את חואן דה ראמוס למאמן באמצע העונה קודם לכן ונוצרו שם ציפיות גדולות. בנטלי הבקיע במשחק ההכנה וגם הרשית שער מדהים מ-40 מטר מול האקסית מלונדון. בהמשך הצליח לעצבן את ונגר כשהתייחס לתיאו וולקוט ואמר שהוא צריך לעזוב את ארסנל אם הוא רוצה לשחק. ונגר הגיב בעצבים ותקף: "בנטלי צריך לסתום את הפה שלו".

הימים עברו, טוטנהאם ובנטלי קרטעו וראמוס פוטר. במקומו מונה הארי רדנאפ שפשוט לא החזיק מבנטלי. הוא ירד לספסל וסיים עונה מאכזבת עם שני שערי ליגה, כשגם לקהל ב-ווייט הארט ליין מתחיל להימאס ממנו.

בקיץ אחרי אותה עונה התקבל דיווח במשטרה בשעה 3 לפנות בוקר על מכונית שהתנגשה בצידי הדרך. מאוחר יותר התברר שהנהג שהיה תחת השפעת אלכוהול הוא לא אחר מאשר דיויד בנטלי. הקשר לא הכחיש קשר, התנצל ורישיונו נשלל ממנו לשנה.

ההישגים של טוטנהאם השתפרו והיא אפילו העפילה לליגת האלופות לראשונה בתולדותיה, אבל בנטלי נשאר בצד. שנתיים אחרי שהוא מגיע בקול תרועה רמה, בנטלי נאלץ לעבור בהשאלה לברמינגהאם האפורה שנלחמה על חייה בליגה. כל זה כשהוא בן 26 וכשיש מאחוריו משחקים בנבחרת הבוגרת של אנגליה והובלה של בלקבורן לעונות נהדרות. בברמינגהם, תחת הדרכתו של אלכס מקליש לא היה ערך התקפי לקשרים. תשאלו את אלכסנדר חלב. בנטלי לא תרם כמעט דבר והקבוצה ירדה לצ'מפיונשיפ. לאחר מכן בנטלי חזר לטוטנהאם ומיד הושאל לווסטהאם מהליגה השנייה. את העונה הנוכחית הוא בקושי הספיק לפתוח וכבר סיים אותה בפציעה קשה.

אז איך קורה ששחקן מוכשר, מנוסה ומתוחכם, מגיע למצב שאפילו קבוצות ליגה שנייה לא מעוניינות בו? כנראה שהבעיה היא בגישה. בנטלי חי את החיים הטובים. נסע, שתה, בילה, ליכלך על מאמן שעזר לו להתחיל את הקריירה.

בנטלי בן 27 היום. עדיין צעיר. בטוטנהאם, אליה הוא חזר הקיץ, פיטרו את רדנאפ. מאמן שיגיע במקומו עשוי לתת לבנטלי שוב את הבמה שהוא זקוק לה. האחרון צריך לשבת עם אותו מנג'ר ולשאול אותו מה התוכניות שלו לגביו בעונה הבאה. במידה ותתקבל תשובה שלילית או מעורפלת דיוויד צריך לעזוב. גם אם זה אומר לשחק בקבוצת תחתית בליגה האנגלית. זה עדיין יהיה מקום מכובד. מארק יוז, שתחת הדרכתו עשה בנטלי את הפריצה, מאמן את קווינס פארק ריינג'רס וסביר להניח שעדיין מעריך אותו. שווה לדיוויד בנטלי לבדוק את העניין.

אז אם הוא רוצה שנזכור אותו כמו פול גאסקוין השחקן ולא גאסקוין הבליין, כדאי שבנטלי יתחיל לעבוד קשה ומהר, אבל בלי להתנגש בשום גבעה באמצע הלילה.

ארסנל נכנסת לעונה השביעית שלה בלי תואר, ועם ציפיות נמוכות מתמיד. האשם הבלעדי בסיפור הוא ארסן ונגר.

יש קונצנזוס כלפי יכולותיו של ארסן ונגר כמאמן, והוא באמת ענק במה שהוא עושה – לוקח שחקני נוער טובים, והופך אותם לכוכבים. אבל עושה רושם שגם ארסן ונגר עצמו התאהב קצת יותר מדי בסגנון המשחק, ופחות מדי במהות הספורט. שבבסיסו הוא תחרותי. עושה רושם שונגר מפחד מציפיות, מפחד לבנות קבוצה שיצפו ממנה ללכת עד הסוף, אז הוא מעדיף להישאר אנדרדוג.

הנה הולכים להם שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה, ססק פבראגס וסאמיר נאסרי, ואם מסתכלים על הקבוצה כרגע, היא לא יותר חזקה מקבוצות כמו טוטנהאם וליברפול, ואני בספק גדול לגבי היכולת של ארסנל להיות בליגת האלופות עוד שנה. ג'רביניו (חיזוק מעולה) הגיע במחיר נמוך מאוד, ועוד 4 שחקנים לא מוכרים בני פחות מ-20, וכרגע הקבוצה מתבססת על היכולת של רוזיצקי להחזיק את מרכז המגרש של קבוצת ליגת אלופות. רמז לבאות- זה כמו להסתמך על יוסי שבחון שייקח אותך לאליפות.

גם בהסתכלות על השיפור ששחקנים עשו תחת שרביטו של ונגר, מתחיל לחלחל מעט ספק לגבי המקצוענות של המועדון. תראו את ליאו מסי, השחקן הטוב בעולם, עדיין כל שנה חוזר טוב יותר, והשנה הוא חזר עם שרירים של מרים משקולות. עכשיו שימו מולו את תיאו וולקוט, נראה לכם הגיוני שאחרי 4 שנים בארסנל, בטופ של הכדורגל המודרני, הוא עדיין נשבר מכל מגע? סליחה – במועדונים הגדולים זה לא היה הולך. עושה רושם שהשחקנים של ארסנל מנצלים את הקיץ בעיקר לראות איך כל הקבוצות האחרות פותחות עליהן פער. זה נחמד להגיד שהכל עניינים של מזל ונאחס, אבל בשביל זה יש צוות אימון, ותוכנית אימונים. גם אינייסטה היה נפצע כל רבע שעה פעם, והיום הוא בקושי מפספס משחק.

איך מגיעים למצב ששחקני ההגנה שלך מותחים שריר אחרי עשר דקות של משחק? וזה אחרי שהחלפת כבר בלם אחד (ולא, מה שקרה ליונייטד הוא יוצא מהכלל, אצל ארסנל זה קורה על בסיס קבוע).

ואיפה אנדרי ארשבין? מי מאיתנו לא ציפה ליותר ממנו? או ממרוואן צ'מאח?

נכון, ונגר עשה כמה דברים יפים במהלך הקריירה הלונדונית שלו, אבל כשהיושב ראש אומר שיש לך מלא כסף לקניות, אל תשמור אותו, כי זה יכול לפגוע בשלמות של המוצר שאתה רוצה ליצור. כי גם ברצלונה, שהמחשבה אצלה יחסית דומה, הרבה שחקני בית , ושחקנים שגדלו במערכת, גם היא עושה קנייה או שתיים משמעותית בכל קיץ.

ונגר, תתעורר או שתלך הביתה.