מאיפה נתחיל? הקיצוני/חלוץ של ליברפול אף פעם לא יושב בשקט. גם כשחושבים שהשחקן יתרכז רק בכדורגל, המחלה פורצת.
לואיס אלברטו סוארז, שחקנה האורוגוואי של ליברפול הוא ללא ספק אחד הכישרוניים שקיימים היום ברחבי אירופה. שחקן שמסוגל לבצע מספר תפקידים בחלק ההתקפי הוא מתנה לכל מאמן נחשב. אך סוארז בעל הטמפרמנט הדרום אמריקאי, כמו חלק מחבריו, לא מסוגל לשמור על הפתיל הקצר והפיוז המהיר, דבר שמדי פעם בא בעוכריו של החלוץ המחונן.
אין ספק לגבי גודל הכישרון שהשחקן המהיר מחזיק ברגליו, המספרים גם מספרים בעד עצמם. לואיס סוארז התחיל את הקריירה בנסיונל במולדתו אורוגוואי, בקבוצה הבוגרת כבש 12 שערים ב-29 משחקים. הקבוצה הראשונה של השחקן מחוץ למולדת הייתה כרוניגן בהולנד, שם כבש קצת פחות ובמאזנו היו 10 שערים ב 29 משחקים. לאחר עונה אחת עשה את המעבר המיוחל לקבוצה גדולה ונחת באמסטרדם ארינה. עלות המעבר הייתה בסך הכל כ- 7.5 מיליון יורו, סכום די נמוך במושגים של המחירים היום. באייאקס הגדולה (שבאותם שנים הייתה קבוצה בינונית) ראו בסוארז ככוכב הבא שיוכל להחזיר אותם לבמה המרכזית בהולנד ובאירופה כולה.
התוצאות כמובן לא איחרו לבוא. בהופעת הבכורה שלו בליגה במדי אייאקס, כבש סוארז שער אחד, בישל שלושה נוספים, סחט בעיטת עונשין והוביל את הקבוצה לניצחון 1-8 על דה חראפשחאפ. את אותה עונה סיים לואיס סוארז עם 17 שערים. בעונתו השניה במדי "היהודים" המשיך סוארז את הצטיינותו, כאשר כבש 22 שערים שמיקמו אותו שני בדירוג מלכי השערים של הליגה ההולנדית.
את עונת 2009/2010 סיים סוארז כמלך שערי הליגה ההולנדית עם 35 שערים ב-34 משחקים – ממוצע של למעלה משער למשחק – וזכה בתואר כדורגלן השנה בהולנד. באותה עונה הצליחו סוארז וחבריו לזכות בגביע ההולנדי. החלוץ הנהדר הוביל את הקבוצה עם צמד שערים בניצחון 1-4 על פיינורד במשחק הגמר.
זמן קצר לאחר מכן ראינו בעצם את ההתפרצות הדרום-אמריקאית האופיינית לשחקן, כאשר במשחק טעון נגד פ.ס.וו איינדהובן נשך סוארז שחקן יריב. בעקבות הנשיכה הורחק קפטן אייאקס לשבעה משחקים!! אותו המקרה בעצם סיים את דרכו של סוארז בהולנד והוא החל לארוז את חפציו. באייאקס אמנם לא רצו להיפטר מהשחקן הכי טוב שלהם, אבל הפעם לא הייתה ברירה. רוכשות פוטנציאליות לא היו חסרות לשחקן, וכך דרכו נסללה אל מחוץ למועדון ההולנדי.
התחנה הבאה – ליברפול. לאחר שהיה מועמד למספר לא קטן של קבוצות ברחבי אירופה, החליט לואיס סוארז לנסות את מזלו באנגליה ולעזור לקבוצתו החדשה לחזור לימיה הגדולים. באותו הקיץ סוכמה העברתו של החלוץ תמורת 22.8 מליון ליש"ט.
אך לפני המעבר המיוחל, קיץ 2010 טמן בחובו את גביע העולם וסוארז היה מהשחקנים הבולטים של אורוגוואי. החלוץ המחונן כבש שלושה שערים בטורניר, שניים מהם בשלב שמינית הגמר מול נבחרת דרום קוריאה. בדקות הסיום של ההארכה במשחק רבע הגמר מול נבחרת גאנה, הדף סוארז כדור בידו בעודו על קו השער על מנת למנוע שער לזכותה של גאנה. סוארז הורחק מהמשחק וגאנה זכתה לבעיטת עונשין. גאנה לא ניצלה את המתנה ושחקנה בעט את הכדור למשקוף. אורוגוואי השכילה וניצחה במשחק בדו-קרב בעיטות עונשין. בעקבות המעשה הלא ספורטיבי קראו רבים להשעותו ממספר רב של משחקים בזירה הבינלאומית.
עונת 2011/2012 התחילה טוב עבור לואיס סוארז וחבריו, אך כמובן המשיכה חלש כמו כל עונה של ליברפול בשנים האחרונות למרות חזרתו של קני דלגליש אל הקווים של המועדון אותו הוא כל כך אוהב. נכון לעכשיו ליברפול מדורגת רק במקום ה-7 בליגה עם מאזן יחסית גרוע. סוארז עצמו כבש העונה 5 שערים ב-18 משחקים. מאזן סביר אבל לא סוחף.
אך הסיפור הפעם מגיע מהמשחק נגד היריבה המושבעת מנצ'סטר יונייטד. לאחר המשחק טענו ראשי הקבוצה ממנצ'סטר להתבטאויות גזעניות מצדו של סוארז אל עבר המגן פטריס אברה. לאחר הכחשה גורפת והתנצלות הורחק השחקן הסורר ל-8 משחקים ע"י התאחדות הכדורגל האנגלית. האם סוארז למד לקח? האם בפעם הבאה ישלוט בעצמו וביצריו? כנראה שנצטרך לחכות למעידה הבאה.
איך הגיע אחד החלוצים המפוארים של היבשת ושל אלופת העולם למצב שהוא לא כובש כבר 15 משחקים רצוף במדי קבוצתו? פרננדו טורס, אחד החלוצים הגדולים שהיו בנבחרת הספרדית, אחד השחקנים היקרים בליגה האנגלית שובת כבר כ 15 מחזורים ולא מצליח לזעזע רשתות כלל וכלל.
כשפרננדו טורס עבר לליגה האנגלית, למדיה האדומים של ליברפול הרבה גבות הורמו. אף אחד לא חשב שהחלוץ הבלונדיני שהיה כובש בצרורות יעזוב את אתלטיקו מדריד במיוחד לא לאנגליה. אך לאחר שנה בלבד המעבר הסתבר כאחד הטובים והחכמים שביצע. השחקן פרח כבר בעונתו הראשונה וכבש בעונת 2007/2008 33 שערים. בכך, שבר את שיאו של רוד ואן ניסטלרוי כשחקן הזר שהבקיע את מספר השערים הרב ביותר בעונתו הראשונה בפרמייר ליג עם 24 כיבושים (ואן ניסטלרוי כבש 23). באותו קיץ הספיק גם לזכות עם ספרד ביורו 2008 ולכבוש את שער הניצחון בגמר.
לאחר שלוש וחצי שנים טובות וגדושות בשערים החליט "אל ניניו" שמיצה את כל יכולותיו, והחלט לעשות את המעבר אל הקבוצה העשירה מלונדון, צ'לסי. בדיוק לפני שנה, בחלון העברות של ינואר 2011 סיכמו ביניהן ליברפול וצ'לסי את המעבר של השחקן. הסכום היה סכום שיא של 50 מיליון ליש"ט. לאותם ימים הסכום היה נראה גבוה, אך לא גבוה מדי. אחרי הכל, פרננדו טורס הוכיח את עצמו כבר שנים בליגה הספרדית והאנגלית בהתאם.
אך כן היו כמה גבות שהורמו לנוכח חשיבותו של הספרדי בסגל של קרלו אנצ'לוטי. המעבר לא היה חלק ואוהדי ליברפול החליטו לסמן את טורס כאויב הקבוצה וכבוגד. אולי זה מה שגרם לחלוץ להיות כל כך גרוע מאז המעבר או שאולי הכל אצלו בראש? או ברגל?
הרבה אנשים טוענים שבעצם תג המחיר (50 מיליון) שהוצמד לשחקן בעל כורחו הוא זה שגורם לו ללחץ הגדול שיושב לו על כתפיו. הר הציפיות שהתפתח לא מעט בזכותו של השחקן שטען בעקבות המעבר- "צ'לסי הוא מועדון גדול שנאבק על כל התארים" כנראה היה מוקצן אפילו בשבילו.
אחרי שאנצ'לוטי ניסה לייצב את טורס כשנתן לו לפתוח ברוב המשחקים, והוריד שחקנים כמו אנלקה ודרוגבה לספסל, הלחץ על טורס רק הלך וגבר. עליו להוכיח את עצמו כשקיבל את הבמה במקום שני חלוצים שכבר הוכיחו את עצמם בקבוצה. אך גם זה לא הצליח. את עונת 2010/2011 סיים פרננדו טורס עם כמות מזערית של 3 שערים בלבד!
נכון לעכשיו, שנה לאחר המעבר המתוקשר רבים רואים בטורס כפלופ, נפילה עצומה של המועדון בהשקעה הכספית בו. העונה לטורס יש 2 שערי ליגה בלבד. פשוט בדיחה לחלוץ ברמתו. וילאש-בואש כבר לא כזה סלחן וברבים מהמשחקים טורס גם לא פותח בהרכב. אך למרות הכל, בחודש האחרון חלו תהפוכות גדולות בקבוצה, מעמדו של המאמן כבר לא כל כך יציב כמו בהתחלה, אנלקה נמכר לליגה הסינית ואפילו דרוגבה עזב לטובת אליפות אפריקה אשר מתרחשת בימים אלו ממש.
השמועות האחרונות מקשרות את טורס עם מעבר לליגה הצרפתית שם טוען אנצ'לוטי שטורס הוצע לקבוצתו פ.ס.ז' המתחדשת שבה קיבל את כסא המאמן. בצ'לסי כבר הספיקו להכחיש אך כנראה שלא יוכלו להמשיך עם היכולת של השחקן הספרדי, במיוחד לאור מצבה של הקבוצה.
אני מאמין שאל ניניו יישאר לפחות עד סוף העונה הנוכחית בקבוצה, אבל כנראה שבקיץ יחפשו לו קבוצה חדשה. אני מעריך שהוא יחזור לספרד. חלון ההזדמנויות שלו באנגליה כנראה נגמר ועכשיו עליו לחזור למקורות. אני בטוח שדייגו סימונה המאמן הארגנטינאי החדש של אתלטיקו מדריד, ישמח לקבל שחקן בקליבר כזה לסגל שלו.
שבת גשומה שהובילה את קריית שמונה להצהרה ברורה, הובילה את הלגיונרים לכבוש ולהעניק לנו כבוד, ואת אוהדי ליברפול לחשוב האם מגיע לקני דלגליש הכבוד המוענק לו. אחרי המבול, המסקנות
שבת קרירה וכמוהה גם האווירה שנוצרה בליגת העל. אף אחד לא מתרגש מהנעשה, כאילו כולם ממאנים להאמין שהדבר הבא הופך ריאלי ממחזור למחזור, עירוני קריית שמונה בדרך לתואר אליפות היסטורי. כשבהפועל תל אביב עסוקים בלפטר ולהתפטר, אין סיבה שהאליפות לא תעשה את דרכה צפונה.
צל"ש לרב"ש
לאחר 14 ניצחונות החליט רן בן שמעון לאשר כי קבוצתו היא אכן אחת מהמועמדות הבולטות לאליפות. רן, בוקר טוב! אתם המועמדת הבולטת וכנראה גם היחידה. ממרחק של שמונה נקודות וכשהיריבה היא מ.ס אשדוד שמסתפקת כדברי מאמנה, ב"לא לספוג", אתה יכול להיות רגוע. הצירוף של סולארי הוסיף מחץ, פתאום רואים גם שערים, וניצחון מבטיח בסכנין הוא התגלמות השאיפות. האליפות תלך לאצבע הגליל. לא הפועל תל אביב עם שירזי ואלימלך היא זו שתוכל לסכל את העניין, בטח כשאין שם רגע דל, וגם לא רצון אמיתי, וכנראה שגם לא אשדוד עם ניר ביטון המוכשר. אליפות ללא אוהדים, אבל עדיין אליפות.
רמת הכובש
אחת הסיבות לעונה המוזרה שחולפת לה בשתיקה מסוימת, ובהתעלמות מירידה ברורה בערכה של ליגת העל היא הרמה. זה כבר לא מרגש את אוהדי מכבי חיפה, לא את אוהדי מכבי תל אביב וגם לא את אלו של הפועל. העדרם של שחקנינו הגולים הוא הסיבה העיקרית לאובדן השליטה על רמת הליגה. כשניר ביטון בדרך למנצ'סטר סיטי, אפשר לחייך, ועם זאת להבין כי רמת הכובש של הליגה הזו תלך ותאבד מערכה עוד ועוד כי השחקנים כבר לא פראיירים, הם הבינו שבאירופה יש כדורגל, וגם כסף ולשם הם מכוונים. אור בקצה המנהרה? אין.
להלן, הראיות
ובהמשך לפסקה הקודמת אנו רואים ולמדים כי טובי הסקוררים שלנו מוצאים מקומם בליגות אירופה ומראים כי יכולתם בליגת העל לא הייתה מקרית. אם תומר חמד מצליח להרשית מול ריאל מדריד, ועדן בן בסט מכריע משחק בליגה הצרפתית, שאר שחקני ליגת העל יכולים להתעודד ולהבין כי עבודה קשה תוביל אותם גם הם אל היעד. כאן נסבול מהיעדר אטרקציה, מרצונם של המוכשרים שבשחקנינו רק לברוח, ובמקום זאת בשבתות גשומות שכאלו נוכל להתנחם בהתכרבלות בפוך וצפייה באותם רגעי נחת מעבר לים.
אגדה? אולי של פסח
מחזור אמש בליגה האנגלית החזיר לרשימת הכובשים את פול סקולס שהוכיח כי כדורגל הוא לא שכח גם עם חצי שנת היעדרות. היונייטד מתחברים ומפעילים לחץ בלתי פוסק על הסיטי שאצלה ראינו סדקים בשבוע החולף. אולי הוא הבורג החסר בכדי להשליט סדרי עולם בעיר מנצ'סטר?
ונעבור כ-60 ק"מ מערבה משם אל אנפילד. הכבוד שזוכה לו קני דלגליש ביציעי אנפילד הוא מוצדק נוכח העבר הכביר שלו. ועדיין האם לא הגיע המקום לחדול מאותה נאמנות בלתי פוסקת, כאשר משחק אחר משחק הקבוצה שלו לא מצליחה לנצח דווקא מול יציעי אנפילד המצדיעים לו? סגל שחקנים שהוא בחר, עם הוצאות שבחלקן מגוחכות, וחוסר בולט במחץ עלול לעלות לקבוצת מהמרסיסייד בעוד עונה ללא ליגת האלופות. אולי זה הזמן של אוהדי ליברפול לאמץ גם הם משהו מישראל, את תרבות החוסר סבלנות, ובמקרה הזה בצדק, למחות בכדי שיעשה שינוי.
מסקנות נחרצות הם אלו שליוו את סוף השבוע הקריר הזה. אולי בחסות זעם הרעמים שהיכו בחוץ, אבל נחרצות היא שם המשחק של אחרי המבול.
למרות מסע הרכש הלא מבוטל שלה ליברפול עושה הרושם מתקשה לחזור לחבורה המובילה. האם "קינג קני" והכבוד לו הוא זוכה ביציעי אנפילד אינה חלק ניכר מהבעיה של ליברפול במסעה חזרה לארבע הגדולות? עוד עונה ללא כרטיס לליגת האלופות תהווה אכזבה עצומה לקהל העוטף של המועדון האדום מגדות המרסיסייד.
בשיר האוהדים המפורסם של אוהדי ליברפול "The Fields Of Anfield Road" זוכה קני דלגליש לאזכור המדגיש את היותו המלך הבלתי מעורער של אותה תקופה זוהרת בשנות ה-80. חלפו מאז כמעט שני עשורים וחצי וליברפול כבר מזמן לא מועדון אוגר תארים שאת המושג "קינג קני" יוכל להחליף שם אחר.
נכון, עברו שם איאן ראש, רובי פאולר, סטיב מקמנמן וגם סטיבי ג'רארד, אך אף אחד מהם לא הצליח לזכות לכבוד המלכות לו זוכה דלגליש עד היום למעשה. ליברפול ממשיכה לחפש את הדרך לפרוץ את מחסום האליפות הנאבדת ובשנים האחרונות התופעה אף החריפה מאחר ואינה נמנית על החבורה המובילה ואת משחקי ליגת האלופות היא רואה על מסכי הטלוויזיה.
הוד מלכותו
לאחר פתיחת עונת קטסטרופלית אשתקד תחת שרביטו של רוי הודג'סון, שלא החזיק זמן רב בתפקיד, חזר דלגליש לכיסא המאמן וביציעי אנפילד קיוו כי יחזיר עטרה ליושנה. פתיחת העונה החלשה הייתה לו לרועץ לבסוף, ולמרות הצטרפותם של מספר שחקנים לא מבוטל כבר אשתקד, זה לא הספיק אפילו להתברגות במקום שיוביל לאירופה, זאת למרות ניצחונות נאים ותצוגות כדורגל נחמדות מידי פעם. מעל הכל היה נדמה כי אם דלגליש יקבל את הקבוצה מתחילת העונה בנוסף לגיבוי כספי נכבד, הוא בהחלט יכול להחזיר את ליברפול הגדולה לפחות לארבע הגדולות של הפרמייר ליג.
דלגליש החליט לתת משנה תוקף לשחקנים צעירים כמו ג'ון פלאנגן, ג'י ספירינג ומרטין קלי. בעוד לגבי פלאנגן הדעות חלוקות אם הוא מתאים למועדון בדמות ליברפול, דלגליש ידע מה הוא עושה כאשר הרוויח את מרטין קלי כמגן הימני לשנים הבאות, וגם את ספירינג הקטן הוא הפיק למעיין פיטבול במרכז המגרש. גם הפקדת המפתחות של הקישור בידי לוקאס לייבה וראול מיירלש (שחקן העונה של האוהדים בעונה החולפת), חתומה על שמו של דלגליש.
לאחר תחילת דרך מבריקה יחסית איבד דלגליש מכוחו בכמה מהמהלכים הללו, כשמכל אותם שחקנים שפרחו אשתקד, היחיד שעוד שווה אזכור הוא מרטין קלי המשתבח.
מיירלש את לוקאס כמשל
חלק מהכשלון של קינג קני מתחיל עם הפיכתו של לוקאס לברומוטר בקישור של ליברפול. לייבה אמנם הפך לשחקן הרכב בנבחרת ברזיל, אך היותו השחקן שאמור להיות האיש בעמדת ה-50-50 ההכרחית בכדורגל העולמי של ימינו, לא גרמה לה לנסוק וללוקאס עצמו לשיפור המיוחל. מדובר בשחקן חלש פיזית, ללא בעיטה מרחוק ולא כזה שאמור להניע קישור שלם. את מיירלש הנפלא בחר דלגליש לאבד העונה לטובת צ'לסי זאת לאחר שהעמיס על הקישור את צ'ארלי אדם וג'ורדן הנדרסון, דבר שגם כן אינו ברור בייחוד לאור יכולתו של הפורטוגלי.
וכשדלגליש בוחר לאבד את כוחו המרכזי בקישור לטובת רכישות נחמדות, אך לא מבריקות כמו אדם והנדרסון (שעלה 14 מיליון ליש"ט) כבר אז אפשר להבין כי ראייתו כמאמן פגומה משהו. הנדרסון אולי רכש טוב לעתיד, אבל מדוע להביא את אדם כשיש לך ביד שחקן נהדר כמיירלש שרק משווע להתקדם?
אז אמנם את צד שמאל הוא חיזק סוף סוף כאשר חוסה אנריקה וסטיוארט דאונינג מופקדים עליו למספר שנים לא מבוטלות כעת, אך ללא מרכז שדה חזק ובשיטת משחק בה תפקידו של לוקאס הוא כל כך מרכזי, לא בטוח שהוא האיש להסתמך עליו כמי שיעלה את הקבוצה על דרך המלך.
מחסור במבקיעים
נקודה נוספת בה דלגליש טעה היא חוסר ההבנה כי על ליברפול לשחק בכל משחק עם שני שחקני התקפה. רבות הביקורות על רכישתו היקרה והלא מוצדקת של אנדי קארול, אך כאשר בכל משחק הוא נתון בין ספסל להרכב, לא בטוח שכך הוא יקבל את הבטחון הנדרש ויחבור ללואיס סוארס במטרה לפרוץ את הסכר במשחקים בהם מתקשה ליברפול.
הבעיה מאשתקד של מחסור בהבקעות נתנה אותותיה בייחוד נגד הקטנות, אך גם העונה הסיפור חוזר על עצמו כאשר גם במשחק התיקו נגד מנצ'סטר יונייטד, ליברפול הרבתה להחמיץ.
אם יוענק הביטחון לקארול אולי יהיה הוא האיש שיעזור לסוארס שלא להחמיץ כל כך הרבה ובכך לא יסתיימו משחקים בהפסדים מאכזבים לסטוק בחוץ או במשחקי תיקו ביתיים נגד סנדרלנד ונוריץ' הנחותות.
הכבוד לו זוכה דלגליש ביציעי אנפילד מובן, אך בעולם הכדורגל מקרים רבים של שחקני עבר שכיסא המאמן בקבוצתם האהובה גדול עליהם, ולא בטוח שבעניינו של דלגליש הסיפור שונה. התעקשות על שחקנים לא מתאימים, חוסר אמון בקארול דווקא לאחר שכבש בדרבי ב"גודיסון פארק" וחוסר הבנה מסוים של נקודות חשובות נוספות, עלולות להוביל את ליברפול למחוץ לארבע הגדולות גם בעונה בה ארסנל יורדת מנכסיה. חוסר איפוס מהיר, ועוד עונה תרד לטמיון למרות השקעה מרובה, ואז לא בטוח שדלגליש ימשיך להיות הקינג של הקופ.
הם עדיין לא השמות הנוצצים ביותר בפרמייר ליג, אך בעונה הזו הם יכולים להיכנס למשבצת הכוכב. פוטנציאל יש, במה כנראה גם תהיה. עכשיו התור שלך – גרסה אנגלית
הכישרון שלהם ידוע, חלקם עברו שורה של השאלות בכדי להשתבח, אך העונה זה הזמן שלהם לתפוס פיקוד או לעשות את השדרוג המיוחל למימוש הפוטנציאל. לפני פתיחת העונה הקרובה, הנה כמה שמות שמועמדים לממש את האמרה "וישחקו הנערים לפנינו".
דניאל סטארידג', צ'לסי
החלוץ בן ה-21 של הבלוז מלונדון, הגיע לפני שלוש עונות כפרויקט עתידי ממנצ'סטר סיטי. אשתקד הרשים מאוד במדיה של בולטון, ואת הקיץ התחיל במדי נבחרת אנגליה הצעירה באליפות אירופה בדנמרק והיה מנקודות האור הבודדות בה. לאחר מכן חזר לאימוני צ'לסי והחל להרשית גם במשחקי האימון של החבורה הנבנית של וילאש בואש. לצד דרוגבה, לאמפרד ושאר הכוכבים, ויחד עם הצטרפותו של רומאלו לוקאקו, עשוי סטארידג' שמסוגל לשחק כמעט בכל מקום בחלק ההתקפי, לקבל קרדיט מהמאמן הצעיר, ולפרוץ למעמד הכוכבות.
טום קלברלי, מנ. יונייטד
הקשר האנגלי בן ה-21, מגיע חזרה לחבורה של פרגי בדיוק בזמן עבורו. עונת התחשלות טובה במדי וויגאן, פרישתו של פול סקולס, עזיבתו של אואן הארגריבס והכל מוכן לפריצה שלו. החל נהדר במשחק מגן הצדקה, ואמור להמשיך ולפרוץ העונה, הרי ידוע שסר אלכס אוהב לטפח צעירים מקומיים.
קייל ווקר, טוטנהאם
המגן הימני של נבחרת אנגליה הצעירה הושאל בעונות האחרונות לצרכי התחשלות. כשאלן האטון וודראן צ'ורלוקה לא בדיוק בשיאם, זה הזמן של ווקר לחרוש את האגף הימני של הגנת הספרס. התחיל את הקיץ בצורה טובה גם כן במדי אנגליה הצעירה, וצפוי להתקדם עד לקבלת מקום קבע בהרכב, וכזה שיישאר בו לאורך שנים.
קיארן קלארק, אסטון וילה
המגן-בלם האירי, זכה אשתקד לעונת פריצה בהתאם למגמת ההצערה של הוילה. העונה תחת אלכס מקליש הוא צפוי להמשיך ולהתקדם, ולאחר שכבר הצליח ללבוש את מדי נבחרת אירלנד הבוגרת, קלארק מסומן כיורש של סטיב סטונטון האגדי.
קירן גיבס, ארסנל
המגן השמאלי של התותחנים אהוב מאוד ע"י ארסן ונגר ולמרות חזרתו של ארמאן טראורה מיובנטוס, ובהתאם לחוקים המגנים על צעירים אנגלים, הוא צפוי להיות הנשכר העיקרי ממכירתו של גאל קלישי לסיטי. גיבס אמנם לא עתיר ניסיון, אך כבר הספיק לערוך הופעות אפילו בנבחרת "שלוש האריות" הבוגרת ויהווה חלק ניכר מהרוטציה של ונגר באגף השמאלי. לצד אלכס צ'מברליין, עמנואל פרימפונג וצעירים אחרים שמקבלים במה אצל הצרפתי, גיבס צפוי לזכות לדקות משחק רבות העונה.
ג'יי ספירינג, ליברפול
הקשר האחורי בן ה-22 של האדומים מהמרסיסייד, נראה וגם מתפקד כפיטבול אנגלי במרכז המגרש. אחרי עונה בה זכה סוף סוף לקרדיט במדי הקבוצה, הוא צפוי להמשיך ולקבל מעמד חשוב ברוטציה של קני דלגליש, גם עם בואם של הנדרסון וצ'ארלי אדם. כחלק מחיבור למועדון נוהג "קינג קני" לשלב צעירים מקומיים ולא יסטה ממנהגו למרות העומק בסגל.
ניל ריינג'ר, ניוקאסל
החלוץ האנגלי הצעיר צפוי לקבל הרבה קרדיט העונה בעיקר לנוכח האפשרויות הדלות שיש לאלן פארדיו בחוליית החוד. הוא סומן כחלוץ מבטיח עוד מימיו בנבחרות הנוער האנגליות, ואם זאת מאזנו בבוגרים לא מרשים במיוחד. העונה זו העונה, הבנת ריינג'ר?
דיוויד, הויילט, בלקבורן
אחת מהתגליות של סטיב קין ובלקבורן אשתקד. הקיצוני הקנדי-ג'מייקני מסוגל לשגע הגנות, וגם יודע לכבוש כשצריך. למרות שכבר זכה להיות מבוקש במועדונים גדולים מבלקבורן, הוא דווקא מתאים לרוברס כחלק ממגמה צעירה וקבוצה ששואפת להתברג למעלה. עונה טובה של הויילט והוא כנראה באמת יפרד מ"איווד פארק".
סקוט סינקלייר, סוונסי
הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה הוולשית. האיש שחתום על העלייה ההיסטורית לפרמייר ליג, התחנך בצ'לסי, ולאחר שורת השאלות מצא בית בעיר החוף הוולשית. יחד עם פאביו בוריני, האיטלקי המוכשר, שעזב את הקבוצה, הם דאגו להעלות את סוונסי על גל ההצלחות. סינקלייר משחק בעיקר באגף, אך הוא סקורר בחסר, וצפוי לבלוט בשורות הברבורים, לנוכח היעדר כוכבים אחרים ולמרות הערכות כי סוונסי תאבק בתחתית.
סימוס קולמן, אברטון
זו הייתה אמורה להיות עונת פריצה עבורו, אך הוא ספג מכה קשה וקרע את רצועות הברך ממש במשחק האימון האחרון שלפני פתיחת העונה. כשיחזור לאחר הליך שיקום ארוך, מקווים הכחולים מהמרסיסייד להמשיך ולהנות מהמגן הימני שהיה מהפתעות העונה החולפת של דיוויד מויס.
ויקטור מוזס, וויגאן
לאחר העזיבה של אנזוגביה ואולי גם של רודאייגה, צפוי מי שהוגדר בעבר כילד הפלא של קריסטל פאלאס להתחיל ולפלס דרך למימוש היכולות שלו. במשחקי האימון זה נראה לא רע, ועם אמון רב מצידו של רוברטו מרטינז, לצד חוסר המשאבים של וויגאן הצנועה, זו בהחלט יכולה להיות ההזדמנות של מוזס הצעיר.
הוגאן אפריים, ק.פ.ר
לצד היהלום המרוקאי, טאארבט, צפוי בקישור של הריינג'רס לבלוט הכישרון של אפריים, תוצר מחלקת הנוער המצויינת של ווסטהאם, שצפו לו עתיד גדול בימיו במחלקות הנוער. אמנם לק.פ.ר לא צפויה עונה פשוטה, אך הוגאן אפריים אמור להיות אחד היציבים שבשחקניה.
פג'אטים קאסאמי, פולהאם
הקשר בן ה-19, שוויצרי ממוצא מקדוני, שהצטרף הקיץ לחבורה של מרטין יול מפאלרמו האיטלקית, צפוי לקבל דקות משחק רבות ב"קרייבן קוטג'". הוא הרשים מאוד במדי הנבחרות הצעירות של השוויצרים, שחקן חזק, גבוה וטכני, ופולהאם נראית מקום טוב להתחיל בו קריירה מכובדת.
יש עוד רבים וטובים לדבר עליהם בהתאם למגמת ההצערה שעוברת על כלל הכדורגל האנגלי. בארסנל המגמה הזו רווחת לאורך שנים, ביונייטד גם כן ישנן הבלחות מקומיות לאורך כל הקריירה הארוכה של פרגוסון, בליברפול דלגליש מנסה להשריש מסורת מקומית, וגם בקבוצות הפרמייר ליג האחרות אתם תיחשפו לכישרונות רבים.
בהתאם לחוקים החדשים שמגנים על התוצרת המקומית, ערכם של פיל ג'ונס וג'ורדן הנרדסון שפרצו אשתקד, הגיע למחירים מטורפים, ואל תתפלאו אם אחד הכוכבים שברשימה יהיה המלפפון הלוהט של הקיץ הבא. הפרמייר ליג יוצאת לדרך, אתם מוכנים?
עוד בעונה שעברה הוא פרץ לתודעתם של אוהדי ליברפול כאשר הפציץ במדי קבוצת הנוער. באליפות העולם עד גיל 17 נוכחנו לדעת כי שמו ילווה אותנו כאחד הכוכבים של השנים הקרובות. ראהים סטרלינג, עוד לא בן 17, וכבר שווה כל סטרלינג
אליפות העולם לנבחרות עד גיל 17 גילתה לעולם כמה כוכבים חדשים שיופיעו בשנים הקרובות שעות רבות על המרקע.
סולימאן קוליבאלי הוא השם החם ביותר שהתגלה עד כה באליפות. חלוצה של סיינה האיטלקית, שמגיע מחוף השנהב, והצליח להרשים בביצועים ושערים רבים לרשתות היריב, כולל רביעייה נגד דנמרק ושלושער נגד ברזיל, מסומן כדבר הבא, ואולי כ"דרוגבה הבא", למרות שמימדי גופו קטנים בהרבה. סולימאן קוליבאלי ימצא עצמו בעתיד הקרוב במועדוני הצמרת של אירופה, שערכו של הילד בן ה-16, מוערך בכשמונה מיליון יורו.
התצוגות של קוליבאלי לא עזרו לנבחרת ה"פילים" הצעירה, וזו הודחה בשלב הנוק-אאוט הראשון שאחרי שלב הבתים על ידי צרפת לאחר הפסד 3-2.
מי שכן תהיה בשלב שמינית הגמר היא נבחרת אנגליה שגם היא מציגה לעולם כוכב עתידי, ראהאם סטרלינג שמו, שם שמוכר בעיקר לאוהדיה של ליברפול, ולחובבי הנבחרות האנגליות הצעירות. תזכרו את השם כי בקרוב גם אתם תכירו אותו
מהגרוש ללירה, סטרלינג סטרלינג, נולד בקינגסטון, ג'מייקה, בסוף 1994. רבים מתושבי האי הקריבי בוחרים להגר למדינה שהייתה השליטה שלהם עד 1962, אז נפרדו מהשיוך הקולוניאלי. סטרלינג בחר גם הוא להתחנך הרחק ממשפחתו, ונסע לבית סבתו בלונדון, שם החל לקבל את יסודותיו הראשונים בכדורגל, בגיל 10, במדי הקבוצות הצעירות של קווינס פארק ריינג'רס.
סטרלינג, זוהה כפוטנציאל גדול וכבר בגיל 14 שיחק עם ילדים המבוגרים ממנו בארבע שנים, ובמשחק הבכורה עם קבוצת הנוער של המועדון הלונדוני הוא זכה להבקיע צמד. הכישרון לא נעלם מעיניהם של המועדונים הגדולים באנגליה, ולמרות מרדף מצידם של היונייטד, הסיטי וצ'לסי, בחר סטרלינג להתחנך על גדות ה"מרסיסייד", וחתם בליברפול תמורת סכום של 600 אלף פאונד, סכום שעשוי לצמוח עד ל-5 מיליון בהתאם להישגיו.
בדרכו של ג'ון בארנס
משחק הבכורה של סטרלינג במדי קבוצת הנוער של ליברפול היה דווקא נגד היריבה העירונית, אברטון, והוא זכה לכבוש בו ולהיות חלק מניצחון 3-4.
מאז לא מפסיק הילד להתקדם, וממשיך להרשית במדי הקבוצה הצעירה של המועדון.
כמו אחד מגדולי שחקניה של ליברפול ונבחרת אנגליה, ג'ון בארנס, גם הוא יליד ג'מייקה, מתופקד סטרלינג הצנום כשחקן אגף. מהירותו מסחררת, הדריבל משובח, אך צריך עוד ליטוש.
סטרלינג הצליח לפלס עצמו לתודעה של קני דלגליש, לאחר שכבש חמישייה לרשתה של סאות'נד המסכנה, במסגרת הגביע האנגלי לנוער, משחק שהסתיים בתוצאה 0-9.
דלגליש לא יכול היה עוד להתעלם מהכישרון שצומח לו, וכלל אותו בסגל למשחק הליגה האירופית בפראג, נגד ספרטה המקומית, אך בחר שלא לשתפו באותה התמודדות. מאמן קבוצת הנוער של ליברפול, רודולפו בורל, הספרדי, הוסיף והחמיא: "לכבוש חמישה שערים זה דבר עצום לכל שחקן, והוא שחקן עם פוטנציאל גדול".
בימים אלו ראהים סטרלינג מושך כמעט לבדו את הנבחרת האנגלית לשמינית הגמר במסגרת הטורניר במקסיקו, תוך שהוא כובש שני שערים, שהחשוב ביניהם הוא שער שיוויון שהוביל לדו קרב פנדלים נגד ארגנטינה בשלב הנוק-אאוט, ולניצחון שיפגיש את האנגלים ממש היום(4.7.2011), עם עוד יריבה נצחית, גרמניה.
התצוגות הללו צפויות להקנות לו הרבה יותר קרדיט במדי החבורה של קינג קני. היהלום החדש של האדומים מליברפול, יחגוג עוד מעט את יום הולדתו ה-17, להזכירכם גם בארנס האגדי ערך את הבכורה שלו בגיל הזה, שלאחריה באו עוד 585 הופעות בליגה האנגלית, ו-79 בנבחרת של "שלוש האריות".
ראהים סטרלינג מתהווה כרגע ככוכב, אך כפי שאותו בורל אמר, בליברפול יצטרכו לדעת ללטש ולשמור עליו, האמת שדווקא קני דלגליש שהתחיל אשתקד מסורת מחודשת של צעירים תוצרת בית, יכול להיות מורה הדרך הטוב ביותר עבורו.
כמו ג'ון בארנס, סטרלינג החל כמהגר ג'מייקני ללונדון, ומשם דרך המגרש באנפילד רואד, הוא מקווה לפחות לחקות את הקריירה של בארנס, אם יצליח בזו, הוא יוכל להגיד כי היה זה הסטרלינג הראשון בדרך למיליונים.
22 שנים מחכים בצד האדום של המרסיסייד לתואר האליפות. נכון, העונה הם אפילו פתחו בצורה קטסטרופלית את הליגה, ועושה הרושם כי גם את הגמוניית האליפות יאבדו החברים מליברפול ליריבה השנואה ממנצ'סטר, אבל בכל זאת קני דלגליש מפיח תקוות חדשות שמא העתיד האדום צבוע ורוד.
כשרוי הודג'סון מונה למאמנה של ליברפול בתחילת העונה היו שציפו שהנה המפנה מגיע. ג'ו קול הוחתם כמי שאמור להוביל את השאיפות של הקבוצה ויחד עם מילאן יובאנוביץ' וכמובן שהכוכבים שנשארו בקבוצה טורס וג'רארד ציפו בקבוצה לחזור לצמרת האנגלית כבר העונה תחת שרביטו של האנגלי הוותיק שהגיע מעונה קסומה בפולהאם.
הדברים התפתחו כמובן קצת אחרת, ליברפול פתחה בצורה נוראית את העונה, הייתה אפילו מתחת לקו האדום לתקופה מעטה, והרי מדובר במועדון פאר בקנה מידה עולמי, דבר שכמובן לא התקבל בצורה חלקה על ידי האוהדים ולאחר מכן גם ההנהלה.קני דלגליש הוזעק למלא את השורות, וליברפול נסקה במעלה הטבלה כשרגע היא מתדפקת על דלתות המקום החמישי בליגה, דבר שעד לפני חמישה חודשים היה בגדר חלום.
דלגליש או קינג קני בפי יושבי ה"קופ" באנפילד הבין כי העתיד טמון בהחדרת מוטיבציה כי הרי חומר משובח ישנו, והעתיד תלוי בשילוב צעירים רעבים ושחקנים שיתנו כל עבור המועדון דבר שלא ניתן לומר למשל על פרננדו טורס.
וכשטורס נטש את הספינה הטובעת לצ'לסי (בינתיים שובק מהבקעה) והוחלף בצמד קארול וסוארז שבינתיים הפכו חלק ממהפכת דלגליש, זאת המבשרת על העתיד הורוד של המועדון. האגו נשכח בצד, הגיעו שחקנים שרעבים להצלחה, סוארז מפרק הגנות, קארול הוא מספר 9 קלאסי, ואפילו דירק קאוט הפך לסקורר. מיירלס נבחר לשחקן המשתפר בפרמייר ליג, לוקאס עשה שדרוג מדהים ביכולתו ותפס את החולצה מספר 5 גם בהרכב של הסלסאו מברזיל.
אבל לא רק אותם השחקנים היותר צבעוניים של ליברפול הם שהשתדרגו יחד עם קני דלגליש והקבוצה. מרטין קלי תפס פיקוד באגף ימין של ההגנה, וכשהוא נפצע גם ג'ון פלאנגן הוכיח עצמו כחומר טוב לעתיד. ג'יי ספירינג בשיפור עצום חרף נתוניו הפיזיים הוא מעין סוג של "פיטבול אנגלי" במרכז המגרש, ג'ונג'ו שלבי ודני ווילסון נכנסים גם הם לעניינים ועוזרים לייצוב השורות. וכשצעירים כמו סוסו הספרדי ורהאים סטרלינג מתדפקים על דלתות הקבוצה הבוגרת ככישרונות העתיד בהחלט נראה אדום בגוון ורוד.
בגיבוי ג'ון הנרי ואולי אפילו לברון ג'יימס שנכנס לאחרונה לביזנס באותה החברה ששולטת בקבוצה ייהנה קני דלגליש מתקציב נוח לרכש בקיץ, ואם ישמור על המרקם החברתי, שילוב הצעירים והרעב העצום לתואר האליפות ולחזור להיות שם דבר בקנה מידה אנגלי ואירופאי, העתיד מאיר פנים לחבורה האדומה שכבר לא נראית כמו מרסי-סייד, כזו שזקוקה לרחמים, אלא מהווה מחדש את גאוות המרסיסייד.
ביום בו רפא בניטס עזב את ליברפול, תקוות נוצרו אצל אוהדיה, מאמן אחר, מאמן שהצליח כל כך אשתקד, יביא עימו רוח חדשה וסגנון מלהיב יותר, ודווקא לנוכח המשחק עם ארסנל, נראה כי דבר לא השתנה.
21 שנים מחכים אוהדי ליברפול לתואר נכסף, אליפות הליגה האנגלית הראשונה, הפרמייר ליג היא נקראת כיום, אך עוד לפני היווסדה ב-1992, הפסיק המועדון הענק הזה לאגור תארי אליפות, וזאת אחרי עשור עתיר בתארים.
21 שנים של תקוות, של חילופי מאמנים, שכל אחד מביא איתו פילוסופיית משחק אחרת שאולי מאתגרת מחדש את הקהל הנאמן באנפילד, אבל תואר אליפות – אין.
שאנקלי, פייזלי, פאגאן ודלגליש בנו שושלת ששאר המאמנים לא מצליחים לחקות. 4 שנים של רוי אוואנס, 6 שנים של ג'ראר הוייה, 6 שנים של רפא בניטס ותואר אליפות לא נראה ביציעי הקופ. נכון גביעי אלופות, אופ"א, גביעי ליגה וגביע אנגלי כן נוספו לארון הגביעים, אך התואר הנכסף, אליפות, הפך להיות מנת חלקם של צ'לסי והיונייטד, ומה שצורם הוא שליברפול כבר לא נספרת כמועמדת לתואר אפילו.
רוי הודג'סון הגיע הקיץ ועימו הכמיהה לשינוי במועדון, מועדון שצמא להצלחות, עם קהל נאמן ובעלים שמעוררים סלידה.
אחרי עונה נוראית בה סיימה ליברפול רק במקום ה-7, בו נראה כי יצאה סופית ממעגל 4 הגדולות הקבוע של הפרמייר ליג, כשהסיטי עם העושר שלה ניצבת על דלתות הכרטיס לצ'מפיוניס וכמוהה טוטנהאם, ליברפול צריכה לחזור למרכז הבמה האנגלית והאירופית.
הודג'סון לא זכה לתקציב כמו היונייטד, כמו צ'לסי ובטח שלא כמו הסיטי, ונאלץ להסתפק ברכש צנוע שחלקו הגיע בהעברה חופשית (ג'ו קול, יובאנוביץ') וחלקו במעט המוזמנים שכן הופשרו לחיזוק.
האוהדים מקווים כי עם הישארותם של סטיבן ג'רארד ופרננדו טורס בתוספת ג'ו קול תצליח ליברפול להתברג בחלק העליון של הטבלה, אך על פי משחק הפתיחה, רחוקים הדברים מהמציאות. סגנון המשחק נותר שבלוני, כשסטיבן ג'רארד לא מקבל תפקיד מוגדר ולמעשה מנטרל את מרכז השדה של הקבוצה. ג'ו קול בבכורה לא מחמיאה עם כרטיס אדום, אם כי לא מחויב, ופרננדו טורס שנכנס כמחליף ונראה חלוד אינם הצליחו לסחוף את הקבוצה קדימה ולפתוח את העונה בצורה טובה דווקא נגד יריבה משמעותית מהצמרת, ארסנל.
אך התקוות עדיין קיימות, שהודג'סון ראה והבחין כי הוא חייב לשנות את המנטאליות ולהפוך את הקבוצה ליותר מרתקת, ועם אנגוג שהפתיע לצד יובאנוביץ' ישנה האפשרות שלמרות הגול המטופש שקיבל פפה ריינה, תצליח הקבוצה להפתיע גם את סוכני ההימורים ולהתברג שוב בצמרת, כיאה למועדון מפואר שכזה.
העבודה בידי הודג'סון, ועד אז איך אומרים, "YOU'll NEVER WALK ALONE".
