תגית: לה ליגה
מלאגה – מיורקה (1:1) / תקציר המשחק / שער של תומר חמד
תומר חמד לא היה יכול לחלום על פתיחת עונה טובה מזו. צמד במחזור הפתיחה מול אספניול, ועוד שער אתמול נגד מלאגה, והחלוץ הישראלי מוליך את טבלת מלך השערים בספרד. מדהים !
מלאגה היו הראשונים להגיע להזדמנות כאשר בדקה ה – 11 נאצ'ו מונריאל בעט חזק אך החטיא במעט את המסגרת. בדקה ה – 36 הגיע תומר חמד למצב הראשון, אך הבעיטה שלו חמקה ליד הקורה.
המחצית השניה התחילה בצורה שקטה, עד לדקה ה – 67 כאשר מאיורקה יצאה להתקפה מתפרצת, שבסופה אנסואה הגביה כדור מצוין לרחבה, ותומר חמד התרומם ונגח בצורה נפלאה אל תוך השער. 0:1. בדקה ה – 77 השוותה מלאגה כאשר חונאמי שנכנס כמחליף נשאר באחד על אחד מול דודו אוואט – 1:1.
צפו בתקציר המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
כדורגל עולמות – הליגה הספרדית נגד הליגה האנגלית (דעה)
אתמול פתחתי ערוץ הספורט (או ערוץ האולפנים, כי ספורט חי הם כבר לא משדרים) וחשכו עייני. מזל שהיה כבר לילה וזה התאים לי מבחינת לוח הזמנים.
מאיורקה נגד אספניול. שלושה דברים הפריעו לי שם:
1. איכות התמונה. כאילו היה זה סרט שעשו תלמידי כיתה ז' בשיעור וידאו.
הלו, אנחנו ב-2012. עידן ה-HD . ולמי שאין פלזמה גם ראוי לקבל צילום נורמאלי. מליגה שמתיימרת להיקרא "הטובה בעולם" הייתי מצפה למינימום הזה. אפילו הלוזון ליג מצליחה לפעמים להעפיל על הספרדים בהיבט הזה (ורק הזה).
2. האצטדיון. חצי ריק, הקהל בקושי נשמע. וזה עוד במשחק פתיחת עונה! ואחרי פגרה של למעלה לשלושה חודשים! באתר הרשמי של מאיורקה אפילו לא רשמו את מספר הצופים שהגיעו, אולי מתוך בושה.
המתקן כדרך קבע נראה נטוש במשחקי הבית של הקבוצה. כל זה באצטדיון שמכיל 23,000 מקומות.
3. הדשא. גוונים, דירוג וקיצוץ מוגזם. לא מדובר על תספורת שעברתי, אלא על המשטח של "איברו סטאר" (עלאק סטאר). לא הספקתי להגיד "על מה הגנן פה מקבל שכר?" וכבר הירוק נראה כמו אחו אירי. משחק פתיחת עונה כבר אמרנו?
לא כל המשחקים בליגה הזאת הם כאלו. את ברצלונה וריאל מדריד, בעיקר בבית, זאת חוויה לראות. כדורגל שוטף, טכני, מרהיב ועם הרבה שערים. אלו הדברים שמושכים אנשים ברחבי העולם ל"לה ליגה" ולסנגר עליה כאיכותית ביותר. גם ישנן קבוצות נוספות שממלאות את המושבים אצלה ויוצרות אווירה טובה, לפעמים מפחידה.
אבל בל נשכח את הפער העצום של שתי המוליכות מהשאר. אין תחרות ועניין בליגה של שתי קבוצות מבחינתי. המקום השלישי הוא מבחינת אליפות בשביל קבוצות כמו ולנסיה, סביליה ומלאגה כי אליפות הן לא יכולות לקחת.
כל זה, פלוס שלוש הסיבות הנ"ל לא יכולות ליצור משוואה של ספרד = בעלת הליגה האיכותית ביותר.
מי שכן עומדת בקריטריונים המחמירים היא אנגליה (מה חשבתם, שאני אכתוב איטליה? באסטה…). היתרון הבודד של ספרד עליה הוא הטכניקה האישית של השחקן הממוצע. לא שבארסנל, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי וצ'לסי חסרים תותחים בתחום.
אכלוס האצטדיונים קרוב למושלם. האווירה נהדרת, כשכל פעולה חיובית זוכה להערכה של הקהל. שירים משעשעים לא חסר. גם כאלו שתומכים בקבוצה. הצילום של המשחקים נהדר. הרבה HD שפשוט הופך את המשחק לכיף לצפייה. גם השידורים האחרים מצולמים טוב וכולל שדר ופרשן (המקומיים) מצוינים. ישנו מגזין לקראת כל מחזור ופגרה שמשודר בארץ בסוף השבוע. מי שלא בקיא בענייני הפריימיר ליג יכול להכיר דמויות חדשות או פילוסופיות של מאמנים שמתראיינים ולראות אותם בפעולה למחרת על המסך שלו.
על הדשא אפשר להגיד שזאת פאר היצירה. חקלאים יכולים לבקש טיפים מהגנן של ארסנל, שזוכה שנה אחרי שנה במשטח היפה ביותר באנגליה.
כשבהתאחדות הספרדית יחליטו להתייחס לקבוצות נוספות אצלם חוץ משתי הגדולות, אפשר יהיה להתחיל לדבר על מהפכה. בינתיים מה שקורה זאת הליכה לכיוון השני. תקרות שכר, העלאת הרווחים מזכויות שידור והגדלת המענק הכספי על תארים (גביע המלך) יכולים להביא לצמצום הפערים ויצירת עניין חדש. עד אז הם יכולים בעיקר להתהדר בנבחרת.
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
אתלטיק בילבאו – ריאל בטיס (5:3) / תקציר המשחק, מחזור 1, לה ליגה
המשחק הכי מטורף של המחזור בספרד היה המשחק בין אתלטיק בילבאו לריאל בטיס שהתקיים בסן מאמס.
בדקה השביעית העלךה רובן קסטרו את בטיס ליתרון 0:1, וחורחה מולינה הבקיע את השני בדקה ה -26. בניאט, שגדל בבילבאו העלה את בטיס ל – 0:3 בדקה ה – 31, והבאסקים נכנסו להלם טוטאלי. גמור? לא בטוח.
במחצית השניה עלתה אתלטיק בילבאו בטירוף, ולמרות שחאבי מרטינס המצוין כבר לא בקבוצה, ופרננדו יורנטה שנמצא בדרכו החוצה גם לא שיחק, היא עשתה קאמבק ענק.
דה מרקוס הבקיע בדקה ה – 47, ומיגל סאן חוסה הוסיף עוד צמד בדקות ה – 67 ו – 76. 3:3 מטורף. גמור? תחשוב שוב. אלחנדרו פוצואלו הבקיע בדקה ה – 80 והחזיר את היתרון לריאל בטיס, ובדקה ה – 87 מולינה הבקיע את שערו השני, וסגר את הסיפור עם 3:5 מדהים.
צפו בתקציר המלא:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ריאל מדריד – ולנסיה / תקציר המשחק, מחזור 1, לה ליגה
לא כך קיוו לפתוח את העונה במדריד. הבלאנקוס פתחו במשחק ביתי קשה אומנם, אבל כאשר משחקים מול אצטדיון מלא, ודווקא מול קבוצה חזקה,אתה מצפה מהקבוצה שלך ליותר. לריאל מדריד זה לא הספיק הפעם, אבל אל דאגה, הם יהיו בסדר.
בדקה העשירית גונסאלו היגוואין הקפיץ את הברנבאו לאחר שבנסיון השלישי הצליח להכניע את השוער, אבל שלא כמו בארסה שלוחצת על הגז, ריאל הורידה הילוך, במיוחד כריסטיאנו רונאלדו שהיה חלש, ובדקה ה – 42 ג'ונאס נגח את השוויון.
צפו בתקציר המלא של המשחק:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
ברצלונה – ריאל סוסיאדד / תקציר המשחק, מחזור 1, לה ליגה
אז נכון, רק משחק אחד, אבל גם בלי פפ על הקווים, בארסה מראה שהשיטה והדרך היא מעל כולם, ובמשחקו הראשון כמאמן ברצלונה, טיטו וילאנובה סחף את שחקניו לניצחון ענק 1:5 על ריאל סוסיאדד.
כבר לאחר 4 דקות ברצלונה עלתה ליתרון, צ'אבי הרים כדור מהקרן, והבלם הותיק – קרלס פויול נגח לרשת. סיפור גמור? סוסיאדד חשבו אחרת. צ'ורי קסטרו ניצל טעות בהגנה של דני אלבס ובעט בחוזקה לרשת של ויקטור ואלדז.
כנראה שהשער הזה הרגיז את ברצלונה, כי מאותו הרגע הייתה קבוצה אחת על המגרש, וקיבלנו את הטיקי טקה הכל כך מוכר של הקטלונים, ומי אם לא ליאו מסי היה האיש שהתחיל את הכל. בדקה ה – 11 הוא גבר על שני מגינים, בעט לשער כדור שפגע במגן, הטעה את השוער – 1:2 בארסה. עברו רק 4 דקות ומסי כבר עם השער השני, טייו הנפלא העביר כדור רוחב, וליאו מסי בעט פנימה. מאותו רגע המשחק כבר היה גמור ובארסה הוריד הילוך, אך זה לא מנע ממנה להבקיע את הרביעי, עוד בישול נפלא של טייו הפעם לפדרו שבעט מהאוויר לפינה של בארבו – 1:4.
ריאל סוסיאדד ניסתה לעשות משהו, אבל בעיטה של קסטרו הייתה רק קרובה לשערו של ויקטור ואלדז. בדקה ה – 60 צ'אבי ניסה להבקיע את שערו הראשון העונה, אבל בראבו הצליח לעצור את הבעיטה. מי שהתכבד בשער האחרון והמרגש היה החלוץ הנפלא דויד וייה שלא שיחק 8 חודשים עקב פציעה קשה, אבל אינייסטה דאג לבשל לו את השער בדקה ה – 84.
צפו בתקציר המלא:
קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם
בחזרה לעתיד עם סלטה ויגו שחוזרת לליגה הראשונה
אחרי 5 שנים בליגה השנייה בספרד אין דבר משמח יותר מלראות את סלטה ויגו חוזרת לליגה הראשונה. אז נכון ברצלונה משחקת את הכדורגל הטוב ביותר בעולם ולריאל יש את המאמן והסגל הכי נוצץ בעולם, אבל לראות שוב את "מדי התכלת" נכנסים לאצטדיון "באלאידוס" המפורסם ונאבקים שוב באריות הליגה מעוררת נוסטלגיה של שנים שהכדורגל הספרדי היה מסקרן ומרתק, ולא קרב בין 2 אימפריות כסף שרוכשות כל מה שזז בעולם.
רק מלהיזכר איך סלטה נותנת לריאל 5 חתיכות בשנת 99 עם שלושער של לובו פנב מ-2 בישולים של רביבו, וגורמת לברצלונה להתאמץ בשביל לקחת נקודות בקאמפ נואו שווה היה לחכות שסלטה תחזור לשחק עם הגדולות.
אז נכון סלטה היא לא מה שהייתה בעבר. חיים רביבו וקרפין לא ירוצו באגפים ומוסטובוי כבר לא ינהל את המשחק במרכז המגרש – הוא קיבל הצעה מקאפלו להיות עוזר מאמן נבחרת רוסיה, ובכל זאת לראות את השחקנים בחולצות התכלת נלחמים על המגרש על כל כדור במטרה לשרוד בליגה ואולי אף להתברג באמצע הטבלה תוסיף משמעות לעונת הכדורגל המתקרבת ותגרום לעניין רב יותר מלראות את "הטיקי טאקה" של בארסה או התספורת החדשה של רונאלדו.
למאמן פאקו הררה צפויה עבודה מרובה העונה. מרבית שחקני הסגל צעירים וחסרי נסיון. תקציב הקבוצה לא גדול וגם שחקני הרכש שהגיעו אינם נוצצים כמו בעבר. הרכישה אולי המשמעותית ביותר היא בעמדת השוער – חאבי ואראס שהגיע בהשאלה מסביליה. בנוסף הצטרפו גם 2 שחקני הגנה- ג'ונתן פריירה המקומי שנולד בויגו חזר לקבוצה מריאל בטיס, והבלם הארגנטינאי גוסטבו קאבראל הגיע מלבנטה. ביחד עם אנריקה דה לוקאס, הקשר הוותיק והמנוסה, ודויד רודריגז מכונת השערים בהתקפה ינסה מאמנה של סלטה לשרוד את העונה ב"לה ליגה".
סלטה תפתח את משחקה הראשון מול מלאגה שסיימה במקום ה- 4 בעונה שעברה. אתגר רציני למחזור הראשון, ובחודש נובמבר תשחק מול ריאל מדריד, ברצלונה ודפורטיבו. חזרתה של לה –קורוניה ביחד עם סלטה לליגה תחזיר את הדרבי הגדול של גליסיה. מה שבטוח, לא רק המירוץ לאליפות יסקרן את צופי הכדורגל אלא גם נסיון ההישרדות של סלטה בליגה הראשונה.
צוללת צהובה
ויאריאל השנה אולי חוזרת למקומה ומעמדה הטבעי, אך מאיפה הגיעה נפילה כזו גדולה שפשוט מרסקת את המועדון הקטן והאיכותי הזה?
מועדון הכדורגל ויאריאל הוא בהחלט לא אחד מהשמות המפוארים של הכדורגל האירופאי, מותר אפילו לדרג את הקבוצה בין הקטנות והלא צפויות של הליגות באירופה. אך לאחר מספר שנים בצמרת הליגה הספרדית אף אחד לא פינטז בסיוטים הכי גדולים שלו שבמחזור 24 של ה-לה ליגה הוא ימצא את המועדון משתרך במאבקי התחתית.
מועדון הכדורגל הצנוע הוקם ב-1923, מועדון צעיר לכל הדעות. אך משנת 2000, שבה עלו מהליגה השנייה לליגה הראשונה, תקעה הקבוצה יתד וביססה את מעמדה. למרות היתד החזקה והשמות הגדולים שעברו דרכה בשנים האחרונות היא עדיין נותרה אחת הצנועות, אפשר לראות זאת במיוחד באצטדיון הקטן והפשוט – "אל מדריגל" המכיל 26 אלף מקומות בסך הכל.
למרות האצטדיון הקטן והסגל האנונימי (ברובו) הקבוצה זכתה להניף פעמיים את גביע האינטרטוטו (ז"ל) ואפילו לטעום ממעמד חצי גמר האלופות בעונת 2005 בהשתתפותה הראשונה אי פעם.
למרות צעירותה במפעל הצ'מפיונס הצליחה הקבוצה הצעירה לנצח קבוצות גדולות ממנה, כגון ליל הצרפתית ומנצ'סטר יונייטד, האלופה האנגלית. בשמינית הגמר הצליחה הקבוצה להדיח את גלאזגו ריינג'רס המתפרקת ואפילו העפילה על אינטר ברבע הגמר, למרבה הצער נעצרה באמירויות אצל ארסנל במעמד חצי הגמר.
למרות מעמדה כקבוצה קטנה, ויאריאל תמיד משכה אליה שמות גדולים ומכובדים. בין היתר יכולנו למצוא את השוער דייגו לופז (שלפי השמועות חטף את מקומו של דודו שלנו לפני שזכה לשים את הכפפות הצהובות), קרלוס מרצ'נה (הבלם הוותיק שהגיע מולנסיה, היריבה הקשה), מרקוס סנה הברזילאי שהתאזרח בספרד (ואף זכה עם הנבחרת באליפות אירופה ואליפות העולם), חואן רומן ריקלמה (שפרח בשנותיו בקבוצה אחרי הירידה הדרסטית במדי ברצלונה), ג'וזפה רוסי האיטלקי (שאיכשהו נחת במדריגל, למרות שחצי אירופה רודפת אחריו כבר 3 שנים) וכמובן דייגו פורלאן (שבזכות הצוללת הצהובה חזר לכבוש בצרורות והצליח להשכיח את ימיו הקשים במנצ'סטר).
אמנם במרוצת השנים השמות הגדולים לאט לאט עזבו את הצוללת (אולי לפני הטביעה) אך גם היום יש לקבוצה סגל איכותי ויציב. למרות זאת, ויאריאל מדורגת כיום במקום ה-17, אחד מעל הקו האדום שמוביל לליגה השנייה. בקבוצה החליטו על שינוי, ולאחר התאוששות קטנה עם מיניו של השוער האגדי חוסה מולינה לעמדת המאמן הצוללת עדיין ממשיכה להיאבק על חייה ולשמור על חוסר יציבות שמאפיין אותה במהלך כל העונה.
חוסר היציבות כנראה ימשך עד סוף העונה בקבוצה, קשה להבין איך קבוצה שסחטה תיקו מאופס מברצלונה במדריגל מובסת שבועיים לאחר מכן במאיורקה (נקמה של אוואט?) 4:0 מוחץ שהבהיר לויאריאל שהמאבק על ההישראות בליגה הראשונה יימשך עד סוף העונה.
נכון לעכשיו, מעמדו של המאמן חזק ויציב, ראשי הקבוצה יודעים וכמובן לא מצפים ממולינה לעשות קסמים. כנראה שגם אין לו איך. אולי עם חזרתו של רוסי מהפציעה הקשה, הקבוצה תוכל לשאוף למקומות טובים יותר. למרות הכל ולצערם של האוהדים, חזרתו של רוסי עשויה לקרות לקראת סוף העונה וגם אז נותר רק לקוות שנוכל לראות אותו משותף במחזורים שלפני סיום העונה.
בנימה אישית, אני מקווה שויריאל לא ירדו ליגה העונה. אחת הקבוצות היותר צבעוניות, יותר מעניינות, ואחת שמושכת שמות רבים חייבת להישאר בליגה הראשונה ובתקווה שבעונה הבאה נראה אותה חוזרת לתקוע יתד מחדש באגף הצפוני של הטבלה.
הריאזור שדבק באזור
תושבי מחוז גליסיה בספרד נותרו ללא נציגה בליגה הבכירה של ספרד. הגדולה שבקבוצות המחוז, דפורטיבו לה קורוניה, נפרדה גם היא מה"לה ליגה". מחוז גליסיה משווע למושיע שיחזיר את דפור לגדולתה
סלטה ויגו נשרה לליגה השנייה ונאבקת העונה על חזרה אפשרית, אך בערך מתום עידן "רביגו" המועדון בדעיכה. קומפוסטלה שגם לה עבר בליגה הבכירה, כבר נעלמה לה אי שם בתחתית הליגה השלישית, ראסינג פרול מדשדשת בין הליגה השלישית והשנייה, ורק דפורטיבו לה קורוניה נותרה לה, לא סתם היא מייצגת מחוז שלם במדינה בה גאוות המחוז היא ערך עליון. הבאסקים, הקטלונים, האנדולוסים, כולם מתגאים בקבוצות שלהן בליגה הבכירה, כך גם תושבי גליסיה תלו גאוותם בדפור.
לא סתם מועדון, לא סתם גאווה
דפורטיבו לה קורוניה היא לא עוד מועדון בליגה הספרדית הבכירה. אמנם רק אליפות אחת באמתחתו של המועדון לצד שני גביעים, אך בשני העשורים האחרונים היא מהווה חברה חשובה בליגה הבכירה של ספרד. אצטדיון ה"ריאזור" היה לביתם של אגדות כמו בבטו, דונאטו, מאורו סילבה, ריבאלדו, ודז'למיניה הברזילאים, פראן הספרדי, רוי מקאיי ההולנדי, ז'אק סונגו השוער האגדי מקמרון, נוראדין נייבט הבלם המרוקאי וגם דודו אוואט שלנו. זר אחד זכור במיוחד ביציעים, הסרבי מירוסלאב דיוקיץ' שהחמיץ פנדל בדקת הסיום של המשחק נגד ולנסיה בתום עונת 1993-4 והעניק במו רגליו את האליפות לברצלונה. שש שנים מאוחר יותר הגיע התיקון בזכייה באליפות היסטורית, אליפות שכל המחוז חגג, אולי מלבד אוהדיה של סלטה ויגו. אחר כך גם זכורות הופעות מרשימות בליגת האלופות ומהפך אחד הרואי נגד מילאן בעונת 2003-4 כאשר הספרדים מצליחים להפוך פיגור של 3-0 במשחק הראשון לניצחון 0-4 בגומלין. ה"ריאזור" חווה הצלחות רבות בשני העשורים האחרונים, ריאל מדריד סימנה את המגרש הזה כמוקש תמידי ואיבדה בו נקודות רבות בעשור האחרון כולל תבוסות של 4-0 ו-2-5. עתה על אוהדי הקבוצה התומכים, אלה שהיו שם ברגעי התהילה, לתמוך במועדון גם בשעתו הפחות זוהרת ולהובילו חזרה לפסגת הכדורגל הספרדי.
ואלרון כמשל
הוא סומן כאחד מהכישרונות שצמחו בספרד, והיה אמור להיות המנהיג של הגליסיאנים בעשור האחרון. חואן קרלוס ואלרון בן 35 כיום ולמרות ששיחק למעלה מ-250 משחקים במדי לה קורוניה, זוכרים לו את הפציעות הרבות הרבה יותר מהופעות מרשימות במדי הכחולים-לבנים.
ואלרון שהגיע לדפור בשנת 2000 וסומן יחד הברזילאי דז'למיניה כמי שאמור לשאת את דפור לפסגות חדשות, שניהם לא היו סיפורי הצלחה מבריקים. דז'למיניה כבר סיים את הקריירה לאחר שניסה את מזלו בליגה האוסטרית, ואילו ואלרון מנסה עדיין למשוך את דפור למעלה, אך כמו רגליו שלא יכולות כך גם דפור נמצאת בדעיכה בשנים האחרונות. משבר כלכלי לצד כישלונות מקצועיים הובילו את המועדון לסיום ידוע שסופו כאמור בירידה לליגת המשנה.
מה שהיה הוא שיהיה?
חאבייר אירורטה הוא האיש שחתום על השנים המוצלחות ביותר של לה קורוניה, בשבע עונותיו במועדון הוא לא רק זכה באליפות אלא גם הוביל את הקבוצה למאבקי צמרת בליגה המקומית באופן קבוע. אחריו הגיע חואקין קאפרוס, מאמנה של אתלטיק בילבאו כיום, שהצליח להוביל את הקבוצה לזכייה לא משמעותית במפעל האינטרטוטו חסר המשמעות. קאפרוס היה צריך להתמודד עם משבר כלכלי ועזיבת כוכבים ולא הצליח להשריש את משנתו בקבוצה זאת למרות שהוא נחשב מאמן מצוין. מיגל אנחל לוטינה החליף את קאפרוס בקיץ 2007, ולמרות חיזוק שקיבל בדמותם של אנדרס גוארדדו המכסיקני, וז'ואן קפדווילה ואלבארו ארבלואה הספרדים שכמובן כבר לא בקבוצה, לא הצליח להרים את המועדון מחדש אל עבר הצמרת. איבוד שאיפות הצמרת גרם לאיבוד כוכבים, וגם עם חיזוקים של העונה האחרונה כמו סיסקו מניוקאסל, וחוסה סאנד הארגנטיני לא הצליח לוטינה למנוע את נפילתו הסופית של המועדון.
האנמיות של לוטינה, לצד חוסר ההצלחה שלו לאורך ארבע עונות במועדון הובילו את המועדון להחלטה על פרידה, אך זו באה רק בתום העונה כשנקבע סופית כי לה קורוניה תאלץ לנסוע בעונת המשחקים הבאה ללאס פלמאס או נומנסיה, אולי מהלך מקדים ומינוי מאמן דורש יותר היו משאירים את דפור בליגה הבכירה.
מבט קדימה
חוסה לואיס אולטרה, שהוביל את טנריפה לפני שנתיים חזרה לליגה הראשונה ובעונת אשתקד ירד ליגה עם אלמריה, הוא המחליף של לוטינה ומי שאמור לסובב את הגלגל חזרה. אולטרה בן ה-42, הוא מאמן צעיר בהתהוות ומועדון גדול כמו לה קורוניה יכול להוות אתגר עבורו ועבור בניית שמו כמאמן. אולטרה ינסה לחבר את השחקנים שיישארו בקבוצה לתלכיד מנצח שיחזור במהרה לליגה הבכירה. עם שחקנים גם גוארדדו, ארנסוביה, קולטו, לופו וזה קסטרו יהיה לדפור יתרון על יריבותיה בליגה השנייה.
בדרך כלל שחקנים נוהגים להתחבר לרוח צעירה וחדשה. לכולם יש כאן מה להוכיח. לאולטרה עצמו הזדמנות לבנות את שמו, לשחקנים הזדמנות לשקם את כבוד המועדון, ולמועדון לחזור למקום הראוי לו באמת. תושבי גליסיה כבר נושאים תפילות.
לטור השפל של שפילד
לטור מה? מלאגה!
לטור ופל בלגי משובח
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט
מי הכי חזקה?
אחד הויכוחים הגדולים ביותר בעולם הכדורגל הוא איזו ליגה היא החזקה ביותר. רוב האנשים מסתכלים על 2-3 קבוצות גדולות מליגה כלשהי ולפי גדולתם של הקבוצות הם קובעים אם הליגה חזקה. כך למשל, יש הטוענים שהספרדית היא החזקה ביותר מכיוון שאצלה משחקות ברצלונה אלופת אירופה, וריאל מדריד שיאנית הזכיות בגביע אירופה.
השאלה הגדולה היא איך מודדים גדולה של ליגה? האם בכמות הכסף של קבוצות הליגה, או בכמות הקבוצות שזכו באליפות בעשור האחרון? ישנם מספר רב של משתנים שיכולים לעזור לקבוע מי גדולה יותר. כל אחד יכול לקחת את הנתון שחשוב לו ולהשתמש בו למען הויכוח.
אם כך, מבחינת כסף הליגה האנגלית היא המשופעת ביותר ביחד עם הגרמנית. חוזי הטלוויזיה המובילים באירופה והחלוקה כמעט שווה בין המועדונים. כך נוצר מצב שהפערים בין התקציבים בין הגבוהה ביותר לבין הנמוכה ביותר לא חוצות את קו ה-60 מליון דולר. בניגוד לספרדית שם ההבדלים גדולים מ-150 מליון דולר.
הקבוצות האנגליות מבזבזות הכי הרבה כסף, יותר מכל ליגה אחרת באירופה. הגרמניות מרוויחות יותר מכל אחת אחרת, והיא הליגה היחידה מבין "הגדולות" שעומדת במצב רווחי וללא הפסד. כתוצאה מכך, בגרמניה ובהולנד מספר האלופות המשתנות הוא הגדול ביותר. גם בליגה האיטלקית הכסף שזורם הוא רב, אך רוב הכסף מתחלק בין 5 קבוצות בלבד, ובספרד רק בין 2 קבוצות, זו אחת הסיבות לפערים הענקיים בין הגדולות לקטנות.
מבחינת מגרשים מלאים, הגרמנים מנצחים בנוק-אאוט, כאשר בורוסיה דורטמונד מובילה את אירופה בכמות המנויים שעומד על 88 אלף כבר מספר שנים ברציפות, יותר מבארסה שבה יש "רק" כ- 60 אלף מנויים.
אולי בכלל צריך לבדוק מאילו מדינות הגיעו הכי הרבה זוכות בתארים אירופאים? מבחינת 2 הגביעים החשובים באירופה, המאבק הוא כזה. בגביע אירופה (UEFA CUP) המאזן הוא כזה. איטליה עם 9 זכיות ואחריה ספרד עם 6, גרמניה עם 6 ואנגליה עם 5. הולנד עם 4 ורוסיה עם 3. כל היתר זניחות בתחרות. אך לא נמעיט מערכם.
בליגת האלופות, כך עומד מאזן הזכיות – ספרד עם 13 (ריאל מדריד עם 9 מהן), איטליה עם 12 (מחולק בין 3 קבוצות), אנגליה עם 11 (מחולק בין 4 קבוצות), גרמניה והולנד עם 6 זכיות. הצרפתים למשל שנחשבים לחזקים רק עם זכייה אחת.
קחו את הנתונים הללו ותנסו להחליט מי חזקה יותר, זאת עם מספר הזכיות הגדול יותר? או זאת שיותר קבוצות שלה זכו בתארים. בכל מקרה מספר ליגות שנחשבות חלשות יחסית כגון ההולנדים, נמצאים גבוה מאד ברשימת הזכיות, והצרפתים בערך ברמה של הליגה השבדית או הבלגית לפי הנתון הזה.
באנגליה למשל, המאבק על האליפות הוא בין הכי הרבה קבוצות, כאשר בספרד הוא רק בין 2 קבוצות במשך כמעט עשור, כך גם בצרפת כאשר ליון זכתה ב-7 אליפויות. למרות שלאחרונה חל שיפור בנושא כאשר בורדו, מארסיי וליל נאבקו גם כן על תואר האליפות.
אז איך מודדים חוזקה של ליגה? לפי קבוצה אחת? לפי כלל הקבוצות בליגה? או בכלל לפי מאזני תקציבים וזכיות בגביעים האירופאים? כנראה שאין תשובה אמיתית לכך. בכל מקרה, מכל הנתונים הללו מוכח דבר אחד שכולם יסכימו עליו. שישראל היא לא הליגה השישית באירופה. וכנראה גם לא העשירית או החמש עשרה אפילו.
לטור סרט טורקי
לטור קרם בוואריה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט