תגית: כדורסל ישראלי

פרק ראשון- אוהב כדורסל ישראלי!

נולדתי לתוך שבת של כדורגל

מהרגע שאני זוכר את עצמי, נגיד גיל 6, אהבתי את המשחק

הולך לבלומפילד בשבתות, מסניף את הריח הנורא של קבבי החתולים מהרחוב

העלייה במדרגות, ריח הגרעינים

מיטב הזיכרונות

לכדורסל לקח לי טיפה זמן להתחבר

כלומר הייתי במשחק של מכבי ת"א נגד קריסטל פאלאס בגיל 6

אבל ככה סיפרו לי,זה לא שאני ממש זוכר את זה

בבית ספר, בתור אוהד מכבי ירחם השם, שום דבר לא השתנה בין שנות ה 80

לשנות ה 2000

כולם דיברו ביום שישי על המשחק של אתמול בערב

משחקי יום ראשון בליגה קיבלו ביומן שלי בדרך כלל שורה אחת

לפעמים גם זה לא

אה כן, וכמו היום, אי שם באפריל התעוררתי לכיוון הפלייאוף

איכשהו בתקופה ההיא רימו אותנו שיש תחרות

לימדו אותנו שיש טובים ויש רעים שמנסים לגזול את התואר

אני חושב שגם השידור בערוץ הראשון התאים את עצמו לכך.

השינוי הגדול אצלי חל בקיץ 1988

יש מעט מאד פעמים בחיים שאתה מקבל פטיש 5 קילו בראש

מתעורר ומבין שכל מה שלמדת או לימדו אותך בכל השנים הוא שקר

פעמיים זה קרא לי בתחום הספורט.

קיץ 1988 שמעון מזרחי וצביקה שרף זורקים מכל המדרגות את מ י ק י

אדריכל הניצחון

משהו ביום הזה, אולי זאת הדרך

אולי בגלל שמיקי התחנן להישאר אפילו בשביל להיות שחקן ספסל

רמז לי שזהו

תם עידן מבחינתי ואני רק בן 13 וחצי

רגע אחרי שקיבלתי מתנת בר מצווה בדמות מנוי למשחקי גביע אירופה (אז לא היה משולב)

הפסקתי באופן מוצהר להיות אוהד מכבי ת"א

ואז התחלתי לאהוב את הכדורסל הישראלי

כשאתה פתאום מתעניין בתוצאות של קבוצה זניחה שעד לפני רגע לא הייתה קיימת בתודעה

מול אליצור נווה דוד רמלה, כי אתה רוצה להישאר בליגה

אתה מבין שהתחלת לאהוב כדורסל

כשאתה שומע בחרדה צעד וחצי ביום ראשון ומוותר לחלוטין על שושלת

אתה יודע שהתאהבת בשנית, אולי בעצם לראשונה.

ומאז אני עוקב

ותודה שזה קשה בכדורסל הישראלי לעקוב

להכיר מחדש את הסגלים

לצפות בעונה מתישה כשתוצאותיה ידועות מראש

ובכל זאת,רבות הפעמים שמשחק כדורסל התנגש עם זה של הכדורגל

ולמרות זאת העדפתי את הסל

לא תמיד ברור למה

 

פרק שני- שונא כדורסל ישראלי,שונא!

קשה לי לשים את האצבע על יום ספציפי בו הבנתי שאני מתעב את הכדורסל הישראלי

הרי ישנם כל כך הרבה רגעים

מעולם לא היו לי ציפיות לקחת אליפות

אני חושב שביום שהחלטתי שאני אוהד ראשון

נגזר עליי ובצדק יש לומר, חיים ללא אליפות

וזה בסדר

לא כל קבוצה בכל ליגה מתחילה את העונה עם ציפיות כאלה

אפילו לא ב NBA בעלת הדראפט.

אני חושב הכדורסל הישראלי נגמר ביום שפיני גרשון התמנה למאמן מכבי ת"א

לא שאני חושב שהוא גדול מאמני הכדורסל

אני עדיין חושב שהוא מחזיק בהישג של יותר פעמים פוטר מאשר אלוף

אבל ברגע שהאלטרנטיבה היחידה שהייתה פה

זה שתמיד דיבר נגדם והסתכל להם בלבן של העין, הפך לאחד משלהם

מה זה שלהם, הקבוצה שבצלמו, שם זה נגמר

פתאום, כל החביבות שהייתה פה, הפכה לתועבה

הדרך, הזלזול, שכיבות הסמיכה ההם באוסישקין

הבנת שמשחקים פה בקקה, סליחה על הביטוי.

תוסיף לזה, החלטה שערורייתית של יול"ב להעניק למכבי זכות אוטומטית ביורוליג

כך שהאלופה לא נכנסת אוטומטית לטורניר היוקרתי, חיסל את זה סופית מבחינתי.

ניחא שאין סיכוי, אבל גם אם אתה מדהים את העולם, לא יצא לך מזה שום דבר

ואז התחלתי לשנוא את מכבי ת"א ואת הכדורסל הישראלי

 

פרק שלישי- אדיש לכדורסל הישראלי, אדיש.

ובעצם חזרתי להיות ילד

רוב הזמן אני פשוט אדיש לכדורסל הישראלי

ומתעורר יחד עם קופל אי שם במאי לפיינל פור

עד לא מזמן גם ימי חמישי היו חשובים לי כדי לראות אם מכבי מפסידים

היום אני גם אפאתי לזה

ונזכר ביריבותיהם רק במידה והם מגיעים לפיינל פור

ובאמת, באמת, באמת

איך אפשר לא להיות אדיש לזה?

קח את כל הקבוצות בליגה, תערבב את הישראלים

תוסיף לזה כמה שחקנים זרים

והנה לך קבוצה חדשה לגמרי

כל מה שהיה שנה שעברה , נגמר

ואז שוב הניסיון לזכור איפה יהוא אורלנד משחק היום

מה קורה עם אבי סוכר

וגם לאן התערבבו הפעם הזרים של ירושלים מהעונה שעברה

לפעמים זה משעשע

לרוב זה משעמם

אז נכון, יש לי חברים, בזכותם אני דואג להיות יותר מעודכן

בכל זאת לא נעים לדבר על ריצ'י ריילפורד ולא לדעת מי הזרים של הקבוצה שלך היום

אבל לרוב, התוצאות יותר חשובות בשביל הווינר השבועי מאשר כי זה באמת חשוב.

והעונה, חידוש מרענן

בדרך כלל אחרי שהיורדות נקבעות מחליטים על הקפאתן

הפעם מראש, קבוצות יודעות שאין מה לשחק

אז יש לנו אלופה

ואין לנו יורדת

אין לנו ליגה

אבל בכל זאת יש לנו אהבה

והיא תפסיד

הם נפגשים בחדר ההלבשה, בוקר ללא משחק הוא עדיין בוקר של קבוצת כדורסל.

יש מפגש.

יש אסיפה.

יש שיחה.

ודיון.

על הסכין או מס' 0?

הזרים מתנגדים ומציעים להשאיר משהו באמצע.

כמו שלי, אדריאן בנקס צועק ומתנדב להדגים.

הוא מסרב.

מנסה להתנגד.

בכל זאת, לא מתאים לו. זו צריכה להיות החלטה שלו. הוא חושב.

0 או על הסכין.

צועקים בעברית.

"0 זה אומר ששכבה קצרה וקוצנית תגרד לי", הוא אומר.

על הסכין, זה מטריד, מפחיד, זה שריטות ודם הוא חושש.

"אל תפחד", יהוא מנסה להרגיע אותו,

ובלב חושש בעצמו.

נזכר בעונה שעברה ובסיבה האמיתית לחולשה של ארון מגי.

קטש רק הרוויח מזה, צועק חכמון שחזר מהבירה.

מה?

פרנקו מתעצבן. תמיד כשמזכירים את קטש הוא מתעצבן.

"ממה הוא הרוויח?" הוא יורה לכיוונו של חכמון במבט שאומר לך תוציא תוקף מסופו, יא קאקר.

"מהמספר 0 במכונה."

"אם זה ככה, אני הולך "על הסכין".

אבל אני לא מסוגל לבד.

מי עושה לי?

ליפשיץ לוקח צעד קדימה.

אין סיכוי פרנקו ממלמל.

כריס.

בוא.

ווטסון לוקח קצף וסכין וצועד למקלחת.

פרנקו נושם עמוק ופותח מכנס.

התחלה

הזיכרונות הראשונים שלי מכדורסל מטושטשים משהו. הם מתרחשים בסלים הקטנים בבי"ס ניב. משחקים אין סופיים של 5-3-1 (לא פגעתי בטבעת, התאפסו הנקודות, שיט), חיובים, סל-מלך ואולי מלך-סל. אני זוכר שמישהו אמר לי לכוון תמיד לריבוע הקטן , אם אפגע בו זה סל. מודה, לא היה לי רגש מיוחד לענף. אם כבר רגש, מדובר בפחד. שיעור התעמלות עם המורה הנרי, עוזר של עוזר מאמן בחולון, שלימד אותנו כדורסל. צעד וחצי. בסלים של אולם ההתעמלות. סלים גבוהים. עם רשת. ואני לא מצליח לעשות צעד וחצי. ולקלוע.

המשחקים הראשונים

הייתי הילד הכי קטן בכיתה, שרה ציפי, ובטח לא חשבה על ילד שקטן בשנה מכל הכיתה שלו. היא בטח לא חשבה על כיתה ו', לקראת הבר מצווה כולם גבהים, רק אני לא. אני עוד בן 11, נמוך וקצת שמנמן ואודי באחד על אחד גורם לי להרגיש כמו מכבי בדרבי.רק שבכדורסל אין תיקו. גם שחקן שישי בנבחרת הכיתה ו 2 נק' מהקו במשחק הדרמטי נגד ו'1 לא עזרו, לא להרגשה שלי ולא לנבחרת. הפסדנו. כי דורון הגרוזיני הענק מהשווארמה חנה מתחת לסל לקח את כל הריבאונדים של עצמו ולעולם לא מסר, תמיד ניסה עד שקלע. ואז ו'1 שמו עליו את אחיו התאום.

בתיכון

אתה לא באמת משחק כדורסל בתיכון שיש בו מגמת כדורסל ונבחרת שהיא אלופת עולם בתיכונים. אתה נתקל בכדורסל.

בכיתה ט' הבלולים דרכו עלי בהפסקה.

בכיתה י' עופר חרותי צרח עליי לפנות את המגרש.

בכיתה י"א הצטרפתי לואגו בצוות הטכני, אלה שמכינים את הבמה לטקסים. ואגו היה חבר שלי ורועי  ממגמת ספורט היה חבר של ואגו. תשובה היה חבר של אבי אבן. ככה הכרתי את אבי אבן. בחור חביב.

מתי בכל זאת משחקים כדורסל? אחר הצהריים. ביחד עם גיא. חבר לעת מצוא, גבוה ממני בראש שלם. נגדו למדתי שאני חייב לתת גוף, אחרת הוא רומס אותי, ניסיתי להיות זריז, לא ממש הצלחתי, אבל למדתי לשחק עם הגב לסל (כדי לשמור על הכדור) וכשהצלחתי להגיע או כמו ששימי ריגר אומר "לקחת לאותיות", למדתי גם לעשות הטעיות מתחת לסל. אין ברירה.

בתיכון הבנתי שאני אוהב כדורסל. אחרת אין לי הסבר איך היינו משחקים בחורף ב19:00 בערב, קר וחשוך לאור פנס רחוב. אחרי חצי שעה העיניים מתרגלות לחושך ופתאום באור הקליעה משתפרת פלאים.

הפריחה

את אודי לא פגשתי כל התיכון. בקורס פסיכומטרי איפשהו בימי הגו'בניקיות בצבא פגשתי אותו. לזכר ימי קדם, חזרנו לשחק כדורסל. אני גבהתי, הפרק הקרבי הרחיב אותי, לכמה רגעים הייתי מקרר קטן. אודי לא השתנה מהיסודי. טחנתי אותו בצבע. הנקמה הושלמה. התחלנו לשחק 2 על 2 ואפילו 3 על 3 כול יום שישי. עם דן וטל, נגד אודי חבר שלו שהיה ענק וכבד ולכן קראנו לו טרלאץ' ע"ש דראגן, ועוד אחד גבוה שזז וזרק מצחיק ולכן הדבקתי לו את הכינוי "ענת דרייגור". טראש טוק, בייבי.

כל זה החזיק מעמד עד האוניברסיטה. עם המעבר לחיפה התפזרנו. את אודי וחבריו לא ראיתי יותר, הקשר עם דן מונשם דרך רותם ונשאר רק טל, שהקשר בינו ובין כדורסל הוא – אני.

עם טל הייתי משחק בחופש לפני הצבא כדורסל. אני הייתי משחק, הוא היה מתרכז בכדרור חוקי. לא היה לו מושג. אבל אם היית מוסר לו לשלוש, בסוף הוא גם היה פוגע, אבל אנחנו בעיקר שחקנו 1 על 1, אחרי ארוחת צהריים. שישי אחד, אני אחרי ארוחה ענקית, נפגשנו במגרש. לא זזתי. כבד. חנוק. 1 על 1 משחקים עד 24. 20 – 4 לטל. אני לא זז. לא זז, ומחפש גרעפס. מחפש ולא מוצא. ב 20-4 הוא יצא. השכונה רעדה. ניצחתי 24-20.

יהודים וערבים

שנה ראשונה באוניברסיטה. חייבים לקחת שיעור ספורט. לקחתי משהו כללי. גרסא אוניברסיטאית של שיעור התעמלות. לפעמים עושים ספורט, לפעמים יש כדור. כדורסל החליט יום אחד המורה. 5 על 5, אני רוסי ועוד שלושה ערבים נגד ישראלי, רוסי ושלושה ערבים אחרים. לערבים אין סלים בכפר. אין להם מושג בכדורסל. פתאום אני רכז, מוביל כדור, מסדר חסימות ולוקח כדור מחוף לחוף. כוכב. אחרי שלושה שבועות עברנו לכדורגל. ואני כמו מטומטם בחרתי להיות שוער. לערבים אולי אין סלים בכפר, אבל שערים הם כנראה הצליחו לסדר. הרגשתי כמו פלשתינאי בהפגנה. ירו עליי כדורי גומי.

והיום?

כשעברנו לשרון , אחרי החתונה, מצאתי את המגרש בבני דרור. כשטל ושלומית עברו לשרון , התחלנו לשחק קצ . כשצליל עבר לגור עם אחותי, משחק של שישי הפך נוהל. כמעט כל שישי 3 על 3 ואפילו יותר. כדורסל הפך לחלק אינטגרלי מקבלת השבת.

עד שהם נפרדו.

חזרו.

אבל הכדורסל לא היה אותו דבר.

אחרי שהתחתנו, זה נגמר.

עכשיו אני משקיע את זמני בגידול הדור הבא, מלמד את יפתח איך להחזיק כדור ולהוציא מסירה, לוקח אותו למגרש בבני דרור, מרים אותו לסל, בפחים הוא כבר היה, עוד מעט נפתחת העונה, עם מיקה כבר יש הצלחה, לזרוק היא יודעת, במשחק היא כבר הייתה, יואב חבר שלה זוכר עד היום איך ומתי זורקים עונשין, זכר למשחק שתפסנו בערוץ 1.

עם קצת מזל, גם אצלם זו תהיה אהבה.

סיפור שהיה כך היה

אפריל 2004, שוכב במיטה, כנרת המיתולוגית שוכבת לידי

אלה הימים הממש אחרונים שלנו ביחד.

אנחנו נמצאים בבית של הוריי.

בסלון צעקות "יש" בכל סל מכבי, בחדר שלי צעקות "יש" בכל סל של ז'לגיריס

חצי דקה לסיום, עובר לסלון, אין כמו שמחה לאיד

אפילו על חשבון הורייך, בזמן הפסד של מכבי

2.8 שניות לסיום, ז'לגיריס עושה הכול להפסיד.

מסירה ארוכה של גור שלף מגיעה בול לדרק שארפ

הבחור החביב ממגדל העמק, דווקא הוא זורק את הזריקה המכרעת

הכדור מקפץ ומקפץ, ויוצא החוצה.

אבא שלי תופס את הראש,אני שמח בכל מאודי

פיינל פור בישראל בלי מכבי, יש טוב מזה?

עוד באותו לילה שאראס חוזר במטוס עם הוריו שבאו במיוחד

גם ככה פיני לא סבל אותו כל אותה עונה, בשביל לקחת אליפות בישראל מול אנשי צלחת הפלסטיק של שאול אייזנברג לא צריך אותו.

פארקר מיואש ומבין שהוא צריך לחפש את ייעודו בליגה הטוב בעולם ווויצ'יץ? הוא ממשיך לדפוק לעצמו את הברכיים בישראל, לפחות שעד גובה המס יעלה.

ורק הוא, חזר הביתה מיואש, אי אפשר להאשים אותו, הוא בסך הכול ניסה, עשה כל שביכולתו, אבל הכדור קפץ, קפץ וקפץ.

זה לא עוזר, בלילה לפני השינה, הוא ממשיך ורואה את הכדור מקפץ שומע סוויש קטן ואת אלי סהר היה צועק "לא ייאמן"  , מדמיין כמה פעמים היו מראים זאת בחדשות הספורט, מדמיין איך מרגיש אליל.סמל.

אבל לא, הוא נשאר הבחור ממגדל העמק, שלא ברור בכלל איך הגיע למכבי, בדמיונו כבר ראה איך משווים אותו לטרי פייר, גרג קורנליוס ועוד כמה מתאזרחים שלא ברור מה גרם להם להיות מתאזרחים ומה גרם למכבי לקחת אותם (ולאזרח אותם כמובן).

הוא נזכר איך פיני, כן פיני, אמר עליו שהוא שחקן של לאומית ב' כשזה אימן את הפועל ירושלים

ובעיקר בכה.

הוא ידע את הצפוי לו, מכבי תזרוק אותו בסוף אותה עונה, הוא יישאר נשוי לבחורה ממגדל העמק, זאת שהעניקה לו ברוב טובה בן בכור, אזרחות ישראלית וכמה צ'פחות עסיסיות.

בלי מכבי אני אהיה חייב להישאר איתה, מלמל לעצמו במיטה, רק ככה ירושלים הפראיירים האלה יוכלו לקחת אותי, לשלם לי יותר ולקבל הרבה פחות.

וזה בדיוק מה שקרה, איך ירושלים לוקחים את הבררה של מכבי זה דיון לפוסט אחר,

גם איך כנרת זרקה אותי חודשיים אחרי

אבל זה ששארפ יטפס לגבהים בירושלים את זה אף אחד לא ציפה, כל מה שמיקי-מוטי (דניאל) לא הצליחו, דווקא המתאזרח אשר נהיה ישראלי הצליח.

עונת 2005, גמר פיינל פור, מכבי נגד ירושלים, ירושלים עושים הכול כדי לאבד את המשחק, הם כמעט מצליחים, 2.8 שניות לסיום, מסירה ארוכה של קוז'יקרו, היישר לידיים של דרק, זה שארפ קבעו כותרות האינטרנט, זה לא מלמלו אוהדי מכבי לעבר טפירו הבוכה שרק השנה הצטרף אליהם

ואני? שכבתי במיטתי, חושב בקול רם שאם גם בחורף הבא יהיה כל כך חם, מה יקרה לכנרת., "נביא מים מטורקיה", עונה אשתי לעתיד. לימור.

סיפור שהיה כך היה

אפריל 2004, שוכב במיטה, כנרת המיתולוגית שוכבת לידי

אלה הימים הממש אחרונים שלנו ביחד.

אנחנו נמצאים בבית של הוריי.

בסלון צעקות "יש" בכל סל מכבי, בחדר שלי צעקות "יש" בכל סל של ז'לגיריס

חצי דקה לסיום, עובר לסלון, אין כמו שמחה לאיד

אפילו על חשבון הורייך, בזמן הפסד של מכבי

2.8 שניות לסיום, ז'לגיריס עושה הכול להפסיד.

מסירה ארוכה של גור שלף מגיעה בול לדרק שארפ

הבחור החביב ממגדל העמק, דווקא הוא זורק את הזריקה המכרעת

הכדור מקפץ ומקפץ, ויוצא החוצה.

אבא שלי תופס את הראש,אני שמח בכל מאודי

פיינל פור בישראל בלי מכבי, יש טוב מזה?

עוד באותו לילה שאראס חוזר במטוס עם הוריו שבאו במיוחד

גם ככה פיני לא סבל אותו כל אותה עונה, בשביל לקחת אליפות בישראל מול אנשי צלחת הפלסטיק של שאול אייזנברג לא צריך אותו.

פארקר מיואש ומבין שהוא צריך לחפש את ייעודו בליגה הטוב בעולם ווויצ'יץ? הוא ממשיך לדפוק לעצמו את הברכיים בישראל, לפחות שעד גובה המס יעלה.

ורק הוא, חזר הביתה מיואש, אי אפשר להאשים אותו, הוא בסך הכול ניסה, עשה כל שביכולתו, אבל הכדור קפץ, קפץ וקפץ.

זה לא עוזר, בלילה לפני השינה, הוא ממשיך ורואה את הכדור מקפץ שומע סוויש קטן ואת אלי סהר היה צועק "לא ייאמן"  , מדמיין כמה פעמים היו מראים זאת בחדשות הספורט, מדמיין איך מרגיש אליל.סמל.

אבל לא, הוא נשאר הבחור ממגדל העמק, שלא ברור בכלל איך הגיע למכבי, בדמיונו כבר ראה איך משווים אותו לטרי פייר, גרג קורנליוס ועוד כמה מתאזרחים שלא ברור מה גרם להם להיות מתאזרחים ומה גרם למכבי לקחת אותם (ולאזרח אותם כמובן).

הוא נזכר איך פיני, כן פיני, אמר עליו שהוא שחקן של לאומית ב' כשזה אימן את הפועל ירושלים

ובעיקר בכה.

הוא ידע את הצפוי לו, מכבי תזרוק אותו בסוף אותה עונה, הוא יישאר נשוי לבחורה ממגדל העמק, זאת שהעניקה לו ברוב טובה בן בכור, אזרחות ישראלית וכמה צ'פחות עסיסיות.

בלי מכבי אני אהיה חייב להישאר איתה, מלמל לעצמו במיטה, רק ככה ירושלים הפראיירים האלה יוכלו לקחת אותי, לשלם לי יותר ולקבל הרבה פחות.

וזה בדיוק מה שקרה, איך ירושלים לוקחים את הבררה של מכבי זה דיון לפוסט אחר,

גם איך כנרת זרקה אותי חודשיים אחרי

אבל זה ששארפ יטפס לגבהים בירושלים את זה אף אחד לא ציפה, כל מה שמיקי-מוטי (דניאל) לא הצליחו, דווקא המתאזרח אשר נהיה ישראלי הצליח.

עונת 2005, גמר פיינל פור, מכבי נגד ירושלים, ירושלים עושים הכול כדי לאבד את המשחק, הם כמעט מצליחים, 2.8 שניות לסיום, מסירה ארוכה של קוז'יקרו, היישר לידיים של דרק, זה שארפ קבעו כותרות האינטרנט, זה לא מלמלו אוהדי מכבי לעבר טפירו הבוכה שרק השנה הצטרף אליהם

ואני? שכבתי במיטתי, חושב בקול רם שאם גם בחורף הבא יהיה כל כך חם, מה יקרה לכנרת., "נביא מים מטורקיה", עונה אשתי לעתיד. לימור.

גלבוע/גליל היא האלופה האמיתית. אתם בטח שואלים למה, המשחק עוד לא החל, ורוב הסיכויים נוטים לטובת מכבי, ובכל זאת…גלבוע/גליל היא אלופת המדינה המכהנת (לפחות בזמן כתיבת טור זה) וגם אם לא תנצח את מכבי תל אביב הערב בגמר, בשבילי היא המודל לחיקוי.

הכוכבים הגדולים של הקבוצה בשנה שעברה (ג'רמי פארגו, בראיין רנדל, דיאון דאוול, אייזיאה סוואן) עזבו, המאמן, עודד קטש גם הוא עזב, ובכל זאת הצליחה גלבוע/גליל לסיים במקום השני בעונה הסדירה, וגם להעפיל לגמר הפיינל פור. מקריות? בכלל לא בטוח.

ליאור ליובין, שספג הרבה ביקורת בתחילת העונה, עושה עבודה פשוט נפלאה. הסגל הישראלי נשאר, והוא למעשה מהווה את בסיס להצלחת הקבוצה, נוספו זרים יעילים, אף אחד מהם לא כוכב שקולע 20 נקודות לערב, אבל כל אחד יודע מה תפקידו, ועושה זאת על הצד הטוב ביותר, בתוספת ביטחון שהוא מקבל מהמאמן שלו. שחקן עם ביטחון, הוא שחקן טוב.

אין ספק שמי שמוביל את גלבוע/גליל השנה הוא גל מקל. לטעמי הרכז הישראלי הטוב ביותר כיום. בחצי הגמר ראינו את ההבדל בין קבוצה עם רכז ששולט במשחק, לבין קבוצה עם רכז (אם אפשר לקרוא לוויל סולומון רכז) שמחרב משחק של קבוצה.
גל מקל משחק עם כל כך הרבה ביטחון, שגם אם יעשה פעולה לא טובה, הוא לא יחשוש לעשות פעולה אחרת בהתקפה הבאה. הוא מטריף את השחקנים שסביבו, הוא משחק מהר, הוא משחק לאט, הוא חודר לסל ומסיים בלייאפ, או מוסר החוצה לדגן יבזורי שקובר שלשות כמו אנדרטייקר.

גם אם גלבוע/גליל תפסיד היום, זו לא חוכמה. תקציבה של מכבי תל אביב גדול פי 20 בערך, ונכון, יש כאלו שיגידו שגם לפני שנה התקציב של מכבי היה גדול בהרבה, והיא הפסידה. אבל זו הייתה הבלחה, זה לא קורה הרבה, זה לא יקרה הרבה. לכן, גם אם גלבוע/גליל תפסיד, בשבילי היא האלופה. תארו לכם ילד בן 18 רב עם ילד בן 10, בן ה – 10 אולי יצליח להשחיל מכה לבן – 18, אבל לרוב זה יגמר בנוק אווט מהדהד.

גליל יצטרכו להאט את המשחק הערב, ולנסות להגיע לשלבים המכריעים בתוצאה צמודה. גוני יזרעאלי יצטרך לעזור לגל מקל בהובלת הכדור, ויהיה חייב להיזהר מאיבודים, כי הגארדים של מכבי ילחצו מתחילת המשחק על מנת לפתוח הפרש ולגמור את המשחק כבר ברבע הראשון (ראה מקרה ראשון לציון בחצי הגמר). מכבי תל אביב היא קבוצה לחוצה. אם גלבוע/גליל יצליחו לשבור את הלחץ ולסיים עם נקודות קלות כתוצאה מיתרון מספרי, הצהובים יילחצו, ככל שמכבי יכנסו ללחץ, כך הם ישחקו פחות טוב. זה נכון לגבי כל קבוצה פייבוריטית, על אחת כמה וכמה לגבי מכבי תל אביב.

היתרון הגדול של מכבי הוא שחורציאניטיס. הוא בלתי ניתן לעצירה, במיוחד בהתקפת מעבר כאשר הוא מתמקם מתחת לסל. קוז'יקרו ינסה לתת לו גוף, וסביר להניח שיסיים את המחצית עם 3 עבירות, מרקו קילינגסוורת' יעזור, אבל יצטרך לשמור את העבירות, כי הוא שחקן התקפה מצוין, וגלבוע/גליל יצטרכו את העזרה ההתקפית שלו על מנת להישאר במשחק.

אז כמו שאמרתי, מכבי פייבוריטית, רוב הסיכויים שגם תנצח, אבל האלופה האמיתית היא גלבוע/גליל, וכך היא תישאר גם אם תפסיד.

לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

דקה לסיום הגמר. מייק בטיסט על קו העונשין. פנאתינייקוס מובילה ב – 8, משחק גמור? לא בשביל דייויד בלו. הוא ניגש לקו העונשין ולעיני בטיסט הוא משפשף את קו העונשין, כאילו מנסה למחוק אותו, אבל בעצם מנסה להוציא אותו מריכוז. הסנטר המצוין של פנא מחטיא את זריקת העונשין. זאת מכבי של השנה – לא מוותרת לעולם, נלחמת בשיניים, כבוד בצהוב.

מכבי תל אביב לא ממש הגיעה לגמר, יחד עם זאת, הכבוד שאני רוכש לקבוצה הזו הוא הגדול ביותר מבין כל הקבוצות הגדולות של מכבי בעשור האחרון. אפילו יותר מזו של מקדונלד, פארקר והאפמן. כל הפרשנים מדברים על הדמיון שיש בין הקבוצה של השנה לזו של פיני גרשון ב – 2000. העובדות מראות שגם אז הפסדנו לפנא בגמר. הכישרון הרב שהיה בקבוצה ההיא פשוט לא התפרץ במלואו, אלא רק שנה לאחר מכן. אולי זה יקרה גם הפעם.

אם נתייחס לגמר ספציפית, כל הנקודות החזקות שהביאו את מכבי לגמר נעלמו. האחוזים ל-2 , ההגנה החזקה, סגירת הצבע לחדירות של גארדים, ומניעת האפקטיביות של הפיק אנד רול של היריבה. בגמר הכל הלך הפוך. מכבי תל אביב נשארה במשחק בעיקר בגלל השלשות. למכבי לא היה מענה למשחק בין שניים של דיאמנטידיס (ווינר) ובטיסט. פנא קבוצת כדורסל בצלמו של מאמנה. חכמה, מזהה בקלות נקודות תורפה אצל היריבה ותוקפת בדיוק בזמן הנכון. שאפו.

לצערי,חוסר הניסיון של ג'רמי פארגו, שממנו פחדנו לאורך כל השנה, הגיע דווקא בגמר. הגארד נתן עונה חלומית ואף בחודש האחרון סחב את רוב הובלת הכדור בהיעדר דורון פרקניס ועשה זאת מצוין. ואתמול, השילוב של המעמד, חוסר הניסיון וקבוצה מנוסה ואינטליגנטית ממול, היה יותר מדי בשבילו.

קשה לי ולכולם לאכול את סופו. התצוגה שלו בגמר החזירה את כל החששות שהיו לגביו. העובדה היא שיש לו ירידות ועליות מאוד חדות במצב הרוח במהלך משחק. דאנק אחד והוא בעננים. גג אחד שהוא חוטף וישר הוא מבצע עבירה טיפשית ויורד לספסל עם הראש למטה. דייויד בלאט עשה איתו עבודה מדהימה השנה וקידם אותו המון. יחד עם זאת, יש דברים שכנראה לא ישתנו בבחור הגדול.

מילה לצ'אק אידסון. היית גדול בפיינל פור הזה. אולי בגלל שרצית להראות לכולם שאתה מגיע למשחקים גדולים ואולי בגלל שאתה מחפש חוזה חדש לעונה הבאה. למרות זאת,  הראית קצת ממה שיש לך אחרי תקופה מאוד ארוכה.

לסיום, בהסתכלות על עונה שלמה, אני חושב שזאת העונה שהכי נהניתי להיות אוהד מכבי. הכבוד שקצת נרמס בשנתיים האחרונות חזר למועדון. כל הכבוד להנהלה, למאמנים, לשחקנים ואחרי התצוגה ביציעים בגמר – גם לנו, לאוהדים.

טורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
טורים בנושא כדורסל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מכבי אלקטרה תל אביב של השנה היא קבוצה שכיף לראות אותה. הגנתית, לוחמת, חכמה. צמד גארדים לא מוכרים אבל אתלטים בחסד, סנטר גדול בעל אחוזי סיום גבוהים מתחת לסל ומאמן פיקח בעל אוריינטציה הגנתית. כל אלה, הפכו את מכבי תל אביב של השנה לקבוצה שמפרקת קבוצות יורוליג בקלות יתרה.

אין עוררין על כך שמכבי תל אביב השנה היא קבוצה שקל להתחבר אליה. בעיקר בגלל הלחץ על היריב שיוצר שיגעון שמעיף את היכל נוקיה באוויר.

אתם בטח שואלים מתי יגיע האבל?

אז עכשיו הוא יגיע. מכבי תל אביב ניצחה ב –  30 הפרש קבוצות שהמגבלות שלהן עולות בהרבה על כישרונם. קבוצות מליגת העל שלנו או קבוצות יורוליג נחותות אינטילגנטית ומנטאלית כגון לובליאנה ורומא. יחד עם זאת, מכבי תל אביב נחותה מול קבוצות אשר להן גבוהים חכמים שיודעים לקלוע מבחוץ. ובכלל נדמה שחסר לה השנה הגרוש ללירה כדי להתמודד מול האימפריות של היורוליג. ראינו את הבעיות של מכבי תל אביב נחשפות כבר במשחק הראשון ביורוליג מול קאחה לבוראל וגם מול ברצלונה.

מכבי סובלת מגבוה עם יד קטלנית מבחוץ, לכן דרוש במכבי גבוה בעל רגליים זריזות מספיק שיכול לשמור על גבוה אקטיבי . אליהו זריז אבל אף פעם לא יידע לשמור. ריצ'ארד הנדריקס יכול להיות אופציה, אבל רוב הזמן הוא משחק בעמדה 5 ולא 4. מילאן מצ'באן איטי ולא אתלטי מספיק. בנוסף, למכבי תל אביב חסר גארד נוסף עם קליעה אבסולוטית. היה שחקן כזה שנה שעברה, אחד בשם אלן אנדרסון. רק שהוא הצליח לחרב את מכבי אשתקד וכמעט עשה זאת גם לברצלונה עם העבירה הטיפשית שלו על פרקינס במשחק בשבוע שעבר.

מי שהיה אמור לפרוח השנה הוא צ'אק איידסון. אולם לפני מספר ימים במשחק ברצלונה ראינו שבמאני טיים הוא קורס. לסיכום, אם נסתכל קדימה, החלק הרע הוא שפנאתיינאקוס כנראה תחכה בהצלבה, מה שאומר שעוד עונה תגמר בלי פיינל פור. החלק הטוב הוא שיש על מה לבנות לעונה הבאה וזה משהו שבשנים האחרונות היה קשה להגיד על האימפריה הצהובה מהכדורסל.

לטור יורוליג או ליגה ישראלית? עונתה של מכבי תל אביב
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

בטוח קראתם בימים האחרונים בכל מדורי ואתרי הספורט על סאגת יובל נעימי והפועל ירושלים.
ביום שני אמורה הנהלת הפועל ירושלים להתכנס ולדון בעניינו של יובל נעימי, וגם לקבל החלטה – נשאר או לא נשאר?

קובי נעימי, אביו של יובל, החליט לקחת על עצמו את תורנות "ההורה ההורס". לפניו היו יעקב בוזגלו, אביו של מאור בוזגלו, ובתיה סהר אמו של בן סהר, או בן שהר, איך שתרצו.

הורי הספורטאים המוכשרים הללו לא מבינים שבמקום להועיל, הם הורסים לבנים שלהם את הקריירה. אפשר להבין הורה שמאוכזב מכך שהבן שלו לא משחק, אבל למה לשפוך הכל בתקשורת. ובמיוחד בתקשורת צמאת הדם הישראלית.

נחזור לסיפור יובל נעימי. אין ספק שקובי נעימי גרם למשבר עמוק בהפועל ירושלים, אבל ההחלטה אם להמשיך בירושלים או לעזוב אותה נמצאת בידיים של יובל נעימי.
ירושלים אומנם הציבו תנאים להישארותו של יובל. נעימי יצטרך להתנצל על דבריו של אביו (לא ברור לי למה, גם אם הוא חושב כמוהו, לא הוא זה שאמר אותם), וגם להתנער מהם.
אני חושב שיובל צריך לבוא לעודד קטש ולהנהלת ירושלים ופשוט להגיד לה בלב שלם שהוא רוצה להמשיך בקבוצה, ושהוא מצידו לא יעשה בעיות, לא יבקר את הקבוצה וייתן את כל כולו למען הצלחת הקבוצה. אביו של יובל נעימי יצר עבורו מצב בעייתי, למעשה נעימי צריך להוכיח את מחויבותו לקבוצה בלי שעשה אחרת (פרצופים על חוסר דקות זה טבעי, וקורה בכל קבוצה).

מי שנקלע למצב לא נעים הוא דני קליין יו"ר הפועל ירושלים. קליין נשוי לאחות של יובל נעימי, וקובי נעימי הוא למעשה הסבא של ילדיו. קליין אמר בתחילת העונה שעדיף שיובל לא יהיה בהפועל ירושלים בגלל שעלול לקרות מה שבפועל קרה. לא ברור לי למה קליין לא אמר את זה גם שנה שעברה, הרי יובל שיחק בירושלים גם בעונה שעברה.

עודד קטש רוצה את יובל נעימי בקבוצה. גם כשקליין הציע לשחרר אותו, קטש התעקש להשאיר אותו. קטש מאמין גדול בנעימי, נעימי מאמין גדול בקטש, אז איפה הבעיה?

אני חושב שיובל נעימי צריך להישאר בהפועל ירושלים. נכון שוויל סולומון אוהב את הכדור, נכון שג'ייסון ריץ' אוהב את הכדור, וכמובן שיובל אוהב את הכדור. אבל זו יכולה להיות שנת למידה, נעימי עדיין שחקן צעיר, ויש לו עוד שנים רבות ויפות לפניו. נעימי צריך להישאר בירושלים, להקשיב לעודד, ללמוד את המשחק, וללמוד לשחק בסגנון טיפה שונה.

תמיד אמרתי שיובל נעימי הורס לקבוצה את המשחק במשך 3 רבעים, וברבע האחרון מנסה לנצח את המשחק, או שהולך לו והוא יוצא הכי גדול בעולם, או שלא הולך, אבל לפחות הוא ניסה. כמובן שאני לא מתכוון לכך ברצינות, אבל לפעמים זו התחושה. הכל או כלום.

אולי השנה, אם יובל נעימי יישאר בהפועל ירושלים, סגנון המשחק שלו יקבל צורה קצת שונה. קצת יותר עדינה, ולא ראש בקיר כמו שהוא אוהב ונהג לשחק עד היום. יש לו מאמן מצוין, יש לצידו שחקנים מצוינים, ויש להפועל ירושלים קבוצה חזקה. אסור לתת לאבא של שחקן להרוס עונה של קבוצה, ובמיוחד לא את הקריירה של הבן שלו.

לטור בין הצלחה לנפילה, סיפורו של אלישי כדיר
לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

מולי קצורין חתם ל – 5 שנים כמנהל המקצועי של איגוד הכדורסל. מה שעשה רושם כמהלך הטוב ביותר של איגוד הכדורסל בשנים האחרונות, פתאום התפוצץ להם בפרצוף, ושי שני נאלץ לתווך בין אריק שיבק, מאמן הנבחרת הבוגרת לבין מולי קצורין.

אין ספק שהמהלך הוא נכון, טוב, ובריא לכדורסל הישראלי. אז איפה הבעיה?

מולי קצורין ידוע בתור מאמן קשוח ולא מתפשר, והאופי של מולי לא התקפל. מייד עם כניסתו לתפקיד, דרש קצורין שיהיה עוזר מאמן אחד בלבד בנבחרת הבוגרת (כיום יש 2 עוזרי מאמן – עודד קטש ודן שמיר), אריק שיבק סירב, וכאן התחיל כל הבלאגן.

טובת האגו או טובת הכדורסל?

יש משפט שאומר If it ain't broken, don't fix it

נבחרת ישראל בכדורסל עלתה לאליפות אירופה בזכות, וללא צורך בטורניר ההזדמנות האחרונה. הנבחרת שיחקה כדורסל טוב לאורך כל טורניר המוקדמות, ולא היה חסר הרבה שתסיים גם במקום הראשון. החיבור בין אריק שיבק לעוזריו, קטש ושמיר היה מצוין, וכולם היו מאושרים. אז מדוע לפרק את החבילה המוצלחת עכשיו? בגלל אגו?

מולי קצורין לא היה רוצה שיכתיבו לו כמה עוזרי מאמנים יהיו לו, ומי יהיה עוזרו, לכן הוא צריך לקחת צעד אחורה, ולתת לשיבק ועוזריו לעשות את עבודתם כפי שעשו עד עכשיו.

מה יהיה אחרי אליפות אירופה?

לאחר הריב המתוקשר בין מולי קצורין לאריק שיבק, שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל היה צריך לעשות משהו. הוא קרא לקצורין לשיחה במשרדו, והבהיר לו שהוא יהיה אחראי על כל הנבחרות הלאומיות חוץ מהנבחרת הבוגרת (בכל העולם, המנהל המקצועי של האיגוד אחראי על כל הנבחרות חוץ מהבוגרת).
למולי קצורין לא הייתה ברירה, והוא התרצה בסופו של דבר, למרות שבתוך תוכו הוא היה רוצה שילכו בדרכו.

אך מה יהיה עם נבחרת ישראל בכדורסל תצליח באליפות אירופה? אולי תגיע לאולימפיאדה? האם יאמצו את השיטה של מולי קצורין ויהיה רק עוזר מאמן אחד? (דן שמיר הודיע שאם עודד קטש עוזב הוא עוזב ביחד איתו). בקיצור, הבלאגן חוגג.

טיפול לא נכון של שי שני

המהלך של שי שני הוא מבורך, לתת את תפקיד המנהל המקצועי לאיש מקצוע, ולאיש מקצוע בעל עבר מפואר, והצלחות מוכחות על המגרש. אך שי שני היה צריך לבדוק מספר דברים לפני שהוא סיכם עם מולי קצורין.

שני היה צריך לברר ולסכם עם מולי קצורין לפני החתימה את כל נושא הנבחרות. על איזה נבחרות הוא יהיה אחראי, מה יהיו תחומי האחריות שלו, באיזה קו הוא רוצה ללכת. עושה רושם ששני לא בדק את כל אלה לפני שסיכם עם קצורין, ועכשיו זה בעוכריו. במקום לדבר על נושאים מקצועיים, מדברים על אגו, ולמי יש יותר גדול.

סוף סוף מבצעים מהלך ראוי, וגם הוא לא עובד. אז מה יהיה בעתיד? אם ברמת המנהלתית אנחנו לא מצליחים, נשאר רק לקוות שעל המגרש התוצאות יהיו הפוכות.

לטורים נוספים בקטגורית כדורסל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט