תגית: כדורגל

אומרים שהיה פה שמח לפני צ'רלטון. לפני ערוץ הספורט, לייב וגולד. לפני שכדורגל טיפטף עלינו מכל אירופה ובכל פינה.

הייתה לנו ליגה ישראלית. הליגה הלאומית.

והייתה תחנת שידור אחת. ששידרה תוכנית מיתולוגית אחת, ישר לתוך הדמיון..

אהבנו את הגיבורים בלי לראות כל חצק'ון ואגל זיעה, בלי לדעת מה ואת מי הם עשו, באיזו מסיבה.

עוד רגע מתחילה עוד עונה, נצפה בה על גבי אל.סי.די בטכנולוגית אייץ'.די .ואפילו בתלת מימד, אבל בשבת בצהריים כשאף אחד לא רואה נלטף את הסקאלה. ונתגעגע.

לזכר הגעגוע ואולי לכבודו, אנו מגישים לכם את ההרכבים המיתולוגיים וזרזיפי זיכרונות חלקם קולקטיביים חלקם אישיים, זיכרונות שמתחילים בשנות ה80' ונגמרים קצת לפני ההווה .

לכל קבוצה בחרנו 2 הרכבים עם שחקנים מיתולוגיים,

לא בהכרח הכי טובים, לא בהכרח הכי מוכשרים,

אבל שחקנים מראשית שנות ה80' עת האזנו לשירים ושערים

ועד לימינו כשכל מה שנשאר זה עיתון ספורט בשירותים .

אתם מוזמנים להסכים, להתווכח, להתכסח ובעיקר, להגיב.

חיפה,חיפה עיר עם עתיד או הו

שר דיוויד ברוזה

אבל מה לגבי העבר?

חתיכת עבר יש שם

קבוצה שעד 1985 הייתה פחות או יותר כלום

והיום פחות או יותר מכבי ת"א בכדורסל

להלן המועמדים לתואר השוער המיתולוגי:

אבי רן– טוב,זה קל, השוער הכי טוב שהיה כאן? אין לדעת, זה כמו להגיד על ג'ים מוריסון שהוא הזמר הטוב אי פעם, שג'יימס דין הוא שחקן הקולנוע הכי טוב שהיה, המוות במקרה הזה, לא נעים להגיד שירת את המיתולוגיה, אין לדעת כמה טוב הוא היה הופך להיות, אבל את היום הנורא ההוא ביולי, בעוד אני ומשפחתי חוזרים מסוף שבוע בצפון ושומעים בחדשות שאבי רן איננו אי אפשר לשכוח,יש לי צמרמורת כשאני כותב את זה, ואני בכלל אוהד מכבי ת"א בימים ההם, אני חושב שלילות שלמים אחר כך חלמתי על התאונה שלו מבלי שראיתי זאת.

ויקטור צ'אנוב – מפלץ רוסי, לפחות לעונה אחת אטם את השער לחלוטין. מומחה בעצירת פנדלים. גרסת ההארד קור של אובארוב. זוכה בתואר השחקן המכוער בתולדות הכדורגל הישראלי.

גיורא אנטמן – תכל'ס, כי לא נעים. התחיל את הקריירה כשוער ראשון עם רעמת שיער, החזיק בשיא דקות ללא ספיגה של חיפה, שולח לצד האדום של הכביש וחזר משם כמורה לנהיגה ומאמן שוערים, קירח כמו דוד ירח.

ניר דוידוביץ' – כמה אנשים זוכים לביטוי הקרוי על שמם (ותודה למאיר איינשטיין), שוער נפלא שתמיד שנזכור בזכות הטעויות שלו במקרה הטוב או הפציעות שלו במקרה הרע, יש אוהד כדורגל בישראל שלא זוכר את היציאה המטומטמת שלו נגד ספרד? בה כולנו ראינו איך הברך מסתובבת לה.

דודו אוואט– בגלל היריבות עופרה-ירדנה עם דוידוביץ', בגלל הגול ההוא נגד בית"ר בשידור ההוא שעבר מערוץ 2 לערוץ הספורט בגלל אחד הפיגועים, וגם בגלל שאלוהים נגע ואהב אותו, כשהיה בדרך להפועל חיפה ויענקלה קרא לו לשחק בליגת האלופות, לך תדע אם במיורקה היו שומעים עליו אלמלא זה.

להלן המועמדים לתואר שחקני ההגנה המיתולוגיים

איתן אהרוני- בגלל השיער הארוך והמתולתל מאחורה, בגלל שלמרות שאני זוכר אותו משחק מימי שנות ה 80, כבר אז הוא נראה לי יותר מבוגר מאבא שלי (כיום!), וכמובן בגלל לימור שאחרי שבוע ביחד גיליתי שהיא מכירה אותו.

רפי אוסמו הגדול – מה הסיכוי שבאותה קבוצה יהיו שני רפי אוסמו? כנראה שכמו הסיכוי להריח שושנים במפרץ חיפה, אבל בכל זאת הרווחנו כינוי פשוט ואל-מותי, שתמיד יגרום לנו להרהר  האם "גדול" זה רק בגלל רפי אוסמו הקטן.

אריק בנאדו – קצת מטריד שאדם שלדעתי לא יכול הביט למטה, קרא לחנות הנעליים שלו "בהונות". סוג של שחקן עם אופי אחר, אהוב שנטש, חזר כשנוא, רק כדי להפוך במו רגליו לאהוב שוב. מסמל יותר מכל את המהפך של אילנה ברקוביץ'. .

ירון פרסלני – סוג של שם שתמיד יזכיר לי את תחילת עידן הכדורגל בחיי .שיחק מ 77 בקבוצה, בעונת האליפות הראשונה כמה מחזורים לפני הסיום נפצע ואפשר לאוסמו הגדול להיכנס להרכב ולא לצאת משם.

בעונה האליפות הבאה חלה בצהבת ורוב העונה לא שיחק, משם כבר לא חזר

אדורם קייסי – גם כי היה תותח, אימתם של אוהדי הפועל ת"א, שחקן שלא נגמר, אם לא היה מופרש היה משחק עד עכשיו .  וגם לזכר הבולבול שלו שהציץ בפריים טיים ב"רק בישראל"

ציון מרילי– הגרסה השפויה והאלגנטית למומי מזרחי מבית"ר, מייצג למה פעם חיבבתי את מכבי חיפה (להבדיל מהיום)

אבישי ז'אנו– המגן הבינוני הזה מנתניה כבש שער באולד טראפורד, כמה יכולים בארץ להכניס את זה לרזומה (ע"ע וואליד באדיר)

קוזנצוב– הבלם האגדי של ברה"מ שעד היום רואה את הגב של יניב אברג'יל

אלון חרזי- מודל לחיקוי, גם שחקנים בינוניים יכולים להיות בעלי מס' ההופעות הרב בנבחרת ישראל (נכון לתקופתו), יכול היה להוציא 3 משפטים רצופים בעברית ללא טעות!

משה גלאם– כששיחק בבית"ר נתניה, אף אחד לא הימר שיגיע לחיפה, כששיחק בחיפה אף אחד לא הימר שימצא עצמו בכפר יונה. גם הוא לא. אולי חבל.

להלן המועמדים לתואר שחקני הקישור המיתולוגיים

ברוך ממן- בגלל הקרנות, בגלל התחכום, בגלל שהיה אייל ברקוביץ' רק בלי האגו של ברקו

אברהם אבוקרט- אין שחקנים כמוהו היום, אם הייתי אוהד של מכבי חיפה הוא היה השחקן הנערץ עליי, שקט, לא עושה שום דבר שלא יודע, הפועל השחור של כל 7 החלוצים של שלמה שרף

ניר קלינגר- כמה שחקנים זוכים להיות סמל ב 2 קבוצות שונות (ועוד בלי עין אחת!)

אייל ברקוביץ' – כשמגיע, מגיע, משיכת הביצים של זוהר, ריבים ויריקות עם רביבו. קלאסה של שחקן קלאסה אחרת של בנאדם.

ראובן עטר- האיש חתום על כמה מהשערים הזכורים של הקבוצה והנבחרת, ה 5-0 ההוא נגד מכבי, בגלל התלתלים, בגלל וסילי שתמיד הניף תמונה שלו, בגלל שעד היום הוא אהוב בקרב אוהדי הקבוצה, מסוג האהבה והאמונים ששומרים בקבוצות באנגליה

טל בנין- בעייתי, הוא יותר מזוהה עם היריבה העירונית, מצד שני העונה הטובה בקריירה שלו נתן במכבי חיפה ואת הצעקה של קיוויתי "בנין" בשער שלו נגד רוסיה אני שומע בראש אפילו עכשיו (אבל זה לא פרויקט נבחרת ישראל)

חיים רביבו- כמה אופייני לרביבו הנתון הבא, היה מלך שערים, שחקן השנה, כל שתבקש, אליפות אין לו, לדעתי השחקן הכי מבוזבז בתולדות ישראל וזה למרות ששיחק באירופה ובספרד

רוני לוי– האבוקרט של שנות ה 90, שחקן מעצבן, מלוכלך, נחמד לדעת שגם בתור מאמן נשאר כזה

יוסי בניון- בגלל הגול ההוא נגד מכבי בדקה ה 90, בגלל הצעקה של נדב יעקובי זה לא מתאים אחרי שזה לא רצה להתחלף במשחק נגד הפועל חיפה בגביע (ועל הדרך גמר קריירה למאמן), בגלל שהוא השחקן הכי אירופאי שיצא פה.

וואליד באדיר– בגלל הכאפות מג'ובאני, בגלל הפרצופים הילדותיים, בגלל המהפך שעשה לתלתלים ברגליים השחקן הערבי האולטימטיבי

ג'ובאני רוסו- גם הוא מזוהה יותר עם הפועל חיפה, ובכל זאת את השטויות שלו הוא עשה בעיקר במכבי חיפה ויעידו על כך באדיר, ז'אנו וכל שאר החברים שחוץ מחוטיני הם קיבלו ממנו הכול

יניב קטן- האיש שמסמל יותר מכל את הרע בכדורגל הישראלי, איך שחקן של 90 דקות טובות בקריירה הופך לסמל, מנהיג, בדיוק כמו המדינה, גם בכדורגל נגמרו המנהיגים האמיתיים..

ירון גבעול – כי עם שם כזה, חייב להיכנס.משלים אוטומאטית את איתי מרדכי.

סרגיי קנדאורוב – שוסים ממרחק, גליצ'ים בכל פינה ומכירה ראשונה משמעותית של חיפה לאירופה

חיים סילבס – הכי ישראלי שיש, גול מיתולוגי אחד נגד קבוצה מיתולוגית אחת במשחק ידידות

דניאל בריילובסקי – התלתל, החיוך והמבטא. הבחירה לשחק בנבחרת. והבעיטה באוסטרליה שעד היום אני מחכה שתגלגל קצת יותר שמאלה. ופנימה.

להלן המועמדים לתואר החלוצים המיתולוגיים

זאהי ארמלי – הערבי הכי נחמד בעולם, בגלל שבתור ילד לא שמתי לב שהוא ערבי, זה לא אמר לי כלום, בגלל המבט המיוסר שלו בקלפים, תמיד עם ידיים מאחורי הגב, תמיד חיוך מאולץ ועיניים סובלות. מהשמש.לא מהקיפוח, זה אח"כ. בגלל הבן דוד שלו שתיקן לי את הסובארו פעמיים. בגלל עיתון חדשות (השם יקום דמו) שנתן לנו את הכינוי רמבו, בגלל זוהיר שקרא לו זאהי אל ארמלי

משה סלקטר – ולו רק בגלל שהיה המקופח בחיפה, לזכר סיפורי ה"סלקטר עכשיו שוטר, נתן לי דוח בכרמל", ששמעתי בימי האוניברסיטה שלי.

רוני רוזנטל– בגלל תרגילי פתיחת הרגליים, בגלל כח הפריצה והיה לו גם איזה קטע עם החמצות…יצא מההרכב רק כי מצא לו חיים נפלאים באנגליה ובגלל שגם היום בגיל 40+ עדיין מושך את שערותיו לאחור בג'ל

אלון מזרחי – מה היינו עושים בלי הסיבוב שלו בחיפה? ספרים שלמים לא היו נכתבים.

עופר מזרחי– בגלל הגול ההוא, בגמר ההוא,ההוא.גם בגלל הפציעות.

איגביני יעקובו – כמו רוזנטל, רק מדויק ושחור.

איתי מרדכי – בגלל שפתח עונה עם 6 שערים בארבעה משחקים, עשו לו קליפ שערים במשחק השבת לצלילי "ריקוד המכונה", בתמורה, לא הבקיע עד סוף העונה

עופר שטרית – הילד מלוד שעשה את זה

לאחר מחשבה רבה, להלן ההרכב הראשון שנבחר על ידינו כהרכב המיתלוגי של מכבי חיפה:

הרכב ראשון

אבי רן, אהרוני, בנאדו, אוסמו הגדול, מרילי, קנדאורוב, עטר, ברקוביץ',בניון, ארמלי, אלון מזרחי

הרכב שני

צ'אנוב, חרזי, פרסלני, קייסי, גלאם, אבוקרט,  ממן, בנין, רביבו, רוזנטל, יעקובו

*השתתף בכתיבת הטור – ארז שמילוביץ'

ליגת העל, ליגת פלאפון, ליגת טוטו, ליגת ווינר, יש קיזוז אין קיזוז, יורדת אחת שלוש עולות, שלוש יורדות עולה אחת, 12 קבוצות, 14 קבוצות, 16 קבוצות.

הלו לוזון!!! תתעורר!!! תפסיק לבלבל את האוהדים, כדורגל זה המשחק שלנו, של העם.

יוחזר לאלתר משחק הסופר-קאפ או משחק אלוף האלופים כפי שנקרא כאן. משחק שמהווה יריית פתיחה לעונת המשחקים ומהווה נדבך נוסף למסורת הכדורגל בישראל. אפשר להעניק לו את השם "גביע אלוף האלופים על שם אבי כהן ז"ל", מגדול שחקני הכדורגל שהיו כאן ובכך להעניק מורשת חזקה לענף בכך שהדורות הבאים יכירו את אחד מענקי העבר שהניף בגאון את דגל המדינה באירופה.

שמות השחקנים יתנופפו על גביהם כפי שהיה במכבי תל אביב בעונה החולפת, ובבני יהודה לפני כמספר שנים. המטרה היא שהשחקנים יחשבו פעמיים לפני שהם עושים טעות כלשהי. אף אחד לא יירצה ששם משפחתו ייקשר לרגע גורלי שפגע בקבוצתו.

מכבי חיפה זכתה ב-12 אליפויות וכוכב אחד מתנוסס מעל סמלה לציון הזכיות. מכבי תל אביב זכתה ב-19 אליפויות ושלושה כוכבים. הפועל תל אביב זכתה ב-13 אליפויות ושני כוכבים, מכבי נתניה ב-5 אליפויות ולה יש חמישה כוכבים על החולצה. מכבי חיפה התבססה על פי המודל האיטלקי, התל אביביות על פי זה הגרמני ואילו אלה מעיר היהלומים על פי המודל ה"נתנייתי". כל קבוצה עושה ככל העולה על רוחה, דבר שמתווסף גם לסמל הליגה שכל קבוצה מצמידה לאיזה חלק שהיא חפצה בו על החולצה (בנוסף, לספונסרים הליגה יוצמד סמל הליגה כמו שמוצג בהתאחדות לכדורגל).
ייחקק מודל הגיוני בהתאחדות לכדורגל למספר הכוכבים שמגיע לכל מועדון להוסיף ולהדר את סמלו.

איך יכול להיות דבר כזה שתוכנית סיכום המחזור לא משודרת בערוץ פתוח?! כילד קטן הייתי מחכה לשבת בערב לצפות בתכנית סיום המחזור – "הדקה ה-91" ולמוצא פיו של יורם ארבל ולא נרגע עד שאני צופה בכל השערים שהיו בשבת.
לאחרונה הוכנס חוק שהשידור החוזר של תכנית סיכום המחזור תחויב להיות משודרת בערוץ פתוח בתוך שעתיים מסיומה בערוץ בתשלום. המשמעות היא שרוב האוהדים יוכלו לצפות בה בשעות מאוחרות ולא נוחות. איך אפשר לגדל דור אוהדים שלא גדל בכלל על צפיית שערים מקומיים מגיל צעיר.

ציפייה לאורך כל השבת…

יש צורך לערוך את המשחקים בשעות סבירות, כך שילד חיפאי שנסע לבלומפילד לא יחזור הביתה מאוחר בלילה כשלמחרת הוא צריך ללכת ללימודים

בנוסף, כולנו זוכרים את הנפת האליפות הביזיונית של הפועל תל אביב בטדי במשחק האליפות מול בית"ר ירושלים כאשר אין אפילו במה מסודרת במרכז המגרש, אלא סוג של חטיפת הצלחת על ידי באדיר מאורי שילה, מנכ"ל ההתאחדות, וריצה לעבר יציע האוהדים. אין בעיה עם שיתוף הקהל בזכייה אך צריך לתת כבוד למעמד ולא לערוך אותו "על הדרך" מה שנקרא.

ובחיפה כמו בחיפה ערכו השנה טקס מכובד, הרי כולם ציפו שתחת עינו הפקוחה של הנשיא שחר ייערך טקס רציני וראוי.

אני מקווה שנראה מהלכים דומים לאלה שהצעתי, שייתנו צביון מסוים לכדורגל בארצנו הקטנה. שיהיה לנו כיף ותשוקה להגיע לאצטדיונים (בתקווה סופסוף גם לאלה החדשים שנבנים) ושזיכרונות הילדות יחזרו גם בעתיד.

אז איך מכבי תל אביב תראה השנה?
טורים נוספים בקטגורית כדורגל ישראלי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

עוד בעונה שעברה הוא פרץ לתודעתם של אוהדי ליברפול כאשר הפציץ במדי קבוצת הנוער. באליפות העולם עד גיל 17 נוכחנו לדעת כי שמו ילווה אותנו כאחד הכוכבים של השנים הקרובות. ראהים סטרלינג, עוד לא בן 17, וכבר שווה כל סטרלינג

אליפות העולם לנבחרות עד גיל 17 גילתה לעולם כמה כוכבים חדשים שיופיעו בשנים הקרובות שעות רבות על המרקע.

סולימאן קוליבאלי הוא השם החם ביותר שהתגלה עד כה באליפות. חלוצה של סיינה האיטלקית, שמגיע מחוף השנהב, והצליח להרשים בביצועים ושערים רבים לרשתות היריב, כולל רביעייה נגד דנמרק ושלושער נגד ברזיל, מסומן כדבר הבא, ואולי כ"דרוגבה הבא", למרות שמימדי גופו קטנים בהרבה. סולימאן קוליבאלי ימצא עצמו בעתיד הקרוב במועדוני הצמרת של אירופה, שערכו של הילד בן ה-16, מוערך בכשמונה מיליון יורו.

התצוגות של קוליבאלי לא עזרו לנבחרת ה"פילים" הצעירה, וזו הודחה בשלב הנוק-אאוט הראשון שאחרי שלב הבתים על ידי צרפת לאחר הפסד 3-2.
מי שכן תהיה בשלב שמינית הגמר היא נבחרת אנגליה שגם היא מציגה לעולם כוכב עתידי, ראהאם סטרלינג שמו, שם שמוכר בעיקר לאוהדיה של ליברפול, ולחובבי הנבחרות האנגליות הצעירות. תזכרו את השם כי בקרוב גם אתם תכירו אותו

מהגרוש ללירה, סטרלינג
סטרלינג, נולד בקינגסטון, ג'מייקה, בסוף 1994. רבים מתושבי האי הקריבי בוחרים להגר למדינה שהייתה השליטה שלהם עד 1962, אז נפרדו מהשיוך הקולוניאלי. סטרלינג בחר גם הוא להתחנך הרחק ממשפחתו, ונסע לבית סבתו בלונדון, שם החל לקבל את יסודותיו הראשונים בכדורגל, בגיל 10, במדי הקבוצות הצעירות של קווינס פארק ריינג'רס.

סטרלינג, זוהה כפוטנציאל גדול וכבר בגיל 14 שיחק עם ילדים המבוגרים ממנו בארבע שנים, ובמשחק הבכורה עם קבוצת הנוער של המועדון הלונדוני הוא זכה להבקיע צמד. הכישרון לא נעלם מעיניהם של המועדונים הגדולים באנגליה, ולמרות מרדף מצידם של היונייטד, הסיטי וצ'לסי, בחר סטרלינג להתחנך על גדות ה"מרסיסייד", וחתם בליברפול תמורת סכום של 600 אלף פאונד, סכום שעשוי לצמוח עד ל-5 מיליון בהתאם להישגיו.

בדרכו של ג'ון בארנס

משחק הבכורה של סטרלינג במדי קבוצת הנוער של ליברפול היה דווקא נגד היריבה העירונית, אברטון, והוא זכה לכבוש בו ולהיות חלק מניצחון 3-4.
מאז לא מפסיק הילד להתקדם, וממשיך להרשית במדי הקבוצה הצעירה של המועדון.

כמו אחד מגדולי שחקניה של ליברפול ונבחרת אנגליה, ג'ון בארנס, גם הוא יליד ג'מייקה, מתופקד סטרלינג הצנום כשחקן אגף. מהירותו מסחררת, הדריבל משובח, אך צריך עוד ליטוש.
סטרלינג הצליח לפלס עצמו לתודעה של קני דלגליש, לאחר שכבש חמישייה לרשתה של סאות'נד המסכנה, במסגרת הגביע האנגלי לנוער, משחק שהסתיים בתוצאה 0-9.

דלגליש לא יכול היה עוד להתעלם מהכישרון שצומח לו, וכלל אותו בסגל למשחק הליגה האירופית בפראג, נגד ספרטה המקומית, אך בחר שלא לשתפו באותה התמודדות. מאמן קבוצת הנוער של ליברפול, רודולפו בורל, הספרדי, הוסיף והחמיא: "לכבוש חמישה שערים זה דבר עצום לכל שחקן, והוא שחקן עם פוטנציאל גדול".

בימים אלו ראהים סטרלינג מושך כמעט לבדו את הנבחרת האנגלית לשמינית הגמר במסגרת הטורניר במקסיקו, תוך שהוא כובש שני שערים, שהחשוב ביניהם הוא שער שיוויון שהוביל לדו קרב פנדלים נגד ארגנטינה בשלב הנוק-אאוט, ולניצחון שיפגיש את האנגלים ממש היום(4.7.2011), עם עוד יריבה נצחית, גרמניה.

התצוגות הללו צפויות להקנות לו הרבה יותר קרדיט במדי החבורה של קינג קני. היהלום החדש של האדומים מליברפול, יחגוג עוד מעט את יום הולדתו ה-17, להזכירכם גם בארנס האגדי ערך את הבכורה שלו בגיל הזה, שלאחריה באו עוד 585 הופעות בליגה האנגלית, ו-79 בנבחרת של "שלוש האריות".

ראהים סטרלינג מתהווה כרגע ככוכב, אך כפי שאותו בורל אמר, בליברפול יצטרכו לדעת ללטש ולשמור עליו, האמת שדווקא קני דלגליש שהתחיל אשתקד מסורת מחודשת של צעירים תוצרת בית, יכול להיות מורה הדרך הטוב ביותר עבורו.

כמו ג'ון בארנס, סטרלינג החל כמהגר ג'מייקני ללונדון, ומשם דרך המגרש באנפילד רואד, הוא מקווה לפחות לחקות את הקריירה של בארנס, אם יצליח בזו, הוא יוכל להגיד כי היה זה הסטרלינג הראשון בדרך למיליונים.

לטור מלפפונים ושאר ירקות
לטור מלפפונים ושאר ירקות – חלק 2
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

זה היה עניין של זמן עד שתגיע הפריחה שלו. הוא שולט בכדור בצורה פנומנאלית, לא סופר אף אחד מסביב, והוא האיש שסחב על גבו את קווינס פארק ריינג'רס חזרה לפרמייר ליג. עאדל טאארבט, זידאן הבא, והוא בכלל מגיע ממרוקו

קווינס פארק ריינג'רס חוזרת לליגה של הגדולות. המועדון הלונדוני חסר בנוף הפרמייר ליג כמעט לאורך כל העשורים האחרונים. מי שחתום כמעט לבדו על העלייה הוא עאדל טאארבט, מרוקאי בן 22, וכישרון עצום.

קיצור תולדות הפספוס
טאארבט נולד בעיר המרוקאית טאזה, אך את מרבית ילדותו העביר דווקא בצרפת לשם היגרו הוריו כשהיה בן תשעה חודשים. לאנס הייתה הראשונה לשים את ידה על היהלום המרוקאי, אך כנראה שלא השכילו במועדון מצפון צרפת להבין מה יש להם ביד.

טאארבט הספיק לערוך בכורה בבוגרי לאנס כבר בגיל 17, אך נדד לתחנה הבאה שלו בצפון לונדון, אצל ה"ספרס" מטוטנהאם. חואנדה ראמוס וגם הארי רדנאפ לא ממש ספרו אותו, והוא זכה לשחק רק תשע פעמים בשלוש עונותיו ב"וויט הארט ליין" וגם אלו היו הופעות במשחקים זניחים יחסית.

טאארבט החל להתייאש, וביקש להשתפשף במקומות אחרים. הוא ידע כמה כישרון טמון ברגליו, שהרי שליטה אבסולוטית בכדור כמו שלו חייבת לפרוץ ולא סתם הודבק לא הכינוי, "זידאן הבא".

ב-2009 הושאל לראשונה לק.פ.ר, ושיחק מעט משחקים עבורה. בעונה שלאחר מכן הפך שוב כמושאל לשחקן הרכב במדי ה"חישוקים". ביצועיו הותירו חותם אצל יושבי ה"לופטוס רואד", ובמועדון שקיבל זריקת מרץ כלכלית באותה עונה, עם כניסתם של האנשים החזקים בסבב המכוניות של הפורמולה 1, הבינו כבר שנפל בחלקם להתעסק עם גאון כדורגל.

כמעט לבד על הגל
ה"ריינג'רס" המתעשרים בנו אמנם קבוצה חזקה וסומנו כקבוצת צמרת פוטנציאלית בליגת המשנה אשתקד, אך הסגל ברובו לא כלל שמות מפורסמים ומפוצצים, וטאארבט שכרטיסו סוף סוף נרכש מטוטנהאם היה אחד השמות הבולטים במועדון בתחילת העונה.

התוצאות שנגדו את התחזיות המוקדמות היו עליונות מוחלטת על פני שאר היריבות, כאשר מעל כולם הייתה זו העונה של טאארבט. הכישרון החל להשתולל, להתל בהגנות היריב כאילו הן אויר, ולהספיק להיות מחוזר על ידי שלל מועדוני הצמרת של אנגליה ואירופה. ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וגם ניוקאסל, רצו במהלך העונה את התכשיט המרוקאי הנפלא, אך טאארבט נשאר נאמן ל"ריינג'רס" וסיים עונה עם קרוב לעשרים שערים וכמות לא מבוטלת של בישולים.

טאארבט מגוון כל כך, ולצד שליטה מדהימה בכדור שמותירה להגנות היריב את "הזכות" לעצור אותו בעיקר בעבירות, הוא גם בעל בעיטה אדירה ממרחק, וכבש לא פעם שערים מטווחים ארוכים, וכיאה למנהיג הוא גם לא מתבייש לבצע את הפנדלים של הקבוצה, כמעט ללא בעיות.

מעל הכול הוא זכה לקבל מהמנג'ר, ניל וורנוק, את סרט הקפטן של הקבוצה, דבר שהאיץ עוד יותר את תהליך הפיכתו לכוכב הבלתי מעורער שלה.
וורנוק שכינה את טאארבט כ"אוויר לנשימה" של קווינס פארק ריינג'רס, יודע כי המרוקאי חם מזג באופן טיפוסי, ומסוגל לפתע להתעלם מחבריו על כר הדשא, העניק לו את סרט הקפטן על מנת להרגיעו, ולהכריז על היותו המנהיג.

ההשוואות לזידאן לא איחרו להגיע כאמור, וגם בזירה הבינלאומית עשה טאארבט קפיצת מדרגה כאשר נהיה לאחד מכוכבי הנבחרת המרוקאית של אריק גרטס.

העונה הוא יתמודד ברמות הגבוהות ביותר, ואם יוכיח גם מול שחקני הפרמייר ליג את יכולותיו, קווינס פארק ריינג'רס צפויה ליהנות לאין שיעור. אם וילאש בואש, מאמנה החדש של צ'לסי, כבר זכה לכינוי "מוריניו 2.0", עונה טובה של טאארבט והכינוי "זידאן 2.0", יוענק לו.

לטור ראש לשועלים
לטור דוד הפך לגוליית
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

עד טורניר הגביע העולמי האחרון היה נדמה כי נבחרת אורוגוואי נעלמה ממפת הבכירות בכדורגל העולמי. סוללת כוכבים מתהווה נותנת לנבחרת התכלת לגעת בשמיים מחדש. רגע לפני שמתחיל טורניר ה"קופה אמריקה" נגיעה אחרונה בנבחרת שבאמת יכולה לאיים על ההגמוניה של ארגנטינה וברזיל

בראשית דרכו של טורניר גביע העולם נחשבה אורוגוואי למעצמה. היא הייתה למדינה הקטנה ביותר שזכתה בגביע העולמי, וזה קרה פעמיים בהיסטוריה, בטורניר הראשון ב-1930, אותו אירחה, וב-1950 לא רחוק מהבית, על אדמת ברזיל.

אורוגוואי שמכילה רק שלושה וחצי מיליון אנשים מחזיקה באמתחתה שורת תארים מכובדת של שני גביעי עולם, ארבעה עשר זכיות בטורניר האליפות של דרום אמריקה, וגם שתי זכויות בטורניר האולימפי.

לצד ההיסטוריה המפוארת, החל משנות ה-70 חלה נסיגה משמעותית בהישגי הבינלאומיים של נבחרת ה"סלסטה". שחקני עבר מפוארים דגמת אנזו פרנצ'סקולי שעשו קריירה אישית נהדרת, לא הצליחו להוביל את נבחרת אורוגוואי לפסגות אליהן הייתה רגילה בתחילת עידן הגלובליזציה בכדורגל העולמי.

נכון, פה ושם היו הבלחות כמו הזכייה בטורניר ה"קופה" ב-1995, אך לרוב גם שחקנים עתירי ניסיון כמרסלו אוטרו, אלבארו רקובה ופאולו מונטרו לא הועילו לתכולים לדגדג אפילו את הצמרת של נבחרות דרום אמריקה, בעוד נבחרות עם עבר הרבה פחות עשיר כפרגוואי מצליחות הרבה יותר.

תזמורת כוכבים בניצוחו של המאסטרו
האיש שמאחורי כל השינוי העכשווי בנבחרת אורוגוואי הוא המאמן, אוסקר וושינגטון טאבארס, המכונה ה"מאסטרו". טאבארס בן ה-64, חזר בשנת 2006 לכיסא המאמן של הנבחרת הלאומית, זאת לאחר שהוביל את אותה נבחרת להופעה בגביע העולמי באיטליה, 1990.

בינתיים הוא צבר ניסיון רב בשורת מועדונים מפוארים בהם מילאן האיטלקית, בוקה ג'וניורס הארגנטינאית, וגם הענקית המקומית, פניארול.
אמנם מילאן הייתה לפסגת קריירת האימון של טאבארס, אך קשיחותו, לצד היותו איש מקצוע מצוין, הובילו אותו לאחר קדנציות נוספות בארגנטינה, חזרה לנבחרת הלאומית של ארץ מוצאו.

טאבארס משמש לצד היותו מאמן כדורגל גם כמורה, וכשקיבל את הדור הנוכחי והכישרוני של נבחרת אורוגוואי, היה נדמה כי זהו האיש הנכון במקום הנכון.
המשמעת חזרה להיות חלק מהמשחק של נבחרת אורוגוואי, אך פילוסופיית המשחק הקשוחה שדווקא אפיינה את אורוגוואי נעלמה לה, וטאבארס הדביק את חניכיו במשחק התקפי ויפה לעין.

הגביע העולמי האחרון, אשתקד בדרום אפריקה, הביא עימו את הבשורה הגדולה, אורוגוואי חזרה להיות כוח משמעותי בכדורגל העולמי.
הנבחרת הציגה יכולת מצוינת וזכתה במקום הרביעי והמכובד, כשהיא מסיימת כבכירה בנבחרות דרום אמריקה. הדבק שהפך את ספרד שלאחר אליפות אירופה של 2008 לבלתי מנוצחת, הדביק כנראה את גם התכולים ומאז הכדורגל האורוגוואי בנסיקה מרשימה.

תותחן, מטאדור ושאר כוכבים

דווקא האיש שהחזיק על גבו, או במו רגליו את הכדורגל האורוגוואיי בעונות האחרונות, דייגו פורלאן, כוכבה של אתלטיקו מדריד, חווה עונה אחרונה נוראית מבחינתו. הסקורר המדופלם שכבש מעל 70 שערים במדי ה"קולצ'ונרוס" שבק העונה כמעט לחלוטין, והיה לצל של "קון" אגוארו הארגנטינאי. פורלאן יכול להחזיר אליו את הביטחון שאבד דווקא בטורניר שכזה, ולאחריו אולי יחזור חד יותר ל"ויסנטה קלדרון" או ליעד אחר.

גם אם פורלאן לא יחזור להיות אותו סקורר ידוע דווקא בטורניר הנוכחי, לא חסרים ל"סלסטה" אופציות התקפיות. לואיס סוארס, "התותחן", שעבר במהלך עונת אשתקד לליברפול מאייאקס ההולנדית, הוכיח ניצוצות של כדורגלן אדיר. כבש בטורניר הגביע העולמי בדרום אפריקה, ומאז משפר מניותיו בצורה ניכרת. סוארס יכול להתעלל ביריביו כאילו לא היו, ואוהדי ליברפול כבר מחזיקים אצבעות לתום הפגרה.

היהלום של נאפולי, אדינסון קאבני, "המטאדור", האיש שפירק כמעט כל הגנה בעונה האחרונה בליגה האיטלקית, מופיע גם הוא בחוד הכל כך איכותי של טאבארס. קאבאני בן ה-24, הוביל את נאפולי לעונת שיא ולמקום בליגת האלופות בעונה הבאה, תוך שהוא משכין 26 שערים ברשתות היריב, ומבקיע כמעט מכל הזדמנות, הן בראש והן ברגל.

כדאי לשים לב גם לאבל פרננדס, בן ה-20, שחקנה של פאלרמו ועוד שחקן מבטיח ביותר. גם סבסטיאן אבראו המוכר לאוהדי בית"ר י-ם יהיה שם.

ההגנה כוללת את הקפטן המנוסה, דייגו לוגאנו, שחקנה של פנרבחצ'ה הטורקית, ולצידו את בלמה המצוין של אתלטיקו מדריד, דייגו גודין, שהיה בין נקודות האור היחידות אצל ה"רוחי-בלנקוס" העונה, וכבר חוזר על ידי צ'לסי.
מרטין קאסרס מסביליה, ומקסי פריירה מבנפיקה מוסיפים גם הם איכויות רבות לחוליית ההגנה.

בקישור אפשר למצוא את אלבארו פריירה, שחקנה הנמרץ של פורטו, לצד עוד כישרון אורוגוואיי שמשחק באייאקס, ניקולאס לודיירו. אלבארו גונסלס מלאציו, וולטר גראגנו מנאפולי, וסבסטיאן אגורן מגיחון, מעמיקים את האפשרויות של ה"מאסטרו" בקישור.

החוליה הפחות חזקה של נבחרת ה"סלסטה" יכולה להיות עמדת השוער, זאת למרות שפרננדו מוסלרה, הוא שוערה הראשון של לאציו, רבים נוטים לפקפק ביציבותו וכישרונו, ואפילו במועדון האיטלקי היו שבחנו לשחררו בתום העונה האחרונה.

נבחרת אורוגוואי תפגוש בבית ג' של הטורניר את הנבחרת החזקה של צ'ילה שגם לה יומרות רציניות בטורניר, בהתמודדות שתהיה כנראה על ראשות הבית, זאת מכיוון שהיריבות הנוספות בבית הן פרו הנחלשת ללא פיסארו וכנראה גם פארפאן, ומקסיקו שתופיע בהרכב צעיר מלכתחילה, ואחרי פרשיית "נערות הליווי" הסגל יתקצר לה עוד יותר.

אם יש נבחרת שמסוגלת לאיים באמת על ארגנטינה בביתה, וברזיל, זוהי אורוגוואי המתחדשת של טאבארס, זו שטומנת בה טונות של כישרון, ולא מפסיקה גם עתה לייצא כישרונות לאירופה, השמיים הם כנראה הגבול עבור הכוכבים בתכלת.

לטור קפה קולומביאני
לטור צ'ילי – רוטב חמוץ? מתוק!
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

הוא לא יועד להרכב הראשון של אתלטיקו מדריד, שורת טעויות של סרחיו אסנחו הובילה את דוד דה חאה להשתלט על אפודת השוער הראשון של ה"קולצ'ונרוס", משם הדרך לאולד טראפורד הייתה קצרה יותר. קבלו את דוד דה חאה, השוער החדש של סר אלכס, דוד שהוא בעצם גוליית

דוד דה חאה יכול היה לזכות לכינוי ה"יורש". בנבחרת ספרד בטוחים כי כש"סאן איקר" יתלה את הנעליים, יש מי שיתפוס את המקום. עכשיו הוא מגיע גם על תקן היורש של ענק אחר, אדווין ואן-דר סאר, ולעמדת השוער ביונייטד, זו שמכוסה במצלמות מכל כיוון, ולא תסבול עוד "בירטוזים".

בכלל לא תכננתי את זה ככה
דוד דה חאה שיחגוג 21 בעוד ארבעה חודשים, הוא תוצר מחלקת הנוער של אתלטיקו מדריד. תמיד סומן כפוטנציאל גדול, ועבר את כל הנבחרות הצעירות של ספרד. יחד עם חבריו לקבוצות הנוער של "הרוחי-בלנקוס" (האדומים-לבנים), אלבארו דומינגס, המגן השמאלי, ונאצ'ו קאמאצ'ו, הקשר המצוין, הם סומנו כמי שאמורים לסחוב את אתלטיקו מדריד לשנים גדולות בחברתן של ברצלונה וריאל מדריד.

בעוד קאמאצ'ו היה מיועד לתפוס ישר את עמדת הקשר המרכזי כתחליף לדעיכה של מאניש הפורטוגלי, לדה חאה נאמר כי זמנו יגיע. לעמדת השוער הראשון הובא סרחיו אסנחו, המבוגר מדה חאה בשנה, זה שסומן תחילה כיורש של איקר בנבחרת, וב"ויסנטה קלדון" היו בטוחים כי קנו מניה בטוחה לשנים רבות. דה חאה היה אמור להיות מושאל, לתפוס ניסיון ולצמוח במחוזות אחרים, ובעת הצורך לשמש כגיבוי לאסנחו.

אסנחו, שנרכש בחמישה מיליון יורו מויאדוליד, לא הצליח להתמודד עם תפקידו החדש, שורה של טעויות שעלו לאתלטיקו באיבוד נקודות, אילצו את המאמן דאז, קיקה סאנצ'ס פלורס, להמר על הילד דה חאה, שבכלל היה לשוער המילואים של המועדון בליגה השנייה, ורק פציעתו של שוער המשנה, רוברטו, היום בבנפיקה, גרמה לסאנצ'ס פלורס להמר עליו.

דוד דה חאה, עוד לא בן 19, נכנס בלא פחד בכדי להחליף את רוברטו במשחק במסגרת הליגה האירופית נגד פורטו. ולאחר שהראה ביצועים חתוליים, הוא לא זז משם. לאסנחו המתוסכל נותר לקוות שגם מחליפו יבצע טעויות, אך דה חאה המשיך בשלו, ויחד עם אתלטיקו מדריד זכה להניף את גביע הליגה האירופית בתום ניצחון על פולהאם.

את עונת אשתקד הוא כבר פתח כשוער בכיר, כאשר כבר במשחק הסופר-קאפ האירופי נגד אינטר הוא עוצר פנדל של דייגו מיליטו. את אסנחו הוא שלח לשיקום במלאגה, ותפס פיקוד גם על אפודת השוער של נבחרת ספרד הצעירה, זו שממש לאחרונה זכתה באליפות אירופה, תוך שהוא מספק הצלות מרהיבות שמוכיחות לכולם מדוע אלכס פרגוסון תולה בו כל כך הרבה תקוות.

ותראו לאן הגעתי
כשהחליט אדווין ואן-דר סאר שהגיע הזמן להיפרד ממגרשי הכדורגל, שמות רבים נזרקו לאוויר כיורשיו. מנואל נוייר, שוער נבחרת גרמניה העצום, וגם מרטן סטקלנבורג מאייאקס ונבחרת הולנד היו ברשימות של סר אלכס פרגוסון, אך כנראה שהספרדי הצעיר משך את עיניו יותר מכולם.

נוייר שבינתיים חתם במדי באיירן מינכן, וסטקלנבורג שיאלץ כנראה לבלות עוד עונה ב"אמסטרדם ארנה" נותרו מאוכזבים לנוכח הבחירה בספרדי, כי הרי להיות השוער מספר אחת בתיאטרון החלומות של היונייטד, זוהי משאלה של כל שוער. ה-1.93 של דה חאה מביאים עימם בשורה ל"אולד טראפורד". פרגוסון החליט להחתים שוער שישמש אותו לאורך שנים שהרי עמדת השוער של "השדים האדומים" כבר עברה טלטלות לא פעם.

אחרי שנים יציבות של פטר שמייכל, הענק הדני, הגיעו מארק בוסניץ' האוסטרלי שיציבות היא לא אחת מתכונותיו הבולטות, פביאן בארטז שבעיקר "בירטז", וגם מאסימו טאיבי, האיטלקי שאפילו בעצמו הופתע לעמוד בשערה של היונייטד, עד שנמצא אי יציבות חדש, אותה השרה ואן-דר סאר בעונות האחרונות.

דוד דה חאה הנרגש, אמר כשהוצג אתמול: "רוצה לחקות את ההצלחה של ואן-דר סאר". סר אלכס שכאמור שבע נחת משוערים כושלים, מקווה כי הפעם היורש בו הוא בחר, יצליח לחקות בעיקר את ההצלחה שהובילה אותו להדיח את אסנחו משערה של אתלטיקו מדריד, להיות מסומן כיורש של קסיאס בנבחרת הספרדית, ומעל הכול להפוך את האפודה מספר אחת ביונייטד לדוד שיהפוך לגוליית, גוליית הספרדי.

לטור מגה-פייז
לטור ראש לשועלים
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

את מסי, טבז, ניימאר, אלכסיס סאנצ'ס ופלקאו כולם מכירים, אבל האם מישהו שמע על סלומון רונדון? השם יוהאנדרי אורוסקו אומר לכם משהו? את קרלוס מוניוז כבר ראיתם מבקיע? ומה עם בראיין רואיז?מבט על השמות החדשים שיכנסו לתודעה שלכם בטורניר הקופה אמריקה

כל טורניר גדול טומן בחובו הפתעות, שחקנים ששמם לא צוין מראש, ודווקא התעלות ברגעי האמת מובילה אותם לגדולות. אז את אלו שבאים עם מטען של ציפיות כולכם מכירים, אבל הנה שמות פוטנציאלים שיכנסו לכם לתודעה.

יוהאנדרי אורוסקו
הסנסציה החדשה של הכדורגל בוונצואלה. הקשר נמוך הקומה שנרכש לאחרונה על ידי וולפסבורג הגרמנית ויעבור אליה בתום הטורניר. אורוסקו נמוך הקומה, בעל שליטה אבסולוטית בכדור ודריבליסט בחסד. להבקיע ולבשל הוא יודע, והתקווה של ראשי הקבוצה הגרמנית החדשה שלו היא שבתום העונה הבאה ישאלו: דייגו מי?

סלומון רונדון
עוד אחד מדור הכוכבים שנבנה דווקא במולדת של הוגו צ'אבס. רונדון, בן ה-21, הבקיע 14 שערים במדי מלאגה המתעשרת בעונת אשתקד, ועשוי להוביל את ונצואלה לטורניר רווי שערים. הוא בנוי מצוין, חזק ובעל חוש הבקעה משובח, ובמועדון הספרדי שמחים להחזיק באחד מחלוצי העתיד ומבלי להשקיע סכומי כסף כפי שעשו שם לאחרונה.

קרלוס מוניוז
החלוץ בן ה-22, בן גילו של אלכסיס סאנצ'ס, עשוי להיות התחליף של הומברטו סואזו בחוד הנבחרת הצ'ילאנית. הפציץ במדי וונדררס הצ'יליאנית בעונות האחרונות, וזומן לסגל הבוגר. טורניר טוב שלו ישלח אותו מעבר למחוזות סנטיאגו, ועם נבחרת חזקה כמו צ'ילה זהו בהחלט תסריט ריאלי.

הרנאן פרז
פרגוואי סובלת מירידה במעמדה כסגנית של ברזיל וארגנטינה. קשרה של ויאריאל שנרכש מהמועדון המקומי ליברטאד, צריך להתחיל ולממש את הפוטנציאל שהוביל את ה"צוללת הצהובה" לרכוש אותו. אם לא הבמה הזו, במדיה של נבחרת בנסיגה, אז מתי כן?

אדסון מונטאניו
החלוץ בן ה-20 הוא חברו של שלומי ארבייטמן לחוד של גנט הבלגית. דווקא לצד פליפה קאייסדו שאולי החל לממש את הפוטנציאל שלו, זוהי ההזדמנות של מונטאניו הצעיר להיכנס לתודעה של העם האקוודורי, ולנבחרת שלא עתירה בכישרון.

מייקל ארויו
הקשר בן ה-24 של נבחרת אקוודור, מגיע מסן לואיס המקסיקנית ואמור לצד כריסטיאן נובואה, חברו של ביברס נאתכו בקאזאן, לספק את אותם הכדורים לקאייסדו ומונטאניו בחוד של ה"טריקולור". ארויו יודע גם להבקיע כשצריך וכבר הבקיע פעמיים במדי הנבחרת, ולמרות שהושעה מכדורגל עקב שימוש בסמים בעברו, ארויו הוא אחת התקוות של אקוודור להצלחה.

ראול רוידיאז
עוד נבחרת שלא ממש מבריקה לאחרונה היא פרו. ראול רוידיאז הצעיר ייהנה דווקא מפציעותיהם של הכוכבים פיסארו ופארפאן ומלאכת הבקעת השערים מוטלת על כתפיו של החלוץ המוכשר בן ה-20. הוא נחשב חלוץ מוכשר שסומן כבר בגילאים צעירים כמבטיח, וכעת ניתנת לו הבמה להתחיל להוכיח.

אנדרה קארייו
קארייו הוא האיש שמיועד לתפוס את המקום של ג'פרסון פארפאן שנפצע במסגרת משחקי ההכנה. הקשר המחונן של אליאנסה לימה יעבור אחרי הטורניר לספורטינג ליסבון שמצאה תחליף פרואני לערן זהבי שהעדיף את ארץ המגף. גם לקארייו כמו לרוידיאז ישנה כעת הזדמנות לפרוץ, אבל קארייו הוא כשרון מלוטש הרבה יותר, ולא בכדי שילמה עליו ספורטינג 1.5 מיליון יורו.

תומאס רינקון
הקשר בן ה-23 של המבורג מגיע לאחר ניסיון לא מועט בבונדסליגה. הוא אמור להניע את אמצע השדה של ונצואלה המתחזקת ואולי ביחד עם ארוסקו ורונדון להפתיע את כלל היבשת כנגד התחזיות. רינקון אנרגטי ונמרץ, ולמרות גילו הוא מנהיג הקישור לצד חואן אראנגו הוותיק.

בראיין רואיז
החלוץ המצוין של נבחרת קוסטה ריקה הוא שם מוכר לחובבי הליגה ההולנדית והבלגית. מדובר בסקורר בחסד שהבקיע צרורות במדי גנט הבלגית וזכה באליפות יחד עם טוונטה ומקלארן, ושמו נקשר למועדוני צמרת באירופה. טורניר טוב שלו במדי הנבחרת האורחת באליפות יוביל אותו להגשמת החלום.

זהו, יריית הפתיחה מתקרבת, עוד יומיים תגעש היבשת הלטינית. לצדם של השמות הנוצצים והמוכרים, יהוו השמות הללו ניצוצות לטיניים. תבלו

לטור לא רק הוגו צ'אבס
לטור צ'ילי – רוטב חמוץ? מתוק!
לטור קפה קולומביאני
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

 

 

ההיסטוריה השתנתה בשעות אחר הצהריים של יום ראשון האחרון על אדמת בואנוס איירס, מעתה רק בוקה ג'וניורס ואינדפנדיינטה הן היחידות שלא ירדו מעולם לליגת המשנה בארגנטינה. ככה זה כשדווקא למיליונרים נסגר ברז המזומנים, ועניין ההתרסקות היה רק שאלה של זמן

עולם הכדורגל גועש ביממות האחרונות. ירידתה של ענקית הכדורגל הארגנטינאי, ריבר פלייט, לליגת המשנה, תפסה כותרות כמעט בכל רחבי הגלובוס. זהו לא סתם מועדון, אפשר לסמן את ריבר כאחת ממעצמות הכדורגל העולמי, כן כן, גם לצידן של ברצלונה, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד.

נכון, הדעות חלוקות בנוגע למבנה הליגה, לשיטה הזו שהובילה קבוצה שסיימה במקום התשיעי, לשחק במשחקי מבחן על הזכות להישאר בכלל בפרמיירה, אבל אפשר שהסוף העצוב של ה"מיז'ונריוס" לא נקבע דווקא ביום א' האחרון, אלא במבט של שנים אחורה.

קץ ההיסטוריה

אלפרדו די סטפנו האגדי, אנחל לאברונה ועומאר סיבורי אחריו, היו הראשונים לבנות את המסורת של המועדון העצום הזה. 33 תארי אליפות באמתחתו, חלקן בחציה הראשון של המאה הקודמת, ורבות הגיעו גם לאחר החלוקה ההזויה לעונות ה"קלאוסורה" וה"אפרטורה".

קצרה היריעה מלהזכיר אלו כוכבים עברו ב"מונומנטל" במהלך השנים שהפך לאצטדיון הלאומי של ארגנטינה. שמות כמו אוסקר מאס, ברנבה פריירה ואפילו נורברטו אלונסו, ודאי לא אומרים לכם הרבה, אך מדובר בסקוררים הכי גדולים בתולדותיה של ריבר.

מאריו קמפס וגם סרחיו גויקוצ'אה, "מלך הפנדלים" היו כאן להותיר חותם, אמריקו גאז'גו וראמון דיאס, עשו זאת גם על כר הדשא וגם על כסא המאמן.
ומעל כולם בעשורים האחרונים המוכרים לכם יותר, אפשר לציין בגאווה את שמו של ה"נסיך" מאורוגוואי, אנזו פרנצ'סקולי, שנמנה על ענקי המועדון עם 115 שערים אדומים-לבנים.

משנת 2000, שזה אומר 22 עונות בארגנטינה, זכתה ריבר רק בחמישה תארי אליפות, מספר מועט ביחס לגודל המועדון והציפיות ממנו. הכישלון בזכייה בתארים הוביל את ריבר להפסדי ענק שאילצו אותה להיפרד משורת כוכבי על במטרה לנסות ולשקם את המועדון. פאבלו איימאר, חאבייר מסצ'ראנו, סביולה וגונסאלו היגוואין, כולם הכניסו כסף לקופה הדלה של ה"המיליונרים", אך גם שרשרת מאמנים לא הצליחה למנף את ריבר למעלה, בעוד קבוצות כמו לאנוס, באנפילד, אסטודיאנטס וסן לורנסו חוות הצלחות באותה העת.

הגרעון הלך והצטבר, התוצאות על כר הדשא לא הגיעו, וריבר פלייט של העונות האחרונות דשדשה בין מרכז לתחתית הטבלה, כשהשיא היה בסוף 2008 עם סיום במקום האחרון בטבלה, שרק בשקלול מצטבר מנע ירידת ליגה כבר אז.

דווקא לאחר 110 שנות היסטוריה שהביאו עשרות תארים, דווקא אז הגיעה המכה ששינתה את פני ההיסטוריה של המועדון שממוקם איך לא, בשכונת בלגראנו, בבואנוס איירס. כן, גם האירוניה שיחקה כאן תפקיד היסטורי, כשאותה קבוצה שחתומה על ירידתה של ריבר נקראת בלגראנו, אבל היא מגיעה מהעיר קורדובה שבצפון ארגנטינה.

מונו ב"מונומנטל"
דניאל פסארלה הוא אחד מאותם כוכבי ההיסטוריה של המועדון, כשחזה את קץ ההיסטוריה מתקרב, הוא החליט יחד עם קבוצת משקיעים לנסות ולהציל משהו. פסארלה השחקן כבש 99 שערים עבור ריבר פלייט, כמאמן הוליך את ריבר לשלוש אליפויות, אך הפעם הוא הגיע כנשיא, וכמי שאמון לעשות סדר במועדון הדועך.

לפסארלה כנשיא לא היו המשאבים שהיו לקודמיו, בראשם הנשיא הותיק אגייאר, שנטש עם גרעון של עשרה מיליון דולרים וגם ללא הכישרונות שנמכרו. השמות הכי חמים באירופה כיום, אלכסיס סאנצ'ס הצ'יליאני, וראדמל פלקאו הקולומביאני עזבו עם מינויו של פסארלה לתפקיד הנשיא בתום בחירות במועדון, וגם המאמן דייגו סימאונה, שהוביל את ריבר פלייט לאליפות האחרונה שלה, נאלץ לעזוב כאשר בחציה השני של אותה עונה ריבר סיימה במקום האחרון בטבלה.

הניסיון הראשון עם מינויו של שחקן העבר, לאו אסטרדה, שגם כן הביא את אחד מתארי האליפות האחרונים, לא צלח וריבר נטולת הכישרון לא הצליחה להתרומם. שחקנים שסומנו כהבטחות גדולות כמו רוחליו פונאס מורי ודייגו בואננוטה לא הצליחו לממש את הציפיות ולקחת את ריבר על גבם.

בעונה האחרונה ניסה פסארלה בכל כוחו לשנות משהו. למאמן הוא מינה את כדורגלן העבר, חואן חוסה לופס, שלא הבריק בימיו כמאמן, מינוי שזכה כבר אז לביקורות רבות. שחקנים כמו מריאנו פאבונה שהגיע מבטיס, חואן פאבלו קאריסו שחזר הביתה מלאציו בכדי לעמוד בשער, ולאנדרו קארוסו, נקראו לדגל, וגם הכישרון הגדול, אריק לאמלה זכה לקבל את חולצת ההרכב.

כל המהלכים הללו לא הועילו בסופו של דבר. לופס התגלה כמאמן חסר אמביציה, שלמעשה פסארלה הוא האיש שניווט גם את הפן המקצועי של ריבר פלייט. קאריסו, שמשתייך לסגל הנבחרת לקופה אמריקה הקרוב זייף דווקא ברגעים חשובים העונה, וגם לאמלה המוכשר, ששמו הוזכר כמבוקש על ידי גדולות יבשת אירופה, לא הצליח לספק את הסחורה ברגעי האמת, ונראה כי ערכו ידעך מעט בעתיד הקרוב. על פונאס מורי אין בכלל מה לומר כי הוא לא היה קיים כמעט לכל אורך העונה.

תרנגול כפרות
לאחר שתירגע מהומת הירידה של ריבר, והאוהדים הנאמנים שמילאו כל כיסא ב"מונומטל" יעכלו את רוע הגזירה, ינסה דניאל פסארלה שכבר הצהיר כי: "יוציאו אותי רק מת מן המועדון", לשקם את ההריסות. את לופס הוא כבר זרק כמתבקש, ולמאמן מונה קשר הקבוצה הותיק, מתיאס אלמיידה.

על השחקנים היקרים יאלצו בריבר לוותר, כשגם מכירתו של בואננוטה הנעלם למלאגה, ומכירה עתידית של לאמלה יעזרו לשפר את המצב הכלכלי.
זוהי שעתה של מחלקת הנוער להוציא מחדש שחקנים כמו אורטגה, סאלאס, קרספו ואיימאר, שעם מאמן צעיר שחתום גם הוא על הכישלון הנוכחי תהיה אמביציה אחת, והיא לחזור לליגה הראשונה.

דווקא בעונה הראשונה שבה חוזרים בארגנטינה לשחק במתכונת של ליגה מלאה בת 38 מחזורים, יעדרו ה"גאזינאס" (התרנגולות כפי שמכנים אוהדי בוקה את ריבר), הם יאלצו לנסוע למסעות ארוכים בני אלפי קילומטרים, ולבקר קבוצות כמו סן מרטין דה טוקומאן הצנועה והרחוקה, שכל חלומה יהיה לנצח את ריבר.

הדרך עוד ארוכה, אבל אולי דווקא קץ ההיסטוריה של ריבר, יוביל לשינוי המיוחל, ולחזרת המיליונים לכיסם של המיליונרים. עד אז לפחות תוכלו לומר כי הייתם עדים לחלק מההיסטוריה.

לטור קפה קולומביאני
לטור ראש לשועלים
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

אחרי שנים של נסיגה גדולה במעמד הכדורגל הקולומביאני מגוון חדש של שחקנים מרחבי אירופה מחזירים את התקווה לעם הקולומביאני לקראת הקופה אמריקה. נבחרת "מגדלי הקפה" עשויה להיות הפתעה נעימה בטורניר

בדצמבר 1996 דורגה נבחרת קולומביה במקום הרביעי בדירוג פיפ"א העולמי. נכון, הדירוג עצמו נוטה להתייחס לתוצאות משחקי אימון, ושאר זוטות בכדי לקדם נבחרות, אך נגיעה בפסגת הדירוג היא כבר לא עניין של מה בכך.

הדור הגדול של ואלדרמה, היגיטה, אספרייה וחבריהם, הוא שהוליך את הכדורגל הקולומביאני לימי הזוהר שלו. כשהם דעכו, בסוף שנות ה-90, דעך הכדורגל הקולומביאני כולו. מאז המונדיאל בצרפת ב-1998, לא חוו הקולומביאנים הצלחות רבות במסגרת הבינלאומית, אך עתה עם דור חדש ומוכשר, ויחד עם המאמן מאותה תקופה מוצלחת, הרנן דריו גומס, אשר נקרא מחדש לדגל, מקווים חברי הנבחרת להעניק הנאה לעם הקולומביאני.

הילד, המשוגע ושאר החבורה

כולם וודאי זוכרים את רעמת השיער המפורסמת של קרלוס ואלדרמה. "הילד", היה קשר מחונן, אם כי קנה את עולמו בעיקר במדי הנבחרת הקולומביאנית, ולאו דווקא בקבוצות פאר ברחבי אירופה, זאת למרות ששיחק בצרפת וספרד.

ואלדרמה היה המנהיג באותה נבחרת קולומביאנית רוויות כוכבים, לצידו שיחקו, רנה היגיטה, ה"משוגע", שהיה שוער שזכור יותר כשחקן שדה, כזה שמחד, הרבה לטייל מחוץ לרחבת ה-16, לאבד כדורים ולספוג שערים מגוחכים (רוז'ה מילה הקמרוני במונדיאל 1990), ומאידך גם לעצור כדורים בסגנון ייחודי רק לו.

עוד היו שם, פאוסטינו אספרייה, שכיכב בפארמה וניוקאסל, והיה וירטואוז בלתי נשכח, אדולפו ולנסיה, ששיחק באתלטיקו מדריד ובאיירן מינכן, פרדי רינקון שעבר בנאפולי וריאל מדריד, אוסקר קורדובה השוער האגדי בבוקה ג'וניורס, וגם אנדרס אסקובר המנוח, שנרצח לאחר שער עצמי בגביע העולמי ב-1994, במשחק נגד המארחת ארה"ב, שנגמר בהפסד 2-1, כל אלו היו חברים בנבחרת מוכשרת שהביאה את הקולומביאנים להישגים.

גם לקהל הישראלי הדור הקולומביאני הזה זכור היטב. אותה התמודדות כפולה ב-1989, שהובילה את הקולומביאנים לגביע העולמי באיטליה, והשאירה את התקוות שלנו עמוק באדמה. הארגנטינאים גם הם ודאי זוכרים או מעדיפים לשכוח את התבוסה המשפילה 5-0 על אדמת בואנוס איירס, ב-1993.

באמתחתם של הקולומביאנים ארבע הופעות בגביע העולמי, וגם זכייה בטורניר הקופה אמריקה בשנת 2001, כאשר הייתה למדינה המארחת.
אותו הטורניר סיים למעשה את עידן ההצלחות, ומאז נתלו הקולומביאנים על הבלחות דוגמת איבן קורדובה מאינטר, ומאריו יפס, כיום קפטן הנבחרת, ושחקנה של מילאן, אך לא הרבה מעבר.

בהשראת הנמר

הטורניר הנוכחי של הקולומביאנים, בנוסף לחזרתו של המאמן הוותיק יהיה תלוי הרבה גם ביכולתו של הכוכב, רדאמל פלקאו גרסיה, שחקנה של פורטו, ואחד השמות היותר מבוקשים באירופה כיום. המפציץ הקולומביאני מגיע עם מטען רב של ציפיות, אך עם רקורד מוכח של הבקעות העונה.

דווקא בנבחרת מאזנו לא מרשים יתר על המידה והוא כבש רק שבעה שערים ב-28 הופעות, אך פלקאו יודע שטורניר טוב יסדר לו חוזה באחת מהגדולות של אירופה, וזה לא שלפורטו אין במה להתגאות.

בנוסף לפלקאו הנוסק, חווה הכדורגל הקולומביאני דור מוכשר ביותר. פרדי גוארין, חברו של פלקאו בפורטו, מגיע על תקן המנוע במרכז הקישור. גוארין סומן ככישרון כבר באנביגאדו הקטנה, ומאז צבר ניסיון בבוקה ג'וניורס וסט. אטיין הצרפתית, עד שנחת בפורטו והגיע למעמד של כוכב.

מאריו יפס, מביא עימו המון ניסיון להגנה, כשלצידו כוכבה של אודינזה, כריסטיאן ספאטה, שמבוקש על ידי ליברפול ובאיירן מינכן. גם חואן סוניגה מנאפולי ולואיס פראה מאתלטיקו מדריד הם עתירי ניסיון באירופה.

הוגו רודאייגה, צבר מניות במדי וויגאן בפרמייר ליג, ואדריאן ראמוס, הוא אחד הכוכבים של הרטה ברלין שחזרה לבונדסליגה, ויחד עם פלקאו מדובר בשלישית חלוצים מעולה שיכולה לסכן כל הגנה בעולם.

הקולומביאנים יפגשו בבית א' של הטורניר את ארגנטינה המארחת, אך מלבד התמודדות קשה עם המארחים הפייבוריטים, הם צפויים להתגבר על מכשולים בדמות קוסטה ריקה ובוליביה.

הכישרון של הדור הנוכחי, הניסיון של הרנן דריו גומס, והרצון לשחזר את ימי העבר עשויים להביא את הקולומביאנים לככב במהדורות החדשות והעיתונים, לא רק בעקבות קרטלי הסמים ברחובות מדיין, בוגוטה וקאלי, וגם לא בגלל ניחוחות הקפה הקולומביאני.

לטור לא רק הוגו צ'אבס
לטור צ'ילי – רוטב חמוץ? מתוק!
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

עוד עונה חלפה לה, זו שהתחילה אי שם בתחילת אוגוסט 2010 הגיעה לקיצה. ליל זכתה בדאבל היסטורי, מארסיי ניסתה להפריע אך לא יכלה לה. ליון חוותה עונה בינונית ובורדו התרסקה. והייתה גם פרידה מקבוצה שלפני שמונה שנים עוד שיחקה בגמר ליגת האלופות ובעונה הבאה תיאלץ לנדוד בין מגרשי הליגה השנייה בצרפת, נגיד גם שלום ליורדות. סיכום עונה צרפתי בניחוח יין וגבינות.

מטרופוליל
רודי גרסיה הוביל את ליל לעונה חלומית. מי האמין אי שם באוגוסט שליל היא זו שתרקוד כל הדרך לשער הניצחון בפריס. כדורגל סוחף בניצוחם של עדן האזרד, ג'רביניו, ומוסא סו, מלך השערים של הליגה, מוטט כמעט כל מתחרה בזירה המקומית. העונה המדהימה של ליל הסתיימה עם זכייה באליפות לראשונה מאז 1954, ודאבל שהושלם בפריס על יד שער הניצחון.
הדאבל ההיסטורי של ליל אינו גולת הכותרת. בשביל לראות את עדן האזרד, כדורגלן העונה בצרפת, ג'רביניו מחוף השנהב, ריו מאבובה ומוסא סו, לא יתכן שאוהדי ליל יצטרכו לעשות את כל הדרך ל"סטאד דה פראנס" בפריס שהרי רק שם מאושרת ליל לארח את משחקי בליגת האלופות. מועדון הכדורגל של ליל, או בעצם ליל-מטרופולין מייצג איזור שלם על גבול צרפת-בלגיה ונושא אחריו קהל אוהדים שמגיע אפילו מבלגיה. מישל סיידו בנה מעצמת כדורגל ובכדי להשלים את התמונה תעבור ליל לבית חדש של 50 אלף מקומות בשנת 2012. בינתיים המשימה של המאמן רודי גרסיה היא לנסות ולשכנע את כוכביו המבוקשים בכל אירופה, להישאר בקבוצה מהמטרופולין.

החממה
עושה הרושם כי למרות העונה הבינונית שחוותה ליון, היא עדיין נחשבת לסוג של אריה בקנה מידה אירופי. כל שאר הקבוצות בצרפת צריכות לעבור מסע ארוך בכדי להגיע למעמד של ליון בכדורגל הצרפתי ובאירופה כולה. ליון היא היחידה שמסוגלת לשמור כוכבים אצלה ואפילו למשוך אליה כאלו שהבריקו בקבוצה צרפתית אחרת. ג'ימי בריאן ויוהאן גורקוף יכלו לצאת לאחת מהליגות הבכירות באירופה ובכל זאת העדיפו את הקסם של "הסטאד דה ג'רלאן". הליגה הצרפתית עתירה בכישרונות, כאלו שבדרך כלל יעדיפו להתעופף לליגה אחרת. תחנת המעבר הצרפתית העבירה שחקנים כמו סטפן ססניון שלהט בפ.ס.ז' ואסמואה גיאן לסנדרלנד באנגליה, להזכירכם לא מדובר בקבוצה שמתמודדת בצמרת האנגלית. כנראה שגם לליל לא יהיה קל לשמור על הכוכבים אצלה.

שקיעתה של הזריחה
בורדו סיימה את העונה במקום ה-7 בטבלה, אחרי שחוותה עונה מאכזבת למדי. מאז עזיבתו של לורן בלאן לנבחרת מחפש המועדון כיוון של בנייה מחדש. ז'אן טיגאנה נכשל בכך, פוטר מהמועדון וכרגע מחפשים מאמן שינסה לחבר את הפאזל מחדש. גם אוקזר שרק אשתקד זרחה מחדש בצמרת הליגה והופיעה העונה בליגת האלופות הייתה רוב העונה במאבקי תחתית ורק סיום טוב יחסית של חניכיו של ז'אן פרננדז הוביל אותם למקום ה-9. במקרה של אוקזר אולי עונת אשתקד היא היוצאת דופן ולאו דווקא הבינוניות האופפת אותה.

מעמד הביניים
סושו של פרנסואה ג'ילו התקדמה מהמקום ה-16 אשתקד ועד כדי המקום ה-5. בהחלט הישג ראוי לקבוצה הצנועה הזו שבעונת המשחקים הבאה תופיע בליגה האירופית. אידיי בראון הניגרי ומובידו מייגה ממאלי היו הכוח בהתקפה הפורה עם 30 שערים יחד, ועם חיזוק נכון יכולים לפנטז באצטדיון "אוגוסט בינאל" על שדרוג מעמדות. ראן כבר שנים מדגדגת את הצמרת, קבוצה שמפתחת שחקנים, אך לא מסוגלת להיכנס למעמד שלוש הגדולות. אסמואה גיאן נבנה במדיה, כך גם ג'ימי בריאן מליון, ומוסא סו, מלך השערים מליל. העונה היה זה יאן אמווילה המצוין, קשר הנבחרת, אך האם אין שאיפה בראן לעשות צעד קדימה סוף סוף.

אוהב, לא אוהב
ארלה-אבניון עלתה לעונה בודדת בליגה הראשונה ושבה על מסלולה, אך אליה הצטרפו שתיים מן הקבוצות היותר מעניינות בצרפת. מונאקו, נציגת הנסיכות הקטנה, נשרה לליגת השנייה לאחר 34 שנים. הכישלון שהחל מאז עזיבת הכוכבים יחד עם דידייה דשאן אחרי הפסגות בהן היה המועדון, הובילו אותו לקריסה טוטאלית כשגם חיזוק בדמות מאמדו דיארה בינואר לא הועיל לה. נראה כי אנשי הנסיכות מעדיפים להתרכז בחיים השופעים שלהם מאשר לתמוך בקבוצה שמייצגת אותם, וגם במשחק על עונה שלמה לא הצליחו למלא את אצטדיון לואי השני. אולי זה יקרה כאשר תגענה לשם כמו נאנט ומץ בעונה הבאה.
היורדת השלישית הפכה לכזו שמתנדנדת בשנים האחרונות בין הליגות. לאנס שזכתה באליפות צרפת ב-1998, ממשיכה בחוסר היציבות שלה וזאת למרות שהקהל שלה נחשב לאחד החמים והתומכים בצרפת. אפשר לקוות שידעו להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את לאנס לצמרת הצרפתית לה היא ראויה.

תעודות הוקרה
אנדרה איו שהיה לכוכב של מארסיי העונה והתחיל לפתח בנו ציפיות שמא יגיע ליכולת של אביו, אבדי פלה, מוסא סיסוקו שנתן עונה גדולה בטולוז ועתיד להתקדם בקרוב, גרגורי פויול שכבש וכבש במדי ולנסיין הצנועה ועזר לה לשרוד. קווין גאמיירו שהשתחל עד לנבחרת אחרי עונה גדולה במדי לוריין, דימיטרי פאייה שפתח בסערה ודעך כמו קבוצתו סט. אטיין, אך הוכיח כי הוא פוטנציאל אדיר. לואיק רמי שהפציץ במארסיי והמשיך להיות סקורר משמעותי בליגה הצרפתית.
ננה הברזילאי שהיה לכוכב של פריס סן ז'רמן העונה, יאן אמווילה שעתידו בליגות הגדולות באמת אחרי עונה פנטסטית בראן, ויוסף אל-ערבי המרוקאי שהשאיר את קון בליגה במו רגליו.
מעל כולם ניתן לציין את השלישייה של ליל, ג'רביניו שלמרות השם הוא בכלל מחוף השנהב, נתן עונה מצוינת והפך למבוקש בכל אירופה. מוסא סו שלא הפסיק להבקיע וסיים כמלך שערים עם שלושער במחזור הסיום, ו-25 שערים בסך הכולל. ואחרון חביב, כדורגלן העונה, עדן האזרד, אחד מכוכבי העתיד של הכדורגל העולמי, שחקן חכם, טכני ומופלא. חובבי הליגה הצרפתית יאלצו כנראה להיפרד ממנו בקרוב.

הייתה זו עונה מעניינת, מפתיעה, שחקנים וקבוצות אכזבו, אך אחרים ניצלו זאת בכדי לפרוץ. צרפת היא מעצמת שחקנים, הכישרון נשפך מהליגה הזו בלי סוף, חממה לכל דבר. יאניס טאפר, ג'רמי פייה, אנתוני מודסט, ווינסנט אניימה מחכים לך בעונה הבאה. להתראות.

לטור סרט טורקי
לטור קרם בוואריה
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט