תגית: כדורגל

עצרו הכל, ח"כ בן ארי רוצה להציע הצעת חוק חדשה, כל שחקני הנבחרת יצטרכו לדעת לשיר את ההמנון, ויכבדו ויכירו את סמליה וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, והנה ציטוט קטן: "הצעת חוק זו נולדה בעקבות ההצטרפות של שחקנים מוכשרים בני מיעוטים וכאלה שאינם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית לנבחרות ישראל השונות ומשתתפים בתחרויות בינלאומיות בהן מייצגים את מדינת ישראל. אין ספק כי הזכות לייצג את ישראל, היא זכות גדולה אשר מי שנפלה זכות זו בחלקו, צריך לדעת לכבד את ההמנון הלאומי, את הדגל, ואת ערכיה של מדינת ישראל שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית".

אני אומר דבר כזה, נחוקק חוק, שכל שחקני הנבחרת ידעו לשיר את ההמנון, וגם לנגן אותו, כל אקורד ואקורד בשיר, מעבר לזה הם יצטרכו לבצע אותו יחד בעיבוד והפקה מוזיקלית שהם יקבעו, הם יצטרכו לעבור מבחנים בכתב על ההיסטוריה של העם היהודי, וכן גם יחתמו על נאמנות למדינה, יקבלו נשק, כומתה, זוג מגפי אימונים ואת המסמך "רוח הנבחרת".

תגידו אתם ר-צ-י-נ-י-י-ם?!? באנו לשחק כדורגל או להכניס פוליטיקה אל תוך הספורט?! בואו נעשה השכמה למדינת ישראל, הכדורגל כאן במצב בינוני ומטה במקרה הטוב, צריך להחתים את השחקנים על כך שהם מבטיחים שהם יודעים בכלל איך לשחק את המשחק…לאן אנחנו נופלים? מה הקשר בין נאמנות למדינה לבין נבחרת? ומה הקשר בין מדינה יהודית לדמוקרטית? (דיון מעמיק אחר…)

דיברתם על נאמנות?דיברתם על המנון? לטאלב טווטחה, בירם כיאל וביברס נאתכו אתם יודע להיטפל יופי, מה הבעיה? בני מיעוטים? מה הבעיה, נקפוץ עליהם ונגיד להם שיבטיחו נאמנות, אבל המאמן? לא…זה בסדר שהוא צרפתי, זה בסדר שהוא לא יודע עברית, שהוא לא יודע חצי דבר על העם היהודי או על המדינה שלנו(חוץ מבית"ר) שלא נתחיל לדבר על יכולות האימון שלו…

תפסיקו להתעסק בשטויות… תתחילו לשחק את המשחק, באנו לגייס צבא נבחרת? יוסי בניון בבקשה ממך תישאר בחו"ל, מקווה שעוד אנשים יצטרפו אלייך, אולי בסוף נפתח ליגה ישראלית חדשה על אדמת אנגליה, וולש, סקוטלנד, אחד מהשטחים שם, כי בקצב הזה נראה שהליגה כאן לא תגיע לאינשו…

כל חובב כדורגל יכול להישבע שזהו אחד השבועות המטורפים ביותר בכדורגל בשנים האחרונות.

מי שהיו האחראים העיקריים לשבוע המטורף הזה הם הכדורגלנים המסכנים. אלה שאנחנו רגילים לראות אותם מפסידים, לקרוא עליהם כתבות בתקשורת בהקשרים שליליים ואין להם מזל בשפע. אלה שכל הקריירה שלהם היא "כמעט" אחד גדול, ותמיד מספר 2.

שבוע המסכנים התחיל בשבת בלילה. בארסה שיחקה נגד סביליה, וסיימה  ב0:0 מפתיע, הרבה בזכות חאבי ואראס. השוער בן ה-29, שעד המשחק המדובר היה אלמוני לחלוטין, מעכשיו יהיה חרוט בזכרונו של כל אוהדי הכדורגל הספרדי, ובמיוחד בזיכרון של ווינר אחד גדול (רק בבארסה כמובן), ליאו מסי.

ואראס, שהיה רגיל להיות מחליף של אנדרס פאלופ האגדי, נתן הופעה הרואית שגרמה לכמה קטאלונים עוגמת נפש קטנה. הוא עצר פעם אחר פעם את המכונה המשומנת של בארסה, סיכל מצב אחר מצב ועצירת הפנדל של מסי בתוספת הזמן הייתה סיומת נהדרת לאחת מתצוגות השוערים הטובות בשנים האחרונות בליגה הספרדית.

בצהרי יום ראשון, מילאן פגשה את לצ'ה, למשחק שעל הנייר אמור להיות פשוט למילאן. המילאנזים פתחו לא טוב בלשון המעטה, וירדו למחצית בפיגור 3:0. מאמן מילאן, אלגרי, הכניס את קווין פרינס בואטנג למחצית השנייה במקומו של רוביניו (עוד שחקן ללא מזל).

הגנאי- גרמני הבעייתי, שעדיין לא מצא את עצמו בעולם הכדורגל, גמל לאלגרי בשלושער מדהים שהשווה את התוצאה.

נדמה שמזל ושכל זה לא החלק החזק אצל בואטנג. חודש לפני תחילת המונדיאל, פורטסמות' של גרנט פגשה את צ'לסי למשחק גמר גביע אנגלי. כזכור, במהלך המחצית הראשונה, בואטנג נכנס חזק במיכאל באלאק וסיים לקשר הגרמני את חלום המונדיאל. האוהדים הגרמנים לא חסו על בואטנג המסכן, שמצדו אמר: "אני מצטער, זה לא היה במתכוון. אני באתי מאוחר מדי, שגרם למגע מלא (עם באלאק)."

עוד באותו משחק, קווין החמיץ פנדל, שהיה יכול להעלות את פורטסמות' ליתרון מפתיע, לשנות לגמרי את פני המשחק ולהציל את הקריירה של אברם גרנט באי הבריטי.

במונדיאל, הוא נאלץ לראות (וגם לפגוש ולהפסיד) את אחיו הצעיר מככב במדי גרמניה התוססת, בעוד שהוא משחק בנבחרת גאנה הבינונית. חוסר המזל של הקשר חלחל גם לנבחרתו, אחרת איך תוכלו להסביר מה קרה ברבע הגמר נגד אורגוואי מהדקה ה-120 ועד סיום המשחק?

בערך שלוש שעות לאחר שבואטנג השלים שלושער נגד לצ'ה, מסכנים אחרים חגגו, ובגדול! הפעם מדובר באוהדים של מנצ'סטר סיטי שצפו בקבוצתם משפילה את מנצ'סטר יונייטד 1-6 בלתי נתפס!

כבר כמה עשורים, שהאוהדים התכולים סובלים מעליונותה של היריבה העירונית. אבל, ביום ראשון קבוצת הכוכבים של מנצ'יני נתנה לאותם אוהדים רגע של נחת, רגע של עליונות על היונייטד השנואים והכל כך מוצלחים.

כוכב הדרבי ללא ספק היה מריו באלוטלי. לפעמים נדמה שזהו התאום האובד של קווין בואטנג, גם החלוץ האיטלקי- גנאי לא בורך במזל ובטח שלא בשכל. יעידו על כך פקחי מנצ'סטר שנתנו לו מעל 100 דוחות חנייה בשנה, שחקני מחלקת הנוער של הסיטי שחטפו ממנו מטר של אינדיקים והכבאים שנאלצו לכבות את ביתו ביום שבת האחרון לאחר ששיחק עם זיקוקי דינור באמבטיה.

סופר מריו סיים את המשחק עם צמד, אבל ללא ספק הרגע הזכור מהמשחק הוא חשיפת החולצה עם הכיתוב "למה תמיד אני? ((why always me?". למה תמיד אני?, את זה אתה יכול לשאול רק את עצמך!

הצמד של באלוטלי בדרבי החזיר אותי 3 וחצי שנים אחורה. אינטר פוגשת את יובנטוס ברבע גמר הגביע האיטלקי. מריו באלוטלי כובש צמד, כולל שער בהארכה, שהעלה את אינטר לחצי גמר.

אחרי אותו משחק, כולם היו בטוחים שהשמיים הם הגבול בשביל החלוץ הצעיר. עד עכשיו באלוטלי עסוק בלהסתבך במקום בקריירה שלו ככדורגלן. אני מקווה שהדרבי של מנצ'סטר הוא נקודת תפנית בקריירה של המסתבך הסדרתי, ומעכשיו הוא יעסוק רק בכדורגל, ואז הכישרון האדיר שטמון בו יפרוץ, ואולי האוהדים המסכנים של הסיטיזנס יוכלו לחגוג אליפות ראשונה אחרי 44 שנות בצורת.

כל יום שעובר, אני שומע סביבי דיעות שאומרות, אין כדורגל בארץ, אין שחקנים, אין יכולת, צריך לצמצם את הליגה, מאז שאני קטן אני זוכר את חוסר vהחלטיות סביב הקטנת והרחבת הליגה. אחרי כל כך הרבה זמן שאני רואה כדורגל מהארץ ומהעולם אני יכול להגיד סוף סוף, גודל הליגה לא קשור לאיכות, נקודה.

אם נקטין את הליגה מv זה ייתן? ליגה כמו סקוטלנד? 10 קבוצות ובסוף או סלטיק או ריינג'רס לוקחות את הגביע או האליפות? מ-1986 שום קבוצה סקוטית אחרת לא לקחה את האליפות, רק סלטיק וריינג'רס, זה מה שאנחנו רוצים? קידוש קבוצות הצמרת? להשאיר את הגדול גדול ואת הקטן קטן?

אני מסתכל על הליגה ומבין די מהר, זה לא שאין כדורגל בארץ, זה פשוט, אין ספורט בארץ, אין חינוך ספורטיבי בארץ. הכל מתחיל בגילאים קטנים, בית ספר יסודי, שיעורי ספורט מזולזלים, וגם מתקני הנוער המתיישנים של הקבוצות השונות בארץ. מקדמים מאמן כי הוא הבן של… ולא בעל יכולות ניהוליות טובות, מקדשים כאן את הניצחון והתארים ולא את הדרך וההתקדמות, כסף כאן קונה הכל, אפילו נשמה של שחקן, ומעל לכל, שחקני חיפה מכבי והפועל תל אביב עייפים במשחקי הליגה, למה? כי הם שיחקו 72 שעות קודם לכן, כדורגלנים הם בקושי, ספורטאים הם ממש לא.

אני מסתכל על הליגה שלנו ממש כמו שאני מסתכל על מסעדה, אם מסעדה נפתחת וכל יום בא רק לקוח אחד, וגם הוא מתלונן על טיב האוכל, השירות והמחיר היקר, מה יעשה הבעלים של המסעדה? יביא טבח אחד, כוס אחת וצלחת אחת בשביל הלקוח היחיד שבא? יצמצם? כי אין? לא, הוא ישקיע באוכל טוב, שירות טוב, פרסום ושיווק כדי להציל את המסעדה שלו מלהיסגר, ככה הליגה שלנו, לא מגיעים כל כך הרבה אנשים למגרשים בגלל איכות המתקנים, משלמים הרבה כסף ומקבלים כדורגל סביר מינוס, ובמקום שהאנשים שם בהתאחדות יקבלו החלטות להתחיל לחנך כאן לכדורגל וספורט, הם חושבים על צמצומים, אם אין, אז אין, לא?

אם אין אז אין?! נו באמת… מוכרים לנו כאן אשליות של כלום ושום דבר, שחקנים גדולים גדלו כאן ועדיין יגדלו, כל מה שצריך זה להתחיל לשחק ולהתאמן ולהפסיק להתעסק במסביב, בקצב הזה נצמצם את הליגה לשלוש קבוצות וגם הן כבר לא משהו, חיפה הפועל ומכבי, זה באמת מה שאנחנו רוצים? ליגה של 10 קבוצות? 12? 8? ליגה שבה סגנית האלופה רחוקה 15 נקודות מזאת שנלחמת על חייה? כבר היינו בסרט הזה, ובוא נגיד שלא זכינו בשום תואר אירופי, בגלל המלחמה הבלתי נגמרת בין המקומות וצפיפות הטבלה, לא היה גם מקום לשחקני נוער לעלות ולקבל הזדמנויות, ומה שקיבלנו זאת טבלה שמשתנה כל מחזור מקצה לקצה, שלוש גדולות בצמרת, כמעט ואין שיתוף נוער בליגה, אולי רק בגביע הטוטו, וזהו בעיקרון.

לסיכום, תסתכלו באנגליה וספרד, במחזורים האחרונים, כשקבוצות אמצע הטבלה כבר יודעות שהן לא יורדות ולא עולות, הן משתפות הרבה שחקני נוער, כדי לטפח את דור העתיד, והרבה שחקנים יוצאים מהקבוצות הללו, המון! בליגה שלנו? של 12 קבוצות? לא היה זמן לשתף אותם, רק לקדש את התוצאה ולשרוד…ככה זה העם היהודי, לא חושב איך לפתח לעתיד טוב יותר, הוא אוהב לבכות על כך שרע לו ולנסות לשרוד…

לקחתי על עצמי משימה קשה

משימה בלתי אפשרית

לנסות להוציא מהקבר את הספורט הישראלי.

אני יודע, זה לא פופולארי, כל טוקבקיסט מצוי יאמר לי על מה אתה מדבר, הספורט פה הוא בושה, הוא זוועה, חרפה ועוד כל מיני מילים שהם שומעים מקופמן ודומיו.

הבעיה הראשונית והעיקרית של הספורט הישראלי הוא פרופורציות

לא המכון להסרת שיער של פיני בלילי

רף הציפיות המוגזם.

מנבחרת שלא הגיעה לשום דבר כבר יותר מ 40 שנה, אתה מצפה שלא יצפו כלום, אתה מצפה שלא יתיימרו לעבור בקלות לא ברורה נבחרת כיוון שאם נרצה או לא הייתה רק לפני 7 שנים אלופת אירופה.

זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להיות כלטביה או סלובניה ולעיתים להגיע לטורניר כזה או אחר, יכולים אם רק יבינו שזו לא המטרה העיקרית. אני בטוח שבלטביה לא נמצאים באבל כבר יותר משנה רק בגלל שהנבחרת שלהם איבדה תקווה להגיע ליורו הקרוב.

מי שאחראית לזה כמובן, כמו בכל דבר, זאת התקשורת.

זאת שמהללת את שחקנינו בלי כל סיבה ראויה, היא הראשונה לקטול אותם בהזדמנות הראשונה, ובגלל שמרבית השחקנים לא ניחנים באינטליגנציה יתרה הם משתתפים במשחק המטופש הזה, מסתכלים על ההגרלה ומי קיבלנו במקום לראות אם יש תהליך שיפור, וכן יש תהליך שיפור.

אז נכון, אנחנו נצחק עכשיו ונגיד שיש תהליך שיפור אצל סוכני השחקנים אשר בדרך לא ברורה מצליחים לייצא שחקנים לאירופה, אבל בתור מדינה קטנה ובלי הרבה כישרונות, זאת בדיוק מטרתנו.

אם ניקח את לטביה,סלובניה ודומיהם נגלה שמרבית שחקני הנבחרת לא משחקים בליגה הלטבית (המכונה מין הסתם השמינית באירופה) הם יוצאים לשחק בחו"ל, אז נכון שאצלנו שכל מה שהוא לא הליגה הספרדית או האנגלית לא נחשב, מבחינתם לשחק בבלגיה, קבוצות זניחות בהולנד נחשב גם נחשב, ורק כך נוכל להתקדם.

לשלוח כמה שיותר שחקנים לחו"ל, שיתקדמו שם, אין מה לעשות, שם משקיעים יותר בספורט, בכל ספורט לא רק כדורגל, כאן עסוקים אם אפשר להוריד מיסים ולקצץ מהביטחון, תחושה שלי שבבלגיה אין בעיה כזאת.

המיקום בבית כזה או אחר הוא בכלל לא רלוונטי, מגמת השיפור על פי ראות עיניי אינה במיקום שלנו בבית המוקדמות כי אם בשיטת המשחק, ביכולת שלנו .

תת סעיף בתחום התקשורת הבעייתי, הוא כמובן ריבוי השידורים מחו"ל, אין שום מדינה בעולם אשר משדרת כמות כה רבה של משחקים. רק אצלנו אפשר לראות 4 משחקים באנגליה במחזור, 3 מספרד, 4 איטליה וירחם השם אפילו 3 מבלגיה. ריבוי השידורים מבורך ככל שיהיה גורם לנו לרצות שמשחקי הקבוצות הישראליות ובהתאם לזאת גם הנבחרת הלאומית שלנו יהיו בהתאם, לא יקרה. זאת לא הרמה שלנו ולעולם לא תהיה. רק לשים לב כמה פעמים משדרים משחקים של קבוצות/נבחרות ישראליות ועושים השוואה עם ברצלונה רחמנא לצילן.

הבעיה העיקרית של הכדורסל הישראלי היא מכבי ת"א כמובן, אותה אפשר להאשים בכל דבר ובדרך כלל נפגע בול, במקרה הזה כמו במקרים רבים אחרים היא לא אשמה בכך.

מנבחרת ישראל מצפים שתצליח כמו מכבי ת"א, פשוטו כמשמעו. אם אין פיינל פור באליפות אירופה בכדורסל בשביל מה לנסוע בכלל.

מכבי ת"א בדרכי עורמה ששמעון מזרחי יקרא להם דרכי חוכמה (לגיטימי אגב מבחינתו) יצר מפלצת, כספית (למרות כל הרינונים על השוואות מול קבוצות זרות, תעשו השוואה בהבדלים הכספיים בין מכבי ת"א כדורגל לריאל מדריד ואחר כך בכדורסל ותחזרו אליי) ובעיקר בעלת כוח אדיר באירופה (מה הסיכוי שגמר הצ'מפיונס היה מוזז בגלל יום הזיכרון?), ברגע שזה מגיע לרמת הנבחרת זה נעלם וטוב שכך, כי זה המקום האמיתי שלנו.. אין שום סיבה הגיונית שנבחרת ישראלית או קבוצה ישראלית כלשהי תהיינה מקום 2 באירופה, בשום ענף! לא משקיעים פה מספיק בספורט בשביל זה, אין לנו מתקנים ראויים (רק לראות איך מדינה יחסית קטנה כליטא מארחת את אליפות אירופה עם היכלים מלאים בצופים) ובעיקר אין פה תרבות ספורט (דיון אחר לגמרי).

ואז מתחיל המרמור, איך מפסידים לגרמניה, לצרפת. מנצחים את איטליה רק כי זה לא חשוב (בחיים לא שמעתי על משחק לא חשוב באליפות אירופה) וכו'.. אנחנו צריכים לברך על זה שיש לנו נבחרת שמגיעה לאליפות אירופה (ותודה לפיב"א שמגדילה עכשיו את האליפות ל 24 נבחרות , ותודה למדינות ספורטיביות כהולנד, אנגליה שבדיה וכו' שאין להם עניין בענף הזה).

יחסית למדינה שאין לה ליגה ויחסית לקבוצה שיש לה מדינה, הענף הזה מצליח יותר מהמצופה

אבל הבעיה היא בכלל לא הכדורגל ולא הכדורסל, הבעיה היא אנחנו, עם נרדף שמחפש הכרה בכל דבר שהוא עושה, אם אריק זהבי לא מצליח להביא מדליה בגיל 32 העם מאוכזב ממנו באופן אישי וכדאי שיתרחק מאיתנו לאיזו תקופה כדי שנירגע, אם שחר פאר (טניסאית שהייתה 11 בעולם למי ששכח!) מקבלת קיטונות בוז אחרי כל הפסד מאיתנו (אנשים שהספורט היחידי שלנו היא צפייה בספורט) ושוכחים שיש מדינות טיפה יותר ספורטיביות מאיתנו, משקיעות יותר מאיתנו שרק מחכות שתהיה לה טניסאית ב 30 הראשונות, אגב, מישהו בדק לאחרונה כמה אמריקאיים ואמריקאיות יש ב 30 הגדולים והגדולות בטניס?

אבל לצערי זה לא קשור רק לספורט, מדינה שמתגאה בצבא הכי חזק בעולם, כאילו נלחמנו מול כל צבא בטורניר הצבאות הידוע וזכינו שם ואז מגלה שבקרב מול ארגון גרילה לא מסוגלים לנצח (והנה לנו התירוצים האהובים על מאמניי ורמטכ"לי ישראל)

מדינה שבטוחה בצדקתה ושכל העולם טועה

ולרגע לא עוצרת את עצמה לשאול, רגע אולי גם לנו יש במה להשתפר

אז למה לעזאזל שנשתפר דווקא בספורט??

בספורט, שופט הוא אדם המפקח שהפעילות הספורטיבית תתנהל לפי הכללים שנקבעו לכך, ולו סמכות לקבל החלטות שמשנות את מהלך המשחק, כגון הרחקת שחקן שהפר את הכללים. שופטים משתתפים במשחקי ספורט, כגון כדורגל, וגם בתחרויות שאינן משחק, כגון תחרויות אתלטיקה. זאת בערך ההגדרה הכי בסיסית שמצאתי (דוקא בוויקיפדיה…).

תפקידו של שופט כבר לאורך שנים הוכח כגורלי ומשמעותי בכל תחרות שהיא בכל ענף ספורט שהוא וגם מחוץ לו, בתחומי בית המשפט וכו'…אז מדוע, מדוע באמת בכדורגל נוטים לזלזל בסוגיה הזאת?

כמה פעמים שמענו את הקהל באיצטדיונים מערב את אימו של השופט וגם מזכיר את תחום עיסוקה ברבים? כמה פעמים שמענו על טעויות שיפוט, איומים על שופטים ושלא עלינו גם שוחד ומכירת משחקים.

מכיוון שאינני מומחה בקרימינולגיה אני לא אכנס לכל העניינים הפליליים של הנושא, אבל בכל זאת ניגע היום בנקודה האופטומטריסטית של הנושא, כן כן, עיניו של השופט.

השופט בסופו של כל יום, הוא אדם, כמוני וכמוך, אוכל את ארוחת הבוקר שלו, נוסע במכונית שלו, גם לו יש חשבון בנק אולי אפילו בבנק שלך, לך תדע, כן, תתפלאו, הם אנשים, הולכים, אוכלים, נושמים, מחקרים אפילו הראו שיש להם רצון לאהבה וחשק מיני ולכן לרוב השופטים המבוגרים יש גם משפחות וילדים, מפתיע לא? אז שאלה קטנה לי אליכם, מה אתם מתפלאים שהם טועים?! מה!?  באמת מה?!לא קרה שטעיתם בחייכם? לא קרה שבישלתם יותר מדי זמן סטייק על המנגל? לא קרה ששכחתם את הדלת של הבית לא נעולה? קורה…אבל…היום יש טכנולוגיה, טכנולוגיה מתוחכמת שאיתה אנחנו צריכים להתקדם הלאה לשלב הבא של שיפוט הספורט שאנחנו כל כך אוהבים (דרך אגב, יש גם אופציות לגבי נעילת הבית וכאלה, כל מיני גלאים, זאת כבר הרצאה אחרת…).

לאחרונה, במשחקי ליגת האלופות הוסיפו שופטים והגענו לכך שיש שישה שופטים שמנהלים משחק. מעולה, אני מברך על ,המהלך. נכון שעוד לא הגענו לעומק המהלך ולא למדנו אותו מספיק כדי לנצל אותו, אבל לאט לאט רואים תוצאות. מה לעשות, מגרש הכדורגל הוא מגרש די גדול למעשה, רק שתדעו, לשם ההשוואה, מגרש כדורסל הוא דבר קטן בהרבה ממגרש כדורגל ואותו מנהלים שלושה שופטים (לא כולל המצלמות וכל המכשור האלקטרוני), ולעומת זאת את הכדורגל עד לפני שנה שנתיים ניהלו גם רק שלושה שופטים על מגרש שהוא פי 4 יותר גדול! (בערך…).

יש אינספור דוגמאות לשערים או החלטות לא נכונות של שופטים לאורך ההיסטוריה, ואם נתחיל כאן וננסה למנות את כולן זה פשוט לא ייגמר, אבל לכל אלה שלא מכירים, הבא נמנה כמה מהמוכרים ביותר או העדכניים ביותר: 2-1 לארגנטינה על אנגליה במקסיקו 86 (מראדונה כבש עם היד את השער הראשון), השער של תיירי הנרי עם ידו שהעיף את אירלנד מהמונדיאל האחרון בשלב הנוקאאוט, שערו של פרנק למפארד במונדיאל האחרון כאשר הכדור נגע במשקוף נחת חצי מטר בתוך השער וקפץ החוצה וכו'…

יש עוד מיליון דוגמאות, לא נמאס לנו מהן?!

רוצים פתרון!? מצלמה. מ-צ-ל-מ-ה!

מכשיר לא ממש חדש לעולם האמת…ב-1827 צולמה התמונה הראשונה וב-1895 יצא סרט הקולנוע הראשון בהיסטורה. עבר קצת זמן לא? וגם היום בשנת 2011 הכדורגל מסרב להשתמש בהן. למה? המצלמה מעצם היותה מכשיר שמקליט ובמיוחד כשמכניסים אותה מכל מיני זויות יכולה לתת לשופט שיטה חדשה לבדיקת האירועים ולתת לו אינדיקציה מדויקת יותר כדי שיגיע להחלטה הטובה ביותר.

נכון, טוענים שמהיום שבו תיכנס מצלמה לכדורגל כל דבר יעבור דרך מסכו של השופט הרביעי והשופט הראשי יאבד את חשיבותו והשפעתו, ולצערי לכל אלה שאומרים זאת יש טעות גדולה ביד והרבה שמרנות בכיס. אין מה לעשות, חייבים מצלמה בכדורגל כדי למנוע טעויות שיפוט! רק לאחרונה היו שערים שנויים במחלוקת במפגש בין מכבי ת"א להפועל פ"ת.

מפחדים מהמצלמה? אין בעיה, ניתן לתת לכל קבוצה עד שלוש פעמים שימוש במצלמה בזמן משחק, כדי למנוע את כל העצירות והשידורים החוזרים על כל עבירה ועבירה, אבל מסכימים איתי שאם מצלמות היו נכנסות למגרשים חצי מטעויות העבר לא היו קורות? אין דבר כזה טעויות הן חלק מהספורט, לא קיים מושג כזה! כשאפשר לשפר את הספורט בעזרת טכנולוגיה עובדים על זה וזורמים עם הטכנולוגיה, לא נלחמים בה…יש שני משפטים שאיתם אני תומך בעמדה זאת:"על טעויות משלמים" (שאלו את יענק'לה שחר ומכשיר הפקס שלו…), "מטעויות לומדים" (בארץ המשפט הזה לרוב לא תקף…).

בקיצור ולעניין, הגיע הזמן לכל אנשי הכדורגל בעולם להתבגר, אין הרגשה יותר מעצבנת וממרמרת כשהקבוצה שלך או הנבחרת שלך מפסידה תואר בגלל שער בנבדל ברור, או נגיעת יד, אין באמת שאין, שופט הוא בנאדם וגם אנשים יכולים לטעות, וכשמדובר באירועים כל כך חשובים, כמו מונדיאל, ליגת האלופות, ליגה אירופית, קופה אמריקה וכל דבר אחר, חייבים שיהיה מכשור אלקטרוני (מסכים ומצלמות) שיעזרו לשופטים ברגעים כל כך גורליים לקבל החלטות טובות יותר, יש רגעים כל כך חשובום והרי גורל שנעשו בהם טעויות, שהרסו קבוצה שלמה, או אפילו אומה שלמה של כדורגל לכמה שנים.

ארסנל נכנסת לעונה השביעית שלה בלי תואר, ועם ציפיות נמוכות מתמיד. האשם הבלעדי בסיפור הוא ארסן ונגר.

יש קונצנזוס כלפי יכולותיו של ארסן ונגר כמאמן, והוא באמת ענק במה שהוא עושה – לוקח שחקני נוער טובים, והופך אותם לכוכבים. אבל עושה רושם שגם ארסן ונגר עצמו התאהב קצת יותר מדי בסגנון המשחק, ופחות מדי במהות הספורט. שבבסיסו הוא תחרותי. עושה רושם שונגר מפחד מציפיות, מפחד לבנות קבוצה שיצפו ממנה ללכת עד הסוף, אז הוא מעדיף להישאר אנדרדוג.

הנה הולכים להם שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה, ססק פבראגס וסאמיר נאסרי, ואם מסתכלים על הקבוצה כרגע, היא לא יותר חזקה מקבוצות כמו טוטנהאם וליברפול, ואני בספק גדול לגבי היכולת של ארסנל להיות בליגת האלופות עוד שנה. ג'רביניו (חיזוק מעולה) הגיע במחיר נמוך מאוד, ועוד 4 שחקנים לא מוכרים בני פחות מ-20, וכרגע הקבוצה מתבססת על היכולת של רוזיצקי להחזיק את מרכז המגרש של קבוצת ליגת אלופות. רמז לבאות- זה כמו להסתמך על יוסי שבחון שייקח אותך לאליפות.

גם בהסתכלות על השיפור ששחקנים עשו תחת שרביטו של ונגר, מתחיל לחלחל מעט ספק לגבי המקצוענות של המועדון. תראו את ליאו מסי, השחקן הטוב בעולם, עדיין כל שנה חוזר טוב יותר, והשנה הוא חזר עם שרירים של מרים משקולות. עכשיו שימו מולו את תיאו וולקוט, נראה לכם הגיוני שאחרי 4 שנים בארסנל, בטופ של הכדורגל המודרני, הוא עדיין נשבר מכל מגע? סליחה – במועדונים הגדולים זה לא היה הולך. עושה רושם שהשחקנים של ארסנל מנצלים את הקיץ בעיקר לראות איך כל הקבוצות האחרות פותחות עליהן פער. זה נחמד להגיד שהכל עניינים של מזל ונאחס, אבל בשביל זה יש צוות אימון, ותוכנית אימונים. גם אינייסטה היה נפצע כל רבע שעה פעם, והיום הוא בקושי מפספס משחק.

איך מגיעים למצב ששחקני ההגנה שלך מותחים שריר אחרי עשר דקות של משחק? וזה אחרי שהחלפת כבר בלם אחד (ולא, מה שקרה ליונייטד הוא יוצא מהכלל, אצל ארסנל זה קורה על בסיס קבוע).

ואיפה אנדרי ארשבין? מי מאיתנו לא ציפה ליותר ממנו? או ממרוואן צ'מאח?

נכון, ונגר עשה כמה דברים יפים במהלך הקריירה הלונדונית שלו, אבל כשהיושב ראש אומר שיש לך מלא כסף לקניות, אל תשמור אותו, כי זה יכול לפגוע בשלמות של המוצר שאתה רוצה ליצור. כי גם ברצלונה, שהמחשבה אצלה יחסית דומה, הרבה שחקני בית , ושחקנים שגדלו במערכת, גם היא עושה קנייה או שתיים משמעותית בכל קיץ.

ונגר, תתעורר או שתלך הביתה.

מצב נייח, קרן, בעיטה חופשית, הכדורגל הישראלי מתעלם מכל אלו. הרבה שנים לא זכור לי איזה בועט בעיטות חופשיות טוב בארץ, כנראה שבאימונים מלמדים את הילדים והבוגרים רק איך למסור על מגרש שלא יהיה נבדל ולבעוט (וגם את זה ברמה סבירה ביותר).

הבעיה מתחילה מתפישת העולם, מאמנים חושבים שאם אין להם איזה דיוויד בקהאם או איזה רוברטו קרלוס בקבוצה, אז מצב נייח כלשהו לא רלוונטי כל כך, טעות בידיהם. יש כל כך הרבה תרגילים שניתן לעשות ממצב נייח, לאו דוקא הרמה, שהרי הישראלים גם לנגוח לא ממש יודעים (מאשימים את זה בגובה אבל על זה נרחיב אחר כך…). כל כך הרבה אופציות מסירה על הקרקע, שחקנים שמפרקים חומות, 3 בועטים שיוצרים מצב מתוחכם שמפתיע את הגנת היריבה, איפה היצירתיות?!?

את הפסקה הזאת אני אתחיל עם דוגמא נחמדה, וויל ביינום (אקס מכבי תל אביב בכדורסל), שימו בצד וזכרו אותו.

לרוב אנשים חושבים שרק סנטרים גבוהים מעל 2 מטר יכולים להטביע בסל מקצועי, והרי עצם ההטבעה היא לא בגובה אלא בניתור. שחקני הכדורגל שלנו הם כמובן לא בגובה של שחקני הכדורסל, ולרוב משווים אותם לאלה האירופאיים, וטוענים שהגרמנים, ההולנדים וכל שאר האירופאיים יותר גבוהים מהישראלים. נחזור לנתון המעניין שעצם ההטבעה הוא לא בגובה אלא בניתור, ונחבר את זה לכדורגל, אם וויל ביינום היה 1.58 מטר, פרופורציונלית הוא היה קופץ גבוה יותר מדדי בן דיין, מגרלשווילי או שמעון גרשון, למה? כי הוא אתלט, ובתור בנאדם בגובה 1.80 הוא מנתר לגג או להטבעה כמו בחור שהוא 2.05…וכאן טמונה הבעיה, הפחד מכדורי גובה שמרחף מעל הנבחרת כבר בערך 20 שנה, הוא פחד לא הגיוני ואפילו סלחו לי, מפגר. אז מה אם הם יותר גבוהים!? אדם בגובה 2 מטר יכול להיות מגושם מאוד, כמו קראוץ' האנגלי למשל, יש הרבה שחקנים בגובה 1.80 שיכולים להגיע לגובה הניתור שלו. אני מסתכל על נגיחות של תומר חמד מהעונה החולפת ופשוט לא מאמין, הוא הנוגח הכי טוב שהיה בליגה שלנו מזה 10 שנים בערך, איך לא עובדים על ניתורים באימונים? למה כל האפריקאים שחוגגים שערים בחו"ל יכולים לעשות סלטות באוויר והיפוכים מעצם היותם אתלטיים, והישראלים אפילו נגיחות פשוטות, ניתורים ועבודת מיקום לא מסוגלים לעשות כדי להגיע לכדור גובה?

בעיות הניתור והפחד מכדורי גובה ממשיכות לא רק לבלמים והמגנים, אלא גם לעמדת השוער, כל הכדורגל הישראלי הורגל לדעת שאנחנו לא טובים בכדורי גובה, כך מחנכים כנראה את כל הילדים, והמצב הזה נותר שנים על גבי שנים, של מחסור בניצול הזדמנויות של כדורים נייחים. איך מדינה שלמה של כדורגל ששואפת להגיע לליגת האלופות, מונדיאל, אליפות אירופה וכו'…לא מסוגלת להיפתר מפחד הגבהים הזה? איך? חיל האויר שלנו ממש טוב, מיקום, המראה, פגיעות במטרה, אבל בכדורגל לא שמעו על זה…

בשנים האחרונות המרים קרנות הכי טוב שראיתי בליגה היה דוד רביבו(אחיו של חיים מן הסתם…), כנראה שיש שם משהו במשפחה? גנים של סבסובי כדור? משהו מולד? לא…תאמינו לי שלא, עבודה, וריכוז מלא בכל הרמה, בשנתיים האחרונות אני פשוט נדהם כמה הקרנות הישראליות לא מנוצלות, ונהיות סתם עצירת משחק. כל הרמה מורמת או רחוק מדי או קרוב מדי, או מסתיימת בידי השוער, אין תכנון, אין תרגיל, אין חשיבה וראיית משחק. אין לך בקבוצה מישהו שמרים טוב קרנות? אז חוזרים ליצירתיות, לא מלמדים בקרוסי הפרו של ההתאחדות תרגיל קרן קצרה?כי הוא די פשוט ובסיסי בכדורגל…

אנחנו רוצים כדורגל טוב יותר?ז את רק אחת מהנקודות האפורות שלנו, ואנחנו לא מתמודדים איתה, לא יודעים מאיפה לאכול אותה.

יכול להיות שאנחנו לא טובים במצבים האלה ולעולם לא נהיה, כי אנחנו פשוט לא קופצים כבר ולא מנצלים את הראש, כי הרי כל משפט שני במדינה הזאת נגמר ב"קפוץ לי" וב"ראש קטן", אז שאני אדע לנגוח?

רגע לפני סיום הקריירה המפוארת שלו, גוסטבו בוקולי שב להזכיר לנו במשחק השני נגד מאריבור למה השאלה אם חיפה תעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות אחרי צמד ההתמודדויות נגד גנק תלויה בעיקר בו.

מי שמחפש את ההבדל ביכולת בין המשחק הראשון למשחק השני נגד מאריבור יכול למצוא הרבה סיבות אבל אין ספק שההבדל המשמעותי היה שבמשחק הראשון חיפה שיחקה בלי גוסטבו בוקולי ובמשחק השני יחד איתו.

האמת שבוקולי כבר לא מתאים לרמות הגבוהות – מפעלים אירופים וכדומה. השנה הוא בעיקר צריך לשמש גיבוי מהספסל במשחקים האלו. בליגת העל ישחק לא ישחק, זה לא כזה משנה-הליגה הישראלית בכדורגל היא לא ברמה כזו רמה גבוהה כך שבוקולי בהחלט מסוגל לשחק במפעלים המקומיים גם בהרכב.

בשלב הבתים (אמן) ובמשחקים היותר חשובים גם בעונה הרגילה, הוא צריך להיות על הספסל כגיבוי לתמיר כהן, סיידו יאיא ואייל גולסה. אבל כשכל שבוע שחקן אחר מהחלק האחורי של חיפה נעדר אין ספק שגוסטבו בוקולי הוא האיש הנכון ובזמן הנכון, כמו שהוכיח זאת מול אלופת סלובניה. במשחק שבו מכבי חיפה לא הייתה במיטבה ונאלצה להתמודד שוב ושוב עם התקפות סלובניות. בוקולי רץ, תיקל, חטף, מסר, הרגיע את המשחק ובעיקר העניק ביטחון לחבריו ולספסל של אלישע לוי.

כל זה נכון בעיקר לדקות שלאחר הטעות השטותית של דוידוביץ' (מתי שארנוב ישחק סוף סוף?) שבהן בוקולי הצליח להחזיק את הקבוצה ב1-1 למרות העצבים והתחושה שעוד עונה הולכת לאיבוד בגלל טעות שטותית. במשחק חוץ כזה, אחרי טעות כזו, קשה מאוד לחזור לשחק, לשמור על הריכוז והתוצאה אבל,לא מעט בזכות הקשר בן ה-33 הצליחה הקבוצה למצוא את האופי הדרוש ולחזור לישראל עם הכרטיס לשלב הבא.

אולי הוא כבר לא ברמה שהיה בעבר וגם לא בעמדתו הטבעית, אבל בתקופת המעבר של הנוכחית בוקולי הוכיח ומוכיח שהוא חלק חשוב במכונה הירוקה. כשהקבוצה תתחבר ותמיר כהן ייכנס לענייניים לבוקולי אין מקום בהרכב אבל דווקא מפני שהוא יודע זאת, זה הופך את גוסטבו בוקולי לשחקן גדול יותר בעיניי גם מעבר ליכולת המקצועית.
ההשקעה שלו שנה אחרי שנה למרות שבאופן טבעי מעמדו יורד מראה איזה אדם הוא ואני שמח בשבילו שזה משתלם. כבר שנתיים שלוש שאף אחד לא נותן לו מקום בהרכב אבל בסוף מי שמשחק במשחקים החשובים והקבוצה נופלת או מצליחה בזכותו הוא דון גוסטבו.

אני מקווה שהעונה מכבי חיפה תוכל להסתדר גם בלעדיו אבל בזכות הנאמנות וההשקעה שלו לבוקולי בהחלט מגיע להישאר במועדון, גם מעבר לקריירה ככדורגלן שחקן זר כמו בוקולי לא מוצאים בשום מקום ואני בהחלט יכול לעשות את ההשוואה של שארפ בכדורסל לבוקולי בכדורגל.

לפני שאני מפריש את הברזילאי בטרם עת, יש לו עבודה לעשות. צמד המשחקים נגד גנק מאוד חשובים למועדון מהרבה מאוד בחינות: עלייה נוספת לשלב הבתים תמתג אותו באופן סופי כמועדון הכדורגל הטוב והמצליח בישראל וחשוב אף יותר – תעניק כסף רב שיעזור בצמיחתו העתידית ותאפשר לו להצליח יותר באירופה, מה שיכול בעתיד להוביל את מכבי חיפה להשתתפויות נוספות בשלבי הבתים. דבר שללא ספק יוכל לקרב אותו למועדוני הביניים של היבשת-הישג מדהים לקבוצה ישראלית.

ההפעלה הפעם חשובה יותר מתמיד משום שהעפלה פעמיים בשלוש שנים עוזרת מאוד כלכלית וגם ממתגת אותו בעולם כמועדון שיש לו מקום בליגת האלופות – בדומה לקופנהאגן הדנית למשל.

כדי לעשות זאת, מכבי חיפה תהיה תלויה לא מעט ביכולתו של גוסטבו בוקולי לעשות את מה שרק הוא יודע -לחבר, להטריף ולהנהיג את הקבוצה, בצירוף חיפוי על היעדרות שחקני ההגנה הקבועים. אם גם בזה הוא יצליח, זה עשוי להעביר אותו את השביל שמעט הצליחו לעבור – הגבול הדק שבין שחקן גדול לאגדה.

די לניסויים ולשינויי העמדות! מר לואיס פרננדז מתבקש להפסיק להתעלל בגוויה הנקראת נבחרת ישראל. המשחק מול חוף השנהב הציב המון סימני שאלה חדשים ותהיות בנוגע לנבחרת ומאמנה. המסקנה המתבקשת ממזמן, אבל עוד יותר מתמיד, לאחר הגרלת המונדיאל, וההפסד לנבחרת הפילים היא, תפטרו את לואיס!

לואיס פרננדז היה מינוי רע מאוד עוד לפני המשחק הרשמי הראשון. אני לא ארחיב יותר מדי  בנושא מפני שדובר עליו כה רבות אבל בכל זאת אתן הקדמה קטנה, נושא שבעקבותיו רשמתי את הטור.

מבחינה מקצועית אף פעם לא הייתי חובב גדול של הבן אדם וההתנהלות שלו, מה עוד שכבר כמה שנים טובות הוא לא זכה לשום הצלחה מקצועית מהותית. אבל היו מספר בעיות הגדולות יותר שצצו מיד אחרי המינוי ועוד לפני משחק רשמי אחד.

* עד שסוף סוף החליטו למנות מאמן זר, שזה רעיון לא רע בכלל, הביאו מאמן לא מספיק טוב ודומה יותר מדי למנטאליות הישראלית. כדי שבאמת יצליח לשנות משהו, או לעזור, אבל, עדיין הוא מאמן זר וכאן טמונה הבעיה. הבעיה בזה שהוא זר היא שלצערי אחרי פיטוריו (המתבקשים) של פרננדז ייקח המון זמן עד ששוב פעם ינחת פה מאמן זר מהסיבה הפשוטה שכולם ילינו על כישלונו של פרננדז המאמן הזר. אז הבעיה שפרננדז לא מייצג מאמנים זרים וחבל לי שבגללו הרעיון הנבון הזה ייזנח לעוד כמה שנים.

* עם הגרלה כזאת קלה פעמיים ברצף יהיה חבל לבזבז צ'אנס אדיר לעלייה בגלל מאמן שבטוח לא נעלה איתו כי מי יודע מתי נזכה להגרלה כזאת שוב.

* החשש שהקמפיין יהיה כזה גרוע שיישקלו ברצינות להביא לאייל ברקוביץ' את אימון הנבחרת.

טוב, אז הקמפיין הפרננדזי יצא לדרך וכבר בתחילתו ראיתי שהתחזיות שלי מתגשמות: הביקורות (הצודקות) עליו, התוצאות וההתנהלות שלו גרמו לכך שהסיכוי שמאמן זר יינחת פה בעתיד הקרוב הוא בערך כמו הסיכוי שפרגוסון יפוטר על ידי מנצ'סטר יונייטד. בנוסף, התוצאות הפכו מזעזעות מרגע לרגע. נשבר לי מלואיס סופית, במחזור השני כשחילצנו במזל רב 0-0 מגאורגיה בבונקר כזה שהתביישתי שזו הנבחרת שלנו ובסוף לא רק שלא הייתה אף טיפה ביקרות עצמית או משהו כזה, הנבחרת, ופרננדז בראשה הציגו את הנקודה כאילו היא ההישג הכי גדול אי פעם של הנבחרת. אחר כך הגיעו גם ההפסדים, ויכולת רעה וצריך להגיד תודה שבזכות הבית החלש אנחנו עדיין בתמונת ההעפלה ליורו.

דווקא במשחק הידידות יש לציין, נגד חוף השנהב, קרו דברים נוספים שלא חשבתי שייקרו לפני הקמפיין, ובצירוף לשאר הדברים שהזכרתי, הם דורשים את פיטוריו של לואיס פרננדז באופן מיידי ומינוי מאמן חדש כבר עכשיו, כדי שיהיה לו זמן יחד עם הנבחרת עוד לפני הקמפיין הבא.
הניסויים בהרכב הם לא דבר חדש אצל לואיס פרננדז שהרבה לזמן המון שחקנים ולשנות להם את העמדות בקצב מסחרר. אבל דווקא אתמול קרוב מאוד למשחק מול יוון פרננדז החליט שאלמוג כהן, שחקן בונדסליגה לגיטימי, צריך לשחק בעמדת המגן הימני. כל זאת הגיע דווקא אחרי הצטיינותו של יובל שפונגין בעמדה הזו במשחקים האחרונים של הנבחרת. מי שמחפש עקביות או שיטה -לא אצל לואיס.

זה היה שינוי עמדה אחת יותר מדי מכיוון שאלמוג כהן מצטיין כקשר אחורי ברמות הגבוהות של אירופה אז  למה בנבחרת האדירה שלנו אין לו מקום בעמדתו הטבעית? כמו כן, המשחק הוכיח סופית שלפרננדז אין שום טקטיקה או יד מכוונת – עצם זה שאין מערך, שיטה או שחקנים קבועים בהרכב, זמן קצר כל כך לפני הסיכוי האחרון להתברג ביורו זה רע מאוד. נקודה קטנה נוספת שהציקה לי הייתה זימונו של מאור בוזגלו שעם חוסר הבהירות סביבו בתקופה הנוכחית לא היה ראוי לזימון לסגל. יש שיגידו שלואיס פרננדז גילה נאמנות לשחקן וכאלה שיגידו שבכל זאת בוזגלו הוא כישרון גדול אבל איזה מסר זה משדר לשחקנים האחרים ששחקן עם כל כך הרבה בעיות מסביבו בעיקר בתקופה הנוכחית, זוכה לזימון על חשבון שחקנים אחרים שמתאמצים באופן קבוע בקבוצות שלהם ולא עושים רעש?

דבר נוסף רע מאוד שקרה כבר בתחילת הקמפיין אבל שמתי לב אליו עוד יותר אתמול, היה שלמרות התצוגה החד צדדית (השערים שלנו הגיעו אחרי פיגור 3:0) השחקנים והמאמן לא נראו מאוכזבים יותר מדי וחלקם אמרו שיפה שחזרנו ל 4-3 וחלק נוסף אמר שמבחינתו שבמשחקי ידידות נהיה גרועים ובמשחקים הרשמיים ננצח.
אז מה הבעיה במשפט הזה? לכאורה, משפט נכון אבל כשמסתכלים לעומק צריך להבין, מאז תחילת קמפיין לואיס פרננדז לא רק שאנחנו לא משחקים טוב במשחקי ידידות, אלא שאנחנו גם לא מצליחים להגיע לתוצאות במשחקים הרשמיים. אני פוחד ששוויון הנפש הזה אחרי תצוגות גרועות, שמחה אחרי הפסד בשער אחד גם אם זה רק משחק ידידות או התקווה שאם אנחנו לא טובים בידידות אחר כך נצליח במשחקים הרשמיים, תחזיר את  הנבחרת אחורה בזמן אל עידן ההפסדים בכבוד. יחד עם התגובות אחרי משחקים רשמיים שנגמרים בהפסדים או בניצחון דחוק על נבחרות חלשות, עוד מעט יציגו לנו הפסד 1-0 ליוון כהישג גדול של הכדורגל הישראלי.

בעיה נוספת שהייתה כבר זמן מה על המפה אבל רק אחרי הגרלת המונדיאל תפסה יותר את תשומת ליבי היא שבעקבות התוצאות הגרועות חזרנו לדרג השלישי לצערי. נכון,זה כנראה המקום הטבעי שלנו אבל עם כמה תוצאות קצת יותר טובות יכולנו להישאר שם בדרג השני גם בהגרלת המונדיאל ולראייה, יוון עדיין בדרג הראשון למרות תקופה ארוכה לא מזהירה.

כל הצרות הללו צריכות להביא לסיום דרכו של פרננדז בתפקיד וכמה שיותר מוקדם. הוא אשם ברוב הבעיות גם אם לא בכולן. אבל מה שבטוח הוא לא התרופה לבעיות הללו. חבל שדווקא בתקופה שכל כך הרבה שחקנים שלנו משתלבים בקבוצות מחו"ל וקבוצות ישראליות מגיעות להישגים יפים באירופה דווקא הנבחרת חוזרת אחורה.

זקן אחד אמר לי פעם: " בעקביות, תהיה עקבי".

בתור אדם שאוהב מאוד כדורגל וספורט בכלל, אני מוצא את עצמי צופה בספורט הזה כבר שנים, ובזמן האחרון אני לא מפסיק לשאול לאן נעלמה העקביות? איפה פספסנו אותה? איך זה יכול להיות שילד בן 15 שעוד לא קרע זוג נעליים כבר מוכתר לפלה?

התחלתי בנקודה הבסיסית, ישראל, ליגת העל, המקום שאני מכיר הכי טוב, מרגיש בו הכי נוח, ויודע עליו הכי הרבה. אני מסתכל על הליגה ורואה שחקנים שעוזבים תרם זמנם את הקבוצות לחו"ל. השאלה היא לא למה. למה? טוב זה מאוד ברור…כל שחקן רוצה להתפתח ולעזוב את הליגה הזאת לליגות הגדולות, אנגליה, איטליה, הולנד, גרמניה, זה ברור וידוע לכל… העניין הוא, איך?

אחרי הסתכלות רבה על החתמות שונות של שחקנים שונים באירופה, ראיתי שתי מגמות מאוד ברורות. הראשונה, לישראל גדל דור מוכשר, מאוד, דור עם הרבה כוח רצון, מוטיבציה, השקעה, שאיפה וכו'…אני מדבר כמובן על הסוכנים. אבי נימני, דודו דהאן, פיני זהבי וכו'… דור מוכשר מאוד של סוכנים שיכולים לשווק כל שחקן לכל קבוצה, כל מה שצריך זה רק 10 דקות משחק שנראות טוב בוידאו (מתוך כל ה-3000 דקות בערך שיש בעונה), קצת גליצ'ים, פסים טובים, אם יש גול במספרת אז בכלל הסיכוי לחתימה גבוה, וכל השאר נשאר לסדר במשא ומתן.

זה נראה כל כך לעבור לאירופה לא? זה די קל, יש קבוצות שייקנו הכל, מבלגיה לפולין, מהולנד ועד לאוסטריה, אפילו קזחסטן, כולם ייקנו שחקן ישראלי, הרי כולם כאן משחקים כמו מסי או רונאלדיניו (בגלל זה אנחנו 40 ומשהו שנה לא במונדיאל…).

הנקודה השניה שמצאתי, היא כבר לא קשורה לסוכנים, גם לא כל כך לשחקנים, היא קשורה לכל המנטליות של הספורט הזה. איבדנו את העקביות מאוד מהר, כל ילד תרם זמנו הופך לשחקן הטוב בעולם. איך זה יכול להיות? אני מסתכל על ניימאר, מברזיל, הילד מסאו פאולו, ברזיל (לא נראה לי שמישהו מהקוראים לא מכיר אותו).  נכון, יש לו טכניקה מדהימה, נכון, הוא מהיר ויודע לסיים טוב מול השער, אבל היי, הלו, עצרו רגע, בן כמה הוא? בגיל הזה הוא צריך לסחוב את כל נבחרת ברזיל (שגם ככה כבר עשור שלם מאז הזכיה שלה מקרטעת ונראית כמו נבחרת יחידים ולא נבחרת מלוכדת)?  הוא סך הכל בן 19, ועוד לא עשה דברים משמעותיים יותר מדי. הוא זכה בגביע הליברטדורס, אוקיי המון כבוד(דרך אגב אריק בנאדו הוא אחד השחקנים הכי מעותרים שהיו בישראל, וכשהוא נחת בחיפה שוב כולם זלזלו בו, התסכלתם ברזומה שלו?! מה שבנאדו שכח, טוואטחה וכל שאר שחקני ההגנה עוד לא למדו), אבל לא הגיוני שכל שחקן בן 7-20 שעושה כבר תרגילי רחוב יפים ושם איזה שער במספרת הופך לאלוהים ביום, כשבשאר הזמן הוא רק הולך על המגרש.

שחקנים מקבלים הכרה ותודעה מהר מדי, עולים לפסגה מהר מאוד, וזה מוזיל את ערך הסמל, הקבוצה, המשכורת, הכדור, האוהדים, הכל, את הערך של כל הספורט הנהדר הזה. שחקן שכבר בגיל 19 מוכתר לאלוף עולם, מרגיש כמו אלוף עולם בזמן שיש לו עוד קריירה שלמה להוכיח את עצמו.

אני זוכר בתור ילד, בעבר, הייתי מסתכל על נבחרות כמו איטליה, ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, הייתי רואה נבחרת! גם אם היא לא שיחקה קבוצתית כמו ספרד של היום, היא הייתה נבחרת, בכל עמדה במגרש היה שחקן שעבר שנים של הוכחה, עבד קשה, התאמן, קיבל את מקומו בהרכב או בסגל הנבחרת בכבוד וביושר. שמות כמו: אדגר דוידס (הולנד), רובטרטו באג'יו (איטליה), הקאן סוקור (טורקיה), יורי דג'ורקאף (צרפת) וכו'…היום? "עברת שני שחקני הגנה ושמת שער באחד על אחד ואתה רק בן 18? למה לא אמרת קודם, הספרה 10 פנוייה בהרכב הנבחרת שלנו, אתה אלוהים מהיום והלאה".

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל בשום ליגיונר ישראלי בחו"ל, לא זאת המטרה, אבל אני תוהה מדוע לא נשארו ובנו כאן משהו טיפה יותר חזק? למה מספיקה חצי עונה או אפילו משחק אחד כדי ששחקן יעשה מעבר גדול לליגה גדולה יותר…? היו שחקנים ישראלים בדור של שנות ה90 (רביבו, ברקוביץ', אבוקסיס, חזן, נימני…) שאם הם היו גודלים היום במחלקות הנוער, היציאה שלהם לאירופה הייתה מוקדמת ושונה לחלוטין, הכל היה מהיר הרבה יותר, ולא היו צריכים כל כך הרבה מעברים לקבוצות גדולות בארץ.

בסופו של יום, כולנו אוהבים כדורגל, מאוד, קשה להסביר את התחושה, כשרואים דאבל פס טוב שמוביל לשער, או לראות איזו בעיטת בננה מ30 מטר נכנסת לחיבור, זה עושה משהו בלב, אבל משהו כאן יתחיל להתפספס אם נכתיר כל יום פלה חדש, המרדף הזה אחרי הכוכבים של המחר והסקאוטינג נהיה מוגזם, המיידיות של ההצלחה, בלי הוכחה ועקביות של שחקני כדורגל רק תפגע בכולנו, בספורט שאנחנו כל כך אוהבים.

זקן אחד אמר לי פעם: "את רומא לא בנו ביום אחד"(תנו לילדים לשחק, תפסיקו לרדוף אחריהם).