תגית: כדורגל עולמי

אם להיות כנים, כדורגלנים הם אתלטים חסונים, ואולי רובם גם נחמדים, אבל אם הם ירצו הם יכסחו לכל אחד מאיתנו את הצורה די בקלות.

אבל יש חמישה כדורגלנים שגם אם היינו ממש רוצים, והיינו ממש חזקים – עדיין לא היינו רוצים לפגוש אותם בסמטה חשוכה, בטח לאחר שהם שתו וודקה רדבול…או שתיים.

5. אז במקום החמישי והמכובד נמצא החלוץ של פורטו – האלק – אשר ידוע בזריקת אגרוף לכאן או לשם:

4. במקום הרביעי נמצא וויין רוני, חלוצה של מנצ'סטר יונייטד. רוני – חוליגן אנגלי במקרה הפיכח, וחוליגן צפון אנגלי במקרה השיכור מוצא לעצמו מקום של כבוד ברשימת הכדורגלנים שלא היינו רוצים לפגוש

 

3. במקום השלישי אנחנו מוצאים את לוסיו – הבלם הברזילאי הנפלא של אינטר. לוסיו לא נראה חסון במיוחד, אלא יותר ארוך, אך עם טמפרמנט ברזילאי, רגליים גמישות וארוכות, וניסיון רב במאבקי רחבות – תהיו בטוחים שבעיטה אחת שלו ואתם מסיימים באיכילוב

 

2. במקום השני מתייצב לו בגאון ההולנדי החסון – נייג'ל דה יונג AKA מכסחת הדשא. דה יונג שבנוי כמו לבנת איטונג לא ממש מפחד משום דבר ולהיכנס לעימותים זה הלחם וגם הקשה של הלחם שלו. כולנו זוכרים את בעיטת הנינג'ה שלו על צ'אבי אלונסו בגמר המונדיאל מול ספרד

 

1. ובמקום הראשון והסופר דובר מכובד, מי אם לא ג'נארו גאטוסו. אין צורך לכתוב עליו יותר מידי מילים, כולנו יודעים שאף שחקן לא רוצה לשחק מולו, ואף אחד לא רוצה לריב איתו. גאטוסו הרוויח את המקום הראשון בכבוד ובצדק

 

מסכימים איתנו? יש לכם חמישה כסחנים אחרים שלא הייתם רוצים ללכת איתם מכות? תרשמו לנו בתגובות מה דעתכם

קליק על הלייק ותקבלו את כל העדכונים היישר לפייסבוק שלכם

שחקנים חדשים נכנסו למגרש. שחקנים עשירים מאוד. לפ.ס.ז' יש בעלים חדשים והם לא פחות מאשר נאסר אל חלאיפי – איל הנפט הקטארי שהשתלט על הקבוצה ומזרים כספים רבים, בדרך שבו כסף קונה הכל. כנראה.

המועדון הפריז הוקם למעשה לא מזמן, ב-1970 לאחר איחוד עם קבוצה נוספת בעיר שנקראה בזמנו "סטאד סן-ז'רמן". למעשה הקבוצה הצעירה מפריז לא קיימת זמן רב מדי כדי להיות עמוסת תארים, אבל ההספק נכון להיום מצוין. מאזן התארים כולל: 2 אליפויות צרפת (86' ו 94'), 2 סופרקאפ צרפתי (95' ו 98'), 8 גביעי מדינה צרפתי (82', 83', 93', 95', 98', 04', 06', 2010(, 3 גביע הליגה (95', 98', 08'), זכיה אחת באינטרטוטו (2001) וזכיה אחת בגביע המחזיקות (96').

השינוי המהותי חל בעיקר בשנתיים האחרונות אחרי שבעונת 2007/2008, כמעט ונשרה הקבוצה לליגה השנייה לאחר שבקושי הצליחה להיחלץ מהתחתית במחזורים האחרונים של העונה.

בעונת 2009/2010 שוב נחלה הקבוצה מפלה קשה וסיימה במקום ה-13 והמאכזב, אומנם המתיקה קצת את הגלולה עם זכייה בגביע הצרפתי אך השינוי היה חייב להגיע. הקבוצה הציגה יכולת ירודה שהייתה חייבת להשתנות ובמהרה.

אז בשלהי קיץ 2010 הגיע המשיח של הפריזאים. שיח אל חלאיפי נחת בקבוצה ואיתו גם המיליונים שהתחילו לזרום ולסנוור את עיר האורות. השמות החלו לזרום במהרה. בהתחלה ראינו את הותיקים נוחתים שם במטרה לנסות להחזיר עטרה ליושנה. ראינו שמות כמו: קלוד מקאללה, גבריאל היינצה ולודוביק ז'יולי שנחתו לקראת סוף הקריירה וניסו גם הם להרוויח מהכסף הגדול. העונה הראשונה של הכסף לא הביאה בשורות גדולות מדי, אחרי הכל הותיקים טובים אבל גם הם לא הספיקו בשביל לסחוף את הקבוצה עד למעלה הטבלה ומאבק על האליפות.

אז אכן 2010 הסתיימה עם זכייה נוספת בגביע הצרפתי. תואר נוסף שנכנס להיכל של פריז, אבל זה לא הספיק. ובקיץ האחרון החליטו בפארק דה פראנס לא לחסוך בעלויות ולשלוף את התותחים הכבדים ובזה אחר זה נחתו השמות הגדולים, מכל הליגות ובכל העמדות.

לעמדת השוער נחת האיטלקי סלבטורה סיריגו, אחד השוערים העולים באיטליה שמסיבה מוזרה לא הצליח למצוא קבוצה ונחת היישר בבירה הצרפתית. השוער סיריגו בהחלט נותן עונה טובה כשהוא עצמו חתום לפחות על 6 נק' העונה. להגנה הגיעו המגן כריסטוף ז'אלה המסחרר, דייגו לוגאנו הבלם האורוגוואי, ולאחרונה נחתו עוד 2 שמות גדולים – מקסוול המגן השמאלי שהגיע מברצלונה ואלכס הבלם של צ'לסי. ללא ספק חוליית הגנה מעולה. לקישור נוספו שחקנים מפוצצים לא פחות – מת'יו בודמר שהגיע מליל, ג'רמי מנז הקיצוני השמאלי שהגיע מרומא ובלייס מטווידי האנרגטי שהגיע מסט. אטיין. בהתקפה ראינו עוד כמה שמות מעניינים: קווין גאמיירו הסקורר הצרפתי שהגיע מלוריין ופגי לואינדולה שחזר לקדנציה נוספת.

אבל מעל כולם ניצב הכוכב הגדול והבלתי מעורר (שגם נקנה בסכום אשר מקנה לו את התואר הנ"ל) – חאבייר פסטורה הארגנטינאי. השחקן השלים את הפאזל הצרפתי בצורה המושלמת. ה"מסי" של צרפת נחת מפאלרמו האיטלקית בסכום אדיר ונדיר של 43 מיליון יורו.

עד כה אין עוררין על היכולת של הקשר המעולה כשנכון להיום מאזנו עומד על 6 שערי ליגה ו 2 בישולים. לא מספרים אימתניים אך בהחלט מספיקים כדי לסחוף קבוצה שלמה. כנראה שהנוכחות לבדה משפיעה וניתן לראות זאת במיקום ובהתבססות הקבוצה במקום הראשון עם הפרש של 3 נק' מהמקום השני שבו נחתה מונפלייה המפתיעה.

אז עד עכשיו הכל דופק טוב בממלכה הפריזאית. הקבוצה בתנופה טובה, מוליכה את הליגה ומשחקת רוב הזמן לא רע בכלל. אך רק דבר אחד העיב על הכל, פיטוריו התמוהים של המאמן לשעבר קומברה. למראית עין לא הייתה סיבה מוצדקת לפיטוריו של המאמן המצליח ששלט בקבוצה והצליח להנהיג אותה ולהוביל בבטחה את הליגה. אך כנראה שהכסף הגדול מצליח לסנוור אנשים רבים, וגם ותיקים בכדורגל.

לאונרדו הברזילאי הונחת גם הוא בתחילת העונה בתור המנג'ר. תפקיד מוזר ולא בדיוק מוגדר. הוא כנראה זה שגרם לפיטוריו של אנתוני קומברה המצוין וזאת לאחר שביקש לראות על ידו את המאמן האיטלקי המצליח קרלו אנצ'לוטי, וכשאין בעיה של כסף אין גם בעיה של החלפת מאמנים וכך נוצר לו חילוף מאמנים שכנראה לא היה יכול להתרחש באף מקום אחר בעולם.

בינתיים זה נראה טוב. הקבוצה ממשיכה לנצח. התצוגות לא בשמיים, אבל המטרה נשארה בהישג יד. האליפות הצרפתית של ליג 1 היא המשוכה הכי גבוהה. בשנה הבאה כנראה נראה את פ.ס.ז' באלופות ואז באמת נוכל לדעת אם הכסף הגדול והשמות המפוצצים באמת יחזירו את התהילה לפארק דה פארנס האגדי.

הגעתי למסקנה, את הכדורגל העולמי מנהלים ערימה של אנשים שלא ממש רוצים צדק ושיוויון. הם לא מעוניינים בשיפוט צודק, וגם ממש לא מעניינות אותם החלטות גורליות שיכולות לשנות עתיד של שחקנים/מאמנים/קבוצות/מדינות.

מישהו כאן זוכר את המשחק ההוא של צ'לסי וברצלונה? פניו של דידייה דרוגבה במסכי הטלויזיה צועק על השופט: "זהו ביזיון!". זוכרים את ה"טיל" של למפארד במונדיאל? נוייר הסתכל על הכדור נכנס מהמשקוף מטר אל תוך השער וכולם המשיכו לשחק כאילו לא היה שער והמשחק נגמר בניצחונה של גרמניה כמובן. ידו של מראדונה וידו של גילי לנדאו? להמשיך? ידו של הנרי שהעלתה את צרפת על חשבונה של אירלנד למונדיאל? ובואו נלך אפילו יותר רחוק, השער של ליונל מסי עם ידו מול אספניול? עד מתי?!?!

מה יהיה הסוף? מתי כל זה ייגמר?! מתי נבין שטעויות שיפוט ברגעים כל כך גורליים הורסים את הטעם והכיף שיש בספורט הזה? לא נמאס לכם!?

אל מסדר הטעויות היתווספו אתמול שני שעריה של אייאקס אמסטרדם בליגת האלופות מול ריאל מדריד. שני שערים חוקיים לחלוטין(!) שנפסלו בטענת נבדל ע"י הקוון. המצב באותו הרגע היה 1-0 לריאל מדריד, אם לא היו פוסלים את אותם שני שערים והמצב היה 2-1 מי היה יודע איך ייגמר המשחק? ועוד בהתחשב בכך שה"יהודים" הפסידו 3-0 לריאל וכתוצאה מכך לא העפילו לשלב הבא במפעל.

ה"יהודים" מקופחים (הם לא היחידים…) והעולם שותק!

ובואו בבקשה לא נדבר אפילו על ה-7-1 ההזוי של ליון על דינאמו זאגרב, מכירת משחק? היה שם ניחוח כזה, אולי אופ"א תגדיל ראש ותנהל חקירה סביב המשחק ההזוי הזה.

משהו פשוט לא הגיוני במערכות האלה שנקראות פיפ"א ואופ"א, פשוט לא הגיוני, אחרי כל כך הרבה שנים של סבל לגבי שריקות הזויות לפנדל או אי שריקות לפנדלים שהיו, סוף סוף הגדילו ראש והוסיפו שופטי רחבה, צעד מבורך שעדיין לא הוכיח את עצמו ב-100 אחוז, אבל זאת התקדמות, אך כאן לא נגמרים הדברים, מדוע בכדורסל יש מצלמות ומסכי טלוויזיה ובכדורגל אין? מדוע בטניס הגדילו ראש כבר לפני שנים והשתמשו במסכי טלוויזיה ומצלמות? לא הגיוני שטורנירים כמו ליגת האלופות, מונדיאל, קופה אמריקה וכל ליגה אחרת בעולם ימשיכו להתנהל כך, זה פשוט הזוי, מדובר בסכומי כסף גדולים, ובספורט שכולנו אוהבים שהוא שיוויוני וצודק בתחום השיפוט.

מעבר לכל הבקשות סביב תוספת מסכי הטלוויזיה למגרשים, עולה נתון מאוד חשוב. מגרש הכדורגל גדול פי 10 בערך ממגרש טניס, כדורסל, הוקי או כל ספורט דומה…דווקא בו היו צריכים להגדיל ראש כבר לפני שנים ולהוסיף מצלמות.

איפה מישל פלאטיני בכל זה? מדוע הוא לא מרים אצבע ונותן למגרשי הכדורגל שקט!? אתם יכולים לתאר מצב שבו שופט בבית משפט עליון שולח אדם חף מפשע לכלא? זה צודק? אז נכון…לא מדובר כאן בכלא, או בפשעים, אבל קבוצות ונבחרות שעובדות כל כך הרבה זמן באימונים כדי לזכות בתארים, ובסוף על הדשא שחקן של הקבוצה היריבה מבקיע בעמדת נבדל זה פשוט משהו כל כך מעצבן ומתסכל שאי אפשר אפילו להבין!

לגבי טעויות שיפוט במונדיאל, רמות התסכול הן גדולות ומכופלות פי 40, מדוע? הנבחרות האלה עובדות כל כך הרבה שנים ומתכננות על טורנירים לפי דור השחקנים הקיים, טורניר של פעם ב-4 שנים! המון כסף! תהילה! עבודה! ובסוף השופט בא לאנגלים ואומר להם שהכדור לא עבר את הקו? תפקח עיניים ותסתכל על המסכים שלידך.

משהו כאן פשוט הזוי לחלוטין, אבל כנראה שלאף אחד לא אכפת…פשוט לאף אחד…

ולכל השופטים או האנשים שקשורים לשיפוט ספורטיבי שקוראים את הכתבה הזאת, אני לא מנסה לשלול מכם את תפקידכם או אחריותכם, אני פשוט רוצה להינות מהספורט שלי כשהוא צודק, ואני גם מאמין שאתם רוצים לחזור הבייתה בשלום מאצטדיון טדי.

הנה טור קודם שלי בנושא הזה בדיוק!

שנים שבהם אני שומע את מושג הפליימייקר (Playmaker) עולה שפתיהם של הפרשנים בכל משחק בעולם. מונדיאל, ליגת האלופות, אליפות אפריקה, קופה אמריקה, אבל אף אחד לא עוצר ושואל על מה ולמה? הכדורגל שלנו התקדם משנות ה-70 המבלבלות אל שנות האלפיים, לא הגיע הזמן להתקדם?

בעבר, ראינו סלאלומים של שחקנים גדולים כמו פלה, מראדונה, יוהאן קרויף ועוד רבים אחרים. מדוע הם יכלו לקחת כדור ולעשות מה שעולה על רוחם…? למה אתם שואלים? כי שחקני הגנה בעבר היו יורדים לגליצ'ים מהר מדי, לא יצאו טוב למלכודות נבדל, ועוד מליון סיבות שהן, עם כל הכבוד למראדונה ולכל הגדולים האלה אני אישית מאמין שהם היו טובים לתקופה ההיא, אבל היום? עם כל אימוני הכושר ששחקני הגנה עוברים היום, כל הפיזיות והתרגילים הטקטיים היה להם הרבה יותר קשה לשבור את ההגנה במהלך סולו, והם היו צריכים להיעזר הרבה יותר בחברי קבוצתם.

לכן, אני חושב שהכדורגל העולמי צריך להיפטר משיטת הפליימייקר! זמנה של השיטה עבר, וכאן בכדורגל שלנו לא רואים את סופה. בחיפה זהו יניב קטן ש"חייב לקחת אחריות", בת"א מדוניאנין, שחקנים ששמים על כתפיהם אחריות של להוביל את המשחק. האמת שאם מגרש הכדורגל היה בגודל של מגרש כדורסל והיו משחקים 5 על 5 אולי באמת זה היה יכול לקרות, אבל עם גודל המגרש וההגנות שהשתנו כך גם הטקטיקה!

אין דבר כזה שחקן שולקח אחריות – יש קבוצה שלוקחת אחריות

התפיסה ה"ישנה" אומרת – יש שחקן אחד/שניים(לרוב זה אחד…) שסוחב עליו את האחריות למצבי כיבוש, אם סוגרים אותו, המשחק זז לאט יותר עם פחות בטחון, רוב הכדורים עוברים דרכו והוא מנהל את המשחק. רוצים דוגמא? ארגנטינה של מסי. מייעדים ל"פרעוש" תפקיד של פליימייקר, כל הנטל נופל עליו, הוא נאלץ לעשות המון מהלכי יחיד בזמן ששאר הקבוצה פחות חושבת על תנועה ויותר על התמקמקות וציפייה לכדור ממנו. משהו יצא מכל זה?

התפיסה ה"חדשה" אומרת – גם מגן יכול לעשות פס אחד שיכול לפרוץ הגנה שלמה, כך גם חלוץ וגם בלם, כולם שחקנים לאותה קבוצה, ונוטלים את אותה האחריות. כל שחקן שנותן פס לא מחכה במקומו, הוא עושה תנועה במגרש. רוצים הוכחה טובה? ברצלונה של מסי, כולם מוסרים, כולם עושים תנועה, נוצרים מצבי כיבוש גם מול הבונקרים החזקים ביותר בעולם (מוריניו…).

יניב קטן לא סוחב משחק על עצמו, וגם לא מדוניאנין. אלה הם הקבוצות שצריכות לקחת על עצמן אחריות, איך עושים זאת? בשיטת ה"תן לי ואתן לך". הצורה הפשוטה ביותר, אתה נותן פס ועושה תנועה. פפ  גווארדיולה הפך את הכדורגל של ברצלונה ל"סקסי" כך טוענים הפרשנים, אבל האמת היא, שהוא לא הפך שום כדורגל, הוא לא המציא שום דבר, הוא פשוט מאוד אמר לשחקנים אל תרוצו יותר מדי עם הכדור, אתם קבוצה, וקבוצה עובדת יחד, לא לבד…

אז נכון שלצ'אבי, מסי או רונאלדו יש יכולות גבוהות מאוד עם הכדור ומסירות מדויקות למרחקים קצרים וארוכים, אבל האם הם יכולים לעשות הכל לבדם? בהתחשב בעובדה שלרוב מגיעים ועושים עליהם סגירה כפולה כשהם עם הכדור?

אם הספקתם לראות את המשחק של מכבי חיפה מול לרנקה, בלי הרבה דיבורים על היכולת החלשה של שני הצדדים, אפשר לאמר ששחקני חיפה אוהבים לגעת בכדור יותר מדי, ברגעים ששחקן אחר עשה תנועה לקבל כדור, השחקן שעם הכדור לא מסר אותו אלא ניסה לחפש אופציה אחרת, ועשה עוד צעד. עוד שחקן עושה תנועה, והשחקן שעם הכדור שוב מנסה למשוך עוד טיפה, וכאן או שהוא מאבד או שמוסר אחורה, מה בעצם קורה? ההתקפה נתקעת, ההגנה היריבה מסתדרת לעמידה ישרה, ואז אין ביטחון לפרוץ קדימה. לא צריך להיות מסי כדי לדעת למסור כדור, אני לא מדבר על כדור על 40 מטר, אני מדבר על מסירות מרגל לרגל על 5-10 מטר, הדבר הבסיסי שאותו מלמדים כל ילד בתחילת דרכו. המהלך היחיד במשחק מצידה של מכבי חיפה שהיה בו אסרטיביות של שחקן היה של יוריצה בוליאט, קיבל כדור ובלי לחשוב יותר מדי על מסירה או מחשבה על אופציה אחרת, נטל אחריות ובעט לשער, גבוה וחזק איפה שהשוער לא יגע בכדור בחיים…

משום מה, את הדבר הבסיסי של דאבל פסים, והתמסרות נכונה בסבלנות איבדנו, מכבי חיפה רואה שלרנקה עומדת מסודר הגנתית, אז איך פורצים את זה? במסירה רחוקה? יכול להיות… אבל היו כל כך הרבה ניסיונות כאלו תוך כדי משחק, של להעיף כדור סתם קדימה והוא נגמר או בנבדל או באיבוד כדור, אז למה להמשיך? למי זה טוב? הקבוצה היריבה מסתגרת טוב? תגרמו לה לצאת לכיוונכם, שתרצה ללחוץ אתכם, ברגע שכמה שחקנים יוצאים כדי לנסות לחלץ כדורגל סימן שמשהו במערך הסגור והצפוף נפתח, המוח של הכדורגלן אמור ישר לצעוק לו – אופציה להתקפה!

אחד הדברים הטובים ביותר להסביר את התאוריה הזאת היא המשחק "אחד באמצע". שחקן התקפה שיוצא ללחוץ כדור מוצא את עצמו במצב דומה מאוד למשחק, לשחקני הקבוצה שעם הכדור של יתרון מספרי שאותו הם צריכים לנצל לטובתם למען התקדמות, קדימה, בין לבין עוד שחקנים של הקבוצה היריבה יצאו לכיוונם, ומכאן השיטה של "אחד באמצע" ממשיכה…זה בערך מה שברצלונה עושה, היא הופכת את כל המגרש ל"אחד באמצע" ענק!

ועוד הערה קטנה שמתקשרת למאמר האחרון שלי כאן לגבי משחקה של חיפה האחרון. איציק כהן עשה טעות קשה, אך האם היא הופכת אותו לבלם גרוע בחיפה? צריך להיפטר ממנו בינואר? ולגבי שארנוב, מה אתם רוצים ממנו? לשחקן לרנקה "התפלקה" בעיטה במקום הרמה לרחבה, שארנוב התמקם להרמה, אין שום טעות בהתמקמות שלו, הכדור היה מהיר וחזק, והוא עוד הספיק לגעת בו. אנחנו מחפשים אשמים/גיבורים מהר מדי…

זקן אחד אמר לי פעם: " בעקביות, תהיה עקבי".

בתור אדם שאוהב מאוד כדורגל וספורט בכלל, אני מוצא את עצמי צופה בספורט הזה כבר שנים, ובזמן האחרון אני לא מפסיק לשאול לאן נעלמה העקביות? איפה פספסנו אותה? איך זה יכול להיות שילד בן 15 שעוד לא קרע זוג נעליים כבר מוכתר לפלה?

התחלתי בנקודה הבסיסית, ישראל, ליגת העל, המקום שאני מכיר הכי טוב, מרגיש בו הכי נוח, ויודע עליו הכי הרבה. אני מסתכל על הליגה ורואה שחקנים שעוזבים תרם זמנם את הקבוצות לחו"ל. השאלה היא לא למה. למה? טוב זה מאוד ברור…כל שחקן רוצה להתפתח ולעזוב את הליגה הזאת לליגות הגדולות, אנגליה, איטליה, הולנד, גרמניה, זה ברור וידוע לכל… העניין הוא, איך?

אחרי הסתכלות רבה על החתמות שונות של שחקנים שונים באירופה, ראיתי שתי מגמות מאוד ברורות. הראשונה, לישראל גדל דור מוכשר, מאוד, דור עם הרבה כוח רצון, מוטיבציה, השקעה, שאיפה וכו'…אני מדבר כמובן על הסוכנים. אבי נימני, דודו דהאן, פיני זהבי וכו'… דור מוכשר מאוד של סוכנים שיכולים לשווק כל שחקן לכל קבוצה, כל מה שצריך זה רק 10 דקות משחק שנראות טוב בוידאו (מתוך כל ה-3000 דקות בערך שיש בעונה), קצת גליצ'ים, פסים טובים, אם יש גול במספרת אז בכלל הסיכוי לחתימה גבוה, וכל השאר נשאר לסדר במשא ומתן.

זה נראה כל כך לעבור לאירופה לא? זה די קל, יש קבוצות שייקנו הכל, מבלגיה לפולין, מהולנד ועד לאוסטריה, אפילו קזחסטן, כולם ייקנו שחקן ישראלי, הרי כולם כאן משחקים כמו מסי או רונאלדיניו (בגלל זה אנחנו 40 ומשהו שנה לא במונדיאל…).

הנקודה השניה שמצאתי, היא כבר לא קשורה לסוכנים, גם לא כל כך לשחקנים, היא קשורה לכל המנטליות של הספורט הזה. איבדנו את העקביות מאוד מהר, כל ילד תרם זמנו הופך לשחקן הטוב בעולם. איך זה יכול להיות? אני מסתכל על ניימאר, מברזיל, הילד מסאו פאולו, ברזיל (לא נראה לי שמישהו מהקוראים לא מכיר אותו).  נכון, יש לו טכניקה מדהימה, נכון, הוא מהיר ויודע לסיים טוב מול השער, אבל היי, הלו, עצרו רגע, בן כמה הוא? בגיל הזה הוא צריך לסחוב את כל נבחרת ברזיל (שגם ככה כבר עשור שלם מאז הזכיה שלה מקרטעת ונראית כמו נבחרת יחידים ולא נבחרת מלוכדת)?  הוא סך הכל בן 19, ועוד לא עשה דברים משמעותיים יותר מדי. הוא זכה בגביע הליברטדורס, אוקיי המון כבוד(דרך אגב אריק בנאדו הוא אחד השחקנים הכי מעותרים שהיו בישראל, וכשהוא נחת בחיפה שוב כולם זלזלו בו, התסכלתם ברזומה שלו?! מה שבנאדו שכח, טוואטחה וכל שאר שחקני ההגנה עוד לא למדו), אבל לא הגיוני שכל שחקן בן 7-20 שעושה כבר תרגילי רחוב יפים ושם איזה שער במספרת הופך לאלוהים ביום, כשבשאר הזמן הוא רק הולך על המגרש.

שחקנים מקבלים הכרה ותודעה מהר מדי, עולים לפסגה מהר מאוד, וזה מוזיל את ערך הסמל, הקבוצה, המשכורת, הכדור, האוהדים, הכל, את הערך של כל הספורט הנהדר הזה. שחקן שכבר בגיל 19 מוכתר לאלוף עולם, מרגיש כמו אלוף עולם בזמן שיש לו עוד קריירה שלמה להוכיח את עצמו.

אני זוכר בתור ילד, בעבר, הייתי מסתכל על נבחרות כמו איטליה, ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, הייתי רואה נבחרת! גם אם היא לא שיחקה קבוצתית כמו ספרד של היום, היא הייתה נבחרת, בכל עמדה במגרש היה שחקן שעבר שנים של הוכחה, עבד קשה, התאמן, קיבל את מקומו בהרכב או בסגל הנבחרת בכבוד וביושר. שמות כמו: אדגר דוידס (הולנד), רובטרטו באג'יו (איטליה), הקאן סוקור (טורקיה), יורי דג'ורקאף (צרפת) וכו'…היום? "עברת שני שחקני הגנה ושמת שער באחד על אחד ואתה רק בן 18? למה לא אמרת קודם, הספרה 10 פנוייה בהרכב הנבחרת שלנו, אתה אלוהים מהיום והלאה".

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל בשום ליגיונר ישראלי בחו"ל, לא זאת המטרה, אבל אני תוהה מדוע לא נשארו ובנו כאן משהו טיפה יותר חזק? למה מספיקה חצי עונה או אפילו משחק אחד כדי ששחקן יעשה מעבר גדול לליגה גדולה יותר…? היו שחקנים ישראלים בדור של שנות ה90 (רביבו, ברקוביץ', אבוקסיס, חזן, נימני…) שאם הם היו גודלים היום במחלקות הנוער, היציאה שלהם לאירופה הייתה מוקדמת ושונה לחלוטין, הכל היה מהיר הרבה יותר, ולא היו צריכים כל כך הרבה מעברים לקבוצות גדולות בארץ.

בסופו של יום, כולנו אוהבים כדורגל, מאוד, קשה להסביר את התחושה, כשרואים דאבל פס טוב שמוביל לשער, או לראות איזו בעיטת בננה מ30 מטר נכנסת לחיבור, זה עושה משהו בלב, אבל משהו כאן יתחיל להתפספס אם נכתיר כל יום פלה חדש, המרדף הזה אחרי הכוכבים של המחר והסקאוטינג נהיה מוגזם, המיידיות של ההצלחה, בלי הוכחה ועקביות של שחקני כדורגל רק תפגע בכולנו, בספורט שאנחנו כל כך אוהבים.

זקן אחד אמר לי פעם: "את רומא לא בנו ביום אחד"(תנו לילדים לשחק, תפסיקו לרדוף אחריהם).

היא הייתה אחת ההפתעות הנעימות של עונת אשתקד בליגה הצרפתית. בשקט נבנית בסושו קבוצה שעשויה לאיים גם על הגדולות של הליגה. ליון, מארסיי, פ.ס.ז' ראו הוזהרתם, הרי מדובר באריות

הליגה הצרפתית היא בין הראשונות להתחדש בתום הפגרה. ב-6 לאוגוסט תצא העונה החדשה של ה"ליג 1" לדרך. אחת מהפתעות העונה החולפת הייתה סושו, וכנראה שנשאר לה טעם של עוד, מאחר והקיץ הנוכחי פעיל מאוד אצל הקבוצה ממזרח צרפת.

פג'ו 83

סושו מגיעה מהעיר הקטנה, מונטבליאר, ששוכנת ממש על גבול צרפת-שוויץ, עיר של 28 אלף תושבים. למען האמת הקבוצה נקראת סושו על שם ישוב שיתופי שנמצא בסמוך לעיר, שנושא כמובן את השם סושו.

היא הוקמה בשנת 1928, על ידי יצרנית המכוניות פג'ו, שמפעלה העיקרי הוא בעיר מונטבליאר, וסמל המועדון נושא את דמות האריה שהוא גם סמלה של פג'ו.

סושו זכתה פעמיים באליפות צרפת בעברה, האחרונה לפני יותר מ-70 שנה, אך ב-2007 הצליחה לזכות בגביע הצרפתי השני בתולדותיה לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים 4-5 על מארסיי, בתום משחק שהסתיים בשוויון 2-2. באותו משחק אגב כיכב ז'רום לרואה, לשעבר כוכבה של בית"ר ירושלים.

היא לא נמנית על צמרת המועדונים בצרפת, אך כשמדובר במחלקת הנוער היא נחשבת לאחת המשובחות. מבית היוצר של סושו מוכר בעיקר השם ברנאר גנגיני, קשרה של נבחרת צרפת בשנות ה-80 המוצלחות, לצידם של אלן ז'ירס, מישל פלאטיני, וגם לואיס פרדננס.
גנגיני היה אחד מהשותפים לרגע השיא של המועדון בתחילת שנות ה-80 כאשר הגיע עד לחצי גמר גביע אופ"א.

בשנים האחרונות מטפח המועדון כישרונות נוספים שרובם בוחרים לפרוח במחוזות אחרים. פייר-אלן פראו, חלוצה של ליל, בנואה פדרטי, קשרה של ליל, ג'רמי מנז, החלוץ המצוין של רומא, וגם ג'רמי מתיו, מגנה של ולנסיה.

כקהילה קטנה מתגאים תושבי העיר באותם שחקנים שפורחים דווקא מחוץ למועדון, אך במבט קדימה לא בטוח שכך זה ימשך.

להיות אריה זה מחייב

בין אותם שמות מפוארים שבילו על באצטדיון "אוגוסט בונאל", הופיע הבוסני, מחמד בדזארביץ', שהופיע בלמעלה מ-300 הופעות עבור המועדון ונחשב לאחד מאגדות העבר שלו. הבוסני בן ה-50, היה גם בין קשריה הבולטים של נבחרת יוגוסלביה בשנות ה-80, מעט לפני מלחמת האזרחים הנוראית שהתחוללה במדינה.

הוא זכור כמי שירק על שופט במהלך מוקדמות הגביע העולמי באיטליה 1990, במהלך המשחק נגד נורבגיה, שלאחריו קיבל השעיה מהגביע העולמי עצמו.

בדזארביץ', החל את קריירת האימון שלו ב-2003, והישגי השיא שלו הוא הם גמר גביע האלופות של אפריקה, עם המועדון הטוניסאי, אטואיל דה סהל, ועליית ליגה עם גרנובל הצנועה, ב-2008.

לאחר שלוש עונות כמאמן גרנובל, עבר הבוסני לפני כחודש לאמן את הקבוצה בה כיכב במירב שנות הקריירה שלו. הוא החליף בתפקיד פרנסיס ג'ילו, שאימן במועדון גם כן שלוש עונות, ומנסה לבנות מחדש את בורדו.

סושו של ג'ילו חוותה עונה נהדרת, וסיימה במקום החמישי, מעט אחרי פאריס סן ז'רמן וליון, אך כשהיא מקדימה מועדונים כמו בורדו המתרסקת, ואוקזר.

שחקניו הלכו והשתבחו, ונעשו למניות חמות בשוק. צמד החלוצים אידיי בראון הניגרי, ומובידו מאייגה ממאלי, הבקיעו יחד 35 שערי ליגה, כשמאחוריהם האלג'יראי, ריאד בודבוז המצויין, שכבש שמונה שערי ליגה, הקשר האחורי הברזילאי, קרלאו, ומעל כולם מלך הבישולים של הליגה (17), מרבין מרטין, שערך לא מזמן בכורה חלומית במדי נבחרת ה"טריקולור" וכבש צמד בניצחון 1-4. מרטין הוא הכוכב הגדול של הקבוצה היום, ומבוקש על ידי מועדוני הצמרת של צרפת.

ג'רמי ברשה, המגן השמאלי הותיק, הוא קפטן הקבוצה, לאחר שצבר ניסיון במדי ליון, אינטר ופ.ס.וו, ובשער ניצב השוער הוותיק, טדי רישר, בן ה-36, שעדיין נחשב לאחד הטובים בליגה.

כנראה שבסושו הבינו כי עתה זו ההזדמנות לדהור קדימה. הכוכבים מרטין ובודבוז לא זכו לשחרור למרות ביקוש רב, ובמועדון החליטו שבכדי להיות "אריות" אמיתיים צריכים גם להתחזק במקומות הנכונים.

המגן סבסטיאן קורצ'ייה, הצטרף לאחר עונה מצוינת בלה-מאן, למרות שגם באיירן מינכן הייתה בעקבותיו, ועתיד לשרוף את האגף המקביל לזה של ברשה, כשגם הקשר סבסטיאן רודה, שהצטרף מלאנס היורדת, יוסיף עומק וניסיון.

בסושו מחכים לעונת הפריצה של הקשר האחורי קווין אנין, שסומן בעבר כתואם פטריק ויירה, וגם של החלוץ הצעיר, סדריק בקאמבו, שעבר את כל הנבחרות הצעירות של צרפת.

הסגל של בדזארביץ', אמנם צעיר ברובו, אך הכישרון שטמון בו הוא עצום. אם יצליחו בודבוז ומרטין לנווט את ההתקפה כפי שקרה אשתקד, ואנין סוף סוף יפרוץ לצידו של קרלאו, יוכלו תושביה העיר הקטנה לחייך, ובעלי חברת פג'ו יצטרכו להמציא דגמים חדשים על שם כוכבי הקבוצה. ליון, פאריס ומארסיי, זהירות, מדובר כאן באריה רעב.

שוויץ ידועה בהימנעות הפוליטית שלה. לצד רמת החיים המאוד גבוהה של תושביה, מהגרים רבים מוצאים עצמם לפתע כאזרחים שוויצרים. המרוויחה הגדולה מכך היא נבחרת הכדורגל הצעירה של שוויץ שמובלת בידי בני מהגרים לפסגות חדשות, וגם העתיד מלא זוהר

היכולת של ספרד באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 שנערכת עתה בדנמרק לא מפתיעה, הרי מדובר במעצמה שממנה מגיעה אלופת העולם הבוגרת, והכישרונות בה לא מפסיקים לצמוח. שוויץ שתפגוש את הספרדים בגמר שיערך בשבת, היא בהחלט הראויה ביותר להופיע במעמד זה, לאחר שהרשימה לאורך כל הטורניר.
היכולת של השוויצרים עם מבט עמוק יותר על כלל הגילאים, מוכיחה כי היא לא עניין חולף, לפעמים להיות נייטרלי זה משתלם.

מקוסובו ואלבניה אנו באים
את המגמה האלבנית בשוויץ החלו שחקנים מוכרים יותר. ואלון ברהאמי, ששיחק אצל אברם גרנט בווסטהאם, וכיום נמצא בפיורנטינה, כמו גם בלרים דז'מאלי מפארמה, יצרו לילידי האזור מקום לפרוץ קדימה.

שני הלהיטים של שוויץ באליפות הזו הם בני משפחות מהגרות מאלבניה. האחד יותר נכון מקוסובו עם שורשים אלבניים, השני אלבני לגמרי.
חרדאן שקירי, בהחלט לא שם שוויצרי טיפוסי, אך כזה שכנראה יהיה שגור בתודעה שלנו בשנים הקרובות. הילד הצנום בן ה-20, הספיק להרשים במדי הנבחרת הבוגרת של אוטמאר היצפלד וגם להרשית במדיה נגד אנגליה בהפסד 3-1.

הקשר החמקמק של באזל, כבש אמנם רק שער אחד עד כה בטורניר הנוכחי, אבל אמור למצוא עצמו במקום הרבה יותר גדול מיד אחריו. שמו מתרוצץ בפנקסי הסקאוטרים ללא הרף, ובאזל תעשה עליו כמה מיליונים, כאשר המבורג הגרמנית דולקת אחריו ומובילה במרדף.

גם מלך השערים של השוויצרים בטורניר, אדמיר מחמדי, שמגיע מפ.צ ציריך, הוא אלבני במקור. מחמדי גם הוא בן 20 ולבש אף הוא את המדים של הנבחרת הבוגרת. החוש שלו לשערים יוביל אותו בקרוב מאוד מעבר לנופים השוויצרים. חבריהם לנבחרת אדריאן נקיצ'י גם הוא מציריך, וסקלזן גאשי מבליזונה הם ילדי האזור, כמו גם חלוצה של שאלקה, מאריו גאברנוביץ'.

כמוהם הנציגים היותר צעירים שלקחו את שוויץ עד לזכייה בגביע העולמי לנבחרות עד גיל 17, בטורניר שנערך בניגריה לפני שנתיים, ועשויים להיות עוד יותר מרשימים מהדור הנוכחי. פאג'טים קאסאמי, החלוץ האימתני בן ה-19 של פאלרמו האיטלקית שנולד בכלל במקדוניה, והאריס ספרוביץ', ממוצא בוסני, שכבר מככב בפיורנטינה. בעוד גרניט שארה, האלבני במקור, נמצא בסגל הבוגר של היצפלד כבר בגיל 18, ומסומן כהבטחה גדולה מאוד.

הסמיכות לגבול עם אלבניה ומלחמת האזרחים בקוסובו נתנה אותותיה כאשר רבים מאזרחי קוסובו המופגזת, אלבניה ובוסניה השכנות, בחרו לברוח עם משפחתם ולהשתקע בנפלאותיה של שוויץ.

מארצות תבל הגענו
מבט נרחב על סגלי הנבחרות השוויצריות, מביא עימו את הבשורה כי לא רק הבורחים מהקרבות עקובי הדם באיזור קוסובו הם שבנו לשוויץ עתיד ורוד בכדורגל. האחים יאקין, היו לסנוניות הראשונות, כאשר בחרו בשוויץ לנבחרתם, למרות מקורות טורקיים.

בנבחרת הנוכחית של היצפלד מככבים דווקא אלו שהם לא ילידי ברן, ציריך, או סט. גאלן. יוהאן דג'ורו, הבלם המצוין מארסנל, הוא ילד חוף השנהב, בעוד גלסון פרננדס, עם עבר בסיטי ממנצ'סטר, מגיע מקייפ ורדה הצנועה. הכוכבים ארן דרדיוק, הסקורר של לברקוזן, ומעל כולם הקשר הנפלא, גוקהאן אינלר, מאודינזה האיטלקית, היו המשך למגמה הטורקית ולמה שמתחולל עתה בנבחרות השוויצריות על כלל הגילאים.

החלוץ אינוסנט אמאגארה, יליד ניגריה וחבר בנבחרת המצליחה של פיירלואיג'י תאמי, היה לחילוף האחרון של היצפלד בתיקו 2-2 על אדמת אנגליה בתחילת יוני הנוכחי. חלוצה של גראסהופרס, אמור להיות אחד המחליפים הפוטנציאלים של אלכס פריי הדועך.

חלוץ נוסף שכבר הטביע חותם בזירה הבינלאומית הוא נסים בן חליפה, בעל שורשים טוניסאים, שחובר לאלמוג כהן במדיה של נירנברג בגרמניה. הוא הוליך את נבחרת הנערים השוויצרית לאותה זכייה באליפות העולם בניגריה. בן חליפה אמור להיות כוכב ברמה עולמית, והבמה בבונדסליגה תקנה יסודות טובים יותר לחלוץ בן ה-19.

ההימנעות הפוליטית של שוויץ פיתחה לה מסורת של מדינת מהגרים. שפה לאומית אחת הרי אין לה, ובין האיטלקית, הצרפתית והגרמנית אפשר רק לבחור. למרות שכלל מערב אירופה נהנה מהגירה עולמית בתחומי הספורט, עושה רושם כי שוויץ תהפוך לאחת הנבחרות המרשימות בעתיד הלא רחוק.

בדנמרק 2011, הם עומדים רגע לפני זכייה בטורניר, על אף שאינם פייבוריטים אל מול הספרדים, אך בניגריה 2009, בגביע העולם לנבחרות נערים, הצליחו השוויצרים לגבור על מי שנחשבים היום לכוכבי המחר, ביניהם ניימאר מסנטוס. עם מאמן כהיצפלד על הקווים, שיחנך היטב את הדורות הבאים, פסגות האלפים השוויצרים יצבעו באדום לצד הלבן המושלג.

לטור העתיד כבר כאן
לטור יהלומים בשחור
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר ספורט

 

בימים אלו נערכת אליפות העולם לגילאי 17 במקסיקו. בין כל הכישרונות שמתרוצצים על מדשאות מקסיקו סיטי וגוודלחארה, צדות את העיניים הנבחרות האפריקאיות שמגיעות דווקא מרואנדה, קונגו, ובורקינה פאסו, אלופת היבשת לגילאים האלו. האם ההגמוניה של המעצמות האפריקאיות בסכנה?

הופעתה של חוף השנהב בטורניר הגביע העולמי לנבחרות עד גיל 17 נתפסת כחלק מהשגרה של טורנירים כאלו, בעוד שמותיהם של בורקינה פאסו, קונגו ורואנדה עשויות להרים הרבה גבות עבור מי שהכדורגל האפריקאי מוכר לו. בורקינה פאסו היא אמנם אלופת היבשת לגילאים האלו, אך רגע לפני שמשתנים סדרי העולם ביבשת השחורה, מבט על הכישרונות שעשויים לשמר את המצב הנוכחי.

אחמד מוסא בוא לפה
לא, לא מדובר במגן השמאלי של הפועל תל אביב בשנות ה-90, זה שגדל בלוד. חלוצה נמוך הקומה של ונלו ההולנדית, 1.70 מ', מסומן כבר בגיל 18 כאחד מחלוצי העתיד של הנבחרת הניגרית. הוא כבש שבעה שערים העונה במדי הקבוצה ההולנדית, וצד את עינייה של אייאקס שזיהתה את הפוטנציאל ורצתה לרכוש אותו, אלא שבינתיים טוטנהאם ובורוסיה דורטמונד גם הן סימנו את היהלום החדש של ה"נשרים".

המגן השמאלי, צ'יבוזור אוקוונקו, שעדיין לא עזב את אדמת ניגריה, עשוי בשנים הקרובות להוות תחליף לטאייו המצוין, הרכש החדש של מילאן.
בקבוצה מצפון איטליה אפשר למצוא כישרון ניגרי נוסף אנאמנדי אודואמדי, או בקיצור אודו, שכבר זכה ללבוש את מדיה של הקבוצה הבוגרת של מילאן בגיל 20. וגם בצידה השני של מילאנו גדל כישרון ניגרי ענק, ג'ואל אובי שמו. שחקן הכנף בן ה-20 כבר זכה לערוך למעלה מעשר הופעות במדי הנר ואזורי.

בטורקיה גדל כשרון ניגרי ענק, העונה לשם, עמנואל אמנייק, והוא החלוץ החדש של האלופה, פנרבחצ'ה. אמנייק נרכש מקראבוקספור לאחר שהפציץ כמות שערים נכבדת במדי המועדון הצנוע.
הכישרונות הניגרים מותירים למאמן סמסון סיאסיה ראש שקט גם כאשר נוואנקו קאנו יחליט לתלות את נעליו בקרוב.

דרוגבה, מאחורייך
חוף השנהב שתפגוש את ישראל לפני המשחק המכריע של הנבחרת שלנו, נגד יוון, תגיע כנראה בהרכב חסר להתמודדות.
מי שכן יחשפו בעינינו הם היורשים של דרוגבה במדי ה"פילים". ווילפרד בוני, בן ה-22, חלוצה של ויטסה ההולנדית, וסיידו דומבאיה, מצסק"א מוסקבה הם צמד החלוצים שכנראה יובילו את החוד של הפילים בשנים הקרובות.

בעוד דומבאייה כבר הוכיח עצמו בליגה הרוסית החזקה עם כמות יפה של שערים, נקלע בוני שהגיע רק בינואר האחרון לקבוצה מארנהיים, לעונה חלשה מאוד של הקבוצה והתקשה להרשים בכיבושים, אך הכישרון שלו פרץ עוד בימיו בספרטה פראג הצ'כית.

כדי לשים לב גם למקס גראדל, האנגלי שניצל את שורשיו האפריקאים בכדי לקבל זימון. גראדל היה לאחד המצטיינים במדי לידס יונייטד בליגת המשנה של אנגליה, והוא צפוי להתקדם במהרה לקבוצות טובות יותר.

ובכדי שלא ישתנו סדרי עולם
גם גאנה וקמרון עובדות קשה בכדי ליצר שחקני עתיד שלא יתנו לנבחרות שמופיעות עתה בטורניר במקסיקו לשנות את הסדר בין אריות הכדורגל ביבשת השחורה.

ה"אריות", כפי שמכונים הקמרונים, נהנים מסגל שברובו מככב בליגות אירופה השונות, מעל כולם בולט כמובן הכוכב, סמואל אטו. לצד איזרוחו של ג'ואל מאטיפ, הכישרון של שאלקה, יליד גרמניה, צפויים הקמרונים להנות בשנים הקרובות מהנרי ביינבנו, בן ה-22, שמרשית בליגה השוויצרית במדי יאנג בויז, וצפוי להענות לחיזורים מהליגה הצרפתית, וכמוהו ז'אק זואה, בן ה-19, מבאזל, שעתיד להיות שם גדול הרבה יותר.

גאנה, תמיד הייתה למפעל להצלחות בטורנירים לגילאים צעירים. במונדיאל האחרון לנבחרות בוגרות שהתקיים קרוב לבית, בדרום אפריקה, הם היו לנבחרת המרשימה ביותר מבין האפריקאיות. לי אדי, ודומיניק אדייאה, שסייעו לפרטיזן בלגרד בקמפיין ליגת האלופות אשתקד, לצד הצמד של אודינזה האיטלקית, עמנואל אגיימאנג-באדו וקוואדו אסמואה  עשויים להוות המשך להצלחה האחרונה של "הכוכבים השחורים" מקיץ 2010. גאנה היא נבחרת צעירה, כך שהשחקנים המוכרים יותר בדמותם של מייקל אסיין, דרק בואטנג, פרינס בואטנג ואסמואה גיאן גם הם אינם מעבר לשיא, ויוצרים שלד לשנים ארוכות של יציבות.

אז בעוד בורקינה פאסו בונה לעצמה עתיד ורוד, וקונגו ורואנדה משאירות את מלחמת האזרחים בארצם מאחור, ונאבקות מול המעצמות מאנגליה והולנד כשוות לגמרי, ואפילו מרוקו עושה קולות של מי שעשויה לחזור ולאיים על המעמד של הנבחרות הבכירות מאפריקה, עושה הרושם כי לא כל כך מהר ינשלו אותם מהכס המלכות. העתיד צבוע הרבה שחור, שחור בגוון הזהב.

לטור צ'ילי-רוטב חמוץ? מתוק!
לטור העתיד כבר כאן
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט

 

מאז 2002 היא לא הופיעה בטורניר גדול, ימי התהילה של ז'אן-מארי פאף, אנזו שיפו, פרנקי ואן-דר אלסט ואריק גרטס הסתיימו והיה נדמה שבלגיה כבר תיזכר בעיקר בזכות הקינוחים שהיא מתפרסמת בהם. עדן האזרד, רומלו לוקאקאו, מרואן פלאייני וחבריהם בדרך לקחת את הבלגים לרגעי תהילה חדשים ופסגות שבהם לא היו

לצד המאבק התמידי על זהות העם הבלגי המורכב משלושה לאומים שונים, צרפתים, הולנדים וגרמנים, יוצרים עשרות מהגרים ממדינות אפריקה צביון חדש שמהווה את אוכלוסיית בלגיה בימים אלו. ביקורות רבות כבר נאמרו על השתלטות מהגרים על כלל מערב אירופה, אך מבחינת הכדורגל הבלגי זוהי למעשה תחייה של ממש.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
לבלגיה עבר מפואר בגביעי העולם, החל מהגביע הראשון אי שם ב-1930 היא הופיעה עוד עשר פעמים במסגרת הטורניר הכי יוקרתי של פיפ"א. ישראל למשל הייתה שמחה למנות חצי מכמות הפעמים שהבלגים חוו את הטורניר הזה. השיא היה ב-1986 על אדמת מכסיקו כאשר הבלגים סיימו במקום הרביעי. גם באליפויות אירופה הבלגים הטביעו חותם, ארבע הופעות כולל  סגנות ב-1980. שחקני "תור הזהב" הבלגי, השוער ז'אן-מארי פאף עם קריירה מפוארת גם בבאיירן מינכן, אנזו שיפו הענק עם קריירה אירופית אדירה, פרנקי ואן-דר אלסט הסמל הבלתי מעורער של קלאב ברוז', אריק גרטס שהפך מאמן מצליח וכיום בנבחרת מרוקו, ופרנקי ורקאוטן שמשמש כיום כמאמנו של אליניב ברדה בגנק, כולם יזכרו כמי שהוליכו את הנבחרת של גי ת'יס ז"ל לפסגות שהבלגים לא חוו מעולם.
אחריהם באו מישל פרוד'הום גם הוא אחד מגדולי שוערי אירופה, מארק וילמוטס, לוק ניליס, פיליפ אלברט וג'יל דה-וילדה, כולם עשו קריירות יפות באירופה, אך כשהם תלו את הנעליים דעכה יחד איתם שעתו של הכדורגל הבלגי.

תוצרת חוץ
בשנות ה-90 החלה מגמת הגירה לרחבי אירופה כולה. אפריקאים, בעיקר מצפון ומרכז היבשת השחורה החליטו לנסות מזלם ולהשתקע במקום שנראה נוצץ מרחוק. לגבי הכדורגל היבשת האפריקאית העשירה פלאים את האירופאים בכישרונות לא נגמרים. בגרמניה זה דווקא נראה כי מהגרים טורקים הם מי שנהנו מההגירה הזו, שכונות שלמות של טורקים יצרו כדורגלנים מעולים, שחלקם בחר לייצג דווקא את הלאום של הוריהם, וחלקם כמו סרדר טאסקי, הבלם של שטוטגרט, זכו לרגעי תהילה בנבחרת הגרמנית. בהולנד היו אלה המרוקאים דוגמת איברהים אפלאיי ועותמאן באקל שבחרו במולדת ההולנדית, ובבלגיה כיאה למדינה מורכבת מלאומים נהנו משלל צבעי ההגירה.
לצד מקומיים כמו תומאס ורמאלן מארסנל, יאן ורטונגן מאייאקס ודניאל ואן בוייטן מבאיירן מינכן, בנו עצמן הקבוצות בליגה של "דודו דהאן" על כישרונות שהם פרי ההגירה. וינסנט קומפאני, בלמה של מנצ'סטר סיטי הוא צאצא קונגולזי, כמוהו גם החלוץ ואחד מכוכבי העתיד של אירופה כולה, רומאלו לוקאקו, מאנדרלכט. לאקסל ויטסל, כוכב של סטנדרד ליאז', שורשים בקולוניה הצרפתית, מרטינק, מרואן פלאייני, איש האפרו מאברטון, מגיע ממרוקו, מוסא דמבאלה מפולהאם האנגלית, הוא תוצרת מאלי, עדן האזרד, הכוכב הגדול של ליל וכדורגלן העונה בצרפת, הוא מהגר מצרפת הסמוכה. גם שחקנים שעתידים לפרוץ בשנים הקרובות הם נצר להגירה. מרווין אוגונג'ימי, חברו של ברדה בגנק, הוא ניגרי במקור, נאסר צ'אדלי, חלוצה של טוונטה, הוא מרוקאי, ולכישרון  הצעיר שזומן לא מכבר לסגל הנבחרת, אדיס אודג'ידג'ה-אופואה, שורשים גנאיים.

עתיד מתוק
הכדורגל הבלגי חווה כעת בניה מחודשת של שחקנים עם עתיד מזהיר. אולי חלק מהשמות מוכרים לכם כבר, אבל ללא ספק בשנים הקרובות חלקם בוודאי יככבו על המרקע ברמות הגבוהות של הכדורגל העולמי. את ורמאלן המצוין כבר מסמנים כעוד רכש מבריק של ארסן ונגר, קומפאני, פלאייני, דמבאלה, והשוער מינולה מסנדרלנד כבר מוכרים לחובבי הפרמייר ליג, ויטסל, האזרד ולוקאקו הם חלק מכוכבים הכדורגל העתידיים ללא ספק.
בלגיה הוגרלה לבית 1 של מוקדמות אליפות אירופה לצד גרמניה האימתנית וטורקיה עוד אחת שנהנית מפירות ההגירה. כאשר מקומה של גרמניה בראשות הבית מובטח, נאבקות על הכרטיס השני בלגיה וטורקיה, שתי נבחרות שחוו מקום רביעי במשחקי גביע העולם. בשבת הן יפגשו בבריסל, וניצחון בלגי הכרחי להמשך התהוות של הדור הנוכחי כגדול ביותר בתולדות הכדורגל הבלגי. כישרון טמון ללא סוף בנבחרת של ג'ורג' לייקנס, ועתה לאחר שהאזרד סחב את ליל לעונה חלומית, ורטונגן סומן כמי שיכול להחליף את ואן-בוייטן המזדקן, ולוקאקו רוצה להתחיל לפרוע שטרות, אפשר להמר על הבלגים כלהיט ביורו הקרוב. גם אם זה לא יתממש, בלגיה בונה מעצמת כוכבים של ממש ופירות ההגירה החזירו את ימי התהילה של שנות ה-80 להיות ברי מימוש לגמרי.

כאשר זכתה בלגיה במקום הרביעי במכסיקו 1986 עדיין לא נולדו מרבית השחקנים שעתיד הכדורגל הבלגי צפוי להיות כה זוהר בזכותם, הבודדים שכבר נולדו היו בני שנה או שנתיים, על הדור הזה מוטלת המשימה להחזיר לבריסל את הטעם המתוק, זה שייזכר לא רק בזכות הוופל הידוע והשוקולדים של ברוז'.

לטור החממה – סיכום עונה בליגה הצרפתית
לטור בין אירופה לריו
לטורים נוספים בקטגורית כדורגל עולמי
בחזרה לעמוד הבית – קליק על אתר הספורט