תגית: כדורגל ישראלי

 

אתמול בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל התגלו לנו שוב כל תחלואיה של מדינת הכדורגל הקטנה שלנו ברשות הרמטכ"ל, הנשיא וראש הממשלה אבי לוזון.

שלוש החלטות הרות גורל התקבלו אתמול, הראשונה שבהם הייתה הרחקתו של עומר גולן ל-3 משחקים, על סמך טענה של השופט במשחק שבו הורחק וקרא לו "אפס". עומר גולן טוען שהשופט (לירן ליאני) הקניט אותו לפני. האם על מנת להוציא צדק לאור בית הדין זימן את השופט הנ"ל לשימוע? ביקש לשמוע את הגרסא שלו או לנסות להגיע לאמת? ניחשתם נכון, בטח שלא, האמת היא לא מה שבית הדין מחפש, אלא עונשים גדולים שיכניסו אותו לכותרות.

בשימוע השני הגיעה הפועל תל אביב בעקבות האוהדים שקשקשו על שער 11, כאשר מה שמוביל אותם לעשות זאת הוא הקרע ביניהם לבין הבעלים אלי טביב. העונש הנבחר- רדיוס ללא קהל אם לא ניתנים 20 שמות של חשודים, 30 אלף ₪ קנס, הפחתת 2 נקודות על תנאי ו-2 משחקים בלי שער 4-5. האם לא נמאס מעונש קולקטיבי? המקשקשים נתפסו כבר בעת המעשה, האם זה לא אחריות בית המשפט לטפל בהם? האם אדם שנמצא במקום שבו נעשה פשע צריך להיענש גם אם אין לו שום קשר או ידיעה בנוגע למעשה? כותרות העיתונים טענו ביום שאחרי ששאר השערים באצטדיון לא תמכו בשירי הנאצה, נהפוך הוא – יצאו נגד השירים הפוגעניים. האם למרות זאת, אם הנהלת הפועל תמצא רק 19 חשודים במעשה – גם הם צריכים להיענש? אדם ששילם ממיטב כספו לא צריך להיפגע בגלל פעולה שאינה שלו, במיוחד כאשר החשודים נתפסו.

וגולת הכותרת: הפועל באר שבע נענשה במשחק ללא קהל עקב זריקת רימון גז למגרש. למשטרה יש חשוד במעשה, אך עדיין הקבוצה נענשה בצורה חמורה. ומה עם חלקה של המשטרה בסיפור הזה? המשטרה מקבלת כסף על האבטחה מסביב לאצטדיון, חברות האבטחה גוזרות קופונים על שמירת הסדר ותפקידם הוא למנוע את הזריקות הללו, והאם האחריות נופלת עליהם שלא הצליחו לבצע את תפקידם כהלכה? כמובן שלא. שאר הקהל ייענש עקב חוסר היכולת של בית הדין לפעול ולתת עונשים ראויים.

אני אוהד הפועל, ועשיתי מנוי לשער 7, עליו אני משלם סכום מסוים בהתאם לכמות המשחקים שנקבעת בתחילת השנה. האם יחזירו לי את כספי בגלל אי היכולת של משטרת ישראל וחברות האבטחה לבצע את תפקידם? כמובן שהתשובה ברורה מאליה, לקיחת אחריות במדינת ישראל זה חטא. זה לא בגלל שזו הקבוצה שלי, או המנוי שלי שנפגע בסיפור הזה, חלק גדול מקבוצות הליגה נענשות בגלל השלכת חפצים וכדומה, האם לא ניתן למצוא עונש קצת יותר יצירתי מלקחת מאיתנו את הזכות שלנו להגיע למשחק שעליו שילמנו? הדברים הללו ממשיכים לקרות, אז כנראה שעונשים קולקטיבים לא ממש עובדים על הקהל הישראלי, אך במקום לנסות ולצמוח מכך, לחפש את הפתרון הנכון – בית הדין הולך על הקל והפופוליסטי. כמה ילדים פשעו? 10,000 יענשו.

הגיע הזמן לבדק בית רציני בבית הדין המשמעתי, ומוטב כמה שיותר מוקדם, הכדורגל הישראלי גם כך מלא בחסרונות, אז למה להוסיף עוד סיבה לא להגיע לכדורגל? תתעוררו.

הנבחרת ספרה עוד כישלון להעפיל לטורניר גדול, כשסיימה את מוקדמות יורו 2012 בניצחון "מתוק" על מלטה המסכנה.

במדינה של 8 מיליון מאמנים, כבר התחילו לחפש את האשמים אחרי ההפסד נגד יוון. חלק טוענים שאבי לוזון אשם, חלק טוענים שהשחקנים אשמים, חלק מאשימים את התקשורת (בעיקר פרננדז), אבל הרוב הרגיל מאשים את המאמן באי ההצלחה של הנבחרת.

קודם כל, מי שהשלה את עצמו שהנבחרת שלנו יותר טובה מקרואטיה ויוון, יכול להמשיך "לחיות בסרט". עוד לפני תחילת הקמפיין, היה ברור שמבחינת סגל אנחנו שווים מקום 3 בבית. הרי ליאור רפאלוב לא מתקרב לרמה של ניניס הכישרוני, ולוקה מודריץ' היה צריך להוות בורג מרכזי בצ'לסי, בעוד שליוסי בניון אין מקום בסגל, והאחרון עבר לארסנל כדי לראות מעט דשא העונה.

אני מסכים עם ההצהרות של אבי לוזון (שלפי דעתי יו"ר לא רע בכלל), צריך להאמין בנבחרת, אחרת היא בחיים לא תצליח. אבל אחרי עוד קמפיין מאכזב, יהיה כבר קשה לקנות את תמיכת הקהל, במיוחד שפורטוגל ורוסיה המאיימות מחכות בהמשך הדרך.

ההחלטה החכמה והאמיצה להעביר את משחקי הנבחרת מרמת גן הקודר לבלומפילד הביתי והמצומצם היא לטובתו של אבי לוזון בלבד, שכמעט ולא זכה לקרדיט על כך מהתקשורת ומהקהל.

אבל בדבר משמעותי אחד אבי לוזון טעה – במינוי המאמן. זה לא שפרננדז מאמן גרוע, הוא פשוט לא מתאים, ולכך אחראית "הועדה לבחירת המאמן לנבחרת" המגוחכת, שאותה בנתה ההתאחדות לכדורגל.

נבחרת בנויה מאוסף השחקנים הכי טובים של מהמדינה, והמאמן צריך להפוך אותם מאוסף שחקנים לנבחרת. לשם כך, הוא צריך להכיר במיוחד את האופי. מי יכול לשחק עם מי, מי חבר של מי, לדעת את עבר השחקנים.

אני כמעט בטוח שפרננדז לא יודע שאיתי שכטר ישב במעצר בשבדיה, שליאור רפאלוב סובל מירידות תכופות מדי בכושר, שגילי ורמוט נעלם במעמדים גדולים ורמי גרשון עד לפני שלוש שנים היה בראשל"צ מהליגה הארצית.

לצערי, אין עדיין מאמן זר ברמה סבירה שמכיר את האופי של כל שחקני הסגל הרחב של הנבחרת, ולכן האופציה היחידה היא מאמן ישראלי.

חזרה לפרננדז, נכון שהוא לא מוריניו, הצבת השחקנים שלו מעוררת מחלוקת (אלרואי כהן מגן ימני?!?) והוא מתעקש לריב עם התקשורת בכל מסיבת עיתונאים, אבל בכל זאת ראינו כמה משחקים טובים מהנבחרת.

אם פרננדז היה מכיר את אופי השחקנים ועברם, הוא היה יכול להרכיב נבחרת שתתמודד היטב עם הלחצים והכישלונות במשחקים המכריעים נגד הנבחרות הגדולות (לא נעים כשכל המדינה יושבת על הראש שלך), ואולי הסוכריה על מקל הייתה הופכת לאייקון לאומי.

לגבי הקמפיין הבא, הייתי שמח לראות את אברם גרנט חוזר לעמוד על הקווים ברמת גן, מה שכנראה לא יקרה. גם אלי גוטמן ביחד עם אייל ברקוביץ' (צמד המפויסים), שייתן את נשמתו עבור הנבחרת, יכול להוות מתכון מצליח. כמו בעונת הדאבל של הפועל ת"א, אז גוטמן היה אחראי על הפן המקצועי ויוסי אבוקסיס על המנטלי.

מכבי חיפה לא במשבר, היא חושבת שהיא במשבר…

מכבי חיפה כותבת על עצמה בעיתון, קוראת את זה וגם אחר כך מגיבה ומסיקה מזה מסקנות. חברים יקרים, כמה אפשר להתעסק בעיתונות? כמה אפשר להתעסק במצלמות וכתבים?אתם לא במשבר אתם פשוט לא שמים — על שום דבר…

לא משנה כמה שיחות יעשה יענקל'ה, כמה שיחות יעשה אלישע, זה או שהשחקנים יתחילו לתת משהו על המגרש, או שלא, שחקנים בחיפה אוהבים את הכתבים וצלמים אבל מפחדים מהכדור, זה פשוט מצב לא הגיוני, לא משנה כמה הם יתאמנו מישהו צריך לעצור הכל, לתפוס את השחקנים איפה שצריך לתפוס אותם ולתת הרכב קבוע לקבוצה הזאת עם כמה שפחות רוטציה, כל פעם אלישע מעלה שני חלוצים אחרים וקישור אחר וכל פעם הוא מקבל כלום מאותם שחקנים.

צריך להרים את הראש ולהסתכל לעובדות בעיניים, עזבו שחקנים בקיץ הזה, נכון, אבל הביאו שחקנים אחרים והעלו גם שחקנים מהנוער, ואחד מהם הוא סרי פלאח, שחקן מעולה! הולך להיות אחד הבלמים הגדולים של ישראל…מעבר לזה חיפה היחידה כרגע שניצחה בליגה האירופית, היא צריכה להפסיק להתעסק בדיבורים, להפסיק את כל העניינים מהצד ולהתחיל לעבוד על חיבור קבוצתי, כי לחיפה לא חסרים שחקנים, חסר חיבור קבוצתי, המשימה הזאת מונחת על כתפיו של אלישע.

אי אפשר להגיד אפלו שחיפה לא קבוצה לא טובה, המחצית הראשונה מול גנק בארץ, סיום המשחק מול בוראץ, משחק הפתיחה מול סכנין…היו שם תצוגות התקפה מעולות, נכון שהיו בעיות בהגנה אבל ההתקפה עשתה הרבה עבודה, יש קישור יש התקפה ועל ההגנה מתחילים לעבוד. חיפה יכולה לשחק יפה כשהיא רוצה, הכל תלוי בה. אני לא מבין למה אריק בנאדו אחרי הפרישה לא נהיה מאמן ההגנה של חיפה, שיבוא מהצד ויחבר את רצועת ההגנה, יש לו כל כך הרבה ידע…

והקהל? בשלו, אני קורא לקופים הירוקים, תפסיקו עם הקריאות האלה("תתפטר"), עזבו את אלישע תנו לו ולקבוצה לעבוד, תעודדו, אל תשרקו בוז, אחרת הדרך שלכם להפוך לקהל הצלחות כמו מכבי ת"א וריאל מדריד היא קצרה מאוד… קהל שלוחץ להישגים תמורת השקעה כספית גדולה שבסוף מתנפצת מול העיניים עם אפס תארים…

באמת קיוויתי.

אני לא אשקר לכם, כמו כל אוהד הפועל, גם לי היו שנתיים לא מציאותיות. התרגלתי למשחקים עם גולים, התרגלתי להביס קבוצות, הגעתי לבלומפילד כל שבת עם התחושה שאנחנו הולכים לפרק – ולא כמו שעלי מוהר ז"ל היה אומר – לפרק 0:1 אלא לנצח בסטייל, בגולים כבר לא קפצתי התחבקתי וחגגתי, פשוט נתנו כמה כיפים, חיבוקים של לצאת ידי חובה, וממשיכים הלאה, מי ישים את הגול הבא.

אני לא אכחיש, היה כיף. אבל נגמר.

ונגמר לא כי רצינו, נגמר כי ככה הוחלט. אין ספק, שטוב שכך, דור שלם של אוהדי הפועל שגדל על ברכי קבוצת גוטמן בשנים האחרונות, חונך לתחושה שאוהדי הפועל ותיקים יותר לא מכירים. לכעס על מסירה שלא נמסרת טוב, לבעיטה רעה, לאיבוד כדור, על כל מהלך לא נכון – אתה שומע את הקהל, גם אם הוא לא מקלל, אי אפשר שלא לשמוע את הרחש מסביב. איבדנו סבלנות מהר, מהר מדי אבל גם איבדנו באיזשהו מקום את הקבוצה שלנו. אין שחקן אחד שכיף לנו להזדהות איתו, שאנחנו רוצים בהצלחתו כאילו הוא היה ההוא שיושב לידינו ביציע. וזה לא חייב להיות שחקן בית, אבל זה חייב להיות שחקן שרץ גם כשהדקה היא 90, והקבוצה מפסידה, ראה ערך איתי שכטר.

במשחק מול ראפיד, ראינו קבוצה שלא רוצה מספיק, שלא משחקת בשביל אף אחד. שלא משחקת בשביל הקהל שלה, ובמיוחד שלא משחקת בשביל המאמן שלה, ואיך אפשר להאשים אותה? אצטדיון חצי ריק באירופה (כי התרגלנו לטוב), צעקות כבר במחצית, והכי נורא – מאמן שאיבד את הצפון. לא בגלל החילופים הנוראיים, וההצבה היותר מהזויה של פרנסמן ( לא רציתם אותי כבלם – אני אראה לכם איך לשחק מגן שמאלי בלי רגל שמאל וטכניקה). לא בגלל שהוא לא יודע להחליף שחקנים לא טובים, אלא רק להחליף את החילופים שהוא קבע מראש לפני המשחק. שחקנים יודעים שהם יכולים להיות חלשים, וימשיכו לשחק. שי אבוטבול, סמל אדום – התקווה של אוהדי הפועל לשחקן שאפשר להיות לצידו בכל עת, נראה כאילו השדרוג הכספי שכל כך העיק לו תקופה ארוכה, יושב לו על הרגליים עכשיו. זה לא אותו שי שפתח את העונה, זה לא אותו רצון להוכיח, וזאת לא אותה תקווה להיות השחקן שמוביל את הפועל להצלחות.

אני באמת קיוויתי. רציתי, התפללתי, שיקרתי לעצמי ולאחרים כשאמרו לי שקשטן חזר, אמרתי, זה לא אותו קשטן. הוא נרגע, הוא יעשה סדר במועדון, זה בדיוק מה שצריך. אבל קשטן באמת השתנה.

הוא הפך ממאמן עם עקרונות ומשמעת, למאמן עם תחושת רדיפה. כולם רוצים ברעתו ובגנותו, הדור הצעיר כועס כי הפועל נראית רע? הוא צריך ללמוד דרך ארץ וללמוד איך להתנהג. הפסדנו באירופה 3 משחקים מתוך 5? זה בסדר, שיחקנו טוב, העיקר שאני לא טעיתי. קשטן הפך להיות מערכת משומנת של אדם אחד, שמפיל אחריות על כל הסביבה.

דרור יקר, כהברחת פאקטים ואלכוהול מהדיוטי – לא היה אכפת לנו. שלקחת לאבוקסיס את התפקיד ,בן הטיפוחים שלך בלי להתנהג במינימום נימוס ולהרים לו טלפון, לא היה אכפת לי. כשהשתלחת בכל כלי תקשורת ובכל מי שרק שאל שאלה שלא הייתה בדיוק מה שאתה רוצה לענות עליו – לא היה אכפת לי.

אבל שזה פוגע בקבוצה שלי – אני רוצה שתפסיק. קצת כבוד לעצמך ולמקצוע. או שאתה רוצה את סלים, או שלא. או שאתה מראה קצת משמעת ואחריות, ומנסה לעשות מהקבוצה הזאת משהו מיוחד (ואפשר לעשות ממנה), או שתוותר, תקח ת'ביואיק ותלך הביתה. אין סיטואציה ששחקן מרגיש בנוח לקבל אדום מזעזע 20 דקות אחרי שהוא נכנס, ולדעת שהוא יפתח ביום ראשון במשחק הבא. פה צריך לשים סטופ, ולהגיד די. אביחי לא צריך לראות דשא הרבה זמן, שי צריך לנוח קצת בצד, דמארי צריך להבין לאיפה הוא הגיע, וטוטו צריך לדעת שיש עוד אנשים לידו, ושכדורגל זה משחק קבוצתי, עם חברים.

אז אני מבקש דרור, בגלל שאני יודע, שהדבר היחיד שהפך להיות חשוב בשבילך זה הכסף, ואתה לא יכול לשדר לשחקנים אחרת, שתלך. במקום להחזיר אותנו 10 שנים אחורה, שכבר בתחילת האלפיים מיצינו את היחסים בינינו, תעזוב עכשיו, שגם לנו וגם לך יש עוד את הכבוד שנשאר.

שתבין שאנחנו בסך הכל רוצים לראות כדורגל, ולאהוב את הקבוצה שלנו, גם אם היא מקום שישי, אבל היא קבוצה שנהנית לשחק בשביל אוהדים שבשבילה הם כל חיי. גם אנחנו אשמים, גם אנחנו פשענו, לא היינו צריכים להגיב כך במשחק מול ראפיד, ויכול להיות שהיחסים האלה צריכים יותר זמן, אבל בסופו של יום, אני הולך לישון עם דמעות, ויש לי הרגשה שאתה לא.

רק תשמע את מה שאנחנו שרים לה, ותבין שזה לא בשבילך. בבקשה דרור, תוותר.

בלעדייך אין לי שום דבר, בגללך הלב שלי נשבר.

אני אגיד לכם מה מעצבן אותי לגמרי, עיתונאים שעושים כתבות וכותרות מכלום!

מכבי חיפה מפסידה משחק אחד או שניים וזהו היא במשבר והאלופה כנראה לא תיקח אליפות השנה, מכבי תל אביב מנצחת שני משחקים והיא כבר אלופה, הפועל תל אביב מוציאה תיקו בליגה וכבר מתחילים לשאול האם דרור קשטן הוא הבנאדם המתאים לעבודה, בית"ר ירושלים מנצחת שני משחקים וכולם שוכחים מהחובות של הקבוצה…מה קרה לנו?! משחק אחד או שניים לא קובעים עונה שלמה!

בוא נתחיל ממכבי חיפה. זה נכון שיש להם סגל די גדול, אבל היי! היו קבוצות באירופה עם סגלים גדולים יותר וכל זה בשביל הרוטציה, השאלה היא אם אלישע לוי יידע לשלב את העניין המנטאלי בסגל מעבר לטקטי כדי שלשחקנים יהיה רעב לעלות למגרש, כדי שאף אחד לא ירגיש רע בגלל שיש ביחד איתו עוד 3-4 שחקנים על העמדה. מעבר לזה כשאני קורא את רשימת הסגל של מכבי חיפה אני רואה שמות כמו: יניב קטן, תמיר כהן, ניר דוידוביץ', עידן ורד, וויאם עמאשה, שחקנים לכל דבר! ולא משנה אם הסגל הוא 26, 30, או 20 שחקנים, הוא סגל טוב ועמוק שיכול לקחת אליפות, ושני משחקים לא קובעים כלום!

ממשיכים למכבי תל אביב…כל מי ששם שמפניה כבר במקרר שיוציא אותה עכשיו, לא, אל תפתחו! למרות כל הפרסומים באינטרנט מכבי עוד לא זכתה, למעשה אנחנו רק אחרי שלושה מחזורים בקושי. נכון, יש למכבי סגל חזק שבקושי השתנה משנה שעברה, ובכלל ההחלטה להשאיר את מוטי אוויניר הייתה גורלית לעתיד המועדון! סוף סוף נותנים למאמן לעשות עובדה, שינוי, לקבוע דרך, וגם אם לא ייקח שום תואר העונה, אוויניר צריך להישאר, למה? כי הוא הראשון מזה שנים שעשה משהו חיובי במכבי ולא סתם זרק מיליונים על עגלות. ועוד מילה קטנה לאוהדי מכבי תל אביב, תפסיקו להיות "קהל לחץ", כל לחץ מצידכם לעבר הקבוצה הוא רע! תראו את ריאל מדריד, כסף ולחץ לא בונים תארים!

הפועל תל אביב…מה יש להגיד עליה? הרבה ערפל, קבוצה שהתפרקה בקיץ, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הקבוצתית. אני מאמין שהפועל תסיים בין 3 הראשונות אבל היא תהיה פחות חזקה מהן. דרור קשטן רוצה לבנות לו הפועל חדשה שתוכל לרוץ להישגים כמו בקדנציה הקודמת, ואת זה לא בונים ביום, ודאך אגב אדון קשטן, לא מגיע לך שחקן כמו סלים טועמה…

לסיכום אני רק רוצה להגיד, נמאס שמכתירים אלופה חדשה כל משחק, באמת, זה דבילי ומטומטם, כל ההדלפות וכל המסביב זה פשוט הג'ורה של הכדורגל והספורטאים והמאמנים כאן מתרכזים רק בזה, יוסי בניון צדק בכל דבריו, הבחור הזה משחק ברמות הכי גבוהות בעולם, יודע איך עובדים ומתי, אז חברים…תפסיקו!

הפסד שהוציא שוב את כל ה"טוב" של התקשורת הישראלית, הוציא בעצם את מה שכולם רצו שיצא.

למען ההגינות אני חייב לספר שמאז ה 5:0 על אוסטריה (הייתי ילד) הנבחרת לא ריגשה אותי או גרמה לי להיות מרותק למסך בזמן משחק, אבל דווקא אחרי ההפסד הזה עלו לי מספר תובנות לגבי המותג הזה שנקרא נבחרת ישראל בכדורגל.

מהבחינה הניהולית, המצב ממש לא טוב, רגע לפני משחק נבחרת קריטי ואין שום שיווק למשחק, ואם לא עיתוני הספורט או ערוצי הספורט מי היה יודע שיש משחק? מי? הנהלת ההתאחדות מתנהגת כמו הממשלה, מנסים "להאכיל" את אוהדי הספורט בישראל בכל מיני אימרות חסרות בסיס ואמת ואולי בעיקר כדי לשכנע את עצמם שהמצב לא באמת רע. אחרי הכל, זאת הנבחרת של הליגה ה 6 בטיבה באירופה. ולזה עוד נחזור.

מבחינה מקצועית המצב אפילו רע יותר. כנראה שבישראל לא הבינו שלעמדת המאמן בנבחרת אין שום חשיבות מעבר למוטיבציה. כך זה עובד בכל העולם. השחקנים מגיעים לנבחרת לימים ספורים לאימונים, להתוות דרך ושיטה זה לא המקום. במועדונים שבהם יש אימונים יום יום זה נכון, בנבחרת לא. ועל כן כל מאמני הנבחרת שהגיעו כתוצאה מהישגים של קבוצות כשלו ברמה מזעזעת.

דור הנבחרת שיש לנו עכשיו לא טוב יותר משום דור אחר, גם מבחינת תוצאות וגם מבחינת כישרון. אבל הם הדור עם הסוכנים הטובים ביותר. אין לנו חלוץ כמו מזרחי או קשר כמו אייל ברקוביץ' או אלון חזן. אפילו לא חלוץ ברמה של רונן חרזי.

יוסי בניון הוא ללא ספק הישראלי המצליח ביותר באירופה אך לא הטוב ביותר שהיה לנו כשחקן אשר נותן ומוביל את הנבחרת. גם לא ערן זהבי, בירם כיאל, ביברס נאתכו או אלמוג כהן. טל בן חיים נראה בשנה האחרונה כמו בלם מתוסכל שחלם להיות סטויצ'קוב ומנסה לעשות מעבר ליכולותיו.

בסופו של יום אנחנו מקום 55 בעולם ואולי 25-30 באירופה. אם לוזון רוצה לעשות צעד חכם, הוא צריך שחקן עבר על הקווים (לא משנה אם נמני, ברקו או אוחנה) ולהביא מאמנים מחו"ל שיודעים להתעסק עם ילדים ונוער, כאלו שיקבלו את הסמכות להחליט לגבי עתיד הילדים שלנו, והם אלה שישפרו ויתקנו את כל חולות שיש באגודות ובנבחרות הנוער שלנו.

בסופו של דבר, אם הנוער שלנו לא יתאמנו כמו באירופה ולא ילמדו מאותם אנשים שהפכו את האירופאים

למה שהם היום, הם כנראה לא יגיעו לרמות הגובות של אירופה. כי בארץ שלנו אין מאמנים טובים ברמת הנוער וילדים. אם כבר משלמים סכומים חסרי שחר למאמנים אז שלפחות זה יהיה למען העתיד ולא בשביל איזו הבלחה בבוגרים.

לוזון, פרננדז, ברקוביץ' או טל בנין, זה לא משנה, אנחנו יכולים להמשיך לפתוח דיונים על מה שכן היה אמור להיות ומה שלא, בסופו של דבר, אנחנו לא שם! לא במונדיאל ולא ביורו!

אחרי שנים, באמת, הרבה שנים, שבהן הנבחרת שלנו מתדרדרת גם במצבה המוראלי וגם בדירוג שלה, הגיע הזמן לתפוס את העניינים בידיים ולהגיד די! מתחילים לבנות משהו חדש.
יש כל כך הרבה דרכים לפתור את בעיית הנבחרת, אין פתרון אחד, הכל מתחיל בדברים הקטנים. ראשית, למה מאמן זר? למה? הוא לא מכיר את המנטאליות הישראלית, לא דובר את השפה ולרוב אין לו בכלל מושג מי זה רפאלוב או מי זה בוזגלו…אם כבר אישיות זרה אז בעמדת יו"ר ההתאחדות, שהניהול הכללי יגיע ממנטאליות שונה, אדם שיבוא וייקבע כמה קבוצות יהיו בליגה, איזה סמל והמנון יהיה לה, איזה תחרויות יש, סופרקאפ? גביע הטוטו? גביע המדינה? שתהיה פה דרך קבועה ונתחיל לבנות כאן כדורגל שבנוי על מסורת וכבוד ולא על עבריינים ושחיטויות, איך אפשר לבנות כאן כדורגל כשכל שנה משתנה השיטה של הליגה? איך? באנגליה ידוע מראש כמה קבוצות יש ואיזה תחרויות יש, כמה קבוצות ישחקו ומתי, אצלנו כל שנה היא כמו ביצת הפתעה של קינדר, פלא שככה גם הקבוצות מתנהלות אחר כך?

דבר השני, החיבור בין השחקנים. היה לנו דור מאוד חזק של שחקנים שכלל את אייל ברקוביץ', חיים רביבו, וטל בנין ולמה? כי הם הכירו אחד את השני, ושיחקו ביחד, אם זה משלב הנוער ועד לבוגרים, אי אפשר לנסות כל פעם להרכיב נבחרת ששחקניה בנויה משלושה ותיקים כמה ליגיונרים באמצע הקריירה וארבע ילדים בני 16…זה פשוט לא עובד ככה, החיבור והתיאום שדורשים מהם בכל כך מעט זמן הוא פשוט לא אפשרי, כל הנבחרות הכי גדולות בהיסטוריה היו נבחרות שהתחילו מהנוער, שחקנים ששיחקו ביחד, אם זאת הולנד של דוידס ודניס ברגקאמפ או איטליה של העשור האחרון. אפשר לעשות בית נבחרות לגילאים צעירים, מקום שבו טובי הנערים בארץ ישחקו ביחד תחת חינוך לסמל של נבחרת והדגל.

עוד דבר מאוד בעייתי הוא "האצטדיון הלאומי"(רמת גן) או יותר נכון "הבזיון הלאומי", באמת, הגיע הזמן להגיד די! אצטדיון רמת גן הוא לא מתקן ספורטיבי בכלל, אין בו חווית צפייה, אין בו שירותים נורמאליים אפילו ובואו בבקשה לא נדבר על חניה, הגיע הזמן או לשפץ או להרוס, ועד אז לארח את המשחקים או בבלומפילד, או בטדי, כן טדי, שני אלה הם אצטדיונים אירופיים לכל דבר. בסופו של יום צריך לשכוח מכמות הכסף שהנבחרת תכניס אלא כמה הקהל יצליח לדחוף את הנבחרת להישגים גבוהים.

אני מסתכל על הולנד למשל, ורואה את הכדורגל ההולנדי ומתחיל להבין איך בונים כדורגל. רק לידיעתכם בהולנד יש בערך בין 16-17 מיליון תושבים, בערך כפול מאיתנו, לא כזה רחוק (סתם להשוואה בספרד יש בערך 45 מיליון תושבים!). הולנד לא מדינה כזאת גדולה, אבל היא יצואנית השחקנים מספר אחת באירופה, משחקנים כמו קרויף, חוליט וואן באסטן, ממשיכים באוברמארס וקלאייברט עד לואן דר ווארט וסניידר של היום. שכחו מהכסף ושכחו מהכל, יש שם חינוך של כדורגל! בונים דורות של שחקנים, אפילו שהולנד לא זכתה מעולם במונדיאל. תראו את חוף השנהב או קמרון, מדינות עניות לחלוטין, עולם שלישי, שמגיעות לתחרויות הגדולות ויש להם שחקנים גדולים בכל קבוצה באירופה, דרוגבה, אטו, ג'ין מקון וכו'…

אנחנו חייבים להפסיק להסתכל על כדורגל בזלזול, אם זה הספורט שאנחנו הכי אוהבים, בואו נתחיל לבנות כאן נבחרת של הישגים, ונפסיק עם כל המשחקים המטופשים של הפוליטיקה מסביב, כי בסופו של דבר, כנראה ולא נקבל בית נוח כמו שקיבלנו בשנים האחרונות, באמת, יוון, קרואטיה, גיאורגיה, נבחרות שפשוט היינו צריכים לנצח!

האם השחרור האחרון מהפועל חיפה הוא סוף הסיפור עבור ערן לוי? כאשר כל שנה מדברים על שנת פריצה וההזדמנות האחרונה, שוכחים שהילד כבר בן 26. ליגת החופים בקיץ 2012 ממתינה.

ניצן שירזי החליט לשחרר את ערן לוי מהפועל חיפה. זו הידיעה איתה פתחנו אתמול את הבוקר. עוד לפני מרוץ ההתחמשות של אריות ליגת העל, החליט ניצן שירזי להיפטר מהחלוץ שחזר בקיץ להפועל חיפה אחרי עוד שנת נדודים. ההחלטה מתקבלת אחרי שני מחזורים בלבד בהם לא השיגו האדומים אף לא נקודת ליגה אחת לרפואה.

האמת שהסיפור הזה די מוזר. כאשר ערן לוי שוחרר מהפועל חיפה בעונה שעברה הוא החל להתאמן בבית"ר ירושלים, הספיק להתראיין בכל מקום אפשרי ולהצהיר שזו הולכת להיות השנה שלו. עקב חוסר הודאות הכלכלית בבית"ר (ממש תחושת דה ז'ה וו) הוא חתם בהפועל אשקלון העולה החדשה. הספיקו לו כמה מחזורים כדי להתעמת עם המאמן גיא עזורי, לעבור להפועל באר שבע ולהצהיר שהוא משקם את הקריירה. האמת? חוץ משער בבעיטה חופשית בקרית אליעזר מול מכבי חיפה דקות אחרי שנכנס כמחליף הוא לא יזכור את העונה ההיא לטובה. עוד בטרם עבר לדרום התחנן לחזור בחזרה להפועל חיפה. אפילו יואב כץ עשה כל שביכולתו כדי להחזיר את ערן הביתה. אך שירזי לא וויתר.

דווקא בגלל זה מוזר שבקיץ האחרון התרצה שירזי והחזיר את ערן לוי לאדום של הכרמל. שירזי עמד על רגליו האחוריות כדי למנוע מערן לחזור בעונה שעברה ודווקא אחרי עונה יפה של האדומים נכנע והחזיר את השחקן הסורר. וכעת אחרי שני מחזורים בלבד, הוא מודיע לו על שחרורו.

ערן לוי הוא לא הבעיה של הפועל חיפה. הקבוצה הלא ברורה שבימים שעוד היה להם כסף למקלחות אחרי האימון זכתה באליפות המדינה ונאבקה שנים בצמרת.  אבל ערן לוי בדרך להיות באופן רשמי עוד אחד מהבזבוזים של הכדורגל הישראלי. שחקן מוגבל מאוד, איטי שהייחוד שלו מסתכם ברגל שמאל אימתנית. אולי מהחזקות באירופה, אך כאן זה מתחיל וכאן זה גם נגמר. בכדורגל המקצועני של היום אין מקום לשחקן שלא עושה תנועה על המגרש ורק מחכה לבעוט מצבים נייחים או בעיטות מרחוק. אפילו בכדורגל הישראלי זה כבר לא מספיק. נגמרו הימים של שחקנים כמו איציק זוהר.

כשערן עלה לבוגרים של מכבי חיפה ב-2002 בזמן הקמפיין בליגת האלופות כולם ניבאו לו עתיד ורוד. ערן לוי קיבל פה ושם דקות כמחליף בקבוצה של שום, ואף היה שותף לאליפות הראשונה של רוני לוי בירוק, אך משהו החל להשתבש. הוא הספיק לנדוד בין מכבי תל אביב, עירוני קרית שמונה, מכבי נתניה, הפועל עכו, לזגזג בין הפועל חיפה, אשקלון ובאר שבע, אבל את מה שהוא הכי אוהב לעשות הוא הצליח רק במגרש אחד – חוף הים. במגרש הקטן בכדורגל חופים ערן עושה מה שהוא רוצה בדיוק כמו בשכונה. שם אף אחד לא דורש ממנו הגנה או מחויבות. רק וירטואוזיות.

עוד עונת כדורגל החלה וכבר מרבית הקבוצות "זכו" לביקורות כואבות מאד מצד העיתונאים. חלק מהביקורות נכונות וצודקות וחלקן פשוט שיטתיות מאד.

עברנו עד כה בסה"כ 2 משחקים בקושי. וכבר מכבי חיפה לא בנויה לאליפות, מכבי פתח תקווה תפטר מאמן שלא מנצח ובית"ר אימפריה רק בזכות יובל נעים. הזיכרון כאן הוא קצר מאד וזה בעייתי בליגה שיש בה עוד כל כך הרבה משחקים. כל כך הרבה שבעוד חודש וחצי כבר נשכח את מה שהיה פה ב 2 המחזורים הראשונים.

את מירב האש סופגת מכבי חיפה, אחרי 2-2 מפתיע מול הפועל פ"ת "החלשה". כבר נאמר שלירוקים אין קבוצה שיכולה לרוץ לאליפות, אבל את זה אומרים כל שנה. ואל לשכוח שהפועל תל אביב בעונה שעברה ספגה הפסד כבר במשחק הראשון מול הפועל חיפה ועוד איזה 4:2 משפיל מול ק"ש, אבל מי זוכר כי הפועל נאבקה עד הרגע האחרון על התואר.

עד המחזור ה-10 אין בכלל ביקורת שתהיה אמיתית ולא אינטרסנטית. אחרי הכל, רוב העיתונאים יאכלו את הכובע שלהם העונה כל כך הרבה פעמים שזה יהיה מביך ועדיף שיסתמו ויתעסקו בספורט נטו. אם מכבי חיפה תסיים מקום ראשון או שני יגידו שהסגל נפלא, ואם לא אז הסגל חלש, מקצועי? לא ממש, אבל זה בערך מה שיש לעיתונאות הספורט להציע לנו. ראשל"צ מפתיעה אותי לטובה וכמובן שאני לא חושב שהיא תסיים בחלק העליון, אבל כל נקודה שהיא אוגרת עכשיו תעזור לה בימים קשים, ועוד יהיו כאלו. כך גם לבית"ר ירושלים שלדעתי יש יכולת להיות בין 8 הראשונות אם ינצלו את הכבוד שעדיין רוחשים להם. יתר הקבוצות די זהות ברמה והכל עניין של אם כדור יכנס לרשת או יפגע בקורה. וזה הכל בערך. לא שיטות ולא מערכים, כי למועדונים הללו פשוט אין את זה.

העניין הכי משמעותי העונה הוא הקרב המחודש על ת"א, מכבי תל אביב נראית כמי שמאיימת על הפועל שהתרגלה לימים יפים אך השינויים הרבים עלולים להשפיע עליה בעיקר כי הסגל שלהם קצר. מכבי חיפה יכולה להיות המפסידה הגדולה מהמאבק הזה ברצון של התל אביביות להיות שוב ראשונים (2 הצדדים) ומצד שני להיות המנצחת אם התל אביביות לא יעמדו בלחץ. בכל מקרה, העונה תרוץ סביב 2 הקבוצות מהמרכז, והן יקבעו את מירב העניינים בצמרת הליגה.

בעוד 10 מחזורים כשנהיה במחזור ה 12 לקראת סיום הסיבוב והטבלה תתייצב ואחרי שמרבית הקבוצות תשחקנה אחת כנגד השנייה, יהיה אפשר לבקר את המאמנים והרכישות. בינתיים בואו נהנה מליגה שעד עכשיו מספקת הרבה שערים וכדורגל סביר בהחלט. את הניתוחים נשאיר לאחר כך.